פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

התעניינותך של ביתך היא טבעית ותואמת גיל בטח במדינה כמו שלנו שסכנת המוות מרחפת יום יום דרך תרגילי בטחון שעושים להם בבתי הספר וכלה בציון יום הזכרון ויום השואה(בתקופות אלו השאלות הללו גוברות). מומלץ לא להכחיש את המוות ולהתעלם ממנו, את הדמות שעוזרת לה להבין את העולם עם כל המורכבות שבו ואם תתעלמי או תשקרי תפגעי באמינותך. אם את רוצה להעניק לביתך בטחון את יכולה לומר לה שאת עושה הכל כדי לחיות עוד הרבה שנים שומרת על בריאותך, מטפלת בעצמך וכך את עושה עבור כל בני הבית וגם עבורה. את יכולה לומר גם שכיום רוב האנשים מתים רק כשהם מאד זקנים אחרי שהם חיו חיים שלמים וארוכים (עובדה נכונה). אפשר גם לומר שהרופאים שלנו טובים והרבה בעיות רפואיות הם פותרים ועוזרים להחלמה. נסי לענות בצורה ממוקדת סביב שאלות שמעסיקות אותה (בד"כ אלו שאלות מה קורה אחרי המוות, מה קורה לגוף, האם לגוף כואב כשהוא מתחת לאדמה ועוד)
הסבירי לה כיצד לכל סכנה יש אמצעי התגוננות זהירות ושמירה כמו לחצות רק באור ירוק להסתכל בכביש לפני כן, חגורות בטיחות וכולי. השאלות של ביתך מעידות על כך שהיא גדלה ומתחילה להיות יותר מחוברת למציאות. אם את חשה שעיסוק זה משתלט על שאר העיסוקים ומפריע לתפקודה ביוםיום או להתפתחותה (נמנעת מלעשות דברים מתוך חרדת מוות כמו ללכת לחברים, לשחק וכו') אז כדאי לפנות להתייעצות

הקושי לחלוק צעצועים יכול לנבוע מאותו מקום של קשיי פרידה. הרי גם כשנפרדים מההורים המשמעות בעצם שחלוקים אותם עם עוד משהו או מישהו שהם לא תמיד זמינים עבור הילד.

אני מציעה נקודתית לצעצועים להגדיר בבית צעצועים שהם רק שלו וברשותו והוא מחליט עם מי לחלוק, צעצועים שהם לרשות החברים, והאח וגם לרשותו. נסו לבדוק האם הוא חושש שהחפץ יהרס או ישבר ואז תראו איך אתם יכולים להבטיח לו שלא יקרה משהו רע לצעצוע (אנו הרי יודעים שתינוקות לעיתים מקלקלים משחקים של אחיהם הבוגרים)
נסו ללמד אותו דרכים להמתנה לתורו כמו לשיר בנתיים שיר (השיר הנפוץ הוא : סבלנות לא קונים בשום חנות") או לספור עד 10 או בנתיים לבחור צעצוע אחר או דומה.
נסו ללמד אותו איך לנהל מו"מ על החלפות של צעצועים עם חבריו.
הראו לו שכשהוא חולק אחיו וחבריו חולקים גם הם ואז הוא נהנה גם מצעצועים אחרים שהם לא שלו.
באופן כללי אני מעריכה שקושי זה יתמתן כשיגדל הוא קשור להיותו בכור ובעצם מתקשה להפרד מחווית הבלעדיות שהיתה לו על ההורים ועל הרכוש, וקושר גם לגילו שבגיל זה ההסתכלות היא מאד אגוצנטרית (שלב חיוני בהתפתחות טבעית) והמשמעות הוא שכל מה שסביבו שייך לו. כשיגדל יוכל להסתכל על הדברים קצת אחרת.

לילי שלום,

את מתארת המשך לבעיה הקודמת, בעיה של הצבת גבולות.
סמכותכם כהורים אינה חד משמעית בבית וזה הנושא שיש לטפל בו, כדי לפתור את בעיות ההתנהגות שאת מתארת.

הייתי ממליצה לך לפנות להדרכה מקצועית בנושא. מה שתיארת אינה בעיה נקודתית ולכן אין לה פתרון פשטני, אלא יש לטפל בשורש הבעיה.

בהצלחה!

נעמה.

טרם קבלתי תשובה

לילי שלום,

בכל התנהגות כזאת בנך צריך להבין שגם לו יש מה להפסיד.

קודם כל, חשוב ללכת איתו להרגע בכל פעם מההתנהגות. להגיב בצורה חד משמעית למקרה. אין טעם להמשיך עם ההסברים. הוא הבין מזמן.

הבהירי לו מה יקרה במידה וזה יימשך ועל מה הוא ייאלץ לוותר.
הבהירי שאם אחותו תפחד היא תזדקק לך יותר ולא תהיי פנויה לקחת אותו לגן המשחקים, לקניון וכו'.

בהצלחה1

נעמה.

אחת המצבים הקיומיים שעלינו לשאת כהורים הוא שאף פעם לא נדע הכל על ילדינו, ואפילו יש חוויות רבות שלא נדע עליהם, ולכן עלינו ללמוד לתת אמון רבי בילדינו ובקשר שאם חס וחלילה הילד נפגע הוא יחוש בטחון לספר להוריו ולהעזר בהם. לכן ראשית אם את חוששת אל תעשי שיחת תחקור- אלא פשוט עם הרבה אהבה בדרך שמתאימה לך ולבנך העבירי לו את המסר שאתם אוהבים אותו תמיד ואם מישהו או משהו פוגעים בו תהיו שם תמיד לעזור לו ושלא יחשוש מלספר, נסי לברר עימו האם חש את הבטחון הזה- אם לא הוא ישתף אותך באילו מצבים אינו חש כך (מפחד שתבקרו אותו, שתכעסו עליו, שתענישו אותו, שתחשבו שהוא ילד מגעיל, רע) נסי להיות אמפטית לאמירות אלו ולא להדוף אותם ישר (זו תגובה שבד"כ מרחיקה וסוגרת ילדים עוד יותר). ספציפית לגבי התאור ששלחת נשמע שלילדך מאד חשוב להיות אהוד בחברה והוא מצא לעשות זאת דרך הצחקת החברים- נסי לסייע לו בדרכים אחרות בהם אפשר לרכוש את אהדת החברים.

שלום לך,

ההרגל הנ"ל לא יעבור מעצמו אלא אם כם תטפלו בזה.

הילד חווה חרדה, והגעתו אליכם נתן לו בטחון. כיום, הוא כנראה מגיע מכורח ההרגל.

אם אתם רוצים לשנות את ההרגל, הבהירו לו בשיחות ובספרים, עוד במהלך היום, שאין אפשרות כזו להגיע לחדרכם ולישון במיטתכם. יש לו את החדר שלו ושם הוא ישן.
אם תהיו אסרטיבים ועקביים תוכלו לשנות את ההרגל.

ניתן גם לקנות לו משחק\דובי שישן איתו בלילה או מדבקה חדשה לקיר או סט מצעים מעניים, שהם ישמרו זה את זה במהלך הלילה.

כשהוא מגיע, עליכם להחזירו למיטתו, בהחלטיות ובתקיפות. אתם לא נשארים איתו. מכסים והולכים.

כמה ימים כאלה וזה יעבוד.

אני מאמינה שתוכלו לעמוד בזה. אם תתקשו, פנו להדרכה הורית בנושא של שינה.
בהצלחה!

נעמה.

תודה לך על תגובתך המהירה.
רציתי לשאול האם זה רעיון טוב לתגמל את בני באם יצליח לא להגיע למיטתנו במשך כל השבוע,
לקנות מתנה קטנה,או שהתגמול לא כדאי בנושא הזה?

נולדה לנו תינוקת לפני כ- 5 חודשים והיא עדיין ישנה איתנו בחדר בעריסה , ייתכן וגם בגלל זה הוא מגיע למיטתנו . איננו רוצה להישאר לבד.

אמא יקרה,

כזה פרט חשוב שלא ציינת... בהחלט יש לכך משקל והשפעה. חשוב להסביר לו מה הסיבות שבעטיין התינוקת בחדרכם, ולהבהיר לו שכך גם היה איתו, כשהיה תינוק.

וכן, בהחלט, לאחר מס' ימים של מדבקות מחייכות אפשר ללכת ולבחור יחד מתנה.

קראי גם לגבי אח חדש, באתר:

לי נשמע שהקושי הוא רגשי ולכן כדאי לפנות לפסיכולוג. הפסיכולוג צריך כמובן להכיר את הרקע התחושתי של הילד ואת ההסיטוריה ההתפתחותית שלו. אך אם אתם מבולבלים מהכיוון שאליו צריך ללכת אני מציעה ללכת לרופא משפחה ולהתייעץ עימו ומשםפ במקרה הצורך לקבל הפניהה לרופא אחר שמתאים. כל אלו שירותים שניתנים במסגרת הקופה ואינם כרוכים בתשלום חריג. כשיהיה כיוון ברור לבעיה תוכלו להחליט על המשך הטיפול שבו אתם מעוניינים. כיוון נוסף הוא להתייעץ עם צוות בית הספר מורה ויועצת.

לי נשמע שהקושי הוא רגשי ולכן כדאי לפנות לפסיכולוג. הפסיכולוג צריך כמובן להכיר את הרקע התחושתי של הילד ואת ההסיטוריה ההתפתחותית שלו. אך אם אתם מבולבלים מהכיוון שאליו צריך ללכת אני מציעה ללכת לרופא משפחה ולהתייעץ עימו ומשםפ במקרה הצורך לקבל הפניהה לרופא אחר שמתאים. כל אלו שירותים שניתנים במסגרת הקופה ואינם כרוכים בתשלום חריג. כשיהיה כיוון ברור לבעיה תוכלו להחליט על המשך הטיפול שבו אתם מעוניינים. כיוון נוסף הוא להתייעץ עם צוות בית הספר מורה ויועצת.

שלום אוראל
גיל ההתבגרות הוא גיל מאד מורכב, הן עבור המתבגר והן עבור ההורים. זהו שלב בו ההורות מקבלת תפנית. חשוב להציב גבולות ולא לאפשר התחצפות אך יחד עם זאת חשוב לאפשר גמישות רבה יותר מבעבר. זהו גיל בו היא מנסה להגדיר את עצמה וחלק מהתהליך הוא התרחקות ממכם.
ספרים רבים נכתבו בנושא ואי אפשר לענות על כך במספר שורות. אוכל רק לאמר שאת מתארת שינוי נורמלי. על מנת שבמקביל למריבות יהיה גם קשר המותאם לצרכיה ולצרככם אני ממליצה לקרוא על הורות בגיל זה ואף לפנות להדרכת הורים קצרה על מנת "להעלות על הסוס"

דהרה נעימה
אשמח להתעדכן
ליאת גרוס
מודיעין

לי,
אין צורך להכנע ל"סחיטה" של הילד. ילד צריך גבולות, ועליכם להציב אותם.
כמובן ששיחה עם האמא והבהרה שמצב זה פוגע בילד תוכל להועיל.
הילד צריך לדעת שהוא לא חייב לבוא אם אינו רוצה, אבל אם הוא בא אלה הם הכללים של הבית.

אם כיף לו אצלכם אני מניחה שהוא ירפה לאחר שבוע - שבועיים. אני גם מניחה שזה יגרום לאמא לשתף פעולה.

אבל אתם- אל תוותרו ואל תשתפו פעולה. תבהירו עד כמה אתם אוהבים אותו ותהיו שמחים אם יבוא, אך אלה הם הכללים בבית והוא ילמד לקבלם.
תאמרו שאתם מוכנים ללכת ולקנות איתו דבר מה שישן איתו בלילה וייתן לו הרגשה טובה יותר בחדר בו הוא ישן, אך בחדרכם אינו יכול לישון.

תהיו נחושים וזה יעבוד.
בברכה,

נעמה.

תודה שהתייחסת לשאלתי אך יש לי שאלה נוספת לפי איך שאני מכירה את הילד הוא ילד מאוד חכם והוא בדרך כלל "מסובב" את האמא !! מפני שאותנו הוא לא "מסובב" זה משגע אותו ופשוט לא נעים לו להיות כניראה אצלנו .. לדוגמה: בבוקר יום שבת הוא רוצה חטיפים !! דבר שלא מקובל אצלי ואני לא מוכנה לזה רק עד אחרי הארוחת בוקר ואז הוא כועס!! ואומר אצל אמא היא מרשה לי!! אני עונה אצל אמא תעשה מה שאתה רוצה אצלנו לא.
דוגמא נוספת: הוא מאוד מבלגן את חדרו ואנחנו יוצאים כל בוקר אחרי הארוחה לטייל אני מבקשרת שיסדר את הצעצועים שבילגן והוא בעצבים מסדר עם פרצוף כועס ואומר " לא רוצה"!! אני שואלת שבאת לפה היה הכל מסודר? הוא עונה כן .. אז אני מבקשת שתשאיר הכל מסודר כמו שהיה .. כמובן זה לעולום לא כמו שהיה אבל לפחות הוא מבין את העניין ולפי הבנתי אצל אימו כניראה הוא לא מסדר..
הוא לא מוכן להחליף תחתונים בבוקר וגרביים וגופייה שהיו תחת הפיג'מה !! לוקח לי 10 דקות לשוחח איתו שהוא לא יוצא מהבית עד שמחליף לחדשים שאני מניחה לו על המיטה .. בסוף כמובן אני מצליחה בכללללל אך זה מתיש ומעייף מאוד . מה שמביא אותי למסקנה שאימו לא עושה עבודה כל כך טובה או שפשוט גם לה הוא עושה את אותו הדבר והיא בדיוק כמוני נלחמת איתו בכל..
לשאלתי הוא מאוד "תחמן" אם אומר לו שקנינו לו איזה שהוא צעצוע מאוד יוקרתי {בדרך כלל זה יקר כל מה שהוא מבקש מאיתנו} פתאום הוא יבקש ויצלצל כל 5 דקות לאבא שלו שיאסוף אותו לישון אצלנו בשביל הצעצוע הזה ..! מה שמביא אותי לשאלה האם הילד אגואיסט? האם פשוט עושה מה שמשתלם לו ?
אז האם להסכים לזה שהוא לא יבוא כמו שהוא רוצה ? כי כל דבר שהוא רוצה בדמעות הוא מסיג מאימו ..האם גם עכשיו להסכים לזה?
נכון שאני לא אימו אך אני חושבת שצריך להציב לו גבולות מפני שהוא רק בן 8 וחצי מה יהיה בגיל ההתבגרות ?
תודה מחכה לתשובה .. לי

לי שלום,

את מתארת פה מצב בעייתי. זנה נכון שיש להציב לילד גבולות, ויכול להיות שבבית אימו אינו זוכה להם, אך פה אמור להכנס האב לתמונה. את מציגה את עצמך כדומיננטית מולו. לא אתפלא אם יאמר לך שאת לא אימו ולא תאמרי לו מה לעשות.
את באמת צריכה לערב יותר את האב. האיסורים וההנחיות, נכון שיבואו מאבא, ולא ממך.

מעבר לכך, חשוב שתשבו איתו ותכתבו תקנון לבית. מה מותר ומה אסור. רשמו גם את דרישותיו.
חשוב שגם תתפשרו איתו. למשל, האם זה קריטי שיחליף תחתון בבקר? האם זה קריטי שיקבל ממתק רק כקינוח? תחשבו מה קריטי בעבורכם, אך תדעו שעליכם גם להתפשר.
בתקנון חשוב שיהיה כתוב גם הדרישות שלו מכם, וגם מה יקרה במידה והצדדיפ לא עומדים במחויבותיהם.
כך, הכל יהיה ברור יותר.

בהצלחה!

נעמה.

תודה רבה על היעוץ את צודקת אני מאוד דומיננטית עם הילדים אך האב פשוט פחות זו הסיבה הוא יותר איך לומר אדיש ... אז זה חשוב לי ...
אבל אני ייתן לו יותר להכנס ממני מקווה שזה יעזור ..
יש לציין שאפילו אני מתכתבת עם האם בהודעות בניד רק לגביי הידלים {היא בטח לא מבינה את הסוגיה הזו שהם כל כך חשובים לי } .. אולי באמת אני ירפה .
תודה.

שלום רב!
הבן שלי בן שנה ושמונה חודשים לא מוכן בשום אופן ללכת לישון במיטה שלו לבד, אלה שאני אשב איתו ואחזיק אותו על הידיים עד שירדם. גם במהלך הלילה הוא מתעורר מספר פעמים וצריך לחזור לאותו טקס. ניסיתי לתת לו לבכות וניגשתי כל 5 דקות בלי להרים אותו על הידיים ,רק מרגיעה ויוצאת, וכך במשך שעתיים או יותר, אך זה לא עזר. יש לציין שהוא מרבה להיות מצונן בליווי דלקות אוזניים חוזרות ועד עכשיו עוד לא צמחו לו את כל השיניים והרבה פעמים יחסתי את היקיצות הרבות שלו לזה שהיה מצונן וכאבו לו האוזניים או שיניים. אבל עכשיו אני מתחילה לחשוב שהבעיה היא יותר מורכבת. אני אישה עובדת והיקיצות שלו מקשות אלי לתפקד במשך היום, אני משש מתמוטטת ועצבנית.
בנוסף רציתי להוסיף שכבר 6 ימים אני נלחמת איתו ומנסה "לחנך" אותו כמובן בדרך טובה.
הילד מעולם לא נרדם במיטתי!
הטקס מתחיל כך: רחצה, בקבוק, מדברת איתו על זה שהוא ילד טוב והוא היום הולך לישון במיטתו, שמתי לו אפילו צעצוע. הוא רק רואה את המיטה שלו, מתחיל לצרוח ומבקש לשכב על הידיים. רק כך הוא רוצה לישון. במשך 6 ימים אני מחזיקה אותו על הידיים 5-10 דקות ומחזירה למיטה. וכך במשך כמה שעות עד 12:00 בלילה, ואח"כ ברגע שהוא מתעורר באמצע הלילהץ.
אתמול זה לקח לי 4 שעות בלילה עד שהוא פשוט התעייף ונרדם לי על הידיים כשאני מחזיקה אותו 45 דקות!!!!!!!!!!!!
חשוב לציין שהילד ואני פשוט מותש, אחותו לא ישנה בגללו וכו'...
הטקס על הידיים היה תמיד,הוא התעורר גם באמצע הלילה, לקחתי אותו קצת על הידיים ואז הנחתי והיה ממשיך לישון.
אבל המצב החמיר אחרי הנסיעה שלי לחו"ל (3 ימים), כשהסבתא שמטפלת בו תמיד הייתה איתו וגם הסבתא השניה.
בבקשה עזרו!
השאלה, האם זה מועיל למשהו בכלל שאני לוקחת אותו על הידיים ואז שמה למיטה? או שלא צריך לקחת בכלל, כי הרי הוא לא מבין כמה זמן הוא נמצא על הידיים - 5 דקוץ או שעה?

אודה לכם אם תתיחסו להודעתי בהקדם האפשרי!!!!!

היי לולה,

אין ספק שבעיה בריאותית אכן משפיעה על שגרת שינה טובה. אבל אני מניחה שהדלקות לא קיימות באופן תמידי. לכן, בזמנים שהוא בריא עלייך להקפיד על כללים ברורים. עלליך להבהיר לו ולהכין אותו כבר במהלך היום, שאת לא הולכת להרים אותו על הידיים. שזה מעייף אותך וכבד לך ואת לא עושה את זה יותר. ולא משנה כמה הוא יבכה. גם תאמרי לו זאת. כמובן שכשהוא יבכה את תהיי לידו, תהיי נוכחת, לא תביעי כעס ותכילי אותו. תצטרכי לעזור לו להתמודד עם רגשותיו, אך בהחלט לא תיכנעי ותרימי אותו.
זהו הרגל לקוי שייקח כמה ימים של נחישות, עקביות ואסרטיביות כדי לתקן.

היי עקבית, ותצליחי.

נעמה.

שלום אורית
בעיות עם גמילה מקקי הן שכיחות ובדרך כלל פתירות
שלב הביניים הזה של לשים חיתול לקקי אינו אידאלי כי עלול להפוך להרגל נוח ולמנוע התקדמות של תהליך הגמילה.
חשוב שהילדה לא תקבל מסר מכם או מהגגנת או מסבתא שקקי זה מגעיל או מסריח. ההפך חשוב לתת לו מקום של כבוד. להשוויץ בו קצת, להסביר שזה משהו חשוב. לא לשדר דחייה אלא גאווה.
כדאי לשבת לידה בסיר או בשירותים ובלי לחץ פשוט לשבת שם עד שיוצא. להבטיח מתנה על כל קקי שיוצא ולתת אותה מייד אח"כ. במקביל להתקשר לאבא או סבתא כדי לספר בגאווה (בנוכחות הילדה כמובן) על ההצלחה. אח"כ ללכת איתה לשירותים, להוריד את המיים יחד וכו'.
בדר"כ ילדה שכלכך נגעלת מקקי שמעה מישהו אחר נגעל מזה... זה לא בא לבד...שווה לבדוק ולשדר מסר אחר
בהצלחה

ליאת גרוס
מודיעין

שלום ליאת -

קודם כל, תודה על התגובה.

אני תמיד אומרת כל הכבוד בהתלהבות על כל פעם שעושה בשירותים, וכמה היא גדולה ושזה טוב וחשוב לעשות קקי בשירותים. ותמיד תוגמלה בהפתעות...

אבל היא לא מוכנה בכלל לנסות ולשבת באסלה כדי לעשות.
בימים הראשונים לגמילה שעשתה בסיר קקי, אז היתה קמה מסתכלת מה יצא לה מהגוף, וקצת בוכה ונלחצת, אבל מיד עודדתי והתלהבתי וקיבלה בפעם מהראשונה לקקי בסיר מתנה גדולה....
ודווקא סיפרנו לסבא סבתא ועשינו מזה רעש גדול היא גם אומרת שהיא גדולה וגיבורה.

היום למשל הרגישה שיש לה קקי וביקשה טיטול ואומרת כמו שאני מסבירה לה שזה בנתיים, עד שתלמד לעשות בשירותים...
שאלתי אותה אם רוצה לנסות לעשות בשירותים אבל בוכה ולא רוצה....
אז שמנו טיטול ואמרתי לה שתהיה בחדר שירותים עד שתסיים, (היתה עם דלת פתוחה) במקרה אמא שלי נכנסה והילדה ישר אמרה לה: אני עושה משהו חשוב...
זה כאילו היא מבינה את כל ההסברים, אבל לא מוכנה לשבת באסלה כדי לעשות....

מה לעשות?
אני גם לא רוצה ללחוץ עליה להצליח (למרות שאני רוצה שזה יקרה כבר...)
יש סיכוי שזה יבוא ממנה?

יש לציין שאני צריכה ללדת באוגוסט...

חשבתי אולי להגיד לה שהטיטולים נגמרו...

מה דעתך?
סליחה על האורך....
מחכה לתשובתך
תודה רבה אורית

אולי כדאי לנסות כשלב ביניים שתשב עם החיתול באסלה
מה דעתך ?

סיגי שלום,
הקושי החברתי שאת מציינת - הימנעות מיצירת קשרים, חשש מתוקפנות של הזולת כלפיו, אי שיתוף פעולה עם הפעילויות בגן וכדומה, הם מדאיגים ולא רצויים עבור בנך. חברים הם דבר חשוב מאוד עבור ילדים (ומבוגרים), בדיוק כמו אוכל ושעות שינה.
כדאי להתייעץ עם הגננת ופסיכולוג הגן על מנת לקבל את התרשמותם וסיועם במידת האפשר. כמו כן, כדאי לנסות ולחבר אותו לילד/ה אחד/אחת, שקט ועדין יחסית - להזמינו לביתכם או ליזום מפגש משותף במשחקייה או מקום אחר לפי תחביביו של בנך. בעת המפגש, חשוב שאת תעזרי לבנך ליצור קשר עם הילד האחר ולתווך לו כיצד ניגשים לזולת, כיצד יוצרים קשר וכיצד פותרים בעיות. במידה והבעיה אינה נפתרת אני ממליצה בחום שתפנו להתייעצות עם פסיכולוג המטפל בילדים. קשיים חברתיים פוגעים מאוד בהתפתחות הילדים, וטוב שאת מעורבת בכך ותוכלי לעזור לו.
בהצלחה,
שירי

גלית שלום,
לא ברור משאלתך האם הפחדים של הילד מכוונים סביב המסגרות החינוכיות (גן, בי"ס) או שהם רחבים יותר. כדאי לבדוק באיזו מידה הילד חרד מביה"ס, אלו ציפיות ופחדים קשורים בעיניו למעבר לכיתה א' וכדומה. אמרת שהוא נמצא בהכנה לכיתה א', לא ברור מאיזו סיבה, אולם גם הדבר עשוי להשפיע על מוכנותו להשתלב במסגרת החדשה. דרך דברייך עבר גם מתח שאת שרויה בו, גם כאן לא ברור מדוע, והמתח עלול להעצים את החרדה של הילד, מבלי שתתכווני לכך.
אני מציעה שבאופן התחלתי, תתייעצו עם פסיכולוג הגן, אשר מכיר את הילד ויכול לצפות בהתנהגותו. במידה ואתם חשים עדיין במתח של הילד או שלכם לקראת הכניסה לבית הספר, תוכלו להיעזר בהתייעצות ובהדרכה הורית אצל פסיכולוג המטפל בילדים.
בהצלחה,
שירי

היתה לי שיחה פעם אחת עם הפסיכולוגית של הגן והגננת לפני שכל הפחדים התחילו ולפי הגננת הכל היה בסדר,הבעיה שהפסיכולוגית של הגן כבר לא מגיעה לשם יותר וזה גם קצת בעייתי בשבילי להיפגש איתה בגלל שעות העבודה שלי.
מה ששכחתי לציין זה שביני לבעלי יש הרבה ויכוחים ומריבות וכמה פעמים בעלי אמר בנוכחות הילד שקשה לו להתמודד עם הילדים והוא רוצה לעזוב לתקופה,למרות שזה לא קרה כי אמרתי לו זה לא יפתור את הבעיות עם הילד זה רק יעשה את זה יותר גרוע,האם הפחדים שישאירו אותו לבד והמעבר לבית הספר קשור לזה ,איך להתמודד עם זה שהכל יחזור לקדמותו.

היי,

כמו ששירי כתבה לך, הבעיה מורכבת מידי וחשוב לערב פסיכולוג ילדים כדי לבדוק ממה נובעים הפחדים ובכדי שיעזור בטיפולם.
אני מבינה ששעות העבודה שלך מגבילות, אך יש מצבים שהם מעל לכך, ולכן השתדלי לשם כך.

בהצלחה!

רעות שלום,
נראה שגם המסגרת החינוכית וגם את מתקשים לעתים בהתמודדות עם ילד כ"כ מאתגר שיודע מה הוא רוצה, וכיצד לתפעל את המבוגרים. מאוד נדיר שגננות מתקשרות להורים ואינן מצליחות להרגיע את הילד, בשלב כה מתקדם בשנה, ולכן כדאי לבדוק במה מדובר כאן - במניפולציה שהוא גילה שעובדת על הסביבה, בחרדת פרידה עוצמתית במיוחד, בקושי להרגיע את עצמו כשהוא מתוסכל, או בשילוב של הגורמים הללו.
נראה לי שכדאי שתבררי את הנושאים הללו באופן מעמיק יותר עם פסיכולוג המטפל בילדים, כמובן שבשילוב אבי הילדים, במידה והוא מעורב בגידולם. תוכלי לכתוב לי היכן את גרה ואפנה אותך למרפאה ציבורית או לפסיכולוג פרטי באיזורך.
בהצלחה,
שירי

שירי תודה,
אבי הילדים מעורב בגידולם. הוא עובד הייטק וחוזר מאוחר הביתה כך שרוב הזמן אני עם הילדים.
אני לא חושבת שיש לעמית בעיה להפרד ממני -מכיוון שבמקרים אחרים הוא נפרד בקלות -כשהולך לחברים, אצל סבא וסבתא, בחוגים. הבעיה מתעוררת רק כאשר הוא הולך לגן.
מה לגבי המשיכה שלו לשחק דווקא עם הילד הכי אלים בגן למרות שהנ"ל מציק לו? על מה זה יכול להעיד?אני חושבת שהוא מנסה לתת לילד הזה כל פעם צ'אנס מחדש ואינו מבין שזה דפוס ההתנהגות של הילד ושהוא רק ימשיך להפגע.
אנחנו גרים בפתח תקווה ואשמח אם תכווני אותי למי אוכל לפנות.
תודה רבה ויום טוב.

עולות לי כמה השערות לגבי הסיבות בעטיין לעמית קשה להיפרד בגן - ייתכן שבסביבות שהן יותר אינטימיות ובהן יש יותר היענות מיידית לרצונותיו, קל לו יותר. בעוד שבגן הוא נאלץ להתחלק עם יותר ילדים. כמו כן, ייתכן שמול הצוות בגן הוא מצליח יותר לבטא את רצונותיו כשהוא עושה זאת באופן "דרמטי", ועם אחרים הוא עשוי להיות יותר פשרן. אבל אלו השערות מאוד בסיסיות, מבלי להכיר אתכם.
בנוסף, ילדים בגילו של בנך לרוב לא מפגינים התנהגויות חברתיות מאוד מורכבות כמו "לתת צ'אנס" לחבר. כנראה שבחבר האלים יש דברים שמוצאים חן בעיניו ומושכים אותו - אולי כל עוד הם משחקים ולא אלימים מדי, הדבר נעים לו. אגב, גם אצל חיות שונות ניתן לראות את הזכרים הצעירים עסוקים ב"התגוששות" חסרת מטרה. כלומר, זו התנהגות טבעית מצדו של עמית.
לגבי הפניה, למיטב ידיעתי יש מרפאה ציבורית טובה בפתח תקווה. אם תרצי שאפנה אותך לפסיכולוג פרטי מומלץ באיזורך, צרי עמי קשר טלפוני.
בהצלחה,
שירי

לא קיבלתי תשובה, דילגתם אלי

אודה לכם אם תתיחסו להודעתי בהקדם האפשרי!!!!!
בנוסף רציתי להוסיף שכבר 6 ימים אני נלחמת איתו ומנסה "לחנך" אותו כמובן בדרך טובה.
הילד מעולם לא נרדם במיטתי!
הטקס מתחיל כך: רחצה, בקבוק, מדברת איתו על זה שהוא ילד טוב והוא היום הולך לישון במיטתו, שמתי לו אפילו צעצוע. הוא רק רואה את המיטה שלו, מתחיל לצרוח ומבקש לשכב על הידיים. רק כך הוא רוצה לישון. במשך 6 ימים אני מחזיקה אותו על הידיים 5-10 דקות ומחזירה למיטה. וכך במשך כמה שעות עד 12:00 בלילה, ואח"כ ברגע שהוא מתעורר באמצע הלילהץ.
אתמול זה לקח לי 4 שעות בלילה עד שהוא פשוט התעייף ונרדם לי על הידיים כשאני מחזיקה אותו 45 דקות!!!!!!!!!!!!
חשוב לציין שהילד ואני פשוט מותש, אחותו לא ישנה בגללו וכו'...
הטקס על הידיים היה תמיד,הוא התעורר גם באמצע הלילה, לקחתי אותו קצת על הידיים ואז הנחתי והיה ממשיך לישון.
אבל המצב החמיר אחרי הנסיעה שלי לחו"ל (3 ימים), כשהסבתא שמטפלת בו תמיד הייתה איתו וגם הסבתא השניה.
בבקשה עזרו!
השאלה, האם זה מועיל למשהו בכלל שאני לוקחת אותו על הידיים ואז שמה למיטה? או שלא צריך לקחת בכלל, כי הרי הוא לא מבין כמה זמן הוא נמצא על הידיים - 5 דקוץ או שעה?