פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום,

בני בן 2.3 . נולדה לו אחות לפני שבועיים. נמצא במסגרת גן חדש (היה קודם בגן אחר).
לפני הלידה וגם כיום הכנתי אותו לקראת האחות: הראתי לו תינוקות, אלבום תמונות שלו כשהיה תינוק, אני מסבירה לו שתינוקת בוכה הרבה כי לא יכולה לדבר וכשתגדל תהיה לו חברה, מסבירה לו את ההבדלים בינו לבינה מבחינת היכולות שלו לעומת שלה וכו'...
הוא ילד מאוד מאוד רגיש, תובעני מבחינת תשומת הלב שלו, נבון ולמרות גילו מבין הכל וכל מה שקורה סביבו מרגיש מאוד.
בבית החולים קיבלתי אותו והבאתי לו מתנות בשמי ובשם התינוקות לרגל מעמדו כאח גדול.
עוד לפני הלידה ועד היום החל בהתפרצויות בכי, זורק עצמו על הריצפה, זורק צעצועים ואת המוצץ שלו בהפגנתיות גם בבית וגם בגן וגם בסביבה אחרת.
כמובן שהוא ממשיך לקבל את אותה תשומת לב וכשחוזר מהגן משתדלת לסיים את ההנקה ולתת לו חצי שעה יחס ומשחק וכמובן שההתנהגות שלו לא מפתיעה אותי.
שאלתי איך אני אמורה להתמודד עם זה? מה לעשות כשמשליך עצמו, בוכה וזורק דברים? האם אני אמורה להמשיך בדרך שלי מבחינת הצבת גבולות וענישה כפי שנהגתי קודם, או שעכשיו להיות איתו יותר רכה, להבליג ולתת לו להתנהג כמו שרוצה?
עד היום ועדיין כשהתנהג בצורה לא הולמת היה מקבל עונש - סגור בחדר למספר דקות ואח"כ הייתי מוציאה אותו ומסבירה לו למה היה בעונש והשיטה הזו עובדת אצלנו. האם להמשיך לנהוג כך או שלוותר? אני מרגישה שלא נכון לוותר לו אם מתנהג בצורה לא הולמת, למשל, התנהגויות שמסכנות אותו מבחינה בטיחותית או בכלל כל התנהגות שאינה מקובלת עלינו וכן להמשיך באותו אופן כפי שנהגנו עד היום - האם זה נכון? איך להתמודד עם כל ההתנהגות שתוארה?

תודה
לאה

שלום אני התחלתי עבודה בתור סייעת לגלאי 3 לפנכן עבדתי עם תנוקות. תמיד חשבתי שאני טובה ומתאימה זה נכון אבל כשהתחלתי לעבוד יש משהיא בגיל שלי שעובדת איתי שממש יש לה את המקצועיות הזאת הילדים רוב הזמן מקשיבים לה וכשהיא מרכזת אותם למשחקי קופסא הרבה ילדים מצטרפים ונשארים בריכוז אצלה. אני אתמול ישבתי עם קבוצה שהתעופפה לה מהר נשארתי רק עם 3 ילדים הרגשתי לא נוח (הגננת ראתה אותי) ואני מתחילה כבר להרגיש חוסר בטחון שאולי זה לא מתאים לי כמו שחשבתי או שמא תוכלו לתת לי טיפים שיעודדו את רוחי.
איך לגרום עניין במשחק?איף לתפעל כך שישארו רגועים?איך לגרום לילד שיקשיב לך?כי כשאני פונה אליהם יש ילדים שפשוט "בורחים לי" ואז אני מוותרת מה לעשות? תודה

שלום! בבקשה תשובתכם, להודעה שלי משלשום שלא נענתה.
בתחילת אוקטובר עברנו לעיר אחרת, ובני הבכור בן 3.3 התחיל קליטה בגן עיריה חדש. ב-11.10 ילדתי תינוקת (שבועיים לפני תל"מ).
בני ילד מאד נבון, לדברי הגננת בגן פרטי קודם - התפתחותו השכלית כבן 4 לפחות (לדבריה ב-6 שנים שקיים הגן רק הוא וילד נוסף אחד היו מפותחים שכלית באופן יוצא דופן).
הילד נמצא בגן מגיל 1.3 שנים, בגן קודם (שהיה מצויין ושבסוף היום הוא לא רצה ללכת הביתה) בסביבות גיל שנתיים היה בוכה בבוקר ולא רצה שאני אלך. אז הסברתי לו שלאמא בעבודה יש דוד מנהל שיכול לפטר אותה אם תאחר, ואז לא יהיה לנו כסף לקנות אוכל ולא יהיה איפה לגור, אז נצטרך לישון ברחוב ולאכול דשא. מאז הוא מסכים להיכנס לגן בהבנה.
כרגע אני בחופשת לידה. הילד שאל מספר פעמים מתי אני חוזרת לעבודה. וההתלבטות שלי מה להגיד לו?
שכן אם ידע שאני בבית עם תינוקת - יבקש להישאר איתי. מצד שני אם אגיד שתינוקת בגן לתינוקות - זה גם שקר וגם שלא ידאג לה כי הוא קיבל אותה מאד יפה בינתיים.
בינתיים אמרתי שהולכים לבי"ח בבוקר שרופא יבדוק שהיא בריאה (זאת האמת - בדיקת צהבת ילודים).
בבקשה עזרתכם.

בני בן שלוש, עד עתה היה בגן פרטי, מאוד מוגן, עם מעט ילדים. הוא החל השנה בגן רב גילאי עם המון ילדים, רב הילדים גדולים ממנו בשנה וגם כבר מכירים אחד את השני. לבני קשה מאוד מאוד. הוא אמנם רק בוכה קצת בפרידה ולאחר מכן, על פי דיווחי הגננות, אינו בוכה ומשתף פעולה כך שמבחינתן הוא מסתגל. אך בבית הוא עצבני כל הזמן, הוא מתעורר בלילות צורח שאינו רוצה ללכת לגן.
נכנס כאן מרכיב נוסף, הוא בן יחיד והוא מאוד תמים וילדותי במגעו עם ילדים אחרים, הוא אינו יודע כל-כך להגן על עצמו וגם עוד לא כל-כך יודע איך לשחק ביחד עם ילדים אחרים. הוא רוצה את קרבתם אך עוד לא כל-כך מצליח לייצר משחק משותף לאורך זמן. הגננת מספרת שמרבית היום הוא מחפש את קירבתה (אני חושבת שפשוט לשם ביטחון).
אני רואה אותו מחפש את קרבתם של הילדים מהגן אך גם לא כל כך יודע איך לגשת וגם, מרביתם רואים בו קטן וכלל לא מתייחסים אליו או אפילו מבטלים אותו כדי להרגיש חזקים. זה גומר אותי!!
אני מאוד מודאגת - איך אדע שקשיי ההסתגלות שלו הם בגדר הסביר ושלא מדובר במשהו חמור יותר? אני חוששת שהכנסנו אותו להתמודדות שהיא גדולה על יכולותיו ושהוא ממש נפגע מכך. אשמח לשמוע דעה מקצועית. תודה

שלום רב,בני בן 9. השבוע הוא הוזמן למסיבת יום הולדת ויומיים לפני הוא הודיע לי שהוא חולה וכל מיני תירוצים למה "לא כדאי" שהוא ילך למסיבת יום ההולדת של הילד שלומד איתו בחוג ולומד בבית ספר אחר. לאחר שהסברתי לבני שכדאי שהוא ישתף אותי בסיבה האמיתית...הוא שיתף: באחד הפעמים שהוא היה בקאנטרי השכונתי, בעת מקלחת במלתחות הבנים, היתה "לפתע" ילדה בגילו שהיתה במלתחות הגברים וראתה לו את הבולבול (כדבריו את "המשהו הפרטי"). לדבריו הילדה התקלחה עם אביה במלתחות של הגברים (תמוה בעיני שבגיל כזה זה כך ועוד במלתחות ציבוריות..אך זה אינו עניני). לאחר מכן הוא אמר שהיא פעמיים הצביעה עליו עם חברה וכנראה מלמלה משהו כגון "זה הוא שראיתי לו". הוא בתחושה שצוחקים/לועגים לו והוא לא רוצה יותר ללכת לקאנטרי השכונתי על מנת להימנע ממפגש פוטנציאלי עם הילדה ומכריה מהחשש שילעגו לו. ניסיתי לדבר על ליבו אך כנראה לא בהצלחה רבה ואכן הסכמתי כי לא ילך ליום ההולדת. כמו כן אמרתי לו שהוא לא עשה שום דבר רע והיא זו שחדרה לפרטיות שלו , משפטים כגון "אז היא ראתה לך את הבולבול..מה קרה" - לא עובד , הוא בכה כשאמר שהוא "בחיים לא ילך לקאנטרי יותר בגללה ובגלל הלעג שהוא חש. מה לעשות? מה לומר לו . היום קיבלתי הזמנה ליום הולדת נוסף עם ילד מהבית הספר השני, ובטוח שוב הוא לא ירצה ללכת. מה לעשות?

היי, אני בת 25 בפעם הראשונה בפורום. מאז גיל 18 אני גרה לבד, לא כי רציתי, כי ההורים שלי לא רצו שאשאר. מגיל 16 אין לי ממש בית. הרבה פעמים ההורים שלי ביקשו שאלך, עד שבגיל 20 שהשתחחרתי מהצבא, לקחתי הלוואה, שכרתי את הדירה הראשונה שלי, עבדתי, כיסיתי את ההלוואה והמשכתי לשלם את ההוצאות הרגילות. מגיל 18 אני גרה לבד, כי הייתי נשארת לישון בבסיס שלי, בלשכה, בלי שאף אחד ידע. לפעמים המפקד שלי היה בא בלילה מאוחר, או בבוקר מוקדם, הייתי שומעת אותו נכנס ומתחבאת. הייתי נורא מתביישת ולא רציתי שאף אחד יידע. הייתי מתקלחת בשירותים של הלשישכה. ובבוקר מכבסת את המדים שלי במכבסה בת"א. לפעמים , נתנו לי לחזור הבייתה, עד ששוב ביקשו שאעזוב. הייתה תקופה שגרתי לבד ואבא שלי ביקש שאחזור כי היה עצוב, אבל כבר ביום שחזרתי, אבא שלי הבין שזאת הייתה טעות לבקש ממני לחזור, כי אמא שלי כעסה. אז גרתי ברכב שקניתי לי, ושוב כיבסתי את הבגדים במכבסות, והתקלחתי במקלחות בחוף הים, ככה עבר לו קיץ שלם כמעט, בעבודה לא הרגישו שום דבר, עד שיכולתי לשכור עוד דירה. ומאז אני לבד. ההורים שלי פתאום כאילו חברים טובים שלי, אבל יש בי הרבה כעס. ואני לא רוצה לפגוע בהם, אני משתדלת להיות חברה שלה, אבל הפצע לא עובר וכשאני מוצאת את עצמי שוב לבד אני עצובה כל ערב כל יום כמעט. אחותי לאחרונה עברה לגור איתי, היא לפני צבא, ההורים שלי לא ביקשו ממנה ללכת, הא פשוט רוצה לגור איתי, כדי לא להיות בבסיס סגור (ההורים שלי עברו לגור בשטחי A) ראיתי הרבה פורומים, והרבה מוקדי תמיכה/עזרה לנשים מוכות, לגברים מכים, לגרושים, מה לא? אבל מי יכול לעזור לי? בעבודה שלי, חוץ מהבחורה שעובדת איתי, שיודעת שההורים שלי התאכזרו אליי קצת, והייתי תקופה אצל חברים כי לא היה לי כסף לשכ"ד אף אחד לא יודע. אני נורא מתביישת. האם יש איזושהי דרך לקבל עזרה? להתגבר על הבושה? אני לא שונאת את ההורים שלי, אבל לאחרונה אני יודעת שמה שאני מרגישה זה כעס, או אכזבה. אני מרגישה בעצם בלי הורים, למרות שאני מאחלת להם חיים ארוכים, אבל לא בחרתי לעזוב את הקן, אילצו אותי, וגם לא הייתי מוכנה לזה, למה אני כבר בת 25 ומרגישה כל כך הרבה עצב במקום בו הרבה חברות שלי באות ומקנאות בבית שלי,בדירה הקטנה והחמימה לדעתם שניראת לי מאד קרה, ריקה ואפורה כשאני לבד...האם יש פורומים או מישהו שיכול לעזור,לייעץ גם לי?

בני בן 12 עלה השנה לחטיבה היום הוא מספר שישנם כמה תלמידים בכיתה שמציקים לו גם פיזית וגם מילולית מה לעשות?

בני בן ה6 עכשיו בכיתה א ' יש לו 2 אחיות קטנות אחת בת שנתיים והשניה נולדה עכשיו הכל התחיל לפני חצי שנה שמנו לב שהוא מאוד אוהב להציק אך לא רק לאחותו אנחנו באמת הורים שמחבקים ומנשקים אך אין ספק שאחותו לקחה ממנו את ההצגה . לגבי השניה כרגע הוא מפגין אהבה. מעבר להצקות לפעמים שמטריד אותי ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה ,שמעירים לו על דבר מה הוא מתעצבן נזרק לספה ומתחיל לילל זה בא לידי ביטוי גם בשיעורים אם הוא עושה טעות ואני מעירה לו הוא מתעצבן ונזרק לספה ובוכה הוא לא מוכן לקבל הערות ואני מסבירה לו שכולם בני אדם אין מושלמים והחוכמה לעלות על הטעות ולתקן אותה הוא אומר כל הזמן אני עושה טעיות וההסברים שלי לא עוזרים מעבר לזה אני שמה לב שסה"כ הילדים אוהבים אותו הוא מראה עצמאות הולך לבד וחוזר לפי בקשתו מבית ספר שההורים מתפלאים ממנו הוא בחוג אומניות לחימה שמאוד טרם לביטחון שלו הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה הוא מביע את עצמו יפה אנחנו באמת משתדלים לעטוף אותם באהבה ונשיקות כל הזמן אך ההצקות לפעמים והקושי לקבל ביקורת משגע אותי אנחנו רוצים לקנות לו ספריה שיעשה שיעורים בחדר ואפילו לרשום אותו לעוד חוג שהוא ביקש הוא באמת מקבל הכל וסה"כ הוא ילד מקסים מה עלי לעשות חשבתי על פסיכולג , יועצת ? יש לציין שבתקופה האחרונה יש לו חלומות רעים והוא ניגש אלי למיטה ואומר היה לי חלום סיוט דוגמה גנבים וכו' האם זה מצביע על משהו או שזה נורמלי אודה לתשובתכם

שלום
יש לי בן בגיל 2.9 ולפני כחודש נוסף אח למשפחה. מאז בני הגדול באופן קיצוני מעדיף להיות עם אבא שלו. הוא לא רוצה שאני אשכיב אותו לישון שזה ההתנהגות היותר משמעותית אבל באופן כללי הוא מעדיף לעשות דברים איתו ולא איתי. חוץ מזה שזה מעליב אותי באופן אישי זה גם מפריע בתפקוד הכללי שלנו . בגלל שאני מניקה קשה לי להיות לבד איתו לאורך זמן אבל אני מנסה מידי פעם ויש לנו בילויים טובים לבד אבל זה לא קורה הרבה וזה לא משנה אחר כך שכולנו ביחד הוא עדיין מעדיף להיות עם אבא שלו. איך אני יכולה לשנות את המצב? האם אני צריכה להתייעץ עם מישהו מקצועי?

אני ובעלי בתהליך גירושים, שעתיד להסתיים בחודשיים הקרובים, אבל הוא עדיין מלא בכעס כלפיי, לגבי העזיבה שלי והוא מרבה להשתמש בכינויים לא יפים כלפיי ולא עונה לטלפונים כשהילדה אצלו. כל זה לא נראה לי חריג עד אשר הגננת סיפרה לי כי ביום שישי האחרון דיווחה לו שהילדה היתה קווצ'ית ושאלה אותו אם הכל בסדר איתה. הוא כמובן לא ידע מה לא בסדר איתה כי היא היתה אצלי ביומיים שלפני כן , ובכל זאת ענה לגננת: הכל בסדר גמור.
הגננת לא ידעה שלא ידעתי מכך ועוד הוסיפה שהילדה בוכה כשהאב בא לקחתה מן הגן בימי שישי אליו.
רציתי להתייעץ מה עליי לעשות ולמי לפנות על מנת שהוא יקבל את ההדרכה הנכונה לגבי הקשר איתי לגבי צרכיה הבסיסיים של ילדתינו. או האם להניח לדבר.

אנחנו מתקשים להתמודד על בעיות התנהגות של ביתי בת 5.9 והיינו שמחים לקבל סיוע.
האם מישהי מכן מכירה פסיכולוג/ת טובים באזור המרכז?
תודה

שלום רב

רציתי לספר לכם על ביתי בת 11 חודשים ורציתי לדעת האם היא נמצאת בגרף או מעל ומה אפשר עוד לצפות בגילה .

אז כך היא זוחלת , עומדת כמובן בעזרת חפצים מקשקשת המון כשאני אומרת תני נשיקה נותנת נשיקה כשאני אומרת בהיי בהיי היא עושה כפיים ועד כל מיני רעשים שאני עושה והיא חוזרת אחריי יפה , אפילו שאני אומרת לה תני כייף היא נותנת

אבל שאני שואלת איפה אבא היא לא מחפשת ? אבל אם היא שומעת אותו עונה או מדבר היא רצה אליו ומחפשת

יש לי ילד שהחל השנה כיתה א'
הוא לועס את החולצה שלו כמעט רוב הזמן.
כאשר אני שואלת אותו אם הכל בסדר בבה"ס ואם יש לו חברים- הוא אומר שכן
אני בקשתי ממנו מספר פעמים להפסיק לאכול את החולצה אך הוא לא מפסיק- הוא אומר שהוא עושה את זה כשמשעמם לו.

יש לציין שתופעה זו החלה בזמן האחרון- 3 חודשים
אשמח לעזרה

ערב טוב,
אני אמא לילד בן 12 שחרד מאד מתרנגולות , כאשר הילד שומע את המילה תרנגולת כולו מצטמרר
וגופו מתכווץ כאשר הוא רואה בטלויזיה או במציאות הוא נכנס לפאניקה ומתחיל לצרוח ולהשתולל .
הוא אינו מצליח לשלוט על תגובותיו . הוא לא עובר במקומות שידועים מראש שקיימים שם תרנגולות . ( בישוב שלנו קיימים לולים ) .
אשמח לקבל התיחסות או כיצד אוכל לעזור לבני .
תודה רבה

אודה מאד לקבלת המלצה על פסיכולוג/ית ילדים טוב מאזור השרון.