פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלו ם לך,

אני מניחה שם את אומרת שלבנך ישנה בעיה עם בטחון עצמי, את צודקת.
עם זאת, הדוג' שנתת אינה מעידה בהכרח על בטחון עצמי. חשוב מאד לא לדחוף את הילד לעשות את הדברים, לתת לו את האפשרות להיות לידכם ואולי כן לעשות את הדברים יחד איתו.
אין זה מעיד על יכולותיו, בטחונו או הנאתו.

קבלו אותו.

בברכה,

נעמה.

שלום גילה.
אחד הדברים שכדאי לעשות במקרים כאלה הוא להחליט על מה מתעקשים ועל מה לא. כשהבאת את הדוגמא עם הריבה והשוקולד, יכול להיות שזו רק דוגמה והיא לא מייצגת אך נשמע לי שאת החלטת על הריבה רק בגלל שהילדה ביקשה, כנראה בטון מצווה ומקומם, שוקולד. הרי זה לא שיש שיקול תזונתי או בריאותי למה ריבה יותר טובה משוקולד, מתוך הדוגמה נשמע שהויכוח היה רק לצורך מאבק הכוחות וכל אחת ניסתה להראות לשניה מי הבוס. נראה לי שאם מתעקשים כדאי לבחור על מה אחרת כל היום רצוף במאבקים, ואפשר גם לשתף את הילד ולהסביר לו את הרציונל להחלטות, זה גם עוזר לילד לגדול ולהבין איך העולם פועל, ואיך מפעילים שיקול דעת בחיים. אחרת החיים נראים לילד כמו רצף של החלטות שרירותיות שלא משנה למה מקבלים אותם אלא מה שחשוב זה מי מחליט. ובתוך עולם כזה נראה לבת שלך שחשוב שהיא תחליט.

ליאת שלום,

המעבר אכן יהיה לא פשוט, אך ילדים בגיל זה שוכחים דמויות משמעותיות, כאשר אינם נפגשים עימם.
כשתגיעו, חשוב שתאפשרי לו להיות צמוד אלייך וקבלי זאת. אל תאיצי בו.

קחי בחשבון התעוררויות מרובות בלילות. השתדלי לעצב את חדרו בצורה דומה, קחי את כיסויי המיטה המוכרים, מגני הראש וקני מיטה דומה.
הסבירי לו באופן מילולי מה קורה. אל תכניסי אותו מיד למסגרת משום שכל השינויים יחדיו לא יהיו פשוטים עבורו.

בהצלחה,

נעמה.

בעלי כבר שלושה חודשים בניו יורק בלי לראות את הבן(בן שנה ועשרה חודשים)
חוץ מלדבר בטלפון (בדר"כ הבן מסרב לדבר איתו)ולראות אותו לעיתים רחוקות במחשב .
לפעמים הוא אומר לי אמא בא לי אבא אבל לא מתעמק כשאני עונה לו שהוא בעבודה ואנחנו ניסע אליו בקרוב בנוסף אני אומרת לו הרבה שאבא אוהב אותו ומתגעגע מאוד .
האם הפרידה הזו עלולה לפגוע בו באיזהי צורה פסיכולוגית?

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=192 id=link]טיפול משפחתי, קשר משפחתי[/a].

שלום הילה,
עזרה של פסיכווגית הגן לא אמורה לפגוע בילד. גם אם יחליטו שהוא צריך פסיכיאטר זה לא בגלל הפסיכולוגית אלא בגלל התנהגויות שלו, וזה גם לא אמור לפגוע בו אלא לעזור לו.
בהצלחה.

שלום נירה.
לפעמים אנחנו משתדלים מאוד לא להראות לילדים שלנו משהו אבל זה עובר אליהם בכל זאת באלפי דרכים אחרות.
בכל אופן אין טעם בקיצוניות לשני הכיוונים. למה לא משתמשים במחק אצלכם? זה נכון שמותר לטעות, אבל מותר גם לתקן. יכול להיות שהאפשרות לתקן, יכולה קצת להרגיע: חלק מהעבודה מתאים ומוצא חן בעיני, ואת החלק שלא אפשר לתקן, לא צריך לפסול את הכל.

שלום עדי,
אני לא יודעת אם היא הבינה שאביה מספר סיפורים, אב היא הרגישה חסרת אונים מול חוסר הלשליטה שלה בקשר איתו, (שהוא יכול הלהגיע או לא להגיע ואין לה מה לעשות בעניין) והבינה שזה קשור למכונית, אז היא המציאה סיפור שמחזיר לה את השליטה במכוניות בתקווה שלא תחוש חוסר אונים כזה. לפחות בסיפור היא יכולה לתקן את המכונית הבוגדנית במוסך ולבחור איזה צבע שבא לה, גם אם זה לא מחזיר לה את אבא.

שלום אלי,אתה מוזמן לבדוק בעמודת "שאלות נפוצות" לגבי ההתייחסות לנושא שהעלית.

קראתי.
אצלנו מדובר בילד שכבר שנה גמול מחיתולים ולא היה לו שום בעיה לשבת בשירותים.
פתאום בעקבות בעיית העצירות הוא לא רוצה לעשות בשירותים.

אלי,
תודה על ההבהרה. יכול להיות שהבעיה לעשות בשירותים לא נוצרה עקב העצירות כמו שאתה מתאר, אלא העצירות נוצרה עקב ההתאפקות והקושי לעשות בשירותים. אם זה אכן כך מדובר בבעיה שאפשר לפתור אותה בטיפול קצר מועד יחסית אצל מטפל קוגניטיבי התנהגותי.
יכול להיות שהטיפול יתמקד בהדרכה עבוכם כי הילד עוד קטן. בכל אופן ייתכן שמדובר בסוג של מאבק כח ביניכם שבו הילד מרגיש את הכח והשליטה שלו דרך זה שהוא לא משחרר את הקקי, ובכך למעשה פוגע בעצמו, כי מדובר באי נעימות ובריח לא נעים. טוב שאתם מתייחסים לבעיה בזמן כי אחר כך יכול להיות יותר קשה לפתור אותה.
בהצלחה,סמדר.

שלום נוגה,
מאפיינים של התנהגות כזו אכן יכולים לחלוף, אבל יש חשיבות בכל זאת לשים לב, מה גורם לילדה להתנהג כך. זו התנהגות שמצביעה על חרדה. האם היו אירועים בחייה לאחרונה שגרמו לחוש שהיא מאבדת שליטה וצריכה לעשות סדר בחייה באופן הזה? (מעברים, גירושין של ההורים, פרידות מדמויות משמעותיות, מריבות בבית?)

שלום גלית,
את מספרת דברים לא פשוטים על הגננת, גננת שצועקת על הילד כאילו הוא אשם שהוא שבע, זה דבר בעייתי בעיני. כמובן שלגננת יש גירסה משלה, אבל על פניו נשמע לי שאת מאוד לא רגועה. כל עוד את לא רגועה, גם הילד לא יהיה רגוע. לכן נראה לי שכדאי שתלכי עם התחושות שלך, ואם את לא סומכת על הגננת את צריכה למצוא מסגרת שאת כן סומכת עליה.

שלום הילה,
את מתארת מקרה חמור ואם הגננת נהגה כך זה לא בסדר. נראה לי שבעניין הזה עשית כל מה שיכולת, אפילו פנית למשטרה. מהתאור שלך זה ממש לא נראה שאת אמא חלשת אופי, אלא נלחמת מאוד יפה.
אני חושבת שאת מרגישה חלשה ובודדה מול המערכת, ונדמה לך שגם הבן שלך חלש ועושים לו עוול.
כאן אני חושבת שהתמונה לא כל כך מדוייקת.
המעשה שהגננת עשתה, חמור ככל שיהיה, לא סותר ולא משנה את זה שגם לבן שלך יש בעיות, והן כנראה לא קשורות רק לגננת הזו. בתאור שלך את בעצמך ציינת שלפני שהגננת לקחה את היד שלו, הוא הרס אבחון לילד אחר.
הבעיות שמתחילות עכשיו, אפילו אם הגננת לא הגיבה אליהן נכון, יכולות להיות בעיות אמיתיות.
לכן כדאי לבדוק אותן ברצינות, מקסימום הפסיכולוג יגיד לך שהכל בסדר עם הבן שלך.
אם בכל זאת הוא יאבחן בעיה, זה לא נורא, להרבה ילדים יש קשיים בתחילת דרכם, וככל שמטפלים בהן בגיל צעיר יותר יש סיכוי טוב יותר לפתור אותן, ולאפשר לבן שלך ללמוד, להתפתח ולהשיג עתיד כמו שהיית רוצה בשבילו.
באופן הזה, גם הצוות בגן יראה שאת לוקחת ברצינות את ההמלצות שלו והאוירה ביניכם תשתפר. זה לא נעים לך, לילד ולצוות לשלוח ילד לגן שמסוכסכים איתו ואין אמון בין הצדדים.
בהצלחה.

מדוע לא ניתנו תשובות לשאלותי????

שלי שלום,
קודם כל נושא הנשיכות הוא חמור, ואני מקווה שהוא מטופל על ידי הצוות במעון וננקטים צעדים על מנת למנוע אותם.לגבי האכילה ליד שולחן, לא הבנתי אם זה קורה רק במעון או גם בבית. את מציינת שזה קרה אחרי החזרה מחופש סוכות ולכן זה יכול להיות קשור גם למעברים הרבים שעברו על הילדה, משנה לשנה, אובדן המטפלת ויציאה לחופשות וחזרה מהן.
יכול להיות שצוות המעון מתוסכל מהצב ומעביר את השאלה אלייך ואת מרגישה מתגוננת ומטילה חזרה את האשמה על הנשיכות במעון?
נראה לי שכדאי לשבת ביחד עם הצוות, ואולי גם עם הפסיכולוגית שמייעצת להם ולחשוב ביחד, בלי האשמה, איך אפשר למשך תקופה לתת לילדה יותר תמיכה, היא כנראה מרגישה אבודה, הולכת לאיבוד בין הילדים ללא דמות שהייתה קשורה אליה, והיא זקוקה לזמן מוגבל לצורך הסתגלות למעברים שלה שבו תקבל התייחסות קצת יותר אישית עד שתסתגל.
לגבי ההסבר על המטפלת, לא ברור לי מה רמת ההבנה המילולית של הילדה, אבל אולי אפשר לדבר איתה על כך, כלומר לתת לה מילים להבין מה היא מרגישה, שהייתה המטפלת שקראו לה כך וכך, והיא הלכה, ועכשיו הילדה מאוד עצובה. אולי נצייר לה ביחד ציור (אפילו קשקוש קטן ממנה שאת תכתבי עליו את השם). אולי גם גם אפשר לארגן ביקור חד פעמי אצל האשה כדי להפרד ממנה ולתת לה את הציור.

קודם כל גם בבית היא מסרבת לשבת גם במיקלחת כל מיקלחת מלווה בבכי קורע לב היא יושבת על הכיסא שלה ופשוט בוכה בכי קורע לב בזמן המיקלחת ואף ביד אחת תופסת אותי חזק כאילו מפחדת שאברח ממנה ואשאיר אותה לבד ככלל אני אם חד הורית עזבתי את אבא שלה שבועיים לפני הלידה ככה שהיא לא מכירה אותו כי הוא החליט שהיא לא הבת שלו כך שלפעמים הנסיכה קוראת לי אבא ולפעמים אמאולא מוכנה ללכת לאף אחד שאני באיזור
לגבי הנשיכות המטפלות במעון לא מפילות עלי אני רק מעלה ספקולציות לגבי המצב החדש כי למשל בעגלה שלה היא יושבת בכייף בבימבה היא כן יושבת רק לאכול אינה מוכנה לשבת על כיסא ומכאן אני משערת שחלק מן הנשיכות קרו ליד השולחן
לגבי המטפלת אין זו המטפלת שלה השנה זו מטפלת משנה שעברה שהבת שלי נקשרה אליה ולא רק היא רוב ההורים סיפרו שלילדים שלהם היה ויש משבר מאז שהיא עזבה הילדה סה"כ שנה וחצי אז טווח ההבנה הוא גבולי בגיל הזה כן היא מדברת קצת מצרפת אומרת למשל ביבה אין (אביבה אין) היא מצביעה על הגן ואומרת אביבה אז אני מסבירה לה שאביבה איננה יצאה לחופש כי איך אפשר להסביר לפעוט שהמטפלת X עזבה?
תודה על ההתייחסות

שלום שלי,
יש עניינים רבים לגבי פרידות ועזיבות אצלכם בבית. עזיבה שלך את בן זוגך, עזיבה שלו את הילדה (אפילו אם זה קרה לפני שהיא נולדה והיא כביכול לא יודעת- במציאות הוא לא איתה), יש את חרדת הנטישה במקלחת, יש את הקשיים באכילה ליד השולחן שקרו לילדה אחרי הפרידה מהמעון לחופשת סוכות ויש את המטפלת שעזבה. אני גם מתרשמת שהקושי שלך להסביר את העדרות המטפלת לילדה הוא גם קושי ריגשי שלך - כי הילדה ברמה מסויימת כבר מבטאת את זה היא אומרת: אביבה אין, לכאורה אין מה להסביר לה מעבר לזה. את בעצם לא שואלת איך להסביר לה אלא את שואלת איך להסביר לה בלי שיכאב. קשה לך לדעתי לראות את הכאב שלה כשהיא אומרת אביבה אין.
אז קודם כל אם זה באמת מה שקשה, חלק ממה שאת צריכה לדעת ושצריך להתמודד איתו זה שאנחו לא יכולים לצערנו תמיד למנוע מהילדים שלנו את הכאב.
דבר שני שאת צריכה לדעת הוא שהילדה שלך נמצא בגיל שבו המשימה ההתפתחותית שלה היא להפנים קביעות אובייקט, כלומר להתחיל להבין שגם היא לא רואה מישהו, הוא עדיין קיים. כשהיא תפנים את זה יהיה לה יותר קל למשל לעצום עיניים כשחופפים לה את הראש ולדעת שאת שם גם אם היא לא רואה אותך. היא נמצאת בתהליך להבין את זה, וחלק מהתהליך הוא לשאול הרבה פעמים אביבה אין? אני הצעתי את הציור והביקור אצל אביבה (הבנתי שהיא עזבה לפני שנה וזה לא סותר לפי דעתי) כיוון שזה ממחיש לילדה שאפשר שמישהו לא נמצא לידי אבל הוא נמצא במקום אחר, הוא לא "אין" לגמרי אלא רק לא פה, וגם ממחיש לה שגם אם מישהו לא פה הוא נמצא אצלי בראש כשאני מצייר לו למשל או חושב עליו.
בנוסף הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול עבור עצמך כדי לעבד את הפרידות בחיים שלך (למשל מהאבא של הילדה), כי זה משפיע באופן לא מודע, ובלי שאת מרגישה על היכולת של בתך להתמודד עם חרדת הנטישה שלה.

מאד חשוב לי לדעת כיצד לנהוג כדי לא להשריש את הבעיה

רותי שלום,
נשמע לי שיש כאן יותר מבעיה אחת. בעיה ראשונה היא מה משמעות הרצון הזה של בתך. בעיה שניה היא כמה כח יש לילדה כה קטנה להחליט איך יפנו אליה בבית.
נראה לי על פניו, שאין טעם להתעקש עם ילדה כל כך קטנה לגבי איך היא רוצה לכנות את עצמה, אבל היא לא יכולה להחליט עבורכם לקבל את בוחן המציאות החדש שלה לגבי המין שלה בגיל כל כך קטן. היא צריכה לדעת שאם היא לא מגיבה כשקוראים לה, היא גם מפסידה דברים חשובים, שהיא צריכה והיא לא יכולה עד כדי כך בגיל כל כך קטן לוותר על הסמכות של ההורים שלה ולקבל החלטות כל כך גורפות לגבי עצמה.
עם כל זאת, איך תקראו לה או לא זה לא מה שימנע או ישריש את העניין של רצונה להיות בן. זה דורש בירור קצת יותר מעמיק.

שלום נירית,
לפי מה שאת כותבת הבעיה היא לא התחלת כיתה א' אלא בעיה שהייתה קודם ופשוט ממשיכה. כדאי לפנות לאחד המטפלים שהייתם איתם בקשר ומכירים את הילד ואתכם טוב יותר, ולבדוק מה קורה. אין ספק שבפורום באינטרנט יוכלו לומר לכם הרבה פחות ממה שמטפלים שמכירים אתכם יודעים. בכל אופן השינוי בהתנהגות נראה לי קשור לכך שבתחילת השנה הילד בודק עדיין את הסביבה וכשמרגיש יותר בטוח, מתחיל להראות את ההתנהגויות הרגילות שלו, שהיו גם קודם ובוודאי למטפלים שלכם יש השערה יותר מבוססת ממה הן נובעות.

שלום ל"אבא גרוש",
לא כתבת כמה זמן מאז הפרידה ביניכם, אבל אני מחניחה שזו פרידה יחסית טריה. מדובר בילד קטן מאוד, ולא יכולתם בשל גילו להסביר לו מה קורה, הוא פשוט המשיך לתוך המציאות החדשה בלי להבין אותה. יכול להיות שרק לאחרונה נפל לו האסימון שמשהו לא בסדר, אבא ואמא לא ביחד והוא לא מבין למה הוא צריך להיות איתך לחוד, ולמה אמא לא יכולה לבוא. נראה לי, שבשל גילו הצעיר, לא צריך ללחוץ עליו, אלא ללכת בקצב שלו, וכשיוכל להבין יותר להסביר לו בהתאם לגילו את המצב, ולנסות לראות אם יוכל להתרגל אליו לאט לאט.

הילד היה בגיל חצי שנה שהתחלנו את הליך הפרידה ככה שזה לא חדש עבורו רק ההתנהגות הקיצונית זה מה שמאוד מפריע לי יש אולי מצב שזה סוג של חרדת נטישה שהוא פיתח רק כלפיי האם בצורה טיבעית בגלל שכל הזמן הוא איתה ואם יש דרך להתמודד עם המצב הקיים?
ואני מאוד מודה לך על התשובה אני באמת אובד עיצות

שלום "אבא גרוש",
הפתאומיות והקיצוניות שאתה מתאר גורמות לי לחשוב שכן היה גורם כלשהו לשינוי ושהשינוי הוא לא באופן טבעי בלבד בגלל שהוא רגיל לאמא. מה גם שאתה מתאר שהוא מוכן שאחותו תבוא איתכם במקום אמא, ככה שלא בטוח שזה קשור לאמא.
כדאי לנסות לחשוב מה יכול להיות הגורם לשינוי הפתאומי בחייו של בנך,האם חל שינוי בסביבה או באורח החיים שלכם, האם אימו יצאה לעבודה אחרי הרבה זמן והוא חרד יותר מההעדרות שלה, האם היחסים ביניכם ההורים השתנו לאחרונה לרעה עקב מחלוקת כלשהי , ובאופן לא מודע הילד חש זאת ומגיב לכך, האם קרה אצלך משהו בפעם האחרונה, שגורם לילד לחשוש (הוא הלך לאיבוד במקום שהייתם בו, היה נוכח במריבה שלך עם מישהו, נוספה בת זוג שלא הייתה קודם ונוצרו כללים חדשים בב"יחד" שלכם, שמת לו גבול באופן תקיף יותר שהוא לא רגיל אליו וכו'). במידה ונראה לך שעליתם על הבעיה, אפשר לדבר איתו עליה בהתאם ליכולת ההבנה שלו. בכל אופן לא הייתי לוחצת עליו, ומתאימה את עצמי לקצב שלו, גם אם זה אומר עוד הרבה זמן לוותר על הלינה שלו אצלך. אפשר בהדרגתיות לנסות להרגיל אותו שוב. בהתחלה רק להיות איתו לבד בחדר, אחר כך לצאת לחצר, ורק אחרי מספר פעמים לגשת לאוטו ולחזור, עד שיהיה מוכן לנסוע איתך וכו'.

אני מאוד מעריך אותך על התשובות רק מה שהכי עצוב שכל מה שניסית לעלות כאפשרויות לשינוי הפתאומי של הילד לא קרו וההפך הוא הנכון היחסים עם אמא שלו מצויינים אני נותן לו להרגיש הכי רצוי ואהוב שהוא איתי ושום דבר חריג לא קרה בזמן האחרון אולי פרט קטן שזה עדין לא התממש שקיבלתי מהרווחה ומבית המשפט עוד לילה נוסף באמצע השבוע של לינה אצלי אבל פה כבר היה צריך להיות שינוי אצל האם ולא אצל הילד כי הילד עדין לא מודע לזה ....גם קשה לי להאמין שהאמא מרעילה את הילד עקב ההסדר החדש כי אם זה היה המצב אז הילד גם לא היה מתקרב אליי גם כשהייתי רק משחק איתו באיזור שלו אני פשוט בהרגשת חוסר אונים במיוחד שעכשיו זאת השבת שלי ולא ראיתי אותם
בתודה מראש

אני מאוד מעריך אותך על התשובות רק מה שהכי עצוב שכל מה שניסית לעלות כאפשרויות לשינוי הפתאומי של הילד לא קרו וההפך הוא הנכון היחסים עם אמא שלו מצויינים אני נותן לו להרגיש הכי רצוי ואהוב שהוא איתי ושום דבר חריג לא קרה בזמן האחרון אולי פרט קטן שזה עדין לא התממש שקיבלתי מהרווחה ומבית המשפט עוד לילה נוסף באמצע השבוע של לינה אצלי אבל פה כבר היה צריך להיות שינוי אצל האם ולא אצל הילד כי הילד עדין לא מודע לזה ....גם קשה לי להאמין שהאמא מרעילה את הילד עקב ההסדר החדש כי אם זה היה המצב אז הילד גם לא היה מתקרב אליי גם כשהייתי רק משחק איתו באיזור שלו אני פשוט בהרגשת חוסר אונים במיוחד שעכשיו זאת השבת שלי ולא ראיתי אותם
בתודה מראש

שלום ל"אבא גרוש",
קודם כל אני נורא מבינה את הכאב שלך. אלה הילדים שלך, וזה בטוח מאוד קשה לא לראות אותם כמו שהיית רגיל. זה כואב ומעליב, וזו תחושה של חוסר אונים.
יכול להיות בהחלט שאני לא מספיק מכירה את המשפחה שלכם ולא יודעת מה יכול לגרום לשינוי פתאומי כזה. יכול להיות גם שזה יעבור. בהחלט יכול להיות.
לא כל כך ברור לי מה הכוונה שהיחסים בינך לגרושתך מצויינים ובכל זאת נזקקת לרווחה ולבית המשפט כדי לקבל יום נוסף. האם זה אומר שזה משהו שהאמא לא הסכימה לתת מרצונה? יכול להיות שאתם מתאמצים נורא לא לריב ובכל זאת יש חילוקי דעות חריפים מתחת לפני השטח?
אני בטח לא מתכוונת שהאמא מרעילה, והדבר האחרון שאני חושבת שנחוץ עכשיו הוא לסכסך ביניכם. אבל יכול להיות שיישור ההדורים עם האמא (אם אכן צריך ליישר אותם, למרות שזה לא נראה על פני השטח) יוכלו לפתור את הבעיה עם הילד.
בוא נסכים ככה - אם זה משהו טבעי, שאין לו סיבה חיצונית ברורה, אז פשוט צריך סבלנות ולא להכנס ללחץ, ועם הזמן וההדרגתיות הילד יירגע, כי אין סיבה שלא.
אם בכל זאת, יש מתח סמוי ביניכם ההורים, וההישג שלך דרך בית משפט נתפס ככוחני, כדאי לנסות לראות אם אפשר להגיע להסכמות אמיתיות ולא רק דרך בית משפט.