פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

ענווה היי,

זהו גיל בו צצים ועולים הפחדים.
בדר"כ זה נובע מתוכנית טלוויזיה או הבנה מילדים אחרים שישנם דמויות מפחידות.

הכירי בפחדיה ואל תפריכי. לילד חשוב לדעת שמבינים אותו ואת רגשותיו, לכן- אין לשלול אותם.
במקום זאת, צרי גם את דמויות דמיוניות שמגנות ושומרות עליה.

תבחרי איתה את הבובה שתשמורעליה.
עשו כל יום טקס להברחת המפלצות הדמיוניות. הבהירי שהן דמיניות ולא רואים אותם.

אל תדגישו מידי את הנושא כי כך זה ייהפך לנושא בו תמיד תוכל "לגרור" אתכם ולהשתמש בו כתירוץ לנוכחותכם.

בהצלחה,

נעמה.

למה לא עונים לי? בבקשה התייחסות

אור שלום,

קשה לענות לשאלה כזו בפורום.
בכללי אוכל לומר שעלייך לשנות את צורת התקשורת עימו ובצורה כזו לשבור את מעגל הקסמים בו אתם נמצאים.
תוכלי להעזר בהדרכת הורים , לאחר שתישאלי את השאלות המתאימות ותתני רקע מדוייק יותר.

בהצלחה,
נעמה.

אני ובעלי חווים את אותו הסיפור במדויק עם בננו בן ה5.5 נמצא בגן חובה
והייתי מעונינת לדעת את תשובתכם איך "לגשת" אליו ולעזור לו כפי האפשר?

לימור שלום,
ההתנהגות של בנך היא התנהגות אופיינית לבני השש, וגם שכיחה בגילאים גדולים יותר. גם אנחנו המבוגרים לא אוהבים תמיד שלא מקבלים את דעתנו או משנים את הכללים ללא התייעצות עמנו. הרגש הוא טבעי ומובן, ואפשר לתת לכעס ולעלבון לגיטימציה.
אולם יחד עם זאת, תוכלו לעזור לבנכם למצוא דרכים למתן את עוצמת התגובה ולמצוא דרכים יעילות לדיאלוג עם חבריו. ראשית, כדאי לשבח אותו בכל פעם שהוא מוצא דרך אחרת להתמודד עם מצבים חברתיים מורכבים. שנית, כשהוא כועס או עצוב, אפשר בתחילה לסייע לו להירגע (ע"י חיבוק, מילה טוב, הסחת דעת וכדומה), ומשנרגע - לעזור לו לחזור לחבריו ולהמשיך עמם בפעילות. כדאי לדבר עם הילד שקיימים מספר מצבים אפשריים, טובים כולם - להמשיך עם החברים בפעילות שאינה לרוחו, לנסות לשכנע בדרך אחרת, להתפשר על הרעיון, לעשות קודם מה שהאחרים רוצים ואז מה שהוא רוצה, לנסות לשחק עם ילדים אחרים באותו הרגע וכדומה. הרעיון הבסיסי הוא להרחיב לילד את רפרטואר התגובות האפשריות שלו במקרים של תסכול, כמו שאנחנו המבוגרים עושים לרוב.
אגב, ההתנהגות של ההורים במצבים מתסכלים, מהווה גורם למידה וחיקוי, וכדאי גם לבחון את עצמנו, באיזו מידה אנחנו מראים לילדינו, ערכים של דיאלוג, שת"פ ופתרונות אפקטיביים.
בהצלחה,
שירי

אהלן אודליה,

בהחלט מדובר בבעיה התנהגותית, מעבר לאופי, נים וכו', שניתן לעבוד עליה.
אינכם אסרטיבים בתגובה.
כשילד מרביץ יש לאחוז את ידיו ולומר בטון תקיף: אנחנו לא מרביצים.
בנוסף, יש להכנס לחדר למס' דקות יחד איתו כדי להרגע.
לא לדבר איתו בזמן הזה, ובטח לא לאפשר לו לצאת, ולא משנה אם הוא צוחק או בוכה.

אם הוא מרביץ לפני יציאה לגן המשחקים, להבהיר שבגלל שכואב לך ולא נעים לך עכשיו, את לא רוצה ללכת.
אם אתם נמצאים במקום, מי מתקפלים וחוזרים.
היו ע'ביים. שבועיים גג וזה עובר.

היי החלטית ונחושה וזה יעבוד!

בהצלחה!

שלום לימור
הכתובת בנושא קשב וריכוז היא נוירולוג או פסיכיאטר. אפשר דרך קופת חולים.
עד גיל 5 קשה מאד לאבחן בעיית קשב ולא נהוג לתת טיפול תרופתי. רק אם הילד באמת משלם מחיר משמעותי מאד בחייו ניתן לשקול טיפול תרופתי, והמקרה שאת מתארת אינו כזה.
טווח הקשב של ילדים רבים מאד בגיל זה הוא קצר וזה דבר שיכול מאד להשתנות בשנים הקרובות.
המלצתי היא לחכות עם אבחון והגדרה של הבעייה .
במקביל חשוב להציב גבולות ברורים לגבי הפרעות או התנהגות שלילית אחרת.
בהצלחה
ליאת

שלום עירית,

טווח הזמן בו אתם רוצים לעזוב אכן ארוך לגיל זה.
אם ביתך עברה את שלב חרדת הנטישה ואינה יונקת מזה זמן מה, יהיה קל יותר.
גם עדיף שתשאר בסביבתה הטבעית ושסבא וסבתא ישנו אצלכם.
השינויים שתעבור הם מהותיים ולכן עדיף להקטין אותם.
האם הסבא וסבתא רואים אותה על בסיס יומיומי? כדאי שיהיו דמויות מאד מוכרות לה.
כדאי שיטפלו בה גם ביום- יומיים לפני נסיעתכם, כשאתם עןד בסביבה.
כדאי גם לתת לה להיות לבד לסופשבוע , עוד לפני כן , כדי להכין אותה.

נסיעה לפרק זמן זה אינה מומלצת בעיניי, ויכולה להשפיע על מצב רוחו של הילד, תאבונו ויחסו כלפי ההורים לכשיחזרו. יכול להיות שזה יוביל למצב של חרדת נטישה.

עם זאת, אציין שאין זה דבר בלתי הפיך!

בברכה,

נעמה

לאמא שלום,
לפני ההתייחסות הרגשית, כדאי לשלול בעיות שמיעה אצל הילדה.
במידה והכל תקין מבחינה רפואית, כדאי לבדוק מספר היבטים: באיזו מידה הילדה בפועל זקוקה לצעוק על מנת שיתייחסו אליה, האם המבוכה שאתם מפגינים בעקבות הצעקות גורמת לילדה לצעוק עוד יותר ולמעשה מחזקת את ההתנהגות מבלי משים, וכן באיזו מידה אתם מאפשרים לילדה להשמיע קולות חזקים, גם בסיטואציות מתאימות.
את כותבת שהילדה "צועקת משמחה" כדברייך, ולך לא נעים. נראה לי שנקודה זו זקוקה לבירור בינך לבין עצמך - איזו עוצמה נראית לך סבירה, והאם הילדה עוברת עוצמה זו בצורה מאוד בולטת. כדאי שתחשבו על נקודה זו ביניכם, ואפשר גם לשאול אנשים אחרים שאתם סומכים עליהם, האם גם בעיניהם הקולות של הילדה הם מרעישי אוזניים. זו הזדמנות לחשוב אלו התנהגויות מקובלות ואפשריות מבחינתכם, ומה אתם פוסלים, ומדוע.
בנוסף, עליכם להעביר לילדה את המסר כי קולותיה מרעישים מדי עבורכם, לעודד אותה בכל פעם שהיא מדברת בקול שנעים לאזניכם. ככל שהילדה תגדל, כך היא תוכל יותר לווסת את עוצמת קולה בהתאם לסיטואציה ולאנשים הנוכחים. בגיל זה היא עדיין צעירה, ולכן מרבית ההסתגלות נותרת על כתפיכם.
בהצלחה,
שירי

אלונה שלום,
סודות במשפחה ודברים לא מדוברים, משפיעים על כל חברי המערכת המשפחתית, גם אם אינם יודעים במה מדובר. לגבי חשיפת הסודות, יש להתאים את החשיפה לגיל הילד, ולחשוב מהי מטרתה והאם היא הכרחית.
במקרה של בן נוסף של האב, שהוא חצי אח, והאב שומר עימו על קשר - כדאי לחשוף את קיומו. לצורך כך כדאי שאת ובעלך תלבנו ראשית את הדברים ביניכם, ותמתינו מעט זמן עד שהמשקעים ביניכם יתמעטו - על מנת שתוכלו לספר לילד על קיומו של אחיו ועל החיים הקודמים של אביו, בצורה שקולה ולא רגשית מדי. רצוי להיות מוכנים לשאלות של הילד לגבי התנהלות אביו בעבר, וגם לגבי עיתוי הגילוי. כבדו את רצונו של הילד האם ירצה להכיר את אחיו או לא, ותנו לו זמן לעכל את הבשורות הדרמטיות.
בהצלחה,
שירי

אני אשמח אם תעני לי על השאלה בקשר לילדה בת 14 שמשק'רת בנוגע לתרופות עמוד 3

יש הרבה מתבגים שסובלים ממחלות כרוניות שמתמרדים בגיל הזה. במידע שיש יועץ פסיכולוגי שקשורה למפרפאה שעוקבת אחרי המלה הייתימנסה להתיעץ איתם. בינתיים לטובתה נראה לי שאת כן תצתרכי להיות המזכירה שלה.

לאמא ל-4 שלום,
פחדים ממקומות ציבוריים או מדמויות מפחידות הינם שכיחים בקרב ילדים בגיל של בתך. אולם נראה כי הפחד של בתך פוגע בהתנהלות היומיומית שלה, ומביא אותה להימנע משהות באירועים ובמקומות ציבוריים, באופן מאוד מסיבי - וחבל שכך.
הפחדים אינם גזירת גורל, וניתן לעזור לילדה להתמודד עמם ולזכות בחוויה של הצלחה והישג. כדאי לשוחח עם הילדה על דברים שעשויים להפחיד אותה במקומות ציבוריים, ולהציע לה לעבד את הפחדים באמצעות ציור או דרך יצירה אחרת. כמו כן, כדאי לעזור לה לרכוש דרכים להרגיע את עצמה (למשל, ללכת עם טלפון סלולרי באמצעותו יכולה להתקשר להורים מיד כשזקוקה להם).
נראה לי כי תוכלו להיעזר בהדרכה אצל פסיכולוג, ובמידה ועוצמת הפחדים היא מאוד עזה - אולי אף בטיפול קצר-מועד עבור הילדה.
בהצלחה,
שירי

היי קרן,

ילד זקוק לגבולות, ולא רק כשנוח לכם.
אין דבר כזה לא נעים. חינוך הוא קודם כל.
הציבו גבולות והבהירו לו מה יפסיד.
אם אתם אצל חברים וזה קורה, הזהירו פעם אחת. בפעם השנייה, פשוט תקחו אותו ותלכו. גם אם הוא יצרח.
ילדים לא יכולים ללמוד רק מתאוריות. אנו מאפשרים להם בחירה, אך כאשר זו אינה קורית, עליכם להיות חד משמעיים ולנקוט פעולה.

בהצלחה,

נעמה.

תודה רבה על תשובתך אך הצבת גבולות צריך להגיע עם שני ההורים וזה קשה שיש רק אחד שמציב גבולות (אני)

היי קרן,
זו באמת בעיה אמיתית, שלצערי רק תחמיר, אם אין גבולות וכל שכן- שיתוף פעולה בין ההורים והבנה לצרכי הילד.
מכאן שעצות וטיפים לא יעזרו, אלא הדרכה צמודה והבנת המשמעויות של המעשים.

שלום אורנה
להשאיר ילד בוכה בגן זה קשה.
קודם כל תבדקי עם הגננת מה קורה לו במשך היום. האם מפשיר. האם משחק עם חברים, משתתף, שמח או שבאמת עצוב ומבודד כל היום.
חשוב לעשות הבחנה האם התנהגותו של הילד נובעת ממצוקה אובייקטיבית אמיתית או שפשוט לוחץ לכם על הכפתורים הנכונים כי מעדיף להישאר בבית.
חיזרי אלי עם התשובה של הגגנת ונמשיך משם...

אשמח לקבל תשובה בנושא, תודה

שלום מיכל
גמילה מחיתולים לתאומים היא תמיד מורכבת יחסית. העובדה שהאחות בשלה לא אומרת שגם הוא ולמרות שהוא מקנא נראה כי עדיין אינו בשל.
לא הייתי חוזרת לחיתולים אבל אולי לנסות להביא אותו למצב שכשמרגיש שתכף יוצא לבקש חיתול. בהתחלה אפילו שמרגיש שמתחיל לצאת... בהמשך להושיב אותו עם החיתול בשרותים ושיעשה בחיתול ואז כעבור זמן להוריד את החיתול.
חשוב שהתהליך יהיה מלווה בחיזוקים על הצלחות.
מה דעתך?
ליאת

שלום רוני
לילד בן שנה ושבע יש טווח קשב קצר מאד. ככה זה. הוא לא אמור לשבת בחדר לאורך יותר מכמה דקות ולשחק משחקי קופסא. זהו גיל בו כל מטרתו היא לחקור את העולם. העובדה שלא נצמד להורים, ומנסה להתרחק ולחקור היא סימן שמתפתח היטב. חשוב להתאים את הסביבה אליו כלומר לקנות משהו בטיחותי שסוגר מגירות, מעצור לדלת , להעלות לגובה דברים שבירים וכו'. זה בסדר אם יש קוים אדומים לגבי מה מותר ומה אסור אבל חשוב שיהיה גם הרבה מותר ושהוא הוא ירגיש בטוח להסתובב. ספקי לו חפצים מעניינים בסביבתו '. אם הסביבה תהיה מותאמת גם את תוכלי פחות לרוץ אחריו.
עוד מעט התקופה הזו תעבור.. תחזיקי מעמד...
ליאת

שלום לך
הצקות בבית ספר זו בעייה מדאיגה ההופכת שכיחה יותר ויותר. לדעתי כדאי לפעול בשניי מישורים במקביל.
1.אחרי שניסית לשוחח עם המורה והיא לא התייחסה מספיק ברצינות הגיע זמן "להפעיל את כל התותחים" מול בי"ס. כבר לא בנחמדות. לבוא לצעוק, לאיים, לשלוח מכתבים עם עותק למפקחת. פשוט להבהיר שאת לא מוכנה שהמצב הזה יימשך!!! אולי כדאי לשלוח את האבא...
2. חשוב לעבוד עם ביתך על דרכים בהן היא תוכל להפגע פחות, להתרחק, להגיב טוב יותר כשהן מציקות. משהו שייתן לה תחושה של שליטה. אולי כדאי לערב את יועצת בית הספר או את פסיכולוגית בי"ס . נצלי את ההזדמנות כדי לתת לביתך כלים להתמודד טוב יותר עם מצבים כאלו. אם זה לא הולך, אתם ההורים יכולים לפנות ל2-3 פגישות ייעוץ אצל פסיכולוג (רצוי חינוכי) כדי לקבל כלים לסייע לה.
אשמח להתעדכן
ליאת ג

היום פניתי שוב למורתה של בתי, עדכנתי אותה ודרשתי בתוקף פגישה משותפת עם פסיכולוגית בית הספר. אמתין מספר ימים, ואם ההצקות ימשיכו ללא טיפול אפעל בהתאם להמלצותיך.
דרך אגב, מה דעתך על שיחה יזומה עם אמה של אחת הבנות בנוסח של קריאה לשיתוף פעולה בטיפול בבעיה משותפת...?

אם בתך הייתה בגיל יותר מבוגר הייתי מתנגדת לשיחה עם הורי הבנות המציקות. בכיתה א' נראה לי שווה את הסיכון...
לא כדאי לבוא לאותה אם בטענות (בשלב זה) אלא רק לבקש ממנה לשוחח עם הבת שלה.
מקווה שזה יעבוד. אל תסתירי מבתך שאת הולכת לדבר עם אמא של... עדיף שתשמע את זה ממך לפני מאשר מאותה ילדה אחרי.
עדכני אותי
ליאת

יש לי תחושה שהמורה דיברה עם הילדה, ולאור השיפור נכנסתי לעמדת המתנה...
בינתיים אני מנסה "לרפד" את בתי ככל האפשר בקשרים חברתיים מכל הכיוונים, ונדמה לי שזה תורם להרגשתה הכללית (אני גם משוחחת איתה על כך ומראה לה כמה היא אהובה על ידי חבריה ועד כמה לא צריך להיות לה איכפת מאותן ילדות.).
תודה על העזרה ועל ההתעניינות.