פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום שלומית,
בדיוק כמו שאמרת את זה:-)
רצוי לעשות שיחה משותפת, ששניכם תהיו נוכחים בה, ולהגיד לו שאבא ואמא לא מסתדרים כל כך טוב, ולכן אתם נפרדים, אבל אתם לא נפרדים ממנו, וממשיכים לאהוב אותו. תסבירו על הסדרי המגורים והראייה החדשים, ותיערכו לענות לשאלות שלו ולהכיל את החששות, הכעסים, העצב וההתנהגויות שייתכן ויבואו עכשיו בסבלנות.

האם עדיף לספר לו מתי שבעלי יוצא מהבית או לפני כדי לראות איך הוא מקבל את או שזה בעצם יבלבל אותו

שלום שלומית,
כדאי להכין אותו מעט לפני , כיוון שהוא בודאי רואה גם את ההכנות, ולהגיד לו בעוד כמה זמן זה יקרה, ולאפשר לו לשאול שאלות, לבכות אם הוא רוצה וכו'. סביר להניח שהו אלא כל כך יקלוט בהתחלה, אבל לא חשוב, אתם תחזרו על המסר מספר פעמים בהמשך והוא גם יקלוט עם הזמן.

שלום לילך,
לא הבנתי מדוע אתם ישנים פעמיים בשבוע אצל סבתא. בכל אופן, אכן נשמע שיש הרבה מעברים בחיים של הילד, והא כנראה לא מצליח להכיל את עצמו מספיק טוב. צריך להקפיד על סדר יום קבוע וסדר קבוע בשבוע, רצוי שהילד יישן באותה מיטה כל יום, עם טקס של סיפור ושינה, וכן שבאופן קבוע דמות אחת תיקח אותו מהגן, ויהיה המשך סדר יום מסודר בהמשך היום שכולל גם זמן איכות עבורו, התייחסות ריגשית אליו וכו'. כפי הנראה המצב שנוצר היום הוא שחלק גדול מההתייחסות שהוא מקבל, היא סביב בעיות ההתנהגות שלו והוא התחיל להתרגל לשתומת לב שלילית. לכן צריך להמעיט בהתייחסות להתהגויות השליליות (למעט מניעה פיזית שלהן כמובן) ולהרבות בחיזוקים חיוביים על דברים חיוביים שהוא כן עושה.

שלום לך,
תראי, אין טעם בעונשים בעניין הזה, ובכלל. מעבר להשפלה ולכאב שהם גורמים לילד, הם לא פותרים את הבעיה, כמו שאת רואה בעצמך.
ילד בגיל הזה שגונב זה מצביע על מצוקה ריגשית כלשהי, עד שלא פותרים אותה הגניבות לא ייפסקו ולא משנה כמה תענישי.
בדרך כלל גניבה בגיל הזה מעידה על משהו שהילד מרגיש איבד והוא רוצה להחזיר לעצמו. משהו שקשור לחום ואהבה ולא לדברים חומריים, וכביכול הגניבות החומריות אמורות לפצות על זה, אבל זה כמובן לא עוזר לו ולכן כל פעם הוא גונב מחדש מתוך תקווה לא מודעת שהפעם זה יעזור.
הייתי בודקת מתי ביתך איבדה משהו בקשר איתכם? האם התחלתם לעבוד יותר שעות? האם היו גירושין או אבל כבד במשפחה, האם זה קרה כשנולד לה אח חדש ומאז לא נפתר? האם היא רוצה שתהיו יותר שעות בבית?
ייתכן שכדאי לחשוב על כך ולדבר על כך, ולמצוא דרך להחזיר לה את מה שאיבדה, על ידי זמן איכות איתה או באופנים נוספים של שנוי היחס והקשר ביניכם.

שלום ורד,
אין כאן הרבה מה להסביר, ואת בטח לא יכולה להסביר התנהגות של מישהו אחר שאת לא אחראית עליה. את רק יכולה להיות איתה בתחושות שלה, להבין אותה שזה עצוב, ושהיא הייתה רוצה שזה יהיה אחרת. יחד עם זה חבל להיות עסוקה רק בזה ובמה שאין, וכדאי לה להתייחס גם לכך שבכל זאת יש מי שכן בא למסיבה שלה, וליהנות מהדברים הכייפים שכן יש במסיבה, ושזה באמת מאוד משמח שהיא מסיימת גן ועולה לכיתה א', ויהיו בהמשך עוד אירועים שאבא אולי יוכל לבוא אליהם, ואולי גם אבא יוכל להתייחס באופן אחר לאירוע המשמח שלה, גם אם הוא לא בא (את זה כמובן כדאי להגיד בתאום איתו).

שלום ורד,
אני לא חושבת שיש הסבר שירגיע את הכמיהה של ביתך, שהיא מובנת. אפשר רק ללוות אותה בכך ולגלות הבנה לצער שלה.
אפשר גם להגיד לה שיש בחיים דברים שמצליחים ודברים שלא, או לא מייד, ושכדאי לה להיות עסוקה גם בדברים שכן יש לה, (ולמנות אותם ביחד) כדי שיהיה קצת פחות דגש רק על מה שאין.

שלום אתי,
לא ציינת האם זה משהו שקרה בזמן האחרון או שזה תמיד היה כך?
בכל אופן המצב נשמע לי טעון בדיקה וטיפול יותר רציניים. אני מציעה שתפנו לאבחון וטיפול.

שלום לך,
תראי, אתם נמצאים בטיפול ובהדרכת הורים, והילד אובחן על ידי פסיכיאטר, ואין ספק שלמטפלים שמטפלים ומאבחנים אתכם ואותו יש תשובות הרבה יותר מלאות ומדוייקות מאשר לפורום שמקבל מכם פרטים מועטים בלבד.
לכן אני ממליצה לכם בכל לב להפנות שאלות אלה לפסיכיאטר עצמו ולשאר הגורמים המטפלים.
ולעניין עצמו:
לא ברורה לי האבחנה בנוגע לבעיית תקשורת שהיא לא PDD, אז למה בכל זאת הכוונה? איך הדברים באים לידי ביטוי?
לגבי בשלות ריגשית - זה מאוד תלוי מה הגורמים לחוסר הבשלות הריגשית, האם זו כל האבחנה? האם יש סעיפים נוספים באבחנה? איך חוסר הבשלות באה לידי ביטוי וכו'.
כמו שאתם רואים הפורום לא יכול באמת לשמש תחליף לאנשי המקצוע איתם אתם בקשר ומכירים את המקרה לעומק.
תהליך אבחון של ילד הוא תהליך קשה ומעורר חרדה, לא ברור מה ימצאו, מה המשמעות של הממצאים, מה זה אומר עלינו כהורים, האם זה יעבור, וכו'. אלה שאלות חשובות שחשוב לעכל אותן ולהתמודד איתן בליווי צמוד של מי שנתן אותן, וזה עניין של תהליך, לא של תשובות בית ספר כלליות שמתאימות לכל מקרה.
אם אתם נמצאים בטיפול ובהדרכת הורים אתם ללא ספק בדרך הנכונה, חיזרו עם השאלות להדרכה, ועם הסבלנות והאמון מצידכם בגורמים המטפלים סביר להניח שהכל ייראה לכם עוד זמן קצר קצת יותר קל וברור.

שלום סמדר
תודה לך שענית לי ,אני מניחה שאת צודקת
לגביי תקשורת לקויה לדוגמא כשהפסיכיאטר ישב איתו הילד לא שיתף פעולה בשיחה וכך גם עם כל אחד
לגביי חוסר בשלות רגשית הוא מתנהג ממש כמו ילד קטן ובבית ישנם גבולות פשוט זו הבעיה שלו.שאלתי היא האם באופן כללי לא באופן ספציפי לילד שלי ניתן להתגבר ולהדביק את פער חוסר הבשלות הרגשית
שוב תודה לך

שלום לך,
כמובן הכל תלוי בגורמים לכך. האם זה משהו מולד או משהו שקשור בדינמיקה משפחתית או שילוב שלהם. זה בדרך כל שילוב, ובדרך כלל עם טיפול טוב ושיתוף פעולה טוב עם הטיפול, בהחלט אפשר להביא לשיפור משמעותי, וגם להדבקת הפער במקרים מסויימים.
עכשיו לגבי האבחנה של הפסיכיאטר, ייתכן בהחלט שהפסיכיאטר לא הצליח לאבחן באופן מלא את הילד בגלל חוסר שיתוף הפעולה שלו, ולכן הוא כתב פשוט מה שהוא כן היה יכול לראות.
להערכתי אתם נמצאים כרגע בשלב שאין בו תמונה אבחנתית מלאה, וכדאי לחכות בסבלנות להתפתחות הטיפול, כי ייתכן שתוכל להתקבל תמונה מלאה יותר רק עם הזמן ולא בפגישות חד פעמיות עם הפסיכיאטר.

שלום לך,
ההתנהגות שאתה מתאר היא אכן לא תקינה. במשרד הבריאות יש גוף שנקרא "מועצת הפסיכולוגים" ניתן לברר את הטלפון שלהם באינטרנט (תקליד בגוגל "מועצת הפסיכולוגים"), תנסה לברר שם מה ניתן לעשות במקרה כזה. (בהנחה שהפסיכולוגית של ביתך היא פסיכולוגית קלינית).

שלום לילך,
לא נשמע לי שההתנהגות נובעת מתהליך הגמילה כי את בעצמך מתארת שהיא התחילה קודם. בודאי שלא מתאים להתחיל גמילה כשהילדה במצב כזה. לא הבנתי ממה שכתבת האם הייתם באילת עם הילדה או בלעדיה. אם הייתים בלעדיה, נראה לי שדי ברור שזו הסיבה, זו תגובה להיעלמות שלכם, מבחינתה.
במצב כזה לא נכון להתחיל גמילה, ולא נכון להתעקש על הגבולות כאילו התגובה שלה נובעת מפינוק.
אתם צריכים כרגע לרכוש את אמונה מחדש, ויש צורך בהרבה סבלנות וגמישות. חשוב להסביר לה כל פעם שהולכים ממנה לאן הולכים כדי שתהיה לה שליטה. היא כנראה לא יכלה להבין לאן אתם הולכים כשנסעתם לאילת, גם אם הסברתם לה, כי אורך זמן כזה לא מוחשי לה והיא חשבה באמת ובתמים שלא תחזרו יותר, והיא חוששת כל פעם מחדש שזה יקרה שוב.
תנו לזה זמן לחזור ליציבות, ובינתיים הרבה הבנה. כן כדאי לשבת על ידה עד שתירדם בתקופה הקרובה. אחר כך יהיה ניתן להפסיק זאת באופן הדרגתי.

תודה לך על התשובה
אבל העניין הוא שהילדה כן היתה איתנו בנופש אני אף פעם לא משאירה אותה ליותר מכמה שעות אצל אף אחד ,לכן ההתנהגות לא מובנת לי

שלום לילך,
אם כך ייתכן שקרה משהו בעצם הנסיעה לאילת שערער את ביטחון שלה, אולי השינוי במקום, בסדר היום, או שינויים נוספים שקרו לה שם ושהיא לא יודעת להסביר לעצמה במילים, גרמו לה לאבד ביטחון בסביבתה הבטוחה. (האם קרה שהלכה שם לאיבוד? האם קרה שהיא ישנה בחדר והתעוררה ואתם לא הייתם, אפילו כמה דקות או הייתם במקלחת והיא לא ידעה איפה היא ומי נמצא איתה?)
צריך להמתין בסבלנות, לחזור לשיגרה, אפשר לנסות להגיד לה במילים שמובנות לה שאולי היה לה קשה כשנסעתם לאילת כי היא לא מכירה שם, ועכשיו אתם בבית, והכל בסדר.
גם אפשר להקריא לה סיפור על ילד שפוחד להישאר לבד, וגם לשחק עם הבובה שלה, שמפחדת להישאר לבד ואיך עוזרים לה, וכו'.

לימור,

אינך עקבית בהתנהלותך, ואין לילדה גבולות ברורים.
את מביאה אותה למיטתך, אח"כ מחליטה להחזירה.

את צריכה להתנהג באותה הצורה. להחליט מה הגבולות האדומים שלך ולהתקדם משם בהדרגה. אין מדובר במטה של קסם. מדובר בתהליך המצריך הרבה סבלנות וכוח רצון.

שלום לך,

הייתי מטפלת בבעיה מהיסוד.
מדוע אינה רוצה להגיע אליכם? האם מדובר בקושי בהתחברות בין הבנות? קושי חברתי? קושי בתקשורת האמהות?

אולי יש אפשרות לתקן.

בכל מקרה, לביתך את צריכה לומר שזה באמת מאד מאכזב שהחברה לא יכולה ולכן תצטרכו להנות בדרך אחרת. שקפי את הרגשתה, תאמרי שאת מבינה."לא נורא" אינו מתאים פה. תתני לה את המקום להתאכזב אבל תמשכי אאותה למעלה, למקום חיובי, עם רעיונות יצירתיים לבילוי.

שלם ניקול,
מדובר בחרדה, ייתכן שזהו סוג של חרדה חברתית (הפחד עלה כשהמורה שאלה אותו בכיתה ליד כולם), או של חרדה מבחינות, או שילוב שלהן.
יש לכך טיפול קצר מועד.
אתם יכולים לפנות לפסיכולוג או פסיכותרפיסט שעובד עם ילדים בשיטה קוגניטיבית התנהגותית, רצוי בשילוב ביופידבק.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=268 id=link]הורים לתינוקות, הורים לפעוטות[/a].

שתעבורת התגובות שם מאד איטית.
אשמח לשמוע גם מניסיונכן.

תודה רבה.

שתעבורת התגובות שם מאד איטית.
אשמח לשמוע גם מניסיונכן.

תודה רבה.

שלום לילך,
זה לא מוזר שהילדה חולמת חלומות כאלה. בחלומות יוצאים כל מיני חלקים שלנו שאנחנו לא תמיד רוצים לקבל. יכול להיות שהחלום הוא לא רק חרדה, אלא גם משאלה, כן. לפעמים בא לנו שמישהו שאנחנו מאוד אוהבים ימות, ואז נוכל להרוויח כל מיני דברים, במיוחד אם אנחנו מקנאים בו, הוא תינוק ואנחנו כבר גדולים וצריכים ללכת לבית הספר אולי בשנה הבאה, להכין שיעורים וכל מיני דברים (זה א אומר שאנחנו לא שמחים גם ללכת לבית ספר בו זמנית, נניח, ואני משתמשת בבית ספר רק כדוגמה, זה יכול להיות גם דברים אחרים).
מאחר והבת שלך היא בודאי ילדה טובה ומוסרית ביסודה, חלום כזה ורצון כזה בכלל מאוד מפחיד אותה.
משמעות אחרת של החלום יכולה להיות שלקראת גיל 6 וכניסה לבית ספר היא חוששת שהתינוקת בתוכה "תמות" והיא לא תוכל לחזור להיות ילדה קטנה.
וכן, יכול להיות גם שחרדות שלך משפיעות עליה.
עדיין לא הייתי נורא מתרגשת, נותנת לה לבטא את החלום, אולי גם בציור, ומרגיעה אותה, ומסתפקת בזה בשלב הזה.

שלום לך,
ענישה היא לא הדרך בעיני, זה רק ישפיל אותו ולא ילמד אותו כלום. הייתי משוחחת איתו, מסבירה שוב, בהחלט נוזפת ומבהירה את חומרת המעשה, וחושבת איך אפשר לחזק את ביטחונו העצמי בדרכים אחרות כדי שלא ייאלץ להבליט את עצמו כך. למשל חוג בספורט שהוא טוב בו וכו'.