פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום לך,
לא כל כך ברור מה השאלה שלך. הבת שלך רוצה להיות בן, לא אכפת לך שהיא תהיה לסבית, אבל היא אוהבת בנים, שלוש נקודות... אנחנו אמורים להבין מזה משהו? האם את חושבת שיש בכך משהו מדאיג? למה בדיוק את מתכוונת ומה מפריע לך? כי מצד אחד את כותבת שאין לך בעיה ומצד שני לא ברור...
אנא פרטי יותר.

שלום רונן,
ייתכן שזו אוננות, ייתכן גם שיש לו כאבים או שמגרד לו, אפשר לשאול אותו. בכל אופן אם זו אכן אוננות, צריך להסביר לו בהתאם להתפתחות השפתית שלו ולמה שהוא מבין, שמה שהוא עושה זה נעים וטוב אבל לא עושים את זה ליד אנשים. מותר לעשות את זה בחדר לבד.

של בני.כשאני שואל אותו אם כואב לו הוא אומר שלו.הוא גם מתאמץ ואם זה כמה דקות אז הוא מזיע גם.מה דעתך...תודה

שלום רונן,
נשמע שזו אכן אוננות.

שלום שירי,

לא תיארת משהו שהייתי מגדירה "לא נורמלי", אבל ניתן להשפיע על ההתרחשויות ועל הקושי אותו אתם חווים ע"י יעוץ לכם ההורים.
אין כאן דבר חריג, אך הכוונה יכולה להקל ולהועיל.
ד"א- המנעי מלקטלג ע"י חזק\ חלש, כי המיתוג הזה יישאר כך לאורך שנים, באם תשתמשי בהגדרות אילו...
חג שמח,
נעמה.

שלום אוקסנה,
לא זה לא יכול להזיק לו.

מה זה בלבול שפה? תודה

שלום אוקסנה,
אני לא יודעת למה את מתכוונת במילים "בלבול שפה". פעם אומנם חשבו שללמד ילד שתי שפות במקביל זה מבלבל אותו. היום מחקרים מראים שזה לא תמיד נכון.
בכל אופן הוא למד לבד את השירים ביוונית, כך שאת לא ממש יכולה למנוע את זה, זו היכולת הטבעית שלו וזה בסדר.

היא גם חרדה כשאני הולכת למקום כלשהוא אפילו שזה משפחה שללה ולא ישנה בלילה ,
אני מכירה הרבה אנשים שבגלל שכפו עליהם להיות דתיים כשהם גדלו הם יצאו מזה אבל ממש יצאו מזה התחילו לשתות לא דפקו חשבון להורים הכל בגלל הילדות שלהם ...
יש מצב שזה יקרה גם אצלי ?
שכל זה שהיא ככה עכשיו ולא משחררת ולא כלום אני אגדל ואשחרר את עצמי יותר מידי בלי גבולות ?

שלום לך,
לא ברור לי למה את מתכוונת כשאת אומרת "בעיה פיזיולוגית". בכל אופן בעיות פיזיולוגיות מאבחן רופא, וזה לא בסמכותנו פה בפורום.
אני בהחלט חושבת ששיחות על הנושא יכולות לפתור חלק גדול מהקושי.
נראה לי שמדובר בנושא כבד, עם הרבה השלכות, וגם אם הילדה ללא רוצה לכת לייעוץ, את יכולה ללכת להדרכת הורים בנוגע אליה כדי לקבל הכוונה יותר מפורטת איך לנהוג ואיך לדבר איתה על הנושא.

יעל שלום,

בגיל 3 לא הייתי חוששת מקבוצה גדולה יותר, אותה הוא מכיר, טוב לו שם, ואת מרוצה מהצוות.
לא צריך יותר.

בהצלחה!

נעמה

שלום לך,
אשמח אם תוכלי לפרט יותר, ממה את חוששת, מה יקרה אם תהיה נשיקה בלחי?
נראה לי שהדבר החשוב הוא לא התשובה שתיתני אלא מתוך איזה תהליך של דיאלוג וקבלת החלטות תתיני אותה ותדגימי לבת שלך.
נראה לי שכדאי לעבור מדגם של שאלה תשובה כן או לא לדגם של התלבטות משותפת, לשאול אותה מה היא חושבת, מה נראה לה. נראה לי שגם לבת שלך הייתה התלבטות, אולי היא רוצה אבל חוששת מה יחשבו עליה, אולי היא לא רוצה וחוששת מה יחשבו עליה, אולי עוד דברים שאנחנו לא יודעים. פחות נראה לי חשוב אם הוא ילד בן 8 ינשק אותה בלחי או לא, כמו שהיא תלמד לשתף, להתלבט, ולקבל החלטות בצורה רגועה בלי בהלה. כמובן שהדגם הזה לא מצוע לדברים שעניינם חיים או מוות או סיכון נורא גדול. איכשהוא לא נראה לי שנשיקה בלחי מילד בן 8 זה סיכון כזה גדול, מה דעתך?

היי..
תודה רבה על ההתייחסות.. ולשאלותייך:
אני חושבת שהפחד שלי הוא שזה יותר מדי ומהר מדי. הרי עד לא מזמן היא הייתה תינוקת קטנה ועכשיו חבר, נשיקה.... אני חוששת מאוד מכל מה שקורה בחוץ, מהיתר חשיפה של הילדים והנוער לתכנים לא לגילם ולמידע הפרוץ והזמין לכל מי שטיפה סקרן לגבי כל דבר. אני לא רוצה מצב בו אני אסכים לנשיקה בלחי הלכאורה תמימה לחלוטין ובעצם ההסכמה תינתן לה הלגיטימציה לעשות דברים נוספים כלומר אחרי הנשיקה מה יהיה.. היא ילדה מאוד סקרנית.. אולי אני מגזימה אך אני חוששת לטעות ולהטוות לה בסיס שגוי למערכות יחסים עתידיות.
מה לעשות??

שלום לך,
קודם כל לדבר על כך עם הילדה, לשמוע מה היא חושבת, ואז מתוך זה גם אוי תוכלי להבין לאט אלט האם יש בסיס לחששות שלך.
יכול להיות שזה נראה לך מהר מדי, אבל אני זוכרת, למרות גילי המופלג, (מה לעשות:-) שבילדותי בכיתה ג' ו-ד' רקדו סלואו במסיבות כיתה ונתנו נשיקות. וזה היה אז. זה נחשב מאוד נורמטיבי בגילאים כאלה פחות או יותר שיש חברויות בכיתה, חברויות שאין להם המון משמעות, מקסימום הולכים לסרט ביחד ונותנים נשיקה.
זה לא אומר שיעשו דברים מעבר.
מה שחשוב הוא להסביר לה שלאף אחד אין זכות לעשות משהו נגד רצונה.
ושוב, למרות ששאלת מה לעשות, אני חוזרת ומדגישה שבעיני מה לעשות פחות חשוב, יותר חשוב איך הגעתן לזה, ולכן חשובה ההידברות ביניכן.
חשוב שתביני האם באמת יש בסיס לחשש שלך. אני לא בטוחה. לדעתי הילדה בעצמה מתלבטת, אחרת לא הייתה שואלת אותך, ובכלל לא ברור שיחד עם המשיכה והסקרנות אין לה גם רתיעה. לדתעי את יוצאת מתוך הנחות שלא בדקת, ולכן אני שבה וממליצה לך לדבר עם הילדה ולשקול יחד איתה את ההיבטים וההשלכות.

שלום אורלי,
לא ציינת איך והאם הכנתם אותה לאותו לילה אצל סבתא. בכל אופן לא ברור לי למה את חושבת שזו בעיית גבולות אם את בעצמך מקשרת זאת ללילה אצל סבתא.
ייתכן שלא הכנתם אותה מספיק לאותו לילה ומבחינתה זו הייתה הפתעה והיא לא יודעת באמת מתי תהיו לידה ומתי תפתיעו אותה שוב. ייתכן גם שזו לא הסיבה.
בכל אופן כדאי לדבר איתה ולהסביר לה שאולי אחרי שישנה בלילה אצל סבתא היא קצת התבלבלה, והיא לא בטוחה מתי תהיו ומתי לא, ואתם רוצים לתת לה סימן - אם תשאירו אותה שוב אצל סבתא תמיד תגידו לה קודם, ואם לא אמרתם סימן שאתם איתה כל הלילה. (יכול להיות שגם בפעם הקודמת אמרתם, אב אולי זה לא הספיק לה, צריך לחזור והדגיש את המסר).
אפשר גם להקריא לה סיפורים בנושא לפני השינה ולשוחח איתה עליהם.

ראשית תודה.
אמרנו לה שהיא תישן עם סבתא ושאנחנו נבוא למחרת לקחת אותה מהגן - היא ישנה אצלה/אצלנו בבית, לא אצל הסבתא. גם בגן "טחנו לה" שאמא ואבא יקחו אותה והיתה הכנה, לדעתי סבירה, אולי לא מספיק.
איך את מציעה לנהוג איתה?
היום היתה את אותה סצנה של צרחות וקריזה באוטו, לאחר שנפרדה מאותה סבתא ( קשור?) אחרי שבילינו איתה כמה שעות ונסענו לדרכנו ( הילדה ואני).

השאלה העיקרית היא כיצד לפעול על מנת להפסיק את התנהגותה?
אנחנו מסבירים, מתגמלים, מחבקים וכלום לא עוזר.

תודה

שלום אורלי,
קודם כל עוד לא עבר שבוע, ייתכן וצריך כאן קצת סבלנות. בנוסף, לא ידוע לי אם לילדה יש חפץ מעבר. בכל אופן אם היא מתקשה להיפרד מסבתא, אפשר להציע לה לקחת משחק שיש אצל סבתא או חפץ כלשהו יחד איתה ולהחזיר לסבתא בפעם הבאה שתבואו. באופן הזה היא כאילו לוקחת חלק מסבתא איתה, ואז הפרידה היא פחות קשה.
גם לקראת הפרידה לשינה, אפשר להשתמש בבובה, להשכיב אותה לישון, לתת לילדה לשיר לה שיר ערש, ובכאילו לספר לה סיפור, ואחר כך שהבובה תישן לידה.

שלום א,
זה נורמלי בכל גיל. כל עוד עושים זאת בפרטיות כמובן.

שלום גילי,
חשוב להבין יותר באילו סיטואציות זה קורה, האם יש ביניהן משהו משותף? האם יש דברים שהוא רגיש אליהם יותר, ומתפרץ דווקא שם? האם זה כשלא מקבל מה שהו ארוצה? האם זה כשלא מצליח לו משהו, ותחושת הערך העצמי שלו נפגעת? האם זה כשמישהו מעליב אותו? וכו'. ואז כשזה קורה, מה קורה אחר כך, איך הוא נרגע? האם פשוט כשמקשיבים לו, האם כשמקבל את מה שהוא רוצה? האם התקף הכעס נמשך הרבה זמן?אם תשלימו את הפרטים האלה אולי אוכל להבין יותר ולנסות לסייע.

שלום יעל,
את צודקת שאת מוטרדת. נשמע שהבן שלך לא כל כך או לא תמיד מסוגל להנות מחברת אנשים, הוא כאילו ויתר, ומעדיף להעסיק את עצמו עם המחשב. האם אתם משחקים איתו לפעמים? תנסו להקדיש לו תשומת לב בבילויים משותפים, שיחות, משחקים, יציאה משותפת לסרט, בזמן שאין לו מה לעשות כי הגבלתם אותו עם המחשב. קודם הוא צריך לקבל דוגמה ממכם איך מתקשרים, איך נהנים ביחד, יכול להיות שחסרות לו גם מיומנויות.
אם זה לא מצליח, ייתכן וכדאי לפנות לטיפול.

שלום טלי,
אני מבינה שקשה לך מאוד לראות את הכאב של ביתך, אולם השיטה של השקרים כבר לא מתאימה. גם אם אבא נמצא בחו"ל, הוא יכול להתקשר, או לשלוח מסרון. יכול להיות שביתך כבר מבינה את זה, אך מאחר ואת מסרת לה את ההסבר הזה, היא מבינה שעדיף לא לשאול, כי את לא יכולה לעמוד יחד איתה בכאב. ילדים לעיתים מבינים את האמת יותר ממה שאנחנו חושבים.
אני לא חושבת שמתפקידך למצוא תירוצים עבור הגרוש שלך.
אני גם לא יודעת אם הוא באמת ויתר עליה. יכול להיות שכך זה נראה מבחוץ, אבל אנחנו לא יודעים מה עובר עליו באמת. לא שיש הצדקה להתנהגות הזו, אבל עדיין, הכותרת שהוא ויתר עליה היא פרשנות שלך.
אני חושבת שצריך להגיד את האמת, שאת לא יודעת למה אבא לא יוצר קשר. ולתת מקום לרגשות שלה - עצב, כעס, געגוע, אולי היא חושבת שזה בגלל שהיא עשתה משהו לא בסדר, אולי היא חושבת שהיא לא ילדה שראויה לאהבה. כשאת משקרת לה את סוגרת את האופציה להעלות את הדברים האלה וזה לא אומר שהיא לא מרגישה אותם, רק בגלל שנמסר לה שאביה בחו"ל. היא צריכה שתהיי איתה בכאב בצורה אמיתית כדי שגם היא תוכל להגיד בצורה אמיתית מה היא מרגישה ואת תוכלי לעזור לה עם זה. למשל להגיד לה שזו לא אשמתה.
אני גם מאמינה שאביה כן אוהב אותה, אבל בגלל בעיות ריגשיות שלו הוא מתקשה להראות את אהבתו וכנראה לא רק לה. היא צריכה לדעת שזה לא אומר שאביה לא אוהב אותה, אבל ההתנהגות שלו כרגע היא באמת לא מתאימה ומכאיבה לה ואנחנו לא יודעים את הסיבה.

שלום לכם,
קודם כל צריך לשלול בעיה רפואית. אם זו לא בעיה רפואית, צריך לפנות לטיפול פסיכולוגי. אתם מספרים שכבר ניסיתם וזה לא עזר, אני לא יודעת למה ואיזה סוג טיפול ניסיתם, כמה זמן נמשך הטיפול ולמה זה לא עזר. בכל אופן כדאי לכם לחפש פסיכולוג או פסיכותרפיסט שעובד עם ילדים ובשיטה קוגניטיבית התנהגותית.

שלום יונית,
אכן עובר עלייך משהו קשה. את אמורה לחיות בחוסר ודאות ואת באמת לא יודעת מה יהיה. יחד עם זאת את יודעת טוב שהדאגה לא תעזור ופשוט צריך לחכות ולראות מה יקרה.
את יכולה לנסות ולתרגל נשימות, יוגה או מדיטציה, ואחרי שאת מרגישה רגועה יותר גופנית לנסות לתרגל מחשבות אחרות, חיוביות יותר בנוגע לביתך או בכלל.
אם את לא מצליחה לבד, את יכולה לפנות לפסיכולוג או פסיכותרפיסט שעובד בגישה קוגניטיבית התנהגותית בשילוב ביופידבק. זו גישה שמשלבת הרגעה גופנית עם שינוי צורת החשיבה. ההרגעה הגופנית היא חשובה כי כפי שאת אולי שמה לב, כשאת במתח יש לכך גם היבטים גופניים, כמו האצה של הנשימה והדופק, הזעה, שרירים תפוסים, כאבי ראש או כאבי בטן למשל. הרגעה של הגוף מאפשרת אחר כך עבודה יותר קלה על שינוי החשיבה והמחשבות המטרידות שיש לך.

שלום גילה,
ההתנהגות של הילדה שלך היא טבעית. ילדות בגיל הזה עסוקות מאוד במראה החיצוני שלהן, ולא אמור להיות איכפת להן מההורים שלהן כל כך:-)
אני מציעה שתנסי להניח לה ולמצוא לעצמך גם עיסוקים משלך, ולא להיעלב ממנה, זה לא אישי, זה ככה אצל כולם.