פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום

יש לי ילדה בת 4.5 וילד בן שנתיים וחצי כשהם נימצאים ביחד הם שובבים ביותר בגינה הם משחקים הכל בסדר אבל שאנחנו הולכים הם רצים ואני צריכה לרדוף אחריהם אני פוחדת מהכבישים .בבית כל הזמן קופצים על המיטות כשאני אומרת למשהו שצריך להפסיק אז הם בוכים
כבר אמרו לי שהם בוכים מכל דבר (אני רגישה אליהם מאוד)
הם לא כל כך ממושמעים כך אני חושבת ואני לא יודעת אם אני טועה. צריך לתת לילדים להישתובב אבל במידה מסוימת? הם זה טוב לקחת אותם הרבה לגן משחקים? אולי הילד קטן מדי וזה הגיל שלו לרוץ כל הזמן
איך ללמד אותם כשאמא עומדת אז צריך לעמוד ולא לרוץ?
אני חסרת אונים אני מרגישה שקשה לי אני רואה חברות שמטיילות עם הילדים הילדים עומדים לידם ולא זזים מהמקום ואני צריכה להתרוצץ כל הזמן

שלום רב,
יש לי תינוקת בת שנה ו-4 חודשים. הנקתי אותה מהרגע שנולדה. בגיל 4 חודשים התחלתי לתת לה טעימות וכיום היא אוכלת תפריט מגוון. היא הולכת למעון מהשעה 7 בבוקר ועד 4 וחצי אחר הצהריים. (אני עובדת.) אני מניקה אותה כל בוקר בשעה 6, בצהריים כשחוזרים מהגן אני מניקה ובערב לפני השינה-ככה היא נרדמת בלילה. (היא לא שותה מבקבוק ולא לוקחת מוצץ.)
הבעייה שלי היא כזו: סדר היום שלנו הוא אחרי שהיא חוזרת מהגן ואחרי שאני מניקה אותה אנחנו הולכות לגן משחקים, בתקווה שהיא תתייעף, לאחר מכן אני רוחצת אותה ואז היא אוכלת ארוחת ערב. בסביבות השעה 8 בערב בדר"כ אני מרדימה אותה על ידי הנקה.. הבעיה שהיא מתעוררת לי במשך הלילה ואינה ישנה לילה רצוף בכלל...
אני לא מוציאה אותה מהמיטה שלה בלילה, אני מציעה לה מים אומרת לה לילה טוב עוד פעם ושוב נשיקה ואני יוצאת מהחדר.. כלום לא עוזר הילדה לא מפסיקה לבכות במשך שעות וגם לא מתעייפת מהבכי..
מה עלי לעשות? אני עובדת עצות... בבקשה עיזרו לי.
תודה.

שלום רב
אני אמא לילדה בת 4.5 ובן 10 חודשים. בשנה האחורנה, עם הולדת הבן, חלו שינויים בכל המשפחה וכמובן גם בילדה. בחודש האחרון היא התחילה לעשות פיפי בכל רגע ובמשך כל הצהריים רצה לשירותים. בדקתי, ובגן אין מתן שתן תכוף וכמו כן הלילה שלם ויבש. במקביל ערכנו בדיקות שתן שיצאו תקינות. המצב מפריע מאוד ואם יוצאים לגן שעשועים או לקניות אז כל כמה דקות צריך לקחת את הילדה לשירותים. היא אומרת שיש לה פיפי, וגם מתלוננת על תחושה שיש עוד פיפי מיד אחרי שיצאה מהשירותים. בשבוע האחרון גם ברח לה פיפי בספה בצהריים.
שאלתי היא האם מוכר מצב כזה של "שלפוחית עצבנית", פסיכוסומטי? ומה עלינו לעשות בכדי להפסיק את התופעה??? להתעלם? להעיר? הפתעות?
תודה רבה מהורים

שלום רב,
אני אמא לפעוטה בת שנה ו 7 חודשים , ורבלית מאד ומטיבה לבטא עצמה ; מתוקף עבודתי נסעתי פעמיים לחו"ל - 9 ימים כאשר היתה בת שנה ו 4 ימים כאשר היתה בת שנה ו 4 חודשים . בפעם הראשונה קיבלה אותי בכעס אותו הבנתי והכלתי ולקח מספר שעות עד שהתרצתה לבוא אלי ; בפעם השניה לאחר 4 ימי העדרות קיבלה אותי באדישות יחסית - לא התלהבה אך גם לא דחתה . אציין כי באותו היא טופלה ע"י מטפלת ובגיל שנה ו 5 נכנסה לגן . מאז לא נסעתי שוב

בתי קשורה מאד להוריי וכאשר אנו יוצאים מדי פעם לבילוי ערב קצר , השם שומרים עליה בביתינו או בביתם.

אנו מעוניינת לצאת לחופשה קצרה ( 4 ימים), אנו עובדים קשה מאד וחייבים מעט מנוחה אך חוששים שאולי זה מוקדם מדי ששני ההורים " יעלמו לה " ל 4 ימים ולא רוצים לגרום לה חרדה או מצוקה גם אם המחיר הוא ויתור על חופשה ; למרות שאנו יודעים שהיא תהיה בסביבה אוהבת קרובה ומחבקת מאין כמוה.

1.מהו הגיל בו " נכון יותר "לנסיעה קצרה של שני ההורים ?
2.אילו מאפיינים קוגניטיביים או מה צריכה להיות רמת בשלות של הפעוט ע"מ שהעדרות קצרה ההורים תהיה עבורו קלה יותר ?

אודה לתשובתכם המקצועית

שלום רב לצוות המטפל,
יש לי ילדה בת שנתים ותשע. היא ילדה מתוקה ונעימה אך שלבי ההירדמות שלה ארוכים מאוד. היא לא מסוגלת להירדם לבד לכן אנו יושבים לידה בחדר עד שהיא נרדמת.לעיתים זה לוקח עד שעה .
דבר נוסף היא מתעוררת כמעט כל לילה לעיתים לפיפי, מים או חלום שהעיר אותה. החזרה לשינה היא תהליך לא קצר(עד שעה) כי שוב אנו מוצאים את עצמנו יושבים לידה עד שתירדם כי היא לא מוכנה להיכנס לבד למיטה ולהרדים את עצמה עצמאית.
יש לי מספר שאלות:
1. האם זה נכון לשבת לידה עד שתירדם? וכמה זמן אני צריכה להיות לידה?
2. כמה זמן בממוצע לוקח לילד להירדם בגילה? והאם זה נורמאלי שייקח לה עד שעה?
3.כיצד גורמים לילד להירדם עצמאי ללא ליויי הורים?
4.מה עושים כשבורחת השינה לילד שהתעורר בלילה?
5.האם יש צורך לקחת אותה למעבדת שינה?

בברכה,
האם המודאגת.

הבן שלי, ילד בן 6, אובחן כ- pdd nos בתפקוד גבוה, בגן שלו יש ילד נוסף גם כן עם אותה בעיה, אך בתפקוד נמוך.
שניהם חברים מאוד טובים, משרים בטחון אחד עם השני ואוהבים אחד את השני.
הבעיה מתחילה כאשר הבן שלי חוסם לעצמו את האפשרות מלהתחבר עם ילדים אחרים, לא מוכן ללכת לאף חבר או להזמין חבר אחר אליו - אם לא החבר הקבוע שלו, אז אף אחד אחר לא.- דבר שמאוד מפריע לי.
אני מאוד מתלבטת לגבי 2 דברים: הראשון, האם להעביר אותו כיתה, ואז יאלץ למצוא חברים אחרים.
השני, בעוד שנתיים אנו עוברים דירה לאזור אחר, כך שבכל זאת יאלץ לעבור לבי"ס אחר, וכך גם להיפרד מהחבר שלו. - האם לעשות לו את השינוי בהעברה כיתה גם עכשיו וגם בעוד שנתיים??
בבקשה עזרה.
אלי.

היי, ביתי בת 4 עוד מעט ואני אם חד הורית שהחליטה "בשיא חוצפתה" לנסוע לניו יורק לראשונה בחיי, זו הפעם הראשונה שניפרד-אני ונויה ליותר מ24 שעות.
חברות המליצו לי שכדאי להכין מן "טבלת ייאוש" עם מדבקה לכל יום כדי שכך היא תדע מתי אני חוזרת, אני גם לא כל כך יודעת איך להסביר לה למה אני נוסעת בלעדיה. הנסיעה בעוד שבוע ועדיין לא סיפרתי לה. איך לעזאזל עושים את זה? אני בלחץ מטורף....מישהי?

שלום רב:
בני בן שנה ושבעה חודשים ועד היום הוא ישן איתנו ההורים בחדר במיטת תינוק, יש לנו עוד חדר בבית ,החדר של הילדה הגדולה .רכשתי לקטן מיטת מעבר והשאלות שלי הן:
1. בגלל סיבות של צפיפות ונוחות לילדה אני כנראה אמקם את המיטה אצלנו בחדר ורציתי לדעת אם ומה הנזק שיכול להגרם מכך? האם כדאי להמנע או שזה בסדר?
2. בגיל הזה כמובן שהוא מטפס ויורד כמעט מכל דבר אפשרי וברור לי שזה יקרה גם מהמיטה שלו החדשה. עם הילדה היו לי הרבה בעיות בנושא השינה והירדמות עצמית לכן אני מבקשת איזשהי עצה כיצד עליי לנהוג כאשר ירד מהמיטה? להחזיר אותו גם אם יבכה? לישון לידו? יש משהו שאפשר וכדאי לעשות כדי להקל על המעבר?
תודה רבה..
נטלי

בני בן אוטוטו 3, נמצא בגן פרטי. .בעבר היו לו קשיים חברתיים בגן (סירב לשבת עם ילדים בשולחן, נטה להתבודד, חוסר יוזמה ונמנע מפעילויות). לאחר אבחונים רבים נקבע כי אין לו בעיית תקשורת אלא בעיה רגשית ובטחון עצמי נמוך.
טיפלנו בו בשיטת גרישפאן שקידמה אותו מאוד והיום הוא הרבה יותר נינוח בגן, משתתף, יושב בשולחן וכו'. הבעיה היחידה שנותרה היא שהוא אינו מדבר בגן, הגננת מספרת שאם רוצה עוד כריך בא.הבוקר הוא רק מביט בה ולא אומר דבר, רק אם מציעה לו עוד כריך הוא לוקח. דוג' אחרת, יש תחפושת שהוא מאוד אוהב וצריך לעזור לו ללבוש אותה אז הוא עומד ליד הגננת ולא מבקש ממנה לעזור לו אלא רק מביט בה והיא שואלת אם רוצה שתלביש לו והוא משיב שכן. חשוב להדגיש שאם פונים אליו ושואלים אותו שאלות אז הוא כן עונה.
בבית איתנו הוא מבקש כל מה שרוצה בלי שום בעיה.
שנה הבאה היה אמור ללכת לגן עיריה אך בשל זאת העדפנו להמשיך בפרטי עם אותה גננת (חמה ואוהבת שמודעת לכל קשייו) כי אנו חוששים שילך שם לאיבוד.
שאלתי: ממה יכול לנבוע הדבר וכיצד מטפלים? איך לעודד אותו כן לפנות לגננת? האם טיפול באמצעות בע"ח יכול לעזור?
תודה!!

שלום התבשרנו כי ילדתנו בת ה- 4 (ילידת יולי) שובצה לגן טרום חובה משולב עם גן חובה. במקביל קיימת אפשרות להעביר אותה לגן טרום חובה משולב עם גן טרום טרום חובה. (ככה זה בעירנו המוזרה). בתי מסיימת עתה גן פרטי אינטימי שהייתה בו 3 שנים. אני מתלבטת מה יהיה עדיף עבורה, אני חוששת שמעבר מגן פרטי חממה לגן עירייה הוא מסםפיק קשה ולא צריך להוסיף לקושי הזה גם את הקושי שבהתמודדות עם ילדים גדולים ממנה כמעט בשנתיים מה דעתך? מצד שני מבחינה קוגנטיבית היא מאד מתקדמת ונראה ששילוב עם ילדים גדולים יותר דווקא יכול למשוך אותה למעלה מה דעתך? מאיזה עוד אספקטים צריך לבחון את הדילמה

שלום,
בעלי ואני שוקלים ברצינות מעבר לחו"ל בעקבות הצעת עבודה שקיבל. יש לי בת בכורה בת 5.8 שנים (תהיה במעבר בת 6) ותינוק (בן חצי שנה כיום). הבת מסיימת כיום גן חובה. בעקבות העובדה שהיא מעט ילדותית (אם כי לעיתים פתאום מבליחה בה בגרות מדהימה) וכן שיש לה "קוצים בישבן" (לא היפר בשום אופן, להפך אוהבת מאוד "לנוח" ולישון) כמו גם קשיים נוספים כגון לתאר חוויה בצורה מאורגנת, זקוקה להסבר שני ושלישי על מנת לקלוט, מעט מפוזרת במחשבה, "צפה" וכו' רשמתי אותה לשנה נוספת בגן חובה ובמקביל פניתי למכון להתפתחות הילד, מילאתי את הטפסים ולאחר כחודשיים קיבלנו הפנייה מהועדה לעו"ס, קלינאית תקשורת ומרפאה בעיסוק. פגשנו את העו"ס שאמרה שכרגע לא רואה צורך בהפנייה לרופאת קשב וריכוז ושנמתין לאבחון אצל הקלינאית והמרפאה בעיסוק (עדיין ממתינים כבר למעלה מ- 3 חודשים).
בעקבות ההצעה שקיבל בעלי לאחרונה (אחרי כל בפרוצדורה המתוארת לעיל) אנחנו מאוד מעוניינים (ממגוון סיבות) להיענות בחיוב אך חוששים לגבי הילדה. האם אנו עושים דבר שיסב לה נזק או שמא השד אינו נורא כל כך. האם אי ידיעת השפה ביעד העתידי תשפיע לרעה יותר מאשר על ילד רגיל למרות שהיא תעשה "שנת גן נוספת" בדיוק כפי שתוכנן בארץ (יצויין כי לי יהיה מספיק זמן להקדיש לילדה לפחות בשנה הראשונה ויתכן שגם לאחר מכן). המעבר הוא לכ- 5 שנים. איך אפשר לדעת תשובה לכך או לפחות כיוון ... מתנצלת מראש על אורך ההודעה אבל ניסיתי להביא כמה שיותר פרטים. תודה, אמא ואבא

מה עושים עם ילד בן 4 שבכל פעם שהוא מקבל מתנה הוא מביע אי שביעות רצון ולפעמים גם כעס. לפעמים הוא אומר שהוא לא רוצה את המתנה וזורק אותה. במקום שמחה ואמירת תודה הוא מגיב באופן שלילי.

הי,

בני בן שנתיים וחצי, ללא חיתול ביום מזה כארבעה חודשים. לאחרונה שמתי לב שהוא "מפספס" ועושה פיפי במכנסיים רק כשהוא בבית. בעוד שבבית הוא מסוגל לעשות פיפי במכנסיים מדי שעה, הרי שבחוץ (בגינה, אצל אנשים זרים, במקומות ציבוריים) הוא מסוגל להתאפק במשך שעות!

מה עושים?

תודה,
מרים

בני בן השנתיים וחודשיים הוא ילד מאוד מילולי, פעיל וחברתי. בחודשים האחרונים שמנו לב לתופעת הפחדים שהולכת וגוברת אצלו. בהתחלה יחסנו את זה לעובדה שהוא למד להגיד ולהשתמש במילה "מפחד", אבל לאחרונה נראה שהוא מפחד מיותר מידי דברים ואפילו הגננת העירה בעניין.
הוא מפחד מדברים "למעלה" למשל מנורות חשופות ועפיפונים.
הוא מפחד מחיות שמופיעות בספרים \ סרטים, בעיקר עכביש וכל מיני חיות שמזכירות לו עכביש
הוא מפחד מהכתוביות בטלוויזיה (בסוף סדרה \ סרט)
כשנוסעים באוטו הוא מפחד מרעש של מכוניות גדולות לידינו..
ובאופן כללי מכל מיני דברים שצצים בדרך.

הוא מבדיל בין דברים שהוא "נבהל" מהם (בדרך כלל אלו דברים מפתיעים ולא באמת מפחידים) לבין דברים שהוא "מפחד" מהם.

חשוב לציין שהוא לא ילד פחדן מטבעו - הוא לא מפחד ממים \ ים \בריכה \ לעלות על מתקנים שזזים \ בעלי חיים וכל מיני דברים אחרים שילדים בגילו בדרך כלל פוחדים מהם.

אנחנו פשוט לא יודעים איך להתמודד עם הסיטואציה הזו! האם להגיד לו שזה בסדר לפחד ואנחנו שומרים עליו? האם להגיד לו שאין ממה לפחד ולהסביר מה הוא רואה? האם להגיד לו להפסיק לפחד כבר? כי ניסינו כל שיטה כזו במשך זמן מה ולא היה שינוי בכלל, עכשיו מה שקורה זה שמרוב חוסר סבלנות אנחנו מתחילים ב"לא נורא אני שומר עליך" ומסיימים ב"די לפחד כבר!"

מה עושים???

לאחרונה שתי הגננות של בתי בת ה 5 ספרו לי (כל אחת בנפרד על סיטואציה שהייתה לה), על כך שהיה מקרה בגן שהילדים השתוללו או לא סדרו את המשחקים. הגננןת העירה וכנראה הביעה את כעסה. הילדים נרגעו או סדרו.
ואז...
הילדה שלי באה לגננת ואמרה לה אני אוהבת אותך.
זה נשמע מאוד מתוק ונעים ואולי מרגש.
אבל...
כיוון שזה חזר על עצמו עם שתי הגננות, יש לי הרגשה שהילדה אומרת זאת כדי להרגיש בסדר כלפי הגננת ושהיא גם תאהב אותה. היא מנסה להחליק את הדברים ע"י האמירה.
נדמה לי שכך היא מנסה לרצות אותה.
איך מעבירים מסר, שגם אם מישהו כועס עליך את אומנם יכולה לתקן את דרכייך אבל זה לא נורא אם כועסים עלי ולא צריך לנסות לרצות.
* רוצה לציין שאני גרושה ואולי הבת מרגישה שבכל מקום: הבית שלנו, אצל אביה ובגן עליה להיות בסדר.....
מה עושים ואיך לפחות בזמן שהיא איתי אני יכולה להבהיר לה שאותי היא לא צריכה לרצות
תודה רבה