פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

מאד אפשרי שחלק מהתגובות הילדותיות שלו הם תגובה להריון שלך, לגן החדש, לגמילה, לאשפוז ולתינוקת שעתידה לבוא. על כן בהחלט חישבי עם מה הוא חייב להתמודד כרגע ועל מה אפשר לוותר. אם הוא יחוש שתשומת הלב כלפיו לא פוחתת על אף ההריון והלידה הצפויה אולי הוא ירגע. כדאי לחזק התנהגויות שמראות שהוא גדל שירגיש שהוא מרוויח מגדילתו, ואפשר להכיר בזה שהיה רוצה הרמת ידיים אבל עכשיו זה פחות אפשרי ולנסות למצוא דרך אחרת שתעזור לו לחוש חום ואהבה והרגעה.

שלום רחל
השאלה היא למה מתנהג כך.
האם מנסה להתחבב ? האם זה נובע ממבוכה ? האם הוא פחות אינטלגנט מאחרים ? אולי משהו אחר? חשוב להבין בטרם מגיבים.

נסי לענות על שאלות אלו : האם מתנהג כך מאז ומתמיד ? האם מתנהג כך בכל מקום ועם כל האנשים ? האם הוא תלמיד טוב ? האם יש לו חברים ? האם הוא בעל ביטחון עצמי ? האם הפרצופים בשליטתו?

יש לי תחושה שבהתנהגות זו מנסה להשיג משהו שאינו יודע בדרך אחר או שמנסה לחפות על קושי רגשי מסויים במצבים מלחיצים?

חשבי על דברי ועני לעצמך (או לי) על השאלות.

מה דעתך ?

שלום

רציתי לענות לך על כמה מהשאלות:

הבן שלי עושה פרצופים כאשר מתלהב ממשהו או מתלהב כאשר בסביבת ילדים חדשים
אבל ילדים הלו לא מבינים מדוע מתנהג כך ומנסים לא להתייחס הליו ועושים מבטים כאילו
הוא מזה מוזר.
וכאשר הוא בקירבת ילדים הוא גם מדבר שטויות לא נשמה לי לגילו.
הוא ילד מאוד חברותי , אוהב ומקובל בחברה . הוא גם טלמיד טוב.

מה עושים לגבי הפרצופים והדיבור ילדותי מידאי לגילו?

תודה

שלום רחל

נשמע שהילד מתנהג כך כי מתרגש בחברת ילדים חדשים. יש כאלו ששותקים במצבים כאלו ויש כאלו שמרב שהם מנסים , יוצא להם שטויות. הוא מנסה למצוא כן ע"י הצחקת החברה.
העובדה שהוא ילד חברותי ואהוב מעידה על כך שבהמשך ,כאשר מרגיש נח יותר, מתנהג רגיל. אחרת לא היה אהוב ומקובל בחברה.

לא צריך להעיר לו או ללחוץ עליו. זה רק מעלה את החרדה ולכן יגרום לו לדבר יותר שטויות. הרי בטח כבר ניסיתם וזה לא עזר.
עם הגיל יתחזק ,יתבגר וכנראה יפסיק עם השטויות.

אני יודעת שכהורה קשה מאד להיות בסיטואציה כז. נסו להתרחק מהאזור.

האם זה קורה בתדירות גבוהה ? או בעיקר בתחילת השנה?

שלום לילך.
את שואלת האם האוכל נועד לפצות ואני שואלת, האם הילד לא רגוע רב הזמן? האם קיימת מצוקה רגשית? האם נהנה גם מדברים אחרים ? האם יש לו חברים ?
במידה ויש סימנים למצוקה רגשית, יכול להיות שהאוכל הוא פיצוי אך גם אז נשאלת השאלה למה דווקא אוכל...
במקביל נראה לי נכון להתייעץ עם רופאת משפחה, אולי יש משהו פיזיולוגי ששוה לבדוק. חילוף חומרים מהיר? חוסר באנזים מסויים. אין לי מושג. שווה בדיקה.
כתובת נוספת הינה המרכז לטיפול בהשמנת יתר אצל ילדים בבית חולים אסותא בת"א (יש שם גם דיאטנים וגם פסיכולוגים.
אפשרות אחרת היא שהילד פשוט אוהב לאכול( כי זה טעים לו) וצריך לאמר לו שמותר מנה אחת בינונית, עוד תוספת קטנה, וזהו. הצבת גבולות באוכל היא לא מילה גסה.
כתבתי מספר כיוונים שעולים לי בראש. השאלה היא עד כמה הוא אובססיבי בנושא ועד כמה שמן (לא מצליחה לתרגם לי עצמי גובה ומשקל לעד כמה שמן).
חשוב למצוא את האיזון העדין בין להעיר לו ולהגביל אותו לבין להניח. לא פשוט. תלוי בו ובכם

מקווה שעזרתי

שלום אביבית

נכון שהמעבר הוא קיצוני, ואולי היה נכון יותר לעשות את המעבר הדרגתי יותר. עם זאת, נשמע לי שבנך מתמודד בארופן נורמלי ביותר. זה טבעי שיש שבועיים ראשונים קשים. הכי טבעי בעולם. רק אח"כ את יכולה להתחיל לדאוג קצת...
העובדה שבסוף היום הוא מבסוט, ואף מתגאה על יכולתו להתגבר היא סימן מצויין. אל תדאגי.
לא נורא שהוא קצת עצוב לפעמים. ככה יתחזק וירכוש כלים להתמודד עם מצבים מעט קשים.
תיזהרי לא להקרין רחמים או עצב. שדרי לו שאת סומכת עליו. לא למשוך את הפרידה בבוקר יותר מ5 דקות.

לגבי שנה הבאה - דיה צרה לשעתה. ההתנסות השנה רק תחזק אותו לקראת המעבר הבא.

שנה טובה לכולנו


ליאת

שלום,
בהמשך לסיפור על בני - איתי המקסים ,

איתי כבר 3 ימים נצמד למגירה האישית שלו בגן (המגירה ריקה כרגע, כתוב עליה את שמו ומדבקה של קטר שהוא בחר ביום הראשון בגן).

הוא עומד ומחזיק ביד אחת את המגירה ולא זז ממנה במשך 3 שעות כל יום.

אם הגננת מזמינה אותו לשחק בגן הוא אומר לה "אבל אני לא בוכה". רק כאשר הגננת מוציאה את הילדים לחצר הוא יוצא לשחק.

היום הוא יצא לשחק לכ10 דקות והתחיל לבכות שוב.

אני מזכירה שכל בוקר כשאנו יוצאים מהבית בדרך לגן הוא מתחיל לבכות ואני עוזבת אותו בבכי בידיים של הגננת.

כל לילה לפני השינה הוא מתחיל לבכות ממש ואומר לי "בשום אופן אני לא רוצה ללכת לגן".

מיד כשאני חוזרת הביתה מהעבודה (הוא כבר בבית עם סבתא שלו) הוא אומר לי - אמא אני לא רוצה לגן, או אל תקחי אותי לגן.

הייתי רוצה לדעת כיצד לעזור לו להתמודד טוב יותר, מה עלי לעשות? מה עלי להגיד לו?

בבקשה עזרה , אני חסרת אונים. אני ממש מתוסכלת .

שוחד תמיד עובד גם אם זה לא הפתרון הטוב ביותר בהמשך תבטיחי הפתעה פעם בשבוע וכו'.

אביבית שלום,
ראיתי את השאלות ששלחת לפורום ואת התזכורות שלך לגביהן. אני מבינה שגם לאיתי וגם לך לא קל בתקופה הנוכחית, תקופה של שינויים והסתגלויות עבור שניכם.
חשוב מאוד שתזכרי כל העת שבסה"כ את עושה מעשה טוב וחיובי כלפי איתי, ובטח חשבת היטב על האפשרויות הקיימות בטרם הבחירה בגן הנוכחי. גם אם הוא חווה את המעבר כמשהו דרמטי, לך יש את הפרספקטיבה שלך כמבוגרת, ואת יכולה לעזור לו בהסתגלות. אני בטוחה שגם את יכולה להיזכר בהתחלות שהיו לך לא קלות, ואני בטוחה שיש לך חוויות שהיו חיובות בסופו של דבר, על אף הקושי בתחילה.
לגבי המגירה אליה הוא נצמד, ייתכן שהיא מהווה עבורו אובייקט מוכר בגן, כי הוא בחר את המדבקה והיא נושאת את שמו ושייכת לו. אפשר - בהתייעצות עם הגננת - להניח במגירה מספר פריטים שאהובים עליו וישמחו אותו במהלך היום - ציור שצייר בגן או בבית, בובה קטנה שהוא אוהב, מכונית צעצוע, או אף אלבום תמונות קטן (אלבום כיסים) עם תמונות של המשפחה, חית המחמד אם יש וכדומה.
ובמקביל, לשדר לו שאת בטוחה ביכולתו להסתגל לגן החדש.
כפי שציינה ליאת, ההתנהגות שאת מתארת היא בטווח הנורמה.
בהצלחה,
שירי

תודה רבה ! אני בהחלט אשתמש בעצתך,

רציתי לדעת כמה זמן ההתנהגות הזו תיהיה נורמאלית, מתי להתחיל "לדאוג" או יותר נכון לפעול/להתייעץ, מתי למעשה ההתנהגות וההסתגלות כבר תהפך ל"לא נורמאלית", מכיוון ש עכשיו איתי יחזור לגן אחרי הפסקה מאוד ארוכה של חופשת סוכות, בה -הוא היה איתי בבית.

מה גם שאני בסוף שבוע 40 וצפוייה ללדת את ביתי (איתי הוא בכור) כל יום...

תודה שוב,

אביבית :)

אביבית שלום,
אין כלל ברור לגבי ההסתגלות - יש ילדים שבוכים כל השנה כשהם נפרדים, יש כאלו ש"זורמים" כבר לפני סוכות, ויש סברה לפיה עד חנוכה ההסתגלות עדיין נמשכת. הכל תלוי בילד, בהתנהלותו בבית, במידה בה הוא יכול להסתגל לגן כשההורים אינם, אלו קשרים הוא יוצר עם המבוגרים והילדים בגן וכדומה. כמובן שאצלכם מצטרפת לכך הלידה הצפויה. סביר להניח שהתגובות וההתנהגות שלו הן קשורות גם לכך.
חשוב שתשתפי את הצוות בגן בהרגשתך ובחששותייך, ותנסי להקל עליו את ההסתגלות לשינויים ככל שניתן. בהורות אנו נתקלים רבות במצבי ביניים "אפורים", בהם נטל קבלת ההחלטות המושכלת הוא שלנו. בכל מקרה, נראה לי אישית שמעבר גן עכשיו, כבר לאחר שהיתה הסתגלות מסוימת ועם הולדת אחותו, הוא שינוי מוגזם, וכדאי לחכות עוד זמן ולראות איך הוא.
בהצלחה ולידה קלה,
שירי

שלום שרון.
ישנם ילדים רבים שבאופי שלהם אוהבים להיות עם חבר אחד וזה בסדר גמור. השאלה היא אם הוא שבע רצון או לא.
במידה וקיימת בעיה חברתית כדאי קודם להגדיר מהי. האם הבעיה היא ביישנות? דחוי חברתית? לא מקבל את חוקי המשחק? צריך תמיד שהכל ילך בדרכו ? שטלתנות? חוסר מיומנויות ליצור קשר ראשוני ? תחומי עניין יוצאי דופן ? וכו... יכולות להיות המון סיבות. אחרי שמגדירים את הבעייה (בעזרת תצפיות שלכם,ו שיחה עם המורה) אפשר לחשוב על פתרון.

מה דעתך ?
נסי להגדיר את הקושי ונחשוב הלאה....

שלום,
בני בן 4 וחצי עבר לגן חדש (תת חובה) מראשון לבאר יעקב.
ההתהקלמות בגן מאוד קשה לו, בתחילת היום זה בכי שמבאים אותו לגן התחננות מצידו שניקח אותו מוקדם, מגיע הביתה עצבני ועצוב וכל הזמן מבקש לא ללכת לגן. התפרציות זעם מצידו.
מאוד קשה לי אם העניין נראה לי כאילו הוא סובל ולא מיסתגל אומר שמשעמם לו בגן ושאין לו חברים.
אני בקשר במשך היום עם הגן שטוענים שהוא בסדר.
כל לילה הוא נירדם בבכי ושוב תחנונים לא ללכת לגן.
שאלתי היא מה עושים? אני מנסה ומסבירה לו שכל התחלה קשה ושהוא יכיר חברים יהיה לו כייף, אני גם ינסה ליצור קשרים עם הורים של ילדים מהגן להפגיש אותו אחר הצהריים עם ילד או שניים.
האם יש משהו נוסף שאני יכולה לעשות?

תודה,
טלי

רציתי לספר ששוחחתי בסופו של דבר עם הגננת והיא אומרת שאף אחד מהדברים שהילדה מספרת לא קרה. איך להתייחס לזה ? האם באמת יכול להיות שילד ממציא כזה סיפור עם כל האמוציות הנלוות? איך אני יכולה לדעת?

בנושא זה אני מנסה להיות לעזר לחברה שנמצאת בקושי רב בגלל המצב וחרדה לילד שלה

או שפשוט הנושא מפחיד מדי מלענות עליו

שלום אילנית
שאלתך מאד מורכבת וחסר לי מידע רב על מנת לענות. לא ברור מדוע הוצא ממשפחתו ומיהי משפחת האמנה אליהם הגיע. בכל מקרה חוויות של אמנה ומה שבא לפניהם ואחריהם הן חוויות קשות מאד עבור הילד וללא ספק מותירות אחריהן צלקות. אנני מכירה חומר ספציפי על אומנה אך בכל חנות ספרים יוכלו להמליץ לך על ספרים בנושא.נסי אפילו דרך גוגל...

בהצלחה

ליאת

שלום שני
אני לא בטוחה שיש מה לעשות. ייתכן שזהו משהו פיזיולוגי נתון. אם כך, בנך צריך לבחור. TAKE IT OR LEAVE IT.
במידה וזהו דבר נתון לשליטה בקלות יחסית (ורק אם זה כך) אפשר לנסות לדבר עם החבר ברצינות או אפילו שאת תשוחחי עם אימו.
אכן בעיה...
זיכרי שזו יותר בעיה של היורק מאשר של בנך...

שלום רב,
אשמח אם תענו לי עוד היום או מחר בבוקר כי מחר בלילה אני כבר נוסעת...
תודה,
ענת - אמא מודאגת

ענת שלום,
נראה שהכנת היטב את התשתית הטובה ביותר עבור בתך, שתקל עליה בהתמודדות בעת היעדרך. עם הבנים הגדולים מספיק לשוחח עמם מספר ימים לפני הנסיעה, ובמהלכה עדיף לשוחח עמם מדי יום טלפונית. לבתך יהיה קשה יותר, אולם בקרב ילדים בגילה, לא התפתחה עדיין ההבנה כי הקול בטלפון מייצג את אמא, ובכל מקרה היא תתקשה לתקשר עמך כשאינך נמצאת מולה. לכן טוב שדאגת לה למספיק חום ותשומת לב בהיעדרך.
כשתחזרי, קשה לנבא מה תהיה תגובת בתך - ייתכן כי תתעלם ממך, ייתכן כי תכעס, ייתכן כי תזדקק להסתגלות חוזרת הדרגתית וכדומה. חשוב לכבד את המקום הרגשי בו תימצא, וסביר להניח שתוך מספר ימים זיכרון הפרידה יתעמעם וימוג.
נסיעה טובה,
שירי

שלום א.נ

האם יש סיבה לחששך הרב? האם יש לך זכרונות מילדותך הקשורים לכך?
ממה את בעצם מפחדת?
שמה ? ומה אז ?
את באמת חושבת שהוא... ?
יעזור לך לדבר עם מישהו על הדברים האלה (אפילו חברה) כדי לראות שהפחד מוגזם. אם זה לא עוזר בדקי עם עצמך מה הלחץ? אולי יש צורך בשיחה עם איש מקצוע.
בכל מקרה- טוב שאת מודעת לעצמך. התנהגות כזו באמת עלולה להזיק.תמשיכי להתאפק עד כמה שניתן.

אלה שלום,
את מתארת הרבה שיקולים לגבי השארתו בגן הנוכחי, וההחלטה לגבי היכולת של בנך לעמוד בשינויים רבים בתקופה קצרה (גמילה, שינוי גן והולדת אחות - במידה ואינכם עוברים לעיר אחרת), תלויה בהיכרות שלכם עם הילד, יכולתו לשאת מתחים ואופי הסתגלותו למצבים חדשים.
לגבי הגן, בגיל 3 עדיפה מסגרת יותר משלושה ילדים נוספים בני אותו הגיל, ובוודאי שקיים פער התפתחותי אדיר בין ילדים בני שנה וחצי ובני שלוש.
נראה לי שכדאי לבחון את האפשרויות האחרות הקיימות באיזורכם עבור הילד, ואז לבצע החלטה מושכלת, בהתאם להיכרותכם ההורים עמו.
בהצלחה,
שירי

שלום יוליה
זה לא נכון שפסיכולוגים עובדים רק עם ילדים מגיל 6. נוירולוגים מתעקשים לא לתת טיפול תרופתי מיתחת לגיל זה. בחלק מהמקרים בצדק ובחלק מהמקרים מתוך שיקולים כלכליים בלבד (לא אפרט כאן אך האמיני לי שזה כך). בכל מקרה יש המון פסיכולוגים שיוכלו לפגוש את הילדה. לדעתי האישית אם יש בעיית קשב , יש מקום גם להדרכת הורים (ואולי בעיקר).

בהצלחה

הדרך הטובה ביותר היא להוות מודל ולהיות שותפה. כדאי להקפיד על הרגלי אכילה בריאים על פי ייעוץ של תזונאית לכל המשפחה ולא רק לה. כך היא תחוש שהמוקד אינו רק עליה. שנית כדאי להגביר פעילות ספורטיבית וגם בזה לא רק היא אלא שתעשה זאת אפילו על בסיס יומיומי עם מישהו מהמשפחה (נסיעות אופניים, שחיה בבריכה, משחקי כדור וספורט בגינה וכדומה). היא מקבלת זריקות והולכת למעקב רפואי ועל כן היייתי שוקלת להסביר לה את הקושי והבעיה שממנה סובלת ובגללה משמינה ולכן מקפידים איתה יותר מהרגיל. אין לחסוך ממנה חטיפים וכדאי לאפשר לה לבחור חטיף במינון מסויים (ואולי גם בזה לנסות חטיפים שהם מזינים ובריאים יותר) - כדאי להתייעץ עם תזונאית של קופת חולים.

זהורית שלום,

את כל מה שאמרת אני עושה.... מה התפריט הנכון אני יודעת ומשתמשת בו...את דיברת על זה שלהסביר לה על השמנה....האמנם אפשר לדבר עם ילדה בת 6 שהיא שמנה וצריכה לאכול פחות? אני שואלת מבחינת דרך ההסבר לילדה...האם אפשר לטומר לה שהיא צריכה לאכול פחות כי היא שמנה? או שיש דרך אחרת להסביר?

זהורית שלום
שכחתי לציין שלגבי הזריקות הסברתי לה שהיא צריכה לקבל זריקות כי גדלה מהר מידי (וזה גם נכון...)
תודה

שמנה היא מילה שמעוררת אסוציאציה של מילת גנאי ועלבון כמו המילה "מפגר" לכן לא הייתי משתמשת במונח הזה, אך בהחלט אפשר לומר לה שמאותה סיבה שהיא מקבלת זריקות גופה גדל יותר ממה שמתאים לגילה מאותה סיבה היא צריכה להקפיד על תזונה מסויימת כדי שגופה יגדל בקצב מתאים יותר. השמנה היא בהחלט תופעת לווי של התפתחות מינית מוקדמת. חשוב לומר שכמו שאת לוקחת אותה לזריקות את גם תעזרי לה בזה ולשאול אותה מה לשדעתה יעזור לה להתגבר על הרצון לחטיפים או לאוכל מסויים שהוא משמין ועדיף להמנע ממנו.