פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום מעיין,טוב שאת שמה לב ושיש תקשורת פתוחה ופורה עם הבן שלך. עשית נכון כשביקשת מהגננת להפריד ביניהם. יחד עם זאת ל אהייתי עוסקת בזה מעבר לכך, ולא הייתי מייחסת כל הרבה חשיבות לעניין. "מערכת יחסים" נראה לי מושג קצת מוגזם, מדובר בילדים בני 4, ואם בגן הם מופרדים, והבן שלך הוא חברותי ומוצלח, את יכולה לבחור אם כל כך עקרוני מבחינתך שהוא ימשיך באותו חוג, או שבמסגרת החוג אפשר גם שהמדריך יפריד או ששם הם יהיו היחד אבל במקומות אחרים לא. לא הייתי מייחסת חשיבות כל כך קריטית לכל העניין מעבר לצעדים הנכונים שכבר עשית.
קשר אחד עם חבר לא מוצלח בחוג פעם בשבוע לא אמור לפגוע בביטחון העצמי של הבן שלך עד כדי כך.

החוג הוא פעמיים בשבוע, וההפרדה בגן היא לא טוטאלית כמובן, אלא רק כשעובדים בקבוצות.
אבל בכל זאת תודה שהכנסת אותי לפרופורציות נכונות.
מעבר לזה רציתי לבקש את עצתך, כיצד עלי להדריך את הבן שלי להגיב להתנהגות מסוג זה.
לדוג' הגננת סיפרה לי שבאחד המיקרים שהוא רצה לשחק איתו, ובני לא רצה אותו ילד תפס את היד של בני בשתי ידיו בחוזקה וסירב לשחרר אותו במשך זמן ממושך והילד שלי נבהל ובכה.
אחרי זה הם הופרדו והגננת לקחה את הילד ההוא לשיחה. אח"כ הם שוב שיחקו כרגיל. מדובר אגב באירועים שחוזרים על עצמם.
עד עכשיו הדרכתי את בני לא לנהוג בשום אופן באלימות, אבל אני מתחילה לחשוב שאולי אם הוא היה בעצמו טיפה יותר כוחני או פחות עדין, הוא לא היה נאלץ לספוג התנהגויות מסוג זה. כיצד היית מייעצת לו , לו זה היה הבן שלך?

שלום מעיין,
אני חושבת שבנך הוא עדיין מאוד קטן, וסביר ונכון שהוא ייעזר בגננת כשמציקים לו. אני לא יודעת אם את יכולה להפוך את בנך לכוחני אם זה האופי שלו וכך הוא גדל בבית, אני גם לא יודעת אם את רוצה. אולי כשיגדל הייתי שולחת אותו לחוג של אומנויות לחימה או הגנה עצמית, לא כדי שיהיה כוחני, אלא להיפך שיהיה לו ביטחון עצמי גם ביכולות הפיזיות שלו ושתהיה לו בחירה של עוד אפשרויות תגובה. זה לא נקרא כוחני בעיני, כוחני שה משהו שרוצה לאיים ולהשתלט וזה משהו אחר.

ואחרי השיחה הבוקר עם מנהל הגן , שאמר לי "בעקיפין" אבל בצורה מאד ברורה שכן על הילד להיות יותר אסרטיבי, ושהוא צריך לדעת להעיף ילד שתופס אותו, ולא לעמוד ולבכות ושהצוות יצטרך להתערב כל הזמן בסיטואציות כאלו. אז כן , לצערי הרב, כנראה שצריך להנחות את הילד להשתמש באלימות מסויימת. לא להתחיל אף פעם, אבל כן להגן על עצמך וכן לתקוף כשתוקפים אותך, כי ככה זה עובד בעולם האמיתי, וככל שמתבגרים זה ניהיה יותר גרוע.
מודה לך מאד על כל העזרה.

יערית שלום,
נשמע שהילד חרד ולחוץ עקב המעבר לכיתה א', שכולל מסגרת יותר נוקשה כנראה ממה שהכיר קודם. עם ההתרגלות יכול להיות שהתופעות האלה יתרככו. בינתיים אפשר להתייחס לזה בהומור, ולהראות לו שכולם טועים, ולא כל כך יוצא להם ישר ומוצלח, גם אבא ואמא ואפילו המורה, ואפשר לצחוק מזה ולתקן.

שלום גליה,
פחדים מהסוג הזה אצל ילדים בגיל של בתך הם דבר נורמלי לגמרי. את פועלת יפה ונכון. אפשר לחפש בחנויות הספרים ספרי ילדים שמתייחסים לפחדים של ילדים לפני השינה ולהקריא לה ואתם לפני השינה בלילה, היא יכולה להזדהות הגיבור ועם דרך ההתמודדות שלו וזה עשוי לעזור לה.
בהצלחה.

שלום "אני",
את הגבת יפה ונכון לפחדים של בתך, אבל זה לא הרגיע אותה. כנראה שיש לבתך קושי במיומנות שמתפתחת בילדות ומשרתת אותנו גם כשאנחנו מבוגרים וזו היכולת לשחק, כלומר אפשר לעשות בכאילו, ליד, בערך, לתמרן, להיות יצירתיים, לטעות, לתקן ולא הכל חייב להיות בדיוק בדיוק, נכון ולא נכון ושחור לבן. החרדה לא לדייק עולה במיוחד בחשבון כנראה בגלל שזה סוג של מקצוע שבו באמת יש רק תשובה אחת נכונה, בניגוד למקצועות אחרים שכל אחד יכול להגיד מה הוא חושב וזה יכול להתקבל, אלא מייד רואים את הטעות וזה נורא מלחיץ. כדאי לשים לב איך היא משחקת, האם יש לה משחקים שבהם היא משתמשת בדמיון, או שהכל נורא צמוד לחוקים, נוקשה וחוזר על עצמו. האם זה דומה למישהו בבית? האם יש דרישה לפרפקציוניזם בבית?אם כן כדאילהניות ערים לכך ולהוריד את הלחץ. בכל אופן כדאי להכניס משחקיות והומור לסיטואציות, ולשחק איתה משחקי דמיון ודרמה. אם המצב מחמיר, מתרחב לתחומים נוספים ומפריע לתפקוד, אפשר לפנות לטיפול בשיטת PLAY THERAPY, שזו השיטה שנהוגה בטיפול בילדים וזהו טיפול באמצעות משחק, שאחת התוצאות שלו היא אפשרות להסתגלות גמישה יותר למציאות.
בהצלחה.

שלום אורין,
את אומרת שאת לא מבינה את אמא, אבל אוי בעצם מה שמציק לך זה שאמא לא מבינה אותך, את רוצה שיקבלו אותך כמו שאת, גם אם את לא רזה ושיתנו לך לעשות דברים שילדים עושים בגילך, כמו ללכת עם חברות, ואת מרגישה שלאמא יש כל הזמן טענות אלייך, וזה מעליב ולא נעים. לא כתבת מה גילך, אני מנחשת שאולי את בגיל ההתבגרות, וזה מצב מאוד טבעי שיש מתח בין ההורים והילדים בגיל הזה, ואף אחד לא מרוצה מהשני.
אולי תנסי לדבר עם אמא בשקט, מתי שאתן לא רבות ותגידי לה מה מפריע לך, אם זה לא עוזר אולי תבקשי ממנה שתלכו לייעוץ כדי לנסות להסתדר קצת יותר טוב.
גם לא ברור לי אם אבא שלך בתמונה ומה עמדתו בעניין, אולי ניתן לפנות לעזרה גם אליו.
בהצלחה.

שלום ישראלה,
ראשית יש אי בהירות לגבי הזמנים, אם בנך היה לפני 4 שנים בן 8 חודשים, הוא צריך להיות כרגע מקסימום בן 5, זה קצת מוקדם לכיתה א', כך שאו שיש טעות בזמנים או שהוא קצת קטן לכיתה א...
בכל אופן בנך בודאי מרגיש שמקומו ובלעדיותו אצל לא מובטחים יותר. הוא צריך להיאבק על מקומו מחדש בתקופה מאוד רגישה בחייו בה הוא זקוק למלוא כוחותיו כדי להסתגל למעבר לבית הספר, ולדרישות שלו. מה שבא לו לעשות זה פשוט להישאר לישון וזהו:-)
קודם כל צריך לשוחח איתו על השינויים ולהראות לו שמבינים את הקושי שלו. כמו כן, כדאי למצוא דרך לבלות איתו זמן לחוד ולהעניק את התמיכה ותשומת הלב להן הוא זקוק שחלק מהן אולי אבדו לו בזמן האחרון כשכולם היו עסוקים בענייני חתונה וכשחבר חדש נוסף למשפחה.

שלום אתי,לא ברור מהשאלה שלך האם גם בבית הילד נראה לך חסר ריכוז או שזו רק תלונה של הגננת. לא ברור האם התחיל השנה גן חדש, האם זה גן עם הרבה ילדים וכו'. הילד עדיין קטן ואולי הוא זקוק לעוד זמן של הסתגלות, לא ברור לי מה הגננת עשתה כדי לאסוף אותו והאם זה עוזר. לא ברור לי גם אם זו רק חוות דעתה של הגננת או שגם מישהו מהצוות המקצועי, למשל פסיכולוג של הגן ראה אותו וחושב כך גם.בקיצור יש מעט מדי אינפורמציה בשלב מאוד התחלתי של השנה הייתי מחכה קצת ושמה לב גם מה קורה בבית ונמנעת מלהתחי להלחיץ את הילד שיישב יותר או משהו כזה.

סמדר שלום,

גם בבית הוא מתנהג כך.

זאת השנה השניה שלו בגן,ישנם 31 ילדים.

גם צוות מקצועי (פסיכולוגית,מרפאה בעיסוק,גננת,וגננת שיח) חווה את דעתו על בני.

הקושי העיקרי:

קושי בריכוז,ושיתוף פעולה.

תודה על עזרתך.

אתי

שלום אתי,
אם יש חוות דעת ש צוות מקצועי כל כך רחב, אין ספק שהם יודעים על הילד יותר מאיש מקצוע בפורום מזדמן וכדאי להקשיב להם.
בנוגע למה שאת יכולה לעשות בבית, אני לא יודעת כמה נהוג אצלכם בבית לעשות דברים יחד עם הילד (עבודות יצירה, הקראת סיפור וכו') במידה וזה לא נעשה, כדאי להשקיע בו בכיוון הזה, בהתאם לסבלנות שלו. יכול להיות שאחד על אחד באופן הדרגתי הוא יכול לשתף פעולה יותר.
חשוב לברר בגן מהם התכניות שלהם לגביו, מעבר לאבחון שהם עושים, האם יש להם דרך לסייע לו, באמצעות תשומת לב אישית מדי פעם, גננת שיח או כל פיתרון אחר שנראה להם מתאים.

שלום יעל,
בדיקת שמיעה אולי לא יזיק לעשות, בכל אופן זה משהו שכדאי להתייעץ גביו עם רופא המשפחה. לגבי שאר הדברים, הם נראים סבירים לגמרי לגבי ילד בגילו, הוא ממעוניין לחוש את העולם בכל החושים, גם חוש המישוש וחוש הטעם, זה דורש מהגננת הרבה השגחה והסברים, חוזרים ונשנים מה אסור ומה מותר, אכילת צבעים יכולה לגרום לו נזק, אכילה בידיים לא, היא רק מלכלכת.
מעבר לזה הייתי מניחה כרגע לעניין ונותנת לו להנות מהעולם בדרכו.

שלום יובל,
ילדים ומבוגרים מתוודעים בשלבים שונים לסופיותם של החיים. בדרך כלל זה קורה בפעם הראשונה בגיל 4-6 שילדים מתחילים לקלוט שיש לדברים סוף. זה יכול לקרות שוב או מאוחר יותר כאשר הם נתקלים במוות של מישהו קרוב, או באירוע כלשהו שמעורר את המוחשיות של האיום הזה. לא ברור לי מה הרקע להתעוררות הפחדים האלה דווקא עכשיו אצל הבן שלך. התשובות שענית הן תשובות טובות, אבל יכול להיות שהן עדיין לא מרגיעות את הפחד. זמן השינה הוא זמן שהפחד הזה מתעורר שוב, כי השינה היא סוג קטן של פרידה מהעולם לכמה שעות. החשש למות הוא אולי לא רק חשש מהמוות של עצמו אלא גם ממותם של הקרובים לו. כדאי אולי לדבר עם הילד במהלך היום על הפחדים שלו, כשיש זמן, ולא כשרוצים מהר להחזיר אותו לחדר שלו. שיחה מעמיקה שנותנת מקום למחשבות שלו, לחששות שלו ולסיבות שהם עלו דווקא עכשיו.
אני מבינה שהשינה במיטת ההורים היא נוהג שקורה אצלכם הרבה ואתם רוצים בצדק להימנע ממנו. יכול להיות שהצורך של ילדיכם בקרבה הפיזית המנחמת שלכם בלילה נובע מכך שהם עדיין לא הפנימו יכולת להירגע לבד, והם לא תמיד מרגישים שגם כשההורים לא לצידם הם עדיין קיימים ושומרים עליהם.
לכן צריך פה שתי טקטיקות משולבות - מתן גבולות ברורים במהלך הלילה מי ישן איפה ומתן תשומת לב רגישה במהלך היום ומתן כלים להתמודדות עם פחדים שיסייעו להם להתמודד לבד ולא לפתח תלות בקריבה הפיזית בלבד.

עדן שלום,
לא ברור לי לגמרי הסידור עם סבא וסבתא - הם לוקחים אותו כשהוא כבר עייף ומחזירים אותו מיד בבוקר? אם כך הדבר, זה סידור לא ככ נוח עבור הילד וכדאי לחשוב עליו. למה שלא ייקחו אותו אחהצ או יבלו איתו במהלך היום (למשל יום שישי/שבת אם הם עובדים)?
לגבי הדחייה, ילדים רבים חשים כעס על ההורים גם לאחר פרידה קצרה, בה בילו במקום אחר. הכעס הוא תגובה תקינה למצב, יש לכבדו ולתת לילד את הזמן והמרחב לחזור לקשר עמך.
בהקשר לנסיעה - פרידה לשבועיים משני ההורים היא קשה ביותר לילדים בגיל הרך. לדעתי עדיף לדחות את הנסיעה או לנסוע כעת לנסיעה קצרה (בסביבות חמישה ימים) ואחכ לנסוע לפרק זמן ממושך יותר - כשהילד למשל יוכל לשוחח עמכם בטלפון ובכך להקל עליו בפרידה.
שירי

שלום לך,
חבל לי שכך את מרגישה.

מנהלות הפורום גם עובדות מלבד השתדלותן לתת מענה לקהל הרחב ומכאן הקושי.
במצב שכזה נסי להקפיץ שוב את שאלתך ולהתאזר בסבלנות.

סופשבוע טוב.

לאמא שלום,
אני חושבת שטוב עשית ששלחת אימייל למורה וכדאי לברר את העניין המטריד אותך. ייתכן שתגלי שיש ילדים גדולים שהם חונכים של הקטנים או שהילד הגדול היה שם מאיזושהיא סיבה. גם אם הוא לא היה שם ב"רשות" ובמכוון, ייתכנו עוד סיבות להתחברותו לילדים הקטנים מלבד ניצול מיני.
יחד עם זאת, אני מאמינה שזו הזדמנות ללמד את בנך לשמור על עצמו ועל גופו, ולפנות למבוגרים כאשר מישהו עושה לו דברים שלא נעימים לו. בנך עבר למסגרת שהיא יותר מורכבת, מאיימת ולהבנתי גם רחוקה מהבית יותר מבעבר. הוא ייאלץ להתמודד עם התרחשויות שונות שלא נדרש להתעסק עמן בעבר, ואת תלווי אותו יותר ממרחק. לכן כדאי לחזק אצלו את היכולת לצאת מסיטואציה חברתית שאינה טובה לו, ולחדד את ההבחנה בין התנהגויות תואמות ולא-תואמות.
בהצלחה,
שירי

ענבר שלום,

לא קל לקבל כזו אחריות גדולה, ולעתים אנחנו "נכנעים" לקושי.
את צריכה לדעת שאם את מבקשת בעל חיים עלייך להיות אחראית לגביו, ולהבין שללא טיפולך הוא לא ישרוד.
כנראה שאת נמצאת בשלב בחיים בו סדר העדיפויות שלך אחר.

תסלחי לעצמך על ה"פספוס" ודעי שאינך מוכנה עדיין בקבלת אחריות שכזו.
אולי כדאי לנסות קודם לטפל בחיה וירטואלית קודם לכן. למיטב ידיעתי יש היום משחקים שכאלה. זה יעזור לך לרכוש נסיון ולקבל אחריות ולראות מה תוצאות מעשייך.
כשתחליטי , תוכלי לקבל על עצמך אחריות זו.

בהצלחה.

תודה רבה, עזרת לי מאוד . :)

מירי שלום,
לא בהכרח צביעה בשחור אומרת משהו מפחיד, הילד מבטא את עצמו ויכולות להיות לכך כל מיני משמעויות. לפי מה שאת כותבת הוא ילד יחיד ומקבל כל מה שהוא רוצה. זה נשמע שאת מצפה שלא יהיהו לו אף פעם טענות ולא יהיה לו אף פעם קשה. את צריכה לדעת שלילדים יש תוקפנות מולדת ובריאה, ואם נותנים להם הכלולא מוכנים לקבל שום תגובה מהם שלא עולה בקנה אחד עם הכרת תודה, יכול להיות שהם לא ידעו איך לבטא תחושות של כעס, תוקפנות או כל דבר אחר שהוא בהחלט נורמלי ולא מפחיד בכלל אצל כל אדם. יכול להיות שהשחור והגואש באים לבטא את רצונו יקבלו גם את הצדדים המלוכלכים והשחורים שלו ולא ידחו אותם. לכל אחד יש צדדים כאלה וזה בסדר גמור.

ראשית אני מודה לך על תשובתך המהירה. יש לי שאלה נוספת.
לבני בן ה4 צריכה להוולד אחות בעוד חודשיים.
* הוא עדיין ישן בחדר של ההורים{בגיל 3 ישן בחדרו אך לפתע פתאם קיבל 3 התקפי אפילפסיה ומאז עברו 7 חודשים והוא ישן ב מיטה מתקפלת בחדר ההורים}
ו* גם לוקח מוצץ וחפץ מעבר{פאה של שערות...}
האם הוא צריך להגמל מהמוצץ וגם לעבור חדר בבת אחת,?האם בכלל צריך להוריד קודם מוצץ?או אחרי הלידה?
תודה רבה לכם.
מירי

מירי היי,

הולדת אחות לא מצריך ממנו לוותר על המוצץ. מה הקשר? הגמילה צריכה להעשות בהתאם לילד ולא בגלל צורך חיצוני. יותר מכך, הלידה רק תקשה על העניין.

הייתי ממליצה להעבירו חדר כבר עכשיו כדי שלא ירגיש ש"פינו" אותו כדי שיהיה מקום לאחותו. לכן, כדאי שתעבדו על זה כבר עכשיו.

את מוזמנת לקרוא לגבי הנושא במאמרים באתר שלי או באתר זה, ובכתבות "מהתקשורת" באתרי.

לידה קלה ובהצלחה!
נעמה.

חני שלום,

חבל שהתחלתם את תהליך המעבר כ"כ סמוך ללידה.
בגלל הזמן הקצר חשוב שתעבדו נכון. נתחיל מכך שלתת לילד לבכות לא פותר את הבעיה ולא תורם. אתם יוצרים מצב של שבירת אמון ביניכם לבינה וחבל.
נכון יותר לערוך טקס שלם סביב המיטה החדשה, לקשט במדבקות, לבחור יחד מצעם חדשים וכו'.
עם הילדה עליכם לפעול בדרך הדרגתית, עד לשינה ללא עזרה מצידכם.
אולי בגלל הזמן הקצוב כדאי לבדוק לגבי ליווי תהליך שכזה.

נסו את הטיפים. בהצלחה,

נעמה.

ומחזירים אותה כל פעם שהיא יורדת? אנחנו לא נעלמים.
גם אם היא בוכה כמה דקות היא יודעת שאנחנו שם וגם שומעת אותנו.
תודה על הטיפים!
בילינו שעה נעימה ליד המיטה בהחלפת מצעים ביחד, סידור בובות והדבקת מדבקות על ארון סמוך שהיא רואה מהמיטה, שהיא מאד אהבה. אתמול לקח שעה ובלי בכי, אבל עדיין היא יורדת ואנחנו מחזירים, שעה מתישה, אבל זה כבר לא שעתיים שזה כבר הטבה לא? וזה שלא היה בכי גם היה הקלה. כמה זמן כל הסיפור הזה אמור להימשך? הכוונה ממתי להתחיל לדאוג?.....