פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב,
אני אמא לילד בן שלוש ושמונה חודשים ויש לנו בעיה קטנה, לילדי יש חברה בגן והם משחקים כל הזמן במשחקים כאלה כמו של מבוגרים, אני הולך לעבודה, ללימודים וכו'. לא מזמן הם התחילו לנשק אחת את השני בפה להתחבק ויש להם תינוק וכו'. עכשיו אני לא יודעת מה לעשות מצד אחד אני לא אומרת לו כלום על זה ומצד שני אני לא חושבת שזה כלכך בסדר בגיל הזה לעשות דברים כאלה. מה אני צריכה לעשות על מנת לא לפגוע בו ולא להוריד לו את הביטחון. אני אמא חברה אני חושבת שאם אני היה חברה שלו הוא יספר לי הכל וישתף אותי בהכל ולא להיות אמא , אמא. לכן בעניין זה אני לא יודעת אך לגשת אליו בעניין הזה. תודה רבה מראש

שלום,
בתי בת החמש ילדה חכמה, יפה ומפותחת מאד ביחס לגילה. מאד חברותית ובמקביל מאד תחרותית
עם כל חברותיה, כמו כן היא עסוקה בהשוואות בינה לבין חברותיה כל הזמן. לדוגמא: כאשר באה לשחק איתה חברה היא כל הזמן שואלת שאלות כגון : " אצל מי יותר כיף לך אצלי או אצל..." או למי יש בית יותר יפה לי או..." .
האם מדובר בחוסר ביטחון או תחרותיות יתר על המידה ? ואם כן איך אני יכולה לסייע לה להתגבר על התחושות האלו.

תודה

שלום לכן, תודה מראש על התייחסות המומחיות הנכבדות.

אני אמא לפעוט בן 3 בדיוק, ולתינוק כבן שנה.
בני בן 3 הינו ילד מאוד מאוד אינטיליגנטי (כך גם עפ"י הגננת בגן), מאוד תקשורתי, ומאוד דעתן.
קיים הבדל גדול ביו התנהגותו בגן (שם נאמר לי כי הוא ילד "מקסים", ובין התנהגותו בבית, המאופיינת בדעתנות, לעיתים עיקשות לקבל מה שרוצה, ולעיתים די קרובות איננו ממושמע : למשל כשמבקשים ממנו משהו ואינו מעוניין אומר: "לא" ולא עושה. כמו כן, אם אנו מעוניינים לצאת או נמצאים בקניון למשל ורוצים לעזוב ולהמשיך ללכת, הוא מסוגל להשאר על המיתקן או ליד חנות שאוהב ולא לבוא עימנו. כשאנו מנופפים לו "בי בי" כאילו שבכוונתנו ללכת בלעדיו, זה לא מפריע לו, הוא אומר "בי בי" ונשאר שם גם כשרואה שהמשכנו ללכת. כמו כן, הבוקר היתה תקרית, כשסירב ללבוש בגדים וללכת לגן, ואנו נלחצנו בשל קוצר הזמן כי יש לו הסעה בשעה מסויימת, ואז מצאתי עצמי צועקת עליו מאוד וכמעט יצאתי מכליי. רק לאחר צעקות ובכי התלבש ויצא בלי מצב רוח , וכדי שיבין שהתנהגותו איננה לרוחי , גם אמרתי לו וגם לא נופפתי לו לשלום.

מה עושים עם עקשנות כזו ועם זה שאינו ממושמע לעיתים? (לעיתים הוא ילד מקסים ושובה לב ממש)

איך עלינו להתנהג בסיטואציות כגון זו המתוארת בקניון או בבוקר?
אנא עצתכם.

שלום, בני בן ארבע עוד חודש, התחיל גן עירייה חדש השנה. חשוב לציין כי לא היו לו ילדים שהוא מכיר בגן, מבנה חדש וצוות חדש. בתחילה הפרידות בבוקר היו קשות , הוא לא רצה ללכת לגן והיה בוכה נורא אבל נרגע אחרי כמה דקות ובסוף היום היה אומר לי שהיה לו כייף אבל שוב בוקר למחרת לא רוצה ללכת לגן ושואל מתי הגן יגמר ומתי יגיע יום שבת. היום המצב שונה - הוא נפרד יפה ופחות ופחות אומר שלא רוצה ללכת לגן. משחק יפה עם חברים ומתנהג יפה.
שני דברים שמטרידים אותי. 1. הוא החל להכניס את החולצה שלו לפה. הגננת התריעה על כך ואמרה שנעקוב חרי זה. הוא עושה זאת בעיקר בזמן שצריך להתרכז או לשבת בשקט ולהקשיב.
בשעת משחק בבית או בחוץ זה לא קורה.
דבר שני - הוא לא מתקדם בכישורי הציור. הציורים שלו עדיים מאוד בסיסיים על גבול השירבוטים. הוא צובע יפה מאוד מחזיק יפה את הטוש או צבע, אבל נראה שציור לא ממש מעניין אותו, ואם כבר אז הוא בעיקר מקשקש. הילד מאוד אתלטי וחזק, אין לו בעיה בחגורת הכתפיים. איך אפשר לעודד אותו לציור? ניסיתי לשבת איתו ולהראות לו ולבקש שיצייר לי, הוא עושה עיגול יפה מאוד, ועיגול בתוך עיגול גם אבל זהו.
תודה
וסליחה על האורך.

שלום רב .יש לי בן בן 11+שהוא תאום.כבר מכתה א' בעלי ואני מתמודדים איתו עם בעיות של שקריםבכל מיני נושאים שבעיקר קשורים לבי"ס, אי הכנת ש"ב,הפרעות בכיתה, ואף מקרי אלימות בבי"ס. הוא ילד מקסיםחכם בצורה בלתי רגילה (אפילו אובחן כמחונן) ורגוע בבית ,עם ציונים מעולים.כמובן שמורידים לו ציונים על אי הכנת ש"ב.היה מס' חודשים בפגישות אצל פסיכולוגית שלא נראה שתרמה משהו...נראה לי שהוא סובל מחוסר בטחון, ונגרר לשטויות של חבריו לכיתה..אני חברה במכבי.לא מוצאת פסיכולוג פנוי באזור מגורי.(מרכז)לפני חופשת סוכות הוא איים על חבר מהכיתה עם מספריים, לאחר שחבר נוסף אמר לו לעשות את זה!ביה"ס דורש טיפול, וכמובן דיווח על המקרה ללשכת הרווחה בעיר שבינתיים לא פנו אלינו.בעלי ואני אנשים נורמטיביים לחלוטין ,ובטח מגנים כל מקרה כזה. הוא נענש,בשלילת מחשב וטלויזיה וכו' ,אך נראה שלעונשים הללו אין כל משמעות..אני כבר לא יודעת מה לעשות.. אפילו אתמול הוא שיקר אותנו בנוגע לש"ב, ורק התחלנו את השנה.אנחנו בודקים לו את השיעורים אבל מסתבר שהוא מצליח לחמוק!אני די מיואשת. לא יודעת מה לעשות.

שלום רב,

אני מקווה שלא תחשבי שאני פולניה אבל, כנראה שעודף רגישות שלי מביאה אותי לשאלה הבאה:

בדר"כ אני נמצאת עם ביתי בת השנה ועשרה חודשים כל יום אחרי הגן ועד שעת השינה. בשבועיים האחרונים, בעקבות סידורים ולקראת רכישת דירה, יצא מספר פעמים בהן היא שהתה או עם אביה או אחת מן הסבתות אחה"צ וגם עם שינה כך שהיא לא ראתה אותי הרבה שעות. לא ניכר שזה משפיע עליה באופן מיוחד מלבד העובדה שלפעמים היא חיפשה אותי בבית וקראה לי לפני שהלכה לישון. נהפוך הוא. כשאני באה לאסוף אותה היא צוחקת מעבר לרגיל והיום בגן היא נפרדה מאביה ללא כל בעיה (בדר"כ זה קשה לה) ורצה בגן הלוך ושוב צוחקת ומאושרת. השאלה היא: האם היא מפתחת מן מנגנון הגנה עצמית של OVER צחוק בגלל שהיא לא רואה אותי או שאני מפתחת שיגעון גדלות? יש לציין שאני נמצאת לאחרונה במתח רגשי לקראת רכישת דירה ולכן אני יותר רגישה לשינויים במצבי הרוח שלה.
תודה רבה

שלום, ביתי הבכורה בכיתה א' וביומיים האחרונים שמתי לב שבחוברת חשבון ביתי לא עושה את עבודה הכיתה שנעשית בכיתה. שוחחתי עם מורתה והנ"ל אמרה לי שבמהלך שיעור חשבון הילדה מפטפטת ולעיתים סוגרת את החוברת בטענה שסימה את העבודה, אך בפועל הדבר אינו נכון. הבעיה אינה קיימת בנושא הקריאה והכתיבה. עוד ציינה המורה שיש לה אי שקט, קוצים בטוסיק (בשעור הספציפי).
כשאני ישבתי עם הילדה אתמול על השעורים בחשבון, הסברתי לה מה צריך לעשות והיא התמודדה.
אני לא שקטה עם ההערות של המורה, "קוצים בטוסיק", אי שקט, נתנה לי עוד דוגמא כשהיא מבקשת מהילדים להוציא חוברת רק הבת שלי עומדת ומוציאה את החוברת. האם זה מעיד על משהו? מה עלי לעשות? הערה: ביתי מחכה לי עד שאני מגיעה מהעבודה על מנת להכין שעורים.

שלום לכם
יש לי ילדה בכיתה ב היא הקטנה ויש לה שלושה אחים גדולים ממנה.
אני מרגישה שייש לה קושי לעמוד על רצונות שלה עם הילדים בכיתה ,אתמול היא סיפרה שהמורה אמרה לה שהשם שלה מוזכר הרבה פעמים ואז היא סיפרה לי שהילדה שיושבת לידה מאשימה אותה בכל מיני דברים ויום אחד הבת שלי החליטה לא לדבר איתה והילדה הכריחה אותה להשלים איתה .ואחר כך היא אמרה לילד שיושב בקבוצה "נכון שהיא {הכוונה לילדה שלי} מדברת הרבה ומעצבנת" הבת שלי אמרה לי אמא כמעט בכיתי . לא ידעתי איך להגיב ואחר כך היא אמרה לי הלוואי שהילדה לא היתה לומדת בכיתה .
הבעיה שבכל מקום שהיא יושבת יהייה ילד שירגיז אותה .
ואני לא יודעת איך לתמוך בה ואילו משפטים להגיד שיעזרו לה להתמודד עם הקושי להסתדר עם הילדים.
בתודה

אני אמא לשניים בת שנתיים ו 10 חודשים ובן חודשיים וחצי
נשואה לאיש צבא שלא מגיע כל יום הביתה
גרה קרוב מאוד לאמא שלי, הילדים מכירים אותה ונשארים אצלה בלעדיי (הגדולה לפחות)
בימים שבעלי אינו חוזר הביתה אני הולכת לישון אצל אמא שלי, היא גרה מרחק הליכה מביתי ו בתי הגדולה נהנית שם ומרגישה בבית במלוא מובן המילה.
היא יודעת שהולכים לסבא וסבתא ונהנית מהביקורים ומן הלינה, אין לה בעייה לישון שם גם בלעדיי, בימי שישי לאחר סעודת השבת היא מבקשת מזה חודשיים לחזור אליהם הביתה ולישון עימם....

האם אני מרעה לילדיי בסידור זה? האם אני גורמת להם נזק כלשהו?

אודה על עזרתך....

שלום לכן אני אלמנה פלוס 2 מתבגרות 16 ו21 יש לי חבר זה 8 שנים אנחנו לא מתגוררים יחד אך באותה עיר , ביתי הבכורה בקשר טוב איתו אך הצעירה מסרבת להתקרב או לדבר איתו הוא מנסה להתקרב אלייה אך בעקבות העבר איתו נפגעה מהילדות שתמיד התלונן עלייה שאינה מקבלת אותו ,ואינה אוהבת אותו בקטנותה אף הייתה מקללת אותו עכשיו התבגרה אך מסרבת אף לומר לו שלום לציין שאינו מנסה לבלות איתן , ההתקרבות היחידה שלו היא לדבר ותו לא ,ביתי הצעירה מאזינה לשיחות הפרטיות שלנו ומציינת תמיד שהיא כועסת והוא פוגע בי למרות שזה לא נכון ,שוללת אותו בכל מצב ומסרבת לשבת עימנו בחגים יותר נכון איתו ,למרות שכשחלתה לקח אותה למיון דאג לה כמה וכמה פעמים, דבר לא עוזר אני ממש וגם הוא רוצים לגור ביחד אך בלתי אפשרי לעשות כן במיוחד שהבת הגדולה עוברת לגור אם חבר קבוע שלה ובטח שאני לא מצליחה לשכנע את הבת הצעירה ,הוא מצידו חוגג להן ימי הולדת אך מעבר לזה מאום אינו עוזר בפרנסה ולא מביא להן שום מתנה במשך כל השנים ,ניסיתי ללכת ליועץ משפחתי ואף פסיכולוג אך הבת מסרבת להגיע איתי או איתנו ביחד ובכלל שוללת את הנושא של טיפול או ייעוץ קשה לי ואני אובדת עצות,מצד שני אני שואלת את עצמי האם להשאר אם אדם שעד היום לא עזר כלכלית במאום ולא טרח אף שהילדות היו קטנות והתייתמו לתת להן איזו שמחה או לטייל איתן וחוץ ממסעדה שאכלנו ביחד אם 2 הבנות, והבת הצעירה אינה מוכנה בכלל לשמוע עליו במיוחד לאחר שהתגנב לאוזנה רצוני לגור עימו ,ובמיוחד שנצטרך בעצם לעבור אליו כי הבית שלנו קטן יותר איני יודעת מה לעשות אני והוא מסתדרים בסדר גמור אך אני בדילמה האם לוותר על הזוגיות ,להעמיד לה אולטימטום דבר שמפחיד אותי כי יש לה בעיות נפשיות קלות עקב העבר מה עושים איזשהוא רעיון בבקשה.

ילדתי בת השנה ושמונה לא אוהבת את החושך ,היא ישנה באור ורק לאחר מכן אני מכבה את האור גם שאנחנו שוכבות אצלי בחדר וראות טלויזיה ביחד היא רוצה אור דלוק.
מתי מתחיל החשש/פחד מחושך? האם זה הגיוני בגיל כו צעיר?
תודה

שלום,
יש לי תאומים בני 4, בן ובת, הבת לרוב מעדיפה לשחק עם הבנים וכמעט ולא יוצרת קשרים חברתיים עם בנות, אלא ביוזמה שלי- שאני יוצרת עם האמא של הילדה מפגש בין הבנות.
העיניין הוא שהיא ילדה חברותית ושובבה שמאוד אוהבת ילדים, אך לא הגיע לשלב בו הקשרים שלה נוצרים מתוך יוזמה שלה , אין לה ממש ילדה מהגן או מהסביבה שהיא מחוברת אליה, הכל מאוד שטחי.
אני שמה לב כי ילדות אחרות בנות גילה יוצרות קשרים חברתיים , מזמינות אחת את השנייה והמצב מדאיג אותי.
עם אחיה התאום אין לי בעייה כזאת, הוא מאוד חברותי, מאוד אהוד על ידי חבריו, אני אומנם יוצרת את המפגשים החברתיים- לרוב, אבל אני רואה שיש לו חברים קרובים בגן שהוא מחובר אליהם יותר .
החשש שלי הוא לגבי הבת- האם זה גיל שבו נוצרות חברויות בין ילדים, ואם כן מה זה אומר לגביה?
האם יש טיפים שאוכל להתשמש בהם כדי לעזור לה חברתית? ומה עלי לעשות כדי שתהיה יותר בחברת בנות ולא בנים?

תודה.

שלום רב,

יש לי בן יחיד, בן 4.5, אני אוהב אותו מאוד, לאחרונה זה כמה חודשים שהוא נהפך למורד במידה מסוימת, כל דבר קשה, אם זה כניסה למקלחת, לקום בבוקר, להתלבש, לא להקשיב שמבקשים ממנו משהו, לצעוק שרוצים להעביר לערוץ אחר ושונה מהערוץ "שלו" ודברים נוספים ודומים.
בבית אני מתפקד כאדם הנוקשה יותר שחשוב לו גם חינוך וצייתנות ולא רק לתת.
אשתי זו שכמעט תמיד לטובתו ונותנת לו יד חופשית, לא פעם אמרתי לה שאם המצב הזה ימשך ולילד יהיה גיבוי על כל דבר שהוא עושה אני לא אוכל להתמודד עם זה.
עד כאן הכול סביר להניח כבר קרה במקומות אחרים, אך השאלה שלי היא האם התנהגות זו נחשבת נורמלית לילד בגילו ? האם היחס שלי נוקשה מידי בזה שאני עומד על שלי כמעט בכל דבר ודורש שזה יעשה במיידי ולא בזמן שלו (יש לציין שאני לא מרים את ידי עליו ולא מכה אותו חלילה ואני לא מאמין בזה, אני כן מרים את קולי שנדרש) ? האם יחס של סבלנות יתר על המידה לא תוביל אותו לחשוב שכל מה שהוא רוצה הוא מקבל ויעשה את המצב לבלתי נסבל עוד יותר ?
אשמח לקבל הבהרות, הערות והארות על המצב.

תודה

בני בן 5 וחצי עבר לאחרונה שתי בדיקות בהרדמה מלאה דבר אשר הפחיד אותו מאוד
הוא עתיד לעבור ניתוח כפתורים בעוד כשבועיים והוא מודע לכך ומאוד מפחד
לאחרונה כתוצאה מהבדיקות הופיעו אצלו פחדים שלא היו בעבר הפחדים מופיעים בלילה
הוא לא רוצה שנצא מחדרו עד שהוא נרדם אומר שהוא מפחד יש לו כאבי בטן בזמן הפחד
לאחרונה ספר לי על שני חלומות מפחידים שהוא חלם והם חוזרים לו בזכרונות והוא מתחיל ממש לבכות .אנ חייבת לציין כי התופעות הללו לא היו בעבר והופיעו רק לאחר סדרת הבדיקות שעבר
האם לפנות לגורם מקצועי ? כיצד להתמודד מה לומר לו?
אודה על עזרתכן.

שלום,
בני הוא בן 4 והוא מאוד ביישן מהיום שהוא נולד. הוא תמיד נמנע מלהשתתף במסיבות בגן ותמיד נחבא שמישהו מדבר איתו. בגן הקודם היה צוות מדהים שזיהה שהוא רגיש וצריך תשומת לב ובאמת נתנו לו הרבה והילד פרח גם מבחינה חברתית. בחודשיים האחרונים הוא החל ללכת לגן עירייה עם צוות די עייף ואנו שמים לב שהילד "נובל" והביישנות צפה ועולה. אנו שמים לב שמבחינה חברתית הוא לא כל כך יוצר קשרים והוא לא כל שמח בגן ונראה שהוא הולך כי "מכריחים" אותו. הוא אומר על עצמו שהוא משחק הרבה לבד כי הוא פשוט אוהב לשחק לבד. העניין הוא שבגן הקודם הוא לא היה משחק לבד אלא היו לו הרבה חברים בגן והילדים היו מאוד אוהבים אותו.
יש לציין שהוא לא יוצר קשרים חברתיים בעצמו אלא רק אם הצד השני יזום.

מה עושים? אני הייתי די דומה לו ואני יודע שזה בעייתי ויודע גם מה מצפה לו ואני כן רוצה לעזור לו ולתמוך בו.