פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

לחברי וחברות הפורום שלום. אני כותבת הודעה זו להפרד מכל ההורים בפורום אשר טובת ילדיהם עומדת לנגד עיניהם ורואים בפורום מקום להתלבט, להתייעץ ולחשוב את הקשיים הרגשיים שלהם ושל ילדיהם בתהליך הגידול. אני מסיימת את התנדבותי בפורום זה מסיבות אישיות. המענה בפורום לימד אותי לא מעט על תהליך ההורות ועל המסע המופלא אך המפרך של גידול ילדים. תודה לצוות be ok על הזכות שניתנה לי לתת מענה במרחב זה הפורום ולכם ההורים על הכנות בשיתוף. מאחלת לכל אחד ואחת מכם המשך דרך מהנה ומשמעותית במסע זה של החיים.

שלום, רציתי להתייעץ לגבי נקודה שמעסיקה אותי. בני בן שלוש, מאוד חברותי וכמעט בכל סיטואציה בה הוא רואה מבוגר מוכר (שכן, חבר) הוא מתחיל לדבר איתו ולספר לו דברים. אני שמה לב שלעיתים קרובות מבוגרים כלל אינם שמים לב שהוא מדבר איתם וכאן ההתלבטות שלי. האם לתווך - להגיד לאותו חבר שבני מנסה לדבר איתו, האם לענות במקומו או פשוט להתעלם? אני שואלת כי אני רגישה לזה שלא מקשיבים לי כשאני מדברת ואיני רוצה שבני ייפגע אבל אני מרגישה שאולי הוא צריך ללמוד שזו המציאות לפעמים. אשמח לשמוע עוד דעה. תודה

שלום, יש לי שתי בנות , בנות 15 ו 5 .
לילדה הקטנה יש כמה בעיות בהתנהגות שאני לא יכולה להתמודד איתן .
מבחינה שכלית היא מאוד חכמה ונבונה , היא מדברת 2 שפות שוטף , ו2 שפות חלקית .
היא יודעת את כל האותיות , ומסה לכתוב ולקרוא לבד , היא מאוד סקרנית.
הבעיות הן :
1. היא מאוד אוהבת להסתכל טלויזיה ושמתי לב שהיא מדברת עם כולם כמו שמדברים בטלויזיה כמו שמדברים בתוכניות ,למשל גם אם היא מדברת עם משהו אחד היא אומרת "בואו תראו" ולא אכפת לה איך מגיבים היא מתנהגת ומדברת כאילו שהיא לבד ושהיא בתוך התוכנית , ועוד דוגמא כשאנו חוזרים מהגן יש מדרכה אחת שמתחלקת לשתיים אחת לבנה ואחת צהורה ואז היא עוצרת ואומרת " באיזה שביל נבחר בשביל הצהוב או בשביל הלבן , תעזרו לי לבחור " , והיא גם עושה קולות כמו שעושים בטלויזיה.
מה אני צריכה לעשות , ואיך להגיב ?
2. היא תמיד מכריחה את כולם [הורים / אחות / ילדים אחרים... ] להקשיב לה או לעשות את מה שהיא אומרת , ולפעמים כשאני מדברת עם משהו והיא רוצה להגיד לי משהו היא תגיד אמא , אמא , אמא בלי הפסקה עד שאני אפנה את צומת ליבי עליה , והיא מתנהגת ככה לכולם .
ואם היא מבקשת מהו למשל שאני אסדר את הצעצועים שלה או שאעזור לה במשהו ואני מסרבת היא מתחילה לבכות ולצעוק עד שאני אעשה את מה שביקשה [היא יכולה לבכות ככה אפילו שעתיים]
היא מתנהגת טוב [עוזרת לי / מתלבשת לבד / עושה מה שאני מבקשת] רק כשבא לה או כשיש לה מצב רוח , וכשאני מנסה לשים גבולות ההתנהגות שלה משתה תוך רגע והיא יכולה לבכות אפילו שעה שעתיים ואני לא שמה לב אלייה ורק כשאני באה אליה מביאה לה יד ואנחנו הולכים ואני מדברת איתה ורק אחרי זה היא מקשיבה לי ובסופו של דבר היא עושה מה שאני אמרתי לפני שהיא בכתה , וככה זה תמיד , אני אומרת משהו היא ישר אומרת לא בלי לחשוב פעמיים וכשאני מנסה להכריח אותה היא מתחילה לבכות הרבה מאוד זמן ואחרי שהיא מסיימת לבכות ומקשיבה למה שיש לי להגיד לה היא עושה את מה שדרשתי ממנה קודם לכן .
מה לעשות ?
ועוד משהו קטן , כשהיא מדברת עם משהו גם אם הוא לא רוצה לשמוע את מה שיש לה להגיד ואומר לה זאת היא לא מקשיבה וממשיכה לדבר עד שהיא לא מסיימת להגיד את שלה .
ואם זה משמעותי אז היא מזל אריה [10.8] שנולדה לשני אריות אני [11.8] ואבא [9.8.]
והרבה דברים שכתבתי כאן היא מחכה את אביה כמו למשל שלא אכפת לה אם רוצים להקשיב לה ולסיפרים שלה[שנמשכים הרבה זמן] או לא .
והיא תמיד רוצה להיות ראשונה [כשהיא מדברת איתי היא צריכה להיות ראשונה גם עם משהו אחר מדבר איתי , כשהיא נכנסת למכונית או לבית או למסדרון ] ואם היא לא ראשונה אז היא בוכה וצועקת עד שהיא לא תהיה ראשונה , או עד שהיא מוכנסת בכוח ובוכה חצי שעה / שעה
אני תמיד מנסה להציב גבולות אבל זה פשוט לא עוזר ואין שום התקדמות ושינוי בהתנהגותה, היא היא חושבת שכל מה שהיא רוצה היא תקבל , והיא חושבת שהיא השמש ואנחנו כולנו צריכים להסתובב סביבה .
בבקשה תעזרו

שלום,
בתי בת שנה ושמונה חודשים ולפני חודשיים נולדה לנו בת נוספת.
בתי הבכורה תמיד היתה קשורה אליי מאוד והעדיפה אותי על פני אביה וכל אחד אחר. אני הייתי עושה מקלחות, טיולים, משחקים ולצערי הרגלנו אותה גם להשכבה במיטה - כלומר אני יושבת לידה במיטה עד שהיא נרדמת.
כעת, לאחר שנולדה אחותה המצב החמיר. היא לא מוכנה שאביה יעשה דבר. כל זמן שהוא מנסה לקחת אותה לפארק או להשכיב אותה או לעשות משהו בלעדיי היא בוכה "אמא אמא". אומרת לאביה משפטים מעליבים כמו "אבא לך" וכו'.
לציין כי בספטמבר גם נכנסה לגן ועדיין בוכה. בוכה פעמיים - גם בבוקר כשאביה יוצא איתה מהבית והיא רואה שאני נשארת בבית עם הקטנה וגם כשאביה עוזב אותה בגן. במהלך היום, לפי הגננות, בוכה לסירוגין "אמא אמא".
לציין שהיא ילדה מאוד מפותחת, שמחה מאוד (בעיקר אם אני באזור).
אני מרגישה שהאושר שלה תלוי בי וזה מאוד החמיר לאחרונה.
מה לעשות כדי לגרום לה לסמוך על אביה ועל אחרים ולהסכים להיות בלעדי ובעיקר ליהנות גם שאני לא בסביבה.
תודה
תודה מראש.

בתי בת 6.5 בכיתה א',מזה זמן ועד היום יש לה קושי לרדת למשל מהמפלס של חדרי השינה למפלס השני ששם המטבח.

היא מבקשת ליווי ואנחנו משתדלים ללוותה חלקית ולדבר איתה על הפחדים שלה והדמיונות שלה ולעשות חשיפה,זה עוזר אבל בתכליס לא נגמר ולא הגענו למצב שהיא נגמלת מהחרדה.

היא לעיתים כן הולכת לבד ונשארת בחדרה לבד ובעיקר אם היא כן רוצה ויש לה צורך בכך אבל לעיתים ובעיקר אם אנו ניזום שתלך להביא משהו אז מתחילה לפתח חרדה ודמיונות.

איך אתם רואים זאת ואיך מטפלים בזה.
אגב גם אני ואשתי בגילה היינו מפחדים כמוהה ואפילו יותר מאוחר אבל אני לא מרגיש שזה עלול להשפיע על עצמאותה בעתיד והתפתחות חרדות אחרות?

שלום רב,
בתי בת 7 לומדת בכתה ב' לאחרונה (שבועיים)החלה לעשות עיוותים בפנייה: פוקחת עיניים לרווחה ותוך כדי מזיזה את ראשה הצידה (התנועה עם הראש החלה בערך שבוע אחרי פקיחת העיניים)וזה קורה כאשר היא צופה בטלוויזיה או תוך כדי משחק (לא בדיבור).פניתי לרופא הילדים והוא אמר שהכל בראש תוצאה של לחץ.אמרתי לו שלבתי יש מורה חדשה שבתי לא הכי מסמפטת וכך גם רוב הכתה וההורים. המורה צורחת על התלמידים ומאיימת האם בגלל זה היא החלה בהתנהגות זו?
בתי גם מרכיבה משקפיים כבר שנה. ועברה לפני 8 חוד' בערך בדיקה אצל נירולוגית ילדים עקב כאבי ראש ולדבריה הכל בסדר. האם עלינו ההורים לא להתייחס ולחכות שהתופעה תעבור כמו שאמר רופא הילדים?או לפנות לגורם אחר?

שלום,

בני בן שנתיים ונמצא כעת בתקופת ההתמרדות- האם ניתן לצפות ממנו בגיל הזה להתחיל ללמוד את הערך סבלנות או שזה מוקדם מדי? לדוגמא כאשר מכינים לו ארוחת ערב הוא מיילל כי אינו מסוגל לחכות אפילו שנייה מהרגע שהוכרז על הכנת הארוחה

תודה

יש לי בן יונק בן שנה וחצי. לאחרונה, בכל פעם שאשתי חולצת לו שד הוא צועק בהתרגשות את השם של המטפלת שלו במעון. מעבר לזה קשה להוציא ממנו מידע, למשל, כששואלים אותו אם המטפלת מניקה אותו הוא עונה: לא... , אבל גם כששואלים אותו אם המטפלת מחליפה לו חיתול הוא אומר את אותו הלא. האם מישהו נתקל בדבר כזה? ואם זה אכן מתבצע האם זה יכול להזיק לתינוק? על פניו הוא מרוצה ללכת לגן אבל כבר כמה שבועות שהוא פתאום חזר לישון במיטה שלנו, והוא מאד נדבק לאמא.
תודה, יוסי

שלום,


הכנסתי את ביתי (בת שנה ושלושה חודשים) לגן חדש (עד כה הייתה איתי בבית).
באיזור שלנו יש גן שהינו חלק מקבוצה של גנים שקיימת ביישוב אחר (כפרי) ואנחנו נמצאים בגן וגרים בעיר כרגע.
השאלות שלי מעט ארוכות אך נוגעות להחלטה מהותית מבחינתינו.

לאחר לבטים רבים וכמו הורים רבים בחרנו(לאחר צפייה בכ 20 גנים) דווקא בגן הזה מכמה סיבות:
1. הגננת בעיקר הייתה נראית מדהימה.
2.הצוות היה נראה צעיר, רענן ולא "שכונה", רובו משכיל ובעל הכשר מעבר למצופה.
3.המקום הפיזי מלבד המרבד הסינטטי והדוקר שבמקום דשא בחצר היו נראים טוב, נקי, ובצבעים מרגיעים.
4.השפה הייתה תקינה והשיח היה באווירה נעימה רגועה ומשדרת כנות וחמימות.
5.שאר הילדים בגן נראו שלווים ונעימים.

היו דברים נוספים אבל אלו היו הדברים שלטעמנו הספיקומבחינת העיקר. כל זה היה נכון להרשמה. החל מתקופת ההסתגלות שממנה עבר כבר חודש וקצת פחות החגים(ההסתגלות של ביתינו הייתה בין סבירה ללא קלה) החלו העדרויות לא ברורות של הצוות כל פעם משהו אחר. השיא היה העדרות של הגננת אשר נעדרה מהגן כל יומיים ובהתחלה זה היה בגלל בנה שהיה חולה (מובן לכל אם ואב) אבל לאחר שיחות אישיות איתה התברר שלא רק בגלל זה היא נעדרת ושלשום אף התבשרנו שהיא עוזבת.
באסיפת ההורים שקדמה לעזיבתה ביומיים כאשר נשאל מנהל הגן מה קורה ומדוע זה המצב התפתל והמציא תירוצים כאלה ואחרים ואף שיקר בטוענה שאינו יודע מה מצבה של הגננת והפעיל מניפולציות רגשיות אודות מצבה של הגננת ומצב בנה. למחרת בשיחה אישית איתה התברר שהיא כבר בקשה להפסיק את עבודתה בשונה מהתשובה שקבלנו ערב קודם. צר לי שהאמון בהמשך לדברים שקדמו נפגע קשות אך כרגע אני מתעסקת בטובת ביתי ועל כן שאלתי היא:
המנהל של הגן טען שהוא מחפש סידור ואנחנו ההורים צריכים סבלנות מנסיון זה ייקח זמן. לי יש אפשרות להיות איתה בבית עד גיל שנתיים וחודשים אז תוכל להיות בגן בקיבוץ עליו אני סומכת במאה אחוז מה את מציעה לעשות? האם טוב יותר להשאירה בגלל שהסתגלה לרעיון הגן למרות שאיננו סומכים על הגן במאה אחוז ועל הצוות הנשאר פחות? מתוסכלת ממחשבות ומהתייעצויות,
תודה וסליחה על הפירוט,
איריס

שלום רב!
בתי בת ה 9 נוהגת לאונן בשעות הבוקר המוקדמות , היא מתעוררת לפני כולם ומאוננת .
חשוב לציין כי לאחרונה עברנו דירה והילדה מתקשה להתמודד עם המעבר ועדין לא ממש רכשה חברים חדשים בבית הספר החדש.
היינו רוצים לדעת אייך לנהוג האם להעיר לבתנו או להניח לה .
חשוב לציין שהאוננות לא החלה עכשיו , בתי נוהגת כך מספר שנים .
האם היא לא "גדולה " מדי לאונן ? האם זה שלב התפתחותי לגילאים לצעירים יותר?
מחכה לתשובה .
תודה

שלום,

יש לנו תינוקת בת שנה וחודשיים. בימים אחרונים שמנו לב שהיא פתאום קופאת במקום ולא זזה, כאילו נכנסת לבועה. אם לא מנסים להוציא אותה מזה היא יכולה להיות במצב כזה אפילו דקה שלמה. זה מעין פרצוף נעלב, לפעמים עיניים טיפה רטובות כאילו עוד שניה פורצת בבכי.

זה קורה בעיקר במצבים כשמישהו זר יוצר איתה קשר מיוזמתו.או כשהיא נבהלת. למשל מנסה ללכת ונופלת.

קצת רקע:

היא נכנסנה בספטמבר לגן והיה לה מאוד קשה. עד גיל שנה וחודש הייתה איתי בבית. היא בוכה הרבה בגן. בימים ראשונים הייתה שוכבת על הבטן ערה אבל לא זזה. כאילו מפוחדת , קפואה.

היא נורא קשורה אליי ולא נותנת לזרים להחזיק אותה.

מצד שני מאוד חברותית מחייכת לכל עובר ושב ועושה לכולם ברחוב שלום.

יוצרת קשר עין עם זרים.

היא תקשורתית, שמחה ומבינה את מה שאומרים לה (עד כמה שתינוק בגילה מבין).

האם זאת חרדה?

יש ממה לחשוש?

אשמח למענה . קצת חוששים לשלוח אותה לגן , לנו זה נראה קשור.



חג שמח.

שלום רב,

אביה של בתי בת ה -9 מעוניין לבוא לביקור ארוך מהרגיל (כחודש ימים) והנושא מעורר אצלי חששות מתגובת הילדה לביקור במהלכו ובסיומו.
בדרך כלל כשהוא מגיע לביקור (שבוע ימים בדר"כ) הוא שוהה בביתינו בחדר הנוסף, כמובן שכאשר הוא עוזב יש איזה שהוא משבר אבל חוזרים לשגרה די מהר.
אני חוששת כי שהות ארוכה יותר של כחודש בביתינו תערער את הילדה ותגרור תגובות קיצוניות.
האם לאפשר לו להתגורר בביתינו לתקופה ארוכה כל כך או שעדיף לבקשו לשכור חדר לתקופה זו?
האם בכלל כדאי לבקש ממנו להגיע לביקור קצר יותר.
אשמח לתגובה כי אינני רוצה לערער את הילדה.
תודה.

שלום,
יש לי ילדה בת 9 , ולה אח בן 4.5 ,
היחסים בין ילדי מאוד מתוחים - יש ביניהם אלימות והצקות כל הזמן ,
אין מצב שבו הם יושבים ומשחקים יחד ללא הצקות וללא אלימות,
הבעייה הגדולה היא - שבגן זו השנה השנייה שהגננת פונה אלינו שהילד מאוד אלים , לא מקבל את המרות של הגננת, מתחצף יורק , בועט ואף מנסה לנשוך - גם את הילדים וגם אותה.

אני לא יודעת מה לעשות - אני ממש אובדת עצות - אני לא יודעת אם צריך טיפול משפחתי
או טיפול רגשי לילד , אשמח מאוד אם תכוונו אותי.

הילדה בוגרת מאוד בעיניי , גם ביחס לילדים האחרים בכיתה וגם ביחס לאחות הגדולה ממנה .
היא מעדיפה להעביר ימים שלמים בלי מפגשים עם חברות ,
היא מעסיקה את עצמה בכתיבה קריאה עבודות יד ,
מעט מאוד טלוויזיה או מחשב .
במהלך השנה שעברה כל פעם ששאלתי את המורה המחנכת על הילדה ועניין החברה , היא אמרה לי שבמהלך ההפסקות אף פעם הילדה לא יושבת לבד היא תמיד יוצאת מהכיתה ומשחקת !!!
העניין הוא בשעות אחה"צ כאילו היא זקוקה לשקט מסביבה.
בחופש הגדול המצב כל כך מטורף נראה לי ה"חוסר צורך" שלה בחברה , יש לה מעט מאוד חברות שלפעמים היא ניפגשת איתן , לדבריה הן ילדותיות ולא מעניינות אותה !!!

בלי קשר או עם קשר היא התקבלה ללימודי מחוננים , היא ספורטאית , למדה מוסיקה (כלי נגינה) והפסיקה .
מתחילת השנה היא טוענת שהבנות בכיתה הן שוויצריות והן בחבורה ולא מעניין אותה להיות איתן .היא הולכת הרבה פעמים לכתה של אחותה הגדולה (שלא אוהבת את זה ביכלל)
לי נראה שהיא בעצמה קצת "שוויצרית" וזה מביא אותה לבידוד .
היא לא מסכימה ללכת לשיחה יעוץ היא לא מסכימה שאני אלך או שנלך יחד !!!
גופנית היא גם מפותחת יותר מהבנות האחרות גבוהה מאוד ואפילו מתחילה מעט סימניי בגרות פיזית (כאבים בחזה) .

אני כמובן מנסה מידי פעם לעודד אותה למפגש חברתי אבל רק ברוח של המלצה אף פעם לא ב"כוח" נותנת לה את המילה האחרונה !
אבל יש בי תחושה שאולי אני מפספסת משהו , אנחנו למען האמת זוג לא בליינים של חבורות עם חברים ובילויים עיקר הבילויים שלנו הם משפחתיים כך שאולי זה משפיעה עליה גם ?

האם התבודדות כזו צריכה להטריד אותי (כמו שהיא מטרידה) או שאני צריכה להמשיך ולתת לה לבחור ?
כואב לי הלב לראות אותה בבידוד הזה , היא לא ילדה שלא רוצה ללכת לביה"ס היא הולכת בשמחה
היא אומרת שלא איכפת לה להיות לבד בהפסקות ...אני ממש נקרעת בדימיון אני רואה אותה כל כך בודדה ,בחיי היא ילדה מדהימה איך היא לא מוצאת לה מס' בודד של חברות ?

2 הילדים האחרים שלנו אחת מבוגרת יותר ממנה ואחת צעירה ממנה יותר "פעילות חברתית " .

המון המון תודה על הסבלנות בקריאה
היה לי חשוב לתת מבט רחב וכללי במצב
מקווה מאוד מאוד לקבל תשובות :) זה כרגע המקום היחיד שאני יכולה להתייעץ!!!

שלום,
אני אמא לשני ילדים: רוני בת 3 ועמית בן שנה. רוני , ילדה מקסימה, חברותית, מלאת חיים, אבל לא יודעת להחזיר, כבר שהיתה קטנה לא ידעה להחזיר שמרביצים לה, לא משנה כמה הפצרתי בה שאם משהו מכה אותה היא יכולה להחזיר, הבנתי שהיא פשוט לא יכולה לעשות את זה והלכתי לכיוון אחר: אם מישהו מכה או מציק תגידי שאת לא תיהיי חברה שלו/ה, זה באמת עזר ועכשיו עם הבכי (מה שלא הזכרתי קודם, מה שהיא עושה היא פשוט צורחת)היא גם אומרת את המשפט הזה, וזה די עוזר כי החברות שלה מבקשות סליחה לרוב והם משלימות, לה זה נתן כוח. עכשיו שיש לה אח והוא קצת שובב, גם אם הוא צובט, שורט, מושך בשיער היא לא עושה כלום, אפילו לו מזיזה אותו, אלא עומדת ובוכה(ונעלבת). גם כשהיינו עם חברים ואחד הילדים משך לה בשיער, היא לא עשתה כלום, כשהאמא שאלה אותה למה את לא מזיזה אותו, היא ענתה לה: את אמא שלו תזיזי אותו את.
וככה היא מתנהלת בעניין הזה גם בגן אם משהו מכה אותה היא בוכה ומחכה שאחת הגננות תעזור לה. אני חייבת לציין שהיא לא מוותרת על הדברים שלה כלומר אם מישהו יבוא וינסה לקחת ממנה משהו היא לא תוותר היא תשמור על זה בכל הכוח בליווי בכי גדול ,במיוחד עם היא מפסידה זה משהו שמאוד קשה לה . מול אחיה אני לרוב לא מתערבת וכשהיא מתחילה לבכות אני מפצירה שתזיז אותו שאסור לה להרשות שיעשו לה משהו רע, בינתיים זה לא הולך. מה לעשות? בעיקר למשך החיים