פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=268 id=link]הורים לתינוקות, הורים לפעוטות[/a].

שלום אורה,
זה אכן גבולי ביותר, ולא כל כך מומלץ. בגיל הזה לילדה אין עדיין תפיסת זמן, וגם קשה להסביר לה שאתם תחזרו, ואכן יכולות להיות תגובות קשות וייתכנו גם השלכות מסויימות לעתיד, אך את זה קשה לנבא זה קשור בעוד הרבה גורמים.
אם בכל זאת חשוב לכם לנסוע, טוב שאתם משאירים אותה עם דמות שהיא מכירה ושאתם סומכים עליה, רצוי אם ניתן שמטפלת תהיה איתה בבית שלכם, אם זה לא ניתן, כדאי להביא איתה לבית המטפלת חפצים אהובים ומוכרים שלה מהבית.

תודה על התשובה- שהאמת מקשה עוד יותרבהחלטה- כי לא מדובר מצד אחד באיזה צורך חיוני שאין מה לעשות ומפחיד לקחת סיכון. מאוד מאוד יעזור לי אם תוכלי בבקשה לסקור בקצרה את הגורמים שעלולים להשפיע על קיון הנזק- שאולי אוכל להשוות על המצב אצלנו...
תודה רבה מראש

שלום אורה,
אני מצטערת שאני רק מקשה על ההתלבטות, הלוואי ויכולתי לעזור יותר. אני לא בטוחה שניתן לעשות סקירה כזו ושזה באמת יעזור לכם, לא מדובר פה במדע מדוייק. יש גורמים שונים שמתערבים בהתפתחות של ילד שקשורים לקשר עם ההורים, האם הוא בטוח או לא, לנתונים מולדים של הילד , מבחינת רמת הפגיעות החרדה והרגישות ולסתם מזל ,שלא ניתן למדוד אותם במדוייק ולצפות אותם. לכן אני לא יכולה להבטיח לכם במאה אחוז שלא תהיה פגיעה בילדה.
חמישה ימים בגיל הזה זה גבולי מאוד, וכאמור אין כרגע לילדה יכולת להבין שזה זמני ושאתם תחזרו, וזה הגורם המרכזי לנזק אפשרי. אני באופן כללי לא בעד, אך אני בהחלט מבינה את ההחמצה שאתם אולי חשים ואת הרצון שלכם לנסוע בכל זאת, אני מקווה שתחליטו את ההחלטה הנכונה ביותר עבורכם ותהיו שלמים איתה.

תודה רבה,
החלטנו שכהנאה לא ניסע אלא אם יסכימו שניקח אותה יחד איתנו:)

שלום אורה,
אני חושבת שקילבתם החלטה טובה, ואני מאחלת לכם הרבה נסיעות ופרסים בהמשך...:-)

שלום עומר,
בודאי שאפשר וצריך ואפילו דחוף לטפל בחרדות שלך. ולכן כדאי לך לפנות לטיפול פסיכולוגי בהקדם. ייתכן שגם ימליצו לך, אולי באופן זמני, לשלב טיפול תרופתי במקביל לטיפול הפסיכולוגי כדי להגביר את היעילות שלו.
לגבי הטיול לאילת, אני מקבלת את הרושם שאתה לא ממש רוצה לנסוע כרגע, ולכן עדיף שתתרכז בלפתור את הבעיה שלך, וכשתרגיש יותר רגוע תוכל לנסוע בהמשך השנה, אולי בחגים, אולי לפחות זמן, זה בודאי לא הטיול האחרון ויהיו עוד.
בהצלחה.

ויתרתי על הטיול ואני אפנה לפסיכולוג.
תודה רבה

שלום עומר.
למרות שההודעה שלך פורסמה כבר לפני חודשיים היה חשוב לי בכל זאת לכתוב לך. את מה שאתה מתאר עברתי בעצמי, כולל הלילות הקשים מחוץ לבית כתוצאה מחרדת נטישה, את החרדה הגדולה ואפילו את הצורך להוסיף, "נדמה לי", אחרי כל משפט, בין אם אני בטוחה במה שאמרתי ובין אם לא. אני מבינה מאוד מה אתה עובר וכשקראתי את מה שכתבת הרגשת כאילו אתה מתאר את חווית שנות העשרה שלי. אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי שנים רבות אוני יכולה להגיד בלי צל של ספק, והיום גם בלי "נדמה לי", שלולא הטיפול הייתי היום בן אדם אחר, והחיים שלי היו הרבה יותר קשים ואומללים. הצורך להגיד "נדמה לי" נשמע לי כמו מה שהתחלתי לסבול ממנו לא מזמן - OCD. תמיד הייתי אדם חרדתי אבל השנה היה לי משבר וזה התפרץ בצורה מאוד אגרסיבית פתאום ולכן התחלתי לקחת תרופות. אני רוצה לחזק את מה שהציעו לך פה ולגבות אותו בנסיון אישי: בזכות הטיפול אני חיה היום. חיה באמת. טיפול פסיכולוגי הוא אחד הדברים שאני הכי מודה עליהם. וגם לתרופות, שלקח לי הרבה זמן להתרגל לרעיון של לקחת אותן, אני חייבת תודה. מה שאני בעצם אומרת לך פה הוא אל תפחד לקבל עזרה. איש מקצוע מוכשר יכול להיות ההבדל בין חיים טובים לבין הסבל שאתה חווה עכשיו. וגם אם היה לך נסיון לא טוב עם מטפל אחד, לא צריך לוותר. אני הלכתי לשלושה מטפלים במהלך החיים ורק בפעם השלישית זה הצליח. זה תלוי הרבה בבן אדם שיושב מולך, וזה גם הרבה עניין של כימיה. אל תתייאש ותן לטיפול ואולי גם לתרופות צ'אנס נוסף - זה יכול להיות מה שישנה את החיים שלך.


מחזקת את ידיך.
בהצלחה.

שלום לך,
לא כל כך הבנתי מדוע את קוראת לחיבוק ונשיקה בפרידה "גיפופים" וממה את לחוצה? זאת נשמעת לי התנהגות סבירה בהחלט בין שני ילדים קטנים שקשורים זה לזו.
נדמה לי שאת מבינה בעצמך שהעובדה שביתך היא כרגע בת יחידה, כפי הנראה גורמת לבעלך ואולי במידה מסויימת גם לך להיות עסוקים בה מאוד, רגישים אליה מאוד, חרדים סביבה מאוד, וזה כנראה קצת יותר מדי ומחליש אותה.
דוגמה לכך היא הבהלה שלך סביב "הגיפופים", דוגמה שנייה היא ההתחנפויות שאת מתארת כשהיא בוכה. כשאת מתחנפת ונורא חשוב לך שהיא לא תבכה את מחלישה מאוד את הסמכות ההורית שלך מולה וזה רק מגביר את התופעה.
אם ברור לך שהבכי שלה הוא בלי סיבה אמיתית, אסור לך התחנף שם אלא יש צורך להגיב בצורה ברורה וסמכותית, על כך שהבכי הוא לא במקום כרגע ולא יעזור להשיג את המטרה.
כל שאר התהנהגויות שאת מתארת לדעתי באות לבטא את הצורך שלה לקבל ממך תגובה חזקה ולא תגובה כמהה, חלשה, ורכה. רכות יש לה מכם מספיק, והיא כבר מתבלבלת אצלה ונתפסת בתור חולשה, גם אהבה כבר נדמית לה בתור חולשה ולכן היא לא רוצה לקבל את האהבה שלך, ואומרת לך להגיד לה דברים שליליים. כמבון שאת לא צריכה להגיד לה, וגם לא להכות אותה, אב לדעתי זה פשוט בגלל שהיא רוצה ממך סוג של חוזק וגבול.
נראה לי שכדאי מאוד שתפנו שניכם להדרכת הורים כדי לסייע לכם לחזק חלקים במיונויות שלכם מולה.

שלום ורד,
טיפול פסיכולוגי בהחלט יכול לעזור, כדאי שהוא יהיה מלווה בהדרכת הורים עבורכם.
הילד סובל ממצוקה כלשהי, בטיפול אמורה להיות מאובחנת המצוקה ולפי האבחנה יש להתוות את דרך הטיפול.
משך הטיפול לא ניתן לחיזוי מראש, כי זה תלוי בהרבה גורמים, ביניהם מידת שיתוף הפעולה שלכם ושל הילד, וכן מהם הגורמים לבעיה.
ישנם טיפולים קצרי מועד לטיפול בהתפרצויות זעם, אך יעילותם לא תמיד וודאית. מה גם שכאן אתם מדברים גם על רגישות יתר ובכי, ולכן ההתרשמות שלי שלא מדובר כאן רק על שליטה בהתפרצות אלא בפגיעות יותר עמוקה, ולכן אני מציעה שתערכו בסבלנות לטיפול ארוך טווח יחסית של מינימום שנה ואם יש צורך אז יותר.
קחו בחשובון שאתם עומדים לקראת גיל ההתבגרות, וכדאי לעשות טיפול מעמיק בבעיה לפני שהעניינים מסתבכים בלאו הכי.

עדינה שלום,

הטווח הגילאי הוא בין שנתיים לארבע. וכן, זה תלוי בבשלות של הילד, בבגרות שלו, בהכנתו לכך מראש.
יש ללמד ילד להרגע בכוחות עצמו, ללמד אותו מהם התחליפים האפשריים להרגיע את עצמו בהתקפי זעם.
לאחר המשימה הזאת, תוכלי לעבור לגמילה אמיתית מהמוצץ.

כשעושים זאת נכון ובעיתוי הנכון- זה עובד!

בהצלחה,

נעמה.

שלום לך,

שיטת החמש דקות היא טראומטית ולא כדאית, בטח לא בגיל הזה.

אתם צריכים להיות עקביים. המושג"כי אין לנו כח להתמודד באמצע הלילה", מממש אינו רללונטי כאשר אתם רוצים ללמד ילד ולהקנות לו הרגלים בריאים. בליווי הקניית הרגלי שינה התק' הראשונה תמיד לא פשוטה, אבל זה שווה כל רגע!

תקבלי החלטה אמיתית ותוכלי להתחיל.

בברכה,

נעמה.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=268 id=link]הורים לתינוקות, הורים לפעוטות[/a].

שלום יפית,
זו אכן נטייה מוזרה, שלא ברור לי כרגע מהיכן היא נובעת, כיוון שחסרים לי הרבה פרטים עליו ועל המשפחה.
יכול להיות שהוא לא מאמין שיקשיבו לו? אולי הוא לא מאמין שהמורה באמת תעזור לו? האם זה קורה בעוד הקשרים? האם זה קורה בבית גם?
האם הוא ילד יותר מדי טוב שמתנדב לקחת על עצמו יותר מדי באופן כללי? לא רק אשמה?
מה מצבו החברתי? האם הוא מהווה קורבן בכיתה? האם יש לו התנהגויות קורבניות?
תנסו לתת לי יותר פרטים ואני אנסה לעזור יותר.

תודה על התשובה המהירה.
לגבי הקשרים אחרים שהוא אכן נוהג כך, אז בבית שהוא משחק עם אחותו הוא כן אומר לי מה קרה, אבל אם אנחנו מנסים ליישב את העניין הוא מיד מוותר ומעניש את עצמו.
הוא ילד חברותי אהוב על המורים תלמיד טוב מאוד.
בעיה נוספת שיש לו היא שהוא לא משתף אותנו בכלום ממה שנעשה בבית הספר , רק לעיתים רחוקות מאוד, תמיד הוא אומר הכל בסדר היה כייף היום בבית הספר גם אם קרה משהו שהפריע לו והציק לו מאוד כאילו הוא מנסה להתמודד אם הכל לבד.
לגבי העונשים הם לא מענינים אותו בכלל הוא מתייחס לזה כאילו העונש לא משמעותי ואין בעיה הוא יקבל אותו. האם אני צריכה לקחת אותו לטיפול מסויים על מנת לעזור לו, אני לא רוצה שמגיל זה הוא יוותר על כל דבר ולא יתמודד.
תודה רבה

שלום יפית,
נשמע לי שיש כאן אכן מעבר לנושא האשמה, ילד שמנסה להיות נורא טוב ולא להכביד. ציינת שהוא אהוב על המורים, ואני מניחה שחשוב לו מאוד למצוא חן בעיני מבוגרים ולא להכביד עליהם, כך גם לגביכם, לכן הוא נשאר עם הרבה דברים לבד ולא מספר. זה לא ילד שלא מתמודד, להיפך, הוא מתמודד יותר מדי ולבד. את מתכוונת בטח שהו אלא מתמודד עם עימותים, אבל זה לא נכון, כי עובדה שהוא רב עם ילדים בבית הספר, רק כשזה נוגע למצב שבו המורה מתערבת הוא מעדיף לנקוט בטקטיקה הזו.
אני בהחלט חושבת שנכון יהיה שתפנו לייעוץ עבורכם ועבורו, כדי להבין יותר טוב איך אפשר לעזור לו עם העניין הזה.

שלום גילה,
אצ מתבגרים רבים בזמן החופש הגדול מתהפכים היום והלילה ומשתנים סדרי האכילה. לא בטוח שצריך לדאוג מזה. אם לביתך אין הפרעת אכילה כל השנה, אלא רק משתנות שעות האכילה שלה בחופש, הייתי מניחה לזה.

שלום לך,
אני לא יכולה לדעת לגבי הפרעת קשב, כיוון שייתכן והפרעת הקשב הייתה קיימת גם קודם אך פחות באה לידי ביטוי כשהוא קיבל תשומת לב של אחד על אחד. ייתכן שבקשר ביניכם, כשישבתם ביחד למשל, את עשית כל מיני דברים , בלי להרגיש, ש"פיצו" על כך שהוא לא היה מרוכז, למשל שיחקת בשבילו וכו', והוא נשאר רגוע כי נהנה מתשומת הלב ולא כי באמת התרכז.
כמו כן ייתכן שהקושי הגדול שבא לידי ביטוי כרגע הוא בגלל שהשינוי היה מקיצוניות אחת לשניה בלי הדרגה, ובנך לא פיתח כלים כדי "להחזיק" את עצמו בכוחות עצמו בלי תשומת לב צמודה.
לכן אני מציעה שתיפנו למכון להתפתחות הילד, אפשר דרך קופת החולים שלכם, ותעשו שם אבחון כללי כדי לבדוק ממה נובעים הקשיים של הילד, ייתכן שיש יותר ממקור קושי אחד, וייתכן שיהיה מתאים בהתאמה לתוצאות האבחון לתת לו טיפול ריגשי ולכם הדרכת הורים איך לתת לו את הכלים החסרים, איך הוא להרגיע את עצמו ולהעסיק את עצמו גם כשהוא לא בקשר של אחד על אחד צמוד.

דווקא כשהיה קטן הוא היה מסוגל להעסיק את עצמו לבד. כמובן שהייתי הרבה יותר נגישה אליו ויותר פנויה לעזור לו. אבל מעבר לזה היה מסוגל לשבת עם משחק פשוט למשך כמעט שעה בלעדיי. היו מקרים (לעיתים רחוקות) בהם לא הייתי יכולה לשבת איתו גם כשהיה קטן ומספיק שהייתי נותנת לו משחק שאהב היה יושב ומשחק גם לבד. וגם כשהייתי יושבת לצידו ומשחקת איתו הוא היה משחק לבד עם הדרכה ממני ולימדתי אותו המון. היה סקרן וקשוב לי ואין מצב שהיתה לו בעיית קשב בקטנותו כי באמת כושר הריכוז והזיכרון שלו היה די יוצא דופן. עד כדי כך שאנשים מסביב היו מתפעלים ממנו. זה ילד מאוד פיקח שמאוד אהב ללמוד ולהקשיב לסיפורים. פאזל היה המשחק המועדף עליו היה מרכיב 13 חלקים בגיל קצת פחות משנתיים. מספרים ידע לזהות מגיל שנה וחצי וצורות היה מבחין וזוכר כ - 15 סוגים. אין ספק שהשקעתי בו המון ואהב את זה גם. לכן אם את אומרת שבעיית קשב היא מולדת כאמא אני כמעט בטוחה בעצמי שלא זאת הבעיה.
כיום לדוגמא בנושא הפאזלים הוא מסוגל להרכיב לבד 100 חלקים וכשאנחנו מרכיבים יחד הוא מבקש את הפאזלים של 150 חלקים כי זה יותר קשה לו. גם בבית כשאני יושבת איתו לשחק הוא מרוכז (כשלא עייף מדי) אך בגן הוא משועמם וזה לא מעניין אותו. רוב המשחקים שמעניינים אותו זה משחקים של גיבורי על ו"מלחמות" ובנוסף גם משחקי הרכבה.

שלום לך,
תראי, אני לא חושבת שיהיה נכון לאבחן הפרעת קשב או לשלול אותה בפורום באינטרנט. גם ילדים עם הפרעות קשב יכולים להתרכז מאוד בדברים מסויימים ופחות בדברים אחרים.
אני מציעה לך לפנות לגורם מקצועי ולבצע הערכה יותר מעמיקה של מצבו של הילד כרגע והגורמים למצב זה.

למי עליי לפנות? פסיכולוג ילדים או לגשת לקו"ח לאבחון כללי?

שלום לך,
תנסו לפנות קודם כל למכון להתפתחות הילד, כי שם יש צוות רב מקצועי שיכול לבדוק היבטים שונים של הבעיה ולא רק את ההיבט הפסיכולוגי.

האם תוכלו להמליץ לנו על פסיכולוג /ית ילדים לפגישות קבועות באזור נתניה?

שלום ניצה,
זו סוגייה כבדת משקל מדי בכדי לדון בה רק באינטרנט. ראשית, ההחלטה לא ממש נתונה בידייך או בידי הילדים, אלא בודאי יש הסכם גירושין שמתווה את סדרי הראייה ובו צריך לעמוד ואותו צריך לקיים. כמובן, אם הילדים נתונים בסיכון, צריך לשקול זאת מחדש, אבל אולי רצוי שזה ייעשה על ידי גורם אובייקטיבי, שיתרשם מהילדים וממכם, יבדקו האם אכן הסיכון לשלומם של הילדים במחיצת האב עדיין רלוונטי, וישקול מה הנזק היותר גדול עבור הילדים - קשר הדוק עם אב שהם חוששים ממנו או קשר מוחלש עם אב שהם בודאי גם זקוקים לו והוא חסר להם בכל מיני רמות בחייהם.
גם העובדה שהילדים מקבלים את הרושם שהם יכולים להחליט על הקשר עם אביהם וכביכול "לפטר" אותו באופן מלא או חלקי היא לא כל כך בריאה עבורם, ונותנת להם כוח מעבר לגיל שלהם וליכולת שלהם, מצד שני גם ההרגשה שמכריחים אותם ללכת למקום בו הם לא מוגנים בהחלט מעוררת קשיים רבים גם היא.
לכן אני חושבת שזו סוגייה שצריך להתעמק בה בעזרת אנשי מקצוע, למשל מהרווחה, כדי שיסייעו להגיע להמלצה בעניין, שיכולה דרך אגב לכלול גם הדרכה לאב כדי שיוכל להתמודד עם הילדים ללא אלימות.

שלום אייל,
תתחדשו על הדירה:-)
אין כל סיכון התפתחותי בכך שהילדים לא באותה קומה. כמובן שהדבר הוא תלוי גיל. תינוק בן חודש לא הייתי שמה בקומה אחרת, גם כי זה לא נוח לקום אליו בלילה אם יש צורך, וגם כי באופן אישי לא הייתי רגועה שאין לי אפשרות בתור אמא לבדוק מה קורה איתו במהלך הלילה. בגילאים יותר מאוחרים זה נראה לי פחות בעייתי.

שלום שרון,
טיפול פסיכולוגי לא חייב להיות ארוך ויקר, יש גם טיפולים בחינם במערכת הציבורית.
יכולות להיות כל מיני בעיות, אני רק יוכלה להעלות השערות, בי הכרות מעמיקה יותר לא בטוח שהן נכונות. השערה אחת הי אשייתכן שזו דרך שנועדה להשיג תשומת לב והתייחסות, אם זה כך, אז כדאי אכן לתת תשומת לב והתייחסות אך לא על זה, ומזה להתעלם.
ייתכן גם שהוא כן לחוץ וחרד וזה פשוט לא בא לידי ביטוי בעוד דרכים, אבל זה באמת כך וזה נגרם ממצוקה שאותה כדאי לברר יותר.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=268 id=link]הורים לתינוקות, הורים לפעוטות[/a].