פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב,
אני אם חד הורית מבחירה לילדה מקסימה שתהיה אוטוטו בת 5. בזמנים מסויימים ובלתי צפויים מראש בגלל תשובה שלילית שלי למשהו שהיא מבקשת או חוסר תשומת לב שלא בכוונה היא יכולה להתפרץ בזעם לזרוק כל מה שעומד לידה להכות אותי לצרוח ולבכות ואין דבר שיעצור אותה.
יש לי בעיה של הצבת גבולות ואני חושבת שאני רכה מדי איתה אך במצבים האלה אני בחוסר אונים לפעמים אני בלתי ברירה מחטיפה לה פליק או שניים שתרגע אך זה לא עוזר. האם יש לכם טיפ או עצה לתת לי כיצד לא להגיע למצבים אלו איתה וכיצד ניתן לרסן אותה כך שלא תחזור על ההתנהגות הזו.
העניין של המכות שהיא נותת לי חוזר על עצמו די הרבה לאחרונה , האם זה דבר שקורה גם אצל אחרים ?
תודה רבה
נועה

שלום רב

יש לי שאלה - יש לי ילד בן 8 שנמצא בספקטרום האוטיסטי אך אינו מוגדר כיליד אוטיסט

האם על ידי טיפולים טובים ניתן להתגבר על הקשיים או שצריך להשלים עם המצב לנצח?

אודה לתשובתכן.תודה רבה

שלום לכם
אני אם לתאומים בני 5.5 גרושה מזה כחמש שנים, האב לא משטתף בגידול ו/או חינוך של הילדים כלל, פעם בחודשיים שלושה מגיעה לכמה דקות אומר שלום ואם יש לו מצב רוח ממש טוב, אז גם מביא להם שקית במבה. דמות אבאית מאוד חסרה להם
לפני כשנה וחצי הכרתי גבר , אנחנו עדיין לא גרים יחד אבל הוא מגיע אלינו המון, והילדים מאוד קשורים אליו. כמה פעמים הם (הילדים) קרו לו "אבא" ... אנחנו אמרנו להם שהוא לא אבא בשבילם
ואז הם שאלו " אז מי אתה בשבילנו?"
אמרנו שחבר של אמא , אבל זה כאילו לא מספק אותם והם כל הזמן חוזרים אל השאלה - מי אתה בשבילנו ...
אני לא יודעת מה לענות להם...
בבקשה תעזרו לי
תודה מראש
איילת

ילדי בן 10 ילד מקסים. יש לו חדר משלו. הוא עדיין ישן רק עם בובות מסוימות ( לא מוכן לישון בלי אותן בובות-דמויי בע'ח אפילו "מכסה" אותם בשמיכה לפעמים וכד'), משחק בלגו ומכוניות קטנות (ממציא לעצמו סיפורי דמיון) וצופה בתוכניות ילדים כמו בוב הבנאי, תומאס וכד' . האם זה נורמלי?
(יש לציין שעם זאת שהוא מאוד נבון ואינטליגנטי הוא בעל לקויות למידה וקשיי קשב.)

אני אם לבן 6.5 ובת 3.5. בעייתי היא עם בתי הקטנה. בקיץ שעבר היא נגמלה מתיתול לגמרי, גם ביום וגם בלילה. זאת אומרת שמאז הגמילה עברה שנה.
לפני כחודשיים היא החלה להרטיב ביום. בגן היא יבשה במשך כל היום! זה קורה רק בבית, או יותר נכון כשהיא לא בגן. היא פשוט מתאפקת ולא ניגשת לשירותים וכשאני פונה אליה לגשת להתפנות היא אומרת שאין לה... וכשהיא כבר לא יכולה יותר להחזיק היא רצה לשירותים וכבר מפספסת, ברב המקרים לא את הכל אלא רק חלק בתחתונים, כלומר הם לא תמיד רטובים לגמרי.
קצת רקע: במשך השנה האחרונה היא היתה בגן עירייהכאשר מ-1 בצהרים היה מגיע צוות של צהרון לגן שם היא שהתה כשעה. לפני כחודש היא התחילה לבכות כאשר הצוות של הצהרון היה נכנס לגן, ומאז היא לא רצתה ללכת לגן בכלל. היא אפילו סיפרה לי שהיא פוחדת ה2 מטפלות בצהרון ואני מאמינה לה מכיווןם שהם מאוד קשוחות וחסרות סבלנות (קרה לה בתחילת השנה פעם אחת שהיא פיספסה בצהרון). לכן החלטתי להוציא אותה מהצהרון. וב1 אני לוקחת אותה הביתה.
בנוסף לפני כשנה נולדו לאחיותיי 2 תינוקות מדהימות ולפי דעתי היא מאוד מקנא בהן, כי היא לעיתים מחקה את אופן דיבורן.
אך אני לא יודעת למה לשייך את הרגרסיה הזאת.
למה דעתך זה קרה לה?
ומה עושים?(עד עכשיו מה שעשיתי זה להגיד לה את בוגרת לכי תקחי לך לבד תחתונים מהמגירה אך נראה לי שזה רק מתחזק כי נראה שהיא מתלהבת מההחלפות, אני מודה שגם כעסתי מס' פעמים כי זה מוציא מהדעת! בעיקר מכיוון שהיתה גמולה באופן מושלם. אתמול החלטתי שאני לוקחת את כל התחתונים ואומרת לה שאין הכל בכביסה - בכל פעם שהיא מפספסת)אינני יודעת אם זה נכון...

שלום

ביתי היא בת 3 שנים והולכת לגן מגיל שנה. היא מאוד אוהבת את הגננות ויש לה הרבה חברים. ישנם מקרים שקשה לה מאוד להפרד ממני בבוקר והיא בוכה. במקרים אלו הגננות מעודדות אותי (וגם בלחץ) שאפרד ממנה מהר ככל האפשר --כך יהיה לה יותר קל. פרידה ממושכת הן אומרות מזיקה להתאקלמות הילדה. היום בבוקר הילדה פרצה בבכי מר שהקשה עלי את הפרידה...הרגשתי שאני צריכה להשאר איתה בכדי להרגיע אותה ולא לעזוב אותה בוכה ..כמו שהודרכתי. מה דעתך?

אני אמא שלתאומות בנות שנה ושלושה חודשים. לפני מס' ימים חזרתי לאחר שהות של 4 ימים בחו"ל הבנות נשארו עם אביהן והסבתות. לאורך הימים בהם לא הייתי בבית אחת הבנות הייתה צמודה לסבתא ולא הסכימה להפרד ממנה.
כאשר חזרתי חוזרת אותה התנהגות גם איתי, היא לא מוכנה לרדת מהידיים בוכה כל היום, לא נותנת לי להתייחס לאחותה. אפילו במשפחתון אותו אוהבת היא בוכה כל הזמן ולא מוכנה לרדת מהידיים של הגננת. אינניי יודעת מה לעשות ואיך להקל על החרדה הזו, באופן טבעי אני רוצה לנחם אותה ולגונן עליה אך ברור לי שזה לא יפתור את הבעייה.

לעזרתך אודה

שלום,

בני בן שנתיים וחצי, בד"כ ילד רגוע ושמח שלא עושה בעיות.
לאחרונה קשה לו להירדם בלילה, הוא נכנס למיטה בערך ב8 ולמרות שהוא כבר מאוד עייף לוקח לו בערך שעתיים עד שהוא נרדם, הוא מסכים להיות לבד אבל הוא כל הזמן מבקש דברים- סיפור, בקבוק וכו', מסתובב מצד לצד, הוא ממש לא רגוע.
נוסף לכך הוא מתעורר בבוקר בערך ב5 וחצי למרות שהוא עדיין עייף.
שעות השינה לא מספיקות לו ולכן במשך היום הוא בוכה ומתעצבן המון על כל דבר.
אני רואה שהוא עייף במשך היום כי הוא משפשף עיניים, מפהק ומבקש לנוח אבל לא נרדם.
אוסיף שהוא ישן בצהריים בערך שעתיים אבל גם משנת הצהריים הוא קם עצבני ובוכה.

אני לא יודעת איך אוכל לעזור לו לישון את מספר שעות השינה שמספיקות לו, אני לא מבינה למה הוא קם בבוקר אם הוא עדיין עייף, ומה מפריע לו להירדם בלילה.

אשמח אם תוכלו לעזור לי

תודה רבה

שלום, אבי נפטר לפני כחצי שנה לאחר מחלה לא ממושכת. הבן הקטן שלי שהוא בן 5 - סיפרתי לו על מצב אבא שלי לפני שנפטר וגם על המוות. הוא יודע שסבא נפטר ממחלה ושהוא מת ועכשיו הוא בשמים והוא מסתכל ואיתנו משם. לאחרונה הוא בוכה המון, נזכר בסבא ומאוד מתגעגע. לא לקחתי אותו לבית העלמין להראות לו את הקבר וחשבתי האם זה יהיה נכון לקחת אותו לשם כדי שיראה אפה סבא? כי בכל זאת פתאום סבא - שהיה צעיר ומאוד אהוב עלי הנכדים , נפטר והוא בשמים? נעלם? חשבתי שאם אקח אותו ונשים פרחים ליד הקבר ואסביר לו את המקום החדש של סבא זה אולי יקל עליו. האם זה יהיה בסדר לקחת ילד קטן לבית העלמין?

בשבועות האחרונים ילדינו בן ה-10 מתעורר כל לילה ולילה ובא למיטתנו וטוען שפוחד לחזור לישון בחדרו. ניסינו כל מיני דרכים להחזיר אותו למיטתו אבל שוב אחרי כמה דקות הוא חוזר וטוען שלא יכול להירדם מפני שהוא מפחד ומה שיוצא בסופו של דבר שהוא נשאר לישון במיטת ההורים.
הוא ישן באותו חדר עם אחיו הקטן ובדרך כלל נרדמים ללא בעיה יחד.
האם כדאי להיות יותר קשוחים איתו כשמתעורר ולא לוותר לו או לנקוט בדרכים אחרות?

שלום רב, בני בן ה-4 רוצה להיגמל מפיפי בלילה. הוא גמול מפיפי ביום כבר שנתיים. אנחנו לא לוחצים עליו, הוא יזם הורדת חיתול אבל זה לא הולך. רציתי לשאול איך יודעים באיזה גיל כדאי לפנות לקבל פעמון, האם כדאי להרפות כרגע ולחזור לחיתול? איפה ניתן לקרוא חומר רציני בנושא זה? תודה

שלום,
יש לי ילדה נבונה ומתוקה בת 3. לזעזועי, היא החלה משתמשת בהבחנות בין אנשים "שחורים" ל"לבנים". שתי דוגמאות - כשראתה בחור כנראה ממוצא אתיופי, היא אמרה לי שהיא לא אוהבת אנשים שחורים.כששאלתי למה, לא היתה לה תשובה, פשוט לא אוהבת. במקרה השני, אמרה שהיא לא אוהבת את סבתא (אמא שלי!!) כי יש לה צבע אחר, חום. ושיש לה שם משפחה אחר, לא כמו שלנו. (בכוונתה למשפחה הגרעינית ולהורי בעלי).
מה עושים עם זה????

אציין כי היא מעולם לא שמעה בבית התטאות גזענית כלשהי, אבל גם שאולי לדאבוני הרוב המוחלט של חבריה לגן הם מה שהיא מכנה 'לבנים'....

יש לי בת 22 שגרה עדיין בבית. הלכנו יחד לעשות בדיקת דם. היא קבעה תור לרופאת משפחה והלכה בעצמה לקבל תשובה. התשובה היתה תקינה והרופאה שלחה אותה לבדיקה נוספת. היא מתעקשת שלא אלך איתה לבדיקה.
כיצד עלי לנהוג? להמשיך להתעקש, לתת לה לעשות כרצונה ולא ללכת איתה או אולי להפתיע אותה ביום הבדיקה ולהופיע?

תודה, אביבה

שלום
יש לי עוד שאלה שבת זוגתי ואני דנים בה לפעמים
הבן שלה בן 3 ולטעמי מאוד מפונק (אני משווה ל 2 הילדים שלי בותו טווח גילאים 4-6).
אחת ה"שיטות" שלו הם בכי קורע לב ודמעות שבאמת קשה להתעלם מהם.
כל פרידה וגם אם לשעה כרוכה בסימפוזיון. אם הוא לא מקבל מה שהוא רוצה (ידיים,צעצוע,גלידה...וכו...)הוא מתחיל אם אותו הבכי.אם הוא מקבל מכה (ולו החלשה ביותר) כנ"ל.אם הוא לא מרגיש טוב אז הוא פשוט נתלה על הצוואר (שלנו) ולא יורד.
אני חושב שצריך להתעלם ברוב המיקרים כי זה פשוט כלי "ניגוח" שלו בכדי לקבל את מה שהוא רוצה, השאלה אם זה נכון או האם ישנה דרך אחרת?
בדרך כלל כשהוא מתחיל עם הסצינה של הבכי אני ניגש אליו,יורד לגובה שלו ומדבר איתו (מסביר לו,מבקש שיפסיק כי זה לא יעזור...וכו) אבל איך מפסיקים עם זה בכלל?
ל-2 הילדים שלי לא הייתה ההתנהגות הזו (ברור לי שכל ילד מגיב אחרת).
אני חושב שכל זה נובע מעודף פינוק וחוסר גבולות.
נכון?

אשמח לעזרה ולהכוונה אם אפשר.ביתי בת 6 עומדת להתחיל כיתה א בשנת הלימודים הקרובה.כדי שתתקבל לבית ספר אותו רצינו עבורה עברנו דירה ממש מול בית הספר החדש והיא חווה פרידה מחבריה הישנים והתחלה חדשה..בנוסף למעבר(ואחרי כשבוע בלבד בדירה החדשה)החלטנו להתגרש.נכון לכרגע איני יודעת אם אוכל להמשיך ולהתגורר איתה בדירה הזו או אם יהיה עלינו לעבור שוב ובנוסף עלינו לשבת איתה ולספר על ההחלטה שלנו להפרד.איני יודעת אם זה אינו רצף של החלטות ושינויים רבים מדי עבורה?כיצד אני ממזערת את הנזק הנפשי שעלול להגרם לה.האם יש גוף המייעץ כיצד להסביר לילדים על גירושין?אשמח מאוד לתשובתם ועזרתכם והמון תודה.מיטל