פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב.
יש לי ילדה בת 8.5 שתמיד שמתי לב מגיל צעיר לאובססיות אצלה שאני רואה שרק מתגברות.
זה התחיל בגיל צעיר מלגרד את הרגל ולא להפסיק כשאנחנו הולכים ברגל ,אז לא הבנתי שזאת אובססיה ,לקח לי זמן לקלוט בדיעבד.
בכל אופן עליתי על העניין גם בגלל מחיקות מרובות במחברת שלה,לפעמים ללא כל סיבה עד שיום אחד אמרתי לה במקום למחוק מילים תמחקי סתם על דף ריק(זה מהווה הטרדה ועיכוב בזמן הכנת השיעורים),בתקופה מסויימת היא שיחקה עם הצוואר שלה כל הזמן ואמרה שלא יכולה להפסיק כשכעסתי אז היא אמרה שהיא מרגישה שם משהו אבל ידעתי שזה עוד אחת מהאובססיות.
לפני כמה זמן היא החלה לדפוק נגד עין הרע כמוני לפעמים(אני עושה את זה סתם מתוך הרגל נראה שהיא לוקחת את זה ברצינות רבה ורצה לחפש עץ כשאין במקום).
היום היא סיפרה לי שאם היא נוגעת בקיר בטעות היא חייבת לגעת בו עוד איזה 20 פעם וסיפרה לי שאתמול הניחה את הגומיה על השידה והיתה חייבת להזיז אותה המון פעמים ממקום למקום כי היא לא יכלה להפסיק,אני מוכרחה לומר שהסיפורים שלה התחילו ממש להטריד ואף להפחיד אותי והיא הודתה שהמחיקות והעניין עם הצוואר זה גם כי היא לא יכולה להפסיק.אמרתי לה שאני מבינה ושאני יודעת מה עובר עליה ושאני יעזור לה והכל יהיה בסדר.
אני אוסיף ואציין שאנחנו-הוריה, גרושים אבל ביחסים מאוד טובים(לדעתי זה קשור כיון שאני יודעת שזה מטריד אותה שאנחנו לא יחד על אף שאנחנו בנפרד מאז שהיא בת 2.5 שנים)
למי פונים לשם התחלה?

שלום,
בני הבכור בן 10.5 ומפחד מאוד ממוות. הנושא בנוגע לפחדיו עולה בהרבה מאוד לילות.(למרות שלא חווה מוות של משהו קרוב).
כאשר שאלנו אותו ממה בדיוק הוא מפחד הוא ענה שהוא מפחד למות. לדבריו: כשאהיה חייל, מתאונת דרכים, מחלה.
למרות נסיונות חוזרות ונישנות שלי ושל בעלי להסביר לו שכשחייל אז מלמדים אותך להתגונן, ובכביש יש להיות ערני וזהיר ובמקרה של מחלה אנחנו נהפוך עולמות כדי שבמידה (חס וחלילה) יהיה חולה נמצא את הפיתרון להבריא אותו.
יש לציין שנושא המוות מעסיק אותו רק בלילה כשהוא הולך לישון ואינו משבש לו את מהלך היום.
אנא עיזרו לי להוריד לו את החרדה.

אני ובן זוגי נפרדנו לפני מס' ימים לאחר תקופה של שנה יחד ומגורים של חודשיים סה"כ, ילדי בן ה
5.5 נקשר ומאוד אוהב את בן זוגי, הוא היה מקדיש לו, משחק איתו והיווה דמות אב, למרות שלא חסר לו אבא שמגיע פעמיים בשבוע אבל בכל זאת הוא מאוד מאוד אוהב אותו. שאלתי היא איך אני מסבירה לילד את העלמותו של אדם אהוב מחייב, האם עדיף לומר את האמת או לומר שנסע לעב'
בחו"ל. אני רוצה למנוע טראומה שיכולה לגרום לחרדת נטישה.
תודה מראש ורד

בשנה הנוכחית הוא לא מספר מה למד בגן ומה עובר עליו הוא פשוט נסגר
אנחנו לקראת בדיקה אצל רופא אבל הייתי מעוניין לשמוע דעתכן

לפני כשבוע וחצי נפטרה חמותי בני בן השש וחצי היה קשור אליה מאוד הוא ובתי בת השלוש וחצי היו נכדיה היחידים , לצערי בעקבות סרטן נדיר היא נפטרה לאחר חודש וחצי , כול התקופה בני לא דיבר הרבה על הנושא ומה שדיברנו איתו היה ממש בעדינות לגבי סבתא כדי לא לגרום לו טראומה ,אתמול בלילה הוא קם בבהלה ואמר שסבתא הופיע לו בחלום ודיברה איתו ואמרה לו שיהיה נס והיא תחזור, וכול הזמן מהלילה הוא לא הפסיק לדבר ושהוא מתגעגע אליה איך אפשר לשוחח עם ילד והאם זה יכול להחמיר וצריך להתייעץ עם מישהו או שזה יעבור לבד ושהזמן יעשה את שלו ,
והאם דבר עזה יכול לגרום לו טראומה רצינית,

שלום

הבן המקסים של בן 3 שנים בן יחיד (גרושה)
בזמן האחרון עושה בעיות בכניסה בבוקר לגן , כשאני שואלת למה הוא לא רוצה ללכת הוא עונה "אני רוצה אותך"
אני יודעת שהוא מאוד קשור אליי ואני אליו והוא מעדיף להיות איתי או כשאני בסביבה
דיברתי עם המטפלות שוב ושוב אבל הם לא רואות שום בעיה, הם טוענות שזה פינוק
ונסיון להכתיב לי ושאני צריכה להיות חזקה , לקבוע עובדה וללכת
התשובה שלהם לא ממש סיפקה אותי והחלטתי לערוך תצפיות על הבן שלי במהלך שהותו בגן
כמו כן ניסיתי קצת יותר לדובב אותו .
הוא סיפר על ילדים שמרביצים בגן ועל כך שמשעמם לו.
רשמתי אותו למרכז ספורט שכולל חוגים ובריכה על מנת שיהיה לו יותר מעניין ושאני אראה בעיניים איך הוא מסתדר וכו
בימים שהיינו שמתי לב שהוא נורא רוצה חברים אבל לא בטוח או לא יודע איך לגרום להם לשחק איתו
הוא ניגש לילדים בבריכה ילד ילד ושואל כל אחד מהם איך קוראים לך?
הילידם מסתכלים עליו בתמיהה ולא עונים.
אח"כ הוא מצא דרך אחרת והתחיל להשפריץ עליהם מים וזה קצת הדאיג אותי כי היו ילדים גדולים שזה לא מצא חן בעינהם .
אני יודעת שהוא לא רוצה להציק , הוא ילד טוב רק רוצה לשחק.
הסברתי לו בבית שאם הוא רוצה הוא צריך לפנות לילדים ולשאול אותם אם הם רוצים לשחק איתו וראיתי שהוקל לו.
יש לציין שאני כל הזמן לוקחת אותו לפארקים, גני שעשועים, טיולים והוא נפגש כמה פעמיים בשבוע עם הבת של חברה טובה שלי .

מה עליי לעשות ? איך לגרום לילדים שירצו יותר לשחק איתו?

יש לי בן 4.4 וכבר מגיל שנתיים ראינו שכאשר תשומת הלב התרכזה בו (ימי הולדת) נסגר, בכה ולא שיתף פעולה. הוא לא השתתף במסיבות סיום (גם לא השנה), היה לו קשה כאשר נכנסה דמות חדשה לגן (ולקח לו זמן רב עד שהשתתף בחוגים שהתקיימו בגן לאורך כל השנים). היום הוא בגן טרום טרום חובה והדבר עדיין ניכר בו. השנה התווסף קושי בהתחברות עם ילדים אחרים. מתחילת השנה הוא משחק רק עם שתי בנות -שאחת מהן היא בת דודתו והשניה דומה לו מאוד באופייה- והוא לא יוזם כמעט לחלוטין משחק עם אחרים ובעיקר עם בנים (נראה לי שהוא מרגיש מאויים, הוא ילד עדין), גם כשבנים מהגן פונים אליו הוא לא ממשיך את האינטראקציה. ניכר מאוד שהוא כן מעוניין בחברה אך לא יודע איך לעשות זאת ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בילדים יותר מוחצנים. בבית ובקרב האנשים המוכרים והקרובים לו המצב אחרת לגמרי אך תמיד כאשר יש אירוע (יומהולדת) או כשמצטרפים ילדים חדשים הוא "נדבק" אלינו, שותק, רוצה ללכת הביתה או לא מעוניין ללכת מראש. יש לציין כי בד"כ לקראת הסוף או כאשר הוא "נפתח" הוא מאושר.
הגננת המליצה שנחבר בינו לבין ילדים מהגן ועשיתי זאת אבל לא מספיק כך שבגן בעצם לא היתה המשכיות
הבעיות הן: 1) מאוד קשה לי לראות אותו חסר אונים (כי אני יודעת שהוא רוצה)
2) אני בעצמי כל הזמן מתביישת. מתביישת להתקשר וליזום, כל הזמן שואלת את עצמי אם אני מארחת כפי שצריך ובקיצור מלאת חששות.
באופן כללי אני לא נראית ביישנית אבל זה משהו שקשור באיזשהו חוסר בטחון והשאלה הגדולה היא מי כאן הבעיה, אני או הוא?? ומה ניתן לעשות

שלום
יש לי 2 ילדים (17,6) בתי בת ה- 6 עולה לכיתה א . נראית קטנה עדינה ושקטה מאד במיוחד עם אנשים מבוגרים ממנה יש אנשים שהיא לא מדברת איתם בכלל כמו למשל חמותי ודודים מסויימים.בגן ובחברה היא מקובלת ויש לה חברים וחברות.
בבית ההתנהגות שלה שונה. היא בדרך כלל ילדה טובה אבל מסוגלת פתאום להתפרץ על כל מיני דברים היא מאד מפונקת וקשורה אלי ואם אני הולכת למשל רק עם אחיה לאיזה מקום היא משתוללת ומגיבה בזעם זורקת דברים וחפצים וצורחת לא מוכנה להשאר עם אביה וגם לדוגמה אם אומרים לה משהו שלא נראה לה מסוגלת להתפרץ לבכות ולצרוח וגם נמצאת כרגבע בקטע שלא מוכנה ללכת לחברים ורוצה רק שיבואו אליה. מה חעשות אם הקטע של ההתקפים ? לא יודעת אם יש די בהצבת גבולות. מה לעשות?

שלום!
אני אמא ליובל, ילד בן שנתיים, מקסים נבון מאוד, סקרן ותקשורתי בבית בקרב המשפחה.
מאז ומתמיד היה ילד רגיש ודי ביישן, בעיקר בקרב ילדים אחרים, ופתוח יותר עם מבוגרים.
לאחרונה כשאנו יוצאים לסביבה שהוא לא מכיר, או שיש סביבו אנשים רבים הוא נצמד אלי חזק, מתבכיין (כלומר, לא ממש בכי אמיתי) ומבקש הביתה. בשבוע שעבר היינו במסיבה בגן שלו (הגן קטן והיה צפוף) והוא התנהג כך, והשבוע זה חזר על עצמו כשהלכנו לשעת סיפור (מקום חדש), למרות שהיו שם רק עוד שני ילדים ושתי אימהות.
לאחרונה יש לו הרבה פחדים, מרעשים חזקים כמו שואב אבק או אופנוע שעובר בקרבת מקום, בביקור בים או בבריכה, הוא תופס אותי או את אביו בחזקה, בפחד, ולוקח לו זמן עד שהוא מתחיל להשתחרר ולהנות.
כמו שציינתי, הוא הולך לגן, (מספטמבר), בגן הוא כן משתתף ונהנה, אך ההסתגלות היתה קשה וכשנכנסים אנשים שהוא לא מכיר הוא נצמד לגננת.
אציין מקבל המון חום ותשומת לב, והרבה זמן איכות גם איתי וגם עם אביו.
ההתנהגות הזו קצת מדאיגה אותי ואני לא יודעת למה לייחס אותה וכיצד עלי לנהוג
אשמח לשמוע תגובה או עצה
תודה!

אני חייבת את עזרתך אני ממש במצוקה עם אמי לגבי מצב שחוזר על עצמו כמעט אחת לשבוע.
היא כל שבוע מתקשרת אלי כדי לבקש ממני לקחת את אחותי בת ה-13 שתישן אצלי וכשאני מסבירה לה שמאוד משעמם לה אצלי כי אין לה טלוויזיה, היא כועסת עלי.
זה כבר ממש מעצבן וגורם לי להרגשת אי נוחות במשך כל היום. היה ברור לי שעכשיו כשהתחיל החופש הגדול היא תנסה "להפיל" עלי את אחותי ללא סוף כי אין לה בית ספר אז מבחינתה שהיא תשב אצלי בבית ימים על גבי ימים (כך היא גם עשתה שנה שעברה היא לא רצתה לבוא לקחת אותה) . בנוסף, היא גם מנדבת אותה לניקיונות. אמרתי שזה לא מסתדר כי באמת מאוד משעמם לה אצלי וזאת היא גם אמרה לאמי, עד שזאת האחרונה כביכול כועסת עלי שלא נוח לה אצלי.
אמי לא מצליחה להבין שעכשיו יש לי משפחה (בעל וילד בן שנה) ואני לא לבד שאני יכולה להביא את סיוון אלי מתי שמתחשק לה כי גם לבעלי זה לא נוח כי אז אנחנו מוגבלים, ובנוסף, אחותי יושבת עם פרצוף דיכאוני בסלון שמראה על חוסר הנעימות של כולנו.
אז זה הסיפור, אני זקוקה לעזרתך בדחיפות לפני שאני בסוף החופש הזה אני אמצא בבית הדין לגירושים.
מה אני עושה?
תודה רבה,
מורן

בן אחותי בן 7 נוקט התנהגות מינית במיוחד. הוא מאוד עסוק ב"להציץ" למחשופים של בנות בכל גיל (נערות וגם מבוגרות), הוא מלטף בנות במידה מוגזמת לדעתנו (בהסכמתן) וגם מתחכך באחותי במידה שנראית לנו מוגזמת.
האמהות של בנות גילו אומרות לאחותי שבנותיהן מאוהבות בו. אחותי (וכולנו) קצת מודאגים.
מעבר לזה הוא ילד חכם, מוכשר, ספורטאי, לא נוקט באלימות...מה דעתך ומה לעשות???

שלום!
בספטמבר הקרוב בתי תהיה בת שנה ו 3 חודשים, ובני יהיה בן שנה ו 5 חודשים.
בני במשפחתון, ובתי בבית עם מטפלת (אחותי...).
אני מתכננת להכניס גם אותה למסגרת.
יש לי כמה דילמות:
1. לגבי הבן - אם ישאר באותו משפחתון - יהיה הכי גדול שם (בהפרש של 4-5 חודשים מאחרים), ומלבד זאת יהיה עם אחותו באותה כיתה (יש רק כיתה אחת). אני כמובן מחפשת את טובת הילד, ואני לא יודעת האם זה שהוא הכי גדול שם יכול לפגוע בו? בהתבגרותו? והאם זה שיהיה עם אחותו באותה כיתה טוב או לא טוב לשניהם?
2. עומדת בפני אפשרות להכניס את בני לכיתת הבוגרים בנעמת ואת בתי לכיתה הבינונית בנעמת. מדובר בכיתות של כ 30 ילדים. לדעתי בני גדול מספיק ובוגר מספיק להתמודד, למרות שבוודאי יהיו קשיים בהתחלה. הייתי שמחה לשמוע דעה מקצועית בנושא. ובנוסף אני לא יודעת מה עדיף לקטנה שלי? מסגרת קטנה או גדולה? (היא ממש קטנה פיזית (מתחת לאחוזון 3), אבל אין "בעיות" כמו עדינות יתר או רגישות יתר או פחד מזרים. ילדה מאוד חייכנית רעשנית וחברותית).
יותר מאשמח לקבל דעות מקצועיות, אני שואלת הורים חברים ומשפחה וככל שאני מתייעצת יותר ככה אני מתבלבלת יותר...

אני שואלת שוב שאלה מאחר ולא נעניתי...
שלום,
יש לי בת 2.7 אחות לבן 1.3 ידה מאוד נבונה. מפותחת מבחינה מילולית ושיכלית, מביעה מאוד יפה רגשות. חשוב לציין שזאת ילדה שבחשיפה ראשונה לחידושים יותר נלחצת ונמנעת אך מתרגלת בהמשך. בגיל צעיר יותר היתה גם מפחדת וחוששת אך מתרגלת וזורמת.
בתחילת נושא הגמילה לפני מספר חודשים היא מאוד נלחצה ובכתה ולא הסכימה בשום אופן לעשות בסיר או בשרותים וממש צרח ואמרה שרוצה את החיתול שלה. לצערי טעיתי והחזקתי אותה קצת בכוח... לא היתה לה בעיה לעמוד ולעשות פיפי באמצע החדר בעמידה על הרצפה. היא שולטת לגמרי יכולה להתאפק אך מסרבת לעשות בישיבה במקומות המיועדים לכך. לאחר מספר ימים החזרתי את החיתול ואמרתי לה שיא תרצה תגיד לאמא ותעשה. היא הולכת איתי לשרותים מוקסמת מורידה את המים מוחאת כפיים ומחמיאה על יציאותי :)כשאני שואלת אותה אם היא רוצה גם כמו אמא היא עונה :התבלבלת אמא אני תינוקת וצוחקת. בגן רוב הילדים בני גילה גמולים היא שמחה בשביל מי שעושה מלווה אותו לשרותים ומסתכלת ואומרת בהלהבות: אתה גדול יופי תקבל הפתעה.
אני מצטערת שלחצתי עליה ומרגישה שהתהליך נפגע מזה והייתי רוצה להתייעץ כיצד עלי לנהוג.\\יום טוב
תודה אורית

שלום,
בני בן השבע אובחן כחולה באפילפסיה (לא היו לו ממש התקפי פרכוסים, אבל התחילו "טרום" התקפים וחזיונות בזמן שינה, והנוירולוג המטפל המליץ להתחיל טיפול בכדורים).
איך לספר לו על כך שהוא חולה וצריך להתחיל לקבל תרופות על בסיס יומיומי? האם לקרוא למחלה בשמה?
כמו כן, מה לגבי הסביבה? האם מומלץ לספר ולהתנהג בפתיחות? אנחנו כהורים, מרגישים שאין לנו מה להסתיר, אבל לא רוצים שזה יפגע בדרך כלשהי בילד.
אציין כי לדברי הנוירולוג, אין משמעות תפקודית, והוא יכול להתנהג כמו כל ילד בגילו (למעט הצורך בהשגחה בבריכה / ים).

שלום, ישלי 2 שאלות בנוגע לאחותי העקשנית.
אוקי אז,אחות בת 6 ושנה הבאה היא עולה לכיתה א'. עם זאת כאשר אנו מדברים איתה בבית על העניין של עלייתה לכיתה א' היא צועקת שהיא רוצה להשאר כל ימייה בגן.
ניסינו לומר לה שיהיה לה כייף, שהיא תוכל ללמוד מילים חדשות לכתוב מילים ולדעת חשבון, ושאמא תקנה לה תיק חדש לבית הספר, אך שום דבר אינו מעניין אותה.
איך אפשר להסביר לה את העובדה הזו?

שאלה שנייה:
היום בערב תתקיים מסיבת סיום בגן של הילדה, אני מציינת כי זו השנה האחרונה בה היא מסיימת את הגן ועולה לכיתה א'.
כבר כמה שבועות שאנו מנסים לשכנע אותה לבוא למסיבת הסיום אך היא עונה בשלילה.
הילדה ראתה בעיתון איזה צעצוע שהיא התלהבה ממנו ואמרה לאימי שהיא רוצה אותו, אחרי כמה שעות של בכי וצרחות אימי אמרה שהיא תקנה לה בתנאי שתבוא למסיבה, הילדה אמרה כן ואמא קנתה. עכשיו כשהגענו ליום המסיבה היא איננה מעוניינת להגיע למסיבה היא טוענת שאיננה רוצה לרקוד מול כולם כי היא מתביישת(משהו שלא קרה בשנים קודמות בהיותה בגן), אז אימי אמרה לה אל תרקדי רק תבואי והיא עדיין לא מעוניינת. אימי ניסתה להסביר לה שהיא תהיה נורא עצובה אם לא תבוא. ניסינו מלאא דברים אך שום דבר אינו עוזר.
אני מוסיפה שהילדה היא הקטנה בבית מבין 3 אחים/ת מעליה, והיא דורשת המוןן תשומת לב מבני הבית.

אשמח אם תעני בהקדם.