פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום לך,
תלוי אם המבטים האלה מפריעים לסביבה ואם זה נראה מאוד בוטה וחודרני. סקרנות לכשעצמה אינה דבר רע, כל עוד זה לא מציק לאף אחד.
מעבר לזה, אם נראה לך שהוא עסוק מדי במיניות, לשוחח איתו זה לא מה שיפסיק את העיסוק, אלא יש לבדוק האם הוא לא חשוף מדי לתכנים לא תואמים, בבית, בטלוויזה או בשכונה.

שלום יעל,
את צודקת שלילדים בגיל הזה בדרך כלל עדיין אין תפישת מוות, אבל זה לא אומר שלא משתמשים לידם במושג "מתה" אלא שהם פשוט לא קולטים עד הסוף את הסופיות של העניין.
הרי בגן מסבירים להם למשל ביום הזיכרון שחיילים מתו, או בחגים שבהם יש נציחון של היהודים כן מדברים על הרג ומלחמות..
את יכולה לומר, אם זה מתאים לך, שסבתא מתה, ועלתה לשמיים ושם היא נחה. אני לא בטוחה שבניסוח כזה הוא ישאל אותך ממה היא מתה, כי הוא לא לגמרי מבין את המושג, אולי הוא ישאל למה היא הלכה לנוח - את יכולה להגיד שהייתה מאוד עייפה. ואם הוא ישאל אם גם הוא יכול לעלות לשמיים - את יכולה לענות לו שרק בגיל מאוד מבוגר. גם יותר מבוגר מאמא ואבא. יכול להיות שהוא ישאל אותך שאלות לגבי המקום הזה בשמיים, ואז אפשר לספר לו על גן עדן או לתת לו לצייר איך לדעתו זה נראה בדמיון, ולהשאיר את זה ככה.
אני מקווה שזה יעזור לכם.

שלום עדינה,
לא ידוע לי על תופעה כזו, אם כי להרבה תופעות גופניות יש גורמים פסיכולוגים. עם זאת זה נשמע לי קצת מסוכן כי מדובר בחום גבוה ואני מציעה לכם לא לוותר בעניין הבירור הרפואי, ואם יש צורך אז גם לפנות לחוות דעת שניה.

שלום נטע,
אכן אמירה מטרידה. קצת קשה להתייחס כיוון שלא כתבת שום פרטים על המפשחה ועל הילד. אמירות כאלה יכולות לנבוע מכל מיני גורמים, כמספר הילדים בעולם - כך מספר הגורמים. אין ספק שזה מעיד על מצוקה מסויימת. ייתכן וקיימת אצלו תחושת עוול וקיפוח. אולי הוא הילד הגדול בבית, ונולד לו אח או אחות, וככל שהוא גדל בהרגשה שלו רק דורשים ממנו יותר ונותנים לו פחות? אולי הוא מרגיש שלא מבינים אותו, ושכל פעם שהוא מתלונן על משהו משתיקים אותו וא מסבירים לו למה עליו לוותר והוא בלאו הכי מוותר המון? אלה הדברים שאני יכולה כרגע להעלות בדעתי. תבדקו אם זה נראה לכם מתאים, ואם לא אנא שתפו ביותר פרטים כדי שנוכל לחשוב ביחד ממה זה נובע.

שלום שרונה,
אין הרבה מה לעושת מלבד ללוות אותו בכאבו עד שיעבור לו. זה אכן עצוב וגם מאכזב ומעליב, זה קורה בחיים, מותר לעצור ולהיות עצובים ואחר כך להמשיך הלאה. הוא יעשה את זה בקצב שלו, והוא זקוק כרגע רק לתמיכה ולהבנה שלך. אין לך אפשרות ו למנוע ממנו את מכאובי החיים...

שלום מיכל,
אני לא בטוחה שמדובר בעצבנות. יותר נראה לי שהוא למד לקבל התייחסות טיפולית כשהוא חולה והוא כנראה חש צורך להמשיך את זה גם כשהוא בריא. לכן כדאי לדעתי לתת לו את ההתייחסות שהוא רוצה בלי קשר לזה, ואז אולי הוא לא יצטרך להמשיך בתופעות האלה כדי לקבל את מה שהוא רוצה. נסו להקדיש לו זמן נפרד בלי אחריו, לעושת ביחד דברים כייפים שהוא אוהב, וגם לתת לו להיות "תינוק" אם בא לו, כלומר לקבל פינוק בלי להיות חולה, מדי פעם.

תודה.
ובכל מקרה להתעלם מהתופעות עצמן?

שלום מיכל,
לא הייתי ממש מתעלמת, כי זה פוגע ומעליב, אבל לא הייתי עושה עניין גדול מהן. הייתי נותנת התייחסות אמפתית וקצרה - שזה בטח לא נעים לו, או משהו כזה.

תודה.
ובכל מקרה להתעלם מהתופעות עצמן?

מיכל שלום,

אין צורך לנזוף בה, אבל כן ראוי לאחוז את ידה ולומר: אסור לצבוט, זה כואב לאמא, אנחנו לא צובטים. כדאי לתת לה כרית מסויימת שנועדה לכך שיצבטו אותה.
כדאי גם ללמד אותה תחליף לצביטה, למשל, ליטוף.

זה נכון לחנך אותה ולכוון אותה, למרות גילה הצעיר.

ללא שינוי מהותי. אנחנו לא נוזפים ולא מעירים בטון כועס, אך בחוויה שלה יתכן והיא מרגישה ננזפת..

מירי שלום,

ילד בגיל כזה הוא ילד שאפשר לנהל איתו שיחה, לתחקר ולהבין דברים. למשל: מי עוד בגן ילד טוב? יש ילדים שאינם טובים? למה? מה קורה לילד שהוא לא ילד טוב?

האם יכול להיות שבגן קיום תיוג כזה? ההתבטאות הזאת קצת מטרידה. הייתי מציעה לבדוק עם אמהות נוספות אם יש שימוש בביטוי זה או בביטוי דומה.

דבר נוסף: לא הייתי עונה לו:"כן, אתה ילד טוב".. ההיתי מבהירה לו שאין דבר כזה ילד רע או ילד טוב. יש התנהגות שאינה טובה ויש התנהגות טובה. הייתי גם נותנת לו דוגמאות.
את החיזוק שהוא צריך הייתי נותנת בדרך אחרת: גם כשאתה מתנהג לא יפה ואני כועסת, אני עדיין אוהבת אותך. אני אמא שלך ואני תמיד אוהב אותך.

לגבי אחים- הייתי מקריאה לו קצת ספרים המדברים על אחים, מפתחת שיחה בעניין. כשמדברים על אחרים תמיד יותר קל לספר ולתרום מידע.זו דרך אידיאלית לדובב אותו.

תמיד חשוב לשקף רגשות: אני ילד טוב? הא, אני מבינה שאתה מרגיש עכשיו שאתה בוגר ומתנהג יפה, הבנתי למה כוונתך. האם אני צודקת?
תתארי לו במילים את החוויה.
קראי במאמריי באתר שלי על אינטליגנציה רגשית.

בהצלחה!

נעמה.

שלום לך,
אולי תתני דוגמאות, למה את קוראת כעס וחוצפה, מה הילד עושה ואיך את מגיבה, יהיה לי יותר קל לייעץ לך . כמו כן אולי תשלימי כמה פרטים לגבי המשפחה, לגבי איזו תשומת לב את מתכוונת בדברייך שהוא מקבל, מתי התחילה הבעיה והאם קרו בתקופה האחרונה שינויים בבית או במשפחה, כמו הולדת אח, הריון, פרידות, משברים וכו'.

שלום טובה,
אכן דילמה מורכבת, בסופו של דבר ההחלטה תהיה שלך, ותצטרכי להחליט איזה מחיר לשלם כי לכל בחירה יש מחיר.
עם זאת כמה הערות - יש הרבה דברים שאין לנו שליטה עליהם ואי אפשר לצפות אותם. כך לגבי ההשערה שלך לגבי החבורות בשנה הבאה - סביר להניח שיתקבלו גם ילדים חדשים לגן ולא כולם יהיהו בחבורות. קונסטלציה בתוך גן זה דבר שקשה מאוד לבנות עליו ולצפות אותו, ולכן מבחינת הטיעונים שהבאת זה טיעון שנראה לי לא וודאי בכל ולכן חלש יחסית.
נושא נוסף שרציתי להדגיש הוא נושא הבשלות. קשה לי בלי להכיר את הילד לדעת אם ההגדרה "רגיש, מפונק ודורש תשומת לב" היא הגדרה שנובעת מבשלות, כלומר עם הזמן זה יעבור, או שזה נובע מגורמים נוספים שלא בהכרח הזמן יפתור אותם. אם זה נובע מגורמים נוספים, ייתכן שבמקום להשאיר אותו בגן פרטי, או בנוסף לזה צריך לטפל בהם, וזה מה שיעזור לו להשתלב בגן עירייה. כמו כן לא כתבת דבר לגבי המיומנויות החברתיות שלו. האם מתחבר עם ילדים, האם אהוב על ידם, האם יודע לשחק, ליזום וכו'.
קיימת אפשרות להזמין ילידם מהגן העתידי הבייתה, לעזור לו לשפר את המיומנויות החברתיות שלו אם יש שם בעיה, לעבוד קצת בעניין הפינוק שלו, לתת לו כלים להתמודדות כמשהו לא הולך לו וכו'.
מקווה שעזרתי קצת להרחיב את הראייה,

בכל אופן בהצלחה.

תודה לך על התשובה .
אודה לך אם תסברי לי איך אדע כי הבשלות הרגשית אכן תעבור או שיש לטפל בזה
בקשר למיומנויות ההתחברות עם הילדים ומשחק הוא די דומיננטי בתחילה הוא ביישן אך אחר כך הוא די מוביל , אהוב על חבריו ויודע לשחק.
אני ממש בדילמה כי בגן העכשיוי תשאר קב' קטנה של 5 ילדים בערך והוא הגדול מבינהם...
איך יודעים אם זו בעיה של רגשיות שיש לטפל זה או שזו בשלות ואז כדאי להשאירו בגן
הגננת אומרת שהוא די גבולי מבחינה רגשית לדעתה
אוסיף עוד פרט שאולי שכחתי לומר זיש לו אחות קטנה כמעט בת שנה שקיבל אותה בצורה יפה( כמובן שיש קנאה - אבל יחסית היא קטנה )
ועוד משהו הוא שהגן עירייה שאליו התקבלנו הוא לא הגרעין שאיתו ילך לכיתה א'- עד כמה זה משמעותי? ואז האם להעביר שנה הבאה עוד גן לשכונה שלנו או לחלופים לחכות לגן עירייה?

שלום טובה,
אני לא יודעת איך תוכלי לדעת אם זה יעבור או לא, כי אין לי מספיק פרטים ומספיק דוגמאות. אם תתני יותר דוגמאות למה שאת מכנה "פינוק" או חוסר בשלות אולי אוכל לסייע לך יותר.
ריבוי מעברים זה לא דבר טוב, והעברה לכיתה א' כשהוא לא מכיר אף אחד זה גם לא דבר טוב. ייתכן שכרגע המוצא הטוב ביותר הו אלהשאיר אותו באותו גן, עם המחיר שייתכן וישעמם לו חלק מהזמן, ולחכות להשמה טובה יותר לגן בשנה הבאה שאיתו הוא יילך לכיתה א'. גם אם ייכנס לגן בשנה הבאה, למרות שיהיו שם ילדים ותיקים יהיו שם גם מס' ילדים חדשים כמוהו אני מניחה, וכן נראה מבחינה חברתית הוא לא מתקשה להשתלב, ותוכלו לסייע לו על ידי הזמנת ילדים הבייתה עוד מתקופת החופש וכו'. נדמה לי כרגע שזו הבחירה הכי פחות גרועה כרגע, כמובן שזה לא מדע מדוייק וכל מיני דברים יכולים לקרות, אך אלה דברים שנראים לי חלק מהחיים וניתן להתגבר עליהם.

"פינוק ורגישות ותשומת לב " מתבטאת בכך שהוא אומר לנו כל הזמן שהוא אוהב אותנו ( זה מאוד כיף לנו)
קשה ו עדיין עם דחיית סיפוקיםאבל אנ עוד עובדת עימו על זה- במיוחד לאחר שנולדה לו האחות .
כשאנו נמצאים במקוטם שונה הוא זקוק לי ו או לבעלי שנתמוך בו ונהיה לידו - בגן שעשועים אם מישהו חוסם את המגלשה הוא חוזר אלינו בטענה שנבוא איתו כי הוא פוחד.
מצד שני אם הוא מכיר את הילדים ואחרי שפגה הביישנות הוא משחק מאוד יפה, הוא אהוב ודי דומיננטי.
אני חוששת שעוד שנה אחת בגן פרטי אולי תעשה לו עוול מבחינת שעמום, תקח אותו אחורה ואולי בגיל 4 יהיה לו קשה לעבור את המעבר לגן עירייה ( כי יהי רגיל יותר לתשומת לב, פינוק ... ) וגם העובדה שתהיה קב' קטנה ביותר-5 ילדים של ילדים בגילאי שנתיים וחצי עד 3 כשהוא בן שלוש ורבע.
מה שכן אני בטוחה שילדים גדולים ובמיוחד בנים ( שזה משהו שחסר לו בגן העכשיוי) יעשה לו טוב ( יצא לי לראות איך הוא מעריץ בנים גדולים ממנו)..
מה לדעתך המקצועית יותר חשוב?

שלום טובה,
אני חושבת שכל דבר נמדד יחסית לאלטרנטיבה. לדעתי יהיה יותר קשה לעשות שני מעברים קשים רצופים שנה אחרי שנה בלי להכיר אף אחד פעם לגן ופעם לכיתה א'. לכן לדעתי עדיף לחכות עם המעבר לגן שנמצא מחוץ לשכונה, לקבל עוד שנה בגן פרטי ולעלות לגן שאית ויעלה לכיתה א'.
השיעמום ל אנראה לי קריטי, המילה עוול היא קצת מוגזמת בעיני במהקשר הזה. גם לא כל כך הבנתי מה מפונק אצלו. ההתנהגויות שתארת לא נראות לי קשורות לפינוק.
בלי קשר לעניין הבשלות, או הפינוק, ההגדרות לא כל כך נראות לי רלוונטיות כרגע, אלא מה שחשוב הוא שאם הוא עדיין לא לגמרי מתאים לגן עירייה, כדאי שיישאר בגן עם קטנים וכדאי לחסוך לו מעברים בעתיד כי הם לדעתי יגרמו נזק רב.

תודה רבה !!

שלום אוקסנה,
תנסי לבדוק בעמודת "שאלות נפוצות" בתשובה לגבי פחדים אם יש שם משהו שיכול לעזור לכם. אם לא, או את לא מצליחה, כדאי לפנות לפסיכולוג כדי לקבל עזרה.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=233 id=link]התפתחות הילד, התפתחות ילדים[/a].

סמדר שלום,

יכול להיות הייתי לא מספיק ברורה, אך מה שמעיינין אותי זהו דווקא אספקט הפסיכולוגי של הבעיה. בעית דיבור, אני כמעט לגמרי בטוחה, תתפטר ברגע שהילד ישמע רק שפה אחת. אבל השיקול הוא לא רק שיקול ורבלי. שיקול שכולל גם מרכיב חברתי וגם מרכיב חינוכי. שניהם בשתי משמעויות כל אחד.
חברתי - גן רוסי, עלול ליצור בידול תרבותי או חברתי מול מי שעתידים להיות חבריו בגן הבא או בבית הספר. דוקא זה כן עלול לגרום לו חוסר נוחות מסויים. בעוד שנתיים או שלוש, אינני יודעת איך זה ישפיע עליו ועל מערכות היחסים שיפתח עם צברים בני גילו.
חינוכי - חינוך בגן העברי שונה לגמרי מחינוך בגן הרוסי. מה עדיף יותר לילד?
בעייה היא שצריך להגיע להחלטה הכי נכונה לגבי בחירת הגן, כך שהילד יפגע כמה יותר פחות בעתיד. בבקשה, תקראי עוד הפעם את השאלה שלי ותעזרי לגבש איזו שהיא דעה!

שלום אולגה.
אני דווקא קראתי היטב את שאלתך. אני לא בטוחה לגבי מה שהרופאה אמרה לך. אני לא מבינה הרבה בתחום, אך ממה שידוע לי, התאוריה בדבר ההשפעה של ריבוי שפות על עיכוב בדיבור לא כל כך נחשבת היום כנכונה. לכן העברתי אותך לפורום ההתפחותי, ובאופן כללי הייתי ממליצה לך להתייעץ עם קלינאית תקשורת לגבי העניין הזה.
לגבי הפן הפסיכולוגי, זה מאוד תלוי מה אתם רוצים ואיך אתם רוצים לגדל את הילד שלכם. אם אתם רוצים שהוא יגדל בתוך התרבות והחברה הרוסית שיש כאן, עם כל היתרונות (רמה אינטלקטואלית גבוהה, משמעת וערכים מסוג מסויים) ועם החסרונות שיש בזה (חוסר שייכות לחברה הכללית) או שאתם רוצים לגדל אותו באווירה חופשית יותר, עם אופציה להשתייך לחברה הכללית.
זו שאלה ערכית תרבותית יותר מאשר פסיכולוגית.
כפסיכותרפסטית שהתחנכה ולמדה בגישות מערביות, ברור שיש לי נטייה כלפי האופציה השנייה, אני חושבת שהיא בריאה וטובה. אני חושבת שחשוב שהתפתחות קוגנטיבית לא תבוא על חשבון רווחה נפשית וריגשית, ואני מאמינה בחופש (במידה כמובן) כתנאי לגדילה טובה ויצירתית.
עם זאת לא בטוח שזה פייר שאני אייעץ לכם מתוך המקום התרבותי שאני באה ממנו, פסיכולוג רוסי אולי ייעץ משהו אחר.
לכן אתם צריכים להחליט מה חשוב לכם, מה אתם הייתם רוצים עבור הילד שלכם, איך הייתם רוצים לראות אותו כבוגר - ולפי זה לכוון את החינוך שאתם נותנים לו היום.
בהצלחה.

סמדר שלום,

תודה על תגובותך, את פשוט חיזקת את הדעה שלי! כמובן אני רוצה שילד שלי ירגיש הכי שייך לסביבה הכללית, מי אם לא אני ידעת בדיוק מזה להיות שונה....

תודה

שלום עינת,
ייתכן שאת דורשת מהילדה קצת יותר מדי. ילדים בגיל הזה לא אמורים עדיין לחלוק. ייתכן שאת רואה ילדים בגילה שפחות רכושניים ממנה אבל זה לא אומר שכך צריך להיות. תניחי לה לפחות עד גיל שנתיים.

שלום סיוון,
אני לא מכירה את הילדה והגננת כן, ולכן נראה לי שצריך לשאול אותה למה הכוונה. אני מניחה שיש לה נימוקים שאותם לא הבאת, ולכן כל תשובה שאתן לך תתבסס על נתונים חלקיים וחבל.

שלום עליזה,
אכן סיטואציה כואבת מאוד לכל המשפחה. לדעתי כדאי להגיד לבנות לפני ההרדמה ולאפשר להן להיפרד מהכלבה, ללטף אותה, לחבק אותה, להגיד לה שלום, לאחל לה שלא תסבול יותר, לצייר לה ציור וכו'. ילדות בגיל הזה, ובודאי הקטנה שבהן, לא בהכרח יכולות להבין את המשמעות של סופיות המוות. לכן כדאי להסביר להן בצורה הכי קרובה למה שהן יכולות להבין. למשל שאתם לוקחים אותה לוטרינר, כי היא מאוד חולה, זקנה ועייפה, והוא ייתן לה זריקה, ואז למשל, אם זה מקובל עליכם להגיד שהיא תעלה לשמיים ושם היא תנוח, אתם לא תוכלו לראות אותה יותר, אבל היא תישאר בלב שלכם ותמיד תזכרו אותה והיא אותכם.
אל תחששו לבכות, תנו לבנות להביע את הרגש שלהן, ותנו לזמן לעשות את שלו.