פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

המשך מהודעה קודמת....
11.מגמגם מאוד, משפטים קטועים וללא יכולת להעביר משמעות
12.מסיים את המשימות ללא ביקורת ובהרבה מקרים האיכות ירודה
13.צריך תעסוקה קבועה ואין סופית
14.במקרה של שעמום מתחילה אלימות עם ילדי הכיתה
15.יושב בשולחן לבד (גם בגלל ההצקות החוזרות ובשל הצורך במרחב)
16.לא מקבל מרות ומשמעת
בעקבות כל הנאמר לעיל, הוא מתחיל לחוות דחייה חברתית מאחר וילדים לא רוצים לשבת לידו.
בסוף החודש תתקיים פגישה עם מספר גורמים מביה"ס, בניהם המורה, יועצת חינוכית וכד'. "על השולחן" נמצאת המלצתם, הנחפזת יש לומר, להעבירו לביה"ס טיפולי אך מטרת הפגישה נוסחה כגיבוש הסכמות לגבי המשך שהותו בביה"ס. הפגישה תתקיים בצל מכתב שנשלח ובו טענו כי הם חושבים להשעותו מביה"ס.
מיותר לציין שראשית ולפני הכל, אנחנו אובדי עצות באשר לתסכול שהילד חש ממצבו שלו. יתרה מכך, נקיטת פעולה דרסטית כמות זו שהוצעה מטעם צוות ביה"ס (אתן סולחות לי שאני לא משתמש בצמד המילים "צוותי חינוכי") יכולה להתברר כטעות איומה ואשרור המחשבות של הסביבה כלפיו אל מול המחשבות שהקטנטן הזה חושב על עצמו היום ובהמשך בעתיד.
חשוב לי לציין שמדובר בילד מבריק מבחינה קוגניטיבית ורגיש, לכן אנחנו מאמינים שמסגרת של בי"ס רגיל היא עדיפה עבורו. יחד עם זאת, אנחנו גם מכירים בנחיצות התערבות מקצועית, סדירה ומעמיקה לאבחון מדויק ויצירת תהליך טיפולי דינאמי-התנהגותי.
שתי בקשות לי למי מכן שתשיב:
1. ע"ס פירוט ההתנהגויות, אשמח לחוו"ד מקצועית באשר למצבו והמלצות לדרכי פעולה.
2. המלצות כיצד להתכונן לקראת הפגישה שתתקיים בסוף החודש, כך שנוכל לייצר את התהליך הטוב ביותר עבורו בתוך כותלי ביה"ס הנוכחי.
תודה גדולה,
גיא.

שלום... בתי בת 4 נכנסה לגן עירייה שהוא גן חובה וטרום חובה ביחד לפני כן הייתה שנתיים בגן פרטי מדהים מלא חום ואהבה אך רק עם 16 ילדים וממש קטנים מימנה היום בגן עירייה יש הרבה מאוד גדולים וחלקם בני 4 וחצי ועוד רובם הגדול הגיע מגן קודם יחד מאוד מגובש
בתי לא מכירה ילדים משם מכירה את הגן כי אחיה היה שם לפניה
לגננות היא הסתגלה למרות שחסר מהם הרבה חום ואהבה אך הבעיה היא החברה בימים הראשונים אמרתי לה יהיו לך חברים חדשים ואז היא התחילה לפנות לילדים ולשאול את שמם אך ענו לה בשלילה שתעזוב אותם לפי הבנתי גם לא מוכנים לשתף אותה
הבעיה הנוספת שבתי גינגית עם אופי מאוד חזק מאוד עקשנית ויש לה חוקים וכללים משלה ולכן קשה לה לדעתי גם להתחבר
אני מנסה בכל כוחי להפגיש אותה אחה"צ עם ילדות מהגן אבל לרוב אין משחקות זו ליד זו ולא ביחד
הבוקר קורע לב ושהגעתי כמה פעמים להציץ בהפסקה אני רואה אותה עם עצמה לבד ובלל לא רוצה לצאת לחצר
היא דיברה בטלפון עם הגננת הקודמת שלה והיא סיפרה לה כמה קשה לה וכולם מכירים את כולם והיא לא מכירה אף אחד
מה לעשות זה קורע אותי

שלום
בני הבכור יהיה בן שש בחודש הבא והשנה עלה לכיתה א
ההתחלה היתה מצוניינת ללא שום קושי
בימים האחרונים מתקשה מאוד להיפרד בבוקר: בוכה ומסרב להיכנס לכיתה
בבוקר הכל תקין, קם ומתכונן בקצב שלו (איטי) אך זה לא חדש, גם בדרך לבית הספר לא נשמעים תלונות מצידו
מתי זה מתחיל? - כשנכנסים לכיתה

מה עושים?

אשמח לעצתך המהירה
תודה

נעמה שלום. קראתי את מאמרך בנושא דימוי עצמי. רציתי להתייעץ איתך לגבי בני בן ה-5.5. יש לו אחות בת 3. אני מרגישה כבר המון זמן שאני מבקרת אותו ביומיום בצורה לא נכונה-ביקורת לא בונה. נושא זה מטריד אותי מאוד. הוא שלומיאל ואין כמעט יום אחד שהוא לא נופל, וכל בוקר נשפכת לו השתייה(לא כולה), אני יודעת שזה כתוצאה מגמישות יתר ובעיה בחוסר ארגון. ובכל זאת יצא לי המון (כי כך גדלתי) לרדת עליו. דבר שמאוד כואב לי אחרי שאני יושבת וחושבת מה עשיתי.
האם עכשיו כשהוא בן 5.5 אפשר עדיין לעשות שינוי? האם גרמתי לו נזק? כי כל פעם שקורה לו אחד מהדברים הנ"ל הוא מסתכל עליי במבט כזה לא נעים ויודע שהוא יקבל ממני ביקורת.
הנושא בעיקר מתסכל מאחר ואחותו כל כך שונה ממנו - פשוט לא שלומיאלית, כך שאיני מצליחה להרגיע את התגובה שלי כשקורות התקלות.
מצפה לתשובה

אביו של הילד ואני כבר 4 שנים בהליך גירושין קשה. בשנה הראשונה למרות סירובו של הילד לחצתי
עליו להפגש עם אביו למרות התנהגות מזלזלת ובוטה של האב כלפיו. יחסי האב והבן היו קשים
מאוד גם כשהאב היה בבית. שנה וחצי לאחר שהאב עזב את הבית החליט הילד להפסיק את הקשר עם האב, ומאז הוא לא מוכן לשמוע על יחסים איתו, ולהיפך, הוא מלא שינאה ובכל הזדמנות מראה
זאת. לקחתי אותו לשנה וחצי של טיפול בפרחי באך להוצאת הכעסים . הטיפול שיפר אך לא פתר את
הבעיה. אני רוצה לציין שיש לי 3 ילדים : 29,27,ו-16 וגם הבת בת ה - 27 ניתקה את יחסיה עם אביה
לפני שנה וחצי עקב השפלות ויחס מזלזל ממנו.
אני דואגת האם השינאה והכעסים שהבן חווה יזיקו לו בעתיד , ואיך עלי לנהוג במקרה זה? אני והבן
ביחסים מצויינים ומבחינה חברתית ולימודית הוא פורח ושמח מאז שהאב עזב וחל שינוי מהותי לטובה אצלו בכל תחומי החיים והוא לא מוכן ללכת לעזרה מקצועית מכיון שהוא חושב שאינו זקוק לה.

אני אם לילד בן 13.בעקבות פירוד ביני לבין בעלי (שנמשך כבר שנה וחצי), בני מסרב להכין שיעורי בית או ללמוד למבחנים, הוא מתחצף ומדבר בשפה לא יפה אלי גם כשלא היה כל ויכוח קודם והכל כביכול זרם "על מי מנוחות", למרות שאני מנסה לא לכעוס ולהגיב בצורה עניינית. חשוב לציין כי הוא מאשים אותי בכך שאינני מסכימה לחזור לבעלי.
יש לי מספר שאלות:
1. איך עלי להגיב כאשר הוא מסרב להכין שיעורי בית בנחישות?
2. איך כדאי להגיב אם הוא מגיב בתוקפנות מילולית כלפיי?
תודה: סמדר.

שלום רב,
בתי בת 5 בגן חדש במקום מגורים חדש. לפני כמה ימים נגשה שכנה ומסרה כי אמא מהגן אמרה שבתי ועוד ילד והילד שלה מסתתרים בגן בחדר בובות ומראים אחדלשני את הפין והפות והטוסיק.
חיכיתי לבוקר (המידע הגיע אלי אחר שבתי נרדמה) ודובבתי אותה לגבי הגן, משחקים שהיא אוהבת ופחות אוהבת, כפי שאני עושה בד"כ . היא לא סיפרה לי בהתחלה ואחרי ששאלתי סציפית אם היא אוהבת את פינת הבובות ובמה היא משחקת שם, היא סיפרה שאכן ילד מסויים משדל אותה ועוד חבר להראות לו את אברי המין בכדי שהוא יהה חבר ויגלה להם סודות. נהיה לי מאוד רע בלב, מול בתי עודדתי אותה ושיבחתי שסיפרה לי, ושאין סודות מאמא ועוד המון חיזוקים. הסברתי שהגוף רק שלה וברשותה ועוד....דיברתי עם הגננת ועם האמהות האחרות הקשורות לסיפור וחוץ מהילד המשדל שמכחיש כל קשר, בתי והילד השני סיפרו את אותה גרסה. היום, בתי מספרת לי שגם נגעו לה בפות, וזה התבצע שהיא שוכבת פעם על הבטן ופעם על הגב. אני לא יודעת מה לעשות!!! היום לא שלחתי אותה לגן כי אני לא סומכת שזה מקום בטוח עבורה. אני פוחדת ממה היה שם עוד שהיא לא מספרת (המידע יוצא טיפין טיפין פתאום היא נזכרת בעוד משהו...)אני דואגת חוששת, פוחדת מנזק עתידי הקשור בדימוי הגוף ובמגע.... הצילו!!! מה עושים? גם מחר היא לא הולכת לגן. אנא עצתכם הדחופה!!!

בני בכיתה ג' חזר עצוב מבי"ס וסיפר שבעת מישחק כדור בשיעור ספורט לא מסרו לו אפילו פעם אחת את הכדור, למרות שהמורה אמרה שיש לשתף את כולם.
בני מעט מלא, מסורבל, מאז לידתו היו לו קשיים במוטריקה גסה ועל אף כל הטיפולים שעברנו, הוא שונא ספורט, מנסה להימנע ומעדיף עיסוקיים פאסביים-מחשב וטלויזיה.
לא ידעתי איך להגיב והסברתי לו שיתכן והם רואים שהוא אינו ספורטאי ובעת תחרות חשבו על איך לנצח וזה לא אומר שלא אוהבים אותו.
כואב לי כי אני יודעת שאותו עיניין יחזור שוב ושוב וגם כשיש לבחור קבוצה -אני מניחה שישאר אחרון.
איך מחזקים ילד כזה?
יש לציין שהוא מאד רגיש וחסר ביטחון, לדעתי גם בעקבות הכשלונות שחווה בתחום המוטורי.

שלום רב,
לא יודעת אם זה בדיוק הפורום המתאים... בתי שתהיה בקרוב בת 7 ילדה ביישנית.
עם בני גילה היא מתפקדת בסדר, היה לה קושי ביצירת קשרים חדשים, או ליתר דיוק
התנגדות לכך, העדיפה לשחק תמיד עם אותה חברה או שתיים אולם כעת כשעלתה לכיתה
א דווקא חל שיפור בכך. הבעיה היא בעיקר כשפונים אליה מבוגרים, לאו דוקא זרים אלא אפילו אנשים שהיא מכירה כמו הורים של חברים,דודים, אפילו גננות או מורות שהיא מכירה.. היא לא אומרת שלום, משפילה מבט או מתחבאה מאחוריי ןכמובן שלא עונה לשאלות. הסברתי לה שאנשים יכולים להעלב ושזה לא מנומס אך אני לא בטוחה אם כדאי לי ללחוץ עליה בנושא או להניח לה. בכל זאת זה לא נעים, היא כבר בת 7 ולא ילדה בת ארבע...

בני בן השלוש בפעם הראשונה בגן, (גן עיריה) 35 ילדים בגן.
מה היא השיטה או מה הן הטכניקות לדובב אותו לספר על דברים שקורים בגן.
ניסיתי, בחלק מהפעמים הוא ענה :"לא רוצה לספר לך", בחלק אחר הוא פשוט לא ענה ,ובמעט פעמים
הוא ענה תשובות קצרות מאוד כמו: "לא יודע" , "בסדר" וכו'

בתודה מראש ,
שרי.

שלום, בני היקר בן שלוש ותשעה חודשים התחיל השנה גן טרום חובה, מסגרת חדשה עם חברים חדשים. יש לו אחות בת שנה ושלושה חודשים.למרות שנראה והוא גם מספר שכייף לו בגן עדיין בבקרים הוא לא רוצה ללכת ושואל מתי יגמר הגן ויהיה חופש.

לאחרונה הוא יוצא בהצהרות אהבה או יותר נכון אי אהבה כמו "אני לא אוהב אותך" כאשר אני מבקשת משהו או עושה משהו שלא נראה לו.
הוא מתחצף ואומר לי חוצפנית. אני מבקשת ממנו להפסיק לקרוא לי ככה ואף מתעלמת ממנו ל- 10 דקות כאשר זה קורה. אבל זה עדיין ממשיך לקרות וזה לא רק כלפי אלא גם כלפי שאר בני המשפחה.
בכלל נראה כי התסכול משתלט עליו וכל פעם שקורה משהו שלא מסתדר לו הוא מתעצבן.
בנוסף הבוקר הוא לא רצה ללכת לגן ורצה להישאר איתי בבית ואמרתי לו שזה לא אפםשרי כי אמא הולכת לעבודה והוא לא יכול להישאר לבד בבית מה גם שיהיה לו כייף בגן. ואז הוא אומר לי שאני אמא רעה ולא אמא טובה-כי אני מעצבנת אותו.
אני הייתי מופתעת מאוד לשמוע משפט כזה ואני כל היום מסתובבת בתחושה לא טובה בבטן.
אני לא יודעת איך להגיב לסיטואציה כזאת.
אשמח לייעוץ

בני בן ה- 4 עבר לגן טרום חובה חדש. הילד, איתי, ילד מאוד חברותי וחכם (בגן הקודם הוא היה אהוב מאוד). בכל יום אני שואלת אותו על הנעשה בגן והוא עונה לי את שעבר עליו. אתמול כששאלתי אותו איך היה הוא ענה לי שהיה לו מאוד עצוב כי אף אחד לא שיחק איתו. הוא ישב לבד וכשביקש מילדים לשחק איתם הם לא רצו. שאלתי אותו מספר פעמים את השאלה, במהלך היום וחזר על עצמו. מאוד כאב לי, לכן למחרת הלכתי לגן לשאול את הגננת והיא אמרה לי שההפך הוא הנכון - איתי ילד מאוד חברותי - משחק עם כולם ומאוד מקובל וזה לא נכון מה שסיפור לי אפילו שאלה אותו האם שחקת עם הילד הזה והזה והאו ענה שכן. שאלתי היא - מדוע הוא המציא סיפור שכזה ודבק בזה? (איתי בני היחידי ומקבל את מלוא תשומת הלב).

שלום לכם!
יש לי 2 שאלות בנוגע ל"עין עצלה"

א. האם תוכל להפנות אותי להנחיות משרד הבריאות בנוגע לבדיקות לאיתור עין עצלה אצל תינוקות וילדים?
ב. האם יתכן כי תופעת עין עצלה תתחיל להתפתח לאחר גיל 6, כלאמר שקודם לכן בבדיקות תתגלה ראיה תקינה?

בברכה

אלון

בני בן 7 וחצי. מאז שנולד אנו מנסים שיטות שונות שיגרמו לו לישון לבד, אך ללא הועיל. גם מאז שנולד אחיו , שכיום בן 2 וחצי, הוא לא מוכן להרדם לבד, אלא עם אחיו. הבעיה היא שהאח הקטן לא יכול להרדם בשעה 8- השעה שבה אנו דורשים מהגדול לישון. הקטן ישן בצהריים ולכן איננו עייף בשעה 8 ולא לפני 10. כל ההסברים לדול מדוע הוא צריך ללכת לישון מוקדם- לא עוזרים, הוא ממש בוכה בכי תמרורים כמו תינוק וליבי נצבט מרוב כאב-איך ילד בן 7 אמור להבין את האפלייה הזאת , שהוא צריך ללכת לישון, בעוד שאחיו קורא, משחק, שוכב בסלון עם הוריו?
אינני יודעת מה לעשות, אני רק יודעת שלגדול שלי נפש מאוד פגיעה ורגישה ואני חוששת לפגוע בה, במיוחד אחרי שהוא ממרר בבכי ואומר לי: למה את עושה לי את זה?- זה פשוט קורע אותי.
מצפה לעזרתכם בהקדם.תודה.

יש לי תאומים (בן ובת) בני שנה ו-4 חודשים. מאז שנולדו הקננו להם הרגלי שינה טובים לדעתינו(בלי ידיים בלי נידנוד בלי להוציא מהמיטה כשבוכים וכו' למעט האכילה בלילה) אך הם טרם ישנו לילה שלם. לאחר שהתגברנו גם על קשיי ההרדמות ע"י שיטת 5 הדקות והטקסים הקבועים, ההרדמות טובה אבל השינה לא. את התחליב חלב החלפנו במים כבר לפני 4 חודשים. הבת שותה המון 2 בקבוקים לפחות במהלך הלילה באופן עצמאי (והיא קמה בבוקר רטובה כולה בשלולית מים) בעבר היא היתה בוכה ונרגעת כששתתה, אבל היום היא בוכה המון, יותר נכון צורחת הרבה פעמים וגם הבקבוק מים והמוצץ לא מרגיעים אותה לגמרי. הבן לעומת זאת, לא שותה הרבה ונרגע גם ע"י מוצץ בלבד אבל הוא מאוד מפונק וגם אם הבקבוק והמוצץ יהיו מונחים לידו הוא ימשיך לשבת ולבכות ולצרוח עד שאני אגש אליו ואתן לו את הבקבוק או המוצץ. ניסיתי מס' לילות לתת לו לבכות ושיסתדר לבד במהלך חופשת הקיץ אבל תמיד משהו כמו: חום, צינון הרס את ההצלחה. בספטמבר הם נכנסו לגן חדש ולכן לא ניסיתי לשנות להם את ההרגלים, עכשיו שלאט לאט הם התרגלו לגן, אני רוצה להפסיק את הצורך בבקבוק מים(מפחדת שהם יתקררו בחורף כשהם רטובים) וההתעורריות האין סופיות הללו. איך להתחיל?