פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

דנה שלום,
כדאי ראשית להתייעץ עם רופא הילדים לשלילת סיבות רפואיות לבעיה.
במידה ואלו נשללות, כדאי לפנות להתייעצות עם פסיכולוג/פסיכותרפיסט המתמחה בילדים, כדי לשלול בעיות נוספות. לעתים הגוף מבטא משהו שקשה לילדים או מבוגרים לומר במלים. אולי זאת התגובה הגופנית לכך שהיא נפתחה לעולם ופחות מפחדת במהלך היום. ייתכן גם שלא, וכדאי שמי שייעץ יכיר אתכם ויתאים לכם את ההתערבות המתאימה. הרטבת לילה זו בעיה שעשויה לגרום שוב להסתגרות (למשל, בתך עלולה לחשוש ללכת לישון אצל חברה שמא תרטיב שם), ולכן כדאי לטפל בה במהירות.
בהצלחה,
שירי

תמר שלום,
אין ספק כי קשה להתמודד עם חרם בכזו נקודת זמן בשנה, לקראת היציאה לחופש.
לא ציינת אם לבתך יש חברות אחרות, את מי היא בחרה ללמוד עמה בחטיבה ומי בחרו אותה. במידה ויש קשרים חברתיים אחרים מספיק חזקים, אפשר להיות פחות מוטרדים מהנושא. אם לבתך אין חברות אחרות, מדובר בקושי שאולי הוא נרחב יותר מהסיפור הנוכחי. לא ברור גם סביב מה אותה ילדה "נטפלה" לבתך, והאם גם בתך תורמת לנידוי החברתי שלא בכוונה.
יש כאן סוגיות רבות לחשוב עליהן, אבל כן כדאי בשבוע שנותר עד סוף שנה"ל, לדרוש מהמורה שתעשה ככל ביכולתה לפשר בין הילדות ולאפשר להן לתקשר באופן הולם יותר, ולהיפרד מביה"ס בצורה נעימה יותר. אני חושבת שמדובר בילדות קטנות, יש מקום לעירוב ההורים במידה והדבר חורג מריב חברות נורמטיבי.
בהצלחה,
שירי

ליאת שלום,
לא ברורה לי אמירתך כי הילדה לעתים מכה את אחיה "כי גם הוא היכה אותה". במקרה כזה מדובר באלימות בין אחים, ולא בהפניית האחריות לילדה בלבד. כדאי לחשוב קצת, באיזו מידה המכות של בתך הן תגובה להקנטות של אחיה, או ניסיון ליצור איתו קשר כלשהוא לאור יחסים מרוחקים; האם האלימות היא דרך לתקשר עמכם ההורים לגבי דברים שהיא זקוקה להם. או שבתך מתקשה לפתור מחלוקות עם אחיה בדרכים תואמות יותר ובאמצעות דיבור.
מומלץ שאתם ההורים תשוחחו יחד עם הילדה, ותנסו להבין את נקודת מבטה. לאחר מכן, חשוב לקיים שיחה משפחתית, בה אתם תבהירו את גבולות האלימות בבית, ותחזקו את הילדים על פתרון מחלוקות באופן הולם. כמו כן, רצוי לקבוע מראש תגובה לאלימות ולעמוד בכך, לגבי שני הצדדים.
בהצלחה,
שירי

שלום ענת,
לא ציינת מה למה לילד לא טוב בבית הספר. לא בטוח שמעבר בית ספר הוא הפיתרון.
אומנם לא ציינת הרבה פרטים אך אני מקבלת את הרושם, שהקושי של בנך יכול להיות מורכב מהרבה גורמים, גם הגירושים, גם אולי קושי שלך בהתמודדות עם סמכות הורית, גם חוסר ביטחון שלו ותחושת כישלון ונחיתות שאולי יש לו, גם אם לא בצדק, ועוד.
לכן זה נראה לי מורכב מדי לייעוץ כאן בפורום, ואני ממליצה לך לפנות לפסיכולוגית בית הספר ולבקש הפניה לייעוץ מסודר.

שלום הילה,
קשה לנבא אם זה יעבור או לא, זה תלוי בהרבה גורמים. תנסו אתם לשחק איתו בבית באווירה ספורטיבית עום הרבה הומור, כולל אם אתם מפסידים, תנסו להעביר לו את המסר גם מילולית וגם בדוגמא אישית שמותר לטעות, זה אפילו משעשע, טעויות אפשר לתקן וכו'.
שימו לב לקראת הכניסה שלו לכיתה א', האם רמת החרדה שלו עולה ואם זה מחמיר, אם כן אז כן כדאי לפנות לייעוץ.

שלום לינה,
אתחיל מנושא האוננות, כי זה פשוט יחסית. זה לא מוקדם מדי לאונן בגיל הזה, זה טבעי ונורמלי גם בגילאים יותר צעירים. זה נכון שהיא לא אמורה לעשות זאת במקומות ציבוריים.
לגבי שאר הקשיים שתארתם, קצת חסרות דוגמאות, אבל אנסה להתייחס באופן כללי.
באופן כללי כדאי לבחור על מה מקפידים ומתעקשים עם ילדים ועל מה לא. יש נושאים שחשוב שהילדה תשמע בקולכם - כמו שעת שינה, סדרי שינה בכלל (לישון במיטה ולא אצלכם), שמירה על בטיחות, התנהגות לא אלימה כלפי ילדים ומבוגרים וכו'.
ישנם נושאים שפחות חשוב להתעקש עליהם, אני לא יודעת למה את מתכוונת כשאת אומרת שהיא לא עושה דברים לפי רצונכם ולכן קשה לי כאן לפרט יותר.
אחרי שצימצמתם את הנושאים שסביבם אתם רבים, כדאי לעצור רגע ולהתסכל מה כן הילדה עושה בסדר? האם כדאי לתת לה חיזוקים ותשמות לב על הדברים האלה? כי ייתכן ונוצר מצב שהיא מקבלת הרבה התייחסות על ההתנהגות השליליות שלה, והיא לא יכולה להפסיק אותן כי הן מזכות אותה בתשומת לב. מתן תשומת לב על ההתנהגויות החיוביות והתעלמות מהשליליות יגרמו לכך שבאופן הדרגתי ההתנהגויות השליליות ייעלמו, והחיוביות יתגברו.
בנוסף כדאי להקדיש לה מספר שעות בשבוע באופן בלעדי עם אחד ההורים שבזמן הזה עושים כיף ביחד -עבודת יצירה, משחק משותף, טיול בחוץ וכו'.
תנסו את ההמלצות האלה לתקופה של כשבועיים, ובידקו האם חל שיפור, האם אתם מצליחים לעמוד בזה וכו'. אם קשה לכם ניתן לשקול פנות להדרכת הורים מסודרת.

שלום רני,
אני מציעה לכם להתייעץ עם הצוות הרפואי, ולקבל הפנייה לפסיכולוג רפואי שאמור לעבוד בכל בית חולים, כדי להתייעץ גם איתו. בעיקרון כדאי להסביר לו באופן כללי מה הולך להיות, להסביר את הסיבה - מה כואב בגוף ובמה צריך לטפל, אפשר להגיד באופן כללי שהרופא יעשה שהוא יישן, וכשהוא יתעורר אבא ואמא יהיו לידו, ואולי יהיו לו קצת כאבים, ואתם תישארו איתו בבית חולים עד שהרופאים יגידו שהכל בסדר.
אני באמת מציעה לכם להתייעץ עם הצוות הרפואי בצורה יותר ספציפית.

שלום טליה,
לא ברור מהתאור שלך איפה את חושבת שהמשחקים עוברים את הגבול לכיוון של מיניות? האם יש נגיעה באיזורים מסויימים? או משהו אחר שגורם לך להרגיש שזה מוגזם?
גם לא ברור העניין עם הבקשה של הילדה להפסיק, האם היא מבקשת להפסיק אבל נשארת שם ואיך שהוא מפסיק מבקשת עוד? האם היא בוכה וצורחת ומנסה לברוח משם והוא לא מניח לה?
ובעיקר לא ברור מהתאור שלך מה את חושבת שקורה שם שנראה לך מיני ולמה.

שלום טליה
משחק פיזי, הכולולל דגדוגים, חיבוקים ומגע הוא מאד נורמטיבי בין אב וילד בין 5. זוהי השתוללות טבעית ובריאה אשר אינה כוללת כל אלמנט מיני. אני מצטרפת לשאלתה של סמדר וטוענת כי העובדה שהילדה באה לקבל עוד מעידה על האופי המשחקי של החוויה. כאשר מדגדגים אותה היא אומרת די עקב הדגדוג ואז מבקשת להמשיך.
אני מציעה לא לתפוס את המשחק כמשהו מיני. כל עוד הוא אינו נוגע בה באיזורים מוצנעים. החשיבה שלך בכיוון עלולה להזיק ואף לפגוע ביחסים בינך לבין בעלך. גברים בדר"כ אינם נמשכים לביתם בת ה5. יש אלמנט של משיכה בגיל הרבה יותר בוגר ואז לרב האב והבת מתרחקים זה מזה.
שווה לבדוק מדוע לקחת את זה לשם...
בכל אופן. הניחי להם להשתולל. לפעמים כדאי אפילו להצרף...
תהני
ליאת

שלום אנה,
אולי אפשר לבקש מבית הספר טלפונים של ילדים ולקבוע עם הוריהם בחופש כדי שכן תהיה הכרות. בנוסך כדאי לשוחח איתו על חששותיו, לתת לו לבטאם במילים ובציורים, ולפי מה שהוא מעלה, לנסות להציע לו פתרונות והרגעה.

שלום לאה
אני מקבלת בכפר האורנים (סמוך למודיעין)
אשמח לעזור.
הת מוזמנת להתקשר...
ליאת

שלום אירית,
ביתך מאוננת. זה דבר טבעי ונורמלי. צריך להסביר לה שמה שהיא עושה בודאי נעים לה אך עושים את זה בפרטיות בחדר ולא ליד כולם.

שלום משה,
קודם כל מזל טוב.
לא ציינת האם הילד מכיר את החברה שלך, כמה זמן הוא מכיר, באיזה אופן וביאזו אינטנסיביות ביליתם יחד וכו'.
אם הילד מכיר אותה היטב, יודע שאתם גרים יחד, רגיל אליה, יצאתם לבילויים משותפים ,יש לו קשר טוב איתה וכו' - אז יאן כאן שום בעיה מיוחדת, ואני מניחה שיהיה לו טבעי יחסית כשתודיע לו שאתה והחברה אוהבים אחד את השנייה ואתם מתחתנים. אם ישתנו דברים בחייכם אחרי החתונה כדאי להכין אותו לכך - לספר לו על שינוי במגורים, איך זה ישפיע עליו, איך ייראה הבית, איפה יהיה החדר שלו, האם וכיצד זה ישפיע על הסדרי הראייה שלכם וכו'.
אם הילד בכלל לא מכיר את החברה או לא ידע שיש כזו, אז כאן זה יותר מסובך, כדאי לערוך הכרות, להרגיל לאט ובהדרגתיות לנוכחות שלה, ליזום בילויים משותפים וכו' לפני החתונה, ואז כאמור לשתף כמו שציינתי למעלה.

הילד מכיר את החברה היטב ואוהב אותה מאוד. הוא מבלה איתנו יחד כל סופשבוע שני במשך החצי שנה האחרונה והוא מרגיש איתה מאוד בנוח ומקבל את זה שאנו מתחתנים, הוא אפילו דבר על זה מהתחלה, הוא אמר שהוא רוצה שנתחתן... אנחנו גרים יחד והוא מגיע אלינו לדירה וישן בה.
השאלה היא מה לעשות בזמן החתונה, האם זה מתאים שהוא יהיה נוכח? האם זה מתאים שיהיה תחת חופה? ובכלל אילו הכנות נוספות יש לעשות לקראת היום הזה... אני מאוד רוצה שהוא יהיה איתי באירוע. השאלה היא איך יהיה האירוע הזה מבחינתו...

שוב תודה רבה רבה

שלום משה,
לא נראה לי שצריכהל היות בעיה להביא אותו לאירוע. כדאי להכין אותו ולהגיד לו מה הולך להיות, ולדאוג שיהיה מבוגר שצמוד אליו בזמן שאתה עסוק בלארח. צריך להכין אותו לזה שיכול להיות שלא כל הזמן תהיה פנוי אליו, בהחלט אפשרי שהוא יעמוד איתכם מתחת לחופה, ואפשר לפני זה להסביר לו על מהות הטקס במילים שמובנות לו. צריך לקחת בחשבון שייתכן והוא לא יחזיק מעמד ויהיה עייף במהלך הערב, ומי שיהיה איתו יוכל לדאוג להשכיב אותו במקום שקט, לטפל בו או לנסוע איתו הבייתה אם יש צורך.

שלום חן,
אני לא בטוחה שהבנתי מה השאלה בדיוק, אני אנסה לענות לפי מה שהבנתי. אולי אתם מתכוונים האם העובדה שהילד הולך עד גיל מאוחר עם שיער ארוך יהיה לו דימוי נשי?
אם זו הכוונה - אז לא בהכרח. יש ילדים עם שיער ארוך כל החיים וזה לא מה שקובע את התדמית שלהם. השאלה היא איזה התנהגות הולכת עם התדמית, ואיזה מסר משודר מהבית , בתוך איזה סביבה אתם חיים ואיך היא מקבלת את זה וכו'.
אין כאן תשוה חד משמעית כל כיוון כי התמונה היא מורכבת מעוד הרבה נתונים, אורך השיער הוא לא הדבר היחיד שקובע אבל הוא יכול לתרום לעניין התדמי במקרים מסויימים..

שלום רותם,
אני חושבת שאת גם מעמיסה על עצמך קצת יותר מדי...את לא אמורה לאבחן את כל זה. אולי תפני אותם למכון להתפתחות הילד או לפסיכולוג התפתחותי?

אם היית קוראת לעומק את מה שכתבתי, היית מבינה שאני לא מנסה לאבחן את הילד הזה. אלא רק מנסה להבין מה עובר עליו, וכיצד אני יכולה לעזור לו. חשבתי שתעזרי לי להבין קצת את כלהעניין הזה, וממה הוא נובע, אבל כנראה שזה לא המקום הנכון.

שלום רותם,
נשמע לי שאת כועסת מהתשובה שקיבלת. צר לי אם כך הובנתי. לא התכוונתי שאת מנסה להיכנס לשטח לא שלך או מנסה לעשות איבחון מקצועי לילד, הבנתי היטב שכתבת שזו לא המטרה. אבל נראה לי מסובך מדי כרגע לאבחן אפילו ממה נובע הקושי, אם זה קוגניטבי או ריגשי מבלי לראות בעיניים דוגמאות ספציפיות וייתכן שיש כאן מקום לאבחון של צוות רב מקצועי במכון להתפתחות הילד, בדיוק כדי להחליט לאיזו מקצוע שייכת הבעיה.
ודבר נוסף, התשובות כאן בפורום ניתנות בהתנדבות, קורה שיש אי הבנה או שתשובה לא מספקת. כדאי במקרה כזה להגיב בבירור ענייני, לשאול שוב, לחדד, וכו'. תגובה תוקפנית יש בה משום כפיות טובה, וזה לא נראה לי הוגן.

שלום לך,
הדאגה שלך לאחותך מובנת ומאוד נוגעת ללב. אם יש בעיה בהבחנה בין דמיון למציאות, כפי שנאמר לכם בבית החולים אכן זהו מצב חמור. כשקורה דבר כזה לבן משפחה, שעד לא מזמן הכל היה בסדר איתו, זה דבר שקשה מאוד לקבל, ולהאמין לו.בכל אופן, אם יש בעיה בהבחנה בין דמיון למציאות זה כבר לא חלק מתופעות נורמליות שמלוות את גיל ההתבגרות.
צריך לזכור,שכל זה עדיין לא ברור כרגע, כי כל העניין נמצא בתהליך של בדיקה, ונראה לי שאין ברירה כרגע אלא להמתין ולראות איך התהליך מסתיים, ואז לראות את מתמודדים הלאה.
לגבי עיצות איך להתנהג איתה בבית נראה לי שעדיף שתשאלו את הפסיכולוגית שראתה אותה, כי לה יש תמונה יותר טובה של המצב.
בכל אופן, לפי התאור שלך אני לא בטוחה שכרגע יש הרבה מה לעשות כי לא בטוח שההתנהגות שלה מונעת ממניעים הגיוניים, וצריך להמתין לגיבוש דרכי טיפול מתאימות.
הדבר היחיד שצריך להקפיד עליו הוא לשמור עליה שלא תסכן את עצמה, אבל אני מבינה מהתאור שלך שהיא לא עושה כרגע דברים מסוכנים אלא בעיקר נמנעת ומסתגרת.
לסיכום אני מציעה שתנסי להתאזר בסבלנות, ולהמתין לסיום הבדיקות.