פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום שירין,
עליכם לעושת מה שהמליצו לכם. למה ההתלבטות? פנו לנוירולוג ואחר כך לפי הממצאים תמשיכו הלאה אם יש צורך לבדוק גם בעיה ריגשית. או נסו לקבוע פגישה עם פסיכולוג בית הספר כדי לחשוב ביחד לאן לפנות.

שלום שירין. נקודה נוספת:האם מבחן הIQ נעשה במסגרת אבחון פסיכודידקטי? אבחון כזה אמור לבחון לעומק גם את התחום הרגשי וגם סימנים לבעיית קשב. אבחון פסיכודידקטי טוב יכול לתת כיוון והסבר לקשיים בתחום הלימודי. ייתכן גם כי לילד לקויות למידה שאינן קשורות בהכרח לבעיית קשב או בעייה רגשית. אבחון פסיכודידקטי טוב יכול לעשות אבחנה מבדלת ולתת המלצות יעילות להורים ולבית הספר.
אם לא עשיתם אבחון מלא אולי כדאי להשלים. ואם כן, כדאי להתיחחס בשאלה גם לדברים שנמצאו שם בנושא הרגשי והקשבי.

מחכה לתשובה אני בלחץ !!!

שלום שרי,
למה את בלחץ? ולמה את חושבת שבנך לא יודע לענות? נשמע לי שהוא בהחלט ענה...
ילידם ואמרים כל מיני דברים, זה לא אומר שמחרת הם לא משחקים ביחד, או שבנך לא יכול להשתייך לחבורה אחרת...האם בדקת מה זה אומר? האם באמת אין לו עם מי לשחק? לא בטוח שמצב נורא כפי שהוא מצטייר לך או שבנך לוקח אותו קשה כמוך.

שלום ליאת,
נשמע שביתך נמצאת בחרדה, זוהי התנהגות חרדתית. לא ברור לי עדיין ממה החרדה נובעת. כדאי לברר יותר לעומק מה קרה לפני שבועיים. לא בהכרח בבית הספר, ייכתן שזה משהו שקשור בבית, ורק בא לידי ביטוי בבית הספר. אם אתם לא מצליחים להבין ממה זה נובע כדאי לפנות לטיפול מסודר, כדי לנסות לקבל הבנה יותר מעמיקה מה הבעיה ואז גם אפשר יהיה לדעת מה לעשות איתה.

שלום אלינור,
נשמע לי מהתאור שלך שהילדה כן מסתגלת למצבים אך זה לוקח לה יותר לאט. נראה לי שכדאי לכבד כרגע את הקצב שלה, ולשים לב אם בעיתיד תתעורר בעיה יותר חריפה סביב העניין הזה והיא תתקשה להסתגל למצבים - אז כדאי יהיה להשקיע יותר מאמץ שם.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=268 id=link]הורים לתינוקות, הורים לפעוטות[/a].

שלום לך,

ברוך שלכל ההתנהגות של ביתך יש קשר ישיר ללידה.
האם הכנת אותה ללידה, עד כמה שניתן? (את מוזמנת לקרוא על כך מאמרים באתר שלי וגם כתבה ב"מהתקשורת, שפורסמה בעיתון "להיות הורים".)
כדאי לעשות את זה ולעשות זאת נכון.

לגבי נושא השינה- גם הלידה הצפויה וגם המעבר למיטת מעבר יצרו יחד את הרגרסיה.
זה לא שאינך עושה את הדברים נכון. היא פשוט רוצה אותך ולכן לאבא קל יותר.
חשוב שתעשי את הדברים בהדרגה. תשבי בחדר, קרוב לדלת, תתני לה להתרגל לכך שאת רחוקה ואין מגיע ואז תעברי ליציאות מהחדר. תצטרכי להיות סבלנית ועקבית. זה לא נפתר בין יום.
בגישה בה אני דוגלת, הורות ברוח האינטליגנציה הרגשית, חשוב לעשות את הדברים בצורה הדרגתית.
בהצלחה ולידה קלה!

נעמה.

שלום שני,
ייתכן שיש קשר בין האיחור בדיבור לבין הנשיכות. ייתכן שבנך לא יודע לבטא את עצמו ואת התסכול שלו בדרך אחרת. העובדה שאנחנו לא יודעים מה הסיבה לנשיכה לא אומרת שאין סיבה. מבחינתו ייתכן ויש סיבה. חלק מהעניין הוא לנסות כן להבין מה קורה לו, ולנסות למלל זאת עבורו, כדי שהוא ילמד לאט לאט להבין את עצמו ואף לבטא את עצמו. למשל, ייתכן שהו אלא רצה שעוד ילדים שיחקו בג'ימבורי, הוא רוצה זאת רק לעצמו. זה כמובן בלתי אפשרי, אבל אפשר להבין את זה. להבין זה לא אותו דבר כמו להצדיק. אפשר להגיד לו משהו כמו :"באו עוד ילדים, אתה לא רוצה שיקחו לך את המקום, אתה רוצה שיהיה רק שלך, אבל אולי אפשר לשחק איתם ביחד?" וכו'.
זה לא כל כך משנה אם אתם מבינים את הסיבה הנכונה או לא, מה שמשנה זה עצם הניסיון להבין, והטכניקה של לתת מילים לרגשות אפשריים ולתחושות. הוא לאט יפנים את הטכניקה, גם אם לא תמיד הבנתם נכון את הסיבות.

שלום בר,
נראה לי שמצה קצת יותר מורכב מרק הטרדה של ילדה. עובדה שאותה ילדה לא מטרידה ילדים אחרים אלא "נדבקת" רק לביתך. יש משהו כנראה שקורה לביתך שגם היא נמשכת לילדה הזו, וזה נובע מכל מיני גורמים. נראה לי שזו לא בעיה שתיפתר מתשובה בפורום וכדאי שתיגשי לייעוץ מסודר.

שלום גלית,
למה את נרתעת מלענות את האמת? זה הגיל שבו ילדים תופסים את המשמעות של המוות והם חרדים עקב כך. אי אפשר למנוע מהם את החרדה על ידי מניעת האמת, כי הילדה שלך כנראה כבר יודעת את האמת, היא מבקשת אישור וגם הרגעה. שאר הדברים שאמרת לה הם בסדר גמור, רק בתוספת האמת.

שלום גלית,
לא ציינת שום פרטים על סדר היום שלכם, מה אתם עושים ביחד ומה אתם עושים הילד. ייתכן שזו פשוט דרכו לקבל התייחסות ותשומת לב באופן כללי ולא רק עם אחותו. אם זה כך צריך לחשוב איך מארגנים עבורו סדר יום מובנה ומאורגן שבו הוא מקבל יחס הרבה יותר צמוד, גם בלי שהוא מרביץ. למשל לשבת איתו אחר הצהריים ולצייר איתו, לעשות עבודות, לשחק, לרדת לגינה וכו'.
בזמן שהוא מרביץ ,צריך להפסיק זאת פיזית ומילולית בתקיפות, אך אין טעם להעניש, אתם רואים לבד שזה לא עוזר, אלא פשוט להפסיק זאת ולעבור הלאה. התייחסות מוגזמת לעניין הזה רק מגבירה את הדפוס, כי ילדים תמיד מעדיפים התייחסות גם אם היא שלילית על חוסר התייחסות.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=268 id=link]הורים לתינוקות, הורים לפעוטות[/a].

לצערי הפנתי מס' פעמיים הודעות לפורום זה אך לרוב לא קיבלתי מענה....
אשמח לקבל תשובה בכול זאת אם ניתן, התיעצתי עמכן מס' פעמיים ( בעיקר לגבי בני בן השנתיים) ומבחינתי התשובות היו רחבות ,מספקות ומועילות.

שלום קרן,
תראי, אני לא יודעת אם התשובה שלי תמצא חן בעינייך, אבל למיטב ידיעתי תינוק בן חצי שנה לא אמור לדעת להעסיק את עצמו.
ייתכן גם שיש משהו בקשר שנוצר ביניכם שלא כל כך מאפשר לו את המרחב להיות יותר רגוע, אני לא יודעת, וייתכן גם שזה הטמפרמנט שלו.
לשים אותו במצב הזה בגן עם 20 ילדים זה אכן פיתרון גרוע מאוד, ואני ממליצה לך לשקול מה ניתן בכל זאת לעשות, כי פיתרון שיהיה לך זול בטווח הקצר יכול היות מאוד יקר בטווח היותר ארוך.
אני ממש מצטערת שאין לי פיתרון יותר טוב להציע לך...

תודה סמדר על התגובה,
לצערי אני מודעת לכך שלשים ילד במעון של 20 ילדים הוא לא פתרון אידיאלי כלל וכלל ,
אבל מה לעשות שהחיים לא תמיד מזמנים לנו פתרונות אידיאליים.
ממש לא בחרתי לעשות זאת כדי לחסוך עלויות אלא יותר מחוסר ברירה כי אין תקציב אחר.
בתור עובדת סוציאלית בטח יצא לך להיתקל לא פעם עם מצבים מהסוג הזה ומעניין אותי לדעת מה היית מייעצת להם- ללכת לגנוב אולי כדי שיהיה להם פתרונות אידיאליים יותר בשביל הילדים?!
לצערי לא קל בכלל לגדל ילדים ולתת להם את כול הדברים האידאלים שהייתי רוצה, מה שכן אני אדע לא לחסוך בחום ואהבה בזמן שהם היו איתי (שלמזלי בין הדברים הבודדים אבל החושבים יותר שלא עולים כסף).
דרך אגב בעלי גדל במעון ויצ"ו והוא יצא בסדר גמור, נראה לי שאפילו יותר ממני שגדלתי בחממה אצל הסבתא ובמסגרות קטנות יותר בילדות....
כול מה שנשאר לקוות שהחששות היו לשווא והוא אכן יקלט כראוי.
בכול אופן תודה רבה על התגובה !

שלום קרן,
אני מצטערת אם הכעסתי ופגעתי בך, אני בהחלט מבינה שישנם אילוצים כלכליים, ולכן, אם שמת לב הצעתי לך לשקול פיתרון אחר ולא אמרתי לך למשל שאת חייבת למצוא פיתרון אחר. ברור שההחלטה היא שלך ויכול להיות שאין לך ברירה, ואני בהחלט מכבדת את זה.
בכל אופן את פנית לפורום פסיכולוגי ולא לפורום כלכלי, ולכן מתפקידי להאיר את הפן הזה, ושאר השיקולים הם שלך.
אין לי שום דבר נגד מעונות, אבל שאלת לדעתי וגם התעקשת לקבל אותה, ולכן אמרתי אותה, יכול להיות שבעלך ועוד הרבה ילדים גדלו במעונות והכל מצויין, אבל את מתארת מצב מסויים שכבר עכשיו הוא לא אידאלי, ולדעתי גם הולך להחמיר עם ההשמה במעון.
בכל אופן, אני מאוד מקווה שאתבדה, ואני שוב מתנצלת ומצטערת אם פגעתי ועל כך שלא יכולתי לעזור יותר.

תודה על ההתיחסות, זה בסדר ...
סה"כ התעקשתי לקבל תשובה כי בעבר התייעצתי איתכם וקיבלתי ממך עצות שיכולתי ליישם ומאד עזורו לי, רק שבמקרה הזה לצערי לא אוכל ליישם פתרון אידיאלי...
בכול אופן תודה על התגובה.

שלום דנה,
הצרחות הם כנראה הדרך שבה הוא למד לקבל התייחסות. נשאלת השאלה איזו התייחסות הוא מקבל כשהוא לא צורח. אולי כדאי לייצר מצבים של חיזוקים חיוביים ותשומת לב חיובית שבאה ביומתך ולא רק אחרי שהוא עושה בלאגן וצורח.
דבר שני, את מציינת שאת לבד במערכה, זה באמת מאוד קשה, וייתכן שבנסיבות חייך זה הכרחי, אבל אם ניתן לעשות גם עם זה משהו, ולערב את האב יותר - זה בהחלט עשוי לעזור.
הייתי ממליצה לך גם ליזום זמן איכות לבד עם הילד מדי שבוע באופן קבוע, שבו תעשו דברים כייפים ביחד.

ראשית תודה,
אני חייבת לציין שוב שזה ילד שמגיב על כל דבר שלא נראה לו בין אם זו תגובה ממני ו/או מאחותו , ילדים בגן או כל אחד אחר בצרחות.
אין אפלייה בקבלת ההתייחסות שאני מעניקה לו בינו לבין אחותו - הבעיה שהוא רוצה הכל ועכשיו ואם לא מתחילות הצעקות.
כאשר הוא לבד הוא פשוט ילד אחר - לפני כשלושה שבועות הוא עבר ניתוח והיה בבית שבוע לבד איתי - אני חייבת לציין שזו הפעם היחידה שנהנתי מהילד - הוא הקשיב למה שביקשתי ולא התנגד.
כנראה שהוא באינטראקציה עם ילד נוסף בייחוד אחותו הוא מנסה לזכות ביתר תשומת לב ממני - הוא מאוד מאוד קשור אליי - אבל אני חוזרת ואומרת שאין אפלייה בהתייחסות בין הילדים.
הצרחות הן בכל מקום בית , גינה , ג'ימבורי.
אני פשוט לא יכולה לשמוע אותן.
אם הוא למשל עושה דברים לא טובים אני מבקשת פעמים יפה לסדר ובפעם השלישית מכניסה אותו לחדר , הוא צורח ולא בוכה !!! ואז יוצא ומבע את אשר אני מבקשת ממנו.

בבקשה טיפים.

שלום דנה,
לא כל כך הבנתי מדוע את מדברת על אפליה, אני לא רמזתי או טענתי שיש אפליה בינו לביון אחותו.
אני רק הצעתי לתת לו תשומת לב נפרדת. זה לךא קשור לאפליה בכלל.
עובדה כשהוא היה איתך לבד בבית הוא התנהג אחרת, סימן שהו א זקוק ליותר התייחסות נפרדת. אין לזה שום קשר להתייחסות שאת נותנת או לא נותנת לאחותו.

סליחה אם הבנת אותי לא נכון , הכוונה שלי שמבחינתי ההתייחסות לא שונה בינו לבין אחותו - כלומר שהוא לא צריך ל"התעלות" על עצמו על מנת לקבל יחס בכלל ולכן אני שואלת למרות היחס שהוא מקבל ושווה לחלוטין למה הוא ממשיך לצרוח כדי להשיג מה שהוא רוצה - הרי בלי צרחות בנועם הוא יקבל מה שהוא מבקש או לחלופין לא אבל למה הצרחות הנוראיות האלה?
הרי זה מלחמת כוחות ואני לא נשברת מולו !!!

כמו כן, אין לי כרגע כ"כ את האפשרות לתת לו תשומת לב נפרדת
אז מה הפתרון?

שלום דנה,
ראשית כשהוא צורח כדי לקבל דברים, בודאי שצריך להקפיד שהוא לא יקבל אותם בדרך הזו, ולהיות מאוד עקביים, גם אם הוא צורח עד לב השמיים וצריך לקנות אטמי אוזניים:-) יש להגיד לו שאם הוא רוצה הוא יקבל רק אם יבקש יפה ובלי צרחות.
ככל שהוא יותר צורח צריך פחות להתייחס ולהשתדל להתייחס אליו בצורה מוגברת כשהוא לא צורח או להתייחס יותר ובהדגשה להתנהגויות חיוביות שלו כדי לגרום להן להתגבר ולהתנהגות של הצרחות לדעוך.
לצורך כך יש להבין שגם התייחסות שלילית היא התייחסות והיא מחזקת התנהגות במקום להחליש אותה. כלומר לילד עדיפה התייחסות שלילית על פני אי התייחסות בכלל.

ולגבי זמן איכות בנפרד - הייתי בכל זאת ממליצה לך לנסות למצוא פיתרון לכך ולנסות ליישם זאת, גם אם מעט, פעם בשבוע לשעה, בזמן שאחותו אצל חברה נניח, או אם יש אפשרו לקבל עזרה מהבעל או מהמשפחה הקרובה, או אפילו להזמין בייביסטר לצורך העניין. לדעתי זמן איכות מדי פעם עם כל אחד מהילדים יכול לשנות מאוד את האווירה בבית ואת הקשר ביניכם. גם את עשויה מאוד ליהנות מכך. נשמע לי מהתאור שלך שכרגע לא ברור אם ומתי את נהנית מהקשר איתו, נשמע לי שבעיקר הקשר הזה מעייף ומתסכל גם עבורך וגם עבורו, ומגיע גם לך ליהנות קצת מהבן שלך ולא רק לסבול, ונראה לי שבזמן לבד איתו הוא יהיה הרבה יותר רגוע ונעים, וגם לאחר תקופה זה יקרין על שאר הזמן שלכם ביחד.

שלום דנה,
לפעמים לא מספיק יחס שווה. לפעמים ילד צריך יחס בלעדי. הוא רוצה להיות לבד עם אמא או עם אבא. זה לא קשור לאחותו, זה קשור לזה שילד לא רוצה ולא צריך כל הזמן לחלוק, אפילו אם החלוקה היא שווה. זה אחרת לגמרי לקבל תשומת בלעדית מדי פעם, כשמקשיבים רק לך, עסוקים רק בך, ואפשר פשוט להיות ביחד, ומשהו חדש ונעים מתפתח בחוויה באופן שונה מאשר אם יש עוד מישהו ברקע באותו זמן או מישהו שצריך לקבל גם בו זמנית אפילו אם לך ולו נותנים אותו דבר. זה לא העניין.

בוקר טוב,

בהמשך לכל אשר נאמר - הילד ממשיך בהתנהגות אבל יש לי שאלה מדוע ההתנהגות של הילד מחוץ לבית משתנה לכיוון חיובי?
דהיינו אם אנחנו בקניון / ג'ימבורי ' ים או כל מקום אחר הוא לא צורח , הוא מקשיב ואפילו מבצע את אשר מבקשים ממנו? בעוד שבבית הוא נלחם איתי / אחותו ראש בראש עם צרחות שממש מעייפות אותי ?!
למה השינויים בהתנהגויות?

שלום דנה,
כתבת שהצרחות ממשיכות אבל לא ציינת האם ניסית ליישם את מה שהוצע לך, ואם כן אז איך, כמה זמן וכו'. הרי ברור שהבעיות לא ייפתרו בעצמן, צריך לעשות שינוי, ולא ברור לי אם הצרחות ממשיכות למרות נסיונות לשנות או לא.
ייתכן מאוד שההבדל בהתנהגות בין הבית ליציאות החוצה הוא שבבית פשוט נורא משעמם לו. גם כשאתם נמצאים בבית צריך לחשוב ולהשקיע עבודה באיך להעסיק אותו, הוא לא יכול להעסיק את עצמו. הוא זקוק, כמו שציינתי בתשובותי הקודמות - להכוונה ולתשומת לב אישית.

תודה על תגובתך המהירה.

ראשית הצרחות בבית לא פסקו.
מעבר לכך זה בלתי ישים לבצע את אשר הצעת - אין לי עזרה
אני מנסה בבית לשחק איתם ביחד יותר או להפריד ביניהן ולשחק איתו.

הבעיה היא שהוא מאוד מאוד קשור אליי ולא מוכן לוותר / או לחלוק אותי.
אני מאוד משתדלת להעסיק אותו בכל יום אחה"צ והוא מתנהג למופת - אבל כאשר הוא מגיע הביתה הוא רוצה אותי נטו - וכאשר זה נעשה בלתי אפשרי הוא צורח.
אני עייפה.

שלום דנה,
לתת לו זמן נפרד ולנסות לקבל עזרה היו רק שתיים מההמלצות שהמלצתי לך. היו עוד מספר דברים שכתבתי עליהם -חיזוקים חיוביים, עיקביות לא לתת לו את מה שהוא רוצה כשהוא צורח וכו'.
אני גם לא יודעת כמה סמכותיות את מפעיה בואתם רגעים, באיזה טון את מדברת, האם את נכנסת להסברים, נאומים, בקשות, משאים ומתנים או רק אומרת פעם אחת בתקיפות ועוזבת, כי כך צריך. הילד מנהלת איתך דיאלוג באמצעות הצרחות, וייתכן שאת משתפת פעולה עם הדיאלוג הזה. לא קיבלתי ממך פידבק לגבי ההצעות הנוספות שלי, כך שאינני יודעת מה לייעץ לך עוד. תנסי את מה שהצעתי ותעדכני אותי אם זה הולך, ואם לא תתארי מה קורה בדיוק כדי שאוכל לנסות לסייע.

סמדר שלום,

אני מאוד מודה על הניסיון לעזור. אני טיפוס מאוד שחור /לבן אין אצלי מו"מ אין אצלי להישבר אני אומרת פעם אחת יפה ולא נכנעת במידה וזה לא עוזר והוא ממשיך נטו לצרוח וזה מלווה לעיתים בלצחוק לי בפנים אז אני מכניסה אותו לחדר עד שהוא יוצא ומבצע את מה שביקשתי אבל זה מתיש.
דוגמא היום אחרי הגן היינו בג'ימבורי ולאחר כשעה וחצי ביקשתי ממנו לנעול סנדלים כי הולכים ללא כל בעיה ביצע את אשר ביקשתי אבל התמונה התהפכה כאשר הגענו הביתה הילד פשוט התשנה ואם הוא לא קיבל את הארוחה ברגע שביקש - צרח , אם ביקשתי ממנו לשים את הסנדלים במקום צרח וכן הלאה וזה משחקים מתישים שאני לא נשברת אבל הנפש שי לא עומדת בכך יותר.
עוד שבוע הם יוצאים לחופש ואני ממש חוששת ממה שהולך להיות - אני מותשת מהילד.

שלום דנה.
מצויין, עכשיו אנחנו מתחילות להתקדם, כי אני מקבלת תמונה קצת יותר מוחשית על מה שקורה. בצדק את מותשת. את משקיעה הרבה אנרגיה בלרסן אותו ולהכניע אותו, וייתכן שזה קצת מיותר.
יש מקומות שלא שווה להתעקש עליהם. ואז מראש צריך להחליט על מה מתעקשים ועל מה לא. בזה מורידית אחוז ניכר מהמאבקים. איפה שכן כדאי להתעקש, לעמות זאת, גם לא תמיד חייבים לנהל שם מאבק דרמטי, הכניס אותו לחדר, להתווכח וכו'. הויכוח כמוהו כמשא ומתן - הו אמייצר תשומת לב לאיזורים שאנחנו רוצים לצמצם אותה. להגיד פעם אחת - פירושו להגיד פעם אחת, ואם משיך לצרוח - מתעלמים.
ילד בן שנתיים, אם אני זוכרת את הגיל נכון, לא חייב לשים סנדלים במקום כשהוא בא הבייתה. זה מקום קצת מיותר להתעקש עליו. הו אמגיע הבייתה עייף ורעב, אין לו כוח להחזיק את עצמו, וזה לא הזמן ולא הגיל לחנך לסדר. את נאבקת יותר מדי, וחלק מהדברים אולי לא תואמים את הגיל. ייתכן שאת שואפת לשלמות מסויימת, הילד לא יכול לעמוד בזה ואולי זה יותר מדי בשבילו.
כשבאים הבייתה בשש בערב, הוא צריך שיאכילו אותו ויכינו אותו למקלחת, ולפעמים גם לזה הוא עייף בחום כזה אחרי יום בחוץ, אין מה לדרוש ממנו כל מיני דברים שאת מבקשת. זה יותר מדי.
תעשי לעצמך סדרי עידיפויות שמותאמים לגיל. ייתכן שאת נכנסת להמון מאבקים מיותרים. את מתישה רק את עצמך ואת הילד את לא מחנכת כך.

יש פה איזה פיספוס - קודם כל הילד בן שנתיים ותשעה חודשים ומאוד מסודר ומאוד מבין - הוא בעל אנרגיות מרובות והוא ממש לא עייף שהוא חוזר בשש בערב הוא יכול להשכיב אותך ואותי לישון ביחד !!!
זה שאלה של מי מתעייף קודם - זו ממש מלחמת כוחות נטו וזכייה על תשומת הלב שלי נטו לבד !!!
הפספוס הוא שעל כל דבר שלא נראה לו הוא צורח בבית בלבד וגם אם מדובר על פעילות / בקשה / הערה שכן מתאימה לגילו.

שלום דנה,
יכול להיות שהוא מבין והוא מסודר, עדיין את יכולה לבחור על מה להתעקש ועל מה לא. קחי בחשבון שיש ילדים שדווקא לפני השינה הם מתפרעים וזה מרוב עייפות ולא מרוב אנרגיה. אבל זו לא הנקודה. הנקודה הי אסדרי העדיפיות שלך על מה כדאי לך להיכנס למאבק כוחות ומה יוצא לך מזה. האם המחיר שווה את התועלת.
הסמכות ההורית שלך לא נפגעת כהוא זה אם מראש את מחליטה על מה לא להילחם ועל מה כן. היא נפגעת אם נלחמים על הכל ובסוף מתפוצצים, או מוותרים (אני לא אומרת שזה מה שקורה אצלך אלא רק כדי להסביר לך למה אין חשש בויתור מראש, החשש הוא בויתור אחרי שהחלטת להילחם).
אני בהחלט ממליצה לך להחליט על סדרי עדיפיות לגבי מה את מתעקשת ולראות אם את יכולה לצמצם את הרשימה. בזמן ובכוחות שמתפנים אפשר להינות ביחד, להקשיב לילד, ולצבור חוויות חיוביות, וזה גם חשוב. אפילו אם הסנדלים לא יהיו במקום. (זו דעתי ואת לא חייבת לאמץ אותה כמובן).

שאלה אחרונה- לעניות דעתי יכול להיות שקיימת בעיה כלשהי באינטראקציה שלי עם הילד ולהפך - או כל בעיה רגשית אחרת.
האם את חושבת שזה משהו שמצריך טיפול או שמא זה יעבור?

שלום דנה,
אני מאוד מסכימה איתך ושמחה שהגעת למסקנה הזו. לדעתי יש עקשנות ונוקשות מסויימת אצל שני הצדדים, וזה מה שמקשה עליכם להסתדר. משהו קצת דומה קרה בינינו, ולראיה השרשור הארוך של השאלות והתשובות שאין לו תקדים לדעתי בפורום הזה:-)
אני בהחלט ממליצה לך לפנות לטיפול, או להדרכת הורים עבורך או לטיפול דיאדי שבו שניכם משתתפים.
בהצלחה.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=268 id=link]הורים לתינוקות, הורים לפעוטות[/a].

שלום סיוון,
לי עוד לא ברור למה היא לובשת בגדים כאלה. את יוצאת מתוך הנחה שהיא חושבת שהיא שמנה? על סמך מה? האם היא אמרה לך? אולי היא פשוט רוצה סגנון ייחודי לה? ואלי ישי סיבה אחרת? משהו כאן עוד לא ברור לי. גם לא ברור לי למה זה מפריע והאם זה מלווה בעוד תופעות מפריעות (בעיית אכילה או בעייה אחרת בתפקוד).
גם את התגובה שלך להקנטה של הילד לא הבנתי. הילדה כנראה התמודדה יפה, לא נפגעה, וענתה, גם לא ברור אם זה היה בצחוק או שבאמת התכוונו להעליב אותה, לכן לא כל כך ברור לי למה התערבת?
יכולה להיות סיבה נוספת ללבוש הזה של ביתך והיא שהיא ורצה לטשטש את גבולות הגוף שלה כסוג של הגנה מפני חודרנות. אולי היא חשה שמתערבים לה לעיתים יותר מדי, שגם כשהיא מתמודדת יפה יש הערות ונאומים וכו' (אני לא באמת יודעת אני רק מעלה השערות כרגע).
הייתי לוקחת אוויר ומרחב, ומנסה לקחת צעד אחורה, לראות האם זה באמת מפריע למשהו, אולי זה מפריע רק לך. כדי ליצור שינוי, זה צריך להפריע גם לילדה וזה צריך לבוא ממנה,
את גם לא חייבת לאפשר לה ללבוש בגדים שלך ושל בעלך, נראה לי שכן דרושה הפרדה של גבולות בין הבגדים שלכם ושלה ונראה לי קצת לא מתאים שיתאפשר שימוש לה בבגדים שלכם בחופשיות כאילו הם שלה. היא יכולה ללבוש מה שהיא רוצה במסגרת האפשרויות שעומדות לרשותה בגילה.
בקיצור יש הרבה דברים שלא ברורים כרגע מבחינת המטרה של הלבוש הזה וטשטוש הגבולות שבא לידי ביטוי דרכו.

שלום רב.
יש לי ילד בן 11 וקשה לי להציב לו גבולות.
אני ואמו גרושים והיחסים טובים.
רוב הזמן הילד עומד על זה שהמילה האחרונה תהיה שלו,מורח את הזמן,הערב למשל נאבק איתי על עוד זמן במחשב,עשה כאילו יורק,צעק,הוציא לי את הסוללות מהפלפונים,אי אפשר היה לדבר איתו,אמר שהוא ילך לאמו,אנו גרים בקירוב,יצא,התקשרתי לאמו וסיפרתי לה,היא התקשרה אליו ותוך דקות חזר,כי היא לא היתה בבית.הוא ילד מאוד חכם ומתוק.לא ידעתי ולא יודע מה לעשות.
תודה על כל עזרה.

שלום הילה,
לא כתבת שום פרטים על המשפחה ועלל הילדה מעבר עניין המתח של הציונים, כך שקשה מאוד לדעת מה ההסיבה למה שקורה כרגע בבית.
אני רק יכולה לשער שאולי זו ילדה בכורה שתמיד קיבלה הרבה קרדיט ואחריות בבית והחלה לתפוס עצמה אולי כחזקה מההורים ולכן מתחיל להיות לה קשה לקבל מרות ממכם?
עם זה מהצב צריך לשנותו, ולהחזיר לכם את הסמכות ולהוריד ממנה תפקידים ,גם ריגשיים שמעמיסים עליה (האם אתם משתפים אותה בעניינים אישיים שלכם, בהחלטות שלא היא אמורה לקבל?)
בכל אופן אם אתם מעוניינים לפנות לייעוץ, אתם יכולים לפנות לפסיכולוגית בית הספר ולקבל המלצות למטפלים באיזור מגוריכם, או כמובן לפנות לאחת מאיתנו, אם אתם גרים באיזור שאנחנו מקבלות.

סמדר, תודה רבה על המענה המהיר, אכן כן מדובר בילדה בכורה אחות לאח בן 7 שסיים כיתה א,
ואיתו הייתי צריכה לשבת קצת יותר בשיעורי הבית ואף מעבר לכך, וכך קיבלה בתי עצמאות מוחלטת בכל הקשור לשיעורי הבית . אציין גם שהינה עוסקת בחוגים ספורטיבים הדורשים ממנה מאמץ רגשי ופיזי ומצוייה היא בחברה תחרותית מאוד.
אציין כי הלחץ להצליח בהכל מבחינתה בצורה מושלמת לא בא מהבית, אנו תמיד אומרים ומסבירים לה שלא ההישיגים הם העיקר ויש דברים אחרים שעליהם צריך להסתכל.
האם הינך מצדדת בעונשים כגון לא להזמין חברים או לא להפעיל המחשב מה שמעורר אצלה זעם רב, או לנסות עמה בדרך אחרת ללא עונשים?
דאגתי היא מה יהיה בעתיד כאשר באמת הדרישות ממנה יהיו גבוהות יותר, איך אפשר יהיה למתן את החרדה והלחץ שתהיה משוחררת בלי הלחץ של מה יהיה אם לא אצליח לקבל ציון גבוה או שלא תהיה בין הטובים ביותר בחוגים בה היא משתתפת..
תודה רבה.

שלום הילה,
לא, אני לא מצדדת בעונשים. עונשים רק גורמים להשפלת הילד ואינם משיגים דבר. אם שמת לב לא אמרתי דבר לגבי האם אתם משדרים לה לחץ להישיגיות. הדגש שלי היה אחר, האם אתם בלי לשים לב דורשים ממנה אחריות ריגשית ו/או אחרת שהיא מעבר לגילה. לכך לא התייחסת. אני לא יודעת אם בגלל שלא הבנת אותי או בגלל שזה לא נכון לדעתך.
כן צריך לשדר מסר תקיף וברור שהתנהגות לא תקינה לא תתקבל, אבל מעבר לזה צריך בהחלט לברר אם יש מצוקה נוספת, ואם אתם לא מצליחים לעשות את זה לבד, כדאי לפנות לייעוץ.
התייחסות נכונה למצוקה שלה, אם יש, אמורה להוביל גם להורדת רמת הלחץ והחרדה שלה לגבי הציונים.
ילד הישגי ששואף לשלמות זה לא דבר שנובע תמיד מלחץ הישגי מצד ההורים אלא יכול לנבוע גם מעוד דינמיקות שפועלות בבית, שגורמות לו להרגיש בוגר מעבר לגילו ולכן גם בודד וחרד, חרדה שההתמודדות איתה יכולה לבוא לידי ביטוי בניסיון להשיג שליטה ולהיות מושלם והישגי. מטרת צורת ההתמודדת הזו היא לא לחוש חוסר אונים, כשיש דברים שהם גדולים עלי, לא בהכרח בלימודים אבל זה בא לידי בלימודים וגם בניסיון לשלוט בכם על ידי ההתנהגות של שהשתנתה.

לגבי שאלתך האם אנו דורשים ממנה אחריות גבוהה לגילה, בכלל לא נהפוך הוא .

אך אולי נובע הדבר מזה שלבתי חברה טובה שהינה מוכשרת והשגית מאוד בכל , האם קרבה זו יכולה לגרום ללחץ כלשהו מצידה ?
ותודה רבה על המענה לשאלותי שנתן מס' נקודות למחשבה, גם אני אגב לא בעד עונשים אך לפעמים איני רואה כל ברירה אחרת.
ושוב תודה וחופשת קיץ נעימה לכולם.

שלום הילה,
ייתכן שעניין החברה משפיע, אני לא בטוחה שניתן לתלות בזה את כל העניין.