פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

ברצוני להדגיש עד כמה הבעיה חמורה בלילות- היא ממש מתעוררת מדי שעה - שעתיים ולא מסכימה לחזור לישון עד שאנחנו לא מתייישבים ומלטפים אותה ויוצאים על קצות האצבעות מחשש שתעורר והסצינה תתחיל מחדש. מה עושים??

בתנו היא בת שנתיים וחצי.
נכנסה לגן לראשונה ב1.09, מאז במהלך הלילה מתעוררת, צווחת צרחות איומות עד שאישתי או אני מחבקים אותה ומספרים לה סיפור/שיר עד שהיא נרדמת.
במקרים מסוימים גם זה לא עוזר והיא נרדמת רק איתנו במיטה. אנו נתקלים לעיתים גם באלימות מסוימת מצידה מכות/ בעיטות בעת שמרימים אותה מהמיטה.
במהלך היום אין זכר להתנהגות זאת, בגן אומרים לנו שהיא חברותית ונעימה.
אנא עצתכם...

שלום לכם,

נושא הרגלי שינה אצל ילדים בהחלט שכיח בקשייו.

אני יכולה לומר מחומר הרקע שהוצג בשאלה, שיכולתי להבין את הקשיים עוד מגוף השאלה.

כל הטעויות האפשריות מוצגות...

אנסה לתת מס' טיפים, למרות שישנו צורך בליווי של ממש.

אנא קראו מאמרים בנושא הרגלי שינה בגיל הרך, באתר זו או באתר שלי.

בגדול, חשוב לעשות את תהליך הקניית ההרגלים בצורה הדרגתית. שיטת המס' דקות היא איומה ופוגעת באמון בין הורה לילדו.

אסור להכניס ילד למיטתך, אסור לגרום לו לשינה כל עוד אתם עדיין נוכחים. כך, כשיתעורר יצפה להרדם שוב באותה הצורה.
כמובן שהדברים לא קורים פתאום ויש לעבוד בשלבים, ולהתאים עצמכם לצרכי הילד.

אני יודעת שהתשובה שלי כללית, אך למצב הזה יש צורך בליווי אישי מתמשך...

בברכה,

נעמה.

נעמה, קודם כל תודה רבה על ההתייחסות והתשובה (היחידה שקיבלתי לאחר זמן רב של המתנה ודילוגים...)
יחד עם זאת, אודה לך אם תתייחסי לשאלתי במלואה- לבד מבעיית השינה כתבתי גם על בעיית התנהגות ואשמח לקבל את המלצתך כיצד לנהוג בסיטואציה הספיצפית שתיארתי
לגבי בעיית השינה - קראתי את תשובתך ואני לא ממש מבינה מה עלי לעשות כעת בלילות. חוץ מלכתוב לי שאני שוגה בהנתהלותי בנושא (עושה את כל הטעויות האפשרויות) ולומר לי שיש צורך ב"ליווי אישי מתמשך" (למה? בסה"כ תיארתי בעיה ספיצפית נפוצה ביותר) לא נתת לי פתרונות. כתבת לי מה לא לעשות - לא לגרום לשינה כאנחנו נוכחים בחדר כך שלא תהא ציפייה להירדם באותה צורה כשתעורר בלילה ומנגד כתבת לי לא לעשות שימוש בשיטת החמש דקות- מה כן? ? איך לנהוג??
אנא עני לי.
מתנצלת מראש שאני מתעקשת על תשובה- פשוט אני לא נוהגת לשתף את כל גולשי האינטרנט בבעיותיי ובחרתי בפורום הזה כדי לעשות זאת לאחר שהתרשמתי רבות מתשובותיכן, ועלי לציין כי במקרה שלי - התשובה שניתנה לי, על כל הכבוד וסליחה מראש, מאכזבת.
אנא - אנא עני לי
תודה,

שלום לך,
אני רואה כמה חשובה לך ההתייחסות שלנו, ומצטערת שהמתנת זמן כה רב ללא מענה.
בקריאת ההודעות שלך, עלתה בי מחשבה על דפוס התגובות שלך למול העקשנות של בתך. ברור לי שאת "יודעת" היטב כיצד מומלץ לנהוג עם ילדים וכיצד רצוי להציב להם גבולות. לא נראה לי שמידע נוסף דרך האינטרנט יוסיף לך. אולם יחד עם זאת, התרשמתי כי את מתחילה את ההתנהלות עם בתך כשאת מצוידת בתוכנית פעולה טובה, אולם לאור ההתעקשות שלה להכתיב כיצד דברים יתנהלו, את מתקשה להישאר עקבית ברצונך.
בתך נמצאת בגיל בו היא בודקת גבולות, וייתכן שהטמפרמנט שלה הוא יותר עקשן מכפי שנוח לך. אולם בתך זקוקה לנוכחות של מבוגר תקיף ועקבי, על מנת שתוכל להפנים את קיומם וחשיבותם של גבולות. אני מציעה שאת ובעלך תשבו יחד ותחשבו איך אתם מחזירים את בתכם לשגרה, וכיצד אתם מתמודדים עם קשיים בשיתוף הפעולה שלה. יש מקרים בהם עליכם לנהוג בתקיפות גם כשהיא מתנגדת, ויש מקרים בהם ניתן לגלות גמישות. למשל, לאפשר לה לבחור את בגדיה. ייתכן גם כי מעורבות גבוהה יותר של האב במאבקים הללו תקל על שתיכן ותביא לזרימה קלה יותר של ההתנהלות. בנוסף, שימי לב כי הדוגמאות שהבאת הן מחלקים לא קלים של היום - ההתארגנות המהירה בבוקר וההשכבה. במידה ואת חשה שאת מתקשה בהצבת גבולות וסמכות הורית מול בתך גם בסיטואציות נוספות, כדאי לשקול פנייה להתייעצות ממוקדת עם איש מקצוע.
בהצלחה,
שירי

שירי, תודה רבה על ההתייחסות. אכן התייחסותכן חשובה לי ואני ממתינה לה לא מעט זמן.
את צודקת בהחלט בניתוח של הדברים. עוד שתי שאלות קצרות ואני מבטיחה להרפות:
1. בנושא ההתעקשות בבוקר- אני מאפשרת לה בחירה בין בגדים אבל ההתעקשות נובעת מעצם לבישת בגד, ולא משנה איזה בגד. היא מעדיפה להישאר עם טיטול וכך לצאת החוצה, כך שבחירה בין בגדים לא פותרת את בעייית ההתעקשות והבכי. מה עושים?
2.בנושא השינה- הייתי בכל זאת שמחה לקבל את המלצתכן לגבי דרך הפעולה המומלצת לגרום לה להירדם לבד. כיום, אני (או בעלי) יושבים בקצה החדר שלה (לא על יד המיטה) עד שהיא נרדמת אבל ברגע שאנחנו עוזבים, והיא שמה לב, מתחילות צרחות מחרישות אזנים. לפעמים זה לוקח לנו שעה. הבנתי ששיטת החמש דקות לא מומלצת. מה בכל זאת עושים? מה הדרך הטובה ביותר, שלא תגרום לה לפגיעה בבטחון או לחרדות שבה נצא מהחדר ונשאיר אותה בחדר לבד- להירדם?
חשוב לנו לא להיות בחדר כשהיא נרדמת שכן לדעתנו זו הסיבה שכשהיא מתעוררת בלילה היא קוראת לנו- היא התרגלה שאנחנו איתה כשהיא נרדמת.
תודה גדולה וחג שמח

לאמא שלום,
כדאי לבחור בתבונה את המאבקים אליהם נכנסים. לכן לגבי הלבוש בבוקר, אפשר פשוט להלביש אותה בלילה לאחר האמבטיה בבגדים שאת רוצה שתלבש למחרת (כמובן לוודא שאלו בגדים נוחים לשינה) ואז יש תחום אחד לגביו לא תתעמתו.
לגבי השינה, חשוב להיות עקביים ואחידים במסר שמעבירים לילדה, לגבי ההירדמות. להתחיל את ההכנות להירדמות כבר בארוחת ערב טובה ומשביעה, ואמבטיה מעייפת. רצוי להקפיד על טקס קבוע לפני השינה - קריאת סיפור/ים קצר/ים, נשיקות וחיבוקים, ושינה. יש ילדים שאוהבים לעבור על מה עשו וחוו היום, ולכן תתכננו את טקס השינה יחד עמה. לבסוף, לאחר מכן רצוי לצאת מהחדר. אם הילדה בוכה, חזרו אליה ואמרו לה באופן נחרץ שכעת לילה, מאוחר, והיא צריכה לישון. [כדאי בהקשר זה להסביר לה שאם לא תישן מספיק, יכאב לה הראש בגן, היא עלולה ליפול, לא יהיה לה כיף וכדומה - באופן המותאם לגילה]. אל תשתהו יתר על המידה בחדר, ההרדמה אחרי טקס השינה צריכה להיות קצרה ועניינית.
בהצלחה,
שירי

שלום לך,

זה נכון שהתשובה אינה רחבה ומעמיקה, זאת כיוון שלבעיה שתיארת לא ניתן לענות "על רגל אחת".
כדי לתקן ולטפל בקשיים יש לעבור תהליך בו את מקבלת ליווי.

מצטערת שהתאכזבת, אך לי אישית אין דרך להנחות אותך על גבי הפורום. זה מעט מורכב יותר...

נעמה.

עזרה לי ונתנה לי את הבטחון לבחור בדרך הרצויה לפתור את הבעיה, כך שלמעשה התשובה שלה מוכיחה שיש דרך לעזור דרך הפורום וליווי אישי לא מחויב בכל סיטואציה
שירי- המון המון תודה וחג שמח

ראשית אני ממליצה ללכת לאבחון ריפוי בעיסוק במכון להתפתחות הילד על מנת לבדוק אפשרות של קושי בוויסות חושי- ילדים שסובלים מבעיה זו בד"כ רגישים לחלק ממרקמי בגדים ובדים, הם בד"כ גם רגישים לטמפ' של מי המקלחת, ישנה רגישות גם להתעסוקות בחומרים כמו חול, גואש, וכולי. לעיתים זה גם עולה דרך סינון מאכלים על פי המרקם שלהם. במקרה זה פשוט כדאי לבדוק מהם המרקמים שנעימים לה וליצור אולי ריפוד לרצועות באוטו מבד זה ולבחור בגדים שעשויים מבדים אלו. אם נשללת בעיה זו ייתכן שזה נסיון לבטא קושי רגשי דרך הגוף - משהו שקשור לצורך שלה אולי להתאים עצמה- (אולי סביב התאומות) ואז הטיפול הוא אחר כיוון שהוא צריל לתת הכרה לקשייה הרגשיים.

למיכל

התייחסתי לשאלה זו בשאלות נפוצות כיוון שזו תופעה שכיחה ואת תראי פה מספר שאלות מסוג זה של הורים. אז אני מפנה אותך לשם בתקווה שזה יתן לך מענה. מעבר לכך יש להבהיר בבירור שאינכם מרשים צפייה באתרים אלו שזה עוד מוקדם לגילה, ובמקביל לנסות לברר מה מסקרן אותה מה רוצה לדעת ואולי מתביישת לשאול אתכם ולכן פונה לשם

נשמע שהוא זקוק לעזרה, אך נשמע שגם את סוחבת על גבך לא מעט תיקים, לכן אם יש באפשרותך הייתי מציעה לך לפנות להתייעצות שתאפשר לך גם לשוחח על הארועים הלא פשוטים שאת עוברת וגם על האמהות שלך לבנך המתבגר בתוך כל הסערה הזו. אני חושבת שדרכך אפשר לטפל גם בבנך ולא רק במפגש ישיר עם פסיכולוג

שושי שלום,
באופן כללי, עדיף שיהיו בגן ילדים מוכרים לילד, היות והדבר מקל על ההתמודדות וההסתגלות.
עם זאת, התגובה של בנך היא עדיין תגובה נורמטיבית, צפויה ושכיחה למעבר לגן חדש, ויש להיערך כל מנת להקל עליו את ההסתגלות. תוכלי לעיין בשאלות ותשובות בפורום לגבי הסתגלות לגן, אשר הופיעו רבות בימים האחרונים.
בהצלחה ושנת לימודים טובה,
שירי

דורין שלום,
נראה שיש קושי בסמכות ההורית שלך מול בתך. ייתכן כי גם הקונסטלציה המשפחתית הנוכחית מקשה על יכולתך להוביל אותה להתנהגויות רצויות - איני יודעת מה המקום של האב בחייה ומולך, ובאיזו מידה את חשה שהורייך מצליחים לתת לך את המקום של האם שהיא הפוסקת האחרונה לגבי בתה.
לטעמי לאור המידע שמסרת, תוכלי להרוויח הרבה מהדרכה הורית. אם תרצי, אוכל להפנות אותך למסגרת ציבורית מתאימה באיזור מגורייך.
בהצלחה,
שירי

אורי שלום,
בעיניי אין עדיפות להישארות במחיצת סבא וסבתא מסוימים, לעומת חלוקת הזמן - 5 ימים עם אלו ו-5 ימים עם הצד השני. ייתכן שעבור הסבים והסבתות, עדיף יהיה לחלק את הזמן אולם רצוי שעם כל סבא וסבתא השהייה תהיה רציפה ולא יהיו מעברים בין לבין.
בתקופת היעדרותכם, רצוי לשמור על השגרה של הילדה ככל שניתן, כך שאם היא הולכת לגן, לעשות את כל המאמצים ע"מ שההורים שלכם יבואו אליכם או יביאו אותה לגן כל יום. כמובן שחשוב להודיע לגננת על כך, כדי שתכיל את הילדה בקשייה בתקופת הנסיעה.
מספיק להכין את הילדה לנסיעה יום מראש, ובאותו היום להקדיש לה זמן רב. כשאתם בחופשה, רצוי מאוד לשוחח עמה מדי יום. יש ילדים שקשה להם מאוד לשוחח עם ההורים, והם מעדיפים "להדחיק" את היעדרותם, ובמידה וזה המצב יש לכבד זאת.
חופשה נעימה,
שירי

לימור שלום,
כמה נהדר עבור בתך שאת רואה אותה כאסתטית. זהו המסר ההורי המשמעותי ביותר עבורה.

לגבי ההחלטה הקונקרטית כיצד לנהוג, היות והילדה כבר מודעת ל"צו המראה" ולכך ששיעור עלול להיות מושא ללעג בקרב ילדים, וההתעסקות בנושא לא באה ממך אלא ממנה, נראה לי שכל החלטה שאתם ההורים תקבלו בנושא היא לגיטימית. אפשר לעבוד איתה על להרגיש מספיק בטוחה גם כשאחרים מעבירים ביקורת, ואפשר לסייע לה באקט שיש לו גם מחירים, כמו "שעבוד" למריטת שיער כדברייך, הגברת המודעות שלה לפגמים בגופה וכדומה. לכל חלופה יש יתרונות וחסרונות, וזו החלטה שלכם ההורים. אולם חשוב לזכור שבתך כבר לקחה פינצטה, וייתכן שעדיף שאת תעזרי לה במריטה עדינה ולא שהיא תמרוט את הגבות באופן אימפולסיבי שעלול לפגוע עוד יותר במראה שלה.
בהצלחה,
שירי

אמנון שלום,
המורה היא דמות חינוכית, אולם אתם ההורים הדמויות המחנכות העיקריות, ותפקידכם הוא להסביר לילד אלו התנהגויות מקובלות בחברה ואלו אינן. כדאי לקחת את הילד לשיחה פרטית, ולברר עמו באופן לא שיפוטי וביקורתי, מה הביא אותו לעשות את המעשה. כדאי להתייחס לנושא בבסיס ההתנהגות. בהמשך, מספיק הסבר קצר לגבי פרטיות הגוף ואברי המין, ואפשר לעבור הלאה להמשך היום.
שירי

טל שלום,
אין ספק כי הסתגלות למסגרת חינוכית חדשה היא קשה גם עבור הילדים וגם עבור ההורים. את יכולה להתרשם מכמות השאלות בפורום בנושא זה בשבוע האחרון. לגבי בנך, עולים שני נושאים עיקריים:
ראשית, דרך השאלה ששלחת חשתי את המתח הרב בו את מצויה, מתח אשר הילד מגיב לו וצובע את החוויה שלו. את מוטרדת מכך שיצחקו עליו, מכך שהמגרעות שלו יהיו בולטות לאחרים ומהשתלבותו החברתית. הדברים מחלחלים לחוויה של בנך ולכן רצוי מאוד שתעשי עם עצמך עבודה להאמין יותר בכוחותיו.
שנית, כדאי להציע לילד מגוון של אפשרויות התנהגות וסוגי חוגים שונים, ולכבד את העדפותיו - באלו פעילויות מעוניין לקחת חלק, אלו דברים עושים לו טוב ומה פחות, וכדומה. כדאי להקפיד על "כיוונון" מאוד עדין ולא שיפוטי.

בהקשר לשאלתך הנוספת, רצוי מאוד שתהיה תקשורת ישירה בינך ובין המורה ושתשוחחי עמה על יחסה לילד. אולם כמובן ששיחות אלו רצוי שתיעשנה בטלפון או באופן פרטי אחר, ולא בסוף יום הלימודים בנוכחות הילד.
שנת לימודים מוצלחת,
שירי

דנה שלום,
ההתנהגות של בנך מבטאת את הקושי הנורמטיבי והטבעי שלו בהסתגלות למעון. ייתכן שבשעה 11:30 הוא עדיין לא רעב, או שהוא רעב מדי, או שזו הדרך שלו להביע את הקושי (בעוד שאני מבינה שעד אז הוא יותר רגוע). ייתכן גם שהוא כבר עייף או שהמתח מגיע לשיא בשעה הזו.
אני חושבת שאין טעם להכריח ילד שאינו רוצה לאכול, במיוחד בימים הראשונים לגן. ככל ששאר הילדים יסתגלו לגן, כך סדר היום יהיה יותר קבוע והוא יושפע מכך ששאר הילדים יאכלו. נראה לי גם כי כדאי להתייעץ עם צוות הגן ולחשוב יחד על דרכים יצירתיות לפתרון הבעיה - לשתף אותו בחלוקת האוכל/כלי האוכל, להביא מהבית אוכל שהוא אוהב עבור כל ילדי הפעוטון וכדומה.
בהצלחה
שירי

אלה שלום,
אין ספק כי גם בנך וגם את מבינים כי הוא מתחיל שלב חדש בחייו, וההסתגלות היא קשה. ההסתגלות אורכת מספר שבועות, ויש להתאזר בסבלנות. תוכלי לעזור לו בתהליך, בכך שתקבעי את המינונים שמתאימים לו ללא קשר להסתגלות של ילדים אחרים. אולם רצוי שבכל יום תשאירי אותו יותר זמן בגן מאשר היום הקודם.
כשאת שוהה עמו בגן, השתדלי לשבת במרחק מסוים ממנו ולאפשר לו ליצור קשרים עם המטפלות (למשל, לשבת בכיסא מאחוריו כשהוא אוכל או משחק בשולחן, לתת לו להתרוצץ בחצר כשאת עומדת בצד וכדומה). רצוי לנסות להרגיע אותו ולהעסיק אותו במשחק שמעניין אותו לפני שאת עוזבת. חשוב מאוד שתעשי גם עבודה עם עצמך, לסמוך יותר על הגננות המנוסות שיידעו כיצד להרגיע אותו, ויקראו לך במידת הצורך. אם אביו של הילד חי אתכם, כדאי לבדוק מה קורה כשהילד נפרד ממנו בבוקר בגן - לעתים אבות משדרים משהו שונה לילדים, והילדים מתארגנים בצורה אחרת מולם.
וכמובן, ברור שהתקופה הקרובה תהיה לא קלה עבור בנך. חשוב שבשעות אחה"צ תהיי פנויה אליו ותעניקי לו חום ותשומת לב רבים, כדי לחזק אותו רגשית ו"לטעון" אותו לקראת ההתמודדות למחרת.
אני מאמינה שבעוד מספר שבועות את וילדך תחושו אחרת לגבי הגן וחששותייך יתבדו.
בהצלחה עד אז,
שירי

שלום אורי
אוננות בגיל זה היא נורמלית כל עוד נעשית בפרופורציות. אם נכנס לחדרו ל10 דקות ועוד כמה דקות לפני השינה... זה בסדר גמור. חשוב שיעשה זאת בחדרו לבד וימנע מאוננות בציבור (אפילו מולכם או מול אח/אחות).
אם מתעסק בכך זמן רב ובעקבות כך נמנע מפגישה עם חברים, משחק וכו... אז יש בעיה... כנ"ל אם מדבר על נושאים מיניים, מביע ענין לגעת באחרים וכו'
במידה וזה לא כך, תנו לו להנות... זה לא עובר... וטוב שכך...
דעו שמבחינתו זה לא מיני, זה פשוט נעים... שיהנה.

ראשית אני מתנצלת שהמתנת זמן כה רב לתשובה. באופן מטאפורי גם את כמו בנך נשארת פה ללא מענה של איש המקצוע. התשובות לשאלותיך טמונות בתוכך מה שצריך לכוון אותך היא כיצד את רוצה שיפתור ויתמודד עם קונפליקטים בעתיד ולפי זה לכוון אותו כעת במילותיות שלו. התלות של במבוגר היא לגיטימית ואף רצויה ואכן בבעיות של כוחניות ואלימות חשוב שהוא ידע שהצוות החינוכי הוא כתובת לבעיות מסוג זה. לעיתים אם את נוכחת בסיטואציות כאלו חשוב שירגיש שגם את כתובת שיכולה לעזור לו ולפנות לגננת בעת הצורך. מעבר לכך הדרך הטובה ביותר להקנות לו כישורים חברתיים היא להפגישו עם חברים אחה"צ , ומידי פעם בעת הצורך להתערב לא כדי להגן על בנך, אלא כדי לתת עצות כיצד יכול לנהוג במצב כזה כדי לפתור את הקונפליקט. באשר למגע גוף, זה נושא שנדון בכל הגנים הזכות לפרטיות ושמירה על הגוף ולכן כדאי גם פה לשוחח עם הגננת ולהתייעץ איתה סביב המסרים המועברים לילדים בשלב זה. ולבסוף אני שומעת מתוך שאלתך לא רק את קשייו של בנך אלא את חששותייך מהמסגרת החדשה. בחני כיצד את יכולה להרגע ולחוש כי בחרת לו מקום טוב, מוגן ובטוח. כאשר תחושי זאת את תראי שתמצאי בבנך את יכולות ההתמודדות עם המסגרת החדשה.

שלום קובי
אתה מתאר בעייה מאד שכיחה שברב המקרים עוברת עם הגיל. זה בסדר. לא לדאוג, ובאמת לנסות להמנע עד כמה שניתן מרעש בנוכחותו.
מקור הבעייה יכול להיות רגישות שמיעתית כלומר שמיעה טובה מהממוצע ורגישות פיזיולוגית לצלילים חזקים.
האם הילד סובל מפחדים בולטים נוספים ? האם יש משהו רגשי שמעורר חשש ? במידה ולא, עיזבו...
אם הדבר ממשיך ופוגע בחיי היום יום ניתן להתייעץ עם רופאת המשפחה על נושא של רגישות שמיעתית והפתרונות לה.