פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום לך,
אני חושבת שאתם עסוקים בדילמה הזו בגיל קצת מוקדם מדי. ילד בן שנתיים שמערב את הגננת הוא לא מלשין. ילד בגיל ההתבגרות, יכול להיתפס ככזה בסיטואציות מסויימות.
לילד כל כך קטן אין כלים להתמודד לבד, והוא זקוק לעזרת המבוגרים וזו לא הלשנה.
בהמשך, כשהוא יתפתח, יהיו לו יותר כלים, של ביטחון עצמי, אולי הוא יהיה טוב בספורט, אולי יהיה מקובל חברתית, אולי יהיה לו מענה לשון חד, והוא ימצא את הדרך שלו, ואם לא, ניתן יהיה לחשוב איך לעזור לו, אולי חוג הגנה עצמית, או ג'דו.
כרגע, לא מדובר בילדים אלימים מסביבו אלא ילדים קטנים שגם הם לא למדו ואין להם כלים לווסת תיסכולים ולכן חשוב שהגננת תהיה מעורבת, תיתן פידבק להורים ותלמד גם את הילדים האחרים דרכים נוספות.

אודליה שלום,
אין ספק כי תהיה הצטרפות של כמה אירועים מאוד משמעותיים עבור בתך כפי שחשבת. העולם המוכר לבתך משתנה באופן דרמטי, הטיפול בה יהיה פחות אישי מבעבר וההורים פחות זמן איתה ופחות פנויים. צפוי שהיא תהיה יותר בחרדה, שתבוא לידי ביטוי בהיצמדות מוגברת אליכם, התנהגות כעסנית ואולי גם רגרסיה מסוימת (למשל להשתמש יותר במוצץ, בבקבוק, פחות לדבר וכדומה). כל אלו הם תגובות טבעיות וזמניות שסביר שיחלפו לאחר מספר חודשי הסתגלות.
תוכלו להתכונן לכך במספר דרכים: ראשית הכרחי שאבי הילדים יהיה מאוד מעורב בבית ובמיוחד עם הילדה הגדולה. תנסו לראות איך אתם מחלקים את הזמנים והמשימות ביניכם כך שיתאפשר ליווי הדרגתי של הגדולה בגן החדש. כמובן חשוב לעדכן את הצוות בגן בלידה הצפויה כבר עם הכניסה לגן(אף על פי שהם יבחינו בהריונך המתקדם...). כמו כן כדאי לתכנן שימוש בעזרה שניתנת לכם מצד בני המשפחה, באופן שיתאים לצרכים של כולכם. למשל - לעשות אמבטיה לתינוק בבוקר ולבקש מסבתא לטייל איתו אחהצ במשך חצי שעה, בה תוכלי לבלות עם הגדולה (למשל, לקחת אותה מהגן בלעדיו כדי שתוכלי להיות פנויה אליו).
סביר להניח שההסתגלות תארך מספר חודשים ולאחר מכן בתך תתרגל למציאות החדשה בבית ובגן, ואף תהיה יותר פנויה להרוויח ממנה.
בהצלחה ולידה קלה,
שירי

תודה על תגובתך
האם כדאי לי לשקול להכניס את ביתי לגן כבר עכשיו ?
אני יכולה לרשום אותה לגן אחר ובספטמבר להעביר אותה לגן שרשמתי אותה
כבר
האם זה יעיל ?

עדיף להימנע משינויים נוספים מלבד המעבר לגן בספטמבר ולידת האח. כל כניסה חדשה למסגרת היא שינוי המצריך הסתגלות ולכן מעבר בין גנים עלול להקשות על בתך עוד יותר. תני לה את החום והאהבה שמקבלת במסגרת הנוכחית, במיוחד אם מדובר במשהו יותר אינטימי או אם היא איתך. וכך היא תגיע לשינויים מנקודת מוצא טובה.
שירי

שלום לידיה,
את לא יכולה ולא צריכה לעשות כלום כדי שאמא תפסיק עם ההתנהגות שלה. את צריכה להמשיך להיות בת 16, כמובן לא להגזים, להודיע מתי את חוזרת, לעמוד בזה, להיות זמינה בטלפון הנייד וכו'.
מעבר לזה, אמא זו אמא ואת זו את ואת תמשיכי בחיים שלך. הלחץ של אמא הוא בעיה שלה.
בדרך כלל בחיים אנחנו לא יכולים לשנות אנשים אחרים ואת ההתנהגות שלהם, כמוש אמא לא יכולה לשנות את ההנהגות שלך ואת לא מפסיקה לצאת או להיפגש עם החבר שלך. אנחנו יכולים לשנות את ההתייחסות שלנו להתנהגות שלהם. את צריכה להחליט שאת ממשיכה בחייך ולוקחת את זה פחות אישית, ועם פחות אשמה. אם את לא עושה שום דבר לא בסדר, השאר הוא עניין של אמא. לא שלך.

היא גם חרדה כשאני הולכת למקום כלשהוא אפילו שזה משפחה שללה ולא ישנה בלילה ,
אני מכירה הרבה אנשים שבגלל שכפו עליהם להיות דתיים כשהם גדלו הם יצאו מזה אבל ממש יצאו מזה התחילו לשתות לא דפקו חשבון להורים הכל בגלל הילדות שלהם ...
יש מצב שזה יקרה גם אצלי ?
שכל זה שהיא ככה עכשיו ולא משחררת ולא כלום אני אגדל ואשחרר את עצמי יותר מידי בלי גבולות ?

שלום לידיה,
התשובה היא לא. זה תלוי בך ואיך שתיקחי את זה. אם תיקחי את זה קשה, תחשבי על זה כל הזמן, ותהיי נורא מוטרדת מזה, אז אולי כן. אם תצליחי להפנים שזה לא קשור אלייך אלא רק אליה, ואת יכולה וצריכה המשיך לחיות את החיים שלך אז זה לא חייב לקרות לך. לאמא שלך אין כזה כוח עלייך, למרות שכרגע זה נדמה לך ככה.

שלום שחר,
לאיזה השלכות הכוונה? קשה לענות באופן כללי, זה תלוי כמובן במידת ההתפתחות של הילד ומה הוא מבין. באופן כללי אם מדובר בסרט שמתאר חוויות נעימות אין סיבה לדעתי שיהיו השלכות לא טובות, אם זו הכוונה.

שלום ורד,
את מצפה שזה יעבוד תוך יום? צריך הרבה יותר סבלנות מזה. כדאי שתדברי עם הורים סביבך ועם הגננת, ותקבי קצת פרספקטיבה, יהיה לך יותר קל.

שלום עמי,
לא ברור מה השאלה שלך. אתה מתאר ילד שמצבו לא טוב, ואתה גם מתאר את הסיבות לכך, אז מה בעצם אתה שואל? איזו עזרה אתה מחפש?אם תהיה יותר מפורט יהיה יותר קל לעזור לך.

שלום מרינוש,
יכול להיות שבאותו רגע אין טעם להסביר, אבל אולי אחר כך כשהיא כבר נרגעת, אז כן.
בכל אופן אם תוכלי לתאר דוגמאות, מתי זה קורה, למה זה קורה יהיה יותר קל לעזור לך.

שלום סמדר,

זה קורה כאשר לדוגמא היא משחקת בלהעביר מים מהבקבוק שלה לבקבוק אחר לכוס אחרת והכל נשפך ואז אני לוקחת לה והיא מתעצבנת שלקחתי את המשחק שלה.

או כאשר לדוגמא מנסה להזיז כסא כבד והוא לא זז אני מסבירה לה שתקח את עגלת הבובות שלה כי הכיסא לא יזוז ואז מתחילה התפרצות הזעם.

בעקרון זה קורה כשאני לא מרשה לה או לוקחת לה משהוא שהיא משחקת איתו או כאשר היא אינה מצליחה לעשות משהוא (סב הסבלנות שלה מאוד נמוך).

אז מתחיל התקף זעם שבו היא נשכבת על הריצפה וזורקת את עצמה בצרחות לכל כיוון.
תודה

שלום מרינוש,
נראה שהבת שלך רוצה לחקור את העולם, בדרך אופיינית וטבעית לילדים בגילה, ואת מנסה להסביר לה שיש מציאות והיא צריכה להבין, שכיסא לא יזוז או שמים נשפכים. העניין הוא יישתכן שכאן יש מקום להדרגתיות וגמישות גדולה ביותר בעזרה את נותנת לביתך סביב היכרותה עם העולם.
למשל, כשהיא חוקרת מה קורה למים כשמעבירים אותם מכלי לכלי, במקום לקחת לה את המשחק, אפשר להגיד משהו כמו:" זה נורא מעניין מה קורה פה, אבל פה קצת קצת מרטיב, בואי נלך לכיור ונשחק שם" באופן הזה את נותנת כבוד ומקום לסקרנות שלה לעולם, ועוזרת לה לפתח אותה בתנאים יותר מתאימים.
או למשל בנוגע לכיסא, אפשר לעשות את משחק: "אוי, הכיסא לא זז, בואי נתאמץ...ביחד, וואו, הוא לא זז, אבלת תראי, תראי מה קורה לעגלה, הנה היא זזה, הופה..." וכו',
תנסו להבין מנקודת המבט שלה איך אפשר לרכך את המפגש שלה עם המציאות שלא תמיד נעימה ולהסביר לה ולהפוך את למשחקי ושמעשע.
הבעיה כאן היא לא בעיה של גבולות, אלא של איזו קבלת פנים העולם עושה לה ואיך אתם מתווכים לה את העולם. העולם מספיק נוקשה גם ככה, והיא תלמד את זה בעצמה, אל תדאגי, ככל שתהליך ההסתגלות שלה יהיה יותר ידידותי ומעודד סקרנות כך ההתפתחות שלה תתקדם.

סמדר,

אני מודה לך על מה שכתבת ואכן יש לא מעט אמת בדבריך ואני אנסה ליישם את זה
ברצוני לשתף אותך בדוגמא נוספת שארעה היום ולשמוע ממך מה דעתך. ביתי אוהבת שאני משמיעה לה ברכב את דיסק השירים הקבוע שלה. כאשר אני מעוניינת לשים מוסיקה אחרת ברקע או חדשות היא צועקת וצווחת תוך כדי ששורטת את פניה כי היא מתטסכלת שלא עשיתי את מה שביקשה.
היום אמרתי לה שאני אשים לה את השירים אחרי שנשמע חדשות . מה שלא עזר והתחילו צרחות במשך כ-עשרים דקות עד שהגענו לבית וכאשר הגענו הפלא ופלא היא היתה רגועה כאילו כלום לא קרה.
האם הדוגמא עדיין לא קשורה להצבת גבולות לדעתך. ?

אני פשוט רוצה להבין כיצד להתנהג נכון במיוחד בגיל הזה - שהוא גיל מכריע בקביעת גבולות וכישורים חברתיים.
ואני מתחילה להתיאש .

שוב תודה על כל העזרה

שלום מרינה,
זו אכן דוגמה קצת שונה מהדוגמאות הקודמות. לפעמים אין ברירה וילד צריך להסתגל למציאות, כמובן שלא ייתכן שהיא תכתיב כל הזמן איזו מוזיקה שמים באוטו.
אני חושבת שכאשר יהיו לה כלים נוספים, שיתפתחו עם שינוי ההתייחסות הכללית שלכם למקומות שבהם היא מתוסכלת, זה ישפיע עם הזמן גם על אירועים כאלה.
הייתי לוקחת באוטו דברים שהיא יכולה להסתכל בהם או לשחק איתם, והייתי מכינה אותה לפני הנסיעה מראש, שלפעמים נשמע את המוסיקה שלה ולשפעמים דברים של המבוגרים, ובזמן הזה היא יכולה להסתכל בספר תמונות שלה. אני חושבת שהיא בוכה ומתוסכלת לא רק בגלל שהיא חושבת שהיא מכתיבה עכשיו את העניינים אלא בגלל שהמוסיקה באוטו מחזיקה אותה, נסיעה לילד קטן זה קשה, הוא לא יכול לנוע, אין לא שליטה על הסיטואציה, הוא לא תמיד יודע לאן נוסעים, כמה זמן זה ייקח, הזמן לא מוחשי לה. לפעמים אם אנחנו נותנים לה כלים אחרים להחזיק את עצמה יהיה לה יותר קל.

שלום תמר,
אתם יכולים לנסות לקרוא בעמודת "שאלות נפוצות" את התשבוה שמתייחסת לפחדים של ילדים ולנסות לראות אם יש שם דברים שמתאים לכם לנסות.
אם לא תצליחו תמיד אפשר לפנות לטיפול.

שלום עינבל,
כדאי לדבר עם הילד (אם אבא שלו יכול לעשות זאת זה עדיף) על כך שזה נעים לגעת שם, וזה בסדר גמור, אבל את זה עושים רק בפרטיות.
אם אתם מתרשמים שהוא לא יכול לשלוט בזה ולמרות ההסברים הוא לא מצליח להימנע, אז כדאי להתחיל לברר ממה זה נובע. זה יכול לנבוע מכך שהוא נחשף למיניות בצורה לא מותאמת (אולי נחשף לסרט פורנוגרפי או למיניות של מישהו בבית או בחוץ בצורה שהציפה אותו בגירוי) או שזו הדרך שלו לנחם את עצמו כי הוא לא מרגיש מספיק מוחזק ריגשית. את זה אני לא יכולה לדעת כי אין לי מספיק פרטים עליו ועליכם, וייתכן שהדבר מחייב פניה לטיפול.

שלום תמר,
קודם כל אתם צריכים לפנות לרופא ולשלול בעיה רפואית, המידה ואין בעיה רפואית, אתם צריכים לפנות לטיפול, ובהקדם. זה לא ייפתר לבד.

כמובן שכדאי לחכות לך לתשובה מקצועית
אבל בנתיים - כדי להרגיע - לילדה שלי היה בדיוק את אותו הדבר רק בגיל מוקדם יותר (בערך עד גיל שנה ו10 חודשים) - הכל היה אדום. כשהראנו לה משהו שחור היינו אומרים לה שזה צבע ש...והיא הייתה משלימה ..דום, כך עם כל הצבעים - י...דום, כ...דום. וזה עבר לבד.. במיוחד כשהילדה נכנסה לגן.
שמעתי מהרבה אמהות שזו תופעה מוקרת..

רינה שלום,
הרבה ילדים בהתחלה קוראים לכל הצבעים באותו צבע שמוצא חן בעיניהם ,תופעה זו היא תפועה מאד טבעית בקרב ילדים צעירים ולא רק נמצאת בתחום של צבעים אלא בדברים שאהובים על הילד, במיוחד בגיל צעיר שבו הילד עדיין בתהליך של רכישת שפה, בשלב זה במיוחד בגיל שנתיים מתחיל הילד לשים לב לרמזים החברתיים שסביבו במקרה הזה מתחיל לשים לב שהצבעים כולם אינם "אדום". כלומר הם מתחילים לרכוש שמות תוך כדי הסתמכות על רמזים חברתיים (כמו מה אומר ההורה ואיזה צבע זה נקרא באמת) מעבר לרמזים התפיסתיים של הילד עצמו.
במידה ותופעה זו נמשכת לתקופת זמן מסויימת אז עדיף לך להתייעץ עם איש מקצוע
מקווה שעזרתי
מהא –סטודנטית לתואר שני בחינוך

שלום אלינה,
מה שנשמע לי מטריד בסיפור שאת מתארת הוא שהדבר קרה כבר לפני שנה, ועדיין אחותך מאוד מוטרדת וכל הזמן בוכה.
בעיני זה לא עניין של הסבר כזה או אחר שיעשה קסם ויפתור את הבעיה.
אני יותר חושבת שאחותך הקטנה היא לא היחידה במשפחה שלא עיבדה את האבל ולא עיכלה אותו, אך משום מה הבכי יוצא דרכה. ייתכן שהבעיה היא משפחתית ולא רק שלה.
אם זה נכון, ייתכן שהדרך הנכונה להתמודד היא לפנות לטיפול משפחתי.

סמדר תודה לך קודם כל על התשובה,
העניין הוא שבבית לא מדברים בכלל על סבתות במיוחד לא בנוכחות אחותי ,בבית לא מורגשת אווירת אבל בכל זאת את חושבת שצריך לפנות לטיפול משפחתי?

שלום אלינה,
דווקא בגלל שלא מדברים על זה בבית זה מחזק את ההשערה שלי. לתחושות לא מדוברות יש עוצמה חזקה ביותר, וילדים קולטים דברים גם ללא מילים. ייתכן שהעובדה שהנושא לא מדובר מעידה על הדחקה של ולא על כך שהוא עובד ונגמר, ולכן יש קשיים שמופיעים בדרכים שונות.

סמדר תודה לך קודם כל על התשובה,
העניין הוא שבבית לא מדברים בכלל על סבתות במיוחד לא בנוכחות אחותי ,בבית לא מורגשת אווירת אבל בכל זאת את חושבת שצריך לפנות לטיפול משפחתי?

שלום ענת,
ייתכן שהבעיה שמתבטאת בשעת השינה לא קשורה ספציפית לשינה אלא באופן כללי לקושי ריגשי של הילד. תנסו לבדוק האם הוא מקבל איתכם זמן לבד, והאם ההחזקה הריגשית שלו במשך היום היא מספקת עבורו. אולי הוא צריך יותר התייחסות במשך היום, למשל זמן לבד עם כל אחד מההורים, התייחסויות ייחודיות רק לו, וכו'.

מדהים איך הצלחת לקלוע לבעיה של הילד מבלי להכיר אותו
לקחתי את תשובתך לתשומת ליבי

לא עניתם אל שאלות גמילה. יש סיבה? זו לא התמחות שלכם?
לא רוצה להמתין לחינם...

טל שלום,
העובדה שבנך בגן ניגש לשירותים מיוזמתו ולרוב מצליח, ואילו בבית לרוב הוא אינו מעוניין להיגמל, מרמזת על כך שייתכן ונושא הגמילה והשירותים הפך לתחום של מאבק בינך לבין ילדך. כדאי לחשוב איך להקל את המתח בנושא. אולי להפסיק לשבוע את השיחות והדיבור על הנושא, ולעשות אחרי שבוע "ריסטרט", ולהתחיל מחדש. כדאי גם להתמקד בתשבוחות ובחיזוקים ולא ב"פספוסים". אולי כדאי שאביו ייקח את המושכות בכל הקשור לגמילה בבית ובכך יפחית מעוצמת העימות שביניכם.
בהצלחה,
שירי

שלום יעל,
ילדים בהחלט מבינים בגיל הזה את משמעות המילה פחד. הפחדים של ביתך הם אמיתיים. ניכר שעומה הפנימי מאוד מבולבל.
לא סיפרתם על המשפחה, כמה אתם, כמה שעות ביום היא נמצאת איתכם, מי משגיח עליה, וכו'. ייתכן שהילדה לא מרגישה מוחזקת ריגשית, ואין לה כלים להסביר לעצמה את העולם.
זהו גיל שמתעוררים בו פחדים בלאו הכי, ובמקרה שלה הבלבול הפנימי שלה מועצם.
תנסו להקדיש לה יותר זמן, להקריא לה סיפורים, לשחק איתה, להסביר לה על העולם, ללוות את החוויות שלה במילים, וחכו לראות אם כעבור מספר שבועות יש שינוי מסויים.

את בהחלט צודקת, הילדה נמצאת בגן ובערב מעט מאוד זמן איתנו, מה גם ששנינו עובדים הרבה שעות ואני גם לקראת סיום התואר שלי ומאוד לחוצה בגלל זה.

תודה רבה