פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום שי
ילד בגיל זה אמור לישון בחדרו לבדו. כדאי לעשות טקס קבוע לפני השינה של אוכל, מקלחת, סיפור, חיבוקים,פיפי, ולישון (רצוי עד 20:30 מקסימום). בשלב זה כל פעם שהילד קם אתם מחזירים אותו מיד למיטה ואומרים לו "עכשיו הולכים לישון" אל תשאירו פתח לדיאלוג. כאשר מבקש משהו יש לאמר לו "מספיק, עכשיו הולכים לישון". אתה כותב שהילד מוצא תירוצים לא ללכת לישון... אם אתה יודע שאלו תירוצים אל תוותר.... אם אתם תהיו חזקים וברורים תוכלו לישון בשקט וגם הוא. זה לטובתו. זו החלטה שלכם ולא שלו. לא מפצירים בו- מחליטים עבורו.
כנ"ל לגבי אוכל. אם יש בעייה אל תרשו לו לפתוח את המקרר בעצמו. הוא עוד קטן. אין לו את הכלים לווסת את עצמו. אתם אמורים לווסת אותו ולכן אתם תחליטו מתי יוכל. מותר להגיד לילד לא. אפילו סביב אוכל... פשוט תגידו "עכשיו לא אוכלים אולי אתה רוצה לעשות משהו אחר? (רצוי להציע מה).
יש דברים שהם החלטה שלו אבל יש דברים שהם החלטה שלכם. אם לא תציבו גבולות עכשיו זה רק יהיה יותר קשה אח"כ. זה לטובתו.
בהצלחה
אשמח להתעדכן
לילה טוב
ליאת גרוס

עדנה שלום,
הבעיה שאת מתארת היא בעיה נפוצה בתהליך הגמילה של ילדים - קל להם יותר לעשות פיפי בשירותים, אולם ילדים רבים מתקשים בפרידה מהחיתול כשמדובר בקקי. הסיבות לכך עשויות להיות רבות, ולעתים קרובות מדובר בשילוב של סיבות: בעוד שפיפי יוצא מחור קדמי אותו הילדים רואים, ומרגישים לגביו יותר שליטה, קקי הוא עניין "מסתורי" יותר עבורם; בנוסף, לרוב פעולת ההשתנה היא קלה יותר מהוצאת צואה, במיוחד כאשר התזונה אינה מאוזנת ויש נטייה לעצירות. כמו כן, ילדים רבים פוחדים מהקקי שיוצא מגופם עקב מרקמו, ריחו, צבעיו וכדומה.
תוכלו לעזור לילד במספר דרכים: ראשית, יש להוסיף לתזונה שלו מאכלים הידועים כמרככים את הבטן, ולהימנע ממאכלים המעודדים עצירות. רצוי מאוד לתת לקיבה ולתהליכי העיכול לעשות את שלהם, ולא לסייע עם מדחום (אם כבר, עדיף עם שמן פרפין או מרכך אחר - ולהתייעץ עם רופא הילדים קודם לכן). שנית, כדאי להכין תוכנית התנהגותית לגמילה מהחיתול (עם פרסים, כוכביות, או בכל דרך אחרת שמתאימה לילד). שלישית, נראה לי שכדאי שגם אתם המבוגרים תבדקו עד כמה אתם מעבירים לילד את החרדה והמתח בהן אתם שרויים. שכן האסוציאציה שלך היתה מאוד דרמטית והביעה היטב את המתח הטבעי של המבוגרים בסיטואציה.
כדאי לערוך את הגמילה בתיאום הצוות הטיפולי בגן. במידה וההורים חשים כי הם זקוקים לעזרה נוספת, ניתן לפנות למספר פגישות התייעצות והדרכה ממוקדות אצל פסיכולוג המטפל בילדים.
בהצלחה,
שירי

שלום קובי
אני מציעה לנסות לתפוס שתי ציפורים במכה:
כדי שלא תנסה לחזור לתפקיד התינוקת כדי לשמור את מקומה, הייתי בונה לה תפקיד של הילדה הגדולה. זה אומר להדגיש את זה שגדולה, עוזרת, בוגרת , מסתדרת לבד, וכו'. תחפשו איפה זה קורה ותעשו מזה משהו גדול. האמונה כבר תגשים את עצמה... תנו לה זכויות של גדולה, תפקידים של גדולה, מתנות של גדולה ובמקביל תדגישו את זה שילדה גדולה אמורה להתלבש לבד וכו'''. תאמרו לה גם כי ילדה בוגרת כבר לא מכניסה דברים לפה..אגב העובדה שמכניסה דברים לפה לא מאד מדאיגה,( אלא אם כן זה משהו מסוכן כמובן).יעבור לבד...
במקביל חשוב להגדיר לה גם זמן לפינוקים בו מותר לה להיות קטנה. תמצאו זמן להיות איתה לבד ללא התינוק, וכאשר אתם מציבים גבול - לא לוותר ולהיכנע!
והכי חשוב - לא להרים ידיים
אשמח להתעדכן
ליאת

שלום שרית
אחד הדברים הכי קשים לאם זה לראות את ביתה סובלת מבחינה חברתית. קחי בחשבון שבמקרים רבים חוויה זו הינה מחשלת עבורה ומחזקת לטווח ארוך. כמו כן,חלק מהבנות בגיל זה הופכות להיות "מרשעות קטנות" (אחרי כמה שנים זה עובר או שהן מסתירות את זה יותר טוב) ובמקביל בנות רבות חוות חוויות דומות לזו שאת מתארת. הקבוצות החברתיות בגיל זה אינן סגורות או סופיות וייתכנו שינויים רבים. היום מישהי התרחקה ממנה ומחר מישהי תתקרב. הכל נזיל ולכן לא צריך להיבהל ממש.זה רק מאד לא נעים...
לא הייתי שוקלת מעבר לבית הספר הקודם בעיתוי זה. אם כן מעבר אז רק בתחילת שנה הבאה. חכו עד סוף השנה ואז תחליטו. בינתיים בשום פנים ואופן לא לשתף אותה בהתלבטות ובאפשרות. היא תדע שיש פתח מילוט ותפסיק לנסות להשתלב. תחליטי להחליט בחופש הגדול.
במחשבות על מעבר חשוב לשקול האם בטוח שהבעייה קשורה לכיתה הספציפית ולא אליה. אם הבעייה קשורה אליה, אפילו באופן חלקי, הבעיה עלולה לחזור על עצמה גם במקום אחר ולתת הוכחה חוזרת לקיומה. אז יהיה קשה יותר לאסוף את השברים...
בנוסף, לא נראה לי שכדאי לשוחח עם הבנות האחרות. עלולה להיווצר לביתך סטיגמה של מסכנה ונזקקת ומשם יהיה קשה לצאת. הבנות ה"מרשעות" עלולות לנצל מצב זה לרעה...
חשוב שאת כאם לא תתעררי אלא תשדרי לבתך אמון בכוחה ובכישוריה החברתיים. אם אתם לא תתרגשו יותר מידי (רק קצת ) גם היא תאמין בעצמה. תני לה כלים להמשיך ולנסות ליזום קשרים. מספיק להתחבר לילדה אחת. זו לא חייבת להיות המקובלת של הכיתה. במקביל תשאלי את עצמך האם יש בה משהו שמרחיק חברות ותחשבי כיצד ניתן להתגבר על זה. אם אין לך מושג מה, תבקשי מהמורה עזרה
כמו כן, נסי ליצור מצב בו יהיו לה חברות אחר הצהריים שאינן בהחלט מכיתתה. נגיד מחוג או שכנות.שלא תהיה תלויה בכיתה.
לפעמים לוקח זמן להשתלב במקום חדש. אני מקווה שעוד שנה זה יראה כמו זכרון של התחלה קשה וזהו.
אשמח להתעדכן
ליאת

מיטל שלום,

במכתבך עלו מס' בעיות מאד משמעותיות.
קודם כל, גישת הצוות בגן, ע"פי מה שכתבת, נראית לי קצת בעייתית.
אני גם לא אוהבת שמדביקים לילד תווית ומכנים אותו בשם (אסטרונאוט), כי גם אם אינו כזה, זה יילך איתו והוא יהיה כזה או יחוש כך.

לאור המצב הייתי נמנעת משימת הילדים באותו הגן. מספיקה להם התחרותיות שבבית.

אם לא טוב לו בגן, בוודאי שלא הייתי משאירה אותו שנה נוספת, אבל הייתי בודקת לעומק מהם הסיבות. אולי אלה סיבות שבגללן לא הייתי משאירה גם את הקטנה?

להוציא ילד בשלב כזה ולשים אותו בבית זה בעייתי. זה ילמד אותו שההתנהגות בה התנהג הביאה לכך שיהיה עם אמא, וזה מוטעה.

מתי הקטנה נכנסה? אין זה נכון להעביר דווקא אותה? עיקר הבעיה זה הנוכחות שלה?

אם הילד מתקשה ביצירת כישורים חברתיים הייתי מפנה אותך להדרכ הורית כיצד לפתח זאת אצלו.
הייתי גם מליצה ללמוד את נושא ההתמודדות של עימותים בין אחים כדי להקל על המצב הקיים.

תיארת פה מס' בעיות חשובות וניסיתי לכוון אותך לשאלות, שהתשובות עליהם יפנו אותך לנתיב הנכון.
בהצלחה!

נעמה.

קודם כל תודה רבה על תשובתך המהירה.

בקשר לתוית האסטרונאוט, הערתי להם על זה שלא יהיה כנבואה שמגשימה את עצמה ובכ"ז, שוב לדעתי העיניין שלא טוב לו בגן זה פשוט כי הוא בוגר פיזית ושיכלית לגילו ממש באופן שכשהוא עם ילדים גדולים ממנו הוא משחק ומשתתף ובגן הזה כמעט ואין בוגרים הרבה קטנטנים זה פעוטון מגיל שנה עד 3 וחצי כשטווח הגילים נע יותר לכיוון המרכז שנה וחצי שנתיים וחצי והוא לא מוצא את עצמו מהשיעמום..

עכשיו כשאחותו ניכנסה לגן (לפני שבוע לשאלתך,) פיתאום הגיע לו "צעצוע" קרוב מהבית שהוא כניראה מרגיש צורך לגונן עליו וקצת יותר מידי אז את רוב זמנו ומירצו הוא מפנה לעיניין השמירה עליה וכמובן שהיא די סובלת מעיניין הלחץ שלו וזה שהשמירה שלו לא מתבטאת רק כמניעה של ילדים אחרים לשחק איתה אלא גם כהרגלו מניעה שלה לשחק בכל דבר שניקרא לידה הוא חוטף וממש גובת בחוסר חיים בשבילה.. ובכל פעם כשהגננות מעירות לו כועסות עליו על העיניין אז זה מחריף עוד קצת את הריגשי שהוא נתון בו ואת התינוקיות שיוצאת ממנו לאחרונה.. ומצד שני אגב הוא מתרפק עליה חושן שלי אחותי שלי הקטנה ומחבק..

כשאני אומרת תינוקיות אני ממש מתכוונת לזה, אם זה הפיפי שעושה במיכנסים במספר פעמים לאחרונה אם זה במקום לדבר כמו בוגר כרגיל הוא מצביע ואומר אזה (את זה) או שמחקה את השפה של אחותו יתות במקום לישתות ננה במקום בננה וכו' הבכי היללני במקום לדבר ולהסביר מה הוא רוצה,

להפריד בניהם ל2 גנים שונים אין לי מצב, אני לא עובדת ו2 ילדים ב2 גנים פרטיים שונים כשהגן השני הרבה יותר יקר ורחוק זה מעבר לתקציבי. אני עכשיו קיבלתי הצעה להשגיח בבחינות בגרות ולכן קיבלתי את ההחלטה להכניס אותה כעת לפעוטון איתו,

אז להבנתי לדעתך כדאי אולי להוציא אותה משם ולמצוא לה סידור רק לימים שבהם אשגיח.. שזה למעשה עבודה לחינם כי על כל 22 וחצי שח לשעה שארויח אצטרך לשלם 20 ש"ח לשעה למטפלת הזמנית..
אני אגב גרה במקום שאין כמעט עבודה לנשים לכן קפצתי על ההזדמנות אבל אם זה ישפיע לא טוב על הילדים אולי אאלץ לוותר...
תודה בכל אופן על העיצה.. אני אחשוב עוד קצת מה עלי לעשות.. ואשמח לשמוע אם יש לך עוד משהו להוסיף.
מיטל.

בספטמבר הקרוב הוא כבר יהיה בגן מועצה והיא בפעוטון הזה לבד אגב כשהוא לא לידה הן אומרות שהיא מסתדרת ניפלא. ונישאר לו 3 חודשים להיות בפעוטון הזה..

ובנושא אחר.. האם את עובדת באיזור דרום ובאר שבע? כי שמתי לב שלמדת בבן גוריון.. אם אפנה ליעוץ פסיכולוגי כלשהו זה יהיה רק באיזור. אני גרה שעה מבאר שבע לכיוון דרום...

שוב תודה.
ויום מקסים.

מיטל היי,

הייתי נמנעת בכל מקרה מהנוכחות שלהם יחד באותו הפעוטון. זה לא ישפיע לחיוב על שניהם, וחבל.

אם יש לך אפשרות, המתיני לכך שיעבור מסגרת ורק אז העבירי אותה לשם.

במקביל, בקשי מהגננות ליצור בעבורו אתגרים ולחבר אותו לילדים הגדולים יותר בשעות הפעילות.

כשילד נמצא במסגרת שאינה עונה על צרכיו, לא רק שאינה תורמת אלא גם מזיקה.

אני נפגשת עם לקוחות גם באיזור קסטינה, אך חשוב להדגיש שאיני פסיכולוגית, אלא יועצת ומנחת הורים.

אשמח להפנות אותך למאמרים שכתבתי בנושא אחים באתר שלי: naamash

בהצלחה!

להלי שלום,

ישנם ילדים שפשוט אינם אוהבים מגע...

כדי לא לחזק התנהגות זו עליכם להמנע מהתניות ומכפייה. כלומר: כשקונים לילד מתנה או נותנים לו דבר מה, לא להתנות את זה בקבלת חיבוק או נשיקה.
עליכם לבקש את רשותו ואם הוא מסרב, לכבד את רצונו. להבהיר לו שאתם תמיד תאהבו אותו, גם כאשר יאמר שאינו אוהב אתכם.
אתם צריכים לכבד את רצונו ולתת לו את התחושה שזה בסדר והוא לא חייב.

לא לסחוט רגשית ולומר: "אבל אמא נעלבת.." וכיוצא בזה.

כמו שאמרת, אתם זוג חם ואוהב ולכן הדוגמא האישית שתתנו מספקת.
איסרו גם על סבתות וייתר המשפחה לקחת אותו ולהרים "בכוח".

הוא לבד יבוא אליכם ויבקש מגע כשתפסיקו להראות לו עד כמה אתם רוצים וזקוקים לזה ממנו.

סבלנות.

חג שמח,

נעמה.

לירן שלום,
יש לך "צרות של עשירים", אפילו עשירים מאוד... נהדר להיות הורה לילד כ"כ מוכשר. נראה שלבנך יש לא רק כישרון, אלא גם דחף אינטלקטואלי גבוה - מבקש ללמוד ולהעמיק במה שמעניין אותו. לכן הייתי ממשיכה בקו של ההמלצה שניתנה לכם במכון של אריקה לנדאו, דווקא לחזק את התחומים האחרים. ייתכן שזה מקרי, אולם הבחנתי כי לא סיפרת דבר על הכישורים החברתיים שלו, איך הוא מעדיף לבלות את שעות הפנאי שלו, ולא ציינת היבטים אישיותיים כמו חוש הומור, וכדומה. כל אלו הם תחומים חשובים מאוד לילדים, לא פחות מהחלקים הקוגניטיביים. נראה לי שחשוב להמשיך ולהציע לילד סביבה עשירה בגירויים ככל שניתן, ולאפשר לו להתעמק במה שמעניין אותו באותה התקופה. במידה ואת רוצה לרשום אותו לחוג כלשהוא, כדאי לבדוק את האפשרות של חוג חוויתי (ג'ודו, קאפוורה, יצירה וכדומה) כדי לעזור לו לפתח תחומים נוספים.
לטעמי אין טעם באבחון נוסף, שכן ברור כי הפוטנציאל השכלי קיים, ובשילוב של הסקרנות שלו ושל הסביבה העשירה שאתם מספקים, הוא יתפתח היטב.
בהצלחה ובהנאה,
שירי

אורית שלום,

אני מבינה שניסית מס' דברים.
השאלה היא כמה זמן ניסית כל דבר והאם היית עקבית.

כשמנסים דרך מסויימת צריך לנסות אותה שבועיים. רק אז תדעי אם זה באמת עובד.

כשילד מרביץ, התגובה שלך צריכה להיות נחרצת: בבית הזה לא מרביצים! לאחוז לו את הידיים ולא להרפות, גם כאשר הוא בוכה.
יש ללכת איתו להרגע בחדר אחר. רק כשהוא נרגע, ומצהיר שלא מרביצים, את תאפשרי לו לצאת מהחדר.
"לא נעים לי" זה עדין מידי. לא חד משמעי.
בכל מצב בו הוא מרים ידיים, להפסיק מיד את הפעילות וללכת להרגע. גם לא להמשיך אותה אחרי.
אם נמצאים בגן המשחקים או בכל מקום אחר, מתקפלים וחוזרים הביתה. ילד צריך לדעת שיש לו מה להפסיד.

אני מאמינה שאת מסוגלת לעמוד בזה לבד. במידה ולא, פני להדרכה הורית.

שלום
הבן שלי בן 4 בכל פעם כאשר הוא מתעצבן או לא מקבל את מבוקשו הוא מתחיל לבכות בחוזקה, לצעוק לי או לאבא שלו , אני יפוצץ אותך, אני יפרק אותך, חוצפנית ומרביץ לי מכות ממש ממש חזקות, נותן לי בעיטות אגרופים מושך לי בשיער, נושך, ממש מבייש מדאיד ומלחיץ ואין לי את הכילים להתמודד עם הדבר הזה.
יש לו אח בן 6 ואח בן 3 שאינם מתנהגים כמותו,
כאשר הוא מתחיל להתנהג כך ואי אפשר לעצור אותו אני תופסת אותו בחוזקה ולפעמים נותת לו מכה מאוד חזקה , מחוסר אונים, כאשני שולחת אותו לחדר הוא שובר שם דברים, בועט בדלת עד כדי כך שהוא כמעט שובר אותה
ואחרי כמה זמן הוא נרגע ואני ממשיעכה להתייחס אליוו בכעס ודואגת כל הזמן להזכיר לו את המעשה הנורא שהוא עשה, ואז הוא מתנהג יפה ומתנצל אלף פעם עד הפעם הבאה....
אני ממש כבר חסרת אונים ואיני יודעת מה לעשות איתו
בבקשה בבקשה אם אפשר עיצה מקצועית

דקלה שלום,

ילד מגיע למצב חוסר אונים שכזה בשל חוסר התגובה.
המקרה שאת מתארת מצריך שיקום סמכות הורית והצבת גבולות נוקשה. הייתי נוהגת בו בכל התנהגות, קלה כחמורה.הילד לא יודע "מי הבוס".
הילד צריך לדעת שיש לו מה להפסיד בכל התנהגות, ומה ההשלכות של מעשיו.

המצב שאת מתארת מצריך עזרה מקצועית, מעבר לעצה.

את מוזמנת לקרוא מאמרים שלי באתר זה או באתר שלי.

קראי והתמידי על הטיפים.

בהצלחה!

נעמה.

דורין היי,

בדרך זו את מאפשרת לו לנהל אותך.
בנך צריך לדעת שיש דברים שחייב.
את מתארת פה התנהגות מאד שכיחה לגיל הזה. הרצון למרד, לעצמאות, בדיקת גבולות והצהרה של "אני הבוס".
יש אפשרות לנסות את שיטת התמלוגים: אחרי מס' ימים של מדבקות בעבור הצלחותיו להתארגן בזריזות, הוא יבחר מתנה.
יש אפשרות לתת עוגיה בכל בקר רק כאשר הוא מסיים את התהליך.
יש אפשרות לעשות תחרות ומי שמתארגן מהר יותר מנצח.

יש גם אפשרות להסביר לו, לתת לו לבחור בין שתי אופציות, ואם הוא לא בוחר, לבחור בשבילו. להרים למקלחת, לבצע את הדברים למרות בכי והתנגדות, ולאחר כמה ימים, זה ייגמר, רק כי הוא יבין שאתם נחושים.
בכל מקרה,
אם תהיי עקבית ונחושה, התק' הזו תעבור.

בהצלחה!
נעמה.

שלום לך,

בנך צריך לדעת שכדי ללכת עם מישהו, בין אם הוא מכיר אותו ובין אם לאו, הוא צריך את אישורך והסכמתך.
כך, לא תגרמי לחרדה מזרים אך גם תבהירי את הנק' שללא הסכמתה של אמא חל איסור על כך. חל איסור גם על הזמנת ילדים הביתה בלי בקשה מראש מאמא.
אלה דברים שילד יכול ללמוד.

לגבי חוסר יכולתו לשחק לבד: האם בכל השנתיים שבילית איתו בבית, איפשרת לו לשחק עם עצמו או שתמיד שעשעת אותו והעסקת אותו?

לפי ויניקוט, אמא מספיק טובה זו אמא שגם מתסכל את בנה ומאפשרת לו להתמודד לבד.
האם תמיד היית שם והתערבת במשחקיו, או נתת לו את האפשרות להעסיק את עצמו?
גם היום, בבית, הקפידי על זמן בו הוא יעסיק את עצמו, בכדור, פאזל או מגדל קוביות.

נסי זאת.

נעמה.

שלום לך.
אני מסכימה איתך שהילדה מראה סימני מצוקה. גם קשיי ההתנהגות, כמו ההרטבה והפחדים מעידים על קושי רגשי. למעשה נשמע שיש גם סיבות אובייקטיביות למצוקה. גם בלי מילים, היא מבינה, אפילו באופן לא מודע שמשהו לא בסדר. היא מפחדת ואינה מרגישה בטוחה.
זהו מצב שמצריך טיפול והתיעצות פסיכולוגית מעמיקה יותר מאשר ניתון לתת בכמה פסקאות. חשוב שתפני ותקבלי הדרכה מותאמת לגבי הדרך להתמודד עם הילדה תחת המחלות וחוסר היציבות הקיים. אני לא בטוחה שנוקשות היא הפתרון הכי מתאים בנסיבות האלה... חסרה לי הרבה אינפורמציה.
אל תוותרי. לכי לחשוב עם בעל מקצוע.
אשמח להתעדכן
הרבה בריאות ושלווה
ליאת

לא אכפת לי שתענה לי גם מישהי אחרת זות לא חייבת להיות שירי

שלום לך,

נראה כי את עושה טעויות , מודעת להם ועדיין לא מרפה.
יכול להיות שדווקא מעורבות הייתר שלך היא הגורמת למצב.
האם בנך שמח כאשר הוא מקבל ציונים טובים? איך הוא מגיב? איך הוא מתמודד עם כשלון?

עשי איתו שיחה ובה נסי להבין מדוע אינו רוצה להכין ועד כמה מעורבותך היא הגורם.
בנו יחד הסכם בו יהיה ברור מה יקרה אם לא יעמוד בו ומה יקרה אם כן.

אפשרי לו להכשל. הביעי חוסר עניין. זה רק ילמד אותו עצמאות.
כרגע הוא מרגיש שהוא עושה זאת בשבילך. הוא למד את הדרך "להעניש" אותך.
עלייך להמנע מלנסות להגשים עצמך דרכו.

בהצלחה1
נעמה.

נעמה שלום ראשית אני רוצה להודות לך. גרמת לי להבין דברים שבעצם ידעתי אך התקשתי ליישם.
לשאלתך, כאשר בני מקבל ציון טוב נראה כאילו זה לא ממש מעניין אותו, הוא יכול להגיע הביתה ולא לספר לי בכלל על המבחן עד שאני לא שואלת. ונראה שאני מרוצה יותר ממנו מהציון הטוב. הוא שמח כאילו בגלל שאני שמחה. נראה שגם כישלון לא משפיע עליו במיוחד הוא מכניס את המבחן עמוק לתיק ושוכח ממנו. פעם אחת קרה שקיבל ציון נמוך וחבר צחק עליו והוא מאוד נפגע נעלב ובכה.
כששאלתי אותו מדוע לא רוצה להכין שיעורים אמר לי שהוא לומד מספיק בכיתה ואין לו כח להמשיך גם בבית. (בכיתה הם אכן עובדים קשה אין רגע דל). אני נזכרת שביקשתי ממנו לא מזמן להגיד לי אם הוא מתכוננן להכין שיעורים היום והוא אמר לא יודע. התעקשתי שיגיד כו או לא והוא אמר שאם יגיד לא אני אכעס.
אני מודה שקשה לי מאוד להביע חוסר עניין כי אני מרגישה שהכישלון שלו לכאורה מצביע עלי. איך אני יכולה להשתחרר מהמחשבה המוטעת הזאת?

אור היי,

העבודה של הרבה הורים בנושאים שכביכול קשורים לילדיהם, היא עבודה עצמית שלהם.

עלייך לבדוק עם עצמך מה את מנסה להוכיח בהצלחתו. מה היו החוויות שלך כילדה מנושא שיעורי הבית והלמידה. איפה ההורים שלך היו בתמונה.

האם את רוצה שיהיה דומה לך? האם את מנסה לעבור חוויה מתקנת דרכו?

מה יקרה אם באמת ייכשל? מה כבר יקרה? האם הצלחתו בלימודים חשובה יותר על פני המערכת היחסים ביניכם?

תראי איך את מסוגלת לצאת איתו לסרט או לבילוי אחר, מבלי להזכיר את נושא הלימודים ומבלי להתנות את הצלחתו.
כך תרוויחי את הילד שלך ואת אמונו חזרה, וסביר להניח שבסופו של דבר תרוויחי תלמיד טוב.

בדקי עם עצמך, האם את צריכה הכוונה מעבר לנושא זה? האם את יודעת "לשחרר" ולאפשר עצמאות לילד? אם לא, פני להדרכה הורית. פגישה או שניים יעזרו לך להתמודד טוב יותר.

נעמה שלום רב.
אני חוזרת אליך שוב בעניין שיעורי הבית של בני.
בעקבות מעורבות היתר שלי הצעת לי לבנות יחד איתו הסכם בו יהיה ברור מה יקרה אם יעמוד בו ומה יקרה אם לא. בנוסך הצעת לי לאפשר לו להיכשל ולהביע חוסר עניין כדי ללמדו לעצמאות ולהרויח את הקשר איתו.
אכן הרפיתי ואני מנסה להביע חוסר ענין אך מה שקורה זה שהוא לא מכין שיעורים ולא לומד למבחנים ובשעה 16:00 בדיוק יוצא לשחק עם חברים וחוזר בערב. אני שואלת האם לאפשר לו זאת או להתנות לו את היציאה עם החברים בעשיית ש"ב? כי מה שקורה זה שהוא רק משחק ומבלה כל היום והלימודים בכלל לא מעניינים אותו. האם להניח לו רק לשחק כל היום?
אם אני מתנה לו את השיעורים ביציאה לחברים אני שוב ניכנסת איתו לפינות של ויכוחים בכי ועצבנות. מה לעשות? תודה אור

אור שלום,

עניין המשחקים צריך להיות חלק מההסכם , מהחוקים ומהכללים.

שעות המשחקים גם הם שעות מוגבלות.

פעם בשבוע תשבו על ההסכם, לראות מה יש לחדש בו, ואז הכניסי זאת. לא כהתנייה אלא כהגדרה: אלה הם שעות שאמורות להיות לשיעורים (אם לא תעשה זה בעיה שלך, אבל בהם אין מחשב\ טלויזיה או משחקים עם חברים), ואלה הם שעות למשחקים.
ואז הכל ברור יותר.

אם יעשה שיעורים ויסיימן קודם, יוכל לצאת מוקדם יותר. ציינו זאת בהסכם.

היי סבלנית,

נעמה.

שלום מור
בין השורות נשמע לי שאת יודעת נהדר איך להכין אותה לניתוח אך הבעייה היא שאת מודאגת שהדאגה שלך תשפיע עליה. את צודקת. מותר לך להיות טיפה מודאגת אבל לא יותר מידי פן תשדרי לה דאגה ולחץ. את יכולה לנסות להרגיע את עצמך ע"י נשימות עמוקות, דמיון מודרך, ריצה , בכי או כל דבר שאת יודעת מנסיון שמרגיע אותך. רצוי שיהיה אדם נוסף בסביבה שיוכל לתמוך בך בזמן שאת תומכת בביתך. אלפי ניתוחים כאלו עוברים בהצלחה וגם זה יעבור ומהר. אני לא מבינה ברפואה אבל עד כמה שידוע לי זה באמת ניתוח פשוט בגיל הזה. ..יהיה בסדר...
לגבי מה לאמר לה: כמו שעשית עד כה. לחכות עד כמה ימים לפני, לתת לה את כל האינפורמציה ברמה המתאימה לה. משהו כמו " יש לך משהו בתוך הגרון שחוסם ומפריע ל... ולכן צריך להקטין אותו קצת. יש כאן רופאים שיכולים לעשות את זה בקלות ולתקן את הבעייה. קודם יתנו לך משהו שיעזור לך להירדם וכשתקומי זה כבר יהיה אחרי התיקון. אולי זה קצת יכאב אבל תוכלי לאכול הרבה גלידה וחוץ מזה אני יודעת שאת ממש גיבורה. אחרי שהכל יסתדר נעשה מסיבה גדולה ואת תבחרי ..."
מקווה שעזרתי
שיעבור לך הזמן מהר עד הניתוח
בריאות והנאה
ליאת

שלום נעמי

הצבת גבולות בגיל זה היא חשובה ופועלת לטובת הילד וההורה כאחד. נשמע כאילו הוא בודק את הגבולות (וזה בסדר שבודק) וחשוב להגביל אותו כאשר עובר את הגבול שקבעתם. מה זה לוקח את שחפצה נפשו. אמרת לו לא - אז תקחי ממנו, תכעסי. תבהירי שאת אמרת לא ואת מתכוונת לכך. נחרצות ועקביות הן מילות הקסם.
את אומרת שאינו מקשיב לכם ואינו מתרגש מאיומים. כדי שילד יתייחס ברצונות לאיומים צריך לממש אותם. תמיד ובאופן עקבי. קודם להזהיר ולאיים ואח"כ לממש. איום בלי מימוש רק מחליש את ההורים.
כאשר בוכה בכי הסטרי, את מתרשמת שמפעיל מניפולציה או שבאמת סובל ? האם מתנהג כך עם כולם או בעיקר איתך? מה לדעתך יקרה אם לא יקבל תמיד את מה שרוצה? מה עובר לך בראש כשבוכה ?

לילי שלום,
ההתלבטות לגבי הגן היא הזדמנות עבורך להעריך ולבדוק את הכישורים והיכולות של בנך, במיוחד בהיבט החברתי בו מדובר, וגם לאבחן מה החלקים החלשים יותר שלו וכיצד ניתן לעזור לו בהם.
התמונה לגבי הכישורים החברתיים של בנך אינה ברורה, כיוון שאת מתארת מספר דברים סותרים - לדעתך אין לו חברים, הוא טוען שיש לו, הגננת אומרת שהוא חברותי, ואת אינך מזמינה לו חברים מהגן בשעות אחהצ. נראה לי שיש מעט עירוב בין התגובות שלך כלפי צוות הגן וההרכב החברתי-סןציואקונומי שלו, לבין תפיסתך את התנהלותו של בנך. לפיכך כדאי מאוד שתתייעצי עם פסיכולוג הגן שיוכל לערוך תצפית על הילד ולומר לך כיצד הוא מתרשם ממנו באופן יותר אובייקטיבי.
בנוסף, במחשבה על המעבר לגן אחר, יש לשקול גם לאיזה בית ספר הולכים הילדים מכל גן, והיכן בנך צפוי ללמוד בכיתה א'. כמו כן, לא ברור האם בגן הסמוך יהיו הורים ממעמד סוציואקונומי אחר, ומה ידוע לך על איכות הגן האחר והגננות ששם. נראה לי שכדאי לבדוק גם היבטים אלו בטרם את מקבלת החלטה. אגב, סביר להניח שבנך יאמר לך שאינו רוצה לעבור גן שכן ילדים אינם חובבי שינויים. אם את מתרשמת לאחר מחשבה עמוקה ושקילת כל הפרטים, ולאחר שיחה עם פסיכולוג הגן הנוכחי, כי כדאי להעביר את בנך גן - עשי זאת, ועזרי לו שם להסתגל חברתית ע"י הזמנת חברים ועידוד פעילויות חברתיות משותפות.
בהצלחה,
שירי

שירי שלום תודה על תשובתך. לגבי מה ששאלת הרי לך התשובות:
לידיעה כללית,בני מבקש ללכת לחברים ואף רוצה להזמין אליו הביתה חברים אך אני לא מסוגלת לעשות זאת מכיוון שההורים שם נורא גאותנים בשל מי שהם (מעמד כלכלי גבוה ולא מזרחים, אגב לי אין בעיה לטפח קשר עם אשכנזים אך נדמה שלהם יש ומרגישים זאת לפי המבטים שלהם ובזה שאפילו שלום לא אומרים). יש לציין שביתנו קטן(ולקראת בניה)
לגבי פסיכולוג אינני יודעת כיצד עושים זאת.
והמעבר שאני רוצה לבצע יהיה לגן לידו שבו מהגיעי לשם כל בוקר יודעת אני כי יש שם הורים הרבה יותר נחמדים וגם 3 ילדים מהגן שהיה בו לפני שנה. הסיבה העיקרית היא הגננת שממנה אינני מרוצה וכמובן ההורים -שבגללם אינני יכולה ליצור לבני חברה לאחר הצהרים. בנוסף אני יודעת מהמלצות שהגננת והסייעת שבגן הצמוד הן מעולות.
אשמח אם תחזרי אליי