פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום שמוליק,
אני שמחה שקראת הודעות קודמות בפורום. אם כך אתה מבין אולי שהגניבה מתייחסת לחוסר ריגשי. עם זאת לא ברור לך איזה חוסר ריגשי יכול היות לילד שלך.
חשוב שתדברו עם הילד ע כך שאולי הוא גונב כי משהו קשה לו, ותנסו להקשיב לו.
בנוסף כדאי שתקדיש לו זמן לבד ולא עם אחיו בחוג. נראה לי כדאי שתעזור יותר לאישתך ולילד מבחינת הזמן שאתה מקדיש. הילד אומר שחסר לו זמן אמא אומנם, אבל אני חושבת שהוא שחסר לו זמן בכלל עם ההורים ואבא משום מה אפילו לא אופציה. כדאי שתיקח את המקום הראוי לך.

שלום לך,
אולי תסבירי יותר למה נפלו השמיים? ממה את חוששת?

אני חוששת שבני חצה את הגבול וכבר הסקרנות המינית הטיבעית הופכת להיות למשהו פחות תמים ונאיבי.אני חוששת לא למצוא את עצמי בתוך סיפור דומה למה שקורה כל יום בכלי התקשורת.
נפלו השמים משום שאנחנו דיברנו על גבולות הגוף כל כך הרבה והוא לא מצליח לשמר את הידע הזה ולהתמודד איתו.
לא יודעת ואולי התקשורת וכל הסיפורים המזעזעים שיש היום גורמים לי לאבד פרופורציות לגבי תקין ולא תקין

שלום לך,
ההסבר על גבולות הגוף נועד לשמור על הילדים מניצול של מישהו את גופם ללא רצונם. זה לא המקרה כאן, שניהם באותו הגיל, לא ברור מה מזיק פה?
בסקרנות מינית אין שום דבר תמים ונאיבי, עדיין זה לא אומר שזה מזיק. הם עושים זאת בפרטיות ובהסכמה, איזה נזק יכול להיגרם?
ייתכן שקשה לך עם המחשבה שבנך הוא לא יצור תמים ונאיבי. אבל הוא לא. מה לעשות. לילדים קטנים יש מיניות גם. כל עוד הדברים נעשים בפרטיות ולא בכפייה, אין צורך להילחץ מהם.

שלום שיר,
אני לא יודעת אם יש סיכוי שזה יעבור לבד, זו לא שאלה פסיכולוגית אלא נוירולוגית, וכדאי לכם לפנות למראת טורט בבי"ח שניידר כדי לבדוק במה מדובר ואם כדאי לטפל.

שחכתי להוסיף שגם בעלי נוסע איתי וסבתא שלו נשארת איתו במסגרת הקבוע בקיבוץ מהבוקר עד ארבע.

שלום עינב,
המלצה חד משמעית לא לעשות כזה דבר בשום פנים ואופן. אין מילים לתאר את הנזק שיווצר אצל בנך. מדובר באסון פסיכולוגי שלא ניתן להעריך אותו וישאיר את רישומו שנים אחר כך ולא ניתן יהיה להבין מאיפה זה בא כי התינוק הוא כרגע במצב שאין לו מילים.
הדבר מגביל לקטיעת איבר או אף למעלה מזה. התינוק שלך בכלל לא יודע עדיין שהוא אדם נפרד ממך, הוא חי בתוך הריח שלך, החלב שלך, הקול שלך והמגע של עורך. קטיעה כל כך ממושכת ודרסטית של הדבר הזה אי אפשר לתאר אותה בכלל לאדם מבוגר.
אני מקווה שהרתעתי מספיק.

שלום איילת,
אנא פרטי למה הכוונה :" ככל שנותנים לו יותר תשומת לב המצב מחמיר". איזה סוג של תשומת לב נותנים לו? האם תשומת הלב היא נגזרת של התלונות, ההרבצות וטענות הקיפוח? כי אם כן הרי שנכנסתם למעגל שבו הוא מרגיש שהוא יכול לקבל התייחסות רק דרך תפקיד המקופח. ככל שהוא מתנהג כך יותר, ומקבל על כך יותר התייחסות נוצר מעגל סגור שמחזק את ההתנהגות הזו במקום להפחית אותה.
אם זה כך, ייתכן שכדאי לתת לו תשומת לב שלא קשורה לאירועים האלה, ולא באה ביוזמתו. לגבי האירועים האלה - כדאי כמה שיותר להתעלם מהם כדי לא לחזק את השימוש שלו בהם.
במקום זה, כדאי ליזום מתן תשומת לב מטעמכם ולא תגובה למניפולציה שלו, למשל לתת לו חיזוקים דווקא על דברים טובים שהוא עושה, אפילו אם הם קטנים יחסית ולא נראים לכם מאוד משמעותיים, וגם ליזום זמן של אחד מכם לבד איתו, ללכת לסרט או לאכול גלידה ולהתעניין בו מעבר לאירועים ולקיפוח, וכו'.
ובעיקר למצוא עוד נקודות שדרכן הוא יוכל לקבל מקום ייחודי מלבד הקיפוח וההרבצות שלו, למשל האם טוב במיוחד בסוג מסויים של ספורט, במקצוע מסויים, בהתנהגות מסויימת, לשים את זה במרכז ומיוזמתכם. להפוך ליוזמים במקום למגיבים.

שלום חוה,
נשמע לי שמה שקרה לכן הוא שהיה בוקר אחד או שניים שבהם היה לילדה מצב רוח לא טוב והיא עיכבה אתכן, ומאז את נכנסת לחרדה וללחץ סביב העניין וזה נהפך למאבק כוח ביניכן. כדי להפסיק את המעגל הזה את צריכה לצאת מהלחץ, ולהיות רגועה יותר. הייתי מפסיקה לדבר איתה על העניין לילה מראש, ומפסיקה לתכנן את כל פעילותי כך שכל העניין בבוקר הוא איך הוד מעלתה תאפשר לך לצאת בזמן. קחי לך כמה ימים שבהם תבקשי לאחר בעבודה, תקומו יותר מוקדם, דברי אליה באסרטיביות בלי להתחנן, ובלי להפעיל מניפולציות (לנשק כדי שהיא תקום בטוב - זה ממש מקומם, היא מרגישה את הלחץ שלך ולא מאמינה לנשיקות שלך) פשוט להעיר אותה, ולא לעשות עניין. מאחר והערת אותה קודם וגם הודעת בעבודה שתאחרי, אין לך לחץ ולה אין כוח עלייך, מאותו רגע ואילך את מנהלת הבוקר בענייניות. אם היא לא קמה, את פשוט חוזרת על הוראתך בתקיפות, בלי לצעוק וובלי להתחנן, ממשיכה את הכנותייך לצאת מהבית, בלי תלות ברמת המוכנות שלה. בשלב מסויים היא תרגיש שאת לא מתרגשת ממנה ותתחיל לדאוג בעצמה שאולי כדאי להתארגן כי לאמא זה כבר לא מזיז, וזה כבר לא כיף לריב כשאין פרטנר. לאחר כמה ימים כאלה, יש סיכוי סביר שהבעיה תיפתר.

האם אתן יכולות לעזור לי?

שלום לילך
כמו שכתבת, ידיעה והבנה אינה מספיקה. בחוויה שלה אם תפסיד יקרה משהו נורא. אני נזהרת אבל בכל זאת מעיזה להציע שהרמז נמצא במשפט הראשון שכתבת עליה הוא שהיא אובחנה כמחוננת. אולי זה משהו מרכזי באופן בו היא נתפסת. כל הזמן מעריצים את חוכמתה ויכולותיה.אולי היא מקבלת מסר סמוי ולא מודע שאהבתכם תלויה בהצלחתה. לכן לא להצליח זה מסוכן. לא כדאי להסתכן ולעשות משהו שהיא לא טובה בו.
נסו להוריד לחץ. הורידו משקל מהחיזוקים של התחום הקוגנטיבי ושימו דגש על חיזוקים של תחומים אחרים ובעיקר של יכולת התמודדות עם מצבים פחות נעימים או מפחידים. אני חושבת שזה יעזור.
מה דעתך?

אנחנו ננסה לתת לה חיזוקים חיוביים על ניסיון בהתעמלות בבי"ס. בינתיים זה שהבהרנו לה שזה חובה גורים לה להשתתף בשיעור. מה לגבי חוגים ומשחקים שהיא אמורה לעשות מתוך הנאה? איך אפשר לגרום לה להשתתף בהם? אם הבנתי נכון החיזוק צריך להיות לאחר מעשה. אם זה לפני המעשה זה הופך להבטחה או התחננות מצד ההורים כדי שהיא תעשה זאת....
האם את מתכוונת שנפסיק את החיזוקים החיוביים על דברים שהיא כן טובה בהם? למה?

שלום רינה,
למה ההורים כל כך המומים? ולמה את חושבת שזה בצדק? ילדים רבים מביעים את עצמם בגיל הזה עם הידיים, כשאין להם מילים למשהו שהם מרגישים. לא צריכים להיות המומים. כנראה יש לכם ציפייה מהילדה שתהיה תמיד ילדה טובה ולא תראה תוקפנות אף פעם, וזו ציפייה לא הוגנת מילדה בגיל הזה. זה לא אומר שצריך לקבל את זה ולעבור על זה בלי התייחסות, אבל באמת שאין מה להיות המומים.
צריך לדבר איתה, לשאול אותה מה קרה לה, ולהציע מילים לתאר את החוויה: "את כועסת על אבא? למה את כועסת" ולנסות לנהל שיחה במקום הרבצה, ולהגיד לה כשכמרגישים כועסים אפשר להגיד, לא צריך להרביץ. לאט לאט היא תוכל למצוא דרכים טובות יותר לבטא רגשות קשים שיש לה. בתנאי שתוכלו לקבל אותם ולתת להם לגיטמציה, שהם גם חלק מהחוויה שלה, בלי להיות המומים ולהגיד לה שלא יפה להרגיש ככה, כי אבא כל כך אוהב אותה וכו'.

תודה על התשובה המהירה
מכל הלב רינה

שלום רינה,
לפי דעתי ילדים בגיל 2 שנתיים וחצי משתמשים בידיים שלהם הרבה ,התנהגות זו מאד טבעית . אם לדעתך התנהגותה אכן מוגזת צריך לחשוב למה היא מוגזמת בכלל, לפעמים הילד מחפש תשומת לב רבה מההורים שלו וכפי שאמרת שכבר לילדה יש עוד אחות, וההורין במצב זה צריכים לתת יותר תשומת לב לילדה. ובמידה והילדה כועסת, ההורים צריכים לשאול אותה למה היא כועסת על אבא או אמא.. לשאול אותה ולתת לה להתעסק במתן תשובה והבעת רגשות שאולי דרכן היא תפחית את שימוש בידיים.
מקווה שעזרתי
מהא- סטודנטית לתואר שני בחינוך

שלום ורד,
אני לא בטוחה שלבת שלך יש בעיה של חוסר ביטחון עצמי. ילדה עם חוסר ביטחון עצמי אין לה "מלא חברות" והיא לא מתחברת עם המקובלות של הכיתה. אני מבינה שיש משהו בהתנהגות שלה שלא נראה לך, אבל אני לא בטוחה שהיא סובלת. צריך קודם כל הבין יותר טוב את הסיטואציה, ולמה זה קורה. מה גורם לילדה להתקשר ולהתנצל, על מה הבנות כועסות, וכו', האם זה עוזר לה שהיא מתנצלת, האם בשאר הזמן היא נהנית לבלות איתן, הייתי מבררת איתה יותר מה קורה שם, לפני שהייתי מסיקה מסקנות ומחליטה איך לפעול.

שלום הדס,
הילדה שלך יכולה לבהות בחזה שלך מכל מיני סיבות. לא ברור ממה נובעת הרתיעה שלך, האם יש לך תחושה שמשהו במבט שלה לא בסדר?
יכול להיות שהיא מסתכלת כי היא סקרנית, יום אחד גם לה יהיה חזה כזה, זה מסקרן אותה. יכול להיות, שהיא מתגעגעת לציצי של אמא במובן תינוקי יותר, של לחזור להיות תינוקת וכו'.
האם נראה לך שניתן לגשת לעניין בצורה ישירה? פשוט להגיד לה, אני רואה שאת מסתכלת על ההחזה שלי, אני מבינה שאת סקרנית, כשאת תהיי גדולה גם החזה שלך יגדל. אולי זה הזמן להסביר לה על גוף האדם, אם לא עשיתם את זה עד היום, יש ספרים שמתאימים לגילה ומסבירים על ההבדלים בין המינים ועל אופן הגעת ילדים לעולם, ייתכן שיש לה סקרנות לנושא וכדאי שהיא תקבל הסבר מסודר. ואז גם צריך להסביר שהגוף של כל אחד הוא פרטי, גם שלה, לא נוגעים ללא רשות ולא נועצים מבטים באיזורים פרטיים בגוף.

שלום רוני,
העניין הוא לא "להכנע" או להיות "קשוחים" אלא למצוא משהו באמצע. צריך להקפיד על שעות השינה שלה, הרחצה וכו'. האופן שבו עושים זאת לא חייב היות קשוח, עם זאת הסברים מרובים מדי הם גם לא לעניין. אלא יותר ליווי ריגשי, ואם אפשר אז משחקי - לשחק איתה שרוחצים את הדובי או שמשכיבים אותו לישון, להקראי סיפור שמתאים לגילה או לשיר שיר ערש וכו'. את זה אפשר ללוות במלל שמתארת את החוויה הריגשית שלה כשהיא מתנגדת, ולא הסברים למה לעשות את מה שאתם רוצים, אלא יותר משהו כמו: "לא בא לך, את כבר עייפה, את לא רוצה ללכת לישון ולהיפרד עכשיו, אולי נסביר לדובי שכדאי עכשיו ללכת לישון, ונשכיב אותו, את רוצה לשמור עליו שלא יפחד בלילה?" וכו'.

שלום אירית,
קצת קשה נבא בגיל כזה וזה מוקדם מדי. גם לא כתבת האם הילד משחק בעוד דברים, האם יש לו חברים בנים, האם זה מפריע בעוד אופן, למשל האם צוחקים עליו, וכו'.
גם אם לבנך יהיו נטיות כאלה או אחרות, לא בטוח שאם תמנעי ממנו את מה שהוא רוצה זה מה שיעזור, וזה עלול לתת לו הרגשה שיש משהו לא בסדר ושלא מקבלים אותו כפי שהוא.

שלום אורטל,
אנא פני ל"עמודת שאלות נפוצות" לשתובה הרלוונטית.

שלום רחל
אלימות ותלישת שיער יכולות לנבוע מסיבות שונות. תלישת שיער יכולה להיות קשורה למתח וחרדה. דווקא ילדים אינטלגנטיים נוטים יותר לחרדה מאשר אינטלגנטיים פחות (כך גם בקרב מבוגרים).
מכייון שהתנהגות זו התחילה לפני שנה לא נראה לי שזה קשור ללידת האחות הקטנה. יחד עם זאת, שנה זה כבר הרבה זמן ומתחיל להיות מדאיג. אני ממליצה על פנייה להתייעצות אצל פסיכולוגית הגן המכירה אותו ויכולה גם לשוחח עם הגננת.
בהצלחה

שלום רונית,
הכל מאוד נורמלי, אך בהחלט את צריכה לסגור דלת ולא להתלבש לידו.