פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

הילדה שלי בת 7, ילדה רגישה איכפתית חמה אבל מאז שעלתה לכיתה ב חל בה שינוי מצד אחד ממש לא משקיעה בקריאה בבית הכנת שיעורים ואפילו הכנת מערכת ומצד שני מגיבה בצורה חריפה על כל הערה שמקבלת ביהס על מחסור בציוד או על אי הצלחה במבחן או עבודות (לא כישלון אבל שלא הכל מושלם), היא גם ביחסים שלי איתה במן מעבר כזה מצד אחד בלי נשיקות ליד שער ביהס, כועסת אם כותבת לה את השם עם י של חיבה בסוף ומצד שני יכולה לקפוץ ולהתלות עליי כשבאה לקחת אותה מביהס וזורמת על זה של אחותה ציירתי לב על הבקבוק ולה לא, היום היא התפרצה עליי בחמת זעם מטורפת על זה שצבעה דף צביעה והתבלבל הבין חום לכתום באותה מידה יכולה לכעוס עליי או שאין לה את החולצה שרצתה, אני עומדת אובדת עצות מצד אחד את כל מה שקשור בליסה למרות שקשה לי, כי היא ילדה נבונה עם פוטנציאל, אמרתי שזה בידיים שלה, בתקווה שהפידבק יבוא מביהס. את עניין הילדה או גדולה ביחסי הבת של אמא אני מניחה שצריכה להניח לה להתנדנד ולמצוא את האיזון שלה, אבל לא יודעת איך להתמודד עם ההתפרצויות האם לשים לזה סוף בצורה בלתי מתפשרת או להבין אותה? ומה יהיה כשבאמת תהיה מתבגרת??

ן שש. לפני מספר ימים הלכנו ברחוב וחלפו לידינו שתי נשים ובני סינן לעצמו לא בשקט "איזה שמנות". הן כמובן נעלבו ואני התנצלתי והוא טען שהוא לא ידע שזה לא בסדר. האם זנ לא גיל שילד כבר צריך להבין שדברים כאלו לא עושים?האם זה מעיד על פער התפתחותי שלו או שאני מגזימה כמו שבעלי טוען?עזרתכם בבקשה

שלום,
ביתי בת השבע עושה בכל לילה מעין טקס כזה ובו היא אומרת לנו, לי ובלעלי, מספר פעמים לילה טוב ופניה נראים מעט טרודים.. כשנשאלה על ידי מדוע זה קורה, היא ענתה שהיא מפחדת שאנחנו לא נתעורר בבוקר והיא לא תספיק לומר לנו סליחה על הכל. נהבלתי, מדוע שילדה בת שבע תחשוב על דברים כאלה?! אין סיבה שהיא תבקש סליחה. לא חווינו שום אובדן לאחרונה וגם לא משהו שקרוב אליה בכלל.
הפחיד והטריד אותי.
לדעתכם, ממה נובע הדבר?

אשמח לתגובה.
אהרון נויה

הבת שלי לומדת בבית ספר מיוחד לילדים עם בעיות רגשיות. בבית ספר יש שיעור כלכלה ובו הילדים אופים. החוק בבית ספר הוא שילד שלא לקח חלק פעיל בשיעור, בין אם הוא הפריע ובין אם בחר לשבת בצד במקרה של הבת שלי מפני שהיא טוענת כי המורה משפילה אותה באופן קבוע. האם זה ראוי לתת לילד להסתכל על כל ילדי הכיתה אוכלים מהתוצרת בזמן שלו אסור לגעת? ואם לקח ללא רשות והחל לאכול להוציא לו מהפה בטענה שהוא לא ראוי ולהעדיף לזרוק לפח? אדגיש שוב מדובר בבית ספר מיוחד לילדים עם בעיות רגשיות

שלום הבת שלי בת שנה ושבע חודשים נמצאת במעון מגיל שנה ,לאחרונה אני ממש בהתלבטות אם להוציא אותה מהמעון ואני לא יודעת אם אני הבעייתית או שישנה באמת בעיה אבל נראה כאילו היא לא אוהבת להיכנס לגן וכשאני מכניסה אותה בבוקר היא ממש בוכה ולא רוצה להיכנס . אם היא מגיל שנה שם לא הייתה אמורה להתרגל כבר למסגרת ולרצות כן להיות בגן? נראה לי מוזר שכל בוקר אותו סיפור חוזר על עצמו .שאלה נוספת היום בבוקר באתי להכניס אותה למעון וגיליתי שהכיתה של הקטנים מאוחדת פתאום עם הכיתה של הגדולים (גילאים שנתיים וחצי ומעלה) האם זה תקין ? נראה לי לא בסדר לטלטל ככה ילד פתאום לסביבה לא מוכרת גם מבחינת המיקום וגם עם הילדים . ממש בהתלבטות אם להוציא את הילדה כרגע אני עוד חודשיים צריכה ללדת שוב וחושבת שיהיה לי קצת קשה עם שתי תינוקות בבית מצד שני כל הזמן חושבת אם טוב לבת שלי במעון ..

אומרם שהשנה הראשונה הכי חשובה בחיי האדם, ליצירת התקשרות בטוחה.
אני קוראת שלפעמים אפיללו קצב ההאכלה או אמא שמגיבה באוכל לצורך של הילד במגע עלולה לפגוע בהתקשרות הבטוחה.

השאלה - מה חשוב לבצע? מה אמור להנחות אותנו?
ושנית האם החוויות הראשוניות בחודשים הראשונים משמעותיות יותר מהמשך השנה או שניתן לתקן חוויות קשות מהתחלה?
שלישית - עקביות. אני יודעת שעקביות חשובה ליצירת בטחון אבל לפעמים נרדמים על הידיים ולפעמים במיטה, לפעמים אני לצידם לפעמים לא. כמה זה משמעותי? (כדוגמא, מנס הלהבין את הרמה שבה נדרשת עקביות ליצירת בטחון).

שלום בני עוד חודשיים בן 5.
עלה לגן של ילדי טרם חובה וחובה.
בני הוא ילד נמוך קומה , הכי נמוך בגן,-ומבחינה רגשית תינוקי .
לפי התחושה שלי ושחחתי על כך עם הגננת קשה לו חברתית בגן
רוב הילדים כ 27 מתוך 35 הם ילדים שיעלו שנה הבאה לכיתה א
אני שוקלת להחזיר אותו לגן בו היה קודם.. נשארו שם כמה ילדים משנה שעברה שהוא מכיר ורובם שם ילדי טרום טרום חובה
אציין שהוא ילד חכם מאד ומבחינה זו אין לו בעיה כיום.
האם זה יכול לפגוע בו אם אעביר אותו באמצע שנה גן? האם יחווה זאת ככשלון? יודע שהוא בגן של גדולים היום...? אני ממש מוטרדת
תודה רבה לתשובה
שלי

בננו בן השבעה עשרה כל הזמן עם הנייד. פשוט מכור לוואטס אפ
האם ניתן לנסות להגביל אותו ?

הוא אדם דעתן, ורב על כל דבר שמצר את צעדיו.
מה אתם מייעצים ?

שלום,
בתנו בת 5 ו-10 חודשים. שובבה, שמחה, חייכנית, חיובית, עצמאית, חכמה, הכל נהדר.
לפני גיל שנתיים הודיעה שהיא לא רוצה יותר חיתולים ותוך שתי שניות בערך נגמלה לגמרי במשך היום ללא בעיה. בלילה זה לא הלך ואחרי מעט זמן החלטנו לחזור לחיתולים רק בלילה.
מתישהו לאורך הדרך ניסינו להוריד חיתול לילה, וזה לא הלך
לפני כחודשיים אשתי דיברה איתה שננסה שוב, והיא גם רצתה. זה לא הולך. אמנם אנחנו לוקחים אותה כל לילה לפני שאנחנו הולכים לישון, לשירותים והיא משתינה. עדיין, בערך בוקר אחד מכל שניים (אולי יותר) מתעוררת מהרטבה במיטה. לא עושים מזה דרמה, בדרך כלל לוקחים לשטוף וכבר לוקחים לסלון לשוקו והתעוררות.
אבל לי די נמאס, אישית לא חשבתי מראש שכדאי להתחיל עם זה ואני בעד לחכות שתיגמל בעצמה. לא הפריע לי וגם לא ממש לה שהלכה לישון עם pull ups. מתיש לקום כל בוקר מוקדם מדי (מרטיבה בסביבות 6) פלוס טיפול בה פלוס החלפת מצעים וכביסה. לפעמים זה גם יותר מוקדם ובאמצע הלילה.
אשתי חושבת שנעשה לה עכשיו נזיק עם נחזיר אותה ל pull ups וצריך ללכת לטיפול. אני חושב שלא יקרה כלום ואפשר בכיף לחכות עוד כמה חודשים לפני שעושים מזה עניין שדורש טיפול.
אז ההכרעה עוברת אליכם (טוב, לא באמת אבל נשמח לשמוע דעתכם).

שלום רב

יש לי ילדה , עוד מעט בת 4, האמצעית בין 2 אחים.
השנה התחילה גן לראשונה בחייה.
הימים הראשונים של הגן היו טובים והיא אהבה ללכת. מאז וכבר כמה חודשים היא מתנהגת בצורה שלא הכרנו.
היא בוכה בעיקר בבקרים ולא רוצה ללכת לגן, היא רוצה להקיא וכל הזמן חוזרת על אותן שאלות שקשורות לגן כמו 'יש לי קצת גן היום"? "יוצאים לחצר ואז הולכים הביתה?". אנו עונים לה בבירור ובסבלנות על השאלות אך הן לא מפסיקות. זה יכול לחזור על עצמו 30 פעם ביום. הגננת מספרת שבגן היא ביישנית ויש לה קצת קושי חברתי אבל בסך הכל היא בסדר. שהילדה חוזרת הביתה היא אומרת שהיה כיף בגן.
האם זאת התנהגות כפייתית?, אנחנו מאוד סובלים מזה וזה גורם בבית לאוירה לא נעימה כי עם כל השאלות הללו כבר אין לנו כח לענות ואנחנו מתחילים לצעוק עליהה שתפסיק. אשמח להכוונה. תודה

הבן שלי בן 5 ומאוד מפחד מרוח. גם משב רוח קלה מלחיצה אותו. הוא מקפיד לסגור את כל החלונות ברגע שנכנס הבייתה. מחזיק את הקפוצ'ון צמוד לראש בזמן ההליכה ברחוב. אם הרוח מתחזקת הוא פורץ בבכי ורץ בלחץ "למקום מבטחים". הוא מספר שמפחד מענפים שיפלו עליו ומניפוץ זכוכיות וחלונות. תוהה מהי הגישה המומלצת שעלינו לנקוט? אני מוצאת שאמפטיה לתחושות שלו או ניסיון לדבר איתו בצורה רציונאלית על הפחד שלו לא עוזרים. הראנו לו מקרים שהרוח עוזרת ומטיבה איתנו, ניסינו לחשוף אותו בהדרגה, חיבקנו, הרגענו, שום דבר לא עוזר. כשאנחנו אמפטים לנושא, לא רק שהוא לא נרגע, הוא מרשה לעצמו להביע יותר את הלחץ שלו עד כדי כך שיכול לסרב לצאת מהבית (או שיסגור את התריסים, ואם אין תריסים הולך ומתחבא מתחת לשמיכה). תוהה אם עלינו לנקוט בגישה אחרת? האם לפנות לטיפול?

היי,
אני סטודנטית לחינוך מיוחד ורציתי לשאול האם יש קשר בין אילמות סלקטיבית להתנהגות פאסיבית - אגרסיבית. האם אילמות סלקטיבית יכולה לנבוע מהתנהגות פאסיבית - אגרסיבית?

שלום.
יש לי ילדה בת שנה וארבעה חודשים, והיא אוכלת שיערות שהיא מוצאת בכל מקום מאז שהיא יכלה לעשות זאת (בערך גיל חצי שנה).
לאחרונה הילדה גילתה כי ראשה הוא מקור בלתי נדלה לשיערות, והיא תולשת אותן ממנו.
כמובן שאנחנו מוציאים לה את השיערות מהפה ברגע שאנחנו שמים לב. אבל אם אנחנו לא שמים לב - היא לפעמים מוציאה אותן בעצמה ולפעמים בולעת (כבר מצאתי לה הרבה פעמים שיערות בחיתול שיצאו מהצד השני).
יש לציין כי לא מדובר רק בשיער אדם, אלא היא אוהבת ללעוס גם שיערות של בובה, סיבים של בדים או של החיתול וכו׳.
מדובר בילדה שלא חסר לה תשומת לב בכלל ולא גירויים משום סוג.

אנחנו נורא מודאגים מהעניין, מתוסכלים ומחפשים איך לעזור לה להפסיק עם זה בכל דרך.

אודה מאוד לעזרתכם,

שלום רב! השנה בני בן 5 עלה בגן חובה. אין לו בעית ביטחון עצמי, הוא מאוד מבוקש חברתית, (מאז שהוא קטן), קל לו להסתדר עם ילדים/אנשים חדשים, והוא ילד חכם מאוד. יש בעיה שכל הזמן בגן מתלוננים שהוא כועס על כל דבר קטן, כשניצחו אותו במשחק, כשאומרים לו משהו שלא מוצא חן בעיני ילדים אחרים, כשחוטפים לו משהו וכו, הוא כועס מאוד, בוכה, הוא אומנם לא פוגיע באף אחד, אבל מאוד כועס, הולך לצד ולוקח לו זמן להרגע ורק אז חוזר. הוא ילד יחיד כך שבבית אני לא רואה התנהות כזאת בכלל, כמו כן בבית הוא יודע שעל אמא ואבאב התנהגות כזאת לא עובדת, ולא תעזור לו בכלום לכן אין שום זעם, וכשבבית/חנות הוא לא מקבל משהו והוא איתי או עם אביו, הוא מקבל את הסירוב בברכה. אין בבית בעיות שינה איתו, הוא בכיף בשעה 8 הולך להתקלח ולישון, הוא מאוד ממושמע, לכן קשה לי כל כך לעזור לו בנושא. מה אפשר לעשות? האם צריך לפנות לאיש מקצוע? נמאס לי כל יום אחרי הגן לשמוע "כמה שהוא רגיש וכועס על כל דבר קטן." תודה מראש.

שלום,
רציתי לשאול מה ההשלכות של איחוד צהרון של ילדים בגילאי 3 עם ילדים בגילאי 5.
האם הדבר נכון גילאים אלו ישתתפו ביחד חלק נכבד מהיום (פעילויות, אוכל, משחקים וכו)

תודה רבה