פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום גלית. כן ייתכן שזהו עניין של בשלות רגשית אבל נראה שיש כאן גם משהו נוסף. קשה לי להגיד רק על סמך מה שכתבת אבל עולים מדברייך סימנים לסוג של חרדה משינויים. חשש ממצבים של עמימות בהם לא הכל ברור וידוע. אולי קושי להתמודד עם מצבים בהם הדברים אינם בשליטתו או שאין לו תחושת שליטה. האם זה מדבר אלייך ? האם נושא זה מהווה קושי גם עבורך ?
לדעתי ייעוץ יכול לעזור. בגיל זה לא הייתי ממהרת לשלוח אותו לטיפול אלא מסתפקת בהדרכה עבורך ועבור הגננת לאחר שהמטפלת תפגוש אותו פעם אחת ותשוחח עם הגננת.
בינתיים נסי לשים לב האם צדקתי באבחנתי . תני לו תחושה כי הוא יכול להתמודד בעצמו ואת לצידו אם צריך עזרה. חזקי אותו בהתמודדותו עם מצבים עמומים.

בהצלחה

היי ליאת
קודם כל תודה רבה על התגובה המהירה.
לגבי האבחנה אני באמת לא יודעת יכול להיות שאת צודקת לגביו
בכל אופן אני לא חושבת שזה בא ממני כי אני בשנים האחרונות התמודדתי עם הרבה שינויים
ואם אפשר להעיד על עצמי התמודדתי די יפה אבל יכול להיות שזה נובע גם מהעובדה שאין לו אבא, סבא או סבתא?
בכל מקרה הייתי רוצה לדעת אם תוכלי להמליץ לי על מטפלת

אני גרה בחולון

שלום גלית.
לצערי לא מכירה פסיכולוגים באזור. מכירה ברחובות אבל זה נראה לי די רחוק מחולון.
נסי להתייעץ בשירות הפסיכולוגי החינוכי של העירייה. בטח יש להם שמות טובים
בהצלחה

שלום ליטל,
אין ברירה את חייבת להפסיק ללחוץ עליו. הוא מרגיש את הלחץ שלך גם כשאת מנסה שחק איתו. הוא ילמד לבד בקצב שלו או בגן. להיפך, אם תנסי בכח עכישו את עלולה לגרום לו לנזק ולדחייה מכל הנושא של למידה ואחר כך המצב רק יחמיר והוא באמת לא ירצה לקלוט.

שלום מונה
נכון להשאיר ילד בגן רק אם אינו בשל רגשית ו/או קטן בגילו ו'ואו קיים קושי מוטורי או שפתי משמעותי שניתן לעבוד עליו באמצעות טיפול בשנה הקרובה. אנני יודעת מדוע המליצו בגן להשאירו שנה נוספת. זה מאד לא מקצועי מצד הפסיכולוג לאמר לבנך שהוא יכול לעלות לא' בטרם קיבלת את את ההחלטה.
מדוע הילד אינו מבצע משימות ? האם יש סבירות גבוהה שלא יבצע משימות בשנה הקרובה אם יעלה לא'? האם יש משהו שאפשר וצריך לעשות על מנת שיבצע את המשימות ? האם זקוק לטיפול של קלינאית או מרפאה בעיסוק? האם גדול בגילו ? ובקיצור האם שנה נוספת בגן תשפר את מצבו ותתרום לו רבות לקראת העלייה לא' ? האם הישארות עלולה להזיק לו ? האם רב החברים איתם נוהג לשחק עולים או נשארים ?
נסי לענות על שאלות אלו. התייעצי עם אדם עליו את סומכת. את לא חייבת להחליט עכשיו. לדעתי ניתן לנסות לבצע הרשמה כפולה.

בהצלחה

כדם כל תודה רבה,אני כתבתי לכם על בני לפני כמה חודשים,והיום התמונה יותר ברורה,בני נולד פג בשבוע 34,והיום הוא בן 5.6 התפתחותו היתה מתאיתה לגילו,עד אמצע השנה השניה בגן טרום חובה המורה פנתה אלי שהילד מתקשה,איתי מתחמק משולחנות יצירה ומהרכבת פאזלים,ומוסח בקלות,ובקשה ממני לעבוד איתו בבית ולהפנות אותו להתפתחות הילד,ומיד הפנתי,עברו כמה חודשים והילד עלה לגן חובה והמורה החדשה הכירה אותו מקדם כי שני הגנים" שכנים"!והיא גם ראתה שיש לו קשיים ואנחנו בנתיים מחכים לבדיקה בהתפתחות הילד!חבריו בגן כבר גילו שיש פער בניהם,ואני כל הזמן מנסה לדחוף אותו ולהתעלם מההשבאות בינו לבין האחרים.
וכמובן מודאגת.וסוף סוף לפני חודש הינו בהתפתחות הילד ובקשו ממנו כמה בדיקות ואח"כ לחזור,וגם המליצו לשלב גננת שיח בהקדםוכמובן בדיקת פסיכולוג.אתמול הפסיכולוג ישב עם הילד בגן והופתע יחד עם המורות מהתשובות מהציורים מההעתקות והמחשבות שלו ומייד היתה לנו יחד ועדה והפסיכולוג אמר שהוא כמעט לא פגש ילד כזה חכם ושהוא עבד איתו יפה והשתלב טוב ואז בועדה אמרו שהילד לא צריך גננת שיח ואינו צריך להישאר עוד שנה בגן.אני והמורה הופתענו ובקשנו עוד ועדה בסוף השנה.ועכשיו אני מבקשת ממך עיצות מה לעשות?

אני מבקשת המלצות ועצות.

בבקשה הבהרתי את המצב קודם,ומבקשת עזרה

שלום מונה
אני עדיין לא מבינה מה ההתלבטות בעצם. מה את חושבת שהכי נכון לו?
האם קיים פער בינו לבין האחרים ובמה הוא מתבטא ? מה תאריך הלידה שלו ?

שלום לך,
אם את חוששת מתיוגו של הבן אז לכו אתם להדרכת הורים בלי לערב אותו. אתם כנראה עושים משהו בלי להרגיש שמעמיס עליו, מעבר לזה שהוא מאוד רגיש. כדי לגלות איך המנגנון הזה עובד אצלכם בבית ולמה הוא כל כך מושפע ממנו, צריך להכיר אתכם יותר, בייעוץ מסודר.

שלום עדי,
היה לבנך יום לא כל כך מוצלח, החבר שלו לא שיתף אותו, והוא נורא נעלב אבל אמא לא הייתה כדי ללכת להגיד לה, אז הוא הסתגר בתוך עצמו והעניש את כולם על כך שעוזבים אותו, דוחים אותו ונעלמים לו (אפילו שקודם לא היה לו איכפת שהלכת, הוא לא ידע שיפגעו בו ויעליבו אותו והוא יצטרך אותך). אחר כך גם החברה שלך וגם את כעסתן עליו. יום קשה ועמוס לכל הדיעות.
הוא בסך הכל ילד קטן, והוא לא יכול להיות מודע לרמת הדאגה שהדבר מעורר כשהוא נעלם. הוא רק בן 5.
קודם כל כדאי לחבק אותו חזק, ולנחם אותו על כך שהיה לו יום קשה אתמול, הוא נעלב מהחבר וגם ממכן.
אחר כך להגיד לו שאת מצטערת שכל כך כעסתן עליו, אבל להבא אסור בשום פנים ואופן להיעלם כך כי נורא דאגתן וחשבתן שמשהו קרה לו.
זה מספיק.

גם הבן שלי היה ככה הוא היום בן 8 חודשים ופשוט למדתי שהוא מעדיף לישון לבד במיטה שלו.ולא על הידיים...
הוא ישן על הבטן, וגם אם הוא קצת מקטר אני לא מרימה אותו והוא חוזר לישון.
כמובן, לא לתת לו לבכות ממש, אלא קיטורים קטנים של התעוררות ראשונית. שמתי לו מוצץ והוא חוזר לבד לישון.
גם לנו יש ילד בן 3.5 ולכן שמנו את התינוק בחדר שלנו עם דלת סגורה כדי שלא יפריע לגדול לישון.
תנסי, אולי זה יעזור....

יש את הספר של הלוחשת לתינוקות- עזר לי ועזר לרבות אחרות (חברות שלי שחלקן ממש מכורות לדבר)
יש לה שיטות שונות- לדעתי שווה לקנות ולנסות (ואח"כ אלפשר להעביר לחברה את הספר)

שלום חגית,
יכול להיות שבתך מרגישה מרומה. כל עוד היית לבד, היא כנראה הייתה הבת המקורבת אלייך. זה מצב שהיה טוב לא רק לה אלא גם לך, היא כנראה פיצתה אותך על הבדידות, אולי ישנה לפעמים במיטתך, אולי שיתפת אותה לפעמים בדברים אינטימיים, ואז ברגע שניה לך חבר היא "נזרקה" בבחינת "הכושי עשה את שלו הכושי יכול ללכת". אם התמונה דומה למה שתיארתי, אז היא בוודאי מרגישה מרומה ומנוצלת, היא לא רק קיבלה היא גם נתנה ובתמורה קיבלה תחושה של חשיבות ושל "תחליף בן זוג" שלך, ועכשיו היא נושלה מהמעמד הזה וזה מכעיס וזה כואב לה.
כדאי קודם כל לתת הכרה לזה, ולהגיד לה שפעם היו היחסים ביניכם אחרים, ושהיא נורא נעלבה ואולי חושבת שהיא כבר פחות חשובה או שאת פחות אוהבת אותה מאשר קודם. חשוב לך להגיד לה שהיא חשובה ואהובה, אבל עכשיו אתם משפחה אחרת, שבה היא הילדה ואתם המבוגרים, וזו אהבה אחרת. כי לילד יש פחות דאגות, אבל ה הוא גם פחות קובע. לפני שהיה לך את הבן זוג היא אולי הרגישה שנותנים לה כבוד כמו למבוגרת, אבל אולי זה גם היה קשה כי הטרידו אותה נושאים שלא קשורים לילדים. עכשיו יש לה חופש מזה, והיא יכולה לחזור להיות ילדה ולהינות מזה. ואמא תמיד אוהבהת אותה הכי, כי היא הבת שלך, ובן זוג אפשר להחליף ובת לא.
יכול להיות שהילדה תמשיך לכעוס, אבל זה אחרת כשמבינים את הכעס שלה ונותנים לו מקום, אז היא לא חייבת להראות אותו בכל מיני צורות כל הזמן, אלא שמעו אותה והבינו אותה.

שלום סיגל,
נראה לי שהכי טוב לקבל את הילד כמו שהוא. מותר לו שיהיו לו כל מיני תכונות, וכלל הוא מסתדר וזה לא מפריע לשום דבר אין מקום להעיר לו ולהילחץ.

שלום לילך,
כשילד מגיב באלימות, קודם כל צריך לעצור אותה, מיידית, גם פיזית אם צריך, ואת זה אני מבינה שאתם עושים.
בשלב השני, אחרי שהוא נרגע, צריך לדבר איתו וקודם כל לתת הכרה למה שהיה לו קשה. למשל: "היה לך קשה כשלא קיבלת את השוקולד. זה באמת לא נעים כי נורא רצית."אחר כך צריך לתת לו אופציות אחרות מלבד אלימות כדי להתמודד עם הסיטואציה - "אז מה עושים כשרוצים שוקולד נורא - מבקשים, מחכים אחרי הארוחה, אולי במקום זה אפשר לשחק קצת עם הכדור ואחר כך לבקש שוב" וכו'.
דבר נוסף שעליכם להקפיד עליו - להיות עקביים. אם הוא מצליח להשיג את מה שהוא רוצה בדרך הזו, אפילו פעם אחת ואפילו לפעמים - צריך להתחיל את הכל מהתחלה. הוא צריך להפנים שזו לא דרך משתלמת ואבא ואמא צריכים להיות מתואמים.
מעבר לזה, נכון גם לתת לו הכרה לכך שאומנם הוא מאוד שמח שאחותו נולדה אבל זה גם מאוד קשה לו, ולנסות להקדיש לו קצת זמן לחוד באופן קבוע ועקבי, לפי היכולת שלכם.

אני אמנם לא פסיכולוגית אבל אני אמא ויש לי גם לא מעט אחיינים...

אם יורשה לי להציע-
הסבירי לה כי אינך הולכת להשאיר אותה עם אותו אדם.
הסבירי לה מי האנשים אותם פוגשים,
ספרי סיפורים הקשורים במפגש עם אנשים שלא ראינו הרבה זמן,(המציאי מהראש)
הסבירי לה את ההבדלים בין שיחה עם זר ובין שיחה עם חבר/ה משפחה כשיש מישהו לידה.

כמובן, נסי לחשוב אם השארת אותה עם ביביסיטר שהיא לא מכירה ונעלמת?
אולי הייתה סיטואציה בה היא גילתה ש"נעלמת" לה וזה השאיר בה פחדים?

בהצלחה!

חלי שלום,
נראה שהצטרפו כאן כמה גורמים יחד - לידת האח לאחרונה (וידוע כי הריון ולידה גורמים לילדים "להיצמד" להורים יותר מבעבר סביב תקופת הלידה), אולי נטייה של הילדה להימנע בסיטואציות חברתיות וגם התגובות שלך. אני אתייחס לאינטראקציה בין התנהגות הילדה להתנהגות המבוגרים כי זה המקום בו ניתן - וחשוב - לשנות ולהשפיע.
נראה שהמעבר לגן מאופיין בהתנהגויות קיצוניות מצדך אשר עשויות להחריף את החרדה של הילדה. ההסתגלות לגן לא היתה צריכה להיעשות על-ידי אמך אלא על-ידי אחד ההורים. על אף שהסבתא טיפלה בה, זה ברור שאת האמא וצריכה להיות זו שמסייעת לה להסתגל. לא כתבת אם יש אבא בתמונה, אם הוא נמצא - הוא גם היה צריך להיות בהסתגלות. כלומר, כל המעבר של בתך למסגרת נעשה בצורה לא מספיק הדרגתית ולא על-ידי הדמות המתאימה. ברור לי שיש אילוצים חיצוניים, אך היה רצוי להתמודד עמם ככל האפשר, בוודאי שבשבועות הראשונים לגן. לאחר מכן, ההחזרה הביתה נשמעת לי מאוד דרמטית אף היא. ייתכן שבתך מבינה מההתנהלות הזו, שפרידות הן דבר מאוד מאיים וכואב כי הן נעשות באופן חד מדי, וגם המבוגרים חושבים כך כי בסוף משאירים אותה בבית צמודה לאמא. כלומר, האפשרויות הן - או ניתוק חד ומכאיב, או היצמדות ללא מרחב. אלו שתי אפשרויות שאינן מיטיבות עם הילדה.
בנוסף, על אף ההמלצות שקיבלת על הגן, לא ברורה לי התנהלות הצוות. זה ממש לא מקובל ואף נורא בעיניי, שהיו ימים בהם הילדה היתה בעגלה כל היום! כולכם יחד הייתם חייבים לחשוב על פתרונות יצירתיים להתמודדות עם הילדה, למשל - להביא אותה ברגל כך שלא תהיה האפשרות של הישארות בתוך העגלה. אני חושבת על בתך, בכמה חרדה היא נמצאה עד כדי כך שלא הסכימה לצאת מהעגלה, ואיזו הרגשה נוראית היתה זו עבורה להישאר בעגלה כל היום בעוד ששאר הילדים משחקים.
אני חושבת שחשוב מאוד עבור הבת שלך, לחוות חוויה אחרת בגן. היא בגיל בו היא זקוקה מבחינה התפתחותית למסגרת חברתית, וחשוב להראות לה שעולם הילדים יכול להיות מעניין ומהנה, ולא רק הקשר עם המבוגרים הקרובים. אני ממליצה שתחפשי מסגרת של משפחתון קטן ואינטימי, עם יחס מטפלים/ילדים טוב. ואז תבקשי מאמך שתשמור על בנך הקטן, ואת תלכי כל בוקר עם בתך לגן עד שהיא תסתגל. כמובן שיש לערב גם את אבא בהסתגלות. וכדאי להתייעץ עם צוות המשפחתון כיצד לסייע לה ככל שניתן.
בהצלחה,
שירי

שלום נילי,
משהו כאן נשמע מדאיג. אני לא יודעת אם דורש טיפול בילדה דווקא או הדרכת הורים. לא ברור לי למה כל ההכרחה הזו. למה להכריח את הילדה להסתפר (מדובר בבת, היא יכולה לגדל, ואם השיער לא מסתדר תמיד אפשר לאסוף אותו) ואחרי שכבר הכריחו אותה, למה להכריח אותה להסיר את הקפושון. נשמע שאכן הילדה משדרת מצוקה, שלא בטוח שהיא קשורה רק לעניין התספורת. מה אומרות המורה והאחראית על הצהרון? האם הילדה כך כל היום? נסי לדבר עם אחראית הצהרון, אם המצב הוא כמו שאת מתרשמת אולי כדאי שהצוות ידבר עם ההורים על מצבה של הילדה ויפנה אותם להדרכה.

שלום לך,
נשמע לי שאתם אכן זקוקים לעזרה אך מאוד חוששים לקבל אותה בגלל חשדנות רבה שלכם כלפי כל המסגרות, הצבאית, החינוכית והרפואית.
תנאי ראשון לקבלת עזרה הוא יכולת לתת אמון בצורה בסיסית, ונראה כרגע שזה באמת מאוד קשה לכם.
אתם לא חייבים לחתום על שום ויתור סודיות אם אתם לא רוצים. הרצון להתחתים אתכם על ויתור סודיות לא נעשה כדי לפגוע בכם או באחיך, להוציא אותו ממסגרות או לשים עליו סטיגמה , אלא כדי שכל הגורמים המטפלים יהיו מתואמים והוא לא ייפול בין הכיסאות בגלל טיפול לא מתאים שנובע מאינפורמציה חלקית.
למיטב הבנתי וידיעתי ילדים ובני נוער רבים מקבלים טיפול פסיכולוגי במסגרות פרטיות וציבוריות ואין לכך כל השפעה על עתידם הצבאי.
ישנם מקרים שזה כן משפיע, ואולי זה לטובה באותם מקרים, למשל אם למישהו יש נטייה לאובדנות, או לאלימות, או חלילה להתפרצות למחלת נפש, לא הייתם רוצים שיגייסו אותו, זה יכול לגרום נזק גם לו וגם לסובבים אותו. עם זאת חלק גדול מהמקרים אינם כאלה. גם לא בטוח שהמידע עובר בלי שום בקרה לצבא, עד כמה שאני יודעת למעט מקרים של אישפוז פסיכיאטרי, העברת המידע נעשית רק אם המתגייס מדווח מראש לצבא שהיה בטיפול, אבל את זה כדאי שתבדקו בקופת חולים ובבית הספר (האם הם מעבירים באופן אוטומטי מידע לצבא אם הוא מבקש בלי לשאול אותכם).
אותו דבר לגבי העברת המידע לפסיכולוגית בית הספר: דברים שהיא לא יודעת ייתכן וגורמים לה לטפל לא נכון. לא בטוח שאם תדע היא תמליץ להעביר מסגרת, וגם אם כן אולי זה מה שיעזור? אולי זה באמת מה שמתאים לאחיך ויעשה לו הקלה גדולה? וגם אם כן, והיא תמליץ- אתם עדיין יכולים להתנגד. בנוסף לכך מידע שקשור לבית לא אמור להשפיע למיטב הבנתי על המסגרת, המסגרת קשורה ליכולות של הילד לא למצב בבית. להיפך, דיווח על המצב בבית יכול רק להקל עליו.
יותר מהכל נראה לי שאת לוקחת על עצמך המון אחריות בקשר לאחיך ואת לא סומכת על ההורים, המורים, הרופאים וכו' שהם יודעים מה הם עושים וכדאי להקשיב להם. את אפילו לא סומכת על אימך שהיא הבינה על מה היא חותמת.
אז קודם כל לידיעתך, גם אם החתימו את אימך על ויתור סודיות כללי בתחילת השנה הוא לא תקף והם צריכים להחתים אותה שוב סביב כל העברת מידע ספציפית.
לגבי טיפול פרטי: עלות של טיפול כזה היא בין 300 ל-400 ש"ח לפגישה. בעיקרון לא ניתן לדעת כרגע מה כמות הפגישות בהן יש צורך. ילד שנמצא בכיתה קטנה עם בעיות לימודיות וריגשיות ייתכן וזקוק לפחות של שנתיים שלוש של טיפול אחת לשבוע אם לא יותר.
כדי לקבל המלצה על מטפל פרטי את צריכה לברר באיזור מגורייך, שלא ציינת מהו. בעיקרון פסיכולוגית בית הספר אולי יכולה לסייע בכך או מכרים שאתם סומכים עליהם.
אני מציעה לך, אם את יכולה, לנסות להירגע ולתת אמון, לשתף במידע כמה שניתן, ולסמוך על אנשי המקצוע שכוונתם טובה, ואם הם טועים אפשר לנה איתם דיאלוג ולנסות לתקן אותם.
בהצלחה,
ואשמח לענות שוב אם יש עוד שאלות.

הי סמדר ,

צירפתי תצלום מסך,אשמח אם תוכלי לעיין ולהגיב

שלום לך,
אני מבינה ומעריכה את כל מה שסיפרת על משפחתכם. אבל אני חושבת שילד מתבגר עם בעיות ריגישיות וסכנת התדרדרות יכול להיות גדול עלייך, למרות שכפי הנראה יש לך המון כוחות ואחריות.
אני חושבת שצריך לכנס את כל המשפחה ולעשות חלוקת תפקידים ולקבל גם עזרה מבחוץ לפי הצורך, אולי של קידום נוער או גורם אחר.
אתם חייבים לשתף ולקבל עזרה לפני שיהיה מאוחר מדי.

שלום לך,
הייתי שמחה להגיב, אבל התצלום יצא קטן ולא מצאתי דרך להגדיל אותו ולקרוא, לצערי.
אשמח אם נוכל למצוא דרך אחרת...

שלום לך,
קראתי והגבתי לך למעלה תחת הכותרת "אח מתבגר".

שלום מאיה,
קודם כל כדאי לחשוב האם קרה משהו לאחרונה בבית, האם אתם מתכננים הריון או נכנסתם אליו, או נולד אח, או מישהו נעדר מהבית לצורך נסיעה לפני מספר שבועות, או קרה משהו אחר שבגללו לא שמתם לב אבל הייתם פחות פנויים ריגשית אל הילד, עקב מתחים בעבודה, המשפחה המורחבת, בזוגיות?
לא כתבת באיזה מסגרת הוא נמצא במהלך היום, גן, מטפלת, האם שם קרה שינוי לאחרונה?
פחדים בגיל הזה הם כן טבעיים ואופייניים, ולא צריך בהכרח להילחץ מהם.
אם זיהיתם כן שינוי מסויים שהפחדים יכולים להיות תגובה אליו, אז עצם ההתייחסות שלכם לכך וההכרה בקושי יכולה להקל מאוד על הבעיה.ולו מעצם זה תבינו שלא שמתם לב אבל משהו בהתייחסות שלכם לילד השתנה עקב המתח וצריך לשנות שם משהו.
אם לא זיהיתם משהו כזה, כדאי גם לשאול אותו מה קורה לו, ממה הוא מפחד, ולעבוד איתו על הפחדים שלו על ידי הקראת סיפורים לילדים מדברים על הפחדים האלה למשל, או על ידי משחק משותף שהוא משחק בו את הגיבור שמנצח את המפלצות, על יידי דיבור על כך שאין מפלצות באמת וכו'.

שלום, קודם הילד נמצא בפעוטון עם 12 ילדים ולא ראיתי שם שינוי כלשהו, הוא אוהב ללכת לשם לפי דעתי, כיוון שהוא לא ממהר ללכת משם כשאני באה , בבוקר הוא בוכה שנייה שאני הולכת אבל לפי הגננת הוא בסדר והיא לא רואה שום שינוי שחל בו בגן. לגבינו אנחנו אכן מתכננים הריון אבל אני לא מרגישה ששינינו את ההתייחסות שלנו אליו פרט לעובדה שלפעמים אין לנו כל כך סבלנות לשחק איתו כל כך הרבה כמו שהוא רוצה כיוון שאנחנו מאוד עיייפים כי הוא מתעורר לאחרונה בלילה ,
מתעורר מאוד מוקדם בבוקר ועושה בעיות ללכת לישון , דברים (פרט ליקיצה המוקדמת) שלא היו קיימים עד לפני כשלושה שבועות. השאלה איך אני אדבר איתו על מה מפריע לו , הוא עדיין לא מדבר ברור, \הוא אמנם מאוד מפותח אך לא יודע להגיד לי מה מפריע לו?
ותודה על התגובה המהירה

שלום מאיה,
מה קרה שבזמן האחרון יש לכם פחות סבלנות לשחק איתו? זה מעניין כדאי לחשוב על זה. במידת האפשר כדאי לחזור ולתת לו את תשומת הלב אליה היה רגיל.
לגבי הבירור מה מפריע לו, זה באמת תלוי ברמת הדיבור שלו. האם לדעתך אפשר לשאול אותו בלילה מה קרה? למה הוא בוכה? מה מפחיד אותו? האם הוא יכול ללענות על כך בדרכו? האם כשכואב לו הוא יודע להגיד? אם הוא לא יודע להגיד בכלל, יש דווקא אז חשיבות להתערבות המילולית שלכם, שיכולה לעזור לו לתת מילים שאין לו לחוויה מאוד חזקה ומציפה. למשל "פתאום התעוררת, מה קרה? אולי חלמת על חלמת על משהו? משהו הפחיד אותך? חלמת על משהו מפחיד? זה היה רק חלום, זה לא אמיתי, עכשיו אבא ואמא כאן, עכשיו נרגע, לאט לאט ונלך לישון" וכו'. גם אם הוא לא יוכל לענות לכם, הוא שומע אותכם ואולי מתחיל להבין מה קורה לו. עצם ההרגעה שלכם וההצעה שלכם להסבר היא התחלה של בניית סדר והגיון עבורו במשהו שנראה לא מובן.
עם הזמן הוא יוכל להפנים את ההסברים שלכם והרוגע שלכם ואולי יוכל הירגע יותר ואולי לשתף גם במה שקורה לו כך שתוכלו לעזור לו יותר.

היי,
מה שקרה זה שבזמן האחרון אנחנו עוברים תקופה שבה הילד לא ישן בלילות, קם מספר פעמים, ומשנולד קם בשעה מאוד מוקדמת 04:40-05:00 וזה קשה לנו, אנחנו עייפים, וקצת חסרי סבלנות בגלל זה כיוון שהוא לא מקשיב לנו והוא כנראה בתקופה שהוא בוחן את הגבולות שלנו.

אבל אני אנסה לדבר אליו בלילה, הוא מדבר משפטים קצרים אבל לא בכדי לענות לנו מה מפריע / כואב לו, אבל אני אנסה בכל זאת לדבר אליו ולפתח שוב את הסבלנות הרבה שהייתה לנו .

תודה רבה על התגובה המהירה

שלום רמי,
לפי התאור שנתת לא נראה שמדובר בהכרח בבעיית תקשורת, אם כי הגננת רואה את הילד כל יום וסביר להניח שהתמונה שיש לה יותר מלאה מהתאור שקיבלתי באינטרנט למרות שניכר שניסית לפרט מאוד.
מהתאור שלך נראה שלילד שלך יש צורך גדול בשליטה ולכן מתקשה להתסגל לסיטואציות משתנות ושאינן בשליטתו ולכן גם מעדיף את החבר האחד המוכר שלו.
ייתכן שהדבר נובע מכך שלא תמיד היו ערים בסביבתו להתאים את התנאים ליכולת הריגשית שלו. ולכן אולי הוא מרגיש קטן וחסר אונים בעולם שאין לו כלים ואין לו כוח להשפיע עליו ולכן הוא מנסה להפעיל שליטה בדרכים היחידות שהוא מכיר (התפרצויות זעם, היצמדות לילד מוכר) למרות שהן א יעילות ולא משרתות אותו כבר.
לדוגמה כשאבא משחק עם ילד בן 4 הוא לא תמיד אמור לנצח אותו, כי ברור שהכוחות בין אדם מבוגר לילד בן 4 הם לא שווים. כשמבוגר משחק עם ילד הוא אמור להתאים את עצמו ליכולת של הילד, ללמד את הילד איך לנצח, לפעמים קצת לוותר, ורק באופן הדרגתי מאוד לעבור לשחק עם הילד לפי הכללים של המשחק, כשהילד רכש ביטחון ויכולת להתמודד בצורה שווה יותר עם המשחק. סוג כזה של ראיית צרכי הילד מבחינה ריגשית אולי דורש מיומנות שאתם כהורים צריכים בה חיזוק. זה לא קשור לחום ואהבה שאתם בודאי נותנים בשפע, אלא משהו נוסף שצריך לשים לב אליו כשאתם מגדלים את הילד, ואולי כדאי לכם לגשת להדרכת הורים כדי ללמוד על כך עוד.
בנוסף ובהמשך לכך יש צורך לתת לילד עוד כלים של התמודדות עם תסכול מלבד התפרצויות זעם, לשם כך אתם צריכים להיות ערים למה היה לו קשה, לתת לכך הכרה, לתווך לו זאת במילים, לתת לו פתרונות אחרים וכו'.