פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב ,
פעם ראשונה שלי בפורום , לי שתי בנות מקסימות מדהימות , האחת 2.5 והשניה 7.5 ,
ההתייעצות שלי היא לגבי הבת 7.5 , היא כבר בכיתה ב' ילדה מקסימה אינטליגנטית , רגישה(מאוד) , טובת לב , אך עם "בעיה" כבר מכיתה א' , היא מאוד איטית בפעולות שלה , כל דבר לוקח לה המון זמן , ובמיוחד אם זה קשור לשיעורי הבית (עשיית חוברות בחופש), קריאת ספר או בכלל וכו'...
שאלתי היא : כיצד ניתן לעזור לה ? האם יש דרכים של תרגול ל"עצלנות " מסוג זה ?
ניסיתי את דרך הענישה , דרך השיחה , התגובות שלה לכל דבר הן בכי (וזה מוציא אותי מדעתי) ,
אני ממש מרגישה שאני צריכה עזרה איך לעזור לביתי להגיע להחלטה לעשות את הדברים ולסיים אותם .
דוגמא - הכנת שיעורי בית יכולה להימשך כ-3 שעות על 4 דפים , היא רוב הזמן חולמת ורק כשאני נמצאת ומזרזת אותה זה נעשה .
בבקשה , בכל לשון של בקשה , אני אובדת עצות
בברכה ,
האמא שרוצה לעזור לבתה .

שלום,
לי יש בת בת 10 שלא מוכנה בשום פנים ואופן להזמין אליה חברות הביתה , וגם לא כל כך רוצה ללכת אליהן .
ההסבר שלה הוא שהיא פשוט לא אוהבת להזמין חברות כי "הן נוגעות לי כל הזמן בדברים בחדר "
(הכוונה לנגיעות בברציות , בפיות שיש לה על המדפים וכ' ) .
אני ובעלי ניסינו בכל כוחנו לשכנע אותה אפילו הכנו עבורה סוכה יותר גדולה שהיא תוכל לארח חברות בסוכה . אבל היא טוענת שהיא פשוט לא אוהבת שבאות אליה חברות (היא גם לא רוצה ללכת אליהן).
תקופה ארוכה חשבנו שאולי בגלל שהבית שלנו קצת קטן ולא גדול ומפואר כמו של החברות שלה אז אולי זו הסיבה . ואז החלטנו לשדרג לה את החדר בשטיח חדש , בארון חדש ככה שתרגיש טוב .
אבל לצערנו זה לא עזר .

מה עושים ? האים להניח לה ? האם להתעקש איתה (זה מביא למריבות בבית ) ?
אגב, יש לה אח בן 7 וגם לו היא לא מסכימה להיכנס לחדש שלה בלי רשות .
אני זוכרת שלי היה חדר קטן מאוד וכל הבנות בכיתה אהבו להצטופף אצלי בחדר , אז מה הבעיה שלה ????

בני בן שנה ו 10 חודשים.
אם מקבל מכה ממשהו, הוא מרביץ לעצמו באותו המקום.
זה לא נראה כאילו הוא עושה זאת מתוך תסכול, אלא כאילו הוא רוצה לחוות שוב את המכה.

האם זה נורמלי? האם התופעה מוכרת?
לא ראינו עד היום עדות לבעיות בוויסות תחושתי אצלו, אבל עם זאת יש לי אח עם אוטיזם קל ובעיות וויסות תחושתי.

שלום.
אני גרושה כבר מספר חודשים. גיליתי שבעלי לשעבר מסית את הילדה נגדי( בת 4), בכל פעם שהיא חוזרת משהיה ארוכה (סופ"ש בדרך כלל) היא אומרת דברים כמו "אבא אמר לי שאת כמו מכשפה רעה", "אבא אמר לי שאת גמרת לו את כל הכוח", "למה זרקת את אבא", "אבא אמר שאת לא אוהבת אותו", "אבא אוהב אותי יותר ממך", "אני מקשיבה רק למה שאבא אומר, ככה הוא אמר לי". באחת הפעמים שהוא החזיר אותה, פתחתי את דלת המכונית שלו והיא ישר אמרה לי "אני לא רוצה אותך", זה היה נראה לי מוזר וישר שאלתי מי אמר לך את זה? היא ענתה, "אבא".

כמובן שמאוד קשה וכואב לשמוע זאת. אני מגיבה ישר ואומרת לה שזה לא נכון ושאבא קצת מבולבל ושהיא יודעת ששנינו אוהבית אותה.
השאלה איך דבר כזה משפיע עליה, איך ישפיע בעתיד? האם אני עונה נכון?האם אני אמורה לדווח למישהו על העניין הזה?
ביני ובין בעלי לשעבר אין כלל תקשורת כך שאין דרך להעביר לו מסרים בעניין.
תודה..

ביתי בת שנה ותשעה חודשים. כשאני מחתלת אותה היא נוגעת בפות כמה שניות. האם זה הגיל שזה קורה או שיכולה להיות לכך סיבה אחרת שקשורה לגן למשל?

שלום רב .
אני זקוקה לעזרתכם!!!! בני בן 8.5 , ילד בכיתה ג' חרוץ ומקובל על חבריו. (אחות בת 5.5)
אנו ההורים גרושים כבר 3 שנים , יש לציין שיחסינו טובים ואנו עושים הכל למען הילדים.
מזה זמן רב אני שמה לב כי הילד כבוי ... עיניו עצובות, הוא בוכה הרבה בערב וטוען שמתגעגע לאבא למרות שרואה אותו בתדירות סבירה. בשיחה איתו הוא טוען שהוא לא מרגיש שהוא ילד חרוץ למרות ציוניו הטובים, הוא מרגיש שהמורות לא אוהבות אותו וחושבות שהוא לא ילד טוב, הוא מרגיש שהוא לא אוהב את עצמו וטוען שמעדיף לגדול ולעבוד במקום ללמוד. כמו כן הילד אומר שלמרות שיש לו הכל ואין לו סיבה להיות עצוב הוא מרגיש בכל זאת עצב ומתחיל לבכות.
יש לציין כי אני בעצמי מטופלת בכדורים נוגדי חרדה ודיכאון וסובלת ממצבי רוח משתנים וגם בהריון שלו מצבי הנפשי היה בכי רע.
מה עושים?????????.

בני בן 5 ילד מקסים נבון וטוב לב דואג מאוד לאחיו בן השנה וחצי. לפני כשנה היינו בטיול ולפתע היתה רוח חזקה שהעיפה את עגלת התינוק (למזלינו הבן הקטן לא ישב בה) ומאז אחיו הגדול פיתח חרדה ודאגה לאחיו. זה מתבטא לפני כניסה למעלית שהוא מבקש שנרים את אחיו על הידיים, בטיולים רודף אחריו שמא חתולה תשרוט אותו או שיפול וילך לאיבוד. אנו מנסים להוריד ממנו את הדאגה בטענה שאנו שומרים אך זה לא מספק אותו בכלל. איני רוצה שיגדל בתחושה שעליו כל הזמן לדאוג מה לעשות? אודה לתשובה בהקדם

מיכל

שלום
יש לי שני ילדים בני שנתיים ושמונה חודשים ושנה וחמישה חודשים.
בעלי ואני כרגע בהליכי גירושין ויש בינינו חילוקי דעות לגבי שינה מחוץ לבית.
חשוב לי לציין שעד היום הילדים לא ישנו מחוץ לבית.
רציתי לדעת האם זה יהיה נכון לתת את האפשרות לשינה מחוץ לבית בגיל כה קטן.
ואם לא כרגע באיזה גיל זה יהיה נכון ולא יפגע בהם?
תודה

נכדי בן השנתיים וחצי לא מוכן לקבל תשובת לא,ולכן בוכה על כל דבר,אנחנו מבנים שהוא בודק את הגבולות אך איך עוצרים את זה?עד כמה לתת לו לבכות?מנסים לאסביר לו מדוע לא עכשיו או מדוע לא,והבכי ממשיך.
אני טוענת שזה נובע מפינוק.........
אמו תמיד נשברת..........היא עברה טיפולים עד שזכתה לילד הזה,אבל כשהיא מתעקשת
אתו צריך לברוח מהמקום זו לדעתי הגזמה בכוון ההפוך.מהי דרך הזהב?
ביומים אחרונים דבר חדש -למשל יצאנו לארוחת חג לסוכה אמו הלכה עם מגש ביד,
הוא התעקש שהיא תקח אותו,לא הסבים לא הסבתות לא אבא רק -אמא.
מה עושים?

שלום,

בני בן שלוש ושבעה חודשים. גמול מפיפי מזה כחצי שנה.
יש לציין שזרמתי איתו בעניין הגמילה. זה התחיל בפיפי בישבנון לפני המקלחת ואז בבת אחת הורדת החיתול. הגמילה מהפיפי היתה קלה ביותר. הוא פספס אולי פעם אחת במשך היום, ותוך שבועיים ישן כבר לילה עם תחתונים. היום הוא מחזיק מעמד לילה שלם ולא מפספס, גם אם לא מעירים אותו בלילה לפיפי.
לגבי קקי הסיפור קצת שונה. בתחילת הגמילה הוא עשה בערך 4 פעמים קקי בשירותים, והדבר עבר חלק. אחר כך התחיל לבקש חיתול לקקי, וזה נמשך עד היום. אנחנו מציעים לו כל פעם מחדש לעשות בשירותים, אך הוא שהוא מסרב, או שאם הוא מנסה הוא מתייאש אחרי 30 שניות (כשהלחץ ניכר על פניו), אומר שהוא לא יכול ומבקש חיתול.

אני די אובדת עצות. הוא עדיין בגן פרטי, כך שעניין החיתול פחות בעייתי לעומת גן עירוני, אך עדיין הייתי רוצה לעזור לו להיגמל גם מהקקי.

מספר שאלות:
1. מה הדרך הטובה והנכונה ביותר לעשות זאת?
2. בתי בת שנתיים וחודש, מודיעה כבר שהיא עושה קקי ופיפי בחיתול, אך עשתה פיפי בישבנון רק כפעמיים, למרות שהיא רוצה לנסות. האם אני צריכה "לזרום" איתה, כמו שזרמתי עם הבן, או שדרך לימוד "כפויה" היא טובה יותר בסופו של דבר?

תודה מראש,
הולה

בני בן שנתיים וחצי. מגיל שנה בערך הוא תופס את האזניים של מי שמרים אותו או נמצא לידו (אנשים שמאוד קרובים אליו) , תוך כדי השמעת קולות "ציפצוף" מציקים, ולא מוכן להפסיק התנהגות זו גם כשמבקשים ממנו או כשצועקים עליו, אלא לאחר שהוא מחליט , וגם אז הוא יכול ללכת ולהמשיך לצפצף.איך מפסיקים התנהגות זו? יש לציין שהוא לא מכאיב אלא מחזיק את האוזן בעדינות. אבל מאוד לא נעימה לנו התנהגות זו.
בעיה נוספת היא שהוא "מתגלגל" על השטיח על מנת לאונן (במשך זמן רב) וגם לא מוכן להפסיק. גם אם אני שולחת אותו לחדר הוא ממשיך שם . מה עושים?

בני בן 10 חודשים. דינמי חייכן ומתוק.
לאחרונה החל לצוץ ההכרח בהשמת גבולות (החל לעמוד ולתור אחר גירויים בצורה אקטיבית יותר).
1. מתי מתחיל הצורך שלו בגבולות חיצוניים? האם "לאבזר" את כל הבית בהתאמה אליו, או להתחיל להשתמש בגבולות וב"לא"?
2. ובהמשך לשאלה - ההחתלה והחלפת הבגדים הופכת להיות מאוד קשה בשבועות האחרונים. הקטן צועק, בוכה ומתעצבן בכל פעם שנאלצים להחליף בגדים מדי ערב ובוקר, ולהחליף טיטולים. ניסיתי להיות עקבית, להחליף במהרה ולהרגיע תוך החלפה, ולאחר כשבועיים ללא שינוי, ניסיתי להסיט את תשומת ליבו, לשיר ולקפץ, גם זה לא עזר.
מה עושים?

אנא קצת הכוונה.

אשמח אם תפנו אותי לחומר כתוב בנושא.

בתודה,
שרון.

אני אם חד הורית. יש לי תינוק בן שנה וחודש. אני אוהבת אותו אהבת אין קץ. העניין הוא שהוא כל הזמן איתי. בינתיים לא במעון. אנחנו עושים הכל ביחד והדמות היחידה שהוא קשור אליה זו אני. אנחנו מתגוררים אצל אימי ואחי הגדול גר פה גם.

דא עקא שהתינוק לא מוכן להיות עם אף אחד - עם אמא שלי ואחי כן - אבל לא עם זרים או אנשים שמכיר/לא מכיר. רוצה רק אותי. לעיתים אני לא יכולה אפילו ללכת לשירותים כי הוא מתחיל לבכות! זה די מעיק עלי כי אינני רוצה להפוך אותו לתלותי/פחדן.

אני מודה ומתוודה - הוא ישן לידי ואני נהנית מזה. אני פשוט חולהההה עליו ועם זאת אינני רוצה לעכב את התפתחותו או לעכב את עצמאותו.

מה לדעתך עליי לעשות? מבחינת התפתחות גופנית/מוטורית וכדומה הכל אצלו בסדר.

שלום, יש לי ילד בן שלוש. בדרך כלל מקסים, נעים וכייפי. הוא נכנס לגן חדש ומאוד קשה לו והוא פשוט מוציא אותנו מדעתינו!! הוא נעשה בלתי נסבל. כל דבר קטן שמפריע לו, הוא צורח בקולי קולות. הוא מיילל בלי סוף. ממש לא נעים להיות לידו. אני מוצאת את עצמי כל הזמן מתעצבנת עליו!! מה לעשות? אי אפשר לדבר איתו על הקשיים בגן כי הוא לא משתף פעולה בשיחה כזאת. מה לעשות??