פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום
ביתי תהיה בספטמבר בת שנתיים ושלושה חודשים.
השנה זו השנה השניה שהיא נמצאת בגן. בגן 16 ילדים הוא רב גילאי מחצי שנה.
ביתי היא בין 4הילדים הגדולים (כיום היא בת שנה ו-10 ויש עוד שלושה ילדים בגילאי שנתיים וקצת) למרות שהיא לא הכי גדולה היא המפותחת ביותר מבחינת שפה והבנה. חשוב לצין שהיא אוהבת מאוד את הגן,הגננת והסיעותולומדת בו הרבה.
שאלתיהאם מומלץ להשאירה שנה נוספת בגן זה בו היא מרגישה מובילה בטוחה ואוהבת את הילדים והצוות או עדיף להעבירה לגן בו-28 ילדים שכולם יהיו בערך בגילה.
חשוב לצין שאם תמשיך שנה נוספת בגן לאחר שנה זו תאלץ לעבור גן
ואם תעבור כעת תמשיך 3 שנים בגן החדש.
אבקש לדעת מתי יהיה המעבר קל יותר ומה מומלץ להתפתחותה וחיזוק ביטחונה.
תודה רבה
מאיה

אני מחפשת כלים להתודדות וכן יעוץ לשנינושאים עיקריים:
בני בן 10 מפרש את דבריהם והתנהגויותיהם של הסובבים אותו (מבוגרים וילדים) בקיצוניות רבה. כל תפיחה על השכם מפורשת כמכה כל בדיחה עם החברה מתפרשת כבדיחה אישית עליו. והדברים מכאן מתגלגלים רחוק: מכות....
הנקודה השניה: למרות היותו חכם מעל הממוצע הוא נכנס לפאניקה מריבוי מטלות: שיעורים מבחנים, מטלות חברתיות וכד' הפאניקה מתבטאת בכעס רב, בכי, הסתגרות...
אשמח לתגובתכם

בני הוא ילדי הראשון ועכשיו מלאה לו שנה ובעלי ואנחנו קצת מבולבלים, בד"כ הוא ילד מאוד טוב אבל לאחרונה התרבו הארועים שבהם אם לא נותנים לו מה שהוא רוצה ואומרים לו לא הוא בוכה בהיסטריה צורח מעוות את הגוף ואף מטיח עצמו ברצפה. הוא יכול לבכות דקות ארוכות ולעיתים אף חצי שעה. השאלה היא האם אפשר לנסות בכלל לחנך אותו? מה עושים בזמן הבכי האם להתעלם? האם לתת לו מה שרוצה כי הוא קטן ולא מבין או להתעקש?
כמה ילד בן שנה יכול להבין? האם להתייחס לבכי ולעיוותים כמניפולציה או כבכי תמים של ילד שלא מבין למה לא נותנים לו מה שרוצה? לפעמים כשמתעורר בלילה ולא רוצה לחזור לישון הוא ממש משתגע לא מפסיק לבכות גם על הידיים ונראה קצת אבוד אבל אם מתעקשים איתו להשאר במיטה בכל זאת הוא יכול לבכות גם שעה... השאלה היא האם ילד שאינו מבין עדיין צריך "לציית" להוריו או בגלל שאינו מבין יש יותר להיכנע לו. אנו מפחדים שאם ניתן לו מה שרוצה כל פעם הוא אף פעם לא ילמד לא לעשות דברים כשאנו מבקשים ממנו, אבל קשה לנו לשמוע אותו בוכה.
תודה על העזרה ומצטערת על אורך ההודעה.

שלום רב!
בתי בת 4.5 לעיתים קרובות אומרת לאביה : "אני אגע לך בבולבול", והיא אכן מנסה לגעת. בהתחלה ניסינו להתעלם מזה ואחר כך הוא אמר לה לא לעשות זה, אך ממשיכה בשלה. בשלב הבא הוא אמר שהוא מבקש לא לעשות את זה כי זה לא נעים לו, אבל הילדה לא מפסיקה היא מנסה לגעת לו וזה מאוד משעשע אותה. לפני כמה ימים ימים בעלי אמר לה שאם עוד פעם היא תעשה את זה הוא יכעס ואכן הבוקר היא נגשה אליו צוחקת ואומרת אני אגע לך ונגעה. בעלי צעק חזק: " די, מספיק עם זה כבר! הרי בקשתי ממך הרבה פעמים". הילדה נבהלה ובכתה ולא רצתה יאבא יקח אותה לגן למרות שהם היו כבר ליד הדלת. בעלי הלך ואני אמרתי לה שזה לא בסדר, כי אבא ביקש ממנה הרבה פעמים להפסיק והיא מבינה ולמה צריך לצעוק ולריב כדי שהיא תבין מה מבגקשים ממנה. כמו כן שאלתי אותה מי עושה ככה והיא ענתה שאף אחד. השאלה שלי מה עושים במקרים האלה ומה התגובה הנכונה? תודה

שלום שמי הילה אמא לגיא בת שנתיים וארבעה חודשים. אני בהריון שבוע 24 עם תאומים. בתקופה האחרונה אנחנו חשים בשינוי התנהגות שבאה לידי ביטוי בצורות התנהגות ילדותיות יותר שלא היו קודם לכן. לדוגמא:גיא היתה נכנסת למיטה בלילה ללא שום בעיה ולאחרונה היא רוצה יותר ידיים לפני השינה ושאנחנו לא נענים לבקשתה אלא רק לחיבוק ארוך לפני השינה היא ממש צורחת ומצאת לעצמה דרכי מילוט כמו שירותים למרות שיש טיטול כמובן שאנו נענים לה.
גיא גמולה מטיטולים חוץ מבלילה ובשנת הצהרים. שמנו לב שהיא לא 'יוצאת' עד ששמים לה טיטול בלילה (עם פיפי אין בעיה).
גיא מוצצת מוצץ ולאחר כמה ימים היא פשוט קורעת אותם בעזרת שיניה . בפעם האחרונה שקרעה את המוצץ אמרנו לה שאין יותר מוצץ חדש והיא החלה לישון בבית ללא מוצץ (בגן היה מוצף שאינו קרוע והיא משתמשת בו בגן בלבד).לפני כמה ימים החלטנו שאולי בעיות השינה נובעות מהחסך במוצץ ואמרנו לה שאם היא רוצה לחזור למוצץ זה בסדר. באותו לילה היא כמובן זכרה את הצעתינו וביקשה מוצץ.
מבקשת לשבת בכיסא האוכל הישן שלה. זה שישבה בו שהיתה תינוקת.

אודה לתגובה למצבים הללו וכיצד לדעתכם אנו צריכים לנהוג.
תודה הילה

שלום רב!

בני בן שנה וחצי, עד עכשיו היה נרדם לבד בלי שום בעיה.

פתאום החל מלפני שבוע, אחרי שחזרנו מנופש במלון, בו ישן איתנו במיטה, מתחנן לישון איתנו במיטה וקם מהמיטה בערך 30 פעם (זה פוחת כל ערב) עד שנרדם בסוף.
הוא בוכה בלי סוף, ממציא שכואב לו בכל מיני מקומות , או שכל רגע מבקש שאסדר את שמיכה שלו טוב יותר...
קרבתי את מיטתו לאחותו התינוקת, הוספתי לו משחק במיטה, הסברתי לו שאמא שיחקה איתו היום וכעת גם אני עייפה ורוצה לנוח. הוא בוכה, יוצא מהמיטה ואני מחזירה אותו שוב ושוב.

העניין הוא שהוא גם מתעורר באמצע הלילה ובא למיטתנו. עד היום הסכמנו שבאמצע הלילה ישן איתנו, אבל בלילה האחרון זה היה קשה והחלטנו לא לוותר יותר. אז כל הסיפור חוזר על עצמו גם באמצע הלילה (בכי קורע לב וקימות רבות מהמיטה).

הצילו!! מה עושים??

שלום רב
שאלה אליכם, אודה מאוד לעזרתכם

1. עד כה נמנעתי להסביר לבתי בת השנתיים איך קוראים לאבר המין שלה...מהסיבה הפשוטה שלא מצאתי לו שם מתאים...לקרוא לו פות? זה מוזר ואקדמי מדי. לקרוא לו בשמות מומצאים? זה לא נכון. לקרוא לו פשוט אבר המין? פיפי? יש רעיונות? מרוב שלא קראנו לו בשם היא משחקת בהחלפת חיתולים עם הבובה ומנקה את ה...בטן... היא לא מודעת...

תודה לתשובתכם

בני בן 4.5 לא רוצה ללכת לגן, ההוא מספר שאינו מרגיש טוב שהוא ידביק את כל הילדים וכו'.
הגננת טוענת שהוא ילד טוב, יש לו חברים הוא משחק ואחרי שאנחנו הולכים הכל בסדר( בעבר כניסתו לגן היתה בעיתית אף יותר, הוא היה נצמד ובוכה בכי קורע לב) האם זה מעיד על בעיה כל שהיא בגן הספציפי ומעבר לגן אחר יכול להוות פתרון?
תודה

הי,

בני בן שנתיים וחצי.
תמיד היה קשה להרדים אותו (עוד מהלילה הראשון בבית החולים) ועברנו "טכניקות" שונות (כדור יוגה, מנשא, ציצי).
כיום הוא יודע להרדם לבד, אך רוצה שנישאר לידו עד שירדם.
יש לנו טקס שינה: אמבטיה, סיפור, הנקה (כן הוא עדיין יונק) ולישון.
בשנת הצהרים יש רק הנקה ושינה.
אנו ישנים בלינה משותפת יש לו מיטה צמודה לשלנו שמהווה המשך לה אך כמובן שאנו מצטרפים אליו רק כמה שעות לאחר שהוא הולך לישון.

הבעייה היא שהוא ממש לא רוצה לישון.

גם כשהוא מאוד עייף (שפשוף עיניים, גרוד אזניים ואפילו השכבת הבובות שלו לישון) הוא מתכחש לכך וטוען שהוא לא עייף ולא רוצה לישון.
ניסינו להסביר לו שלא נעים להיות עייף וכיף לישון ולהתעורר ערניים ובמצב רוח טוב אך הוא מסרב לקבל זאת.
הוא ילד מאוד פעלתני והדבר מקצין ככל שהוא מתעייף ולכן גם כשהחלטנו לאפשר לו להשאר ער עד שיבחר לישון הדבר פשוט לא קרה.

בדרך כלל הוא נרדם לאחר בכי והדבר קורע את ליבי.

איך אפשר להבהיר לו שהשינה אינה דבר שלילי (למרות שאני מבינה את קושי הפרידה מאיתנו)?


תודה

שלום רב
אני אמא לילד בן 5 ואני צריכה עזרה .הבן שלי בדיוק בן 5 כאשר היינו עכשיו בבדיקת התפתחות הוא נמצא באחוזון 90 בגובה של ילד בן 6.5 שנים, ומשקל אחוזון 90 של ילד בן 8.5 שנים. בעבר הייתי אמא "פולנייה" עד לפני שנתיים וחצי בערך דאגתי שהבן שלי יאכל את כל האוכל שהוא מקבל לארוחה, אני חושבת בדיעבד שהרסתי לו את המנגנון הטבעי שלו לוסת את כמות האוכלשהוא זקוק לו. שהוא לא נמצא במסגרת הגן אני נוכחת לראות איך הוא דואג לסיים את כל האוכל מהצלחת גם לועס מהר (אני צריכה לציין שגם אני אוכלת מהר ולא לועסת אבל בנכוחתו אני אוכלת מאוד לאט)ולאחרונה יש עוד תופעה הוא משאיר חלק מהאוכל מחכה שאחרים ייסימו ואז הוא ממשיך לאכול (חשוב לו לקום אחרון מהשולחן), אני ממש אובדת עצות הלכנו לתזונאיות אך ללא הצלחה, אני יודעת שמקור הבעיה זה לא הממתקים והמתוק אלא אוכל והרבה, הוא נמצא במסגרת שדואגת גם לארוחות וללא הגבלה, אני יודעת מהצוות שמטפל בו כי הוא אוכל ביחס לשאר בני גילו פי 3 בכמות. אני לא יודעת האם זה נכון להגביל אותו בגן עם הכמויות (התזונאיות שהייתי אצלן פסלו את ההגבלה על אוכל), אני דואגת לבריאותו, איך להתמודד עם הבעיה? האם יש מצב שהמנגנון ישוב לעבוד רגיל? איך להתמודד עם הילדים שקוראים לו שמן? (אני אומרת לו שהוא לא שמן ולא רזה - אני לא חושבת שהתשובה הזו מספקת אותו), ובכלל איך להתמודד עם הסביבה שמצפה ממנו ודורשת ממנו התנהגות מסוימת שלא שמתאימה לגילו 7+ ? שכחתי לציין שהוא ילד מאוד רגיש

אשמח לקבל מכם כל עזרה בנושא , תודה

שלום,

בתי כמעט בת 3, מעולם לא קיבלה מוצץ, אבל תמיד דחפה כל דבר לפה (היו לה נשכנים, ובגיל שנה וקצת אפילו היו מספר פעמים שניסנו מוצץ והיא לא רצתה). הנקתי אותה עד גיל שנתיים ורק בגיל שנתיים וחודשיים היא נכנסה למסגרת גן (עד אז הייתה עימי).

בערך לשליש או פחות מהילדים בגנה יש מוצץ, וזה מושך אותה, היא מוצאת מוצץ על הרצפה ורוצה להכניס לפה. לפני כשבועיים מצאתי פטמה של בקבוק בבית, רחצתי אותה ונתתי לה כי היא מחפשת משהו לשחק עימו בפה (ללעוס אותו) ואח"כ הצטערתי כי הבנתי שהיא התייחסה אליו כמוצץ (אגב, היא לא יודעת ממש למצוץ, היא פשוט לועסת את זה). העלמתי את הפיטמה ומאז כל פעם שאנחנו בחנות והיא רואה בקבוקים היא נכנסת לאיזו התרגשות ומנסה לפתוח את האריזות ולקחת את הפיטמה. אמרתי לה שזה לא טוב שזה גורם לשיניים שיהיו עקומות ולא יפות והיא אחרי דקה או שניים מבינה וכביכול מקבלת את זה. אולם, אתמול נשברתי שוב וחשבתי להביא לה נשכן, היא ראתה את הפיטמה וביקשה פיטמה, ואני ברוב טיפשותי הצעתי לה מוצץ, חשבתי שאולי היא צריכה לעבור את זה, היא צריכה לנסות כדי שתעבור לה ההתרגשות והעניין ואח"כ זה יבוא ממנה, היא תביא שזה לא משתלם מוצץ. היא התלהבה כ"כ מהמוצץ ותיכף רצתה לחזור הביתה ולשטוף אותו ולהשתמש. ומאתמול אני ובעלי מנסים להראות לה איזה דברים ילדים עם מוצץ מפסידים (אסור להם לאכול כל מיני דברים של גדולים, ולעשות דברים של גדולים) ולה זה לא ממש אכפת, היא אומרת, אז אני רוצה להיות קטנה (היא ויתרה בקלות על קורונפלקס, על תירס). מה שכן, הצבנו חוקים: אסור לדבר עם מוצף (כי לא מבינים אותה), אסור לישון עם מוצץ (כי אפשר להחנק), אסור לצאת מהבית עם המוצץ גם לא לגן (כי אז הוא יתלכלך ונצטרך לזרוק אותו, או שילך לאיבוד)

יש לציין שבגן שלה, הגננות אומרות לילדים עם המוצץ שאם הם רוצים להשתתף בפעילות של המפגש בוקר או לצאת לחצר - אז זה בלי מוצץ, למרות שיש ילדה אחת לפחות שהיא קטנה כחצי שנה מבתי והיא מסתובבת כל היום עם המוצץ.

סליחה על האורך והפירוט, אבל מה לעשות? האם עשיתי טעות? האם אני צריכה להעלים לה את המוצץ? האם אני צריכה שזה יבוא ממנה?

שלום שמי חיון עמיר רציתי לקבל עצה בנוגע לבני מאור בן ה 6.
בני עלה השנה לכיתה א' כאשר ברקע תאומים בני שנה ושמונה חודשים.ברצוני להדגיש שהוא הקטן בכיתה ואל אף גילו החלטנו להעלותו לכיתה א' מסיבות אינטלקטואליות.מזה זמן מה מאור חושש להיות לבד בשעות הערב בעיקר מבקש שנבוא עימו לצחצח שיניים ,לעשות פיפי,לשכב לידו במיטה ולהירדם בסלון על ידנו.גם אם אנו במרחק של מטרים ספורים ממנו אינו מוכן ללכת לבד.כמו כן אינו מוכן לשתף אותנו בסיבה לפחדיו,ואף טוען שאין הוא חולם חלומות נעימים אלה רק רעים.אומנם מקרים אלו לא תמידים אך קורים בתדירות גבוהה מאוד(2-3 בשבוע).
לאחרונה שסירב להישאר לבד בחדרנו לאחר המקלחת ושאני אתבונן במחשב ,קראתי לו פחדן,איתי ימית כעסה על תגובתי וטענה שהערות מסוג זה רק פוגעות לו בבטחון.אני מודע שההערה לא היתה במקום אך לדעתי היא מגוננת עליו יתר על המידה לדוגמא:
היא מעירה לאנשים סביבו שלא יומרו לפניו שקרן אלה "לא אומר את האמת" וכו'
במידה ואני משוחח עימו היא לרוב מקשיבה ומעירה אם איני מתבטא כפי שהיא רואה לנכון.
בעבר שרשמה את מאור לגן הילדים היתה נשארת מחוץ לגן ומקשיבה ו"מסיירת "בסביבת הגן בכדי להשגיח.
הייתי רוצה לקבל עצה כיצד להפיג את החששות של ילדי והאם הדרך שבה בחרה אישתי לגונן על מאור לא מופרזת.

בברכה
חיון עמיר

שלום רב,

בני בן שנתיים בדיוק.
הוא ילד ראשון ונכד ראשון להוריי.
מעולם הוא לא אהב את אימי יותר מדי. גם כעת כאשר הוא גדול יותר והיא לוקחת אותו כבר לשחק (היא כל פעם לוקחת אותו לג'ימבורי, זה הבילוי שלהם) כשהוא רואה אותה הוא מניד בראשו "לא" ואף אומר "לא רוצה".
אם כבר הוא מתרצה אליה הוא אומר "ג'ימבורי". כלומר הנה הגיעה האישה שאני לא ממש מת עליה, אבל היא לוקחת אותי לשחק שזה נחמד.
יש לציין שאימי הינה אישה חייכנית, נעימה, חמה ונאת מראה. (אין לי בעיה לומר על הורי דברים שליליים- אני חושבת שאני די אובייקטיבית). ניסיתי לומר לה שאולי כדאי שתעשה עימו פעילויות אחרות- כמו ללכת לפארק, לעשות פאזלים לצייר וכו'.
אך היא מסרבת לחשוב שזו הבעייה וטוענת שהוא מאוד נהנה בג'ימבורי.
את שאר הסבים והסבתות הוא אוהב.
אני ואימי נבוכות ועצובות בגלל המצב. (הורי גרושים לצורך העניין).
ואף נמנעות להפגש איתו עם עוד אנשים שלא יראו את הבושה. יש לציין שלאחר המפגש ההתחלתי הוא כבר מחבק אותה ומנשק אותה והכל תקין. (אך עדיין בספק)

מה עושים? מצב זה מוכר?

אשמח לעצה מה לעשות ולאן לפנות.

תודה רבה

שלום רב!
בתי בת 4.5 מאז שהיא הייתה תינוקת מאוד אוהבת את אביה ומאוד קשורה אליו. יש לה ממש אובססיה לגביו. כשהוא בבית היא כל הזמן בודקת שהוא נמצא ולא הלך לשום מקום וכשהוא בעבודה היא כל הזמן שואלת מתי הוא יחזור. יודגש, שבעל מבתא את אהבתו במילים ופחות מעשים, ז"א אין ספק שהוא מת עליה, אבל הוא מסוג האבות שלא עושים הרבה בבית ועם הילדים. הרבה דברים אני עושה לבד וכדי שהוא ישתתף אני צריכה להגיד לו כמה וכמה פעמים ולהדגיש שזה מאוד חשוב לילדה. הוא גם לא תמיד חושב איך היחס וההתנהות שלו ישפיעו לטווח הארוך. אם כאשר הוא חוזר מעבודה הילדה לא רצה אליו הוא אומר לה משהו כמו: את לא רוצה לפגוש את אבא שלך או את לא שמחה לראות אותי ועושה פרצוף. בערב היא רוצה שרק הוא ישכיב אותה לישון ובשביל זה היא צריכה לחכות עד שהוא יחליט שהוא "מוכן" ושהגיע הזמן למרות שהזמן הגיע הגיע כבר לפני שעה. אני מנסה להסיח את דעתה או מציעה לה שאני אשכיב אותה לישון והיא בד"כ לא מסכימה ומחכה לו. לפעמים הוא מתנהג ממש בצורה ילדותית, הוא מתחשבן איתה. ואחרי זה אני רואה שהיא מנסה לרצות אותו.
למרות זאת הילדה מאוד קשורה אליו. לי נראה, ואני מקווה שאני טועה, שהאהבה הזאת לא עושה אותה מאושרת אלא ההפך. איך אני אמורה להגיב ליחסים האלה?

בהיותי בת 23 נאנסתי.. ואחרי כמה חדשים גיליתי שאני בהריון, באותו זמן יצאתי עם בעלי ולא סיפרתי לו על האונס.
לכל אורך הדרך עד היום הייתי בטוחה שהוא אביה הביולוגי אך לפני שבוע היא תרמה דם ונודע לה שהסוג דם שלה לא יכול להתאים לשילוב של הסוג דם שלי ושל בעלי...
עכשיו אני חייבת להסביר לה ולא יודעת אך.

עזרו לי בבקשה!!!!

אפרת