פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בתנו המקסימה בת ה 9 עברה בשנה האחרונה התדרדרות רגשית הולכת ומחמירה. מאז גן חובה אנחנו מודעים לקושי שיש לה במיקוד וריכוז ועשינו נסיונות לסייע לה במגוון דרכים כמו ריפוי בעיסוק שהצליח לא רע ברמה המוטורית, אבחון הפרעת קשב דרך קופת החולים ואף מורה / מאמנת לטיפול בליקויי למידה / ויסות רגשי.

למרות שהיא משתפת פעולה בשמחה ואהבה עם העזרה ותשומת הלב שאנו מנסים לספק לה -בשורה התחתונה אין שיפור במצבה אלא רק התדרדרות.

מבחינה לימודית אין לה אף בעיה מהותית ויכולתה להתמודד עם החומר הנלמד בכל המקצועות טובה עד מצוינת, פרט למספר גבוה מעט של איחורים (רובם באשמתנו) התעודה שלה וחוות הדעת של המורים מצויינת.

מבחינה רגשית לעומת זאת נראה לנו שהילדה פשוט סובלת. היא נוטה לתגובות היסטריות ומופרזות לכל הערה או נזיפה על התנהגותה היכולות לנוע בין "תמיד מאשימים אותי" ל"אני אשמה, אני מטומטמת" ואף חמור מזה. היא יכולה לפרוץ בבכי היסטרי על רקע של כל שטות או חרדה תיאורטית.

גם מבחינה חברתית מצבה לא טוב ואין לה אף חברה טובה מבין מעט הבנות שבכיתתה וגם חברות ותיקות יותר לא ממש קרובות אליה. היא חווה תסכול וקנאה אדירים באחיה הקטן בן ה 5 שהוא ילד חמוד ופופולרי ותמיד מארח או מתארח.

ברור לנו שנדרשת לה עזרה מקצועית יותר אך אנו מתלבטים האם ללכת לכיוון של אבחון פסיכו-דידקטי מתוך השערה שכל הבעיות נגרמות על רקע הפרעת קשב וריכוז או לפנות ישר לאיבחון פסיכולוגי מתוך הנחה שהבעיות הנן על רקע פסיכולוגי

תודה

שלום רב,
יש לי ילדה בכורה באוקטובר היא תהיה בת 6 ולה אח קטן בן 5 חודשים.
הגדולה בת ה-5 כל הזמן רוצה אותי ליידה.שנה שעברה היא הייתה בגן חובה עם גננת מקסימה חמה ואכפתית וכל הזמן היא הייתה מוצאת "תירוץ" שהיא מתגעגעת אליי ובוכה,או היו מצבים שהיא הייתה אומרת שכואב לה משהו בגוף כדי שיתקשרו לספר לי שאני יבוא ויקח אותה. בפעם הראשונה לקחתי אותה ואז ראיתי ששהכל בסדר אז דיברתי אם הצוות בגן ומאז כל פעם שהיא הייתה אומרת להם שכואב לה הם לא היו מתייחסים ומעסיקים אותה במשהו אחר.
יש לה בעיה אם פרידות שנה שעברה רק לקראת סוף שנה שהיא הבטיחה שהיא תיפרד ממני יפה לקחתי אותה לגן אבל כל השנה לא יכולתי רק בעלי כי היא הייתה מייאשת אותי עד שהייתה נפרדת ממני בבכי נוראי וגם באמצע היום היא הייתה בוכה אם מישהו העליב אותה או לא רצה לשחק איתה היא הייתה יושבת בפינה ובוכה.ואני חייבת לציין שהגננת כל הזמן חיזקה אותה.
גם עכשיו היא בקייטנה וכל בוקר יש לי בעיה של פרידות אבא שלה לא יכול לקחת אותה אז אני כל בוקר מתעקבת שם אחרונה והיא בוכה.
מה עושים שהילדה כל הזמן בוכה ומספרת שהיא מתגעגעת לאמא? ומה יהיה שנה הבאה בכיתה א'.
אני חייבת לציין שהיא ילדה חברותית ומאוד אוהבים אותה.
אבל היא מספרת שקשה לה להגבר.
הייתי שנה שעברה אצל יועצת דרך העיריה והיא אמרה לי שזה עניין של גיל.
האם זה נכון ,אם כן מתי זה יעבור לה ואם לא מה עושים
תודה מראש.

שלום,
בתי בת שנה וחמישה חודשים. מגיל שלושה חודשים ועד לפני כשלושה שבועות היא הייתה רגילה לישון לבד ובאופן רציף ללא בעיות. היינו שמים אותה במיטה והיא הייתה נרדמת לבד. במקרים שהיא הייתה מתעוררת בלילה היא הייתה מרדימה את עצמה ללא בעיות. לפני כשלושה שבועות היא התחילה לעשות בעיות בהרדמות. כשאנחנו שמים אותה במיטה היא מתחילה לצרוח ולא מסכימה שנעזוב את החדר. כשאנחנו עומדים ליד המיטה שלה היא מניחה את הראש אבל כל חצי דקה מרימה אותו כדי לוודא שאנחנו עדיין שם. אם אנחנו יוצאים מהחדר היא מתחילה לצרוח. כמו כן, עד לפני שלושה שבועות היא הייתה רגילה לישון עם דלת סגורה, ועכשיו היא ממש צורחת אם אנחנו מנסים לסגור את הדלת. אם היא מתעוררת בלילה היא מתחילה לצרוח עד שאנחנו באים לחדר. במהלך היום אין שום שינוי בהתנהגות שלה, היא משחקת וצוחקת כרגיל וכך גם בגן. ניסינו לחשוב על איזה שינוי שקרה בבית, אבל לא עלה בדעתנו על שינוי כלשהו.
כיצד עלי לנהוג?

שלום. ילד במסגרת גן טיפולי, חובה קייטנה? תודה

שלום אני אם ל2 בנים בן 4.5 ובן 2.5 לאחרונה בני בן ה- 4 וחצי מרבה לנשוך את אחיו הקטן נשיכות מאוד חמורות עד כדי כך שמשאיר סימן כחול מיידי. אציין כי בני ילד מאוד חכם ואינטיליגנט ואיני מצליחה בשום דרך להפסיק את התנהגותו זו או אף למתן אותה .יתרה מכך בכל פעם שאני מרחיקה אותו לחדרו לאחר שנשך את אחיו הוא מחמיר את תגובתו ומשליך חפצים בכל הבית אני נואשת ומוצאת עצמי יוצאת מדעתי בכל פעם שזה קורה. הינני בריון בחודש השמיני ווהתנהגותו של בני ומה שהיא גורמת לי להרגיש מביאים אותי להתמוטטותךל נפשית ופיזית.

יש לי ילד בן 5 וחצי, שמכל דבר בוכה, הוא לא יודע לדבר אם מפריע לו משהו, או אם מישהו מפריע לו, או אם משחקים משחק והוא מפסיד, או אם מתחילים משחק והוא לא ראשון או הבגדים בבוקר לא מוצאים חן בעניו, או התוכנית שרואים בטלוויזיה... בקיצור מהכול !!!!!!
הוא תמיד מתמם, כאילו מבחינתו הכול בסדר, הוא תמיד בסדר, ואם הוא מבקש משהו ממני, ואני חושבת שזה לא מגיע לו אז הוא מתחצף ברמות שאי אפשר לתאר כמו: את כן תיקני לי, את תיראי את זה, את כן תביאי לי ועכשיו. אם אני מביאה צמיד לאחותו הגדולה - לו לא אכפת אם זה של בנים או של בנות גם הוא רוצה ועכשיו!!! אני מסבירה לו שלא כל מה שאחותו מקבלת הוא צריך לקבל, בדיוק כמו שאני מסבירה לה. היא מבינה את זה אבל הוא לא מבין!!!
הוא רגיש מידי, יש לי עוד ילד בן שנה ועשרה חודשים שהוא תמיד מתווכח איתו ולא מצליח להבין שהוא תינוק וקטן ממנו, הוא רוצה שאני ירים אותו כמו שאני מרימה את אח שלו, ולשחק איתו את אותם המשחקים שאני משחקת עם אחיו שהם משחקים שמתאימים לתינוקות ולא לו, אבל אני משחקת איתו ועם אחיו את המשחקים ומנסה לשתף אותו.
כשהוא בוכה אני אומרת לו שאני לא מבינה אותו ושיירגע ויאמר לי מה הבעיה ולמה הוא בוכה כי רק ככה אני יוכל לעזור לו, אז פעם אחת הוא נרגע וגם בפעם השנייה, אבל כשהוא מתחיל להגזים עם הבכי אני כבר לא מוצאת את עצמי ולא מתייחסת אליו, אני לא מבינה כמה ילד יכול לבכות ולבכות ולבכות מכל דבר שטותי.
לא ציינתי שאני בהריון מתקדם, אבל ההתנהגות הזאת היא כבר כמה שנים.

אולי תוכלי לייעץ לי איך להתנהג איתו בזמן זהוא בוכה, כי הוא חושב שכל דבר הוא יכול להשיג עם בכי או עם התחצפות, או עם זלזול בדברים.

תודה רבה

שלום רב,
בתי בת השלוש גמולה מחיתולים כבר כחצי שנה. הגמילה עברה נהדר, היא יזמה את המהלך ותוך שבוע-שבועיים שכחנו מחיתולים (גם בלילה).
לאחרונה יש לה מדי פעם פספוסים, בעיקר בשל התנגדות שלה להפסיק פעילות וללכת לשירותים. אני לא מתרגשת מזה, ואני מניחה שזה יעבור. הבעיה העיקרית התחילה בשבוע האחרון.
כאשר היא הולכת לישון היא נכנסת למיטה ועשר דקות מאוחר יותר היא יוצאת מהחדר ומודיעה לי בחיוך - אמא עשיתי פיפי במיטה. אני יודעת שזה נעשה במודע וכנראה בשביל תשומת לב כלשהי, אבל אין לי מושג איך להתנהג במקרה הזה.
ברור לי שלא מדובר בבעיה פיזית, אלא בהפגנת כוח כלשהי... בכל הימים שזה קרה עד היום לא אמרתי לה דבר, רק הלכתי לחדר, החלפתי סדין ופיג'מה, החזרתי אותה למיטה וביקשתי שבפעם הבאה תאמר לי שיש לה פיפי ותקום לשירותים - אבל היא ממשיכה בשלה... נראה כאילו היא מאוד נהנית מכל העניין ואפילו מנסה לעזור לי לנקות את המיטה הרטובה.
לצערי מדובר במשהו שחזר על עצמו כבר יותר מארבע פעמים, יום אחר יום, ולכן אני חוששת שזה יהפוך למנהג...
חשוב לי לציין שאני גם משתדלת לגרום לה לעשות פיפי לפני הליכתה למיטה, אבל איכשהו תמיד יש לה עוד קצת פיפי, והמיטה נרטבת...
מה עלי לעשות? האם לדבר עמה ולהסביר לה שזה מפריע לי או להמשיך להתעלם?
זה מאוד מתסכל...
תודה מראש.

בחודשים האחרונים ילדתי בת השנה ושמונה נוהגת לקום בצעקות של בכי במהלך השינה בלילה.
היו לה 2 מקרים לא נעימים עם אחת הגננות שאינה המטפלת הישירה שלה, בפעוטון שבו היא נמצאת,

באחד המקרים אותה הגננת נעלה לה בכח זוג נעליים ב3 מידות יותר קטנות מהמידה שלה.
היא אף נוהגת לבקש מילדתי לבצע פעולות בטון מאד פיקודי, ואז הילדה ממש רצה להתחבא מאחורי

יש לציין כי, את המטפלת הישירה שלה היא מאד אוהבת, כך שבדרך כלל כשאנחנו הולכות לגן ונ' נמצאת שם היא רצה אליה מחבקת ומנשקת אותה ונכנסת לגן בשמחה

לאחרונה כאשר אנחנו נכנסות לגן והיא רואה את אותה גננת שאינה המטפלת הישירה שלה היא מחזיקה לי את היד, נעצרת, משתתקת, קוברת את ראשה בין הרגלים שלי ופשוט לא רוצה להיכנס לגן. עד שהמטפלת הישירה שלה מגיעה אני לא יכולה לעזוב את הגן.

כשפנינו לבעלת הגן והעלנו בפניה את הנ"ל, היא טענה כי בין אותה מטפלת לא ישירה לבין ביתי יש מערכת יחסים נפלאה.

מה כל זה אומר? האם יש סיבה לדאוג? האם עלי להוציא את ביתי מהגן? האם יש להתעמת עם אותה גננת או בעלת הגן?

שלום,
בתי תהיה בת 5 באוגוסט.
מאז שנולדה נדמה לנו שהיא רגישה בצורה קיצונית.
בתור תינוקת היתה בוכה המון- ללא סיבה נראית לעין ועם הזמן המצב הלך והחמיר .
כל דבר אצלה מלווה בבכי- מבקשים ממנה להרים משהו שהפילה לרצפה- בוכה... קוראים לה לבוא לאכול- בוכה.... אחיה בן השנתיים חוטף לה משהו מהיד- בוכה....
גם כשהיא מבקשת משהו - זה בד"כ מלוווה בבכי.
בגן- התמונה דומה- הגננת מדווחת על התפרצויות בכי וזעם חוזרות ונישנות.
גם באינטטרקציות חברתיות -במהלך משחק עם חברה למשל, הרבה פעמים שוברת את הכלים, אם משהו לא לרוחה- רבה עם החברה וזקוקה להתערבות של אחד ההורים כדי לפתור את הבעיה.
המצב מחמיר כל הזמן והדבר היחיד שמרגיע אותה זה מוצץ (שאליו היא מכורה ברמה של סם לדעתי).
בתי היא הבת הבכורה, נכדה ונינה בכורה משני הצדדים, מקבלת הרבה חום ואהבה.
היא ילדה מאד חכמה - יכולת וורבלית וידע כללי- הרבה מעל הממוצע של בני גילה.
אנא- עזרו לי לעזור לה לקחת את החיים יותר בלות...

אמא מודאגת

שלום רב
אני עומדת בפני בקשה לטוס לארה"ב לשבוע לנסיעת עסקים
הילד יהיה בן 5 חודשים
זה במהלך ספטמבר ולכן בדיוק הוא יהיה כשבועיים שלושה במשפחתון עד 17:00
האם זה עלול לגרום לנזק רגשי ?
האם העובדה שדמויות כמו אבא וסבתא שאותן הוא מכיר יהיו איתו ישפיעו על הנושא?

תודה רבה

בני בן 9 לא מוכן להסתפר. מה שבעיקר מפריע לי זה שהוא ממש פיתח אובססיה לגבי השיער. כל הזמן מסתרק, מסתכל בראי ונוגע ומסדר אותו.בעלי אומר שחייבים לספר אותו גם בניגוד לרצונו.. באיזשהו אופן זה גם נראה קצת נשי כל ההתגנדרות הזאת. אני מפחדת שאם נספר אותו בניגוד לרצונו זה יעשה לו איזשהי טראומה.מה לעשות?

בנ הבכורי בן שנה ושמונה ילד שמדבר שוטף מגיל שנה וחצי ומבין את כל הנאמר לו נוטה להרביץ בסיטואציות הבאות:
כאשר לא מקבל משהו שביקש ואז מוציא את הזעם על ההורים מי שבאותו רגע היה איתו חוטף סטירות בפנים או שזורק לנו את המשקפיים ואז ישר מנשק או שממשיך להרביץ במקרים נוספים הוא מרביץ לאחיו הקטן בן 5 חודשים על מנת להכעיס אותנו כי לא קיבלאת מבוקשו

לעיתים מרביץ שיש הרבהאנשים בבית ואז יש לו יותר מידי צומת לב למשל לאחותי לסבתא וכו
בנוסף לסבא שלו שהוא קשור מאוד הוא החיים לא ירביץ גם אם לא יתן לו את מבוקשו
בבקשה כיצד יש לנהוג במצבים ההללו הסברים לא עוזרים

בני בן 3, ילד נורמטיבי, קצת עדין אך בהחלט חברותי וחביב. הוא הולך לגן מגיל שנה וחצי והקבוצה שם מונה 36 ילדים. אין לו כימיה עם הגננת והיא מאד נוקשה כלפיו, ערכנו כמה שיחות עמה ללא הועיל. היא ראתה שיש לו חבר הכי טוב ופנתה להוריו של אותו ילד בהמלצה שיפסיק לשחק עם בני בטענה שהם משתוללים ואכן כך היה. בני היה מאד מאד מתוסכל ועצוב ובמשך חודש התנהג כאילו הוא ממש באבל (כל זה קרה בערך במאי) כשילדים מעליבים אותו (ואני מדגישה מעליבים- לא מתקוטטים או לוקחים לו משהו אלא בפירוש אומרים לו לך מכאן או אל תשחק איתנו) הוא עומד ולא יודע להכיל את העלבון ואז הוא צורח 4-5 צריחות כמו חיה פצועה. אז הוא נרגע ומתעייף -זה מחזה קשה וקורה אך ורק בגן. ניסינו להסביר לו אינספור פעמים או לשנן איתו מנטרות מה לעשות כשמעליבים אותו ודבר לא עזר. בגן הגננת מדגישה בפני ללא דיסקרטיות את בעית הצרחות וכמה שזה בלתי נסבל בעיניה והבעיה היא גם שיצא לו שם של צרחן. ילדים שאנחנו פוגשים בפעילויות אחה"צ אומרים לו הנה הצרחן, אני לא חבר שלו כי הוא צורח וכו'. בגן הוא משחק לבד ואף אומר לנו- אני אוהב לשחק לבד, הכי טוב לבד ועוד אמירות כאלה. שאלותי- האם לסיים את השהות בגן עד לספטמבר אז הוא מתחיל גן חדש? איך מתמודדים עם הצרחות כדי שלא יקרו בגן החדש? איך להתמודד עם השם שיצא לו? תודה!

שלום רב,
ברצוני להתייעץ כיצד להסביר לילדי בן 6.5 ובת 4
שהדוד שלהם (אח שלי) הינו הומוסקסואל?
אחי יצא לפני שנים מהארון ומשפחתי קיבלה זאת ברוח טובה, היחסים במשפחה טובים ואין כל מתיחויות סביב נושא זה. עד כה לא דיברתי עם ילדי על כך היות ושנראה לי כי הינם צעירים מדי.
אך, הנושא הינו מדובר במשפחה ואני כמובן מעדיפה שילדי יקבלו ממני הסבר ולא יזונו מאמירות כלליות שנאמרות באויר.
חשבתי להסביר להם על שונות באופן כללי ועל כך שיש דברים שאנו בוחרים ויש דברים שהם לא בבחירתינו. יחד עם זאת אינני יודעת כיצד להתייחס לנושא עצמו בגיל ככ צעיר.
אודה על יעוצכם בעניין
תודה

בני בן ה6 היה אצל חבר ,והוציא ממדף הספרים את הספר הריון ולידה של שילה קצינגר, הוא נחשף לתמונות קשות ואיני יודעת מה לעשות.