פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

ליז שלום,
התחלתם רק השבוע את הגמילה. התקדמי עם בתך בקצב המתאים לה. אין אפשרות להאיץ את התהליך שהוא אישי וייחודי אצל כל ילד. כשאתן בחופש יחד, אל תחכי לכך שהיא תבקש ללכת לשירותים אלא קחי אותה כל חצי שעה. לא תמיד "ייצא משהו" אך הדבר מקטין את הסיכוי לפספוסים. ילדים לא יודעים לזהות את הרגע לפני הפיפי/קקי אלא מזהים אותו כשהוא מתרחש. רק לאחר זמן הם מצליחים לגלות מה הם הרמזים הגופניים המקדימים. כרגע אין לבתך תשומת לב רבה לאיברים אלו של גופה והיא תפתח את ההיכרות עמם ואת המודעות להם.
חופשת פסח היא אכן זמן טוב להתחיל. חשוב לא לשדר לילדה מתח ולהצטייד בכמות רבה של תחתונים ובגדי החלפה גם מחוץ לבית. כאשר בתך מצליחה חשוב להחמיא לה מאוד ואפשר גם להשתמש בפרסים.
בהצלחה וחג שמח,
שירי

ברכה שלום,
לא הייתי ממהרת לייחס את תלישת השיער לתכנים פסיכולוגיים כלשהם, כפי שאנו עושים עם מבוגרים. כעת מתאים יותר להתבונן על תלישת השיער כאמצעי הרגעה עצמית שבתך מצאה. ייתכן שלא קל לה להגיע למצב של הירגעות והרפיה וההתעסקות עם השיער מאפשרת לה זאת.
נסו לתת לה גירויים אחרים להתעסק בהם בעת ההירדמות, כמו מוצץ, בקבוק מים, בובת פרווה או חיתול בד. אם אתם מבחינים שהיא מתעסקת עם השיער, חשוב להוריד את ידה מהראש, ללטף אותה ולהרגיע.
שירי

שלום יעל,
אני לא יודעת על דרכים נוספות. אני חושבת שאם אמרת לה והכנת אותה זה מספיק. גם יותר מדי הכנה יכולה לגרום נזק כי זה יכול לשדר לילדה שהיא אמורה להיות בחרדה ממשהו ולכן עושים לה כל כך הרבה הכנות.
סביר להניח שרמת מסויימת של חרדה תהיה, ויסבירו לה, מי שישגיח עליה בלילה כשאת תלכי, שאמא הלכה ללדת את התינוק החדש. את חושבת שילדה בת 3 לא יכולה להבין את זה? למה את כל כך מודאגת?

הייתי ממליצה להקריא לה ספרים בהקשר זה ולהמחיז איתה הצגות, מעין תיאטרון בובות בנושא. כשהיא תדובב דמות אולי תדבר גם על רגשותיה..

את מוזמנת לקרוא באתר שלי מאמרים בנושא.

שיהיה בקלות!

נעמה.

שלום אושר,
שעות המעבר לשינה והמעבר משינה והתעוררות הן שעות מאוד רגישות במהלך היום אצל כולנו, במיוחד אצל תינוקות וילדים קטנים. לצורך הההסתגלות למעבר הילדה שלך זקוקה למגע ובטוח ומוכר, וקשה לה באותם רגעים להסתגל למשהו פחות מוכר. היא כרנאה רגילה לאמא.
יש לי גם הרגשה, שבלי לדעת אני נקלעת פה לויכוח ביניכם, ההורים, בלי קשר לילדה, שהילדה היא אולי הטרמפ שעליו עולים לצורך הויכוח הזה - בנוגע לכך שבעלך לא מספיק נוכח לדעתך בבית.
נראה לי שכדאי לעשות הפרדה פה - בבוקר לאפשר לילדה להתעורר בלילה ללכת לישון באופן שהכי פחות מכניס אותה ללחץ, וביניכם לסדר את העניינים בלי שום קשר.
אם אבא יוכל להיות יותר אולי יהיה לה יותר נוח להיעזר בו בשעות האלה, אבל את זה צריך להסדיר בלי קשר אליה.

שלום ורד,
נראה שבנך מוצף במחשבות שקשורות למיניות ולאיבר המין ולא כל כך שולט בצורך שלו לעסוק בכך. יכול להיות שמדובר במצב שחורג מסקרנות מינית רגילה.
נראה לי שכדאי לפנות לטיפול מסודר ולבדוק מאין זה נובע, ואיך לטפל בזה.

שלום שיר,
אני מבינה שאת מרגישה מאוכזבת ושחוקה מהקשר עם ביתך. זה באמת מאוד לא נעים כשלילד שלנו שאנחנו משקיעים בו כל כך הרבה יש כל הזמן טענות.
נראה לי שכבר נוצר מצב ששתיכן שכחתן שאתן נורא אוהבות אחת את השניה, והקשר ביניכן נהפך לזירת קרב, שכל אחת מרגישה שעוד מעט יגיע משהו לא נעים, וכמו נבואה שמגשימה את עצמה -זה קורה.
את מציינת שהיא מקבלת הרבה תשומת לב, השאלה איזו תשומת לב. נראה לי שהבת שלך רגילה לקבל תשומת לב באופן שהיא עושה משהו מרגיז ועל זה היא בהחלט מקבלת הרבה תשומת לב.
השאלה אם ניתן לשקם את היחסים ביניכן ולהתחיל מחדש. האם ניתן לבלות איתה זמן לחוד, ללא אחותה וביוזמתך, לא שהיא נאלצת כל הזמן להרגיש שהיא נלחמת על מקומה באמצעים של משיכת תשומת לב באופן שלילי, אלא שאת מיוזמתך מבטיטחה לה ומקיימת זמן של שתיכן ביחד, משהו נעים וכיפי, שבו היא מקבלת חיזוקים חיוביים רק לדברים הנעימים שלה, לזה שהיא יפה, חמודה מצליחה לבד לעשות כך או אחרת. במהלך המפגשים האלה היא אולי תנסה לחזור למדפוס המוכר של תלונות ובכי כי זה מה שהיא מכירה, חשוב לא להתרגש מזה ולא להיעלב מכך שאת באת עם כוונה טובה ושום דבר לא נראה לה, אלא לדבר איתה על כך שאמא מאוד אוהבת אותה, ואת מנסה שיהיה לכן כיף ביחד, ולהתפשר איתה על מה שהיא מתלוננת, לא ללכת בכוח נגד (פעם פעמיים בשבוע, בשבוע, לא כל הזמן:-)
ולחכות קצת ולראות איך זה משפיע.

תיארת בדיוק את תחושותיי לגבי הימצאות בשדה קרב מול ילדה בת 3, עם כל מה שמשתמע מכך: התנצחויות, מאבקי כוחות (מדובר בילדה סופר נבונה). אני בהחלט אקח לתשומת ליבי את נושא הקצאת זמן איכות לבד איתה.
לגבי העצה שלך, אני מקפידה מאוד לשבח ולעודד את בנותיי בכל הזדמנות. אני משבחת על כל דבר הכי קטן שאפשר ("יופי שהחזרת למקום לבד", "אני מאוד שמחה שסיימת את כל האוכל", "כל הכבוד שהמתנת בסבלנות עד ש..."). שום דבר לא נעלם מעיניי, כל פעולה שלה זוכה ממני לתגובה מחזקת. אני יכולה להגיד בביטחון מלא, שבמהלך היום אני יותר משבחת מאשר נוזפת, לא כי יש לי יותר סיבות לשבח אלא אני מודעת לחשיבות של החיזוקים החיוביים לעידוד התנהגות טובה.

חשוב לי לציין, שלא הרגשתי סיפוק מהקשר שלי עם הגדולה מאז שהיא נולדה. רק לפני שנה בערך בעקבות שינוי בהתנהגותי כלפיה (יותר סבלנות ורוגע, פחות צעקות, שימוש בהבעות פנים שמחות) הקשר השתפר פלאים, קיבלתי ילדה חדשה במתנה, לא האמנתי כמה אני יכולה להינות מהילדה שלי. אבל עכשיו אני לא מצליחה לשחזר את ההצלחה הקודמת שלי. הילדה גדלה, הצרכים מעט השתנו, אולי דרושה טקטיקה אחרת?

האם עליי להתעלם באופן גורף מכל התקף זעם שלה ולחכות שתרגע כדי להבהיר עמה את הבעיה?
מה לעשות במצבים בהם היא מציקה לאחותה?
לאחרונה לאחר שאני מתעלמת מהתקף הזעם שלה היא נעשית מתוסכלת ולכן מכה אותי. כיצד להגיב? אולי בכל זאת כדאי להעניק לה את מלוא תשומת הלב בכל התקף זעם גם אם ללא סיבה מוצדקת? לדעתי, היא עדיין לא יודעת כיצד להתמודד עם התסכול שמציף אותה, ולא מצליחה להירגע לבד.

תודה רבה על עזרתך.

שלום שיר,
תראי, להתעלם לא עוזר, כך את מדווחת. אני חושבת שאפשר לתת הכרה למה שעיצבן אותה, זה לא אומר בהכרח שחייבים לתת לה את מה שהיא רצתה וגם לא באותו רגע.
אלא יותר להגיד משהו שמחזיק את הקושי שלה עבורה, שלא תישאר איתו לבד. כמו למשל " זה מעצבן שאני לוקחת את אחותך על הידיים, גם את רוצה, אני יודעת חמודה, תמתיני קצת ואני אשב איתך לבד לראות איזה ציור הכנת..." וכו'.
בנוסף, את מתארת שהייתה התחברות קשה ילדה מאז שהיא נולדה ומדי פעם התחושה הזו חוזרת למרות שאת מנסה לשקם.
זה דבר שקשור אלייך, לילדות שלך, לקשר שלך עם אימך, ולכל מיני דברים שהילדה הזו מייצגת אצלך באופן לא מודע.
אם את רוצה לטפל בזה יותר לעומק, הדרך היא בטיפול עבור עצמך.
בהצלחה.

שלום שימרית,
את לא תגרמי לא תסכולים, החיים כן. אין מה לעשות זה מצב מתסכל. זה מצב שאכן יעיב לעיתים עלל האושר והשמחה של בנך, את לא יכולה למנוע את זה. את יכולה לעזור לו להכיל את זה בכך שאת נותנת מילים למה שהוא מרגיש, ונותנת לו להרגיש שאת מבינה אותו והוא לא לבד עם זה.
כשהוא שואל על אבא, צריך להגיד שאבא לא יכול לבוא, וזה עצוב ואת יודעת שהוא (הילד) מתגעגע.
בהמשך, כשהוא יגדל תוכלי לתת יותר פרטים, חשוב להגיד את האמת בצורה פשוטה בלי להגזים ובלי להשמיץ.

שלום רוני,
קודם כל צריך לעזור לו לעכל ריגשית את ההפסד ולא מייד לדרוש ממנו להשלים איתו. כלומר תגובה כמו - זה באמת מעצבן, עכשיו בוא נחשוב איך אפשר לשחק יותר טוב בפעם הבאה היא תגובה טובה יותר מ-"אתה לא יודע להפסיד, תפסיק להתנהג כך". כי אז הוא גם צריך להכיל את זה שהוא הפסיד וגם את זה שאתם לא מרוצים מהתגובה שלו, וזה יותר מדי בשבילו ואז הוא בכל לא מקשיב וההתנהגות שלו רק מחמירה.
דבר נוסף שאני יכולה להציע לך הוא, שכשאתה משחק איתו במקום להיות בעניין של אם לנצח אותו או לא, תנסה בתור אבא לשחק בתור יועץ שלו, כלומר במקביל למשחק שלך להציע לו כל הזמן דרכים איך לשפר את המשחק שלו וללמד אותו לשחק יותר טוב.

שלום מיכל,
את חייבת לשמור על עיקביות, ביתך כנראה למדה שמרות שאת אומרת לא, אם היא ממש לוחצת היא כן מקבלת. היא תיכנס להיסטריה כמה פעמים, כשהיא תראה שזה לא עוזר היא תפסיק לבד. כשהי אאומרת שהיא רעבה בשעות אחרות ביום אפשר כמובן להציע לה ירק, פרי, קרקר או מעדן חלב במקום ממתק.
אני יכולה להבין את הצורך להגביל צריכת ממתקים לילדים, אך עיסוק בנטיה להשמנה של ילדה בת 5.5 יכול להיות מוקדם מדי, ולתת הרגשה של קיפוח וחריגות. מספיק לנמק שזה לא בריא לשיניים.

שלום אודי,
בהמשך למה שדיברנו, ייתכן שהילד נכנס לסוג של מאבק כח בגן, לא ברור למה. כדאי קודם כל לנסות לעודד אותו לרדת מהעץ בשקט, בלי הרבה עניינים. הייתי מציעה לגננת לתת לו פינה נפרדת לצייר ודרך אגב מגישה לו שם צלחת, אם הוא רוצה שיאכל. אחר כך, אם זה הולך, הייתי מקרבת את הפינה אל שאר הילדים בהדרגתיות ובודקת אם בשלב מסויים הוא מוכן כבר לשבת עם כולם. בכל מקרה בלי לחץ.

שלום לך,
חסרים קצת פרטים לגבי התופעה שאת מתארת, האם זה כל הזמן כך, האם סביב סיטואציות מסויימות או שעות מסויימות ביום, האם קרה משהו במשפחה לאחרונה, או משהו לה, אם תוסיפי קצת פרטים, רצוי גם דוגמא אחת מפורטת יהיה יותר קל להתייחס.

לדג' -כשאני מביאה אותה לחברה היא נוזפת בי "לכי כבר" נו " לכי כבר" אני עונה לה:"את ילדה גדולה ורוצה להשאר כאן אצלX ואמא תלך הביתה אבל זה לא נעים לי שאת פונה אלי כך תאמרי אמא אשמח .אוכל להשאר לבד כאן?"
כשצריך ללכת היא מרננת בכל רם למדי...עם מחוות גוף של דחיה "לכי מכאן, אל תבואי, לא רוצה ללכת, די אל תגעי בי,וכד')
מיותר לציין שזה מביך עד מאוד ודקה אחרי זה שהיא באוטו כאילו שכחה מזה.

ניסיתי להבטיח לה משהו קטן אם תנעל את נעליה ותבוא יפה איתי ונפרד יפה מהמארחים, לפעמים זה עובד, אך הקטע של "לכי מכאן" והצעקות וההפגנתיות מפריעים לי למען האמת קשה לי להסביר לה כמה זה מטריד, או לתת לה משהו להחליף את זה.

כאילו יאללה אמא תתקדמי אני יכולה גם בלעדיך את ממש נודניקית.
או בערב לפני השינה: היא בורחת ומתחבאת מתחת לספה ומסרבת לצאת, צועקת מה איכפת לך לא רוצה לישון ועוד פנינים מלווים ביריקות לפעמים וננננננה. כאלה...או ביציאה מהאמבטיה קפיצות והשתוללות חסרת רסן.
מתסכל בקיצור.
באופן כללי היא מאוד אוהבת ויודעת להביע את רגשותיה, זה נראה מאוד כמו התנהגות טינאג'רית של צורך בעצמאות ומרידה בנו.
לא ברור אם זה מתאים לגיל בכלל....זה לא ממש מתאים לה.

ולא - לא היו שינויים בחודשים האחרונים בשום תחום בחיינו.

שלום לך,
נשמע לי שמה שקורה לילדה שלכם זה מה שנקרא בפסיכולוגיה "תגובת היפוך", כלומר דווקא בגלל הקושי של הילדה להיפרד לקראת שינה או אצל חברה היא עושה תגובה של הפוך על הפוך כאילו היא רק רוצה להיפטר ממכם. זו הגנה שעוזרת לה להיות עצמאית יותר.
זה לא נובע בדיוק מחוצפה אבל הסגנון נראה כך. מדובר בילדה קצת קטנה מדי בכדי להיות ערה לרגשות האחר מול תגובה כזו.
לכן אני מציעה לכם לא להזדעזע כל כך, לא להתרשם מזה נורא, ואם אפשר אז גם להתייחס לזה בהומור.
תנסו להקדיש קצת זמן, לא באותם רגעים בהכרח, לדיבור על פרידה, גדילה ועצמאות, למשל על ידי הקראת סיפורים בנושא קושי ללכת לישון, או קושי להיפרד מאבא ואמא בדרך לגן או לחבר, כדי לתת לה אפשרות חלופית להזדהות ולהכיל את רגשותיה בעניין מלבד הדרך שהיא בחרה.

לדג' -כשאני מביאה אותה לחברה היא נוזפת בי "לכי כבר" נו " לכי כבר" אני עונה לה:"את ילדה גדולה ורוצה להשאר כאן אצלX ואמא תלך הביתה אבל זה לא נעים לי שאת פונה אלי כך תאמרי אמא אשמח .אוכל להשאר לבד כאן?"
כשצריך ללכת היא מרננת בכל רם למדי...עם מחוות גוף של דחיה "לכי מכאן, אל תבואי, לא רוצה ללכת, די אל תגעי בי,וכד')
מיותר לציין שזה מביך עד מאוד ודקה אחרי זה שהיא באוטו כאילו שכחה מזה.

ניסיתי להבטיח לה משהו קטן אם תנעל את נעליה ותבוא יפה איתי ונפרד יפה מהמארחים, לפעמים זה עובד, אך הקטע של "לכי מכאן" והצעקות וההפגנתיות מפריעים לי למען האמת קשה לי להסביר לה כמה זה מטריד, או לתת לה משהו להחליף את זה.

כאילו יאללה אמא תתקדמי אני יכולה גם בלעדיך את ממש נודניקית.
או בערב לפני השינה: היא בורחת ומתחבאת מתחת לספה ומסרבת לצאת, צועקת מה איכפת לך לא רוצה לישון ועוד פנינים מלווים ביריקות לפעמים וננננננה. כאלה...או ביציאה מהאמבטיה קפיצות והשתוללות חסרת רסן.
מתסכל בקיצור.
באופן כללי היא מאוד אוהבת ויודעת להביע את רגשותיה, זה נראה מאוד כמו התנהגות טינאג'רית של צורך בעצמאות ומרידה בנו.
לא ברור אם זה מתאים לגיל בכלל....זה לא ממש מתאים לה.

ולא - לא היו שינויים בחודשים האחרונים בשום תחום בחיינו.

לדג' -כשאני מביאה אותה לחברה היא נוזפת בי "לכי כבר" נו " לכי כבר" אני עונה לה:"את ילדה גדולה ורוצה להשאר כאן אצלX ואמא תלך הביתה אבל זה לא נעים לי שאת פונה אלי כך תאמרי אמא אשמח .אוכל להשאר לבד כאן?"
כשצריך ללכת היא מרננת בכל רם למדי...עם מחוות גוף של דחיה "לכי מכאן, אל תבואי, לא רוצה ללכת, די אל תגעי בי,וכד')
מיותר לציין שזה מביך עד מאוד ודקה אחרי זה שהיא באוטו כאילו שכחה מזה.

ניסיתי להבטיח לה משהו קטן אם תנעל את נעליה ותבוא יפה איתי ונפרד יפה מהמארחים, לפעמים זה עובד, אך הקטע של "לכי מכאן" והצעקות וההפגנתיות מפריעים לי למען האמת קשה לי להסביר לה כמה זה מטריד, או לתת לה משהו להחליף את זה.

כאילו יאללה אמא תתקדמי אני יכולה גם בלעדיך את ממש נודניקית.
או בערב לפני השינה: היא בורחת ומתחבאת מתחת לספה ומסרבת לצאת, צועקת מה איכפת לך לא רוצה לישון ועוד פנינים מלווים ביריקות לפעמים וננננננה. כאלה...או ביציאה מהאמבטיה קפיצות והשתוללות חסרת רסן.
מתסכל בקיצור.
באופן כללי היא מאוד אוהבת ויודעת להביע את רגשותיה, זה נראה מאוד כמו התנהגות טינאג'רית של צורך בעצמאות ומרידה בנו.
לא ברור אם זה מתאים לגיל בכלל....זה לא ממש מתאים לה.

ולא - לא היו שינויים בחודשים האחרונים בשום תחום בחיינו.

שלום לך,

אכן נשמע שיש קשר להריון, אם לא קרה דבר אחר יוצא דופן.

האם דיברתם איתה על ההריון. אתם מכינים אותה לבאות? יש ספרים מעולעם בנושא כמו הפילפלים והאח החדש של איתמר.
את מוזמנת לקרוא את מאמריי באתר זה ובאתר שלי כדי להתכונן טוב יותר ליום המיוחל.

כרגע, תני לה את התשומת לב אותה היא מבקשת והיי רגישה לשינוי הצפוי. השתדלו שלא להרבות לדבר לידה על הנושא, אלא דברו איתה.

שיהיה במזל,

נעמה.

אושרת שלום,

במקרה שכזה עליכם לחזק את בטחונו תוך מתן דוגמאות שוטפות ממצבים בחיי היומיום בהם הכל מתנהל כשורה.

החרדה שאתם מתארים נראית לו דורשת התערבות מקצועית באופן ישיר מול הילד כדי להחזיר לו את האמון.

זה נורמלי שהתגובות לא קורות מיד לאחר המקרה.

הייתי פונה לייעוץ. מעולה שאתם ערניים,

נעמה.

שלום שרון,
יכול להיות שהילד חש שמנדנדים לו לפעמים, וכול להיות שבאופן הזה הוא משיג שליטה. בכל אופן חשוב לא להיכנס שם לדפוס שאתם נורא זקוקים שהוד מעלתו יגיב. אם הוא לא עונה מה הוא רוצה לאכול - שלא יאכל, למה אתם מתעקשים? אחר כך הוא יהיה רעב ויצטרך ללמוד מהניסיון.
לגבי המקומות שבהם הוא לא מרים או מביא - קודם כל תבדקו אם אתם לא מנדנדים לפעמים יותר מדי ומפריעים לו באמצע משהו שהוא שקוע בו. יכול להיות שהוא צריך שיניחו לו קצת והוא מתעלם ממכם כי הוא צריך שקט ושיעזבו אותו. לגבי דברים בהם שיתוף הפעולה שלו קריטי, נסו לעבור לשיטה של חיזוקים חיוביים כשהוא כן נענה במקום כעס וחיזוקים שלילייים כשהוא לא נענה.

חומר למחשבה (בעיניין הנדנוד), נשתדל להמנע.
האם יש לך תובנות בעיניין הסרוב לעשות פיפי לפני השינה. האם זה גם אמצעי כוח ואם כן מה עושים?
תודה

שלום שרון,
לגבי נושא הפיפי זו דוגמא מתאימה בעיני למתן חיזוקים חיוביים לפעמים שהוא כן עושה מה שאתם מבקשים. תגידו לו שכל פעם שהוא עושה פיפי לפני השינה הוא מקבל מדבקה, ובסוף השבוע אם הוא אסף מספיק מדבקות הוא מקבל פרס קטן. אם הוא לא עושה פיפי - תניחו לו, אל תכעסו ואל תלחצו אבל גם אל תתנו מדבקה.

ממחר