פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום לך,
לא ברור לי אם מדובר במקרה בגמילה או באנקופרזיס. אנקופרזיס זו תופעה שבא ילדים שנגמלו חוזרים לעשות צרכים (צואה) במכנסיים. ואכן מקרים כאלה מלווים בסוג של מאבק כוחות עם ההורים, כמו שאת מתארת. נראה לי שכדאי לך לפנות לטיפול והדרכת הורים אצל פסיכולוג או פסיכותרפיסט שעובד עם ילדים.

שלום טלי.

זה נכון שלכולנו יש מחשבות רעות לפעמים אבל מחשבות כאלו בגיל זה ובאופן שמטריד זה כבר לא בהכרח טבעי וזמני.
משהו עובר עליה וזה לא קל בכלל. קשה לי להעריך את הגורמים לכך אבל לא הייתי מחכה שיעבור לבד. אני ממליצה על פנייה לטיפול פסיכולוגי. רצוי קוגנטיבי התנהגותי. זהו טיפול קצר וממוקד בפחד. בדר"כ מאד יעיל. אל תתני לה לסבול ככה. זה עלול להחמיר אם לא מטופל ומובן יותר לעומק.
קורה משהו במשפחה ?
איך את מבינה את הפחדים שלה ? כמה זמן זה נמשך? בעקבות מה התחיל ?

פני לטיפול.

בהצלחה

ליאת

שלום גלי
שתי התשובות נכונות. כן, כדאי לך לבדוק יותק לעומק מה קורה מבחינה חברתית בגן. אולי הגננת לא מספיק מודעת. במקביל, יכול להיות שהיא פשוט עוברת תקופה רגישה יותר ורחמים ועניין מצידך עלולים להאריכה.
בדקי מה קורה בגן. הזמיני חברות אחה"צ. בקשי מהגננת לשים לב. מצד שני אם את לא מגלה כלום, הרפי וחכי לראות מה קורה.
אפשרות נוספת- כן קרה משהו אבל היא מתקשה לדעת מה בדיוק ובטח לא יודעת להסביר. ההסבר הכי פשוט לה זה העניין החברתי אבל זה לא בדיוק הסיפור. תהיי איתה יותר. שמחי אותה. אם עצובה נסי לעזור לה להבין, יחד עם זאת אל תלחצי.
תכף חופש. אם זה לא רציני עד סוף החופש זה יעבור. אם נמשך, חיזרי אלינו.

חג שמח

הבת שלי בת 5.4בגן חובה . היא אוהבת לשחק עם מרבית הילדים אך אין לה חבר /או חברה שאיתם אוהבת לשחק באופן ספציפי. כאשר אני שואלת אותה עם מי שיחקת היום ? הרבה פעמים התשובה שלה היא לבד. כמו כן היא מרבה לומר "הלוואי והילד הזה או הזה היו חברים שלי"..... שאני שואלת למה היא אומרת את זה את היא מסבירה שאותו ילד ברוגז איתה ואז אני מסבירהשיש הרבה ילדים ואפשר לשחק עם אחרים. היא מתראה מדי פעם אחהצ עם חבר/ה או שניים השאלה שלי האם לערב את הגננת? אציין כי הילדה הולכת בשמחה לגן וגם שמחה בחזרה . בעלי חושב שאני מגזימה ואן צורך לערב את הגננת אך אני עדין מודאגת שמה אין לה חברים בגן.
אשמח לתשובה
תודה

הבת שלי בת 5.4בגן חובה . היא אוהבת לשחק עם מרבית הילדים אך אין לה חבר /או חברה שאיתם אוהבת לשחק באופן ספציפי. כאשר אני שואלת אותה עם מי שיחקת היום ? הרבה פעמים התשובה שלה היא לבד. כמו כן היא מרבה לומר "הלוואי והילד הזה או הזה היו חברים שלי"..... שאני שואלת למה היא אומרת את זה את היא מסבירה שאותו ילד ברוגז איתה ואז אני מסבירהשיש הרבה ילדים ואפשר לשחק עם אחרים. היא מתראה מדי פעם אחהצ עם חבר/ה או שניים השאלה שלי האם לערב את הגננת? אציין כי הילדה הולכת בשמחה לגן וגם שמחה בחזרה . בעלי חושב שאני מגזימה ואן צורך לערב את הגננת אך אני עדין מודאגת שמה אין לה חברים בגן.
אשמח לתשובה
תודה

שלום אביטל
את יכולה לבקש מהגננת לשים יותר לב ולהתערב רק בשעת הצורך. יחד עם זאת אל תשדרי לביתך שאת מוטרדת מהנושא.
אולי כדאי שהאב ישוחח איתה. מעניין אם לו היא תענה אחרת...
את יכולה להציע לה להזמין יותר אחר הצהריים או ללכת לחברות. זה יכול לעזור לא פחות מעירוב הגננת.
עוד נקודה - גם כשהיא פונה אלייך עם קושי, נסי לסייע לה להעחות פתרונות בעצמה. אל תתני לה את הפתרון מוכן. אם תחשוב על פתרונות בעצמה תתחזק ותוכל להתמודד טוב יותר בעתיד

בהצלחה

ענבל,

זהו מצב התנהגותי נלמד, או בבית או בגן.
גם את וגם הגננת, הציעו לה טישו בכל פעם שזה קורה, בצורה אינטנסיבית, כדי לנסות ולשנות התנהגות. זו תופעה מוכרת בגיל זה.

את יכולה לנסות גם את טבלת התגמולים הפשוטה שיכולה להועיל.
בהצלחה,

נעמה.

שלום לי
יש שתי סיבות עיקריות להשארה. אחת היא בשלות קוגנטיבית כאשר יש סיכוי לטפל בבעיות במהלך השנה. זו אינה הבעייה של בנך. השנייה היא בשלות רגשית נמוכה הבאה לידי ביטוי בקושי להתמודד בעצמו, ילדותיות, בכי תכוף, ואי משיכה ועניין בלמידה ועלייה לא'. גם זו אינה מאפיינת את בנך.

קושי לקבל סמכות הוא אמנם בעייה אבל שנה נוספת בגן לא תפתור אותה. צריך יותר גבולות ופחות פינוק. הוא אמנם הכי קטן אבל הוא כבר די גדול וצריך להתמודד עם חובות וזכויות בהתאם. העובדה כי אינו משתתף במסיבות אינה מצדיקה השארתו לשנה נוספת.
מכייון שהוא רוצה לעלות, אביו רוצה שיעלה, ומדובר על חט"צ שזה ייתרון במקרה שלו, נראה לי שנכון להעלותו. חשוב לקבל הדרכת הורים של כמה פגישות כדי להתמודד בצהרה עם הבעיות שהצגת ולקדמו מבחינה חברתית. זה חשוב ואפשרי

בהצלחה

נעה שלום,
יחד עם האהבה שבתך בוודאי חשה כלפי אחיה התינוק, יש רגשות אחרים שהם מאוד טבעיים - קנאה, כעס, חשש שהוא מקבל את כל תשומת הלב, וכדומה. גם אם היא לא חוותה "משבר", הרגשות הללו הם צפויים, והייתי מוטרדת אם לא היו מופיעים כלל. ייתכן שהנשיכות בטאו כעס מסוים כלפי הילד, וייתכן גם שבתך (שהיא עדיין ילדה קטנה על אף היכולות הורבליות שלה), מתבלבלת לעתים בין נשיקה לנשיכה. לא סתם שתי המחוות הללו דומות בשמן, הן שני תגובות קרבה באמצעות הפה. ייתכן שבתך התכוונה בתחילה לנשק, אולם פתאום נתקפה בצורך להפעיל יותר תוקפנות ונשכה את בנך.
כמו כל התנהגות תוקפנית בין אחים (ובכלל), יש להציב גבולות באופן ברור ומפורש. להגיב בכעס על הנשיכה, ואם ההתנהגות חוזרת - לנקוט בסנקציות קצרות מיד לאחר האירוע.
בהצלחה ותיהני משניהם,
שירי

ד"ר שירי,
תודה רבה על תגובתך, כמובן שבדקתי אותה גם גופנית, שכחתי לציין זאת, היינו בבדיקה ביום חמישי האחרון והרופא שלל כל דבר. חשוב לציין שבדק אותנו רופא מחליף ולא הרופא הקבוע שלנו, קבעתי לה תור נוסף ליום שלישי. אבל האמת היא שזה לא נראה לי גופני. באינטואיציה שלי זה משהו אחר...

שלום ליאת
לבת הצעירה עדיף להעלות עם כל חבריה. העובדה שגם אחותה שם לא אמורה להוות בעייה אם מתמודדים עם זה נכון. מי שעלולה לשלם את המחיר זו דווקא האחות הגדולה. אולי אפשר להעביר אותה לגן חובה אחר ? אתם בטוחים בהחלטה ? זה אומר שהן עלולות להיות כל השנים בכיתות מקבילות. זו החלטה משמעותית.
במידה ויהיו באותה מסגרת חשוב לשמור על נפרדות ברורה, להשאיר לגדולה פריוולגיות של גדולה. חשוב שאתם והגננת תבהירו להן שהן לא אחריות זו על זו. כדאי לנסות לעשות הפרדה בחברים וחברות. חשוב לא להשוות. ועוד ועוד...

בהצלחה

ל"מאמאמיה" שלום,
הייתי קודם כל לוקחת את הילדה לרופא לבדיקה, כדי לשלול סיבות גופניות לצרחות, במיוחד לאור העובדה שהיחס שלכם אינו מקל על הצווחות. אם הבדיקה תימצא תקינה, אנא חזרי לפורום ונוכל להעלות אפשרויות נוספות לתופעה הזו.
שירי

מלי שלום,
ראשית תודה על התודות, אני שמחה שהפורום עוזר. זו מטרתנו.
אנחנו יודעים שכל ילד במיקום אחר במשפחה מרגיש לעתים קנאה באחיו - הגדולה גם יכולה לקנא בפינוקים של הקטנות, הקטנה מרגישה שהגדולות עושות דברים שעדיין אינה יכולה וכדומה. לכן המיקום במשפחה אינו הדבר היחיד שעלול להפריע לבתך. ייתכן שבתך אכן מזהה הבדלים ביחסכם אליה לעומת אחיותיה, וכדאי להקשיב לטרוניות שלה ולבדוק מתי הן מוצדקות. שאלת את בתך, אך היא לא יכולה תמיד להבין מדוע היא מתנהגת באופן מסוים, ובוודאי שמושגים כמו "קנאה" ו"השוואות" הם מופשטים מדי עבורה.
במקביל, הדרך בה בתך פונה אליכם היא בוודאי לא אופן התנהלות שנרצה שיתקבע אצלה. לכן כדאי לבקש ממנה לחזור על הבקשה בטון הולם יותר, ורק כשתעשה זאת - תתנו לה את מבוקשה. חשוב לומר שכל עוד היא מדברת במנגינת בכי, לא תיענו לבקשה.
בהצלחה,
שירי

שלום דנה,
אבא, כל אבא, הוא מאוד משמעותי עבור הילד שלו, גם אם לא בילו יחד הרבה, ואלי דווקא כשלא נמצאים יחד הרבה, כשגם המעט הזה נגמר הכאב הוא כפול.
צריך להסביר לילד שאבא ואמא לא הסתדרו ביחד, וזה לא קשור אליו, והם עדיין אוהבים אותו אותו הדבר, והוא לא אשם בזה.
כדאי לנסות לשמור על קשר עם האבא בטלפון או דרך הסקייפ.
ובחלט לדבר על העניין הזה עם הילד ולא להתעלם ממנו.

הוא מאוד מאוד אוהב כלבים ומשחק עמם ללא כל פחד, אך פוחד ומתבייש (טומן ראשו בצווארי) עם אנשים שאינו רואה ביום-יום.

לאחר שאהב מאוד את האמבטיה היומית החל לפני כחודשיים לצרוח בהיסטריה רק מהידיעה שעומד להתרחץ. הוא אינו פוחד ממים, ומשחק עם אחיו כשהוא בתוך האמבטיה בכיף רב (גם בגן הוא נוטה לחפש שלוליות ולהתפלש בשמחה, אוהב לרחוץ ידיים)

אין לו בעייה במגע, אנחנו גרים במושב והוא נחשף למרקמים שונים באוכל ובמגע ולא נרתע מדבר.

שירי שלום,
אכן לכל ילד יש את האופי שלו, על המעלות והקשיים שבכך. ההשוואה בין תאומים היא אוטומטית כמעט. יחד עם זאת, כדאי שתשתדלו שלא ליצור "מעגל", בו אתם תופסים כל אחד מהם כשונה, ואז הוא מעצים את התגובות הנפרדות ובכך מחזק את תפיסתכם אותו. גם הילד ה"קשה" יותר וגם הילד ה"קל" יותר מפסידים מראייה כזו של ההורים אותם, כי אז יש להם פחות הזדמנויות להרחיב היבטים נוספים בהם.
באופן ספציפי לגבי שאלתך - כדאי להבחין בין מספר תכונות שאת מתארת. התקפי זעם הם התנהגויות של כעס רב כלפי הסביבה, ויש דרכים מאוד יעילות להתמודד עמם. אני מבינה שכבר קראת על כך וכיצד להגיב. את מקשרת היטב את העובדה שהוא בתחילת התפתחות השפה להתנהגויותיו, ובוודאי כשיוכל לבטא עצמו במלים תהיה לו אפשרות להתנהג באופן שונה. יחד עם זאת, קצת היה לי קשה לקרוא את האמירה לגבי בנך שהוא "תלותי". הוא ילד ככ קטן וצעיר, וברור שהוא זקוק לחברת ההורים, לנוכחותכם ולתמיכתכם במידה רבה ביותר. לכן כדאי לראות איך ניתן לעזור לו ולנהל את היומיום באופן שיענה יותר על צרכיו. העובדה שבגן אין התנהגות יוצאת דופן, עלולה להעיד על כך שבסהכ התנהגויותיו הן בטווח ההתנהלות המצופה מגילו. גם ההתנהגויות שציינת בתוספת, אף הן תואמות לגילו בהחלט. לכן כדאי לנסות לראות אם בכז יש דפוס בהפגנות הכעס או הרצון בקרבה אליכם, ולראות כיצד לסייע לו בזמנים אלו.
בהצלחה,
דר' שירי שדה שרביט

כשאני בבית אני לא יכולה לסגור את דלת השירותים או המקלחת כי הוא פשוט יוצא מדעתו...
הוא צורח עד לב השמיים, רוצה כ-ל- ה-ז-מ-ן בידיים (בעיקר שלי).
עוד דבר - הוא מתעצבן כל כך כשהדברים לא מסתדרים בדיוק כפי שהוא רוצה (עד לרמה שאם הבקבוק מוגש לו בקצת זווית, ולא כך הוא התכוון, הוא יזרוק את הבקבוק ויכעס, ולא ישתה, על אף שהוא רעב, ורק אחרי כמה דקות, אם התזמון יהיה מושלם, הוא יסכים לשתות (ורק לבד! שזה אחלה, הוא מאוד רוצה להיות עצמאי בתחום האוכל) הוא גם מתעצבן סתם ופשוט משתטח על הרצפה ובוכה לפעמים.

היחס שלי אליו מאוד חם בכל מצב, אני מודה שלפעמים אני נשברת כי פשוט כבר אין לי כוח לבכי הזה...

היחסים שלו עם בנזוגי מאוד טובים, אבל הוא קצת מתייחס אליו כמו אל דוד חביב, ועם כל האהבה והנתינה שלו, בנזוגי מרגיש שהילד פשוט לא שם עליו. (זה קורה בעיקר כשהוא בא לאסוף את כולנו בערב מסבא וסבתא האהובים... חשבתי שאולי זה קורה כי זה הדבר שמסמן לו את סוף היום).

אשמח לקבל המלצות ושיטות יעילות :-)

שירי שלום,
נראה שהילד חש יותר מתוח בבית מכפי שהוא בגן, ומאפשר לעצמו יותר לבטא את הרצון להיות איתך ואת הקושי שלו. ייתכן גם שזה חלק ייחודי שיש לו לעומת אחיו התאום, ואז הוא מקצין את ההתנהגות (כפי שכתבתי בתחילה). קשה לי לומר יותר כי אני לא מכירה אתכם.
יש שני דברים שעשויים לעזור כאן - ראשית לבחור את נקודות העימות. אם יש משהו שאת יודעת שבאופן קבוע מאוד מסעיר אותו ואת יכולה למנוע זאת מלכתחילה - מה טוב. כמובן שיהיו נקודות חיכוך רבות נוספות ובהן רצוי להציב גבולות ולנסות להרגיע אותו באמצעי אחר (מוצץ, חפץ אהוב, הסחת דעת שיעילה איתו, וכדומה). בנוסף אני מבינה שהמתח בא לידי ביטוי בעיקר איתך, וזה המקום בו אבא מאוד יכול לעזור. לאבא יש תפקיד משמעותי בחיים שלו וכדאי שתקדישו חשיבה איך להפוך את אבא לדמות יותר דומיננטית. רצוי להבטיח להם זמן אישי יחד ולא בסוף היום, ללא נוכחות אחרים (וכמובן לדאוג שלאבא יהיה משהו דומה גם עם בנו השני). בעצם גם את וגם בן זוגך מבטאים תחושה שהילד הוא זה שמוביל את הקשר - איתך הוא כעסן, עם אבא הוא די אדיש. הבן שלכם הוא צעיר מדי מכדי להיות מסוגל להבין את היחסים ולנהל אותם. אתם אלו שתתוו את הדרך לפי העדפותיכם, ויש לכם בגילו את הכוח לעשות זאת.
בהצלחה,
שירי

נראה לי שאאמץ מספר נקודות שניתן לעבוד עליהן!
:-)

שלום שירה,
נשמע שחל שיפור מרשים אצל הילד שלכם, וכרגע יש ייומיים קשים ושוב עולה החרדה מההתנהגות הלא נעימה של הילד. לכל ילד יש עליות וירידות, נראה שניסיתם כבר המון דברים, ולפעמים צריך קצת סבלנות, מותר לילד שיהיה לו קשה והוא לא תמיד יתנהג כמצופה. אולי כשזה קורה כדאי להקשיב לו ולראות מה מציק לו, ופחות להיות מרוכזים באיך להחזיר אותו "לדרך הישר".

אוקסנה שלום,
קשה להבין דרך המידע שמסרת מהי שאלתך בדיוק. אני מתארת לעצמי שאת מוטרדת מכך שהילד אינו מתקשר באופן מילולי בגן ומכך שיש הרבה נוקשות סביב האכילה שלו. אם תתני קצת יותר פרטים וגם תמקדי את שאלתך, נוכל אולי לסייע יותר.
שירי

לאמא שלום,
ראשית אני יכולה להבטיח לך שאת דמות מאוד חשובה עבור הבן שלך. שני ההורים הם הדמויות המשמעותיות ביותר עבור ילדים לאורך כל חייהם. יחד עם זאת, נשמע שהקשר של בנך ושלך מאופיין במתח מאוד רב וברגישות רבה מאוד האחד כלפי השני(ה). כדי להבין יותר טוב מה קורה אצלכם, לא ברור באיזו מידה אבא נמצא מספיק איתו ומה אתם עושים כשאתם לבד.
יחד עם זאת, חשוב להקפיד שלכל הורה יהיה זמן אישי מהנה עם הילד. כמו כן, כשבנך נוהג בך (או באביו) בצורה שאינה מוצאת חן בעינייך, רצוי להציב גבולות ואף לנקוט בסנקציות - אם הוא דוחף אותך, יש לומר לו בבירור שזו התנהגות לא מתאימה ואף להשאיר אותו מעט לנפשו. במקביל, חשוב שגם את תבדקי עם עצמך כיצד את מגיבה לבנך - ייתכן שהתגובות הרגשיות שלך וההיעלבות גורמות לו להקצין את התנהגותו כלפי האב כדי להגיע לאותה השפעה כלפיך.
בהצלחה,
שירי