פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום,

ילד שלי (בן שלוש) כל הזמן אומר שהוא רוצה להיות זאב. כהמשך המשחק הוא שואג ואומר כי יוכל את הארנב(צעצוע), החתול, את אמא וכוי. כנראה, אנחנו, המבוגרים התחלנו את המשחק אבל לא יכולים לעצור. למזל הילד לא מנסה לפגוע או לנשוך באמת. ווריאציה של אותו משחק: "רוצה להיות תנין". כדרך כלל קורה עם תנין-צעצוע ביד.

בבקשה, תנו עצה איך לשכנע כי להיות רע תנין או זאב רע זה לא טוב.

תודה.

שלום,
אני אמא לילד בן 11.5 וילדה בת 7.5. בני הבכור ילד אוד חכם שאוהב לשחק במחשב פלייסטישין וטלויזה. כשהתחילה שנת הלימודים החלטתי להנהיג נוהג חדש שבצהריים לא משחקים במחשב, פלייסטשיין ולא צופים בטלויזה. בהתחלה היתה התמרמרות אך לאחרונה אנ י חושבת שיותר טוב והם משחקים יחדיו בצהריים (בדרכ בכדור בחצר יש לנו בית פרטי).
אולם, גילתי כי כשאני אוסרת עליו לשחק במחשב (יש לו מחשב בחדר) כאשר הוא בעונש או כאשר מאוחר ואני לא מרשה (גם אחרי 20:00 איני מרשה ) ואנ י מפתיעה ונכנסת הוא מכבה את המסך. שאני שאלתי אותו הוא הכחיש. ה יום שוב זה קרה וראיתי. אז מ אוד כעסתי ואסרתי עליו לשחק שבוע במחשב. כמובן שהסברתי לו את נושא ה אמון (כבר הסברתי בעבר).

אודה לעצתכן בנושא. אנו מאוד חוששתשזה יסלים

אמא דואגת תמיד....(אני באמת תמיד מאוד דואגת )

שלום רב,

אני מבקשת את עצתכן על מנת שאוכל להחזיר את בני בן השנה ו- 5 חודשים למיטה משלו.

לפני כ 8 חודשים בני חלה לתקופה ארוכה, הוא היה מקיא תוך כדי שינה והחשש שזה יקרה כשהוא במיטתו ואני לא אהיה נוכחת, גרם לי להעבירו לידי במיטה הזוגית.

כאשר הוא הבריא ניסיתי להחזירו למיטת התינוק שלו אך הוא סרב בתוקף. ניסיתי להתעקש איתו כמה לילות אך הוא בשלו!

החלטתי לקנות לו מיטת נוער, ולהחזירו לשינה עצמאית, ואני מבקשת כלים כיצד לעשות זאת ולנחול הצלחה.

אשמח לתגובתכן המהירה
אתי :-))

שלום רב
הבן שלי בן 6 והוא עכשיו בכיתה א, הוא חכם מאוד, אבל הבעיה שלו שהוא איטי יותר מדי בכיתה, הוא פותר את כל השאלות בצורה נכונה אבל מאוחר מדי! בבית כשאני לידו הוא פותר אותן מהר. המורה אומרת שצריך לעבוד על כי זי עלול להשפיע עליו בבחינות! מה לעשות? אנא עזרו לי, מחכה לתגובה.

שלום,

יש לנו תינוקת בת שנה וחודשיים. בימים אחרונים שמנו לב שהיא פתאום קופאת במקום ולא זזה, כאילו נכנסת לבועה. אם לא מנסים להוציא אותה מזה היא יכולה להיות במצב כזה אפילו דקה שלמה. זה מעין פרצוף נעלב, לפעמים עיניים טיפה רטובות כאילו עוד שניה פורצת בבכי.

זה קורה בעיקר במצבים כשמישהו זר יוצר איתה קשר מיוזמתו.או כשהיא נבהלת. למשל מנסה ללכת ונופלת.

קצת רקע:

היא נכנסנה בספטמבר לגן והיה לה מאוד קשה. עד גיל שנה וחודש הייתה איתי בבית. היא בוכה הרבה בגן. בימים ראשונים הייתה שוכבת על הבטן ערה אבל לא זזה. כאילו מפוחדת , קפואה.

היא נורא קשורה אליי ולא נותנת לזרים להחזיק אותה.

מצד שני מאוד חברותית מחייכת לכל עובר ושב ועושה לכולם ברחוב שלום.

יוצרת קשר עין עם זרים.

היא תקשורתית, שמחה ומבינה את מה שאומרים לה (עד כמה שתינוק בגילה מבין).

האם זאת חרדה?

יש ממה לחשוש?

אשמח למענה . קצת חוששים לשלוח אותה לגן , לנו זה נראה קשור.

שלום לכם
אני גרושה +2 שגרים אצלי בני הקטן בין ה13 מאז שעברנו לגור בלי אביו מדי כמה חודשים משתולל וצועק וכועס ומקלל אם זה בגלל שאני מבקשת ממנו לעזור בבית אם זה בגלל שאחותו רוצה זמן מחשב וכו על כל מיני דברים שאני מאמינה שהם בשיגרת יום יום בכל בית העניין הוא שבכול פעם שהגיעו מים עד נפש ערבתי את אבא שלו במטרה שירגיע אותו ואכן היה בא ולוקח אותו לכמה שעות ואז הילד היה חוזר רגוע עם הבטחות שזה לא יקרה שוב וכך חוזר חלילה ואחרי שזה קרה מספר פעמים דיברתי איתו והסברתי לו לילד שזה לא יכול להמשיך כך ובסוף הוא יגרום לי למצב לא נוח שבו אני אשלח אותו לגור עם אבא שלו לצמיתות כי איתו נראה לי שהוא מסתדר.עלי לציין שביתי אחותו נמצאת בפנימיה בהרצליה ופעם בשבועיים באה הביתה.כך שרוב הזמן אני עם הבן
ערב חג האחרון בדיוק ביום ההולדת של הבן היה התקפה כעס נוסף שחצה גבולות בקללות כגון את זונה מזדיינת וכו' שהעלו את חמתי ולמחרת בבוקר ארזתי לו תיקים ולקחתי אותו לאבא שלו בלי הרבה דיבורים. העניין הוא שלאחר כמה ימים הזמנתי את שניהם אלינו בשביל לפתור את הדברים ולהפתעתי הגדולה גיליתי שאבא שלו מסית אותו נגדי שאומר לא שאני זרקתי אותו בכוח מהבית ובשביל לחיות איתי צריך לאכול צפרדעים ולעמוד דום. ואני מיד להגנתי בקשתי ממנו שלא יכניס לי מילים לפה ושאני מעבירה אותו לאבא שלו ולא לאדם זר בגלל שאין לי כוח לשגעון הזה ואם יש משהו שסובל בבית אני לא יחזיק אותו בכוח ויאכיל אותו צפרדעים. אך השיחה הסתיימה בכעסים משני הצדדים והבן נמצא אצל האבא שמחזק אותו בהתנהגות הבזויה הזו ועושה הכל בכדי שאני לא יגיע להבנה עם הילד אומר לו לא להתקשר אליי שנסעתי למסור לו כמה דברים שהיו חסרים לו לא נתן לו לרדת לראות אותי וכו' אני מרגישה שנפלתי בבור שגרושי חפר בעדינות ובהתמדה ושאני מאבדת את בני איך אנ י מחזירה את הילד הביתה ומגשרת על העניין במינימום פגיעה בילד כי היום ברור לי שהילד לא אשם בהתנהגות הזו אלה אבא שלו מגיע אלי דרכו . עלי לציין שבימים אלו אני מחלימה ממחלה קשה שהיתה לי בשנה האחרונה ולאבא של הילדים אין השפעה כזו על ביתי כי היא לא בקשר איתו מבחירה שלה .

לתשובתכם בהקדם אודה

שלום אני צריכה את עזרתכם.
יש לי ילדה בת שנה שכבר שבועיים אני רואה אותה מאוננת ומתחככת ברצפה כשהיא על הבטן או במיטה היא התחככה בבקבוק שלה או ברגל שלי כשאני יושבת איתה על הרצפה לשחק היא ממש מטפסת על הרגל שלי ומנסה למצוא תנוחה טובה לאוננות שלה. במצב הזה אני מורידה אותה בעדינות מהרגל שלי ומעבירה נושא מה שנקרא במשחק או משהו אחר.היא עושה את זה ממש כבר באופן קבוע לפחות פעם ביום )כמובן היא בגן)ולא יודעת מה קורה שם.
אני רוצה לציין שיש לי עוד ילדה שלא היתה עושה את זה.זה ממש חדש לי והייתי רוצה לדעת מה לעשות ואם זה עובר כי זה לא נעים ומביך.אני חושבת ומנסה להבין איך פתאום התחילה ואני אומרת אולי כי התחילה גן חדש או שאין קשר
אודה לתשובה

שלום
אני גרוש ונמצא במערכת יחסים מעולה עם גרושה שלה ילד בן 9.
היחסים שלי עם הילד מצויינים.
הילד מחבק ומנשק את אמו בתדירות גבוהה ונראה כי היחסים בינהם חמים ואוהבים.
אתמול קרה מקרה שהדאיג אותי, שמתי לב שבמהלך החיבוק וההתכרבלות שלו באמו
הוא שולח יד ונוגע בשד שלה וזאת ללא תגובה של אימו.
שוחחנו על כך והיא אומרת שזה קרה כמה פעמים ללא תגובה שלה.
לי זה נראה מצב לא תקין אני מעריך שיכול להתפתח תסביך אדיפוס.
שוחחנו אני ואמו על העניין.
והסתבר לי שגם לדעתה זה לא תקין והיא פשוט לא יודעת איך להגיב.
איך צריך להגיב כשמקרה כזה יחזור על עצמו?

שלום,
הילדה שלי בת 3. היא ילדה מאוד אינטלגנטית ומאוד פתוחה ומלאת חיים שאוהבת לבלות, לטייל, לצאת לבתי קפה ומאוד עצמאית ואין לה בעיה להשאר בלי ההורים ותמיד מעדיפה לא לחזור הבייתה אלה להמשיך בבילוי מחוץ לבית . בתחילת השנה הנוכחית היא עברה לגן חדש ונתון נוסף הוא שעוד חודש אנחנו עוברים דירה לעיר אחרת.
בחודש האחרון ההיתנהגות שלה השתנתה בצורה שמאוד מדאיגה אותנו. זה מתבטא שבתי צורות עיקריות:
1. כאשר אנחנו יוצאים היא כול הזמן מבקשת לחזור הבייתה.
2. בשבוע האחרון כול בוקר היא בוכה במשך שעות ומתחננת בצורה קורעת לב שלא ניקח אותה לגן. זה מגיע לרמות בכי היסטריות וכשמגיעים לגן זה נראה כמו פחד נוראי.

אני מבקש יעוץ ומידע לאן עלי לפנות כדי לקבל יעוץ מקצועי ואבחון שיעזור לנו לדעת מה
הסיבה למצוקה שהילדה מביעה.
תודה.

בני בן 6 , ילד מאוד חכם ונבון , אוהב לדעת הכל ולדעת הגננת הקודמת שלו (התחיל בספטמבר כיתה א')ברמה קוגנטיבית גבוהה לגילו.
הילד מאוד רגיש וקולט כל דבר. קשה לדבר על ידו כי הוא "צריך" להבין הכל. מלבד זה הילד לא מפסיק לדבר ולעיתים בקול רם למדי (על גבול הצעקות, ולפעמים אם כועס בצעקות של ממש) , הילד דורש תשומת לב נונסטופ וכשהוא "משועמם" הוא לא יודע להעסיק את עצמו, יש לי ילד נוסף בן שנתיים וקשה לי להיות כל היום צוות הווי ובידור שלו מה גם שזה לא נראה לי הגיוני.
בנוסף לילד מידי פעם יש טיקים מוטוריים קלים וכן מעט חרדות שאני לא יודעת למה לשייך (גיל או בעייה) . קראתי על הנושא רבות ויתכן מאוד שיש לו תסמונת טורט באופן קל - אם כי כרגע אני לא ממש רוצה לאבחן/לתייג אותו. יותר מעוניינת לתת מענה לבעיות.
מהמאפיינים שקראתי כמו: דיבור אינסופי ובקול רם וכן תזזיתיות שיש בו (בבית הוא לא מסוגל לשבת לרגע) יתכן מאוד שמדובר על ADHD .
הקשיים שלנו איתו הם : קנאה באח הצעיר ממנו(בן שנתיים) ,הצקות מרובות לאח שלו , ויכוחים אינסופיים, קושי לקבל מרות, נהנה לעשות דווקא, ולעיתים פשוט לא מקשיב לנו , ממש לא ממושמע , כל דבר צריך להגיד לו 50 פעם . ואנחנו אובדי עיצות. ניסינו את כל השיטות אם זה בתגמול על התנהגות טובה , חיזוקים חיוביים (מקבל המון), שיטת המדבקות , דיבור בגובה העיניים , או לחילופין פסק זמן בחדר , דיבור אסרטיבי ,ובעלי גם חטא במכה בטוסיק כשהוא כבר עבר את הגבול (ברור לשנינו שזה לא הפתרון והוא התיסר מאוד על כך) .
כלום לא עוזר !!! יש ימים יותר טובים ויש ימים פשוט נוראיים שנראים כמו ויכוח אחד ארוך. מיותר לציין שמאוד לא נעים לחיות באוירה כזו. בעיני חלק מהמשפחה בעיקר הסב המבוגר שלא ממש יודע על הפרעות קשב ,הילד "מחוסר חינוך" ותולים את האשם בנו.
דבר אחד מפתיע לטובה והוא קרן אור , במסגרות שהוא נמצא בהם אף פעם לא היו עליו תלונות , שם הוא מתנהג למופת (אם כי המורה החדשה ציינה שהוא מעט פטפטן) . תמיד לא הבנתי איך יכול להיות פער כ"כ גדול בין הבית לבין המסגרת בחוץ. בגן הגננת בכלל לא הבינה על מה אני מדברת כששאלתי אותה אם יש לו קשיים לשבת בריכוז או לקבל מרות.
ברור לי שבמוקדם או במאוחר אאלץ לאבחן אותו. כרגע כל עוד זה לא מפריע בהתנהלות עם בי"ס אני נמנעת מכך.
השאלה היא : האם יתכן פער כזה רציני בין התנהלותו בבית לבין במסגרת ? שהרי אם יש בעייה מוכחת כגון היפראקטיביות + קשב וריכוז , הדבר יתבטא בהכרח גם מחוץ לבית, לא ???
קשה לי להמנע מהמחשבה שיש בעייה עם החינוך/המשמעת שלנו, אבל באמת שניסינו הכל.
הייתי מעוניינת לשמוע את דעתכם על המקרה ואיך ניתן להמנע מהויכוחים האינסופיים ? איך ניתן לגרום לו לעשות דברים שאנו מבקשים ולא להציק כל הזמן ?
וכמו כן על איזה טיפול הייתם ממליצים לנו להתחיל ? טיפול ריגשי , פסיכולוגי התנהגותי וכ"ו ? ואיך לשתף את הילד בכך
המון תודה ומצטערת על האורך הייתי חיבת לפרט

יש לי בת (בת שלוש וחצי) שחרדה מגברים היא לא רוצה ללכת לחברות אם האבא נוכח בבית,
גם מדודים וקרובי משפחה שהיא מכירה . באופייה היא ביישנית מאוד, ניסיתי לשאול אותה מדוע מפריעה לה נוכחות גברים אך היא לא יודעת להסביר לי וטוענת שפשוט לא נעים לה ואני מבינה שזו ביישנות. שאלתי היא איך אני אדע האם אני צודקת או שישנה בעיה אחרת. אילו שאלות אשאל אותה ואיך?

שלום, יש לי בת בת 4 והיא עכשיו בשלב שכל הזמן רוצה להזמין חברים. אני שמחה על כך אך לעיתים אני נתקלת בסיטואציות לא פשוטות - מצבים בהם החבר/חברה אינם נשמעים לי או מרשים לעצמם דברים שאני לא מרשה לבתי. יש גם סיטואציות שבהן אני מרגישה צורך להגן על בתי - במקרה נגיד שחברה באה אליה עם עוד חברה והן משחקות בלי בתי. רציתי לשאול אם יש לכן המלצה לספר שיכול קצת להדריך על הדרך להקנות לילדים כלים להשתלבות חברתית כולל התמודדות עם מצבים כאלה שהם מאתגרים, לפחות עבורי. תודה

בתי בת שנתיים, גמולה מטיטולים מזה חודשיים. תהליך הגמילה ארך כשבוע ויש לציין כי היא שתפה פעולה לאורך כל הדרך ואינה מפספסת כלל. ילדה בוגרת ,נבונה ו"מבינה עניין". לפני כחודש נכנסה למסגרת חדשה (גן) - לאחר שטופלה בידי מטפלת "אחת על אחת". ניכר כי אינה מרוצה מהשינוי (הכניסה לגן - אשר לוותה על ידנו בהדרגה, סבלנות ואהבה) ורוב שעות הפעילות הגן אינה פנויה רגשית ללמוד, להכיר, לאכול ולישון (בוכה) על מנת להקל עליה את ההסתגלות אנו מקפדים לקחת אותה אחרי לא יותר מ- 4 שעות בגן.

ציוני דרך:
** בגן - נהגה לבקש מידי פעם אך גם פספסה - הגננות ביקשו שנלביש לה טיטולי גמילה. לדבריהן, יש לאפשר לה להיות פנויה ולבטוח בסביבה ובצוות.

** בבית 100% גמולה (למעט בשעות הלילה) . לפני כשבוע ,כאשר היתה חולה ושהתה בבית למשך שבוע עם חום ודלקת ריאות - לא פספסה אף פעם אחת.

** מאז חזרתה לגן מחופשת המחלה חל שינוי לרעה גם בבית: עושה בתחתונים ולא מבקשת, קוראת לנו לאחר שעושה, אינה מעוניינת לשבת בסיר/אסלה. התגובות שלנו מאוד מבינות ותומכות, לא פעם אמרנו לה: אנו מבינים ששכחת לבקש / לא נורא - בפעם הבאה תבקשי ונעשה באסלה /בסיר.

התגובה שלה לכך היא: "לא" (כלומר לא אגיד לכם בפעם הבאה)

אנו חשים שהיא "מענישה" אותנו .

אודה לעצתך כיצד לנהוג:

1. האם החזרת הטיטול בשעות הגן היתה פעולה נכונה?
2. בבית - האם להחזיר / לא להחזיר את הטיטול בבית?

חשוב לנו להקל עליה רגשית כמה שיותר: אני בחודש התשיעי להריוני כך ששינוי גדול נוסף עומד בפתח.

תודה מראש, חג שמח,

הגר

שלום
אני אמא לילד בכיתה א
הוא עדיין בשלב משחקי הדימיון ויכול להמציא לעצמו משחקים לבד ולהעסיק את עצמו שעות , זה נהדר בעיני
הוא לא מתעניין במשחקים במחשב / אינטרנט / פלייסטיישן / בקוגן וזה משעמם אותו (אני ממש לא לוחצת ומבחינתי זה מעולה)

הבעיה שכל החברים שלו משחקים במחשב או בפלייסטיישן וכשהוא הולך אליהם או שהם באים אליו אין מכנה משותף ומהר מאוד הילד הולך או שבני חוזר הביתה
אנחנו גרים במושב ויש מגוון מצומצם של חברים ובאופן כללי אין מבחר
מה עושים? אני לא רוצה להכריח אותו לשחק במה שלא עניין אותו, אבל הלב נחמץ לראות אותו דחוי ולא משתתף במשחקים
תודה

שלום רב
יש לי שלושה ילדים :בת 10 בן 8 ובן שנתיים וחצי .
הבעיה היא עם הילד בן ה-8 , בכיתה ב , שבחודשיים- שלושה האחרונים פיתח מעין חרדה לא מובנת שמתבטאת בכך שאינו רוצה ללכת לבית הספר , אינו מוכן לצאת מן האוטו לכיוון בי"ס , ואנו ההורים נאלצים לגרור אותו בכח .עירבנו את הצוות החינוכי בביס , והם מודעים לכך .משיחות שעשו עם הילד הוא עונה להם שהוא מתגעגע לאמא ולכן אינו רוצה להיות בביס . אציין שמבחינה לימודית אין בעיה וכי השנה הקודמת של כיתה א חלפה ללא כל בעיה.
מעבר לכך הוא אינו מוכן להזמין חברים מהכיתה הביתה ובשום אופן אינו מוכן ללכת אליהם .הוא אינו מוכן לרדת למטה לשחק , גם כאשר חבר מבקש ממנו ,אלא אם כן אנחנו ההורים נרד איתו ,ובעיקר אני -האמא . אינו מוכן להירשם לשום חוג , לחוגים שנרשם בעבר הוא דרש להפסיק ללכת לאחר זמן קצר מאוד. יש לו בן דוד בן גילו שרק אליו הוא מתחבר ורק איתו הוא מוכן להיפגש ונהנה עד מאוד מהמפגשים עימו . אנחנו מאוד מאוד מודאגים לגביו וחוששים מאוד . מוכנים לאמץ כל פתרון בבקשה עיזרו לנו לעזור לילד