פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

ענת שלום,

תינוקת בגיל הזה, בעיקר אם היא יונקת, זקוקה לאימה. אב הוא דמות חשובה ודומיננטית, אבל לילדה בגיל כזה יהיה קשה לראות את אבא פעמיים בשבוע בלבד. גם סופ"ש שלם לא בא בחשבון או בכלל שינה מחוץ לבית, שלא במקום הקבוע והמסודר שלה.

חשוב להפגש איתה בסביבות יחסית מוכרות ולטווח זמן קצר, מס' פעמים גדול.
מקווה שתצליחו למצוא את העמק השווה כדי למקסם את התנאים עבורה.

שלום רוני,
זהות מינית מתגבשת באופן סופי אצל ילדים רק בגיל ההתבגרות. לא ניתן כרגע לדעת באופן וודאי וסופי לגבי הזהות המינית של בנך. אם את רוצה להתייעץ יותר לעומק אני ממליצה לך לפנות לבית חולים שניידר למחלקה שמתמחה שם בעניין זהות מינית אצל ילדים.

האם את יודעת איזו מחלקה בשניידר מטפלת בזה? פניתי למס' מחלקות ואף אחד לא מתעסק עם זה.

תודה

שלום רוני,
תפני למחרפאה לרפואה פסיכולוגית, ותשאלי שם על הנושא, הוביל ואתו שם פסיכולוג בשם ד"ר תומר שכנר.

תודה רבה על ההתייחסות.
תומר שכנר כבר לא עובד שם, יש לך מישהו אחר להמליץ עליו?

שלום רוני,
לא, לצערי לא מישהו ספציפי לתחום הזה. אם תומר שכנר אל עובד שם אבל המחלקה ממשיכה להתקיים כדאי לכם לפנות אליה בכל זאת.

שלום לך,
קודם כל יש לברר בן כמה היה הילד השני, והאם הכל היה מרצון הדדי של שני הצדדים ולא הייתה כפייה. עם הכל מרצון והילדים הם בני אותו גיל פחות או יותר ולא נניח הילד השני היה בעצם נער (אם זה כך אז נעברה עבירה כלפי הילד שלכם ואז צריך לטפל בזה אחרת), אז צריך להגיד לו שמין זה דבר טוב ונעים, ואתם מבינים שהוא סקרן, אך הוא עדיין צעיר מדי מכדי לבצע אקטים כאלה, והוא צריך חכות שיגדל. אין צורך לכעוס עליו, ואין גם טעם זה לא יעזור, זה רק יגרום לו לחוש בושה והשפלה אך לא יפתור את הרצון לנסות זאת שוב.
לא ניתן כרגע לדעת אם יש לו נטייה הומסקסואלית, התנסויות כאלה קורות בגיל ההתבגרות בעיקר לנערים שהם גם לא הומסקסואלים, בכל אופן גם אם כן, כעס לא יעזור כרגע.
.

שלום לך,
קודם כל אני מפנה אותך לעמודת "שאלות נפוצות" לשלאלה שמתייחסת לפחדי ילדים. דבר שני אני ממליצה לך בכל לשון של המלצה לא לתת לה לישון במיטתכם.

שלום דניאלה חמודה,
לא סיפרת מה גילך, בכל אופן דאגתך נוגעת ללב. עם זאת ממש לא מתפקידך לקחת תפקיד הורי על אח שלך. זה לא טוב עבורך, כי יש דברים אחרים בגיל הזה שאת אמורה לעשות מען עצמך -ללמוד, לפתח את קשרייך החברתיים, את קשרייך עם המין השני וכו', זה לא טוב עבורו, כי ילד בן 11 אמור לקבל השגחה של מבוגר מנוסה ולא של אחותו המתבגרת, וזה לא טוב עבור הורייך שזה מפחית מהסמכות שלהם בבית.
לכן אני ממליצה לך להעביר בחזרה את העניין להורייך, אם לא איכפת להם, את יכולה לנסות ללחוץ עליהם יותר, אבל בשום פנים ואופן לא לקחת אחריות במקומם.

שלום אייל,
נשמע לי קצת יומרני לצפות שהוא יפסיק להשתמש במילה הזו, לא מציאותי, ילדים אומרים כאלה דברים. אבל בהחלט נשמע לי סביר להעביר מסר שזו מילה לא יפה ואתה מבקש שיפסיק להגיד אותה. עצם המסר חשוב, גם אם בהמשך הוא יגיד בכל זאת.

שלום עינת,
זה קצת מוקדם לצפות מילדה בת שנה ושבעה חודשים לחלוק משחקים עם ילדים. תחכו עם הציפיה הזו לפחות עד גיל שנתיים. בגן אולי יהיה לה טיפה יותר קל, כי היא תהיה קצת יותר גדולה וגם זה לא אצל סבתא שלה אלא של כולם, אבל עדיין זה יהיה קשה וכך גם לילדים אחרים בגילה.

שלום גלי,
זו לא התנהגות נורמלית כשהיא נעשית בחברה. תגובתך אמורה להיות שאת מבינה שזה נעים לו וזה בסדר גמור אבל זה דבר שעושים בפרטיות ולא ליד אנשים וילדים אחרים.

שלום אביגיל,
אני באמת לא מספיק מכירה אתכם כדי לדעת מה קרה ולמה דווקא עכשיו. אני יכולה להעלות כרגע רק השערות. למשל שאולי הבעיה היא מאוד הפוכה, כלומר שזה לא שאין מספיק גבולות בבית אלא אולי אין מספיק יכולת לקבל את העצמאות שלו והתוקפנות שלו. תוקפנות היא דבר מאוד בריא וטבעי, אבל חלק ממה שקורה איתה הוא שהרבה פעמים כשלא נותנים לה מקום, היא דווקא מתגברת ונהפכת לאלימות ממש.
השערה נוספת שעולה בדעתי היא שלא ברורה לי התפיסה שלפיה ראיתם שכשאתם מעניקים לו זמן ותשומת ב זה נראה כפרס שלא מגיע לו. תשומת לב אישית זה דבר שמגיע לילד בל קשר להתנהגותו. זה חיוני להתפתחות שלו. בדיוק כמו שלא הייתם מפסיקים להאכיל אותו כי הו אלא מתנהג יפה. זה מזון ריגשי וזה חשוב. אולי ניסיתם את זה זמן מה וכשזה לא עזר הרגשתם מרומים ופגועים והפסקתם את זה. לדעתי זו טעות. אני גם לא יודעת כמה זמן ניסיתם את זה. צריך להנהיג את זה באופן קבוע, שלא קשור להתנהגות.
דבר שני, העונשים, כפי שראיתם בעצמכם, לא עוזרים. העניין הוא, שהם גורמים נזק. עונשים גורמים לילד השפלה, ולכן הוא גם לא מוכן באופן פנימי ועמוק לשתף פעולה עם המסר שאתם מנסים להעביר דרכם.
לכן אני מציעה שתחזרו לתכנית של זמן איכות אישי עם הילד, חישבו ובידקו מהן ציפיותכם ממנו, כמה חיזוקים חיוביים הוא מקבל על דברים חיוביים שהוא עושה, מה זה בעיניכם "ילד ממושמע ומסודר" ואם ההגדרה הזו לא מקשה עליו מדי ועוצרת את החופשיות, הספונטיות והעצמאות שלו.
אם אתם מתקשים עדיין להתמודד, או שיש סיבה אחרת שלא חשבנו עליה, כדאי לפנות לייעוץ מסודר.

שלום נורית,
תראי, אני לא חושבת שצריך כבר מגיל כזה להתעקש ולענות לו שכל אחד חייב להיות חייל. אנחנו באמת לא ידועים מה יהיה, ומישהו שכל כך מפחד - גם איא אפשר להכריח אותו להיות חייל, ואת צודקת שיש לו עוד הרבה שנים והו אבל בהחלט יכול לשנות את דעתו עד אז. את זה את גם יכולה לומר לו. אני הייתי אומרת לו שיש עוד המון שנים, אנחנו לא יודעים אם הוא ירצה להיות חייל, איזה חייל הוא יהיה קרבי או לא, ואם עד אז הוא ירגיש נורא מפוחד תמיד אפשר יהיה לעזור לו. תשובה כזו לגיל הזה היא מספיקה, ואל תדאגי, הוא לא יצא משתמט בגללה.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=268 id=link]הורים לתינוקות, הורים לפעוטות[/a].

בכל זאת אם תוכלי להתייחס, בפורום השני הן לא עונות כלל....
אני מעריכה את דעתכן גם אם זה לא בדיוק התחום...
תודה

שלום רעות,

הסיטואציה לא כל כך ברורה לי. הילדה מביאה לך סיפור ואת מניחה אותו בצד או לא מקריאה - לא ציינת האם בא הסבר עם האקט הזה שלך ואם כן איזה, עד כמה הילדה מבינה, הרי אם היא שומעת סיפורים אני מניחה שהיא מתקשרת באופן כלשהו ויש דברים שאפשר להסביר לה. אנא פרטי יותר.

תודה סמדר שהגבת בכל זאת.
הילדה מבינה יחסית יפה, ואני גם מסבירה לה אך כמובן היא עדיין רק בת שנה.
למשל עם הסיפור, שמתי בצד ואמרתי תכף נקריא, אבל היא לא ממש מבבינה מה זה תכף, ופשוט התחילה לבכות בכי נעלב כזה, שמה ראש על הרצפה והתעצבנה...
המקרה עם הספר הוא רק דוגמא, למשהו שלא עושים כמו שהיא רוצה באותה שנייה...
קשה לה עוד להבין "קודם נישן ואז נלך..." או "קודם נחליף חיתול ואז..."
אני רק תוהה אם זה באמת התקפי זעם, בגיל כזה ? או שזה העלבות כזו ?
ואיך להגיב ?

שלום רעות,
זו התהנגות טבעית לגיל, כיוון שעוד קשה לתפוס זמנים והסברים, לא צריך להתרגש מזה יותר מדי, יש לחזור על ההסברים ולהרגיע אותה, עם הזמן והעיקביות היא תבין, זאת העבודה.

שלום יעל.
לגבי הגמגום אי אפשר לדעת בודאות מה זה קשור בלי לבדוק אותו לכן אני כן ממליצה לך לפנות לקלינאית תקשורת.
לגבי שאר ההתנהגויות, נדמה לי שמה שקורה הו אשבנך חש את חוסר האונים שלכם ואז נוצר מעג קסמים - אתם נלחצים, הוא נלחץ יותר ומחריף את ההתנהגות שלו וחוזר חלילה. אחת התוצאות היא שהוא גם משליט עליכם טרור כי אתם כבר לא יודעים מה לעשות כדי לא לפגוע בהוד מעלתו, להישאר עם התינוקת בחדר, לצאת איתה, ונשמע שאתם כמעט מתחננים בפניו שיפסיק לבכות, וזה כמובן מגביר את הבכי.
מותר לכם בהחלט להתייחס לבכי שלו כשאתם בחדר עם אחותו, להציע לו ליטוף וחיבוק, אבל אם הוא ממשיך לבכות זה לא נורא, אל תתחילו להשתגע סביב זה. אל תצאו איתה מהחדר ואל תנהלו את כל הבית לפי הבכי שלו. אם הבכי מתגבר למרות ההתייחסות האמפתית שלכם, פשוט תתעלמו. אל תיכנסו לדרמה שלו.
לגבי הבכי שלו כשמעירים לו - גם כאן לא צריך להרגיע אותו בכל מחיר. תגובה קצרה ותקיפה - ואחר כך עזבו אותו לנפשו, לא סוף העולם אם הוא בוכה, הוא לא חייב להיות רגוע כל הזמן ובכל מחיר ואתם לא הורים רעים אם לא הצלחתם להרגיע אותו. אל תהיו קהל לדרמה שלו כי זה מגביר אותה.
בהצלחה.

שלום מיקי,
אכן נראה מתאים שתפנו לטיפול. אני לא מכירה אישית מטפלים לילדים באיזורכם, אבל יכולה להמליץ על המרפאה הציבורית של משרד הבריאות, או אם בנכם לומד בגן עירייה כדאי להתייעץ עם פסיכולוג הגן לגבי המלצות באיזור.
בהצלחה.

Shalom Lach

First of all many thanks for your fast reply. Would you agree that I call you for a treatment?

Thanks a lot
Michal

שלום רוני,
נשמע שאין הסכמה בין ההורים לגבי דרך הגידול של הילדה, זה דבר שגורם לחוסר עיקביות, ומבלבל את הילדה. לכן כדאי לבדוק האם ההורים יכולים להגיע להסכמה ביניהם, או ללכת לייעוץ כדי לעשות זאת. ללא עיקביות קשה יהיה לטפל בבעיית השינה של הילדה.

שלום גלית,
יש בעיני קשר בין הקשר של בתך עם החברה לקשר שלה אלייך. היא עושה מה שנקרא בפסיכולוגיה "העברה". משום מה הילדה לא מרגישה בטוחה בקשר איתך וגם לא בטוחה בעמידות שלך ובחוזק שלך. זה ממלא אותה חששות וחוסר ביטחון לגבייך ולגבי עצמה. זה בא לידי ביטוי גם בקשרים החברתיים שלה.
ממה זה נובע, אני לא יכולה לדעת, את מציינת שיש הרבה אהבה , אין הרבה כעסים ויש גבולות סבירים וזה יפה מאוד, אך כנראה בכל זאת קורה משהו שאתם לא אובייקטיבים לגביו ולא מזהים אותו שכנראה כן דורש התייחסות.
את מציינת לגבי הדרישה שלה שתחייכי, וזה מביא אותי לשער, שאולי את נראית לה חלשה ועצובה מסיבה כלשהי. ילדים קולטים הרבה דברים גם אם הם א נאמרים במפורש. גם אם מעולם לא בכית לידה.
בכל אופן אם אתם לא מצליחים לעלות על הסיבה אולי כדאי ללכת לייעוץ מסודר כדי לבדוק את הדברים על שיתוף מישהו נייטרלי ואובייקטיבי שרואה את הדברים0 מבחוץ ויכול להצביע על הבעיה.

אבקש 2-3 דוגמאות כלליות מדוע ייתכן שהילדה לא בטוחה בקשר עימי. אני יודעת שאת מעדיפה לא לפרט כי יכולות להיות סיבות רבות כמספר האנשים בעולם, אך בכל זאת.

לא פשוט ללכת לייעוץ (מסיבות שונות), לכן אם תוכלי להיות מעט יותר קונקרטית ולתת לי עצות איך להגיב כאשר אני רואה גילויי הערצה, לא חיוביים בעיני, כלפי החברה.

שלום גלית,
אני באמת לא יודעת אם אני יכולה לתת לך דוגמאות כלליות. המחשבה שהייתה לי ואני לא יכולה לדעת אם היא נכונה או לא קשורה לכך שאולי הילדה חשה סוג מסויים של עצב ממך, לא ברור לי מדוע, כי אני לא מכירה אותך.
אני מבינה שהתשובה שלי מאוד מתסכלת אותך, ואולי גם לא מקובלת עלייך אבל לצערי היכולת למצוא פתרונות בפורום לכל בעיה היא מוגבלת, זו ההשערה שלי וייתכן שהיא גם לא נכונה, כי אין לי די פרטים לתת תשובה יותר מפורטת.
אני מבינה שלא פשוט לכם לפנות לייעוץ, אבל אני לא מכירה כרגע דרך יותר טובה להבין את מורכבות בעיה שאת מציגה.