פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב. העברנו את הבן שלנו, בן 4, לפני מספר ימים גן, בשל תלונה שלנו על הגננת. בגלל הנסיבות לא הספקנו להכין אותו למעבר כמו שצריך, והוא נקלט בגן החדש מהיום למחר, עם הכנה שלנו יום לפני. אמרנו לו שיש גן שבו הילדים שמעו עליו ומאוד רוצים שהוא יהיה איתם בגן. הוא כבר יומיים בגן החדש ומשתלב נהדר. רק פעם פעמיים אמר שאינו רוצה לגן החדש, אבל לא בכה או התנגד ללכת. בשל הסיטואציה גם לא התקיימה מסיבת פרידה מהגן. למרות שהמעבר בסך הכל "חלק" עד כה, אני חוששת מאוד מהשלכות רגשיות בגלל שלא היה תהליך ולא היתה פרידה מסודרת. רציתי לדעת האם לדעתכם כדאי לעשות מפגש פרידה מהגן הקודם למרות שהוא כבר עבר (האם לא יבלבל אותו יותר), ומה אני יכולה לעשות או להגיד לו כדי להקל על השינוי הפתאומי ולמנוע השלכות רגשיות לא טובות. אציין שאנו גרים ביישוב קהילתי, ואמרנו לו שהחברים נשארים חברים שלו והוא יוכל לפגוש אותם אחר הצהריים. המון תודה מראש.

טל ופז, שלום, אשמח לייעוצכם.


אני נשואה, אמא לשלושה ילדים והצעיר הוא כמעט בן 11. לאחרונה החל את גיל ההתבגרות.
בשבועות האחרונים שמתי לב להתנהגות משונה שבאה לידי ביטוי בתגובותיו של הבן..תגובותיו לגילויי חיבה כאלה ואחרים של בעלי כלפיי (פרחים....). לפני שלושה ימים קיבלתי פרחים מאבא של בני (בעלי) ובני הגיב בדמעות.. הוא פורץ בבכי גם כשהוא רואה אותנו אוחזים ידיים..
מדוע זה קורה? מה זה אומר? האם זה נורמאלי?

המון תודות

שלום

בן 8 חודשים כבר מזה תקופה שכשאני מחליפה לו חיתול או בעת אמבטיה הוא מייד אוחז באיבר מינו בכוח... כשמורידה לו היד כועס ומתעצבן .. גם ששמה לו חיתול מתעצבן ממש.. לאחרונה אנישמה לב שהוא מנסה לגעת מעל החיתול או המכנס ואוחז.. זה נראה לי ממש מוזר במיוחד שמנסה גם אם הוא לבוש.
האם זה טבעי? מה עליי לעשות לאפשר ? לנסות להסיח את דעתו? להוריד יד? אמת אותי זה מרגיז!
תודה

שלום,
בני בן 6 חודשים נולד לאחר הריון סבוך במיוחד.. ומתוח במיוחד בו הייתי בשמירת הריון קפדנית 8 חודשיים רצופים ועברתי ים של בדיקות.
הוא ילד בריא ומופתח מעבר לגילו (כבר זוחל, ממלמל..). הוא רגיש במיוחד (לדעתי) ושם לב לדקויות למשל, מכל הבגד שם לב לכפתור הכי קטן.
אורח החיים שאנחנו מנהלים לא פשוט. מתניידים הרבה בין הצפון למרכז. בכך שבמרכז אין לנו מעגל חברתי ובצפון משפחה וחברים. אני עדיין בחופשת לידה (הארכתי) בכך שיוצא שאם אנחנו במרכז שבועיים אז הוא לא נחשף לאינטראקציה עם זרים ואם אחר כך נהיה בצפון שבוע אז יהיה מוצף בסבים וסבות, קרובי משפחה וחברים.
לאחרונה הוא מתפרץ כשזר מתקרב אליו (אפילו הסבים). הוא בוכה הרבה ובכלל הוא התחיל לבכות הרבה גם אחרי שחוזרים מהצפון וההצפה כבר איננה. נהיה רגיש במיוחד רוצה כל הזמן להיות על הידיים, בתנוחה מסויימת..ואם מחליפים תנוחה מתפרץ בבכי שיכול להימשך שעה עד שעה וחצי רצוף.
מאז שנולד הוא ער יותר בלילה בכך שיוצא שלא יושן לפני 5 בבוקר בדרך כלל. זה גם מאוד מקשה עלינו.
הוא גם מסרב לשחק לבד ונדיר מאוד שהוא על השטיח לבד (בעודי עדיין בחדר) ומשחק כמה דקות ללא היותי צמודה ממש אליו.
לפעמים אם מכבים האור למשל בהיותי חצי ישן ויונק מפסיק לינוק ויכול להתפרץ בבכי ובהתקף עצבים קשה. הרגישות שלו והרצון שלו להיות צמוד אליי או לאבא שלו כל הזמן מקשה עליינו מאוד.
בנוסף אני לא מצילחה להכניס אותו לשגרה של שינה ואוכל. התחושה שלי שהוא רגיש ואנחנו מקשים עליו במעברים שעושים. מה ניתן לעשות להרגיעו והאם באמת מעברים כגון המתוארים משפיעים על תינוקות בגיל הזה ? מה עדיף לנסות לחשוף אותו יותר לאנשים או להימנע ממפגש??

תודה

שלום,
הילד שלי בן 9 וכשהוא צופה בטלויזיה, בשיעור או כשהוא מתרגז מכניס דברים לפה.
דברים כמו שלט, יד, אצבע, מחק וכו'.
אני כמובן מעירה לו והוא ישר מוציא, אבל לאחר כמה שניות מכניס שוב באופן אוטומטי.
רציתי לדעת איך אפשר לטפל בעניין זה.
אודה לכם על תשובתך.

בננו בן העשר בחר בחוג סריגה בביהס. מתוך מבחר חוגים.
אנחנו מאוד חוששים מסטיגמה והשלכות חברתיות.
למרות ההסברים שלנו הוא נחוש לא חושש. לא בטוח שהוא קורה ורואה את הדברים נכון. אבל יש לנו ספק בהחלטה שלנו לא לאפשר שלו ללכת לחוג.
נשמח לדתעתכם בנושא

הי
בתי בת 8 חודשים. אני איתה בבית ומתכננת להיות עד שתהיה בת שנה וחצי. מגיל חודשיים ואיני מגזימה..היא מסרבת ללכת לידיים זרות ומגיבה בבכי ומצוקה. מאד היוולדה היא רואה את הסבתות 2- 3 פעמים בשבוע כל אחת, בדרך כלל כשאני נוכחת מכיוון שהן באות לעזור גם עם הבנים שלי תאומים בני 4. במידה ואני משאירה אותה לבד עם אחת הסבתות לכמה שעות בין פעם לפעמיים בשבוע...היא צורחת ובוכה ללא הפסקה...גם במשך כמה שעות רצוף ועד שהיא כמעט נחנקת מבכי. הסבתות חסרות אונים...גם אני וכמובן היא. חשוב לציין שכשאני או בעלי חוזרים היא שבה להיות צוהלת ושמחה באופן מיידי. אני חשה שזה נעשה קיצוני ולא משתפר אלא מחמיר ככל שהיא גדלה על אף שהיא כבר מכירה את הסבתות...אמורה לחוש מידה של ביטחון איתן.. אני אובדת עצות בעניין....איני רוצה להפסיק את הלימודים ואיני חושבת שזה נכון...אשמח לכל עצה או פתרון
תודה

שלום

הבובה האהובה של הבן שלנו (4.5 שנים) שלי אבדה(אבדה - כי הוא מעולם לא הוציא אותה מהבית וככל הנראה המנקה זרקה אותה בטעות).
הוא כמובן עצוב מאוד אבל הוא לא מתנהג באובססיביות לגביה. אנחנו עצובים בשבילו בייחוד כשהוא לא "אשם" במצב.

אני ובן זוגי מבקשים לדעת מה מומלץ לעשות מהאופציות הבאות:

1. לרכש בובה זהה שתגיע תוך חודש ואז לומר לו שהבובה נמצאה ולהסתיר שהבאנו תחליפית?
2. לתמוך בו ולנסות לעזור לו להתגבר על העצב?
3. עצה אחרת?

תודה ,
שינה

יש לי שני בנים בני 11 ו-9 הם מאוד קשורים אליי
ואני לפניי לידה שלישית
בזמן האחרון שניהם נכנסו לחרדות במיוחד הבן הגדול
האם זה טיבעי בגיל הזה שיהיה להם קשה עם הנושא?
הם אומרים שמפחדים להשאר לבד, ומפחדים שיקרה לי משהו

שלום,
לבן זוגי יש ילד מנישואים קודמים שהוא לא בקשר איתו או עם האמא שלו מאז שהילד היה בן שנתיים.
יש לנו 2 ילדים (שנולדו לאחר מכן), והגדולה שהיא בת 10, מצאה את תעודת הזהות של בעלי וראתה בספח את שמו של הילד והחלה לשאול עליו.
איך אפשר לספר לה ומה בדיוק כדאי לספר לה?
אודה מאוד על סיוע בנושא

הילדה שלי כמעט בת 9 איבדה את הסבתא מצד האבא לפני כחודש והולכת לאבד את הסבא שלה מצד האמא בקרוב מאוד בגלל מחלה קשה.

כשאיבדה את הסבתא היה לה קשה וביקשה לדבר עם יועצת בית הספר. מסתבר שהיו לה חרדות שגם אני, האמא שלה תמות. החששות האלה נמוגו בשיחה והיא מאז בסדר גמור. כעת עם מותו הצפוי הקרוב של הסבא שאותו היא מאוד אוהבת, אני צופה שיהיה לה קשה מאוד. איך אפשר להקל עליה? מדובר במוות של סבא וסבתא בתקופה של כחודשיים. מאוד מודה על העצה!

שלום רב,
ביתי הצעירה בת 4.7, יש לה אח גדול בן 7.5
ילדה נבונה ומתוקה.
השנה אמורה היתה להשאר בגן טרום חובה אך החלטתי להעבירה לגן חובה כך שתהיה שנתיים בחובה במקום שנתיים בטרום. היא עברה עם חבריה הטובים שרובם בגיל חובה אך יש עוד 5 בגיל טרום.
מבחינה לימודית היא ממש מתקדמת. מבחינה חברתית הכל תקין, מוזמנת לחברות וחברות אליה.
מבחינת התנהגות בשנה שעברה היתה מאוד לא עצמאית, אך לצערי זה לא משתנה על אף שנמצאת עכשיו עם גדולים ממנה. למשל היא לא משתפת פעולה בבוקר מבחינת התארגנות וכל הזמן צריך להעיר ו"לאיים" שלא תלך לחברה או חוג או טלויזיה וכו... היא מתעצלת לאסוף משחקים וכל בקשה נענית תחילה ב"לא".
בשבועיים האחרונים החלה להכניס את השיער לפה ובשבוע האחרון שברה משחק בגן, משקפיים של ילד ואת הקשת שלה.
לאחר שיחה איתה הבנתי גם שהיא נרתעת מהגננת.
דיברתי עם הגננת שאמרה שתנסה לשבח אותה יותר ולתת לה תשומת לב ותבדוק אם יש חשש לאי ויסות תחושתי.
היא גננת נהדרת ואניי משבחת אותה בפני ביתי על מנת שתתקרב אליה ולא תירתע.
האם טעיתי בהעברתה לגן עם גדולים יותר?
איך כדאי לעזור לה ולנו?
סליחה על האורך ותודה רבה

הי
ילדה בת 3 וורבלית מאוד כאשר אנו בחברת ילדים מהגן אם מישהו לא עושה מה שהיא רוצה או אם היא כועסת היא "מעליבה"אומרת אני לא חברה שלך אני לא אוהבת אותך אני לא רוצה אותך וכו (בצורה מאוד הפגנתית לעיתים גם למבוגרים מיתנהגת כך ואלינו)
עושה זאת גם לילדים שהיא כן אוהבת וכן אומרת שהם חברים שלה
אותי זה מביך באופן כללי אבל יותר מדאיג אותי העיניין החברי
איך יהיו לה ככה חברים?
איך להגיב?
תודה

שלום רב,
בתי עוד מעט בת 7, ילדה חכמה, חושבת, מתוקה, רהוטה, נדיבה, שקטה ומצחיקה. כשהיא רואה את אחותה הקטנה היא הופכת לילדה אחרת ונהיית רועשת ותזזיתית ובעיקר פראית מדיי ליד אחותה. נצמדת לה לפנים, טופחת לה על הראש, חוסמת אותה עם הרגל, מנופפת בגפיים. היא גם כמעט לא מדברת לידה, אלא נוהמת ומשמיעה קולות. בנוסף, נעלבת מהתינוקת כשזו הודפת אותה או מייללת החוסר שביעות רצון. בנוסף, חחוטפת לה צעצוע ומסרבת לחלוק...
כמובן שהתנהגות זו גוררת הערות מאיתנו ההורים, אבל היא מתעלמת וכאילו לא שומעת, מה שמוביל לריבים איתה. בסופם היא כועסת מאוד.
יש לציין שלפעמים היא אומרת במפורש שחבל שאחותה נולדה ושהיה כיף יותר לפני כן. זה מקובל עליי אבל מטריד אותי מאוד עוצמת השינוי בה והעובדה שהיא לא מתרגלת אחרי שנה וחצי. בנוסך, אני מרגישה שהיחסים איתה מתערערים ושהיא מתמלאת בתסכול וכעס.
אודה לתשובתכם, אורלי.

שלום רב,
ילדי בן 9 וחצי הוא ילד לכם חברותי שנון ושמח
לאחרונה ( כחודש בערך)
מצב רוחו השתנה
הוא מגדיר את מצבו כחרדות הוא בוכה לעתים קרובות בעיקר בלילה שהוא לבד
לאחר שיחות עימו התברר לי כי זה קורא לאחר רגעים יותר שמחים
כלומר לאחר אירוח של חברים ואז חזרה לשיגרה בסוף ההפסקה ואז חזרה לשיעור

לאחרונה השתנו בחיו מספר פרמטרים
כניסה לבית ספר חדש
סבתא שלו נפטרה
והמצב הבטחוני
כל אלו לדעתי מה שגרמו לשינוי במצב הרוח
בני הוא ילד מאוד בוגר ואיש שיחה מצויין למרות גילו הצעיר הוא משתף אותי ברגשותיו ובחששות שלו .
בוא לא מוכן לשוחח עם יועצת בית ספר או שום גורם אחר חוץ ממני
מה עלי לעשות???
תודה רבה