פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב.אני מחפש עבור בני בן ה 8 פסיכולוג שיאבחן אותו.לפי דעתי יש לו hdad .העניין מחריף מיום ליום .המתנה למישהו דרך קופת חולים זה כ 3 חודשים.אנו גרים בפתח תקווה.אשמח אם יש לכם עצה או עזרה תודה רבה

בן שלי יהי בנובמבר בן שלוש. הוא מאוד חברותי ועדין והיה רגיל להיות הבוגר בגן הישן שלו. בגן החדש הוא נכנס לקבוצה של ילדים מאוד מגובשת שגדלו ביחד שנים. הקבוצה גדולה בהרבה מזו שהיה בה (22 ילדים לעומת 15) ובנוסף כעת הוא מבין הצעירים בגן.
נראה שקשה לו ליצור חברים חדשים במסגרת החדשה וכשאנו פוגשים ילדים שהוא מכיר מהגן הישן או מהשכונה הוא אומר ביוזמתו שהוא מעדיף אותם על פני הילדים בגן החדש. הוא מתגעגע לחברים הישנים שלו ומבקש ללכת איתם לגן שלהם.

איך אפשר לעזור לו להתגבר?

אני אם לשני ילדים. בת בת 7 ובן תכף בן 5. בהריון, עתידה ללדת בעוד מספר חודשים. לפני חודשיים בישרתי לבני שעומדת להצטרף אחות קטנה למשפחה. מעבר לכך ששינה התנהגות בגן לרעה, בולטת תופעה חדשה של חרדת נטישה. לא אוהב להיות לבד בחדר בבית (אם כי יצויין כי עושה זאת אם אין לו ברירה ורוצה לראות טלוויזיה או מחשב), לא אוהב ללכת עם מבוגרים שחש איתם בעבר ביטחון כמו סבא ודודה כשאני לא מצטרפים כי חושש שניעלם, כשאנו יוצאים איתו החוצה חושש להעלם מטווח הראייה שלנו, וכשהצעתי לקחת אותו לחבר הגיב כי מפחד שנשכח לבוא לקחת אותו, אם כי יצויין שבסופו של דבר הלך לחבר וגם נשאר אצלו. מאידך נשאר בגן כמעט ללא בכי, אפילו שמדובר בגן חדש. מדובר בילד שמעולם לא פקדו אותו חששות כאלה. הסיפור נמשך מספר שבועות, קשה לי להעריך במדויק כמה. האם מדובר בתופעה מוכרת בגיל זה? האם יכול להיות קשור להריון? אני מחזקת אותו כל הזמן, באשר לאהבה שלנו כלפיו, אך שאלתי היא האם עלי לעשות משהו מעבר לכך? אודה לתשובתכם בהקדם.

שלום רב,

בתי בת שנתיים וחצי. עד השנה היא היתה במסגרת של משפחתון, שם בתחילה לקח לה זמן להסתגל אבל כעבור זמן היא פרחה וקיבלה ביטחון. השנה רשמנו אותה לגן עם 30 ילדים נוספים (ו-3 מטפלות). בתחילה היה לה מאד מאד קשה, גם הפרידות מאיתנו וגם במהלך היום בגן. אבל בעוד שרוב הילדים הולכים ונפתחים, משחקים, אוכלים, היא מראה התקדמות איטית ביותר. בפעילויות משותפות לכל הילדים היא יושבת אם כי לא משתתפת, אבל בזמן החופשי למשחקים היא אינה לוקחת משחק, אינה מעסיקה את עצמה, , אינה יוצאת לחצר (הסנדלים אינם מלאים חול), ובטח ובטח שאינה משחקת עם ילדים אחרים. היא גם מאד בעייתית עם אוכל. אוכלת מעט מאד במהלך היום (ומגיעה הביתה גוועת), ולכן גם רעבה ועצבנית בגן, מה שמחמיר את המצב.

האם יש לכן עצה כיצד אנחנו יכולים לעזור לה? האם ממש להתערב ולהגיד לה מה כדאי לה לעשות בגן? האם לעזוב אותה לנפשה ש"תסתדר"? ובעניין האוכל - האם להכין לה כל יום ארוחה בחזרה מהגן, או לעמוד על זה שהיא תאכל שם?

תודה.

שלום
בתי בת ארבע וחודשיים גמולה כבר שנתיים ללא כל בעיות עד כה.
רגילה לעשות את צרכיה באופן עצמאי.
לפני כשבוע לא הספיקה להגיע בזמן לשירותים והקקי נפל על מושב האסלה...
מאז היא פיתחה רתיעה מהקקי ומסרבת לעשות קקי.
היא נמנעת ומתאפקת מלעשות קקי וכבר מס' ימים ללא יציאה.
היא מתלוננת על שהיא סובלת ומאד מפחדת שהקקי ייצא לה.
נתתי לה נר גליצרין מבלי שהיא תרגיש.
הנר נכנס אבל הקקי לא יצא (נזל לה קצת על התחתונים וזהו)
הבטחתי לה הפתעה אם היא תעשה קקי, ומצד שני אמרתי שאם היא לא תעשה נאלץ ללכת לבי"ח
אני לא יודעת אם לנסות בטוב או ברע
מה לעשות ?
ממה נגרם הפחד לדעתך ?

שנה טובה ושלום רב,

אני גרושה + 2 חיה מזה כשנתיים עם בן זוגי ,רונן, לצורך העניין, גרוש אף הוא + 2 בן בן 11 ובת בת שבע. רונן התגרש כשבתו הייתה תינוקת בת חודשיים. הקשר של רונן עם ילדיו מורכב , סבוך וטעון ביותר, היות וגרושתו מסיתה אותם. זמן קצר אחרי שעברנו לגור יחד, ילדיו היו מגיעים אלינו לסופי שבוע , כל סופ"ש שני, במסגרת הסדרי הראייה.
למרות שעשינו כל שביכולתנו להנעים את שהותם אצלנו, קנינו להם מתנות, פינקנו אותם , הוצאנו אותם לטיולים וכו' לא הצלחנו להתגבר על הכעס והטינה שהיו אצורים בהם. איך שהיו מגיעים הבית היה הופך לשדה קרב, הבעיה בעיקר הייתה אצל הבן הגדול, שהיה משתולל , מקלל, שובר חפצים בבית וכו'.
אני הייתי מוכנה לספוג את ההתנהגות הזו, בתקווה שזה ייעלם עם הזמן לכשיתבגרו ועל מנת שרונן לא יאבד את הקשר עם ילדיו.
לפני כשנה בערך, באחת השבתות כשהיו כאן, הייתי בחדר השינה יחד עם בתו של רונן וקרובים נוספים,
לפתע , בתו רצה אל אביה שישב בסלון, נסערת ורועדת מבכי בטענה שהרבצתי לה. ילדיו של רונן חונכו לשקר , הם שקרנים פתולוגיים במלוא מובן המילה, מי שמכיר אותם, ער לעובדה הזו כולל מחנכים ומורים בבית הספר.
רונן, אדם שלא מסוגל להתמודד עם ילדיו, (גם כשהם מקללים אותו, יורקים עליו ומכים אותו)
פוחד מהם כשם שהוא פוחד מגרושתו, בחר שלא להתייחס ולא להגיב כלל. המקרה חזר על עצמו בעוד שני מקרים שילדיו היו כאן, למזלי בכל אחד ואחד מהפעמים שבתו טענה שהכיתי אותה , הייתי בחברת אנשים מבוגרים שראו שלא הייתי קרובה אליה ולו במרחק נגיעה.
.למרות הפצרותיי , רונן בחר שלא להגיב גם במקרים האלו . לי מאוד קשה להתעלם מכך רק בגלל שגרושתו של רונן היא מגישה סדרתית של תלונות במשטרה. נוצר מצב שבכל פעם שהם היו מגיעים אלינו , הייתי דואגת תמיד שלא יקרה מצב שאני אהיה לבד עם בתו , תמיד במחיצת אנשים נוספים, והייתי ממש דואגת שלא יקרה מצב שאמא שלה תגיש נגדי תלונה בעקבות תלונותיה השקריות של בתה. קשה היה לי להתנהל בצורה כזו , לכן אמרתי לרונן שאיני מסכימה שיגיעו לישון כאן, שאיני רוצה להיות במחיצתם, ומזה כמה חודשים רונן אוסף אותם בשבתות , לוקח אותם לטיולים , למשפחה, הוא אינו מביא אותם לבית.
מאז גם בחגים שהוא נמצא איתם, באין ברירה אנחנו מתפצלים, למרות שאני עושה הכל על מנת לעשות את זה כמה שיותר קל וזורם, זה מאוד קשה לרונן. הוא רוצה ומבקש ממני להבליג, שהרי מדובר בילדה קטנה, שהיא (גרושתו) לא תתלונן נגדי, שהיא בטח יודעת שהבת שלה שקרנית וכו'....
מאז , כל חג הפך להיות ממש לסיוט, אין לי שום פתרון.
באמונה ותקווה שאוכל לקבל עזרה.

בברכת שנה טובה,
שלי.

רציתי להתייעץ בני בן 9 לומד סיפר לי אחרי שאמר לי שקשה לו לספר לי ולקח לי הרבה זמן לשכנע אותו לספר לי ששבוע שעבר 2 ילדים מכיתה ה הכו אותו מאחורי בית הספר . הוא בעט בהם בחזר וברח. הוא לא סיפר את זה לאף אחד חוץ ממני וביקש ממני שלא אערב את ההנהלה בעניין או מורה וכו'. כמובן שחשוב לי קודם כל האמון של הילד שאעמוד בהבטחה.
מה עלי לעשות?למי לפנות שיטפלו בעניין?

האם אתן יכולות להפנות אותי למאמרים על ההשפעה של צעקות וצרחות על ילדים?
יש לי חברה שצורחת על הילדים שלה לסתום את הפה וכדומה וטוענת כי עדיף שיכירו את אמא שלהם כמו שהיא ושלא יגרם להם שום נזק

שלום,

בני בן 4 - נבון וחמוד.
מגיל קטן יש לו בעיה של נקמנות - כל דבר ש"פגעו בו" מחזיר.
למשל:
אמא כעסה עליו (מאוד) - נתן לי מכה קטנה על היד(סמלית "רק" לסמן שהחזיר). כששואלים למה - "כי צעקת עלי".
אבא ניגב לו את האף בצורה לא נעימה - משיכה בשיער.
ילד התנגש בו בטעות - מרביץ.
לפעמים יש לי תחושה שהוא לא לגמרי מבין את הסיטואציה החברתית ונוטה לפרשנות מוגזמת, ובעיקר עסוק בעצמו - איפה פגעו בו וכו'.
מצד שני כשמדברים איתו, נראה שהוא מבין מצוין ואף מאוכזב מעצמו אבל כאילו לא שולט בעצמו...


הוא ילד ממש חכם וכשאנחנו מדברים בדיעבד נראה שהוא מבין מה לא היה בסדר בהתנהגותו ומבטיח כל פעם להשתפר וגם חלק מהזמן ממש מתאמץ להתנהג טוב יותר
אך עדיין יש ימים מאוד קשים בהם שוכח הכל ועל כל שטות מגיב בנקמנות לא סבירה.

התנהגות קיימת גם בגן וגם בבית (שוב יש ימים טובים ויש ימים בעייתיים ביותר)

אני מנסה להילחם בזה - יש שיפור מסויים, אבל ממש לא מספיק ורחוק מהתנהגות שהייתי מצפה מילד בן 4.

מה עושים?

תודה רבה

שלום. יש לי שני ילדים, בת בת 7 ובן, שיהיה בן 5 בנובמבר, שהתחיל עכשיו גן חדש. היחסים בין ילדיי קרובים מאד ובסך הכל האווירה בבית טובה ואוהבת. אני בהריון שלישי ומצפה לבת. בני, שגילה לפני חודשיים שאני בהריון לא קיבל זאת בשמחה. התנהגותו, שעוד לפני כן הייתה ממילא שובבית ולעיתים אגרסיבית הפכה לאחרונה קשה עד מאד - עקשנות, חוסר יכולת לקבל ביקורת, והקושי העיקרי - התקפי זעם ואלימות. עיקר הקושי מקבל ביטוי בצהרון, אליו מציין כי אינו רוצה ללכת, וכך גם התנהגותו בבית - כל מקרה של קונפליקט בינינו או בינו לבין הגננת גורם לו לפרץ אלימות, בעיטות ואנטי.. התקשורת עימו קשה לנו ולו - כשאנו מנסים לשוחח עימו על התנהגותו ולבטא את אי הנחת שלנו ממנה - שם ידיו על אוזניו, מסרב לדבר ומתחיל שוב בהתקף זעם של השלכת חפצים ובעיטות באויר. תדירות ההתנהגות גבוהה מאד, כמעט יומיומית. כמו כן לאחרונה החל לבטא ביטויים שמבטאים מעין חרדת נטישה, חושש שנשכח לקחת אותו מהגן, וזאת אף שהדבר לא קרה מעולם, ואף שאנו מפגינים כלפיו ככל הניתן אהבה וחום. בעלי סבור כי מדובר בהתנהגות שהרקע לה חוסר משמעת, שכן באופן כללי איננו הורים קשוחים, ואילו אני חוששת בני סובל ממצוקה רגשית כלשהי הקשורה לשינויים בחייו, המחריפה את אישיותו, אך אני מתקשה מאד להגיע אליו, מה שגורם לי ברגעי המשבר בהם הוא מתייחס בצורה עויינת להגיב גם כן בכעס ובסנקציות. אודה להתייחסותכם מהי הגישה הנכונה,או שמא שילוב בין שתיהן, האם מדובר בהתנהגות טבעית או שמא כדאי לפנות לסיוע מקצועי. תודה רבה

שלום,
בני בן 5.3 ובשנה שעברה התחבר עם ילד מהגן, במהלך השנה עזבה הגננת לחופשה ומאז בני החל להציק לאותו חבר. הוא מרביץ לו ומציק לו מאז בכל הזדמנות.
השנה הם עברו יחד לגן חדש וגם שם הוא מרבה להרביץ ל,ו הוא נושך אותו ואף גורר עמו ילדים נוספים והם מציקים לו ומפחידים אותו יחד.
אני מנסה בכל דרך לדבר איתו שזה לא נעים שמרביצים ומציקים ומה הוא היה מרגיש אם היו נוהגים כך כלפיו והוא מבטיח לי כל פעם מחדש שלא יציק אך הדבר חוזר על עצמו.

אשמח לעצות איך לנהוג ומה לעשות.

בתודה, אורית.

שכנה סיפרה לאחיינית שלי שראתה את אחיה הקטן בן 6 ואת אחייני בן ה-10 באיזשהו קטע מיני, האחיין בן ה-6 שראה שאחותו מדברת עםהשכנה נכנס לפאניקה והתחיל לבכות שלא תספר לאמא שלו.
אנחנו בדילמה מה לעשות, איך לחקור את הילד לגבי מה שנעשה, למי לפנות?
אודה לכם על תשובה מהירה

שלום. בתי בת שנתיים ו-3 חודשים. בערך מגיל שנתיים החלה להיתקף בכעס בלתי מוסבר.
היא יכולה לאכול בנחת וכמה רגעים אחר כך לזרוק את הצלחת עם תכולתה לרצפה בצעקה.
מתעוררת באמצע הלילה וכשאני מעבירה אותה אליי בועטת בי ומשתוללת.
יש לציין כי נכנסה לראשונה למעון השנה ומאוד מאוד קשה לה אך התפרצויות אלו נצפו עוד בטרם הכניסה למעון אך בעקבות השינוי החדש החמירו מאוד.
לילדה אוצר מילים גדול, מדברת בצירופי מילים. רק השבוע החלה ללכת בכוחות עצמה (יש איחור מוטורי) והנוירולוגית שבדקה אותה קבעה כי מבחינה קוגניטיבית ונוירולוגית אין בעייה.
אם כך האם זה נורמלי בגיל זה לחוות התקפי זעם בלי כל סיבה נראית לעין???
תודה מראש.

שלום רב
בתי בת 5 (באוקטובר) יש לה בעיה של התסגלות למקומות חדשים
בתחילת החופש הגדול רצינו לשלוח אותה עם חברות לקייטנה חדשה,והיא פשוט לא הפסיקה לבכות עד לבסוף לאחר 4 ימים של בכי (יותר נכון צרחות)הוצאנו אותה מהקייטנה.
נכון להיום 15.9.09 מהיום הראשון של הגן (וזה איננו גן חדש) היא צורחת משתוללת כל בוקר ברגע שאני או בעלי נפרדים ממנה בגן הסייעת צריכה להרים אותה על הידים.בהתחלה הבכי נמשך שעות(ואני מתכוונת לשעות )כיום הבכי הוא בבוקר כ-5 דקות והיא נרגעת והופכת לילדה נהדרת כאילו לא קרה כלום.
כשאני שואלת אותה מדוע היא בוכה בבוקר היא אומרת "אני מחליטה וככה בה לי".
יש לציין כי היא מסרבת ללכת לחברים הביתה רק מעוניינת שיבואו אליה הביתה.
הפחד העיקרי שלנו הוא שלא יעלו אותה לכיתה א' .

שלום,

בתי בת ארבע, ילדה עדינה ומקסימה, בבית היא מאד פתוחה ועליזה.

כשאני לוקחת אותה לגן והגננת מדברת איתה, בתי לא עונה לה, היא מחייכת ומוציאה לשון אבל לא מדברת (היא מחבבת את הגננת שלה).

כשהולכים מהגן היא לא אומרת שלום לצוות, כשאנחנו הולכים לחברות אחה"צ, היא רוצה שאני אשאר איתה בבית של החברות.

כיצד ניתן לחזק את הבטחון העצמי שלה ? האם יש חוגים מסויימים שעוזרים בבניית בטחון ?

תודה