פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בני הבכור בן 4, מאוד מאוד קשור אליי מרגע שנולד הייתי המטפלת העיקרית האבא רוב הזמן בעבודה, וסבא וסבתא עזרו וטיפלו אך אני הייתי תמיד בסביבה " לפקח" שהם מחנכים אותו בהתאם להשקפת עולמי,גם כשנעדרתי השארתי רשימת הוראות. הענייין שהיום הילד גדל והוא רוצה רק אותי כשאני הולכת למספרה או משהו כזה והוא נשאר אצל הסבים או עם אבא הוא שואל כל הזמן מתי אחזור, חוטף לפעמים התקפות עצבים כי לא מבינים אותו, אני פשוט קוראת אותו גם בלי שידבר רק במבט אחד אני יודעת מה עובר עליו ויש בינינו קשר קרוב ומיוחד, הוא ילד די רגיש ואינטליגנטי הסבתא אמרה לי שהוא מתנהג בעצבנות כשאני לא נמצאת ולא ייתכן שרק איתי הוא יהיה רגוע ושאני צריכה להתייעץ עם פסיכולוג. מה דעתכם האם יש פה בעיה?
בנוסף שאלה נוספת יש לו הרבה מאוד מכוניות ורכבות שאוהב לשחק איתם לפעמים כשאני מציעה לו לצאת לפארק השעשועים או לחברים הוא לא רוצה ומעדיף להישאר כי הוא רוצה לשחק עם הצעצועים שלו ומוכן ללכת רק לחברים שיש להם משחקים כמו שהוא אוהב, האם זה נורמלי?
אני מאוד אוהבת אותו וחוששת שאולי יש בעיה שאני לא רואה?

יש לי בן בן 4.5 שהחל לפחד מדברים חדשים, מכניסה לשירותים בבית,משינה, מכל פעולה חדשה, לא רוצה ללכת לים, לבריכה, לא ברור לי מה קורה ומה עלי לעשות למי לפנות.
מתחיל השנה גן תת חובה עירוני מבקשת המלצות
בברכה
רונית

רציתי להמליץ על ספר לילדים חדש, אשתי החליטה שהגיע הזמן לקנות ספר חדש לבתי בת ה-10 והביאה את הספר אנחנו הדי.ג'יי.אים. הספר מספר ומסופר דרך עיניו של ילד בן 10 אשר מתגלה שיש לו הפרעת קשב וריכוז. הספר מספר בהומור את התמודדותו של גל עם הבעיה אשר מגלה לתדהמתו כי זו לא רק הוא סובל מהפרעת קשב אלא גם אמו וסבו. הסיפור מסופר בצורה הומוריסטית וקלילה. אנחנו המבוגרים כמובן שאהבנו, הספר אפילו נתן לנו צורת מבט חדשה על עולמו הפנימי של הילד.

שלום ותודה מראש על התשובה!
בני השלישי, בן 3 וחצי לאחרונה התחיל לאמץ לעצמו הרגלים מוזרים- הוא התחיל להכניס ידיים לפה, לפעמים הוא מלקק את הידיים לפעמים הוא יכול לנסות לדחוף את כל האגרוף פה, בנוסף הוא התחיל ללכת עם ידיים סגורות(אגרופים) לפעמים הוא נשאר ככה גם כשצריך לפתוח,לדוג' להחזיק דברים וכו'. דבר נוסף שמן הסתם קשור יש לו קטעים שהוא עצבני והוא גם אומר שהוא עצבני והוא לא רוצה כלום ושלא נדבר איתו עכשיו,מזכיר קריזות של ילד מתבגר. יש לציין שמדובר בילד מאד!! חכם ,ואהוב מאד מאד ע"י כל הסביבה(ולא רק בגלל שאני אמא שלו...) אני ממש דואגת ולא יודעת אם להעיר לו או לחכות שזה יעבור לבד..
שוב תודה!

שלום, ילדי בן 7, והינו ילד חכם ובוגר, עוד שהיה בן 5 שמנו לב אני ובן זוגי כי המחשבות והשאלות שמטרידות אותו הן שאלות ברומו של עולם שלא אמורות להדאיג ילד בגילו לדוגמא: התחממות כדור הארץ, מה קורה לאנשים שהם מתים, וכדומה...
יש לציין שהוא ילד מאוד רגיש הנוטה להתפרצויות זעם שדברים לא נעשים בדרך שהוא רוצה,והן מלווות במשפטים כמו: אני רוצה למות, אני אקפוץ מהחלון, בא לי לברוח מהבית וכדומה... מאוד קשה לי לשמוע אותו מדבר כך ועוד יותר קשה להבחין עם זו מניפולציה או לא.
האם זה נורמאלי שילד בגילו ידבר או יחשוב על התאבדות? ומה עלי לעשות ? איך להגיב?

שלום,
בתי בת 3 ו-4 חודשים קיבלה לאחרונה ספרים המבוססים על אגדות כגון עמי ותמי, סינדרלה וכו' שברובם מסופר על אם רעה ומעשים רעים. אני חוששץ שספרים מסוג זה אינם מתאימים לילדה כבת שלוש וחצי וחוששת שמא יגרום לה נזקים.
אודה לחוות דעתכם.

שלום,
בתי בת שנתיים ו-10 חודשים. ילדה מאוד נוחה, נבונה ובעלת כושר ביטוי גבוה. לפני חודש נולד לה אח קטן שאותו היא קיבלה ללא גילויי התנכלות. בשבוע האחרון חלה הדרדרות במצב הרגשי שלה, בכי גדול על כל עניין קטן וכן רגרסיה מבחינת עשיית הצרכים בשרותים. כמו כן חלה הדרדרות בהתנהגות שלה מ"הילדה הטובה" היא הפכה להיות וגם רוצה להיות "הילדה הרעה". ללא ספק "נפל לה האסימון" וכנראה שהחל המשבר הגדול בעקבות הולדת האח. בנוסף לפני כשבועיים היא התחילה לדבר על ילדה (ונתנה לה גם שם) שהגדירה אותה כ "חברה שלנו" כלומר חברה של המשפחה ואותה היא מבקשת להוסיף בכל ציור משפחתי וגם מידי פעם שואלת עליה: איפה היא עכשיו? למה היא לא באה איתנו? הילדה הזאת צצה גם ברגעי שלווה וגם ברגעי התפרצות של בכי. קראתי על תופעת החבר הדמיוני ורציתי לשאול איך אדע אם מדובר בכך? היא לא מדברת איתה וגם לא "מאשימה" את אותה ילדה שעשתה מעשים רעים במקומה. האם ל"השתמש" בילדה הזאת גם לצרכינו, כלומר שאותה חברה תתן לה דוגמא להתנהגות טובה וכדומה או לא לפתח את הנושא? אשמח גם לדעת איך להתמודד עם חציית הגבולות שלה מבחינת התנהגותית? אציין שאנחנו מאוד משתדלים להעניק לה תשומת לב: חיבוקים, נשיקות, שיתוף בטיפול בקטנצ'יק והענקת מתנות על התנהגות טובה.


מתנצלת על אורך ההודעה,
אתי

שלום,
לפני מספר חודשים ביתי שהיתה רגילה להרדם במיטתה, החלה להשאר איתנו לפני השינה בסלון. ממצב של משהו חד פעמי, עם הזמן זה נהפך להרגל. היא שותה את החלב שלה ונרדמת לאט על הספה, לא במיטתה. אם אנחנו מנסים להעבירה תוך כדי הרדמות למיטתה היא מסרבת ובוכה.
בנוסף, באותה תקופה בערך החלה להתעורר באמצע הלילה. היות ושנינו עובדים, נכנענו לעייפות והעברנו אותה למיטתנו באמצע הלילה . כשאנו עושים זאת, בתוך רגע היא נרדמת. לצערינו, גם זה נהפך להרגל.
אנו מעוניינים להפסיק הרגלים אלה. נשמח לעצה חכמה כיצד נכון לעשות זאת וכן, האם קיים הסבר להתנהגותה.
תודה מראש, מיכל.

שלום רב, אני גרושה מזה שנתיים וחצי כיום בני בן 3.
בזמן האחרון בני רוצה כל הזמן את אבא כל גבר שהוא רואה עם ילד הוא ממש עוצר ומסתכל במבטי קנאה. הבעיה היא שאבא שלו כמעט רב הזמן בחו"ל, אין הסדרי ראיה, ולכן הוא מגיע מתי שהוא בארץ. לפעמים הוא מגיע פעמיים בחודש לפעמים יום כן יום לא אבל אין סדר קבוע בביקורים וגם לא יכול להיות עקב עבודתו. שאלתי היא מה אני עושה, הסברתי לו שאבא אוהב אותו מרחוק, הסברתי לו שאבא עובד בארץ רחוקה וכשהוא יגיע לארץ הוא יבוא אליו אך הוא נותן לי את הטלפון ואומר לי תתקשרי לאבא...אני ממש אובדת עצות וממש מרחמת בני כואב לי עליו....אשמח באם אוכל לקבל עצה בנושא במהרה כי הלב נשבר לי...תודה רבה.

שלום,
בני בן 9 וחצי חודשים. יש סוג אחד בלבד של מוצץ שהוא מוכן לקבל מאז שנולד, והוא קשור אליו מאד (לא למוצץ מסויים, אך לסוג מסויים - יש לנו כ-5 בתחלופה קבועה...)
הבעיה היא שהוא מוצץ ייחודי, והחברה הפסיקה לייצר אותו ולא ניתן להשיג אותו יותר בשום מקום בעולם. יש לנו רק 3 במלאי. אציין כי הילד רגיל להירדם איתו, ומתעורר מספר פעמים בלילה כדי לקבל מוצץ. ניסינו השבוע את כל סוגי המוצצים הקיימים בשוק - והוא פשוט יורק אותם ולא מוכן לקבל כלום חוץ מאת הסוג שלו. אני כמובן לא רוצה לגמול אותו בגיל כזה מדבר שכל כך מרגיע אותו (אגב - למרות הניסיונות לצמצם זאת הוא עדיין נרגע איתו חלק נכבד מהיום בעיקר בתקופת כאבי שיניים) - אבל לא נראה שיש לי ברירה.
אשמח לקבל עצות מה הדרך העדיפה לעשות זאת עם מזעור הנזק שעשוי להיגרם לו.
תודה, תמר.

בתי בת השש וחצי, הבכורה מבין 3 ילדים (עולה לכתה ב') סובלת לאחרונה מפחדים וחרדות לא מוסברים. לפני כשבועיים היא חלתה (חום וכאבי גרון) ומאז לא חזרה לעצמה:
עייפה רב שעות היום, אין לה תיאבון אפילו לממתקים (שהיא מאוד אוהבת...), מפחדת מקלטות ומתוכניות טלויזיה, מפחדת מערבים, כבר 3 לילות שהיא מקיאה בלילה באותה שעה (פעם אחת בלילה), מפחדת מהחושך, מבקשת שאישן לידה, מפחדת לעבור לחדר אחר אם יש בדרך מזדרון חשוך, רודפת אחריי לכל מקום, מתלוננת על כאבי בטן לסירוגין, לא רוצה להתארח אצל חברות, משחקת המון האצבעות הידיים,מדמיינת כל מיני דמויות שמרחפות לחדרה מהחלון, בקיצור- אינה אותה ילדה...
כששואלים אותה מה עובר עליה היא לא מצליחה להשיב. לא יודעת מה יש לה, כנראה מועקה. היא בוכה המון ומבקשת שנעזור לה לסלק את הפחדים.
יש לציין שמדובר בילדה מבריקה, חברותית, מוצלחת, יפהפייה שלא חסר לה כלום. אנו הוריה מעניקים לה המון, קשובים ומנסים בכל דרך אפשרית לסייע לה- ללא הועיל.
אודה לכם מאוד באם תענו לי בהקדם כיצד לסייע לבתי שכל כך אבודה ומשוועת לעזרה.

שלום רב, יש לי ילד בן שנתיים ותשעה חודשים ויש לו מין "קטע" כזה שהוא מתעקש שרק אבא שלו יעשה עבורו. למשל שרק אבא שלו יקשור אותו ברכב, יחליף לו חיתול, יקח אותו מהמיטה לאחר שהוא קם, יחתוך לו תפוח ויש לי עוד אלפי דוגמאות. אבא שלו היה הרבה בבית עכשיו בגלל החופש אבל זה התחיל עוד לפני. אם אני מנסה לעשות משהו או אם אבא שלו לא בבית והוא רוצה שאבא שלו יעשה והוא איננו מתחילה סדרה של בכי שיכולה להמשך אפילו שלושת רבעי השעה. יש פעמים שהוא קם משנת צהריים ואבא שלו לא בבית והוא פשוט מתעקש שהוא רוצה אותו ובעצם הוא לא נמצא אז הוא מתחיל לבכות ולצעוק אבא אבא ושום דבר לא מרגיע אותו. אני כבר לא יודעת מה לעשות ולמה הקיבוע הזה. אשמח אם תוכלו לעזור לי. תודה, אמא מודאגת.

שלום,
בני הבכור בן 8.5 חווה לפני יומיים חויה לא קלה יחד עם אחייני הגדול ממנו בשנה.
בעת שחזרו לבית הוריי יחד עם אבי, הפתיעו אותם 2 גנבים שפרצו להוריי. בעת שברחו הגנבים, נתנו מכה בפנים לאבי ,ירדו בריצה במדרגות במדרגות, תוך השמעת קולות מפחידים מאוד כדי שהילדים יפחדו. אחד מהגנבים היה מכוסה בפניו. הילדים פחדו עד מוות, רצו במדרגות והרטיבו את המכנסיים מרוב פחד. חויה זו, גרמה להם לחרדות תמידיות מאז המקרה. בני סובל מאז מכאבי בטן ונכנס לשירותים בתדירות גבוהה מאוד. הוא לא יכול להרדם, אא"כ אחד ההורים ישן איתו. כל צלצול או דפיקה בדלת, מכניסים אותו לפחד, הוא בוכה כאשר ממדבר על פחדיו וממש מתחנן לעזרה. הוא אמר לי: " אמא בבקשה תעזרי לי להתגבר, אני לא יודע איך?" אני ובעלי משוחחים איתו הרבה על המקרה והוא אינו" שומר בבטן", הוא סיפר גם למורה וגם לחברים ומדבר איתנו על חששותיו הרבים.
מה לעשות? האם לתת לזמן לעשות את שלו ולהמשיך לדבר איתו על כך ולמוך בו בבית בלבד ולראות האם הפחד יחלוף מעצמו?? האם כדי ללכת לייעוץ מקצועי כבר עכשיו?
אודה על עזרתכם.

שלום לך,
אני אמא +3 לילדה בכורה בת 11 .
היא תלמידה מצטיינת בעלת חוש הומור מפותח ובוגרת מאוד .
בזמן האחרון בכללי היא חושבת מה יהיה בעתיד ב עוד 100 שנה כשאני ובעלי לא נהיה , חושבת על פחד ממוות בקרב בני המשפחה. בוכה המון (בשבוע האחרון).
כשאני שואלת אותה מה קורה (אנחנו משפחה שמאוד מדברת על הכל ולא שומרים כלום בבטן)
היא עונה שלי שהיא לא יודעת מה קורה לה והיא רוצה לדבר עם יועצת ביה"ס (אין לי שום בעיה
עם זה). אולי היא ראתה תוכנית מסויימת או קראה משהו בעיתון?
הבכי התחיל לפי דעתי כאשר פרסמו על שפעת החזירים (היא אסטמתית) ונושא של חוסר החיסון בישראל , היא בהיסטריה גדולה. הסברנו לי מה המחלה הזו (אמי היא אחות בי"ח).
בכל זאת הבכי ממשיך....
מה לפי דעתך קורה לה? לאן לגשת?
היא כבר נמצאת שבועיים אצל סבתא (כי אני עובדת) , בוכה שהיא מתגעגעת מאוד , הבטחתי שהיום אני מחזירה אותה הביתה. אולי הכל זה געגועים?
תודה לך על תשובתך.