פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום סמי. נראה ברור שהסימפטומים קשורים לאירוע. הילד חווה מצב בו הוריו היו בסיכון ממשי. האשליה בה חי עד אז שהוא והוריו בטוחים נתערערה באופן פתאומי. הדברים להם נחשף היו מערערים גם אדם מבוגר לא כל שכן ילד שאלו הם הוריו. הוא כבר לא יכול להיות בטוח . הוא חרד שמא יקרה דבר מה להוריו או לו. תגובתו אכן מאפיינת פוסט טרואמה כי הוא חווה חוויה טרואמטית לכל הדיעות. זוהי אינה מחלת נפש אלא תגובה נורמלית לטראומה.
חובה לספק לו טיפול רגשי אצל פסיכולוג המתמחה בעיבוד טראומה. ככל שהטיפול יהיה מהר יותר לאחר האירוע כך גדולים סיכויי הצלחתו. חוסר טיפול עלול לקבע את הסימפטומים ואולי אף להחמירם.
לא ברור לי מה גילו של א'. אך כך או כך החוויה מצריכה טיפול מקצועי.

המוון תודות על התגובה..
אבל רציתי לדעת מה הקשר בין המקרה עצמו לבין מה שקורא לו.. למה הוא סובל מטשטוש בראיה?? מה הקשר.??. למה הוא מגמגם?? למה הוא מפחד מגנבים ומעדיף לישון ליד הוריו?? ולמה הוא מפחד מהסרינות ??
כאילו איך אנחנו מבינים את הסיפטומים שלו??

שלום סמי
הילד חווה טראומה. בעקבותיה חש חוסר יציבות וביטחון בעולם. הוא נמצא במצס תמידי של חרדה הן מפגיעה בעצמו והן מפגיעה בהוריו וניתוקו מהם שזה פגיעה עקיפה בעצמו. למעשה הוא נמצא בחוויה של חרדה יומיומית מתמשכת. על הפחד הזה מתלבשים כל מיני דברים טבעיים שקורים בגיל זה.זה ברור למה מפחד מגנבים ומעדיף להיות צמוד להוריו. זו דרך אחרת להביע את החשש שלו.
בנוסף, חרדה או מצוקה רגשית באים לידי ביטוי פעמים רבות באופן פסיכוסומטי כלומר גופני. נטייה קלה ולא מורגשת לגמגום עלולה להתעצם מאד ברגעי לחץ וחרדה. ייתכן שכנ"ל לגבי טשטוש בראייה אך חשוב לשלול קודם סיבה רפואית אחרת.
כך או כך, כדאי לפנות לטיפול. בהצלחה.

המוון תודות על התגובה..
אבל רציתי לדעת מה הקשר בין המקרה עצמו לבין מה שקורא לו.. למה הוא סובל מטשטוש בראיה?? מה הקשר.??. למה הוא מגמגם?? למה הוא מפחד מגנבים ומעדיף לישון ליד הוריו?? ולמה הוא מפחד מהסרינות ??
כאילו איך אנחנו מבינים את הסיפטומים שלו??

שלום יעל
טוב שאת פונה לפסיכיאטר. מחשבות טורדניות זו אכן חוויה מאד לא נעימה הנובעת מחרדה בלתי נשלטת. החשיבה הטורדנית היא נסיון של מעוות ובלתי נשלט להחזיר תחושת שליטה ולהפחית את החרדה. נשמע שהאירוע של מות קרוב המשפחה לא עובד מספיק עבורו. יש צורך בעבודה רגשית אצל אדם המתמחה בעיבוד טראומה מסוג זה. במידת הצורך ניתן להיעזר במקביל גם בתרופות פסיכיאטריות ולהורידן באופן הדרגתי.
בהצלחה. ואל תדאגי... עם טיפול יעיל זה יעבור

שום רוני,
חשוב מאוד אכן לא לתת לוקהל לדרמה שו ולא לתת לו להרוויח מהדרמה. יד קשה היא רק הפיכת העניין לעניין יותר גדול וזאת נהיית הדרך שדרכה הוא משיג תשומת לב. עבור כל ילד, תשומת לב שלילית עדיפה על העדר תשומת לב בכלל. לכן כניסה למאבקי כוח איתו רק הולכת לקבע את הדפוס. הדרך היא לגרום לכך שהדפוס לא ישתלם לו. במקביל כדאי ליזום התייחסויות אליו שלא תלויות בדרמה אלא על דברים אחרים, מתן חיזוקים חיוביים על התנהגויות יותר בוגרות שלו כו', במטרה להגביר אותן ולהמעיט את ההתנהגות שאתם מכנים "דרמטית". דבר נוסף, לא הייתי מכנה אותו "דרמטי ועקשן" גם לא בפניו, ובודאי שלא בפניו, בלי להרגיש, אתם מקבעים אותו בתוך תפקיד בדרך הזו.

שלום עדן,
מדובר בבעיה שנקראת טריכוטילומניה, והיא דורשת טיפול, את יכולה לפנות למרפאה לגיל הינקות ש קופת חולים כללית ברחוב אורלנסקי בפתח תקווה או למרפאת אם -תינוק באיכילוב, יש להם נסיון בטיפול בבעיה הזו בגילאים האלה.

שלום,

לאחרונה ביתי בת השנה וחצי החלה למשוך לעצמה בשיער וכשהיא עושה זאת היא מסתכלת לראות איך אני מגיבה והיא צועקת מכאב. היא עושה זאת ממש למס' שניות ומפסיקה.

עברנו דירה לאחרונה והיא החלה לישון בחדר לבד, אבל ההתנהגות הזאת לא החלה מיד ולא נראה לי שבהכרח יש קשר לזה כי היא מראה שהיא מרגישה בטוחה בביתה ובחדרה החדש ומרבה לשחק בו. כמו כן, היא מבטאת את עצמה יפה מאוד וכבר החלה לקשקש ולדבר.

שאלתי את הגננת אם ידוע לה משהו על תופעה דומה בגן אך היא אמרה שלא.

מה לעשות? להתעלם או להגיד לה לא לעשות זאת ושעושים "טובה"? (ניסיתי את שניהם)

האם ייתכן שהדבר נובע מחוסר ביטחון או הערכה עצמית נמוכה? כי בגן היא יחסית שקטה מאשר בבית ובסה"כ ילדה עדינה.

אציין כי היא מוקפת בחום ואהבה בבית והבית מאוד שמח ורגוע.

אודה לתשובתך ועזרתך כיצד לפעול וממה זה נובע.

יש לך המלצה על מקום בירושלים?
בנוסף, המצב בבית קצת לחוץ, יש ריבים ולפעמים צעקות - יכול להיות שזה קשור?
מה אני יכולה לעשות בנתיים עד הטיפול? האם אני יכולה לעשות משהו ללא צורך בהתערבות חיצונית?
האם ההבחנה וודאית או שזה משהו שיחלוף?
ואחרון, ראיתי שיש עניין של התקרחות, חלקים שנשארים קרחים ולא צומח שם שיער, האם גם פה לדעתץך זה המקרה?

שלום עדן,
מאוד ייתכן שזה קשור ללחצים ולצעקות. לדעתי ההבחנה היא וודאית אבל כמובן שצריך להכיר את הילד כדי לדעת, לא הייתי בונה על זה שזה יחלוף ללא טיפול.
אני לא מכירה בירושלים, תנסי להתקשר למקומות שהצעתי ולבקש מהם הפניה למקום בירושלים.
בהצלחה.
זה לא עניין של מה תעשי עד לטיפול, רצוי שתגיעו בהקדם לטיפול.

שלום ענת,
כנראה עומד משהו מאחורי העניין הזה של בתך, ששווה לדעתי להתעמק ולנסות להבין מה. אולי היא לא רוצה לעורר קנאה, אולי לא רוצה להתחרות בך, האם יופי ושמלות זה עניין חשוב לך? או להיפך, לא חשוב לך? אולי לא רוצה להתחרות בילדות אחרות? ייתכן שזה גם משהו אחר, שאני לא יודעת כיוון שאני לא מספיק מכירה אתכם.
בכל אופן אין כאן משהו לא נורמלי, לא הייתי לוחצת עליה, ומאפשרת לה לעשות כרצונה, אבל כן בינתיים מנסה להבין יותר טוב, לאו דווקא בהכרח על ידי שאלות שמופנות אליה אלא יותר על ידי חשיבה והתבוננות בדינימיקה המשפחתית והחברתית של הילדה.

שלום רוזלין,
את מוזמנת לקרוא בעמודת "שאלות נפוצות" את התשובה לגבי פחדים אצל ילדים, ולראות האם יש עוד דברים שיכוים לעזור לכם. אם זה לא עוזר, כדאי שתחזרו לטיפול ממושך ויסודי יותר מאשר מספר פגישות אצל פסיכולוג או פסיכותרפיסט.

שלום לך,
ייתכן וזה יהיה קצת קשה אבל זה אפשרי. כדאי ורצוי אם יש לך אפשרות לתת לה להישאר עם סבתא לפרקי זמן קצרים יותר לפני כן, כדי שתתרגל לכך שיש מצב שהיא עם סבתא ואמא איננה וחוזרת אחר כך.

שלום נורית,
נשמע שאת חשה חוסר אונים וכאב רב, אני יכולה להבין אותך. מהפרטים שתארת נשמע לי שייתכן שבנך לא מרגיש מוחזק ריגשית, ואולי הוא מקבל הרבה תשומת לב אבל בדרך כלל היא כנראה שלילית וגם לא תמיד מתייחסת אליו ריגשית אלא יותר למעשים שלו. ייתכן שלא קיבלת מענה כששאלת אותו אם מפריע לו משהו כי אולי השאלה הייתה כללית מדי בשבילו וגם אולי היא נשאלה בהקשר של אחת ההתנהגויות השליליות שלו והוא לא חווה אותה כהתעניינות כנה אלא כחלק מהביקורת על התנהגותו.
תנסי לקבוע זמני איכות איתו בנפרד מאחותו, שבו תעשו יחד דברים כייפים, בלי ביקורת ובלי דרישות ממנו.
אם אתם רוצים לפנות לטיפול זה בהחלט מבורך, אני חושבת שכדאי שתיגשו לפסיכותרפיסט או פסיכולוג שעובד עם ילדים ואחרי ההכרות הוא יוכל להמליץ לכם יותר לעומק האם כדאי טיפול לילד או רק הדרכת הורים. אני באופן כללי יותר בעד הדרכת הורים אם ניתן, כיוון שאז הילד פחות מרגיש "מסומן" כאילו הוא הבעייתי, מה שבלאו ייתכן ומתחיל לקרות כבר.
בהצלחה.

שלום טל,
זה לא קשור לגיל שלו אלא ליכולת שלך לעמוד בכאב שלו. קנאה ותסכול תמיד יהיו, בכל גיל, ונראה לי שקשה לך, ואני מבינה אותך לעמוד בכך.
לא ציינת האם הילד כבר יודע על המיגבלה שלו, אם לא אז בודאי שהאכילה של מזונות כאלה כרורכה גם בלספר לו על כך וזה מאוד קשה.
עם זאת, הילד גם מנהל חיים בחוץ, בגן, בקייטנה, בודאי הולך לחברים ואוכל אצלם והוא יצטרך להתמודד עם הדברים האלה ואולי כבר צריך.
לכן זה לא עניין לדעתי של גיל הילד, אלא עניין של מתי את מוכנה נפשית לעשות זאת.

שלום נטע,
ההסבר שהכל שייך לא לשניהם הוא בעייתי, כי הוא נותן לבך הגדול הרגשה שאין לו שום לגיטמיציה לפרטיות ושם אפשרות לשמור דברים שהם רק שלו. יש מקום לצייד אותו בתיבה או ארגז, רצוי אפילו להוסיף לו אפשרות לנעילה, ששם הוא יכול לשים את מה שחשוב לו (לא "משחקים לגדולים" אלא מה שחשוב לו) כדי שאחיו לא ייקח לו. חשוב לסייע לו בזמנים מסויימים לשמור על זמן פרטי שבהם הוא יכול לשחק בחדר בלי הפרעה, ובלי שאחיו "נדחף". אם תעזרו לו לשמור על המרחב שלו, יהיה לו יותר קל לחלוק בהמשך עם אחיו מתוך רווחה ונדיבות ולא מתוך תחושה של הגנה על מרחב שאין לו.
בנוסף חשוב שגם תתנו לו מדי פעם בזמנים קבועים זמן איכות איתכם בלי אחיו ובלי תנאים, כלומר בלי קשר להתנהגותו. זה לא פרס על התנהגות טובה או לא אלא צורך התפתחותי שלו, בדיוק כמו שלא תמנעו ממנו אוכל כיוון שהוא לא משתף את אחיו.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=268 id=link]הורים לתינוקות, הורים לפעוטות[/a].

שלום ננה,
נראה שהילדה מרגישה סוג של מתח, חרדה או לחץ וכסיסת הציפורניים מרגיעה אותה. גם הכאבים עליהם מתלוננת בחזה יכולים להיות קשורים לכך.
אני לא יודעת עליכם מספיק פרטים ואין לי מושג אם זה קשור לעובדה שיש לה שתי אימהות או לדינמיקה מסויימת בבית או לדברים אחרים.
באופן כללי זה כנראה רומז על כך שאין לה אמצעים יותר טובים להכיל את חרדותיה. מהן אותן חרדות וממה הן נובעות אני כרגע לא יכולה לדעת.
לגבי כסיסת הציפרניים עצמה אני לא חושבת שיש טעם להעיר לה על כך כרגע.
ייתכן שזה קשור גם לאינטילגנציה הגבוהה שאת מדווחת עליה, וייתכן שהיא מעבדת דברים לבד כי יש משהו בסיוע לעיבוד שלא נעשה עבורה אולי בצורה מספקת.
כלומר ייתכן שהיא נחשפת למידע שאו שהוא מעבר לגילה או שהוא מועבר בצורה שלא שלא מובנת לה ולכן רמת החרדה שלה עולה.
למשל לא ידוע לי איך היא מעבדת את העובדה שיש לה שתי אימהות, איזה שאלות היא שואלת על כך ואיזה תשובות היא מקבלת. זה יפה שזה לא אישיו מבחינתכן, אך זה לא אומר שזה לא אישיו מבחינתה, מה היא עושה עם זה בפנים ואיך היא מסבירה את זה לעצמה אני לא יכולה לדעת כי לא מסרתם על כך פרטים.
זה מה שאני מה שאני יכולה לשער כארע על סמך הפרטים שמסרתן.

אני מבינה שרב הנסתר על הגלוי.. אך האם לאור התיאור שלי, את ממליצה בשלב זה לערב גורם מקצועי או שכדאי אולי להמתין ולראות אם תופעת כסיסת הציפורניים נעלמת (וגם הכאבים בחזה)?
תודה על התגובה
ננה

שלום ננה,
אפשר להמתין, אבל כן הייתי אומרת לה משהו על כך שהמצוקה שלה נראית, כי אחרת ההמתנה היא כמו התעלמות.
משהו כמו למשל: אולי כואב לך בחזה, כי קצת קשה לך בלב, אולי עצוב לך, או שאת מודאגת או מרגישה דברים, אם את רוצה לשאול או לדבר על דברים שקשים לך חשוב לנו לשמוע".
ייתכן שלא תהיה תגובה באותו ברגע, אך ייתכן שבהמשך פתאום יצוץ משהו, שייראה לא מחוץ להקשר, פתאום תדווח על חרדה, או על משהו שקרה לילדה אחרת, לא לה,או תשאל איך מגיעים ילדים לעולם, או איפה אבא שלה וכו' - חשוב לשים לב טוב טוב כי אולי היא מתחילה לדבר על עצמה וזה במקום הכאב בחזה...

שלום לך,
הילדה שלך בסדר גמור, מותר לה שמשחקי קופסה יעניינו אותה רק יותר מאוחר. ילדים בגיל הזה משחקים משחקי דמיון ומשחקי תפקידים וזה בסדר גמור.
גם אם היא לא תשחק משחקי קופסה - שום אסון לא אסון לא יקרה. אני מניחה שמאחר והיא ילדה חברותית בקרוב היא תשחק מה שילדים אחרים ירצו, ואם הם ירצו משחקי קופסה - גם את זה היא תעשה.

שלום זהבה,
אם את מבינה מה מונע מביתך להתחבר, כבר אנחנו במצב יותר טוב. עכשיו צריך ללמד אותה קצת מיומנויות חברתיות כדי שתוכל לראות איך עושים את זה אחרת. את צריכה להגדיר לעצמך מה את רואה שהוא אגרסיבי בפנייה שלה לילדים, למה לדעתך דוחים אותה? הרי המכות באו אחרי הדחייה אבל יש משהו באופן שהי אפונה שגורם לילדים לדחות או שהיא מפרשת התהנהגויות שונות כדחיה ולא תמיד זה באמת כך. וללמד אותה לשאול, לבקש רשות, לא לפרש כל סירוב כדחיה. למשל להציע לה פרשנות חלופית למצבים בהם היא נעלבת. לא כל פעם שילד לא רוצה מה שהיא רוצה זה נגדה. אולי הוא רוצה משחק אחר? אולי הוא לא רוצה עכשיו כי הוא באמצע משהו אבל אם היא תמתין ותשאל שוב הוא ירצה אחר כך? כדאי להתבונן טוב טוב איך היא ניגשת, איך היא משחקת, האם היא יכולה להשהות את הסיפוקים שלה תוך כדי משחק או חשוב לה להשתלט, להכתיב את הטון? צריך קצת יותר פירוט כאן כדי שתוכלי להבין מה לעזור לה לתקן, ופשוט להסביר לה את זה, שצריך לוותר, שלילדים לא נעים שהיא רוצה תמיד להחליט, וכו'.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=268 id=link]הורים לתינוקות, הורים לפעוטות[/a].