פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

אנו עדיין בתחילת השנה ותופעות של קשיי הסתגלות הן עדיין נורמטיביות. ראשית אני מציעה לך לשוחח עם הגננת ולשתף אותה בקשיים שביטא בנך ייתכן שתצייר לך תמונה שונה מאשר מה שבנך מתאר, תמונה שתרגיע אותך יותר באשר להשתלבותו החברתית. גם אם לא, אז חשוב שהיא תדע על הקושי ותחשוב כיצד לסייע לו. שנית אני מציעה לקצר את הפרידה בבוקר בגן, השהייה הממושכת שלך שם מעבירה מסר של חוסר בטחון וחוסר אמון בגן ובכוחותיו. שדרי לו שאת מאמינה בו כשם שרכש חברים בגן הקודם כך יש בכוחו לרכוש גם כעת , בנוסף הציעי לו להזמין חברים חדשים אליו הביתה אחר הצהריים וכך לחזק קשרים חברתיים

שלום טלי
אכן עברת חוויה לא קלה. כל תגובותייך היו בסדר גמור. טוב שלא ויתרת,וטוב שהענשת. הבעייה אינה קשורה לחברות כלל אלא קשורה לתפיסה שלה את התפקיד שלה ושלך בקשר בינכן. אין ספק שעברה את הגבול. נראה לי שיש צורך בהדרכת הורים מעמיקה על מנת להבין כיצד המצב הגיע לכדי כך, וכדי למצוא דרך לשנות ולשפר. את לא חייבת לאבד אותה או לעבור חוויות אלו שוב.

בהצלחה

למה אתם עושים סלקציות לשאלות ועונים רק למי שאתם רוצים

שלום מעיין
להיות לבד עם שלושה ילדים קטנים זה באמת מאד קשה. קשה לתפקד טוב כאמא, קשה לשמור על שלווה ושפיות, מעייף, מעצבן ושוחק. נסי למצוא עזרה מסבתות, שמרטפיות או אפילו חברות. נסי לא להיות איתם לבד בבית לאורך זמן אלא לבלות עם חברות עם ילדים. בקשי מבעלך להיות יותר בבית . זה בסדר גם לשלם למישהיא שתבוא להיות איתך פעמיים שלוש בשבוע אחרי הצהריים.

התנהגותה של בתך מעידה על תחושתה כי זקוקה ליותר תשומת לב אישית . היא עצמה עוד קטנה ולא רוצה תמיד להיות "האחות הבוגרת". נסי לארגן את הזמן כך שתוכלי להקדיש לכל ילד 20 דקות ביום שאת רק שלו בכיף. אפילו 10 דקות. רק איתה. לא שהיא עוזרת לך אלא שאת עושה איתה מה שהיא רוצה.

שנה טובה

ליאת

שלום רוית

קודם כל אל תשתגעי. מצד שני טוב שעקבת ושאת יודעת שמשהו כאן מוגזם...
אכן לא רצוי שהיא תחשף לתכנים אלו בגילה. אני ממליצה לחסום את האתרים, למנוע ממנה את הצפייה בתוכנית ולהסביר כי יש בתכנית ובאתר דברים שעדיין אינם מתאימים לגילה.
רב הסיכויים שלא קרה כאן נזק בלתי הפיך ואין לך מה לדאוג. יחד עם זאת הקפידי. זה אכן מוקדם ולא תואם. זה טבעי שהיא תתעניין וזה טבעי שתגבילי אותה. בלי לכעוס או לתת לה תחושה שעשתה משהו נורא. פשוט לא מתאים.

בגילאים מבוגרים יותר הייתי יוזמת שיחה על דברים בינו לבינה. בגיל זה .. לא יודעת. .. רק אם זה בא ממנה.

נרגעת קצת?

מה דעתך?

שלום לך
אני ממליצה לפנות לאורולוג ילדים לצורך התיעצות בנושא.

שלום רונית
את מתארת התנהגות יוצאת דופן המעידה על מצוקה וחרדה.
רצוי לפנות במהרה לטיפול קוגנטיבי התנהגותי המלווה בהדרכת הורים. בגילאים אלו טיפול יכול מאד להועיל להפקת החרדות. ללא טיפול עלולה להיות החרפה נוספת.

בהצלחה

שלום נ'

ילדים רבים נוהגים כך ולא צריך להתרגש. כמה שתעלבי פחות כך זה יעבור טוב יותר. פשוט לא להתייחס. לאמר לילד:" ששנינו אוהבים אותך ועכשיו אני אתך. אבא יהיה אתך בפעם אחרת......."
האמירה שלו לא אומרת עלייך כלום. אל תדאגי. זו לא החלטה שלו אלא שלך. שדרי לו אהבה , קבלה ונוכחות.
הוא מאד אוהב אותך. מאד.

מאד

שלום דנה

ראשית חשוב לא להשוות בין הילדים. אפילו לא בחוייה שלך (עד כמה שזה אפשרי).אין קשר בינהם. הם שונים ןזהו. השוואה עלולה לגרום נזקים לשניהם. היזהרי.

שנית, לגבי ילדך בן ה10, לא ברור לי מדברייך מה הבעייה. ריחוף, וקושי לחשוב קדימה יכולים להעיד על בעיית קשב ללא היפר אקטיביות ADD . אך נשמע מאחורי דברייך שיש גם דברים נוספים.
מה מצבו הלימודי ? מה הן הבעיות החברתיות ? חסרה אינפורמציה כדי לעשות הערכה טובה.
יש כאן בעיה שצריך לאבחן. ניתן וכדאי לפנות לפסיכולוגית לשם אבחון פסיכודידקטי. אז תוכלי להבין טוב יותר את בנך ואת מה שעובר עליו. כך גם תוכלי לקבל כלים כיצד לעזור לו ולהתקרב אליו.

בהצלחה

ליאת

תודה על התשובה.
ביצענו בעבר אבחון לילד כדי לשלול את האפשרות שאין הפרעת קשב ואכן אותה פסיכולוגית הבחינה כי צריך לטפל בבעיות הטכניות של איך אוכלים,איך כותבים,איך יושבים וכד'.
חשוב לציים שהילד עבר לפני כ-4.5 שנים תהליך גרושין ומעבר לכיתה א' היה כבר בישוב החדש בו גרנו ולא במקום בו נולד,היה בגן וגדל. האם יש השפעה כזאת חמורה?
מעבר לזה שהו מעופף (מסוגל להכנס הביתה מבלי לשים לב שהילקוט שלו עדין על הגב ועוד דוגמאות...) הוא גם רב הרבה עם סביבתו (בבי"ס בעיקר),הוא טוען שמציקים לו ויורדים עליו וילדים שגדולים ממנו חושבים שהוא חלש אז מרביצים לו.
ניסיתי לשוחח על כך עם יועצת בי"ס והמחנכת והם הפנו אותי לפסיכולוגית שמתחמה בתקשורת ובמיומות חברתית. לצערי לאחר מס' חודשים לא חל שום שינוי מלבד זה של פעם בשבוע שמבחינתו זה חוג של קבוצת ילדים שנפגשים ומשחקים.
למי עליי לפנות? האם יש מטעם משרד החינוך וועדה שמאבחנת? האם עליי לבצע זאת אצל פסיכולוג פרטי?
אודה לעזרתכם...

דנה שלום ושנה טובה
אכן נשמע שיש כאן בעייה ועדיין קשה לי לאבחן אותה דרך המחשב.
נסי לפנות לפסיכולוגית בית הספר. לא היועצת. יש לכל בית ספר פסיכולוגית וזכותך להיפגש איתה לפחות פעם אחת ללא תשלום.
אם זה לא יעזור אז כן, כדאי לפנות באופן פרטי. האם יש גם קושי בלימודים, באינטלגנציה? האם הפסיכולוגית שפגשה אותו הגדירה הפרעת תקשורת כל שהיא ?

שלום אדווה

ההחלטה האם להכניסו למסגרת בגיל זה אינה קריטית. לדעתי עד גיל שנתיים יכול להיות לו טוב בבית, ויהיה לו טוב גם בגנון. סביר שבגנון יהיה לו מעניין יותר, וגם לך יהיה קל יותר, אבל גם אם יישאר עוד קצת בבית זה לא נורא.

קחי בחשבון שהשבועיים הראשונים בגן אמורים להיות קשים. כל בוקר הוא קשה לילד ולאמא. עברתי את זה ואני יודעת. עם זאת כעבור בערך שבוע זה מתחיל להשתפר. אחרי שבועיים זה לרב נרגע ואח"כ את חוזרת להיות אדם בעל חיים משלו וזמן פנוי והילד הופך מאושר וחברותי. שווה לעבור את המשבר הזה.

חשוב לדעת, בשום פנים ואופן לא לעזוב את הגן כגנבת. זה עלול באמת לעורר חרדה. עדיף לעזוב אותו בוכה בידיים של מישהי אחרי שנישקת אותו ואמרת לו להתראות מאשר להעלם לו פתאום כשהוא נראה נרגע.
עם הזמן הוא ידע שאת חוזרת וגם כם כיום הוא לא חווה את הפרידה כנצחית. תסבירי לו שעוד כמה שעות תחזרי. עשי את הפרידה באופן הדרגתי כלומר ביום הראשון לשעתיים, כמה ימים ל3 שעות, אח"כ ל4 שעות ואז לכל היום.
ותרי על ייסורי המצפון עד כמה שניתן. זה לא עוזר רק מזיק. את אמא טובה ועושה מה שנכון ומקובל.
בהצלחה

אשמח להתעדכן

ליאת

מאד משתדלות לתת תשובות בזמן

היי לילי,

אין קשר לטובת הילדים. זו החלטה רציונלית שעלייך לקחת.

אין פה פגיעה בהם.

נעמה.

מה צריך לעשות פה כדי שתענו?....

היי לך,

קחי נשימה עמוקה ,כי זה יעבור! אני קוראת את הדברים שכתבת ונראה לי כאילו שאני כתבתי אותם(כולל הגילאים של הילדים). גם בתי הבכורה בגיל הזה וגם היא במשך תקופה מסוימת התנהגה כך כלפיי. את מוכרחה לסגל סבלנות של ברזל והרבה גבולות. ושתדעי בצורה שבה תבחרי להגיב כך הוא ילמד שמגיבים במצבי חוסר אונים. ושלא תחשבי שאני מטיפה לך,עברתי זאת על בשרי-התחושה שאני מבקשת מבתי להקשיב והיא כאילו אני לא קיימת,ובנוסף היא גם מחקה אותי(מעצבן בטירוף)וגם מלמדת את הקטנה להגיב אליי באותה דרך.
מה לומר לך,אלו הם בסה''כ תקופות של בחינת גבולות מצידם כלפייך.קחי זאת בפרופורציה ולדעתי שימי לב אם הוא חווה שינויים מסוימים או תהליכים חברתיים כלשהם (יוצאי דופן)בגן.
בהצלחה ויהיה בסדר.

תודה רבה על תגובתך. אני מקווה מאוד שסבלנות ועניין של זמן זוהי התשובה הנכונה
שיהיה לך חג שמח ושנה טובה

מה השאלה?

אלכס שלום,

המעבר לגן החדש נותן את אותותיו בהתנהגותה של בתכם.
התנהגותה נורמלית. כמובן שעליכם למתן אותה ולהציב גבולות ברורים.
אל דאגה , זה עניין של ימים והמצב התמתן , אם תגיבט נכון.
עטפו אותה בחום ותנו לה את המקום שלה. שינוי המסגרת הוא דבר לא פשוט עבורה. גם לנו כמבוגרים קשה להחליף סביבה או מקום עבודה.
עליכם להיות שם יותר בשבילה ולקיים את תהליך המעבר בהדרגה. אתם מוזמנים לקרוא מאמר שלי בנושא.
נושא השינה גם הוא בעל משקל. זהו שינוי מהותי בשבילה, ויכול להיות שהיא עדיין זקוקה לשינה. אין לה מנוחה במשך היום. בדקו אם יש אופציה לתת לה לנוח, ולוותר על השינה בצורה הדרגתית.

בברכה,

נעמה.

שלום אלכס
התנהגותה של בתך נורמלית ומעידה על קושי נורמלי בהסתגלות לגן החדש.היא משחררת את כל הרגשות והמתח שצברה בגן החדש. סביר שעוד שבועיים היא תחזור לעצמה. אם לא אז כדאי להתחיל לשאול שאלות. בינתיים חשוב להיות קצת יותר רגישים, לעזור לבלות עם חברות מהגן אחר הצהריים.לדבר איתה עד כמה שהיא מאפשרת, לשדר לה שהיא חזקה ומסוגלת. ובמקביל לא לוותר לה גם כאשר נכנסת להתקפי כעס.
חשוב שתלך לישון מוקדם ב7-8 בערב, ושתכנס לסדר יום מסודר.

בהצלחה

ליאת

שלום,

ישנם תאריכים שדילגתם על שאלות, ביניהן אני....אפשר תשובה לשאלה למעלה?
תודה

לגבי מה?