פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=136 id=link]הפרעות קשב וריכוז[/a].

שלום עדינה.
אינני שולטת לעומק במחקרים בנושא אך יכולה לשתף אותך שכפסיכולוגית בית ספר, נתקלתי ביותר מ15 מקרים בהם תרופות הומאופתתיות לא היו יעילות וטיפול תרופתי בריטלין הוביל לשינוי עצום ואדיר ושחסך לילד עוגמת נפש רבה הן בתחום הלימודי והן בתחומי הרגש, ההתנהגות והחברה.
את יכולה פשוט לנסות לתקופה של חודש ואז לקבל החלטה. הרי זה כמו אקמול. יעיל לזמן קצוב. עד כמה שידוע לי אין השפעות ארוכות טווח. לא לכולם זה מתאים.לא לכולם זה עוזר. במקרים שכן, ההשפעה ברורה וחותכת.
מחקרים כן מוכיחים כי הכי יעיל לעשות טיפול קוגנטיבי התנהגותי במקביל לטיפול תרופתי. טיפול שייתן לו כלים, כאשר אין לו את היכולת אינו כדאי. גם מתן יכולת (בעזרת ריטלין) ללא הכוונה ומתן כלים, אינו אידיאלי. על כן המצלתי היא שילוב של טיפול התנהגותי ותרופתי.
בהצלחה

שלום אתי,
לא הייתי אומרת שהלכה לאיבוד, כי אז הילדה יכולה פשוט לחכות לה המון זמן. הייתי אומרת שנפטרה, לגבי הסיבה, אתם כאן אתם יכולים להפעיל שיקול דעת לגבי רמת החרדה שהדבר ייצור אצל הילדה. אם אתם אומרים לה את האמת, צריך גם לציין איך אתם שומרים שדבר כזה לא יקרה שנית או למישהו מבני המשפחה. במקרה כזה, זו בהחלט אפשרות, להגיד משהו כמו : "החתולה נפלה ונפצעה מזה כנראה היא נפטרה", זה נשמע לי פחות מעורר חרדה מהכשת נחש. לא נראה לי הכרחי במקרה כזה הגיד את האמת עד הסוף.
כמובן אתם צריכים לזכור שכשאתם מספרים משהו שהוא למעשה שקר, הוא יכול להתגלות בדרך אחרת. הסיבה שכאן אני חושבת שזה פחות נורא היא שבכל זאת מדובר במוות של בעל חיים, ולא חלילה של בן משפחה למשל, ששם הרבה יותר קשה לשמור על סודות כאלו לאורך זמן, והם גם הרבה יותר קריטיים לאיבוד האבל והאובדן (כלומר אל תסיקו מזה לגבי מקרים אחרים....).

לאדם שלום,
כנראה לא סתם הילד שלכם מקסים אצל אחרים, ואתכם הוא מרשה לעצמו להביע חלקים אחרים. יש לי תחושה, שאולי כשהוא "הילד הכי טוב בעולם" כדבריך, הוא זוכה לפחות יחס מאשר כשהוא לא נעים ומושך תשומת לב שלילית.
לא כתבת בן כמה ילדך, אפשר לשוחח עמו ולשאול אותו לנקודת מבטו על המצב - במידה והוא לא קטן מדי. גם ילד בן 4 יכול להשיב באופן ברור יחסית על התנהגותו. ובנוסף, נראה לי שבנכם זקוק ליחס אישי מכל אחד מההורים, ואז הוא לא יזדקק למצוא את היחס הזה בדרכים שהן פחות טובות לטווח הרחוק.
בהצלחה,
שירי

תודה רבה

הילד בן 5 .

מה שאני מבין מתשובתך שאנחנו צריכים לתת לו יחס טוב ומיוחד בזמן שהוא מתנהג יפה ולא בזמן שהוא כועס (זורק דברים ומקלל) אותנו.
ברצוני להוסיף שבזמן שהוא כועס הוא דואג לתת על הדרך לתת מכה לכל מי שנמצא בדרכו וכאשר הוא מגיע לחדר שלו הוא מעיף כל דבר שנמצא לידו.
העונש שאני נותן על התנהגות לא טובה זה להכנס לחדר (עם דלת פתוחה) - זב בסדר?
אנחנו מאוד רוצים להצליח איתו ואני שוב מדגיש הוא ילד מצויין (דרך אגב יש לו תשובות לכל דבר ודרך חשיבה של גדולים-פשוט מדהים).

אנחנו פשוט אוהבים אותו ורוצים בהצלחתו (עולה לכיתה א')

זקוקים לעזרה

שלום אדם,
אני מרשה לעצמי להעיר שנדמה לי שלא הבנת כל כך את כוונתה של שירי. להגיד שאתם צריכים לתת יחס טוב בזמן שהילד מתנהג לא יפה זאת לא בדיוק הכוונה.
העיצה שנתנה שירי לגבי לתת ליד זמן איכות איתכם - זה לא בהכרח בזמן שהוא מתנהג לא יפה אלא באופן כללי.
מה שהוצע לכם הוא לשוחח איתו ולשמוע מה קורה לו, למה לדעתו הוא מתנהג כך, האם משהו מציק לו, האם הוא כועס על משהו או מרגיש מצוקה.
ייתכן שהוא לא יידע בדיוק לענות לכם באותו רגע, או שהתשובות יהיו מעורפלות, זה לא משנה, עצם המסר שאתם מוכנים להקשיב הוא חשוב ויכול להיות שיביא תגובות שונות במשך.
רצוי גם לתת התייחסויות להתנהגויות טובות שלו, כי המצב שנוצר הוא שאתם מתייחסים, לא משנה אם התייחסות נעימה או לא, להתנהגות השלילית שלו, ואז הוא לומד שרק התנהגות שלילית מזכה בהתייחסות כי התנהגות חיובית היא מובנת מאליה.
אתם צריכים להבין כי עבור ילד כל התייחסות, שלילית או חיובית עדיפה מחוסר התייחסות בכלל.
לכן אם תפחיתו את ההתייחסות להתנהגויות הקשות שלו ותגבירו התייחסות להתנהגויות החיוביות שלו, יש סיכוי שהאחרונות יתגברו.
לגבי עונשים, אני לא בעדם, הם משפילים את הילד ולא מביאים שום שינוי. הייתי מפסיקה עם זה לגמרי.

שלום שרית,

זו תופעה שקורית הרבה אצל ילדים בגילאים האלה. הוא רצה לקבל התייחסות מיוחדת מהמדריכה, קצת תשומת לב, ואולי גם יש לו פנטזיה לא ממומשת סביב עניין הכדורגל, אז הוא סיפר את הסיפור הזה ונהנה כמה דקות מתשומת הלב של המדריכה. זה עדיין לא הופך אותו לשקרן, הוא בסך הכל ילד. לא הייתי מתרגשת מזה, והייתי מניחה לעניין.

שלום עדי,

כל שינוי קטן בגיל הזה יכול להשפיע גם על נושא השינה. האם צומחות לה שיניים, חוותה מחלה, שינה מחוץ לבית, געגוע לאחד ההורים, כניסה למסגרת וכו...?

כעת, השתדלו להרדימה במיטה גם ע"י מקסימום מגע ותשומת לב. יהיו כמה ימים קשים אבל תוכלו להחזיר את המצב לקדמותו. אל תתפתו להרדים כך באמצע הלילה. גם אם יקח זמן, תמנעו מכך.

עם סבלנות והתמדה זה יסתדר.

בהצלחה!

נעמה.

לאמא של יונתן שלום,
נראה שליונתן אין עדיין מספיק דרכים מתאימות להרגיע את עצמו ולהתמודד עם תסכול, כעס ואכזבה. ככל שהיכולת השפתית שלו תתפתח, כך הוא יוכל יותר לבטא רגשות מורכבים ולקיים משא ומתן עם אנשים אחרים. חשוב מאוד להציב גבולות מיידיים כאשר הוא פוגע באחרים או בעצמו (שני הדברים חמורים בעיניי באותה המידה). לא נראה לי שהתעלמות תעזור עם יונתן. חשוב קודם כל לעצור את ההתנהגות המסוכנת/אלימה ולחבק אותו בעוצמה עד שיירגע. נסו למצוא תנוחת-חיבוק בה הוא לא יכול לפגוע בכם בידיו או ברגליו (לעתים חיבוק מאחורנית הוא יעיל בהיבט הזה). כשהוא מכה אתכם או ילדים אחרים, חשוב להגיב מיד בתקיפות, ובמידת הצורך לתת לו להירגע במקום מתאים, כמו חדרו.
את כל התגובות שלכם יש ללוות תמיד במלים, כשאתם גם מרגיעים אותו, וגם מתייחסים לדבר שבעטיו הוא מבטא כעס (רצית את הצעצוע, ואחרי ש-X ישחק בו, יהיה תורך. כולם מחכים בסבלנות לתורם... וכדומה). וכמובן, יש לחזק את יונתן תמיד על התנהגויות נאותות.
בהצלחה,
שירי

שוש שלום,
צר לי לומר לך זאת, אולם היעדרות אמא במשך חודש היא בלתי נסבלת מבחינת ילדה בת שנה וחמישה חודשים. משך ההיעדרות שלך - גם אם היא תהיה עם דמויות קרובות אחרות - הוא בלתי נסבל מבחינת ילדה בגיל של בתך. אני אגב גם לא חושבת שזה נכון עבור ילד בן חמש וחצי. תקשורת דרך סקייפ וטלפון לא מחליפה את נוכחות האם.
ההיעדרות הממושכת עלולה לפגוע ביכולת של בתך לתת אמון בסביבה המכילה והצפויה שלה. אני ממליצה על קיצור הנסיעה באופן משמעותי, או פיצולה לשתי תקופות עם תקופה של לפחות שבוע בישראל בין לבין.
שירי

גילי שלום,
מעבר להצבת גבולות עיקשת, ואולי גם עונש אם ההתנהגות ממשיכה, כדאי גם לבדוק מדוע היא מתרחשת - האם הילד מגיב לתוקפנות או קנטרנות מצד אחותו, האם זו הדרך שלו ליצור עמה קשר, וכדומה. בירור הסיבה ומענה לה יכול להפחית במידה רבה את הסיכוי שההתנהגות תתרחש שוב.
בהצלחה,
שירי

שלום גילי
אני רוצה להציע סיבה נוספת לסיבות הטובות שציינה שירי. ילדים רבים מציקים לאח כדרך לזכות בתשומת לב. בדקי האם תדירות המריבות משתנה בנוכחות מבוגרים שונים.
בדקי האם מרוויח דבר מה מהתנהגותו.
ליאת

שלום,
קשה לדעת האם יש קשר בין המעבר למיטה החדשה ושינוי ההתנהגות, מבלי לדעת קצת יותר פרטים עליכם. אולם נראה לי שהקשר, אם קיים, הוא קלוש. במידה ואף אירוע לא קרה מלבד שינוי המיטה, הייתי יותר קושרת את ההתנהגויות האלו לגדילה של הילד, ולכך שהוא מנסה להפעיל יותר השפעה ושליטה על הסביבה. חשוב שההורים יתעקשו היכן שצריך להתעקש, ויקלו ראש היכן שניתן. אם הוא בוכה במהלך המקלחת, אפשר לקלח אותו פשוט במהירות ולא להאריך ב"שעשועים" דוגמת הסיפור שמספרים לו.
שירי

הסיפור הוא על מנת להסיח את דעתו, הוא לא גורם להארכת המקלחת.

אני חושבת שיש אפשרות לדעת מתי ילד מנסה לעשות מניפולציות ומתי יש מצוקה אמיתית, וכאן נראה כי יש מצוקה אמיתית.
ובכלל, אין שום סימנים במשך היום לתפעל את הסביבה שלו.

מה גם שכתבתי כי יש יותר עניין של נקי/מלוכלך והצהרה מתי עושה קקי/פיפי בחיתול.
מההרגשה שלי יש קשר בין השלושה אך לא התייחסת לכך.

משהו נוסף שתוכלי להעיר/להאיר אולי?

תודה רבה!

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=268 id=link]הורים לתינוקות, הורים לפעוטות[/a].

שלום ניר,
זו שאלה מסובכת מאוד, כיוון שאין ביניכם הסכמה. בודאי שאי אפשר להסתיר סוד כזה לנצח, עוד שלוש שנים הבנים יוכלו להוציא תעודת זהות, ואני מניחה ששם האמת תצטרך להתברר.
לכן עדיף שהגילוי ייעשה ביוזמתכם, בצורה מסודרת ואמינה.
אתה שואל ומציין שהעיתוי כרגע הוא טרום בר מצווה. זה עיתוי שיש לו משמעות, כיוון שלא לדבר איתם על כך עכשיו משמעותה לגרום להם לעשות משהו שבעתיד יתברר להם כלא לגמרי אמיתי.
עדיף בעיני, שהבנים יבחרו אם ואיך לחגוג בר מצווה אחרי שהם יודעים את האמת, ולא מתוך עיוורון אליה. אחרת תהיה להם תחושה שאירוע מאוד משמעותי בחיים שלהם היה שיקרי, וחבל. כי האמת הרי הוללכת להתברר בסופו של דבר.

שלום לימור,
את מפרטת מאוד יפה את הבעיה על היבטיה המורכבים. אני מסכימה איתך שייתכן והמורה נוקשה מדי, ואני גם מסכימה איתך שביתך תצטרך ללמוד להסתדר איתה ובחיים בכלל כשלא מקבלים אותה לגמרי כמו שהיא.
דבר אחד חסר לי בתאור המפורט שלך, הוא איזשהוא הסבר של ביתך למה באמת היא מתפרצת למשל בלי לחכות? האם זה הכרחי? האם קשה לה להתאפק? אם כן מדוע? זה נכון שלא צריך להתייחס לילדים כמו לבובות, עדיין, להתפרצות עם תשובה בלי לחכות לרשות יש משמעות גם מבחינת העובדה שהיא מקפחת כך זכות של ילד אחר להגיד מה הוא חושב, גם הפרעה למהלך התקין של השיעור על ידי המורה, ועוד.
יכול להיות (וכאן אני מציעה זאת מאוד בזהירות, כי אני לא מכירה את ביתך) שביתך גדלה עם הרגשה מסויימת שאם היא חכמה,או מוצלחת, או שווה, מגיע לה קצת יותר, שאחרים יחכו לתורם, שיתגמשו איתה וכו'. אולי זו אחת הסיבות שהיא לא הסתדרה חברתית בכיתה הקודמת. וכאשר זה לא מתבצע לשביעות רצונה סימן שלא אוהבים אותה. כי אם אוהבים אותה איך אפשר לא לקבל את צרכיה כראשונים וחשובים יותר?
אם זה המצב, ישנה סבירות גבוהה שאתם מטפחים את הגישה הזו כלפיה בבית, וכדאי לחשוב על כך.
יכול להיות שמשדור לה מסר בבית, שלה מגיע יותר, ושהחוכמה שלה או ההצלחה שלה מפצה על התנהגויות לא מתחשבות. אולי גם אתם מוצאים את עצמכם מוותרים לה בתחומים שמאוד לא נוח לכם לעשות זאת רק מתוך התפעלות מהאופן בו היא מתנהלת. שלא לדבר אל אחים או אחיות אם יש לה, והאם גם הם מוצאים את עצמם נדרשים לוותר לה.
עד כאן ההשערות שלי, שאני מקווה שלא הלכתי איתם רחוק מדי, כאמור לאור העדר ההכרות המספקת...:-)

שלום סמדר,
תודה רבה על תשובתך. בנוגע ליחסים בבית עם אחיה הקטן, בסיטואציות שמישהו צריך לוותר, היא מוותרת, ברובן ככולן.ייתכן וההפרעות בכיתה מגיעות מהמקום הזה.תשובתך פותחת לי כיוון חדש של חשיבה על הנושא,ואשמח לקבל ממך הארות נוספות,אם ישנן. שוב תודה ושבת ברוכה.

שלום לימור,
ייתכן שבסיטואציות שמישהו בבירור קטן ממנה, קל לה לקחת את תפקיד הגדולה, ואילו בסיטואציות של קבוצת השווים או מול סמכות התגובה שלה שונה.
אני הייתי מתחילה בלברר איתה, מה קורה לה בפנים ומה עובר לה בראש כשהיא למשל מתפרצת בכיתה והאם היא מבינה כמה זה מפריע ופוגע באחרים או שהדרך היחידה שהיא יכולה להתסכל על זה היא סביב הקיפוח שלדעתה מורתה גורמת לה.

שלום סמדר,
אני מודה לך מאד, אעשה זאת. תבורכי על העזרה שאת נותנת, לימור.

שלום שירי,
מדובר בבעיה שנקראת טריכוטילומניה, ויש לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לטפל בה.

שלום כרמית,
את יכולה לומר לו שילדים וגם לפעמים אנשים מבוגרים לא מקבלים את מי ששונה מהם או מתנהג בצורה שונה. זה לא בסדר, זה לא יפה, זה מעיד על החולשה שלהם, אבל ככה זה לפעמים. אם הוא מחליט לשמור על הייחודיות שלו ולעשות רק מה שמתאים לו ולא מה שמקובל, לפעמים זה כרוך במחיר כזה. זה לא אומר עליו שום דבר לא טוב, ואת מאוד גאה בו על האומץ שלו להמשיך לנהוג כמו שמתאים לו, ואת מאוד אוהבת אותו ומקבלת את הבחירות שלו, ואת יודעת שהוא ילד מקסים ומדהים, ויש עוד הרבה אנשים שתומכים בו ואוהבים אותו, למשל המשפחה והבנות שמשחקות איתו, ומי שלא זו בעיה שלו, ואת מציעה לו פשוט להתעלם. אם אותם ילדים יראו לאורך זמן שזה לא מזיז לו, יש סיכוי שהם יפסיקו עם זה ויחזרו לענייניהם.

שלום ליאת,
ייתכן באמת שהשינוי בהתנהגות קשור למחלה. כשהוא מקלל ומרביץ יש להפסיק זאת מייד ובתקיפות. עם זאת, במקביל, כשהוא רגוע, כדאי לדבר איתו על מה שקרה לו מבחינה בריאותית בזהמן האחרון, ולבנות סיפור מסגרת שיעשה לו סדר באירועים וירגיע אותו. החל משיחזור, של מה קרה: "היו לך כאבים, והיה לך קשה ונבהלת, ואולי חשבת שזה יימשך כל הזמן, ואז הלכנו לבית חולים, ואבא ואמא חיכו לידך ולא הבנת בהתחלה מי האנשים האלה ואבא ואמא הסבירו לך שהם רופאים ורוצים לטפל בך ולעזור לך..." וכו'. אפשר לעשות זאת גם דרך בובה, שמספרים עליה סיפור - "אתה יודע שלבובה היה כאב אוזניים, והרופא נתן לה תרופה... והיא פחדה מאוד, אבל עכשיו היא התגברה" וכו'.

כיוון חשיבה נוסף לקשר בין המחלה להתנהגות.. ייתכן מאד שכאשר הילד היה חולה, ריחמת עליו, בצדק, פינקת אותו, איפשר לו יותר והגבולות התרופפו. זה קורה לרב האימהות כשהילד חולה. הקושי הוא לחזור לשגרה אחרי שהילד מבריא כי גם האם וגם הילד התרגלו למשהו אחר.
לשדר מסר שזהו. נגמר. הוא כבר בריא וחוזרים לחוקים. בבית לא מקללים ומרביצים. בהחלט לא