פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום,
בני בן 11.5 שנ ים . לאחרונה גלתי כי אם אני אוסרת עליו לשחק במחשב (אם הטלתי עונש או בשעות הצהרים שאסור לו לשחק) אזי הוא בחדר צופה בחחשב ושאני נכנסת הור מיד מכבה
מה ניתן לכשות וכיצד להגיב ? כמובן שנתתי את נאום האמון וכו'
סיגלית

כבר הפנית לכן שאלה זו אבל לא קיבתי תשובה - מדוע ?

שלום רב! - אשמח אם תענו בהקדם - זוהי פנייתי השלישית...
בני בן שנתיים וארבעה חודשים, עומד לעבור התערבות כירורגית קלה באיבר המין. מדובר בהרחבת החור בפין וטיפול בהידרוצל.
ההתערבות כרוכה בהרדמה מלאה למשך כחצי שעה, ולאחר מכן ייתכן ויום-יומיים ישרוף לו מעט בעת הטלת שתן.
אני מאוד חוששת שההתערבות באיזור רגיש זה תיחרט בזיכרונו כחוייה טראומטית - ברור שלא יזכור את האירוע עצמו אך אני מתכוונת לזיכרון חווייתי קדום, שאולי בדרך כלשהי עלול לגרום להשלכות כלשהן.....(חוויית סירוס או משהו...)
מדובר בילד מאוד ורבלי, וברור שעליי להכינו מראש.
אשמח לחוות דעתכן על חששותיי בהקדם, וכמו כן כיצד מומלץ להכינו לקראת ההתערבות.
תודה מראש,
דלית

שלום,

ביתי בת 3.5 ואנחנו נחשפים יום יום להתנהגות יוצאת דופן שלה כאשר אנחנו במקומות ציבוריים...
אם וכאשר פונה אליה זר ברחוב/בסופר/בכל מקום אחר, היא מגיבה בתגובות קיצוניות כמו בכי, או צעקות מחרישות אזניים, או שהיא פשוט ממלמלת כמו תינוקת ומתעלמת מהבן אדם... כמובן שנצצמדת אלי ורוצה ידיים... לאחרונה התופעה מחמירה ומופיעה לפעמים גם כשילד שהיא לא מכירה פונה אליה.

לפעמים פנייה של מישהו ברחוב יכולה לגרום לנו לחזור הביתה מאחר והיא תתחיל לבכות ולא תירגע עד שנלך ..

באופן כללי "מעברים" לוקחים לה זמן וגם כשנפגשים עם אנשים שהיא מכירה, היא מאוד מתביישת ונפתחת לאט לאט, אפילו עם חברים/ות שלה.... הילדה כמעט ולא נפתחת במפגשים חברתיים (וגם אם כן היא תמיד בתשומ ת לב מרובה לסביבה..).
לעומת זאת בגן, ובגנים השונים שהיתה היא חברותית מאוד ודומיננטית... למרות שתמיד שומרת על דיסטנס מסוים עם הגננות...
ישנו איזה פער גדול בהתנהגות שלה בבבית ובגן לבין ההתנהגות בשאר המקומות, הקיצוניות נעה בין בטחון עצמי גבוה, דומיננטיות, שמחת חיים ועוד... לבין כעס, פחד, חרדה??? בחברה חדשה.

כבר זמן מה שההתנהגות הזו מטרידה אותי אולם לאחרונה חלה החמרה וחשבתי שאולי כדאי לקבל ייעוץ מקצועי? האם הגיל צעיר מדי? אנחנו משתדלים לתמוך ולא לכעוס עליה כמובן, אך לעיתים לא יודעים איך להתמודד עם זה...

לפני כחודש גיליתי (דרך הסטוריית האיי.סי) שהבן שלי וחבריו מעשנים נרגילה.
שוחחתי איתו והסתבר שאכן כן וזה התחיל עוד מל"ג בעומר....
מאחר וסבל גם מבעיות משמעת בביה"ס - אסרתי עליו יציאות באותו שבוע תוך כדי שיחות רבות
על נושא העישון נרגילה וההתנהגות וכיצד יש לקבל אחריות על העתיד וההווה וכו'.
בני הבטיח לי שהוא לא יעשן יותר גם אם יעשנו סביבו ושהוא ישתדל לשנות את התנהגותו בביה"ס.
עברו שלושה שבועות ושוב קיבלתי טל' ממורה שהוא מפריע במהלך השיעור ושהוא לא עובד כלל ולא הגיש שעורים וכו וכו.
נכנסתי לאיי.סי ושוב גיליתי שהם עדיין מעשנים נרגילה.
מה עליי לעשות? האם כדאי להגביל את יציאותיו? (הוא טיפוס חברתי מאוד שהפעילות החברתית חשובה לו בצורה ממש משמעותית). כיצד עליי להתנהג כעת? להעניש? להגביל? לתת דרור וחופש גם ולמרות שהוא שוב מאבד משמעת ושליטה על חייו?
לתגובתכם אודה,
גל

שלום.
יש לי נכדה בת שנתיים וחצי בערך והילדה הזאת עצבנית מהיום שעמדה על דעתה.
כל דבר קטן עשוי "להקפיץ" אותה והיא פותחת בצעקות ובבכי.
יש לה אחות בוגרת בת 16 שכמעט אין קשר ביניהן והפעוטה מסרבת ליצור קשר עם אחרים כמוני או כמו בת זוגי. היא אינה מוכנה שנחזיק אותה בידינו או שנעשה איתה איזושהי פעילות בזמן אבא שלה אינו נוכח בסביבה, בעיקר האב.
בתי ובעלה מתנהגים אל הילדה לעתים בקשיחות ולעיתים בסבלנות אין קץ ובסופו של דבר, הילדה היא שמנהלת להם את החיים ואת הבית.
כשהיא רוצה למשל לראות טלוויזיה, היא תפתח בסצינה כזאת שהם פשוט יוותרו לה כדי לשמור על מעט שקט בבית.
השניים שבורים לחלוטין ואובדי עצות. ובנוסף, בשנה האחרונה בתי חלתה בסרטן ומאז היא גם מתייחסת אל הילדה בקצת רחמים, אפילו, דבר שמחמיר את המצב, כמובן.
אגב, הילדה הולכת לגנון כבר שנה שנייה ודווקא שם היא מסתדרת היטב עם כולם.
מה עושים במצב כזה.

שלום לך,
בתי בת שנתיים וחמישה חודשים (אני אם חד הורית רווקה) , מגיל שנה ותשעה חודשים בתי הולכת לגן (גן פרטי).
גננת נהדרת עם עוד שתי סייעות מקסימות - עליהן אני מאוד סומכת.
שנה שעברה בתי התאקלמה יפה מאוד בגן.
כיוון שבגן נהוגים חופשים של משרד החינוך:
א. כל חודש אוגוסט הילדה היתה בבית , שבועיים עם סבתא ושבועיים איתי
ב. בחגים האחרונים היו חופשים מלאים כולל כל חג סוכות
מתחילת השנה הנוכחית בתי בוכה בבקרים ולא רוצה ללכת לגן.
יחד עם זאת מייד לאחר שאני עוזבת אותה והיא נשארת בגן , היא נרגעת (הגננת מתקשרת אלי כחצי שעה אחרי שאני הולכת). כמו כן נמסר לי מהגננות שילדתי נהנית בגן משחקת משתתפת. גם אמא שלי (שאוספת אותה מהגן ב 12:30) מספרת שהיא חוזרת שמחה. ולי הילדה מספרת מה היה בגן ואומרת שנהינתה והשתתפה. ראוי לציין שאני לא מרגישה שום סימני מצוקה בבית. הילדה מאושרת מאוד ופעילה מאוד.
ברצוני לציין כי בתי פוחדת לעיתים קרובות מקטעים מסויימים בטלויזיה / DVD ומבקשת לא לראות בנחרצות רבה , כמו כן כשמגיעות מפעילות בגן היא מפחדת (למרות שבסופו של דבר היא משתתפת , והגננת מקפידה לשבת לידה ולהרגיע אותה).
אודה להתייחסות:
א. הבכי בבוקר כשהולכים לגן (אגב. לעיתים אין לי ברירה ואני מלבישה אותה בכח תוך כדי זה שהיא בוכה , ולוקחת בכח לגן . כאמור אני אם חד הורית ואין מי שישקח בבוקר את בתי מאוחר יותר , גם לא היתי רוצה)
ב. נושא הפחדים שציינתי

תודה איריס

אני עובדת כמורה וזטוהי לי שנת סטאז' ביעוץ חינוכי בביה"ס. היום יצא ילד כבן 10 מהשירותים בצרחות אימים וצרח במסדרונות שנכנס בו שד. הילד רעד בכל גופו, דבר לא לענין בכה ואף לא שלט בצרכיו מרוב פחד.
משיחה עימו לאחר שנרגע מעט התברר שהוא די אובסיסי ו"אוסף" ספורים בנושא שדים ורוחות רפאים. הוא חיבר את הספורים יחד ויצר לו ספור משלו לגבי מה שקרה היום.
הילד בטוח לחלוטין שהוא ראה שד והשד נכנס בו.
לאחר שיחה עם המחנך התברר שהיו עוד פליטות פה לא ברורות שלו- בפעם אחת אמר למחנך שהוא חושב שיש מחבל בביה"ס שעומד לרצוח תלמידים.
למורה אחר אמר שהוא דמיין שהוא לוקח את האקדח מהשומר ויורה בילדים אחרים.
מדובר בילד חדש בביה"ס-נחשב שקט ודי בינוני בהישגיו.
התברר לי היום לאחר מעשה שהוא נטל בשנה שעברה ריטאלין באופן קבוע.
השנה הוריו הפסיקו לתת לו והשבוע החליטו להתחיל לתת לו שוב.
זכור לי שבמסגרת למודי לתואר ראשון בפסיכ' קראתי שריטאלים עלול להחמיר תופעות פסיכוטיות שונות.
מה מומלץ לעשות כרגע??? מה לומא/לא לומר להורים? האם אמרה לי שלא ארע דבר כזה עוד מעולם. הילד ספר לי שהוא הכיר טוב את הפסיכולוגית מבי"הס הקודם...
האם הוא יכול ללחזור לביה"ס במצבו? אציין גם שהוא מספר את ספור השד לכל מי שרק מוכן לשמוע. והדבר עורר הדי פחד רבים בביה"ס.

הבת שלי בת 5 כשמוזמנים אליה חברות התלונה העקרית מהחברות שלה ואני גם רואה את התנהגותה של בתי שהיא צועקת מרימה קול מחליטה קובעת במה כול אחד ישחק וכו ממש מפקדת.
איך אני אמורה להגיב? נסיתי להסביר לבתי וזה לא עוזר יוצא שהיא נעלבת והמשחק נהרס והחברות לא רוצות להמשיך לשחק איתה.
אני ראיתי באמת שהיא ממש משתלטת על אופן המשחק מה יהיה ואיך ולי בתור אמא לא נוח עם זה במיוחד שזה נגמר בהעלבות ובכי מצד בתי.
נ.ב. אני יודעת שגם שהיא הולכת לחברות הן מחליטות בבית שלהם (וזה נאמר לי אתמול ע"י בתי)אבל בתי לא חוזרת הביתה בגלל שהיא לא רוצה להמשיך לשחק והחברה לא בוכה זה רק אצלי בבית נגמר בסטואציות לא נעימות .מה עושים?

שלום בתי בת שנתיים ו-4 חודשים.
רק לפני כחודש החלה ללכת באופן עצמאי ולכן קניתי לה נעליים צעד ראשון רק לפני שבועיים.
הבעייה היא שמאז שנועלת את נעליה איננה מוכנה לחלוץ אותם גם לא בשעת אמבטיה או שינה.
במקלחת היא פשוט נכנסת להתקף זעם קשה מאוד ומאוד קשה לרחוץ אותה וגם מסוכן כיוון שיכולה להחליק.
כל נסיונותיי להסביר לה שגם אמא חולצת נעליים בשעת מקלחת לא עוזרים ומה שעוד יותר מטריד אותי שבאמצע הלילה מתעוררת וצועקת : "נעליים,נעליים".
האם נורמלי והילדה פשוט עקשנית???(היא ילדה מקסימה ואוהבת אך מתרגזת בקלות רבה לפעמים בלי כל סיבה נראית לעין)
מה עושים???
תודה רבה!

בני בן 10פוחד מאד מאד מחתולים.בכל פעם שרואה חתול הוא בורח בריצה לצד השני ..
לא חווה מעולם משהו עם חתולים ולכן מוזר כל נושא הזה.
אנו אובדי עיצות כיצד לנסות ולהרגיע אותו?יש לציין כי הוא ילד עם בעיית קשב ורכוז ויש לו עוד פחדים (להשאר ואו לישון לבד..)

שלום. אני אמא לילדה בת שנה ו שמונה, אני מטפלת בה בבית ובאה אלי עוד ילדה אשר אני מטפלת בה באופן קבוע. יש לי 2 שאלות.
1. יש ערבים שהיא לא מוכנה לישון כשאנחנו מצפים ממנה, וכשזה קורה היא בוכה בלי הפסקה בחדרה לבד, (מידי פעם אנחנו נכנסים לראות שהכול בסדר ויוצאים) היא עדיין ממשיכה לבכות וזה יכול לקחת שעות או עד שכואב לנו הלב ואנחנו מוציאים אותה, מה שכן אני לא חושבת שהיא עושה זאת כמניפולציה מכיוון שכשהיא עייפה היא מבקשת לישון ולא מרגישים אותה עד הבוקר. וכך גם שנת הצהריים שלה. אני ובעלי בחילוקי דעות. אני חושבת שהיא לא עייפה ולא מצליחה להירדם ולכן היא בוכה וכדאי להוציא אותה איתנו לסלון לעוד שעה ואחר כך היא לא עושה בעיות. מה לדעתכם נכון ומה כדאי לעשות. (בעלי רוצה שבשעות הערב אחרי 21:00 להיות רק איתי בלי בלגאן)
2. אני אמורה ללדת בחודש הבא ולפעמים היא רוצה אותי ורק אותי. בעלי אבא נהדר והיא אוהבת אותו מאוד אך זה לא תמיד עוזר. כשהיא עייפה, רעבה, צמאה, או כואב לה משהוא זה רק אני. ושאלתי היא האם אני צריכה לפנות להם זמן לבד בלעדיי כדי שיהיה קל יותר אחרי הלידה (לא אוכל להתפנות אליה 24 שעות) או שלא יהיה לזה משמעות? האם יש משהוא שאוכל להכין אותה לשינוי הזה? אני מסבירה לה אבל אני יודעת שהיא לא מבינה אותי.
אשמח לקבל תשובה מקצועית וגם תשובות גם מבעלי ניסיון
תודה מראש שיר

יש לי ילדה בת 6 כיום לומדת בכיתה א' בחודש האחרון הילדה מביעה פחדים
לגבי סגירת דלתות כניסה למעליות לא מוכנה ללכת לבית-הספר מכיון שסוגרים
את הדלת והפחד שלה להיתקע בפנים
ההיתי רוצה לקבל איזה פתרון זמני והאם כדאי ללכת לפסיכולג ילדים.

שלום רב,
שני ילדיי, תאומים בני שלוש נמצאים במעון עם ילדים בני שנתיים עד שנתיים וחצי. האם דבר זה יכול לגרום לבעייה התפתחותית כלשהי, יש אפשרות להעביר אותם לקבוצת גיל גדולה יותר 3-4 שנים. נאמר לנו שהם מבחינת שפה והתפתחות מוכנים אך מבחינה רגשית אינם מתאימים לעבור לקבוצה זו.
אודה אם תחוו דעה, מה לעשות בנושא זה.

תודה

שלום, אני מקווה שהגעתי לפורום הנכון,
בני בן תשעה חודשים בקרוב. אחרי הלידה הרגשתי קושי רב וחרדה ולכן הפסקתי להניק לאחר חודש ולקחת תרופות נוגדות חרדה. בנוסף, הייתה לי מטפלת במשך חצי שנה שעזרה לי כמעט יום יום לטפל בו משום שאין לי משפחה שגרה קרוב אלי. כיום הילד הולך לפעוטון קטן ונחמד ולרוב נראה שטוב לו שם. כאשר אני באה לקחת אותו הוא בדרך כלל מחייך אליי ולעיתים גם נראה ממש שמח לראותי.מצד שני הוא שמח לראות עוד אנשים שהוא מכיר. בנוסף, לא נראה שהוא חושש מזרים או מפחד להיפרד ממני. האם זה אומר משהו על ההתקשרות בינינו? האם עצם זה שהייתה לי עזרה בתחילת הדרך "פוגעת" באיכות הקשר שלי עם בני? איך יודעים אם ההתקשרות בינינו טובה?אני שואלת כי התחילו לי ספקות ואולי כדאי שאני אפנה לייעוץ.

אתמול בלילה נדרס הכלב שלנו שנמצא איתנו כשנה. בן בית לכל דבר...
יש לנו 3 בנות - בנות 6, 4 ושנה. איך מספרים להן דבר כזה? אמרו לי להגיד שהלך לאיבוד ואולי מישהו אחר לקח אותו וכשלא יחזור כמה ימים, להגיד שנדרס.
קצת קשה לי עם לא להגיד אמת ואני לא ממש יודעת מה הדרך הנכונה.
אשמח לייעוץ בנושא
תודה,
אמא עצובה