פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום ורד,
לא ציינת שום פרטים על המשפחה, על סדר היום שלכם, ועל מה עוד אתם עושים ביחד. לא ברור מהתאור שך אם יש אבא בתמונה או שאת חד הורית. אם יש אבא - לא ציינת מה הוא אומר על העניין כי מהתאור שך זה נשמע שכל ההתמודדות היא רק שלך.
אשמח אם תצייני עוד פרטים- איך נראה סדר היום שלכם, מה עוד אתם עושים יחד, איך זה הולך, כמה שעות הוא בגן וכמה שועת הוא בבית וכן מה מבנה המשפחה, ואז אנסה לעזור יותר.

תודה על התגובה המהירה. לי ולבעלי אילו נישואים שניים. יש שתי בנות גדולות (הגדולה מנישואי הקודמים. בת 10, והאמצעית מנישואיו הראשונים בת 7). הן מסתדרות בינהן אך לא משתפות אותו במשחקן (הוא מפריע להן). סדר היום הוא כזה: בבוקר הוא מגיע לגן בשמונה ואני אוספת אותו בארבע וחצי. בבוקר הוא בוכה שאינו רוצה להגיע לגן וגם שם בוכה אבל אח"כ נרגע ובמשך היום מתנהג יפה.
בעלי חוזר בסביבות שבע וחצי. אני יורדת איתו לגינה או משחקת איתו במשחקים (חצי שעה) או שהוא צופה בטלויזיה. בסביבות שמונה ארוחת ערב (לא רוצה לאכול כל דבר וזורק את הסכו"ם), צרחות נוראיות בזמן המקלחת (בדר"כ בעלי מקלח) ואח"כ אני מספרת סיפור/שניים ואז באות הצרחות שהוא לא רוצה לישון, יורד מהמיטה וכו'. זה נמשך כל ערב בערך חצי שעה של צרחות. בלילה הוא קם המון. בצרחות. שנינו ניגשים אליו אבל זה לא עוזר. צריך לשבת לידו או לשכב איתו במיטה. זה מתיש. מה לעשות? תודה.

שלום ורד,
תודה על הפירוט.
תראי, מדובר בילד קטן מאוד עדיין, שמבחינה ריגשית יוצא שהוא להחזיק את עצמו לבד כמעט כל היום. עד ארבע הוא בגן, ושם אין כל אפשרות לקבל התייחסות אישית לאורך זמן, וכשהוא בא הבייתה האחיות לא לוקחות אותו אליהן, בצדק, זה לא מתאים לגיל שלהן ולא תפקידן, והוא מבלה איתך כחצי שעה וגם זה לא תמיד. טלוויזיה זה לא פיתרון לילד כל כך קטן לאחר צהריים שלם. הוא זקוק להרבה יותר ליווי ותשומת לב לאורך היום. לא ציינת מה את עושה כשהוא רואה טלוויזיה, אני מנחשת, ותקני אותי אם אני טועה שיש לך מספיק מה לעשות בזמן הזה בבית אחרי יום עבודה שלם.אחרי יום שלם הוא למעשה מחזיק את עצמו לבד, בלילה הוא מתפרק, ובצדק. הוא זקוק ליותר זמן עם אביו, ולהחזקה ובילוי משותף הרבה יותר צמודים לאורך היום. תנסו לראות אם אתם יכולים להשיג קצת או עזרה או לחלק אחרת את מטלות היום כך שמישהו ממכם יהיה איתו אחר הצהריים, יקח אותו לגינה, וכו' ליותר מחצי שעה, זה לא מספיק. כנ"ל גם ההשכבה לישון, כדאי שתכלול טקס שכולל סיפור, התייחסות ריגשית למה שעבר במשך היום, וכו'. אולי יש אפשרות שפעם פעמיים בשבוע אביו יחזור יותר מוקדם, אולי יש אפשרות שאחת הסבתות תבוא לסייע או לקנות עזרה - כך שאת תוכלי להתפנות להיות איתו כל אחר הצהריים, בגילו אי אפשר להשאיר אותו לבד עם הטלוויזיה לשלוש ארבע שעות אחרי יום שלם שהיה בגן.

שוב תודה על התגובה המהירה אבל נראה לי שלא הסברתי את עצמי כראוי.
כתבתי חצי שעה לגבי משחק איתו (משחקי קופסא) אבל בגינה אני מבלה איתו לפחות שעתיים (נדנדות, גלידה, רכיבה על אופניים וכד') וכן, יש גם ימים שהוא צופה בטלויזיה אבל לא יותר משעה וחצי. אני מרגישה שאני נותנת לו המון תשומת לב. אני עובדת כרגע מהבית ומשתדלת לסיים את כל עבודות הבית בשעות היום, במקביל לעבודתי ,על מנת להיות פנויה איתו אחה"צ. אבל במשך היום אני נמצאת עם הגדולה שכרגע לא בקייטנה או עם שתי הבנות וצריכה גם להעסיק אותן בחופש הגדול כך שאחר הצהריים אני די עייפה ועדיין עושה כל שביכולתי. אני ערה לכך שבעלי לא משקיע בו מספיק אבל באופיו אין לו יותר מידי סבלנות למשחקי ילדים. וגם פה נשאלת השאלה איך הם יכולים להעביר זמן איכות בכיף מבלי שהוא יצטרך לשבת על הרצפה ולשחק איתו כי אחרי דקה בערך הוא (בעלי) מאבד סבלנות.
יכול להיות שדווקא עודף תשומת הלב שלי היא הבעייה כאן? שהוא יודע שהכל סובב סביבו ושהצרחות שלו מוציאות אותי מדעתי ואני ניגשת אליו בכל פעם ומנסה לרצות אותו והוא מנצל זאת? אני חייבת לציין שבזמן הסיפורים לפני השינה הוא ילד מקסים. הוא מזמין אותי "לעשות כיף". כך הוא קורא לזמן הסיפור לפני השינה. אני ממחיזה לו את הסיפורים והוא נהנה מאד ומשתף פעולה. ואז מגיע זמן השינה והבכי מתחיל.... מה אני עושה לא נכון? אני מתה לדעת כי עם הגדולות היה לי כל כך קל וכל מה שעשיתי עבד מצויין. עכשיו אני מרגישה שאני נכשלת ואני מלאה רגשות אשם.

שלום ורד,
אכן נראה שנוכחות האב קצת חסרה כאן. יש בהחלט דברים שאבא יכול לעשות חוץ מלשחק על הריצפה, במיוחד עם בן - התגוששויות, מלחמת כריות, משחקי כדור וכו'.
אני לא חושבת שעודף תשומת הלב הוא הבעיה, אבל בהחלט ייתכן שהוא שם לב שאת מתרגשת יותר מדי מהבכי שלו, ואז אין א שום סיבה לחדול מכך. את צריכה לומר לו שכשהוא בוכה וצורח את לא יכולה להתייחס, וכשהוא ירצה הגיד לך משהו בשקט תשמעי אותו. מעבר לזה פשוט להניח עניין, לא להיכנס לדרמה שלו, לא לנאום לו נאומים, לא להיכנס להסברים ארוכים, לא להיכנס למשאים ומתנים ולא לצרוח בחזרה. פשוט להגיד משפט אחד קצר, ברור ותקיף ולהתעלם ממנו עד שהוא נרגע. חשוב להתמיד בכך ולהיות עיקבית כי רק כך הוא יבין שהשיטה הזו לא עובדת יותר וחבל להשקיע בה אנרגיה.

אני אנסה זאת. תודה לך.

שלום לך,
נראה לי שיש קושי מסויים בבית שקשור ספציפית לעניין האכילה והממתקים ולא רק לגבולות באופן כללי. לא תארת מה אתם עושים ביחד ומה עוד כולל הקשר ביניכן חוץ מעניין הגבולות והממתקים. לעמים צורך בממתקים יכול לנבוע מרצון לפצות את עצמה על תשומת לב או אהבה שהייתה רוצה. זה לא אומר כמובן שאת לא אוהבת אותה או לא נותנת תשומת לב, אבל אולי משהו שם לא מספיק ברור לה, והיא צריכה יותר. לא תארת למשל האם אתן משחקות יחד, איזה דברים אתן עושות יחד ואיזה עוד סוג של תשומת לב היא מקבלת ממך כשהיא לא בוכה בגלל ממתקים.

אני אפרט אנחנו משחקות הרבה יחדיו והיא מקבלת המון תשומת לב אני משתדלת לקחת אותה המון לחברים ולגני שעשועים.
אכן "המריבות" על האוכל מתחילות ברגע שאנחנו לא משחקות, שאני עייפה, שהיא משועממת ולא נמצאת בגן שעשועים ומקבלת פחות תשומת לב.
השאלה הנשאלת היא האם בכל פעם שאינה עסוקה ולי אין אפשרות לשחק איתה עד אינסוף (היא מקבלת המון תשומת לב ודורשת גם המון) היא צריכה לפנות ישר לאוכל????
ואביא דוגמא, היינו אצל חברה מהגן, איתה היא פחות משחקת וישנה פחות כימיה בין השתיים, היא לא שיחקה איתה ומצאה עצמה משחקת עם עצמה, לאחר זמן מה ביקשה לאכול, נתנו לה פסטה ומשנגמרה לה הפסטה היא צעקה "עוד אוכל עוד". החברה נתנה לה קצת פסטה משלה והיא החלה לבכות שזה קצת ולא מספיק לה וכל זה נובע משיעמום!!!.
שהיא נמצאת אצל סבתא שלה היא פחות מקבלת תשומת לב ממני ופחות משחקים (יותר טלוויזיה), מה לעשות, גם לי מותר לדבר עם סבתא קצת? אז היא מתחילה לדרוש ממתקים בלי הפסקה.

שלום לך,
מדובר בילדה קטנה מאוד, וכנראה עוד אין לה דרכים להחזיק את עצמה והיא מצאה את מנגנון האכילה. ברור שזה לא טוב, אך מאחר והיא כל כך קטנה, מתפקידנו ללמד אותה מנגוננים אחרים. אחת הדרכים להתייחס לצרכים שלה כאשר אי אפשר להיות איתה באופן הטוטאלי שבו היא דורשת זאת, היא לתת לה הצעה לתעסוקה ומשימה. למשל:" בזמן שאני וסבתא מדברות, את תציירי לנו ציור יפה, וכשתסיימי תבואי להראות לי" באופן הזה את תידרשי להתייחס אליה נאמר אחת לכמה זמן ולא תוכלי "לנפוש" שעה שלמה, אבל זה נראה לי עדיף. או למשל :" עכשיו אמא תהיה בחדר השני ותקפל כביסה, ואת תסכלי בתכנית בטלוויזיה. מדי פעם אמא תעשה לך "קוקו" מהחדר השני, וכשתסיימי את התכנית תבואי לעזור לי לקפל, נקפל ביחד". כלומר לתת לה מה לעלשות במקום וגם לתת לה מעין תחנה מוגבלת בזמן, שהי אתדע שעוד מעט אתן מתחברות שוב, כשהתכנית תיגמר או כשאת תסכלי עליה מרחוק ותעשי לה "קוקו" ותבדקי מה שומה או כשהיא תסיים לצייר. לאט לאט אני מקווה זה ייתן לה תחושה של שליטה טובה יותר בזמנים שהיא נדרשת להיות עם עצמה והיא תוכל להירגע ולהיות פחות תובענית.

תודה על התגובה המהירה. אנסה זאת!

שלום גל,
את עושה בסדר גמור. כפי הנראה עוברת עליכם תקופה לא פשוטה כרגע, אולי זה קשור לכך שאת לא פנויה לגמרי ריגשית בגלל הדברים שעוברים עלייך, והילדים מגיבים לזה.
חשוב שגם את תקבלי תמיכה בתקופה הזו אם ניתן, גם עזרה בבית ואולי גם תמיכה נפשית מחברות או בטיפול עבורך, ייתכן מאוד שהחרדות שלך סביב המחלה של אימך מיתרגמות לפחד ממוות אצל הילדה. ילדים לפעמים מרגישים דברים גם אם אנחנו לא אומרים אותם במפורש, במיוחד כשיש קשר חזק.
בנוסף את יכולה לקרוא בעמודת "שאלות נפוצות" בתשובה המתייחסת לפחדי ילדים לגבי טיפים שונים בהתמודדות עם פחדים.
בהצלחה, ושהיה לך קל...

שלום לך,
נראה לי שממתק אחד ביום זה סביר בהחלט. לגבי מה עושים - פשוט לא נכנעים. הוא ממשיך לבכות במשך שלוש שעות כי הוא יודע שבשעה הרביעית אתם תיכנעו. חייבים להיות מאוד עיקביים בעניין הזה- ואז הוא יבין שזה לא עוזר לו.
לגבי הסבים והסבתות יש שתי אפשרויות - או להבהיר בצורה מאוד ברורה שזה לא מתאים יותר או אם אתם מרגישים שזה בלתי ניתן -כשהם מגיעים תרפו מעניין הממתקים. אין טעם לפתות ילד במשהו ואחר כך לאסור עליו. קחו בחשבון מראש שבשיגרה אתם מאפשרים לילד ממתק ביום וכשסבתא ושסבא באים אתם מרפים מהשיגרה הזו ולא נכנסים למאבקים מראש.

שלום ליבי,
לא ציינת האם הייתה תקופה שהיא הייתה גמולה בבית או שמאז ומתמיד זה היה כך. בכל אופן לא נראה שלבתך יש בעיה בגמילה, אלא זה נשמע לי יותר משהו שקשור לקשר ביניכן.
אני לא יודעת למה זה קשור בדיוק ומתי זה התחיל. האם זה התחיל מאז שאת עובדת באותו גן שבו היא נמצאת? האם את בהריון או שנולד אח? האם זו דרך שלה להשיג התייחסות ותשומת לב? האם היא מנסה לרמוז לך שהיא זקוקה עדיין לפעמים להתייחסות כמו לתינוקת? האם היא מקנאה בילדים האחרים בגן שאת מטפלת בהם והם קטנים ממנה והיא רוצה גם טיפול כזה ממך? נדרשת כאן חשיבה יותר מעמיקה מה היא מתקשרת איתך בהתנהגות הזו, כרגע אין לי די פרטים כדי להבין זאת טוב יותר, את יכולה אם את רוצה לתת יותר פרטים או להמשיך לחשוב בעצמך בהתאם לשאלות שהעליתי או שאלות נוספות שיעלו אצלך.

שלום לך,
עדיין לא ברור מתוך הפרטים שנתת האם החרדה שלה היא מהמצבים התחרותיים שקורים בתוך סיטואציה חברתית או מעוד משהו.
ייתכן שכדאי אכן לפנות לייעוץ, יכול להיות שהדבר נובע מצורך שלה תמיד להיות הכי טובה ובמצבים שונים זה מלחיץ אותה יותר מדי, או שיש בנוסף עוד דברים שאני כרגע לא יכולה לדעת ללא הכרות יותר מעמיקה.

שלום רעות,
אני חושבת שהרעיונות שלך טובים. אני כמעט בטוחה שיש ספרי ילדים שעוסקים בביקור אצל רופאים, את יכולה להלתעניין בחנויות הספרים. בנוסף אפשר לקנות לו אולי תיק עם כלי רופא בחנות צעצועים ולתת לו להיות הרופא, ולבדוק אתכם ואת הבובות.
בהמשך כשקצת יגדל יהיה אולי יותר קל להסביר לו ולדבר איתו, אם בכל זאת זה יימשך.

שלום לך,
לגבי השאלה הראשונה, ילדתך מגיבה באופן טבעי, לכל ילד יש מצד אחד שמחה על הודלת אח ומצד שני קנאה וכעס. בתך פשוט מבטאת את זה בדרכה. היה לה נוח יותר יותר שזה יהיה בשליטתה, כלומר שהיא תחליט ל"הכניס" אותך להריון, וכשזה מיוזמתך זה פחות מקובל עליה. כפי הנראה יש לה מעט צורך בשליטה, והיא אוהבת שהדברים ייעשו בדרכה ומיוזמתה. עליכם המשיך לנהוג באופן טבעי, אתם לא יכולים לא להזכיר את זה בנוכחותה לנצח, מה גם שעוד מעט זה ייראה ולא ניתן יהיה להתעלם מזה. אתם תמשיכו בחיים והיא תגיב כמו שנראה לה, ואתם לא צריכים להתרשם מזה יותר מדי. אפשר אם אתם רוצים לדבר איתה על כך שאולי יש לה קצת חששות מהולדת אח, שמצד אחד פעם היא מאוד רצתה אח, כי היא רצתה אח כמו שיש לחברות שלה ואולי גם רצתה עוד מישהו לשחק איתו, ומצד שני, עכשיו היא לא רוצה כי היא רוצה להמשיך להיות הילדה שלכם לבד, וגם זה בסדר, היא בכל אופן תמשיך להיות הבת האהובה שלכם ולפעמים גם יהיה לכם זמן איתה לבד גם אחרי שהתינוק יבוא וגם זמן איתו ביחד.
לגבי הבעיה השניה, שוב עולה הקושי של בתך לקבל דברים שלא בשליטתה, וזה בסדר גמור, זה מתאים לגיל, אני חושבת שאתם קצת צריכים להתרגש מזה פחות, אפשר להגיד לה שזה לא כיף לה שהי אלא יכולהל לבחור איזה שיער יש לה, אב גם כך היא יפה, וזהו. לא הייתי עושה מזה סיפור כל כך גדול, כי זו יכולה להיהפך להיות דרך להשגת תשומת לב, אם הי ארואה שאתם נורא מתרגשים כשהיא לא מרוצה. אלה החיים, תנו לה קצת זמן זה יעבור לבד.

שלום דקלה.
אכן דילמה יש המון משתנים שאינם בשליטתך ולכן באמת אי אפשר לדעת מה נכון. סביר שכל בחירה שתעשי תהיה טובה. יש יתרונות וחסרונות לכאן ולכאן. את זה את כבר בטח יודעת.
אם את חשה שרגשית עדיין אינו בשל דיו, את יכולה להשאירו שנה נוספת בטרום טרום ולאפשר לו להתחזק ללא צורך להתמודד עם גדולים ממנו. חשוב לקחת בחשבון גם מיהי הגננת בגן זה ועד כמה את חשה שהילד מתפתח ונהנה שם. חשוב להתייחס גם למספר הילדים. נתון חשוב נוסף- קרבת החברים לביתך. בגיל 4+ כבר הולכים הרבה אחד לשני אחה"צ. קחי גם את זה בחשבון בהתלבטויותייך.

שלום אפרת,
זו תופעה מאוד אופיינית לגיל, וחלקה נובע מכך שבנך עדיין לא יודע לבטא את עצמו אחרת. אחת הדרכים לעזור לו הי אלנסות להבין מה הוא רוצה ולמלל זאת עבורו, כשאתם מצליחים. זו גם דרכו לבטא אהבה לפעמים, אצל ילדים קטנים אהבה ותוקפנות מעורבבים לפעמים. אפשר גם לתת לו דרכים חלופיות לבטא את התוקפנות שלו - למשל בובה מגומי שאפשר לנשוך אותה וכו'. זה יעבור עם הזמן, גם חשוב לא לתת יותר מדי התייחסות לזה. להפסיק את זה- כן, אך בקצרה, לא נאומים, עונשים וכו', גם כי זה לא עוזר וגם כי זו עלולה להיות דרך להשגת תשומת לב בהמשך, אפילו כשהצורך עצמו יעבור.

שלום לך,
את יכולה לפנות לפסיכולוג או פסיכותרפיסט שעובד עם הגיל הרך או למכון להתפתחות הילד מטעם קופת החולים בה את חברה, ולבקש הדרכת הורים.

שלום אוקסנה,
שמתי לב שאת שואלת כאן בפורום פעמים רבות בנוגע לפחדים של הילד שלך מקופת חולים ומרופאים, זכור לי שהפניתי אותך לעמודת "שאלות נפוצות", אם זה לא עוזר, כדאי לפנות לפסיכולוג בעניין כדי לטפל בכך לעומק. אם אני זוכרת נכון, דיווחת כאן בעבר שהפנו אותך מהגן לאבחון עבור הילד. האבחון יכול מאוד לעזור גם להבין את הפחדים שלו ולהתאים טיפול. לכן אל תחששי, פני לאבחון והתייעצי עם הפסיכולוג.
בהצלחה.

נראה לי שהבעיה העיקרית היא הקושי להירדם ללא מוצץ. כל פעם שהיא ללא מוצץ היא מתעוררת ורק זקוקה לכך שיחזירו את המוצץ אל פיה. אולי זה הזמן להתחיל גמילה ממוצץ. נכון שזה נחשב מוקדם אבל זה כלכך יעזור לה ולך. אפילו אם תתרגל לישון עם אצבע, תוכל להמשיך לישון.
מה דעתך לנסות לגמול אותה ממוצץ בלילה. נסי להרדים אותה ללא מוצץ ואם תתרגל לא תזדקק לך על מנת להירדם שנית. נכון זשה לא יהיה קל...
בהצלחה

שלום שירלי,
בודאי שעלייך להגן על הקטנה, היא הרי תינוקת. אבל בזה לא תיפתר הבעיה, כי כמו שאמרת את לא יכולה כל היום לגעור ולהשגיח.
יש צורך להתייחס גם לקנאה של הגדולה בקטנה ולצרכים הריגשיים שלה. בעבר היא הייתה המרכז, אב כנראה שנוצר תהליך שבו כרגע לא ברור לה מקומה והיא יכולה לקבל אותו בעיקר דרך ההצקות שלה לקטנה ותשומת הלב השלילית אומנם שהיא מקבלת ממך עקב כך. ילדים מעדיפים תמיד לקבל תשומת לב שלילית מחוסר תשומת לב בכלל.
לכן במקביל להצבת גבולות מאוד ברורים בעניין ההצקות, כדי שתדברי עם הגדולה על כך שקשה לה, ושאת רוצה להתייחס אליה גם בנפרד, ואת זאת יש כמובן לבצע, השתדלי לקבוע זמני איכות איתה ללא אחותה מדי פעם וליזום התייחסויות חיוביות להתנהגויות חיוביות אחרות שלה ולא רק להצגות.

שלום שירי,
ייתכן שהתשובה של הילדה נובעת מרגישות לנושא שהיא מזהה אצלך וזו נהפכה להיות דרך לקבל התייחסות. תשאלי את הגננת מי הילדות שהיא משחקת איתן ותתחילי לקבל רושם יותר מדוייק מי החברות של הילדה והאם באמת הכל בסדר.