פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום דפנה,
אני חושבת שמותר בהחלט להורה להביע את דעתו. זה לא אומר שהבת חייבת לקבל אותה. משום מה נראה לך שאם הבת לא תקבל את דעתך אין טעם להגיד אותה. למה?
אני חושבת שיש הבדל בין להגיד, לבין ללחוץ, או לא לקבל את בן הזוג שלה, להציב אולטימטום או אתם או הוא או להחמיץ פנים כל פעם שהוא בא. אלה הם דברים שהייתי נמנעת מלעשות.
אני חושבת שאפשר לנסות לדבר עם הבת, ולהגיד לה ששמחים שיש לה בן זוג, ושכדאי לה לשים לב לאט, עם הקשר, לעניין הזה שייתכן שלאיש יש קושי מסויים במערכות יחסים, ולשמוע מה היא חושבת על כך. כדאי להגיד לה שאתם מציעים לה חומר נוסף למחשבה, שאולי היא גם חשבה עליו בעצמו, דרך אגב, את לא יכולה לדעת, והיא תעשה עם זה מה שהיא רוצה.
יכול להיות שהבת שלך בכלל לא רצינית בעצמה לגבי הבחור הזה, וכל הדאגה שלכם תתברר כמיותרת.
בכל אופן אני הייתי מסתפקת בהבעת דיעה ומעבר לזה לא לוחצת יותר.

שלום לך,
אני לא בטוחה שזה נכון דתת חוות דעת מקצועית באינטרנט שתורה למשיהו שלא ביקש אותה מה לעשות.
אם אתם מנהלים דיאלוג בעניין, עדיף שתפנו לאיש מקצוע שמוסכם על שניכם ותבקשו חוות דאת מסודרת.
בכ אופן אני לא מציעה להיכנס כרגע לעמדה שמנסה למנוע מאבי הילד לנסוע, במיוחד אם היחסים ביניכם מתוחים או שאתם במצב גירושין טרי, כי עמדה כזו יכולה לדחוץ אותו יותר דווקא כן לממש את הנסיעה דווקא בגלל התחושה שאולי את מנסה לנהל אותו.
ולעצם העניין, עצם נסיעה ש האב זה לא בהכרח מצב שכל פעם הוא ייעלם לילד והילד לא ידע מתי הוא רואה אותו שוב, אלא זה תלוי איך עושים את זה. אפשר לשמור על קשר דרך הסקייפ, ולחשוב איך בימים שהוא מגיע הוא רואה אותו.
זה גם תלוי במסר שאת מעבירה, גם אם הוא לא במילים סביב העדרות האב, האם המסר כועס ומריר, או רגוע ונייטרלי יותר.

שלום טל,
אני לא רואה נזק משמעותי בסידור הזה, ואני לא מספיק מכירה את משפחה כדי לדעת מה יסב נזק גדול יותר לבנות, פיצול של הסוף שבוע או אמא לא מרוצה....
בכל אופן אני לא בטוחה שזה עניין לאינטרנט, אני מניחה שההורים ישבו וחשבו הרבה וחתמו על הסכם שהוא הכי טוב שיכלו להשיג כרגע.
יכול להיות שגם לבת זוג ש האבא הסידור הזה לא טוב, כי אז אין גם סוף שבוע אחד שקט ללא הבנות...
אבל זה סיפור אחר, שצריך לסדר אותו ביניכם ולא דרך חוות דעת בנושא הבנות.

שלום שיר,
לא ציינת למה את מתלבטת. בדרך כלל כשאנחנו מתלבטים יש נימוקים בעד פיתרון מסויים ונימוקים נגד. לא פירטת אותם, ואולי את יוצאת מתוך הנחה שיש פיתרון אחד נכון.
אני לא בטוחה בזה, אני חושבת שהרבה דברים הם תלויי סיטואציה ומי האדם שעומד שם.
אני מניחה שמצד אחד את רוצה שהבת שלך תגן על עצמה ולא תצא "חנונית" ומצד שני את נגד אלימות.
אני חושבת שילד צריך לדעת לעמוד על שלו ולא לפחד, עם זאת, במיוחד בגיל כל כך קטן שהאלימות נובעת הרבה פעמים מחוסר במיומנויות אחרות, נראה לי מתאים ללמד אותה לערב את הגננת. הגננת אמורה להיות מעורבת כאשר קורית אלימות בגן, ללמד את הילדים דרכים אחרות ולדווח להורים שלהם.

אני מעודדת את הילדה שלי לנסות להסביר את עצמה במילים כאשר היא כועסת, עצובה, שמחה. אני לא מקבלת בבית כל סוג של אלימות, בין אם מלולית ובין אם פיסית.
אחד הסיבות שמונעות ממני לעודד את הילדה שלי "להחזיר" לילד שהיכה אותה בגן, היא החשש שיתפתח דפוס התנהגות שיבוא לידי ביטוי גם ביחסים שלה עם אחותה. זה עשוי להיות מבלבל עבורה כאשר אני מאשרת לה בנסיבות מסוימות להגיב באלימות ובמקרים אחרים אני מונעת ממנה ומתייחסת להתנהגות כזו כדבר שלילי.
מצב כזה לא עשוי להיות מבלבל?
תודה.

שלום שיר,
אני חושבת שאת צודקת, יש בכך משהו מבלבל. עם זאת לא ציינת בת כמה אחותה, האם היא קטנה ממנה או גדולה ממנה וכו'. וכן עדיין לא ציינת מהם הנימוקים שלך בעד ללמד אותה להחזיר. הרי אם היית רק נגד לא הייתה לך התלבטות, נכון? גם עם זה את לא לגמרי שלמה.

שלום אפרת,
אני פני לעמודת "שאלות נפוצות" לתשובה הרלוונטית, והראי גם לבעלך:-)
חג שמח.

שלום

דווקא בבית יש גבולות גבולות שינה גבולות בישיבה סביב שולחן בארוחות וכו' אני מתמקדת בבעיה הספציפית שהיא כאשר בתי הגדולה מתנהגת בחוצפה כמו לא בא לי , אני לא מקשיבה לך האם לא להתייחס לכך או להעניש אותה כמו לשבת בפינה . וגם כאשר מענישים אותה ואומרים לה ללכת לשבת בפינה כעונש צועקת לא רוצה ולא מסכימה האם להביא אותה בכוח ? בבית אנחנו דווקא מאד עיקביים היא יודעת יפה מה מותר ומה אסור .


תודה על העזרה

שלום לך,
אני כתבתי מה שכתבתי כיוון שבשאלתך הקודמת את כתבת בסוף התשובה: אני מרגישה לשבנות אין כבר גבולות בבית" ובכל זאת עכשיו את טוענת שיש הרבה גבולות.
אז נשאלת השאלה מה זה בעינייך שאין גבולות - שלא עושים בדיוק בדיוק מה שאת מבקשת? האם יכול להיות שאתם דווקא הלכתם לכיוון השני ואתם יותר מדי נוקשים עם הבנות?
קצת קשה לי לדעת כי לא כתבתם הרבה פרטים.
יכול להיות שהקושי שאתם מתעקשים יותר מדי ולא מחליטים איפה להתגמש. לא כל רגע וכל דבר הילדה חייבת לעשות כמו שרציתם. ילדים לפעמים מושכים קצת את שעת השינה, לא גומרים הכל מהצחלת, לא יושבים יפה ליד השולחן, משחקים עם האוכל, השאלה אם יש מקום לזה גם?
יכול היות שהילדה שלכם מרגישה שלהכל יש הערות והוראות והיא לא יכולה ככה והיא צודקת. אני לא יודעת.
אני לא חושבת שאפשרויות הן רק להתעלם או להעניש. יש גם כל מיני דברים באמצע, כמו לשאול אותה מה קרה, למה היא כועסת עכשיו, מה לא נוח לה.
אם נראה לכם שהילדה מתחצפת כדי לקבל תשומת לב אז הפיתרון הוא באמת להתעלם מההתנהגות הזו, ואולי גם לתת חיזוקים חיוביים להתנהגויות הפוכות. כלומר כשהיא כן עושה מה שמבקשים - לתת מדבקות ופרסים וכשלא, להתעלם. וכן להתייחס לתכונות חיוביות שלה בהבלטה,
כדי לא ליצור מצב שהיא מרגישה שהיא מקבלת התייחסות רק כשהיא ילדה רעה. כשתהיה לה עוד דרך לקבל התייחסות, היא לא תצטרך להתחצף בשביל זה.
מקווה שעזרתי, אם לא תנסי לכוון אותי יותר.

שלום לך,
הסיומת של השאלה שלך קצת שונה מההתחלה. את מתחילה מלהתלונן על הבת הגדולה אבל אחר כך מתברר שכנראה יש בעיית גבולות כללית בבית.
כדי לשמור על גבולות קודם כל צריך להיות עיקביים. אם ילד מרגיש שאין עיקביות קשה לו להסתגל לדרישות. אתם צריכים להחליט על מה מתעקשים ועל מה לא, לא על כל דבר צריך להתעקש, אבל על מה שהחלטתם צריך לעמוד באופן עיקבי ולא לוותר. דבר נוסף הטון בו מבקשים צריך להיות תקיף וברור.
דבר שלישי, אפשר לתת חיזוקים חיוביים על התנהגויות שרוצים לחזק, כמו חיזוקים מילולייים, מדבקות וכו'.
אם אתם לא מצליחים, כדאי לפנות להדרכת הורים מסודרת.

שלום

ציינת שאין גבולות בבית דווקא אני מקפידה על גבולות כמו שעות שינה לא לקום מהמיטה שעה קבועה גבולות בזמן ארוחה וכו אני מתכוונת שהילדה מדברת בחוצפה ולא מקשיבה לדוגמא אני לא מקשיבה לך , לא בא לי , לא רוצה . מרביצה . לא מוכנה ללכת לחדרה או לשבת בעונש בפינה . מה כן עליי לעשות? שמסבירים לה סותמת את האוזניים ולא מקשיבה .

תודה רבה

שלום לך,
עניתי לך בהמשך לתגובתך שניתנה בטעות אחרי השאלה של אפרת על הטיטולים.

שלום,
חשוב מאד להיות סבלניים בהתייחסות שלכם כלפיה, הבת שלך עדיין קטנה וצריך לנצל זאת בכל העניין של יחסים וקשרים בתוך המשפחה כמו שמירת גבולות -מה מותר ומה לא וללכת לפי כך, חשוב מאד להיות ברורים עם הילדה. דבר שני היות ויש לה אחות קטנה אז לשתיהן צריך לתת תשומת לב ולהגיע לאיזשהו שווין בינה לבין אחותה, ילד בגיל 7 יכול שם לב לדברים מאד ממוקדים וקטנים במשפחה והוא יכול לשאול את עצמו למה אמא מחבקת את אחותי יותר ממני? לא משנה באיזה גיל צריך לשים לב לכך -דבר שאולי גרם אצל הילדה שלה לחוצפה וסירוב לעשות מה מבקשים ממנה. ולכן צרכיך לשים לב למידת הקשר וצורת הקשר במשפחה שלך והאם את נותנת היחס לשתי הבנות במידה שווה (למרות הילדה היא הגדולה).
מקווה שעזרתי
מהא
סטודנטית לתואר שני 

שלום דבי,
לא תארתם שום פרטים על המשפחה ועל הילד והתופעה עצמה. האם היה כך תמיד, אם לא מתי זה התחיל, איך אתם נוהגים להרגיע אותו, וכו'. כמו כן יכול להיות שיש סיבה רפואית כלשהי אם הוא בוכה הרבה בלי סיבה נראית לעין. אולי יש כאבים כלשהם? האם הילד מדבר מעט? האם אומר מה מציק לו? בקיצור חסרים פרטים רבים.

עפרונית,

עד לתחילת הנה יש פרק זמן לא מבוטל. הילדה תלמד דברים נוספים, תתפתח ותגדל.

באופן אישי אני מעדיפה זמן רב יותר בחממה, כל עוד ישנה את האפשרות.

גם אם לא- חשוב יותר לדעת מי הצוות ואיך הוא מתפקד, מאשר העובדה אם זה גן פרטי או מועצה.

בהצלחה בבחירה,

נעמה.

אני מניחה שבעוד חמישה חודשים לערך היא תרכוש כלים נוספים, כולל מבחינה שפתית (שכיום היא רק מתחילה לדבר חצאי מילים בקושי ודי קשה להבינה).
לגבי צוות של גן, לצערי התמונה המצטיירת לעיניי ההורים היא שונה מהמתרחש לעיתים בגן.
מה ניתן לצפות מפעוט בגיל 2.9? במידה ונשלח אותה לגן מועצה, האם מבחינה אובייקטיבית היא אמורה לדעת להפשיל בגדים תחתונים כדי לעלות לאסלה באופן עצמאי? או לפתוח קופסת אוכל ולהוציא כריך?
ומה ההמלצה בגיל כזה מבחינת כמות גננות/סייעות על קבוצת גיל זו?
על טופס הרישום שלה לגן מועצה רשום "לגילאי 3-4" זה אומר שגם ילדי גיל 4 או אלו שקרובים לכך אמורים לשהות איתה באותו מבנה?
השנתון שלה מבחינת רישום נגמר ב- 8.12.2007, והקטנה נולדה ב- 4.12.2007, כלומר היא תהיה ממש בין הקטנים אם לא הקטנה ביותר.

ושוב תודה גדולה!

הבת שלי כרגע נמצאת בגן טרום טרום חובה. היא ילידת נובמבר , מכאן שגם היא בין הילדים הקטנים בשכבת הגיל שלה.
כמוך, גם אני התעסקתי בסוגייה האם לרשום אותה לגן עירוני ואיך היא תסתדר. היו לילות שממש לא ישנתי.

לשאלתך, הילדים אמורים לדעת להוציא את הכריך ולגשת לשירותים לבד. כמובן, שהצוות יסייע בשלבים הראשונים ובכלל לילדים שמתקשים, אין צורך לדאוג.

תתפלאי כמה הקטנים שלנו יכולים להיות עצמאיים, במיוחד כשהם לומדים מילדים אחרים סביבם המתפקדים לבד.

באופן כללי, אני מאוד מרוצה מהגן העירוני. אני מרגישה שהילדה התפתחה שם מאוד.

אני מציעה לך להירגע, יהיה בסדר.

נלי שלום,

האם קרה שינוי בעקבותיו החלה התופעה? האם התנהלות זו היתה מאז ומתמיד? מי עוד משכיב אותו?

בגדול,נשמע שמדובר פה בבעיית גבולות, שקרוב לוודאי מתבטאת בעוד תחומים. הילד בהחלט בודק פה גבולות, ואכן מצליח למתוח אותם.

חסר לי מידע בכדי לעזור. נסי לחשוב אם ישנה סיבה לצורך שלו בך בשעות כאלו. האם את נוכחת מספיק במהלך היום?

העליתי מס' השערות, מקווה שאחת מהן תהווה בעבורך פתח להבנת הבעיה.

מאמרים בנושא גבולות, את מוזמנת לקרוא באתר שלי.

אני פה לכל שאלה,

נעמה.

נעמה שלום,
תודה על תשובתך,
אכן נתת לי חומר למחשבה!
נילי

שלום ביגי,
משהו כאן אכן נשמע מדאיג. גם אם זה נכון לכעוס, זה לא עוזר, לפי מה שאת מתארת. הייתי יושבת עם הילד בשקט, ושואלת אותו היכן נחשף לאופציה הזו לראשונה, ואם היו לו עוד חוויות בתחום הזה. ייתכן שבנך נחשף למיניות באופן לא הולם וזו חלק מהתגובה שלו חשוב לברר איתו בדיוק מה קרה, אם קרה. בהתאם למה שהוא יגיד, הייתי מחליטה איך להמשיך לפעול. בנוסף, הייתי מסבירה לו שמין זה דבר טוב ונעים, אבל האופן בו הוא מוצג באתרים האלה הוא מעוות ולא מעיד באמת על יחסים בריאים ונכונים בין גבר לאישה, יחסים שאמורים להיות בהם אהבה וכבוד.

שלום מיקי,
ייתכן בהחלט שמדובר באנקופרזיס, אך קודם כל יש לשלול סיבה רפואית. אנא פנו קודם כל לרופא המשפחה. אם תישלל בעיה רפואית, כדאי לפנות לפסיכולוג או פסיכורתפיסט שעובד עם ילדים ובגישה קוגניטיבית התנהגותית.

יעל שלום,
לא ברור איזה קשר נוצר בין הגננת לבנכם ומדוע היא הסבה את תשומת לבכם לתגובה הסלקטיבית שלו. בכל מקרה, לא ניתן לייעץ בנושא שכזה באמצעות האינטרנט שכן חשוב שאיש מקצוע יתרשם בעצמו. תוכלו לפנות לרופא הילדים ולשאול בעצתו.
שירי

שלום לירון,
הדעות חלוקת לגבי גיל כניסה למסגרת. גיל שנה וחצי לדעתי הוא גיל אידיאלי. עדיף בעיניי מסגרת קטנה יותר עם יותר מטפלות, אבל בסה"כ זה בסדר. הילד זקוק לחברה בגיל שכזה. אם תעשי את ההתאקלמות באופן הדרגתי, זה יעבור בשלום (את מוזמנת לקרוא על כך מאמרים באתר שלי).

הייתי ממליצה להכניס אותו לאחר תק' החגים מכמה סיבות: ההפסקות אכן קשות ופוגעות בשגרה וביכולת ההתאקלמות. בנוסף, יהיו קשיים של אחרים והרבה בכיות. אם ייכנס מעט אחרי, המטפלות יהיו פנויות למקד בו את תשומת הלב.
אך שוב אני מדגישה, לעשות זאת בהדרגתיות!

בהצלחה,

נעמה.

גיא שלום,

דאגו להוות בעבורה דוגמא אישית. הדגימו לה בבית סיטואציות דומות. אני מאמינה גם ב"הצגות" עם חיות או בובות ותוך כך ללמדה איך להגיב.

תעבדו על זה וזה ישתנה עם הזמן.
במקביל כמובן חשוב לחזק את עצמאותה ובטחונה העצמי.
אל תתערבו בסיטואציות, אך תנחו אותה מה לומר לאחר. שאלו אותה מה כדאי לומר.

קראו על כך מאמרים באתר שלי,

נעמה.

שלום רחלי,
תנסי לשאול אותו למה הוא עושה זאת. ייתכן שמדובר בחרדה, ואז אולי כדאי לפנות לטיפול.

שאלתי אותו ואין לו הסבר, קראתי מאמר על OCD זה בעקבות עוד שינויים שאני רואה אצלו וכשקראתי את המאמר הרבה מההתנהגויות שיש שם מצביעים עליו, אשמח אם תכווני אותי למי אני פונה במצב כזה.

תודה

שלום רחלי,
אכן מדובר בסימפטומים שיכולים להיות קשוירם ל-OCD, זהו מצב שנובע מחרדה. כדאי לכם לפנות לטיפול אצל פסיכולוג קליני או פסיכותרפיסט שעובד עם ילדים ובשיטה קוגניטיבית - התנהגותית.
אתם צריכים להחליט אם אתם מעוניינים בטיפול פרטי, או במקום ציבורי.
אם אתם מעוניינים לפנות לטיפול במקום ציבורי אתם יכולים לפנות למרפאה לבריאות הנפש של משרד הבריאות באיזור מגוריכם, שם הטיפול הו אבדרך כלל בחינם, לעיתים יש תור המתנה. אתם יכולים לברר בקופת החולים שלכן לגבי רשימה של מטפלים שעובדים עימה בהסדר ומקבלים במחיר מסובסד, או שאתם יכולים לברר המלצות ממכרים או מפסיכולוגית של המסגרת החינוכית על מטפל פרטי טוב שעונה להגדרות שפירטתי למעלה באיזור מגוריכם.
בהצלחה.