פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום מיכאל,
זה יפה שאישתך רוצה לחזור לארץ, ברוכים הבאים ואני מקווה שתצליחו ותהנו כאן.
העובדה שאישתך רוצה לבוא ולהתגייר לא סותרת בהכרח את מה שאמרתי לכם בתשובתי הקודמת. אדם שמרגיש נוח בזהות ובשייכות שלו, לא כל כך מהר רוצה לעבור לארץ אחרת ולהתגייר. זה לא כל כך פשוט. עם זאת אני מבינה שזו אמירה כבדה שאין לכם מה לעשות איתה כרגע, אלא עליכם לפנות לטיפול מסודר או כעת או כשתגיעו לארץ.
אני בכל זאת חושבת שהעבודה העיקרית היא לא איך אתה מקל על הילד אלא איך אתה לומד לחיות בשלום עם עצמך. אתה בעצמך אומר שהקושי העיקרי הוא שהילד צריך להתמודד עם אבא עצבני וכועס על עצמו.
לכן האבא צריך לפנות לייעוץ שיעיזור לו להבין, למה לא טוב לו בכל מקום, האם הוא מרגיש שכל פעם מחדש הכל מתקלקל לו? וכו', אני לא אכנס לזה יותר, כי זה לא המקום.
כשאתה תהיה פחות עצבני וכועס על עצמך גם לבן שלך יהיה יותר קל.
בכל זאת כמה טיפים כדי להקל על הבן:
דבר איתו באופן גלוי על החוויה שאתה מזהה - שבטח קשה לו עם המעברים בחיים שלכם, ובטח קשה לו שהוא רואה את אבא לחוץ וכועס. אתה יכול להגיד לו שזו לא אשמתו, ושאתה מאוד אוהב אותו. וכן שאתה תשתדל וגם אמא, לעשות שלכולכם יהיה יותר קל, ולפעמים יצליח לך יותר ולפעמים פחות. עצם הדיבור הגלוי על הקושי, יקל על הילד, ויעזור להוריד ממנו תחושות של חרדה ואשמה. זה גם יעלה אצלו שאלות שאולי כרגע הוא לא שואל, ומציקות לו מבפנים. על השאלות כדאי לענות בצורה גלויה וכנה ככל הניתן, בהתאם ליכולת שלו להבין בגילו.
בהצלחה לכם.

שלום מדי,
התיאור שאת מתארת הוא אכן גבולי, ויש מקום להתייעץ לדעתי עם איש מקצוע. זה נשמע שהילד לא מרגיש שהקול הוא בשליטתו. ילדים שמשחקים עם חברים דמיוניים עושים זאת כשהם רוצים. כאן הילד שלך חש שיש פה מישהו ממש נפרד ממנו, וזה אכן קצת מדאיג.
טוב שאת עירנית לכך, לא מכחישה ושואלת באומץ.

עליי לציין שבמשך כל הזמן ניסינו להמנע מלתייג אותה כילדה "קשה" "מפונקת" או "בעייתי", תמיד מצאנו תירוצים והסברים.... עייפה, רעבה, עצבנית..
כמו כן, כל פעולה בסיסית, גוררת מאבק, להתרחץ, לסדר את החדר, לאכול.

תודה,

שלום לך,
לא תארת איזה משבר היה כשניסית להקדיש לילדה זמן לבד. אשמח אם תתארי זאת.

החלטתי לפנק אותה והלכנו לקנות נעליים.
מדדנו נעליים, קנינו ושמחנו.
המשכנו לחנות ספרים, הייתי צריכה לקנות משהו והיא החליטה שהיא רוצה חוברת. הסכמתי גם את זה. בחרה אחת לה ואחת לאחיה.
ואז החליטה שהיא רוצה דיסק לפסח של יציאת מצריים.יש לנו את הדיסק בבית ומעבר לכך כבר היה נראה לי יותר מידי בזבוזים.
לא הסכמתי ולא ויתרתי.
התחילה ליילל , להציק, לרטון,לקחה את הדיסק ושמה בקופה, עד שבסוף נאלצתי לאיים שלא אקנה לה כלום, כעסה ויצאנו מהחנות.
המשיכה להסתובב בעצבים וכעס וכבר שכחה את הנעליים שקנינו ואת הכיף שעשינו.
המשיכה בסצינה שלא הסכמתי לקנות לה ארוחת ילדים (בשביל הצעצוע כמובן), ומי שראה מהצד בטח חשב שאני אמא נוראית שלא קונה לילדה לאכול.מיררה בבכי.
ועוד כל מיני כאלה סצינות מיגעות :(

תודה רבה לך על ההתייחסות!!!!!!!!!!!!!!!!

לפני כחודש בדיוק, חזרתי לעבודה אחרי 9.5 חודשי חופשת לידה
אין לי ספק שכולם נהנו מהתקופה הזו
הייתי רגועה, היה לי זמן לכולם
הייתי משאירה אותם לפעמים איתי בבית ליום כיף
הייתי מארגנת את הבית בבוקר ואוספת אותם אחה"צ , פנויה לחלוטין בשבילם
היום אני עובדת במשרה מלאה, טסה מהבית מקסימום בשבע ובעלי מפזר אותם
חוזרת בארבע בדיוק, עם הלשון בחוץ,ומתחילה לדאוג לכולם ולהכל יחד
בתקופה זו, הכל היה תקין
תמיד ידעה לדרוש ו/או לעמוד על שלה אבל "לא",היה "לא.זה לא היה חמור כמו לאחרונה.

ושוב תודה, תודה

שלום לך,
אכן את בעצמך מחברת את החיבור שלאחרונה נהיה שינוי מאוד גדול בבית. עבור ילדים זה שינוי גדול ובבת אחת. וגם עבורכם.
עקב השינוי, יש לך ציפיה שכולם יקלו עלייך, כי את עם הלשון בחוץ וזה נורא קשה. אני יכולה להבין אותך.
אבל כנראה שהילדה שלך לא יכולה להבין אותך, ולמה שהיא תוכל? היא רק בת 6.
את מרגישה שאת עושה למענה הכל וכשהיא מתנהגת לא יפה, זה נראה לך נורא ואיום ואולי גם כפיות טובה נורא גדולה, את צועקת עליה בחזרה ורוצה שהיא תחזור להתנהג יפה. למה בעצם?
ילידם לפעמים מתנהגים לא יפה.
ילדים שמתנהגים בשתלטנות הם לרוב ילדים שבפנים בלב מרגישים מאוד חסרי אונים והם מנסים לשלוט בעולם כדי להחזיר לעצמם את תחושת השליטה ולהחזיק את עצמם. לילדה שלך חסר ליווי ריגשי לקשיים שלה. היא מרגישה לא מוחזקת, לא מובנת, החיים משתנים לה במהירות, הדרישות ממנה גדלות, היא הכי גדולה, כי המשפחה גדלה ואבא ואמא עובדים, וכנראה שריגשית היא מרגישה לבד, לא מצליחה להכיל את עצמה.
עצם הרעיון להקדיש לה זמן לבד הוא יפה ובמקום, אלא שהזמן הזה צריך להיות מלווה בהכלה ריגשית ולא בהכרח או לא רק בקנייה חומרית.
המקום שבו היא התחילה לכעוס הוא הזדמנות מצויינת לכך. את לא צריכה לקנות לה כל מה שהיא רוצה, ולדעתי זה לא מה שהיא רוצה, היא רוצה את אמא שלה בחזרה, וכל המתנות שבעולם לא יספיקו לה.
אני לא הייתי קונה לה את הדבר האחרון, אלא יוצאת איתה מהחנות, לא מתרגשת מהבכי, הולכת הצידה, מחבקת אותה, ואמרת לה שאת יודעת שבזמן האחרון היה לה נורא קשה, והיא מתגעגעת אלייך, והיא צריכה נורא מהר להיות ילדה נורא גדולה ולהיות בגן ובצהרון, בלי אמא ואחר כך כשאמא חוזרת היא קודם כל מתפנה לקטנים ואז היא שוב לבד, וזה עצוב לה בלב והיא מקנאה וכועסת. וחשוב לך שהיא תדע שאת אוהבת אותה מאוד, והיא ילדה מדהימה, ואת תמשיכי להקדיש לה זמן לבד באופן קובע וזה יהיה הזמן רק של שתיכן, שתהיו ביחד ותספרו אחת לשניה דברים, ויהיה לכם כיף וגם אם היא תכעס בזמן הזה זה לא נורא כי את אוהבת אותה בכל מקרה, גם כשהיא מתנהגת לא יפה.
לדעתי זה יעזור יותר מצעקות.
בהצלחה.

שלום סיגל,
השאלה לפי מה נקבע מה מוקדם מדי. לפי המוסכמות? לפי מה מתאים לילד והוא יכול להכיל?
כאן יש רצון שבא מהבת שלך, הוא נובע ממציאות אובייקטיבית, לא משהו שהיא ממציאה ומגזימה, כך לפי התיאור שלך לפחות. אם היה מדובר ביישור שיניים, אני מניחה שהיית נענית לה. בגלל שזה שיעור ויש לכך קונוטציה של נשיות ומיניות, כנראה יש בזה משהו שמרתיע אותך. אבל לא נראה לי שהבת שלך רוצה להסיר את השיער כי היא רוצה להיות אשה טרם זמנה, או שיש לה רצון לבטא את עצמה מבחינה מינית או נשית. היא פשוט לא רוצה להיות חריגה.
כדאי לגשת לרופא עור ולבדוק את ההשלכות הבריאותיות של העניין הזה בגיל הזה, ואז לחשוב מה המחירים והרווחים של העניין.

שלום דידי,
אני וושבת שאת מבינה נכון, גם הוא רוצה להיות תינוק. אז קודם כל אפשר לדבר איתו על זה, ולהגיד לו שגם לו בא לפעמים להיות תינוק, וזה כיף וזה בסדר, ולשחק איתו בתינוק, לתת לו בכאילו, או באמת לשתות מבקבוק, למצוץ מוצץ, להתכרבל ולהתפנק, ולהגיד לו כשהוא רוצה להיות תינוקי אפשר לשחק ככה, אבל כשהוא מילל זה לא נעים לכם.

שלום מיכאל,
נושא הקנאה בין האחים נוסף לאשמה שבלאו הכי רובצת עליך סביב הנסיעות. תנסה להקדיש לעילאי יותר זמן איכות לבד, ותשים לב שההתנהגות שלו לא הופכת למניפולטיבית מתוך ניצול תחושת האשמה שלך.

שלוא מיכאל,
נראה שאתה מלא תחושת אשם כאב על כך שאתה מרגיש שלא הצלחת לנהל את חייך מספיק טוב עבור ילדיך.
בודאי שהחזרה לארץ תגרום שוב קשיים ובלבול. אין מה לעשות. אלה הם החיים.
מה שחשוב הוא איך מתמודדים עם זה.
נראה שבמשפחתכם קיים נושא של שייכות, בלבול וזרות. גם כשתבואו לארץ ייתכן שאישתשך הברזילאית תרגיש לא שייכת.
הנושא הזה הוא חלק מהחיים שלכם וכנראה לא באופן מקרי. יש כנראה סיבה עמוקה לבחירות שלכם בבני זוג זרים ובארצות זרות. אולי סיבה לקשורה לתחושת ניכור וחוסר שייכות מהעבר, אני לא יודעת זו רק השערה. בכל אופן הבחירות משפיעות עליכם ושיפיעו כל החיים.
זה לא אומר שמעכשיו הכל רע, ושאתם הורים לא טובים שמטלטלים את הילדים שלכם.
אבל אולי זה אומר שכמו לכולם בחיים גם לכם יש נושאים לא פתורים, ואולי כדאי לגשת לייעוץ, כשתגיעו לארץ, כדי להתמודד עם זה טוב יותר.

שלום מירב,
הדרישות שלך מהבן לא תואמות לגיל שלו. זה לא עניין של הסבר וגם לא של הבנה. יכול להיות שהוא יכול להבין אבל לא יכול להכיל ריגשית. הבן שלך הוא עדיין תינוק. אם את מפסיקה לדרוש ממנו את ההבנה היתרה הזו זה לא נקרא שאת מוותרת לו זה נקרא שאת מכירה בצרכים הרגישיים שלו.

שלום רינה,
אני חושבת שבגיל הזה את בהחלט עדיין צריכה הלתערב, הם לא יכולים לנהל את ענייניהם לבד.
בנוסף הייתי בודקת מה קורה שפתאום התחילה ההתנהגות הזו. האם הילד שכל הזמן משתלט מרגיש שהיחס שמקבל השני שונה? האם עמוק בלב את יודעת שהוא צודק? האם יש שם קנאה, שלא קשורה רק לדברים שהילד לוקח אלא לתחושה כללית שהוא פחות מוחזק, יש לו פחות מקום, פחות מבינים אותו, וכו'?
אם זה כך, אז לא מספיק רק התערב לטובת השני, כדאי גם לראות מה עוד אפשר לשנות בדינימיקה הכללית בבית.
עם זאת, להיות אם יחידנית לתאומים זו משימה מאוד מאוד לא קלה, אז קודם כל כל הכבוד לך:-) ואני מקווה שיש לך מספיק עזרה ותמיכה, זה נשמע לי מאוד לא פשוט...
בהצלחה.

זה בהחלט לא קל, רק לאחרונה אזרתי אומץ לקחת את שניהם לבד ברגל, לפני כן זה היה רק בעגלה. לצערי, לרוב אני מתמודדת לבד...

TAL שלום,
שתי התופעות שתיארת - עצירויות וקושי בהטלת שתן - נובעות ממתח רב שבנך מצוי בו סביב הגמילה. המתח הנפשי בא לידי ביטוי במתח שרירי גבוה שמביא לכיווץ שרירי פי הטבעת (ואז לא יוצאת צואה) וכיווץ שלפוחית השתן (ואז אין פיפי). נראה שכרגע יש הרבה מתח ולחץ סביב הגמילה, גם מבחינתכם וגם מבחינתו, במיוחד לאור העובדה שאחיו כבר גמול מזה זמן רב.
המלצתי היא "לשחרר" את המתח, ואז גם בנך יוכל "לשחרר" את גופו ואת צרכיו. השאירו את חדר השירותים פתוח ומואר עם מושב מתאים במידת הצורך מוכן על האסלה ותנו לו את האפשרות ללכת לשירותים כשירצה. כמו כן רצוי להציב סיר בקרבת מקום ולהראות לו היכן הוא. כדאי להזכיר לילד ללכת לשירותים, אבל עדיף כעת לא ללכת עמו לשם ולא להתבונן במעשיו באופן שיגביר את המתח בו הוא מצוי מלכתחילה. כאשר הוא מצליח, שמחו עמו בשמחתו ותנו לו חיזוקים, מחמאות ופרסים; כאשר יש פספוסים, התייחסו אליהם בצורה עניינית וחזרו במהרה לשגרה. המסר העיקרי לילד צריך להיות שהגמילה היא עניין פשוט ויומיומי שאינו מטריד אתכם במיוחד.
בהצלחה,
שירי

שלום שרה,
ייתכן ויש מקום לקחת את הילד להתייעצות. אך לפני כן, כדאי לבדוק איך אתם מגיבים באופן כללי כלפי כעס, לא רק כלפי אלימות. את מציינת שהסברתם לו שבכעס לא משיגים דבר. יכול להיות שאצלכם בבית יש מסר שאסור לכעוס, זה לא יפה. אם זה המסר, הילד לא יודע מה לעשות עם כעס גם כשהוא לגיטימי, ועדיין לא אלים. ואז הכעס שלא מקבל לגיטמציה מצטבר ויצא בתור אלימות, אחרי שכבר אי אפשר להכיל אותו יותר. המסר צריך להיות לכעוס זה בסדר, תסכול זה דבר מובן, רק אחרי שנותנים לגיטמציה לכעס, אפשר לחשוב מה עושים איתו, איך מבטאים אותו בדרך יותר נסבלת, למשל מותר להגיד אני כועס, מותר גם לריב ולהתווכח, וכו'.

אני תמיד אומרת לו שמותר לכעוס אך אסור להרביץ ולצעוק, הוא גם יודע את זה, כי באיזשהו שלב הוא מפסיק עם ההתנהגות הזו ומבקש יפה, אך יש לו המון התפרצויות זעם.

שלום שרה,
תראי מה שהעליתי זו רק השערה, כי לא נתת הרבה פרטים על המשפחה ועל מה שקורה. ייתכן גם שאתם אומרים שלכעוס זה בסדר, אבל עדיין כשיש כעס קשה לכם לקבל אותו. לא יודעת כי לא ראיתי אתכם בפעולה.
אם אתם מרגישים שזו לא הסיבה, אז בהחלט ייתכן שכדאי לכם לפנות לייעוץ.

לאמא שלום,
אני חושבת שהבחנת מאוד יפה בין ההתפתחות התקינה של בנך בכמה מישורים - "נבון, ורבלי מאוד ומרעיף אהבה" כפי שכתבת, לבין הנטיה שלו לא להינות ממגע גופני של אנשים אחרים מלבדכם ההורים. אני מבינה מדברייך שעבורך מגע גופני, חיבוק וליטוף הם מנחמים ומחזקים אבל מסתבר שבנך הוא אדם ייחודי, והוא שונה ממך באספקט הזה.
ההעדפה שלו לשמור על גבולות גוף יותר חזקים מכפי שמתאים לך, היא אינה בעיה והיא מאוד נורמלית וטבעית. אנשים נבדלים זה מזה בהמון דרכים, וזו העדפה של בנך שיש לכבדה. אין לכפות עליו מגע גופני עם מי שאינו רוצה או ברגעים שאינו רוצה. הדבר עלול לשדר מסר בעייתי, של התנערות מהקול הפנימי שלו למען הסביבה, ואני בטוחה שאין זה רצונך. לגבי היכולת להירגע כשהוא בעוררות מוגזמת (כשהוא כועס או בוכה), כדאי לשאול אותו - אחרי שהוא נרגע - איך אפשר לעזור לו, מה הוא רוצה שאמא תעשה כשכואב לו, וכדומה. בשפה שלו שהוא יבין. אפשר להציע לו מספר אפשרויות - בובה אהובה, מכונית צעצוע שחביבה עליו, לשמוע שיר מסוים וכדומה. יש ילדים ומבוגרים שקל להם יותר להירגע כשמניחים להם לנפשם, והם מעדיפים להסתגר מעט עם עצמם עד שיוקל להם. אם זה הסגנון שלו (וכך סביר להניח מתיאורך), חשוב לכבד זאת.
אני מתארת לעצמי שככל שבנך יגדל, תגלי עוד נקודות של דמיון ונקודות של שוני ביניכם, ולטעמי זהו אחד מאתגרי ההורות המרכזיים - לראות איך לתקשר עם ילדינו גם במקומות הללו. בהצלחה,
שירי

שלום הילה,
קודם כל הייתי ממליצה לך לא לכנות את הילד שלך "ילד קשה", כי באופן הזה, בלי לשים לב את מקבעת את הדימוי שלו בעיני עצמך ובעיני עצמו כקשה והוא לאט לאט נהיה עוד יותר כזה.
גם מעונשים הייתי ממליצה לך להימנע, את רואה בעצמך שהם לא עוזרים, והם רק משפילים את הילד.
ירין כנראה מאוד מקנא באחותו, ואם הוא נחשב הילד "הקשה" הוא מקנא בה כל הזמן יותר ויותר, כי היא בטח נחשבת הילדה ה"קלה".
קודם כל כדאי כשהוא מרביץ לה, כמובן להפסיק את זה מיד, ואחרי שהוא נרגע, לשבת איתו ולברר מה קרה, למה הוא הרביץ. לשמוע לשם שינוי את הצד שלו פעם. זה לא אומר שאת מצדיקה את מה שהוא עשה, אבל יש הבדל בין להבין לבין להצדיק. לדבר איתו על כך שאולי הוא חש אפליה (זה לא אומר בהכרח שאת באמת מפלה), והוא מקנא, ואת מבינה אותו, אומנם מכות הם לא הפתרון, אבל את מבינה אותו. בהמשך להבטיח לו זמן איכות שלך ושל אבא שלו לבד איתו, ששם הוא מקבל התייחסות ואהבה של שניכם, ועומד במרכז תשומת הלב שלכם.
את הזמן הזה צריך לתת לו באופן קבוע ובזמנים קבועים ולא לבטל. אם תעמדו בזה יהיה לכם הרבה יותר קל איתו.
אם אתם לא מצליחים, אתם יכולים לפנות לטיפול ולהדרכת הורים.

שלום לך,
לא ברורה לי השאלה שלך. מה פירוש איך מתמודדים? את מתכוונת איך את מתמודדת ריגשית בתוך עצמך? או מעשית מה אומרים לילד?
ריגשית בתוך עצמך את יודעת שאת אמורה לא לקחת את זה אישית, אבל את לא מצליחה לעשות זאת. כדאי לך לפנות לפורומים שונים של אמהות חד הוריות ברשת או קבוצת תמיכה רגילה כדי לחלוק את החוויות האלה ולראות שאת לא לבד שם, ושזה לא אומר עלייך כלום.
מעשית, כשהילד רוצה את אבא צריך לבדוק אם אפשר לתת לו להתקשר אליו באותו רגע, ואם לא, אז לתת לגיטימציה לגעגוע שלו, להציע לו לצייר ביחד ציור לאבא וכו'.