פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

אורלי שלום,

שאלתך כללית מידי.
בבחירת גן שחשוב קודם כל לדעת מי הצוות ואיך הם מתנהלים. מה השיטה החינוכית בגן. אם זה לשביעות רצונך, עשי את הצעד.

אם לא, ויש לך אפשרות כלכלית , השאירי את הילדים במסגרת מצומצמת וחמימה, בגן פרטי.

לכל אחת מהאופציות יש בעד ונגד , תלוי מה יכולותייך מבחינת שעות, תקציב ומה האיכויות בכל גן.

בהצלחה1

נעמה.

לאה שלום,
ההתנהגויות של בנך שאת מתארת נשמעות לי תואמות בהחלט את גילו ואת מינו. תוכלי להתרשם מכך אם תתייעצי עם חברות או קרובי משפחה שלהם ילדים בני אותו גיל, ותשאלי אותם לשכיחות התנהגויות אלו. כדאי להבחין בין התנהגויות שהן משחק, כמו דפיקת צעצועים (לילד אין אפשרות להבין את המשמעות של מעשיו ושהוא יכול לפגוע בחפצים עמם משחק), לבין התנהגויות שהן מסוכנות עבורו (כמו אי חגירת חגורת בטיחות או קפיצה על ספות).
עדיף להשתמש בתגובות אשר יעבירו לילד את המסר שההתנהגות לא רצויה, ויציעו לו דרכים נאותות יותר להתנהג. למשל, כשהוא משחק אפשר לעצור את הילד פיסית או לקחת ממנו את החפצים המסוכנים. כשהוא יורק אוכל, רצוי להפסיק את הארוחה. ילד בגיל כזה יכול גם להבין הסברים פשוטים. קחי בחשבון שלא תמיד ילדים מגיבים במהרה לאיסורים, וצריך ללמדם מה מתאים ונכון לעשות, ומה לא.
כמו כן, כדאי להציע לילד משחקים חלופיים או הסחות דעת - כשדופק צעצועים, תני לו "הך פטיש"; כשקופץ על הספר, אפשר להציע לו כרית לקפוץ על הרצפה, או הזדמנויות אחרות להוצאת מרץ; בזמן ההחתלה או החגירה באוטו, רצוי לתת לו משחק קטן שיחזיק ביד כמו רעשן, על-מנת שיתעסק עמו.
בהצלחה,
שירי

מיכל שלום,
כדאי לעזור לילד לעבד את הפחד ולבטא אותו בדרכים שונות - ציור, כתיבת סיפור מפחיד (בדומה למה שקרא), המחזה ועוד. כמו כן, רצוי לברר עמו מה בדיוק מפחיד אותו בחטיפות - האם למשל הוא חרד שעליו לשמור על אחיו מפני חטיפות, האם הוא חש עדיין זקוק לנוכחות ההורים וקשה לו להישאר לבד, וכדומה.
במידה והפחדים ממשיכים, למשל בהתעוררויות תכופות בלילה, רצוי להתייעץ עם פסיכולוג המטפל בילדים, כיצד ניתן לעזור לו.
בהצלחה,
שירי

שמרית שלום,
נראה שאתם מודעים היטב לצורך להגיב בחיזוקים כאשר הילד מבטא את רצונותיו באופן בוגר.
כדאי לחשוב איך ניתן לעזור לו להפחית את ההתנהגויות השליליות בעיניכם ולהמעיט בהן. אפשר לפני האירוע להכין אותו במעין "חוזה" מילולי, כלומר לומר לו משהו בסגנון: "אמא רוצה לקנות לך עכשיו גלידה. אבל אתה צריך להבין שכל אחד אוכל מנה אחת טעימה של גלידה, וזהו. אני אקנה לך את הגלידה אם תבטיח שאתה מסתפק במנה שקיבלת", או אמירה אחרת ברוח הדברים שכתבתי. המטרה היא להכין אותו מראש שהוא יחווה תסכול מסוים, והרי התסכול ברור - גם לנו המבוגרים לא תמיד מנה אחת של גלידה מספיקה, אנחנו גם לא מרוצים במיוחד כשאנחנו נחבלים וכדומה.
במידה והילד פונה אליכם באופן שאינו משביע את רצונכם, רצוי לבקש ממנו ראשית לפנות אליכם שוב בצורה הרצויה על ידכם, וניתן גם להדגים לו איך אתם רוצים שהוא ידבר. במידה ואינו עושה כן, אפשר במידת הצורך לנקוט בסנקציה מסוימת.
כדאי גם שתחשבו עם עצמכם באיזו מידה אתם סובלניים לבכי/מצוקה/אי שביעות רצון של הילד, והאם הוא נאלץ לעתים להשתמש בעוצמת בכי רבה כדי לקבל יחס לפגיעה/קושי לגיטימי.
בהצלחה,
שירי

שלום מירי
את מתארת התנהגות שכיחה אצל ילדים גדולים. בדרך כלל התנהגות כזו נועדה לעצבן קודם כל את ההורים. זו דרך (לא מוצלחת )להעביר מסר חשוב : "גם אני פה" "גם אני רוצה תשומת לב ואהבה ויחס ולהיות מיוחד וחשוב לכם. זהו חיבוק שיש בו אמביוולנטיות של אהבה מצד אחד וכעס וקנאה מצד שני. בגיל 12 (בעיקר אצל בנים) אין עוד מודעות עצמית טובה או יכולת רגשית המאפשרת להבין ולהסביר את אשר הוא מרגיש, וככה זה יוצא.
תפסיקי להעיר. הדגישי את היותו גדול ובוגר. תני לו מקום של כבוד בבית. הדגישי את ייחודיותו ומקומו החשוב עבורכם ההורים. תאמרי לו שאולי האחות לא רוצה כרגע אבל את רוצה את חברתו.
ייתכן שזה יפתור או יפחית את הבעייה. שווה לנסות לא ?
אשמח להתעדכן

ליאת גרוס - מודיעין

שלמה שלום
יש גישות מגוונות בפסיכולוגיה הדוגלות בדרכים שונות.
חלק מהגישות הקיצוניות יותר מאמינות שהתהליך שעובר הילד מול הפסיכולוג הוא פרטי של הילד ואינם ששים לעדכן את ההורים. גישות אחרות (שאני אישית יותר מתחברת אליהם) מאמינות בהתגייסות משותפת של ההורים והמטפל.
בכל הגישות , על מנת לבנות אמון מלא עם הילד יש דברים שנשארים בין הילד לפסיכולוג אך הפסיכולוג מפעיל שיקול דעת, לפעמים יחד עם הילד לגבי מה לספר ומה לא. כאשר המגמה היא לפעמים לא לשתף בפרטים אבל בהחלט לשתף בתהליך ובמהות.
גם לגיל הילד ולנושא הטיפול יש השפעה רבה על ההחלטה עד כמה ובמה נכון לשתף הורים. ככל שהילד גדול יותר, וככל שנושא הטיפול קשור ישירות להורים , הפסיכולוג ישקול היטב מה לספר , איך לספר ומי יספר.
אני לא מכירה מחקרים המוכיחים יעילות של גישה אחת על האחרת. מכיוון שהילד כבר בטיפול, לא הייתי מפסיקה אלא נותנת בה אמון. אין טעם ללחוץ עליה לפעול אחרת. כנראה היא מאמינה כי פועלת באופן המקצועי ביותר. אם הילד מרגיש כי נתרם מהטיפול תן לזה הזדמנות. אני בטוחה כי היא פועלת כך כי היא מאמינה שזה לטובת הילד.אל תרגיש כי היא מנסה להחליף אותך או שהופכת יותר משמעותית לילד ממך. זה לא יקרה.
אתה מרגיש שינוי כתוצאה מ4 חודשי טיפול?
בן כמה הילד ?
מה הוא אומר ?
אם אין שיפור תוך חצי שנה מתחילת הטיפול, אפשר לשקול פסיכולוג אחר בעל גישה שונה שאולי תתאים יותר.
אשמח להתעדכן
ליאת גרוס מודיעין

תודה על התגובה המעמיקה, ליאת .

הילד בן 8 ולקוי למידה.

הוא נמצא 4 חודשים בטיפול ואני מרגיש שינוי רק שאני לא בטוח שהוא לטובה. הוא כן מבטא יותר את הצורך בפרטיות (שגם בעבר אם היה רוצה היה מקבל) שאני רואה כחיובי אבל גם הרבה יותר מתחצף ומתנגד לדברים שאין אפילו שיח לגביהם - חגורת בטחון באוטו לדוגמא. הוא מראה המון המון כעס. הוא כל הזמן בודק את הגבולות.

בשיחות שלי עם הפסיכולוגית היא מכניסה לי מילים לפה שהם גם לרוב בכלל לא מה שאני חושב בכלל.

ואני לא מרגיש תרומה מההדרכת הורים שמתרכזת בדברים קטנים. הפסיכולוגית אפילו לא מביעה דעה לגבי אופן הפעולה שלנו במקרים שהם בעיניי קריטיים..

אני משתדל רק לשאול איך היה איתה ואומר לו שהוא יכול לשתף אותי אם הוא רוצה. אני יודע שאם היה לו רע אצלה הוא היה מתנגד ללכת והוא לא מתנגד.
ושוב תודה
שלמה

שלמה שלום
לדעתי רצוי שטיפול בילד בן 8 הסובל מלקויות למידה ובעיות גבולות יתמקד בהדרכת הורים ושיתופם ולא בעבודה פרטנית עם הילד, אבל כפי שכתבתי קודם - יש גישות שונות וקטונתי מלשפוט.
העובדה כי אינך מרוצה מהדרכת ההורים ואינך חש התקדמות במצבו של הילד מעלה סימני שאלה לגבי ההמשך. העובדה שהילד לא מתנגד ללכת עדיין אינה מעידה על כך שנתרם מבחינה טיפולית.
אם תכתוב מה מטרת הטיפול אוכל לאמר באופן בטוח יותר האם סגנון הטיפול שתארת הוא המתאים ביותר לבעיה או לא.
אולי כדאי שתשתף את הפסיכולוגית בתחושותך ותבקש ממנה הסברים. אתה המשלם וזכותך להבין את הרציונל על פיה היא פועלת.

אשמח להתעדכן

ליאת גרוס
מודיעין

הי רונית,
החלטתך לגבי מתן תקציב קבוע לביתך הוא נכון ביותר. לטענתך 100 השקלים שנקבעו אינם מספיקים לכל הוצאותיה והיא דורשת עוד. האם את מאפשרת זאת? תחושתי מדברייך כי את בעצמך חושבת שסכום זה אינו מספיק ולכן, את בעצם מחזקת את טענות ביתך.
האם כאשר החלטת על הסכום שיתפת את בתך או שזו הייתה קביעה שרירותית? אולי כדאי שתשוחחו ותחליטו יחד על הסכום תוך הצבת גבול ברור שלך כהורה.
בכל מקרה לך כאם האחריות להציב גבולות ברורים גם אם זה בנושא כספי. עזרי לה לארגן את התקציב החודשי באמצעות יצירת רשימת הוצאות חודשיות ותכנון נכון שלהן. מצאו יחד פתרונות למקומות בילוי שלא דורשים הוצאות גדולות (ויש הרבה) אותן תציע לחברותיה. שוחחי עימה והסבירי לה כי גם את כהורה מוגבלת בתקציב קבוע, שתפי אותה בתחושותייך, והיי עקבית בהחלטתך.
במידה ואפשרי עזרי לגייס באמצעות "עבודה" כגון, בייבי סיטר וכוי' הכנסה נוספת.
הכי חשוב שתדעי כי כך תוכלי לפתח אצל בתך את תחושת העצמאות, אחריות ויכולת ארגון עצמי שהינם כישורי חיים חיוניים ביותר.
בהצלחה
אשמח להתעדכן

מל שלום,
ראשית כל בשעה טובה ושיהיה הריון מוצלח.
לגבי עיתוי ההכנה - לילדים קשה להבין מושגים מורכבים של זמן, ולכן אין צורך לספר לה לפני שאנשים מהסביבה הפחות קרובה יודעים, וכמובן לפני שהבטן בולטת. כמובן שכשכבר קיימים סימני הריון חיצוניים, עדיף לומר לילדה, מאשר היא תבין זאת משיחתך עם אחד השכנים, למשל.
אפשר לחכות עד שתדעו את מין העובר, אם אתם מתכוונים לבדוק זאת, ואז לספר לה שאמא בהריון, ועוד כמה חודשים יוולד לה/תיוולד לה אח/ות.
עדיף לא לחשוף את הילדה לתופעות הלוואי של ההריון (לא לומר לה שאמא עייפה בגלל ההריון), על מנת שלא יקושר לדבר שלילי. בנוסף, עדיף להימנע מאמירות כמו: "אבא ואמא מביאים אח/ות בשבילך", כי ילדים בגיל של בתך לא מבינים את משמעות האח ולא את ההנאה העתידית הצפויה גם להם.
כדאי להיות מוכנים לתגובות מגוונות של הילדה - התעלמות, שמחה, עצב, תוקפנות כלפי הבטן וכלפי האם, וכדומה, ולהגיב באופן ענייני עם אמפתיה למצוקותיה.
במידה ואת מוטרדת כיצד להגיב בהמשך, או סמוך ללידה, את מוזמנת לפנות שוב לפורום.
בהצלחה ובבריאות,
שירי

שלום מל
קודם כל לגבי העובדה כי את איתה בג'ימבורי או אצל האם ושואלת אם לא חסר לה זמן בית. זה תלוי בילדה.אם כיף לה במקומות שאתם נמצאים ואינה מראה סימני מצוקה או היצמדות יתרה אחר הצהריים אז ממש לא צריך לרוץ הבייתה. חשוב לה להיות איתך ולא חשוב איפה . את גם יכולה לנסות לשאול אותה אם רוצה הבייתה או לחברה...
לגבי הגן, זה תלוי בהרבה גורמים
- האם אחרי שאת עוזבת(או בעלך ) היא נהנת בגן ? משחקת ? נינוחה?משתתפת ? אם כן, אז כדאי להשאיר אותה. חבל ליצור מעבר אם לא חייבים. אם שקטה, מסתגרת, ומתוחה רצוי להעבירה לגן אחר.גננת היא דמות חשובה ואםהילדה ממש לא מתחברת זו בעייה.
- מה האופציות ? האם בגן אחר יש ילדים בגילה ? האם יש גננת אהובה ?
שאלות נוספות:
יש בך חלק שחושב שאולי הבעייה בילדה. למה את חושבת כך? מה בהתנהלות שלה מדאיג אותך? האם התנהלות זו קורית רק בגן או גם במקומות אחרים ?
מקווה שעזרתי

ליאת גרוס - מודיעין

עד כמה שידוע לי היא נהנית בגן, תמיד מספרים לי כמה היא דיברה ומה אמרה (הגננות מאד מתלהבות מהדיבור שלה), גם הורים אחרים לפעמים באים אלי ומספרים איך שמעו אותה שרה יפה ומדברת אליהם כל מיני דברים שהתלהבו מהם, כך שאני מניחה שכשאני לא שם היא מתפקדת כרגיל.
אין לי כרגע אופציות אחרות לגן, חשבתי לבדוק.. למרות שקצת בעייתי כבר למצוא עכשיו גן טוב (צריך להתחיל בינואר..).
לא התכוונתי שיש באמת בעיה לילדה, היא פשוט ילדה מאד חכמה ומתוחכמת אז אני תוהה אם היא מנסה לסחוט אותנו כדי שנשאיר אותה איתנו בבית :-)

שלום מל
יכול להיות בהחלט שהיא מנסה קצת לסחוט. היא יודעת שזה משפיע...
אם היא נהנית בגן אין סיבה להעבירה לגן אחר. אל תכנעו לסחטנות. כשנכנעים לא יודעים מתי הסחטנות תיגמר...
כשהיא אומרת שלא רוצה ללכת לגן אפשר להגיד לה שאין לה ברירה ושבשבת תישאר בבית או שאחר הצהריים תהיו יחד. כאשר נצמדת בבוקר בגן כדאי לחתוך וללכת כמה שיותר מהר .אני יודעת שזה קשה אבל מריחה של הפרידה היא יותר קשה לילדה וגם לך. תנסי להעביר לה מסר שאת סומכת עליה שתתגבר, ושזה המצב.
בהצלחה

אשמח להתעדכן
ליאת גרוס
מודיעין

הי מירי,
אחד הדברים הכי קשים להורה הוא לראות את ילדו חווה את אותן חוויות שליליות שהוא חווה בילדותו. הקושי של בנך בהתמודדות, בנוסף לחוסר האונים והתיסכול שאת מרגישה מביא אותך להשקיע הרבה מאוד "אנרגיות" עד שאת מותשת. שאלי את עצמך כיצד את מגיבה כאשר בנך מספר ומתלונן על "אירועים" שונים שקרו בגן. האם בתגובותייך את בעצם מעצימה את הפרשנות השלילית שלו למה שהוא חווה?
מדברייך ניכר שלבנך נטייה להיות מונע מכוח. תכונות המאפיינות ילדים אלה הן: ביטחון עצמי, הנאה משליטה (לדג, על חברים ועל הסיטואציה בכלל), תחרותיות, מעורבות לעיתים קרובות במאבקי כוח, עקשנות ועוד. יחד עם זאת, לילדים אלה נטייה להיות עצמאיים, החלטיים ובעלי איכויות הנהגה. בנך מצא דרך נהדרת להשיג את רצונו וזה באמצעות השתולות, בכי ואף ב"גיוסך" למצוקה שחש בעקבות התמודדות לא יעילה בהיבט החברתי.
חשוב להבין כי ילדים אלה זקוקים ל"כוח" ויש להעניק להם אותו ע"י מתן תפקידים ואחריות (בבית ובגן), לתת לו תחושה שיש לו השפעה על פעילויות שלכם בבית ולא להכנס עימו למאבקי כוח ועימותים. במידה והוא מגלה כישורי מנהיגות יש לטפח אותם. חשוב מאוד שהגננת תהיה מעורבת בתהליך.
לגבי הקושי ברכישת חברים שאת מתארת, יש לבחון האם חסרות לו המיומנויות החברתיות ביצירת קשר, בהשתלבות במשחק ושיחה ועוד. למרות שלדעתי לא זו הבעיה.
כאם חשוב שתגובותייך לתלונות בנך על אירועים אותם חווה יהיו מתונות. היי אמפתית לרגשותיו, שוחחי עימו ובררי מה קרה תוך שאת מציגה פרשנות אובייקטיבית של האירוע ונותנת לו כלים קצת להתמודד. הגבילי שיחה זו לזמן קצר מבלי להאריך יתר על המידה.
שוחחי עם הגננת ובנו תכנית משותפת בית -גן שבה תקבעו שפה משותפת בתגובותיכן וכיצ ד תוכלו לספק את הצורך של בנך "בכוח".
אשמח לעידכון

דניאלה שלום,
כיוון שבנך יהיה בן 3 ומספר חודשים בספטמבר, זהו גיל בו חשוב לילדים לא רק החום והביתיות של המסגרת החינוכית (אלו חשובים מאוד בעיניי בכל גיל), אלא גם מגוון הילדים בני גילו. הקשרים החברתיים החל מגילו של בנך והלאה הופכים משמעותיים יותר ויותר, וחשוב שלילד יהיו מספיק ילדים עמם הוא יכול ליצור קשר, לתקשר באופן מילולי מורכב, לשחק משחקי דימיון מורכבים וכדומה. לגבי העצמאות הנדרשת בגן גדול או "משפחתי" פחות מזה הנוכחי, תוכלי לדעת זאת לפי המידה בה בנך מסוגל לתקשר את רצונותיו, לקיים משא ומתן עם האחר, להיפרד מכם, להעסיק את עצמו וכדומה. בנוסף, קחי בחשבון שיש גנים עירוניים שלא מקבלים ילדים שאינם גמולים, וגם זו נקודה להתחשב בה. היבט נוסף הוא באיזו מידה בנך זקוק לשינה בשעות הצהריים, שכן בגני עירייה לרוב במועדונית קשה עד בלתי אפשרי לישון.
בהצלחה בהחלטה,
שירי

אולי כיום זה עוד לא מורגש אבל עוד מספר חודשים הנושא החברתי הופך להיות חשוב ומרכזי. 2-3 ילדים בגילו עלול להיות מעט מידי עבורו. בנוסף זהו גיל בו יש צורך בגרויים שונים מאלו הניתנים לילדים בני שנתיים ומטה. אני נוטה להמליץ להעבירו לגן גדול יותר.
נסי לברר מי הגננת בגן העירייה והאם היא בסדר. האם מדובר על גן טרום חובה רגיל או רב גילאי הכולל טרום חובה וחובה ? בנוסף תשאלי את עצמךי האם בנך מתנהג באופן עצמאי המותאם לגילו.
אם התשובות לשאלות אלו הן כן הייתי מעבירה .
מה דעתך ?
בהצלחה
אשמח להתעדכן

ליאת גרוס - מודיעין

קודם כל תודה על התשובות.
אז ככה לגבי העצמאות שלו הוא ילד מאוד חכם אך מנגד גם מאוד מפונק הוא הילד הראשון שלנו, לגבי נגיד גמילה מחיתולים התחלנו ממש לפני שבועיים נראה לי יחסית שהולך די בסדר אבל הוא לא מוריד את המכנסים והתחתונים לבד הוא לא יוזם צריכים לקחת אותו כל פעם ונראה לי שזה יותר מעצלנות.
הוא ילד די כוחני שלא מוותר לילדים....עכשיו בגן וגם בבית אנחנו עובדים איתו על שיתוף והקניית ואהבת לרעך כמוך. נראה לי שסה"כ הוא מתנהג די כמצופה מגילו, גם הילדים שהוא נפגש איתם אחר הצהריים הם ילדים בני 5 (ילדים של חברים) והוא למרבה הפלא מסדר איתם כמובן שתלוי אך מצב הרוח שלו באותו היום.
למרות שלא רציתי התייעצתי עם הגננת שלו לגבי שנה הבאה וכמו שחשבתי התשובה שלה היתה שהיא חושבת שזה יעשה לו טוב להישאר שנה הבאה היא אומרת שהוא ילמד לקחת אחריות בגלל שהוא הכי גדול והוא יותר יתפתח ויתבגר שהיא תדאג לתת לו גירויים תתחיל לשבת איתו על חוברות ללמד אותו אותיות וכו'....
לגבי סוגי הטרום ובאיזה מתכונת אין לי מושג אני ישאל ב- 15 כאשר יהיה יום פתוח של הגנים.
עוד דבר לא יודעת אם זה משנה הוא נמצא בגן רק עד 13:00 ואח"כ חוזר הביתה לגבי המתכונת של שנה הבאה יש מצב גדול שאני גם ישאיר אותו עד 13:00 ולא עד 16:00 אם זה משנה משהו בשיקול.

די קשה לו עם שינויים למשל הכניסה לגן הנוכחי כאשר היה בן שנתיים היה לו בערך חודש הסתגלות, וגם שהוא פוגש אנשים חדשים או ילדים חדשים הוא מתנהג בבישנות ולוקח לו זמן להשתחרר

שוב שלום
דניאלה, אני עדיין חושבת שכדאי להעבירו לגן בו יהיו יותר ילדים בני גילו. לילד בגיל זה יש צורך חברתי להיות עם בני גילו ולא צורך ללמוד אחריות על קטנים ממנו.
לא נשמע ליש סיבה להשאירו במסגרת הנוכחית. גם הגמילה בטח תסתיים עד ספטמבר.
מה מדאיג אותך במעבר ?

ליאת גרוס
מודיעין

מדאיג אותי שהוא לא יסתדר ואולי הוא לא בשל אם והגמילה תסתדר אז סביר להניח שיהיה לו יותר קל הבעיה איתו כרגע בגמילה היא שהוא לא מוכן לעשות למשל פיפי שאנחנו בגינה גם אני אומרת לו בוא נלך לצד הוא לא מוכן ומתאפק עד שבורח לו. גם בבית אני צריכה לקחת אותו לשירותים ברוב הפעמים וזה לא בא מיוזמתו וברוב הפעמים הוא גם לא מוכן שאני יקח אותו וזה תמיד עם שיכנועים. אז זה גם מעיד על עצמאות לא ממש בשלה.

את מתארת התחלה של תהליך גמילה נורמלי. עד ספטמבר יש עוד המון זמן ורב הסיכויים כי יהיה גמול עד אז.
את מרגישה שהוא פחות בשל לגן טרום חובה מאשר חברים אחרים בגילו? הוא לא אמור להיות בשל לבי"ס רק לגן טרום טרום חובה. אם אין בעייה יוצאת דופן, הוא יהפוך בשל יותר אם תינתן לו ההזדמנות.
מה דעתך ?

יש משהו במה שאת אומרת , אולי אני פשוט פוחדת שתהיה לו התמודדות קשה ויקח לו זמן להסתגל כי אני יודעת שמאוד קשה לו עם שינויים ולפני כמה זמן ששאלתי אותו האם אתה רוצה ללכת לגן חדש הוא אמר לי -לא יש לי כבר גן.
השאלה היא האם לדעתך יש בוודאות השפעה לא טובה להשאיר אותו במשפחתון למרות שאני כן מתכוונת לתת לגן העירוני צאנס וללכת לבדוק גנים ביום הפתוח.
האם ידוע לך אך הפרוצדורה בגנים עירוניים לגבי הכרת הגן לילד לפני תחילת שנה? האם יש טעם לקחת אותו לסיבובים בין הגנים או שזה סתם יבלבל אותו ויכניס אותו לפחדים.

בנך לא יכול לענות על השאלה לגבי גן אחר כי אינו מבין את המשמעויות. אין לו נסיון. הוא לא מכיר משהו אחר.
לא אני לא חושבת שזה רעיון טוב לקחת אותו לכמה גנים שיבחר. אין לו את הכלחים לעשות את וזה רק יציף אותו. אני לא חושבת שזה יפחיד. הפחד הוא אצלך ותזהרי לא להעבירו לילד.
את שואלת אם יש מחיר להשארתו. קשה לי לאמר. לדעתי עלול להפגע מבחינה חברתית אך זה אינו משהו בלתי הפיך שאי אפשר לתקן שנה אח"כ.
אם את בטוחה שאת עונה על צורך שלו ולא שלך... לי עם האינטואציה האימהית.
בהצלחה
ליאת

אני אכן אקח את הדברים לתשומת ליבי ובכובד ראש כנראה שהחשש הוא אצלי וכמובן שאני לא משדרת את זה לו.
אני יעדכן אותך בהמשך לגבי ההתפתחויות.
המון תודה על העצות הטובות ועל הסובלנות.

יעל שלום,
לא ברור באיזה הקשר נעשו הפעולות הללו - ייתכן שילדה עשתה זאת במסגרת משחק, ייתכן שיש לה קושי בויסות חושי (כלומר, היא זקוקה למגע חזק יותר מאחרים), ייתכן שמדובר בטיק או תנועה אחרת ללא שליטה, ואפשרויות נוספות. אני מציעה שתפני להורים, תאמרי להם מה ראית ותציעי להם לברר זאת בצורה מעמיקה יותר. כמו כן, תוכלי לשאול את הילדה אולם ילדים לא תמיד מצליחים להסביר מדוע הם עושים דברים מסוימים, והאחריות לעזור להם היא של המבוגרים.
שירי

נטע שלום,
כהורים אנחנו מאוד רוצים שילדינו ישתפו עמנו פעולה בשינויים ההתפתחותיים המיועדים להם בהתאם לגילם - כניסה למסגרת של מעון/גן, פרידה מההורים היוצאים לבילוי, הפסקת שתיית בקבוקים ועוד. כאמא, את מבינה את החשיבות של הגמילה מחיתולים, אולם מבחינת בתך, אין לה שום סיבה שבעולם להיגמל, והיא לא רואה שום ערך בכך. אין צורך בקונסטלציה מורכבת על-מנת שילד לא ירצה להיגמל, ותוכלי להתרשם מהשאלות בפורום בנושא הזה בעונה הנוכחית, שהיא עונת תחילת הגמילה.
אם בתך סובלת מעצירויות, כדאי לבדוק את הסיבה לכך ראשית מבחינה רפואית. במידה והכל תקין, חשוב להקפיד על תזונה מתאימה המרככת את הקיבה ומזרזת את העיכול (וכך לא יהיה לה קשה לעשות קקי). כאשר עשיית הצרכים תחזור לסדרה ובוודאי שללא כאבים, יהיה מתאים להתחיל בגמילה מחיתול.
חשוב שתדעי שיש הרבה מאוד דרכים כיצד להתמודד עם בעיות קקי, שכן הן נפוצות מאוד. במידה ולאחר הסדרת העיכול את נתקלת בבעיות בגמילה, תוכלי לכתוב כאן שוב ונענה לך בהתאם.
בהצלחה,
שירי

אין לי בעיה שהילדה לא גמולה. הבעיה היא העצירויות שלה שהחלו בגלל שהיא לא רוצה לעשות קקי.
בפעם הראשונה שראיתי שהיא לא עושה במשך יומיים שלושה, השתמשתי בפגלס, כדי לרכך את היציאות. זה היה בסדר למשך שבוע, ושוב זה חזר על עצמו. היא פשוט לא רוצה לעשות קקי.
אני רואה שהיא עושה הכל כדי שהקקי לא יצא.
לפני שהתחילו הבעיות, היא היתה עושה כ-3 פעמים ביום, לרוב בגן. כשהחלו הבעיות, היא כמעט ולחלוטין הפסיקה לעשות קקי בגן. היא עושה לרוב בשעות אחר הצהרים כשהיא בבית או בגינה, במקום יחסית רגוע מילדים.
האם הסיבה זה שהיא מתביישת לעשות בגן, שיש בו ילדים גמולים? האם יש סיבות נוספות שיכולות להיותר רלוונטיות, ומה לעשות איתן?

נטע שלום,
נראה שיש כאן שילוב בין מספר גורמים - ראשית, ייתכן שלבתך יש נטייה לעצירויות, ולכן כדאי להשתמש בתזונה מלאה ומאזנת. אני אישית מעדיפה את הפתרון התזונתי על פני שימוש באמצעים חיצוניים כמו מדחום או חוקן. שנית, יש כאן גם היבט התנהגותי, של חרדה מפני הקקי, שהיא שכיחה בעת הגמילה. ייתכן שהילדה מבינה שלקקי מקושרים ערכים "מגעילים" ולכן מתביישת. וכמו כן ייתכן שההתנגדות שלה קשורה גם לגיל המרד בו היא נמצאת, וללידה הקרובה (היא בוודאי יודעת על הריונך).
לאור זאת, הפתרון המומלץ הינו שילוב של תזונה נכונה (ושימוש בחומרים המרככים את הבטן, במידת הצורך), וחיזוקים התנהגותיים לעשיית הצרכים - ארגון סביבה מתאימה (למשל ללכת איתה בגינה למקום מוסתר ככל שניתן), פרס על קקי, וסיוע בהרפיית השרירים בעת שהיא יושבת - לשיר, לדקלם, לשוחח על דברים אחרים, וכדומה. כשהשרירים מאוד מכווצים עקב המתח בו היא שרויה, הקקי לא יכול לצאת ונוצרת עצירות.
האם זה עוזר לך יותר?
שירי

הי שירי, רשמת בתכתובת הקודמת, שאולי כדאי לתת מתנה, כל פעם שהיא עושה קקי.
אני חושבת שאיישם את הרעיון הזה.
בפורום נוסף, שגם שם אני מתיעצת, כתבה הפסיכולוגית, או משהי בתפקיד דומה, שאולי בגלל שזה סוג של גמילה, היא שומרת את הקקי, שלא יצא בכל מקום, כי ככה עושים ילדים גמולים.
היא כבר לא עושה קקי בגן, כמו שהיא תמיד עשתה, כנראה בגלל הבושה, כי שם יש כבר ילדים גמולים.
אנסה את הנושא הזה של דירבון על ידי מתן מתנה. מקווה שיעבוד.
תודה נטע

שלום לך
את מתארת התנהגות נורמטיבית אצל ילדים רבים בגיל זה. אם בהמשך הן משחררות, זה בסדר. הגיוני שכאשר אינן מרגישות בטוחות יצמדו , לאט לאט יתחזקו ואז יעזבו.
במידה ובגן הן פעילות ומוכיחות ביטחון ויכולת חברתית - את יכולה להיות רגועה. הן נהנות להצמד אלייך ולהשתחרר בהדרגה. ככל שיהיו יותר חוויות כאלו, וככל שהן תגדלנה זה יעבור מעצמו.
דווקא כתאומות, העובדה שנצמדות אליך ולא זו לזו - היא סימן להתפתחות טובה ובריאה.