פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום ורד
את מתארת משהו נורמטיבי אבל שנמשך כבר יותר מידי זמן. אם זה היה עניין של מספר שבועות הייתי מציעה לחכות ולראות מה קורה. תקופה של ארבעה חודשים כבר מצריכה התערבות כדי שהפחדים יעלמו ולא יוכללו גם לדברים נוספים בחייה.
כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי על פי הגישה הקוגנטיבית התנהגותית . זהו טיפול קצר הממוקד בנושא הפחד. חבל שתסבול...
שאלות נוספות למחשבה:
האם קרה משהו מיוחד לפני ארבעה חודשים ?
האם מרוויחה משהו מהפחד הזה ? (אל תעני ישר שלא, תחשבי)
האם יש מישהו אחר בבית הסובל מחרדות או מתקשה מאד בהרדמות ?

שלום,
ראשית, תודה רבה על תשובתך,
דבר שני - תשובות לשאלות שלך :
1. לא קרה שום דבר מיוחד לפני שזה התחיל, ךפחות לא זכור לי.
2. היר מרוויחה מזה שאנחנו מנסים להרגיע אותה ולא זזים מהחדר שליד עד שהיא נרדמת, אבל מצד שני היא סובלת כי היא אמיתי לא מצליחה להרדם, למרות שרוצה, כמו לדוגמא לא הצליחה להרדם אצל חברה שלה.
3.אין מישהו בבית עם פחדים נוספים.

את עדיין חושבת שזה דורש טיפול?

אני חושבת שטיפול יכול לעזור לקצר את תקופת הסבל ולמנוע אפשרות להתדרדרות במצב.

ההתנהגות שאתה מתאר אינה נורמטיבית או מקובלת חברתית. מבחינה פסיכולוגית לא נעשה נזק משמעותי לילד או לאמא .
למה אתה חושב האם מאפשרת לבנה להתנהג כך? האם זה קורה בתדירות גבוהה? מה משיגה בכך האם? האם הילד עושה זאת על מנת להרגע או סתם להשתעשע? האם האם מתקשה להציב לו גבולות בתחומים נוספים? חסרים לי פרטים על מנת להבין את הסיטואציה.
והכי חשוב בעצם - מה מדאיג אותך ולמה?
מחכה לתגובתך
ליאת. ג

שלום יפים.
יכול להיות שהיא מנסה לעורר מינית את הסביבה אבל יכול להיות גם שהיא פשוט מנסה לעצבן את הבעל...
יכול להיות גם שזה לא זה ולא זה.
מה הקשר שלך אליה ?

שלום לך.
הדרך לגרום לו לישון לילה רצוף היא קודם כל ללמד אותו שכשמתעורר אמור לנסות להרדם מחדש. כיום, כשמתעורר מתקשה להירדם ויודע שיש לו אפשרות להגיע אלייך. ברור שהכי כיף וקל להירדם עם אמא ולכן כשמתעורר קם באופן מוחלט ומחפש אותך.
אם תבהירי לו( ולעצמך קודם כל) שאופציה זו לא קיימת, יתקומם, יבכה אבל בסוף יפנים ואז עם הזמן, כשיתעורר פשוט יסתובב לצד השני וימשיך לישון (כמו שקורה לכולנו).גם הוא וגם את תרוויחו.
לכן, בלילה הבא שיתעורר תגשי אליו ותאמרי לו שאת נותנת חיבוק ונשיקה ואז הולכת והוא צריך להירדם לבד. תסבירי שאת ממש מחוץ לחדר אבל שלו אסור לצאת מהמיטה . הוא יבכה ויעשה את כל המניפולציות שמכיר אבל אם תהיי שלמה עם עצמך (ואת יכולה להיות) הוא יפנים את המסר. אם יוצא מהחדר תחזירי אותו למיטה בלי חיבוקים נוספים. לא יגרם לו שום נזק רגשי ויש לו אותך מספיק במשך היום. צפי לכמה לילות קשים ואח"כ ללילות רבים וארוכים של שינה רצופה.
אשמח להתעדכן איך הלך
לילה טוב
ליאת

ביתך אינה חייבת להיות בעמדה של יוזמת, יכול להיות שבאישיותה היא מעדיפה לתת לאחרים להוביל אותה, השאלה האם היא נמנעת מקשר חברתי, האם היא מתבודדת במהלך היום, מה קורה כשהיא מזמינה חברים אליה הביתה, מה קורה כשהיא עושה איתם משהו שהיא אוהבת ונהנית. צריך לשים לב האם האדישות הזו היא נמנעות וזהירות מקשרים חברתיים, או לחלופין פשוט נטיה להיות שותפה במשחק אך באופן פחות בולט . ייתכן שאין כלל בעיה חברתית ואולי מוקד הקושי הוא אחר, למה הגננת מתכוונת כשהיא אומרת שהיא אינה מתעניינת בכלום האם היא נמנעת מפעולות מסויימות אם כן מה מאפיין פעילויות אלו, כיצד היא מתנהלת בבית מה היא אוהבת לעשות. ציידתי אותך בשאלות רבות שיאפשרו לך הסתכלות ונסיון לבדוק האם התנהגותה טבעית או ביטוי לקושי

רחל תארת בקצרה את ביתך, אך לא נשאלה שום שאלה. כדי להיות מדוייקת ככל הניתן במענה שלי אלייך האם תוכלי לכוון אותי מהי שאלתך?

שלום
שאלתי היא איך אני אמורה להגיב? האם יש צורך בעזרה מקצועית? בזמן החופשה נהגתי בה ביד רכה, היא נרדמה לידי ואח"כ העברתי אותה למיטה (בידיעתה) ובחלק מהפעמים היא חזרה למיטתי שוב . (הפחד שלה נראה מאד אמיתי) .
תודה
רחל

שלום ריקי
יש לי שאלה חשובה שתבהיר לי יותר טוב את המצב. האם הבעייה העיקרית היא תלישת השערות או הכנסת שערות שמוצא לפה. באיזה תדירות תולש שערות? האם יש לו קרחות ?
שאלות נוספות: האם הוא הפחות דומיננטי בתאומות? האם יש סימני מצוקה בולטים? האם עדיין משתמש במוצץ גם ביום ? כל היום?
אם מדובר בילד חייכני חברותי ורגוע, לא נראה לי שיש סיבה להיות מודאגת מאד (כפי שכתבת) אבל טוב שאת עוקבת. אנא עני על שאלותי כדי שאוכל להתייחס.

ליאת שלום
תודה רבה על ההתיחסות.
באשר לשאלותיך, בהתחלה הוא היה תולש , אין קרחות ,סיפרנו אותו וזה כמובן פחת. הוא כן אוסף שיערות ומכניס לפה, כשאני שמה לב אני אומרת לו מיד להוציא, שמתי לב שהוא אוסף ובודק אם אני באיזור ורואה...
הוא היה הפחות אסרטיבי בין התאומים אם כי לאחרונה הוא התחיל לעמוד על שלו הרבה יותר וגם להחזיר לה. שניהם עדיין עם המוצץ. אני מנסה כמה שפחות. רק לו יש דובי קטן שהוא קשור אליו
הקטע עם איסוף השיערות מאוד מדאיג אותי. הוא מאוד חברותי ואוהב חברים אבל הגננת ציינה שהוא לפעמים חסר חסר ביטחון וממהר להגיד שאני לא יכול...
שניהם באותו הגן.

תודה תודה!!!!!!!

שלום ריקי. העובדה שאינו תולש שערות באובססיביות היא מאד מעודדת. תלישת שערות כזו הייתה מעידה על חרדה ומתח מדאיגים. ההרגל של איסוף שערות לא מובן לי אבל לא נראה מדאיג.
האם הוא עושה את זה גם בגן או יותר בבית?

שלום יפית. ילדים רבים אוהבים למשמש חלק בגוף ההורה על מנת להרגע (אצל בני זה היה צוואר ). אבל גיל שנתיים הוא באמת גיל מאוחר מאד ונראה כי ההתנהגות הפכה להרגל חזק אשר פוגע בה ובכם ולכן יש להפסיקו. חשוב שתבינו כי גם היא נפגעת מהעניין כי בעצם נשארת תלויה בכם על מנת להרגע וזה עלול להחליש אותה גם בתחומי חיים אחרים.
אם אתם רוצים להפסיק את ההרגל (ולדעתי כדאי) צריך להבין שזה יהיה תהליך לא קל. קשה. היא תבכה ולכם אסור להישבר. תתחילו בתהליך רק כשתהיו בטוחים שאתם מעוניינים ויכולים לעמוד בו.
ראשית כדאי להתחיל ביום ורק בהמשך בלילה (כמו גמילה ממוצץ). תנסו להתעקש לא לתת לה את היד אבל במקביל נסו לספק לה חפץ אחר שתוכל להתעסק בו ויוכל להרגיע אותה. אפשר שבהתחלה אבא ירדים אותה או יסיע אותה ושאת יפית לא תהיי שם (זה יקל עלייך אבל בעיקר עליה). רק כאשר תבין שאתם רציניים היא תוותר.
מה קורה בגן ? היא ישנה שם ?
אשמח להתעדכן וללות את התהליך

ליאת שלום

תודה על תשובתך, לשאלתך בגן היא ישנה ללא יד

שלום יפית
העובדה שבגן נרדמת ללא יד רק מחזקת את מה שכתבתי. היא מסוגלת ולא נפגעת מכך. זה עניין של הרגל, והרגל אפשר להפסיק. גם כדאי.י כיום הילדה מרגישה את האנטי שלך לתופעה ועלולה לפרש אותו כאנטי כלפיה. חשוב שתדע להרגיע עצמה לבד והרדמות לבד זו ההרגעה העצמית הבסיסית.
זה יהיה יותר קל לה מאשר לך...
מקווה שעזרתי
ליאת ג

ילדים רבים נוהגים כך. אחת הסיבות היא הפחד ממה שיוצא מהם. בגיל זה הם לעיתים חווים את הצואה כאיבר בגופם ועל כן מפחידה אותם המחשבה שזה פתאום מתנתק מהם נתלש מהם וכך הם מאבדים איבר חשוב. פחד נוסף של ילדים בגילו סביב נושא זה הוא הפחד לשבת באסלה וליפול לתוכה או לחלופין שיצאו דברים מהאסלה ויכנסו לישבן, נסו לבדוק האם הוא חושש מהאסלה מגודלה , ממה שיש בה, אם כך נסו להפוך את זירת השירותים למשחק. נוסף על כך שימו לב אם יש זמנים קבועים ביום שהוא עושה קקי אם כן נסו לשבת איתו בזמנים אלו בשירותים, אולי הטיטול מעניק לו בטחון שלא ישלוט בהתאפקות ויתלכלך. אפשר לבקש ממנו לשבת עם הטיטול על האסלה ולאחר מכן להוריד ממנו את הטיטול ולהפרד מהקקי לתוך האסלה. כל אלו נועדו לעזור לו להתגבר על פחדים שמאפיינים בני גילו בעשיית צרכים בשירותים

שלום מיכל
בגיל ארבע וחצי אין עדיין פרופורציות של מה זה כעס, שזה דבר זמני, שזה לא סותר אהבה וכו'. כל החשיבה היא של "שחור לבן". סביר שהיא לא הבינה בדיוק את המתרחש ולכן הסיטואציה הבהילה אותה. זה לא נורא. כנראה אין כאן טרואמה שתיצור נזק בלתי הפיך. כדאי לנצל את הסיטואציה על מנת לדבר איתה ולהסביר לה. זוהי הזדמנות ללמוד שלא כל צעקה זה סוף העולם.
כבר עברו מאז יומיים. האם היא עדיין לא רגועה ? אם עבר לה, לא הייתי מתעסקת בזה. אם עדיין לא רגועה כדאי שהאב ישב איתה וישאל אם נבהלה ומה חשבה. רצוי קודם לתת לה לבטא את רגשותיה. בהמשך כדאי להסביר שלפעמים כועסים ואח"כ זה עובר ושאבא אוהב את הכלבה גם כשהוא כועס. כדאי לבדוק ממה חוששת ולהרגיע את החששות. רצוי שהאב( ולא את) יקיים את השיחה הזו (אם הוא מתחבר לכך). זה יהיה הרבה יותר מרגיע ואמין עבור הילדה.
אל תדאגי מיכל, ילדים הם יותר חזקים ממה שנראה לנו וכעסים זה חלק מהמציאות וטוב שתחשף גם לזה (מעט כמובן).
אשמח להתעדכן
ליאת

נשמע שבנך מתקשה לשאת הפסדים ותסכולים וכדי להמנע מכך הוא מוכן להתנהג בהתנהגויות שונות שבסופו של דבר ירחיקו ממנו את חבריו. יש התנהגויות שתארת שלא ברור כיצד את מתייחסת אליהם אך הוא זקוק לגבולות ברורים סביב התנהגויות אלימות ושתלטניות לא משנה כמה קשה לו להמתין לצעצוע הוא לא רשאי לחטוף ממישהו אחר. ולא משנה כמה הוא כועס הוא לא יכול להרביץ בטח לא למבוגרים שסביבו. החליטו את ובעלך על כללים ברורים שעליהם תקפידו שניכם כשתשהו איתו. ידעו אותו בכללים הללו ואמרו לו שתעזרו לו למצוא דרכים אחרות מקובלות יותר להתגבר על התחושות הקשות שחווה אך אלימות ושתלטנות אינה פתרון. הראו לו כיצד אתם מתמודדים עם מצבים מהסוג הזה בו אתם לא מקבלים מה שאתם רוצים או כשאתם מפסידים או כועסים. כך יוכל ללמוד מכם מדוגמא אישית התנהגויות רצויות יותר

יש גישות שונות לגמילה חלקם יגידו לך שעדיף להפסיק בבת אחת כדי שלא יתבלבל, אחרים יגידו שצריך לעשות זאת בתהליך. אין פה נכון או לא נכון, מה שחשוב שתדבקי בדרך שאת שלמה איתה ומרגישה שהיא נכונה לך ולבנך. התיאור שתארת נשמע לי טבעי לחלוטין בתהליך הגמילה הוא כנראה מאד דרוך במהלך הגן כדי לא לפספס וכשהוא מגיע הביתה הוא רוצה לשחרר להרגיש חופשי (כמה מאיתנו פותחים כפתור כשמגיעים הביתה למרות שכל היום לבשנו את המכנסיים בלי בעיה) . נשמע שאת מאד סבלנית לבנך ומקשיבה לו וכך בונה את תהליך הגמילה. המשיכי כך וכשפעולת ההתאפקות תהיה יותר טבעית לו כנראה יסכים גם בבית להיות בלי טיטול

את מתארת התנהגות שהיא חריגה יחסית אליו , האם ארע איזה שינוי במשפחה, או משהו בחייו בבית הספר (ארועים חברתיים יכולים להשפיע מאד בגילאים אלו) . נסי לברר עימו מה קורה לו בבית הספר בלימודים, עם החברים. אולי הוא חווה איזשהו קושי רגשי וזו דרכו לבטא זאת

אתה מחבר אמיר בין שני התנהגויות שאתה רואה אצל בנך האחד חוסר רצון להשקיע והשני חוסר רצון להפסיד. זהו חיבור מאד טבעי שקורה במידה זו או אחרת אצל כולנו - אנו חוששים להשקיע כסף פן נפסיד אותו, אנו חוששים להשקיע בקשר כי מפחדים להפגע בו . הדרך שלך לעזור לבנך היא לעזור לו לחוש שההשקעה משתלמת לא רק בגלל התוצאה אלא בגלל התהליך (משחקים כדורגל בלי נקודות רק בשביל הכיף או הספורט) , עושים משהו יחד שהוא לא משהו תחרותי בהכרח. כך בנך יוכל להתחזק מחוויות אלו מדרכי התמודדות שאתה תעניק לו מנסיונך במשוואה הזו של השקעה/ מאמץ מול הפסד.

שלום אסנת
מכיוון שאת מתארת התנהגות שקיימת מאז שהיה תינוק,הייתי פונה לאבחון אצל מרפאה בעיסוק . שווה בדיקה והתייחסות . אני לא יודעת אם זה קשור לתחושתיות בגפיים, או משהו תחושתי אחר. שווה לפנות למי שמבין בזה (מרפאה בעיסוק) ולהתייעץ.
רק אם לא ימצא דבר אפשר לבחון יותר לעומק את הפאן הרגשי.
אשמח להתעדכן
ליאת ג

סמדר שלום,

ההרגלים שהוקנו לביתך עד כה אינם נכונים ושינויים הוא בהחלט בשליטתך.
השינוי לא צריך להיות קיצוני, אך תפריט האכילה שלה יכול להיות מאוזן יותר.
כמובן שאם אלה הדברים שאתם מחזיקים בבית ואוכלים לידה, גם היא תרצה.
המנעו מלאכול לידה דברים אילו.
כמו כן, ניתן לקנות עוגיות ושוקולדים גם בחנויות טבע, כך שתאכל בריא יותר.
אין צורך למנוע מהילדה, אבל שיהיה סדר.
לתת לה זאת כקינוח, פעמיים ביום, אוקיי, אבל שיהיה ברור גם לה וגם לכם מתי זה קורה ולא לחרוג מהם.
כמו כן, לגבי אוכל כמזון ולא דברי מתיקה, הקפידו להציע דברים בריאים יותר מבצקים.
כן, אמרת ביצמך, זה בשליטתכם!

בהצלחה,
נעמה.