פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב,
תודה על הפורום. אנסה לקצר וסליחה מראש אם ארוך.
אני גרושה מזה כ- 10 שנים יש לי ילדה בת 16.5 חכמה מאד, מתורבתת, דעתנית ועצבנית וילד בן 11 ילד טוב ואדיש מאד. חכם ועושה רק מה שצריך בלי להתאמץ.
בתחילת הגירושים אביהם לא רצה לשמור איתם על קשר (כדי להעניש אותי על שהתגרשתי) ובכל פעם שהילדים רצו את אבא שלהם פשוט לקחתי אותם והאמנתי שמתוך שלא לשמה בא לשמה ובאמת כך היה. נוצר קשר רציף וקבוע והכל התנהל פחות או יותר בקו אחיד. עוד אציין שהילדה שלי שומרת שבת ואביה לא וכשהיא מגיעה אליו מתוך הבנה מחליטה שאצל אבא לא שומרים שבת כי אבא שלה מסרב בתוקף לכל אמונה באלוהים (הבת לומדת בבית ספר חילוני ואנו מנהלים בית מסורתי פחות או יותר) לאבא יש מלא חברים/ות ויש שתי בנות בנות הילדה שלי שסביב האבא עם האימהות שלהן. אחת פעם קראה לו אבא עד שהילדה שלי הבהירה לה לא לקרוא לו כך. והשניה פשוט סביבו כל הזמן ובכל הזדמנות. לפעמים גם שהוא בא לאסוף את הילדים אחת מהן נמצאת שם. לילדים זה מאד לא נוח ואמרו את זה לאביהם. האבא מתעלם לגמרי מבקשת הילדים באמירה: "שהם לא יקבעו מי יהיו החברים שלו" הילדה הלכה מאביה בכעס ובהחלטה כי הוא אינו אביה וכי הוא בחר לו ילדות אחרות. לאחר יום היא ניסתה לשוחח איתו ולהסביר לו שלפחות בזמן שהם איתו היא לא רוצה את "החברים "האלה שלו איתו. אביה מסרב בכל תוקף ואז השיחה נותקה בכעס רב. יתרה מזאת, בניסיוני לשוחח עם האבא הוא כעס מאד שאני מגבה את הילדה וכי אני אמורה להגיד לה שזה לא בסדר. הבת שלי מדוכאת כרגע. כיצד עלי לנהוג?
סליחה באמת על האורך ואודה על ייעוץ והכוונה.
אציין שהבן שלי לא ממש מעניין אותו לפי דבריו. אמר שלא נוח שהן שם אבל אין מה לעשות.

שלום
הילדה שלי בת שלוש וחצי,ילדה מתוקה וטובה אבל לא מקשיבה בכלל,אני ממש מתוסכלת
לא יודעת מה לעשות,כולם אומרים שיש לה ממש אופי
אם אנחנו עוצרים ליד הגינה ואני לא אכנס איתה,לא יעזרו שום דיבורים בצורה עדינה או תוקפנית כשאני אומרת לה שאני ממהרת הביתה היא מתעלמת ממה שאני אומרת
אני ממש מתוסכלת וצועקת עליה,שום דבר לא עוזר,כשאני אומרת לה לא לגעת במשהו היא נוגעת או מכניסה לפה,הכל פשוט דווקא
אני יודעת שהיא רואה את החולשה שלי ובגלל זה היא מתנהגת ככה אבל כשאני ברחוב במיוחד שום דבר לא עוזר,לבעלי היא גם עושה אבל יש לה יותר משמעת
מחכה לתשובה
תודה

שלום,
עברתי גירושים לפני כחודשי וחצי.
כתוצאה מהפרידה חליתי בדכאון ויש הסדרי ראיה חלקיים.
הילד בן 5 התקשר בשישי באמצעות אימו ואמר שהוא ממש בוכה כי הוא לא רואה אותי.
יש הסדרים אבל איני מצליח למלא את כולם כך שיכול לעבור שבוע בלי לראות את הילד.
מה מומלץ לעשות במקרה כזה?
לקחת את הילד לכמה שעות בשישי או שבת שלא שלי?
להסביר שזה המצב?
האישה אינה מבינה את הדכאון ואת המצב שאליו הגעתי.
שהרי מלכתחילה לא הייתה צריכה לתת לו להתקשר כדי שיבקש לראותי.
מה עושים?
תודה

היי,
הבן שלי בן 3 ונכנס השנה לגן עירייה.
החל מלפני שבוע הוא החל במתן שתן תכוף, בשעות הבוקר כל 5-10 דקות לפני היציאה לגן וגם בשעות הגן. בערב זה בדר"כ פוחת.
היינו בטוחים שמדובר בדלקת בדרכי השתן אבל חזרו תוצאות שהכל תקין. מה שמפנה אותנו למחשבות על מקור פסיכולוגי לבעיה.

הוא ילד שמקבל המון חום ואהבה לצד גבולות. אנחנו מתלבטים איך לנהוג ואיך להנחות את הגננות לנהוג כדי שהתופעה תיעלם. אנחנו חושבים שזה קשור בשני דברים :
ההתאקלמות בגן - על פניו נראה כי היתה בסדר אבל בגינה אני רואה שהוא חושש קצת מחלק מהילדים וכל הזמן מנסה לחשוב איך להתחבר לילדים הגדולים.
תקופה לחוצה מאוד שאנחנו ההורים עוברים על רקע מעבר דירה קרוב שככל הנראה משפיע על הילד.

אשמח לעצתכם, איך לנהוג ומה לעשות וכמה זמן אפשר לתת לזה לעבור מעצמו לפני שמחליטים לפנות לטיפול.
תודה!

שלום רב. בני בן 14 וחצי לומד בכיתה ט'. בקיץ הכיר חברה בת גילו והם מנהלים קשר טלפוני, SMS, ווטס אפ וכו'.
אני מרגישה שהבן שלי מעופף. ירד בלימודים. כל הזמן אני מקבלת התראות לגבי התנהגותו, מחסור מלימודים. ציונים מאוד נמוכים.
הוא מרבה לשבת עם הפלאפון ולהתכתב איתה.
הם כותבים אחד לשניה אני אוהב/אוהבת אותך. מדברים על חתונה וילדים. ועוד כל מיני שטויות.
אני נורא דואגת ללימודים שלו. כי הוא ילד חכם. ועד עכשיו למד בסדר והשנה מתחילת השנה ממש ירד.
שנה שעברה סירבתי לכל קשר עם חברות והשנה הסכמתי אמרתי לו אתה בוגר ואני סומכת עליך. אבל הכל הרבה יותר גרוע ואני מצטערת שהסכמתי לו לחברה.
מה עלי לעשות. כבר קיבלתי מספר פעמים אזהרה על כך שיוציאו אותו ממגמה זו או אחרת.
בבקשה אשמח לקבל את עצתכם.
אמא מודאוגת.

שלום
הילדה שלי בת שנתיים וחודשיים ומזה יומים לאחר שעת הסיפור ובחיבוק לפני השינה היא מתחכחת בנו ומשמיעה אנחות, כששאלתי אותה בעדינות מה היא עושה היא החלה לצחוק. האם מדובר בהתנהגות בעייתית שמקורה בפגיעה מינית כלשהי שהיא חוותה או שמא בשלב התפתחותי (דוגמת אוננות)?. יצוין כי אין שינוי בהתנהגות שלה, הילדה מאושרת שמחה משחקת ושובבה מאוד... גם הגננת לא רואה שינוי בהתנהגות. ככל שלא מדובר בשלב התפתחותי אודה ליעוץ למי לפנות?. לתשובתכן המהירה אודה.

שלום,
ילד בן כמעט 10 הלומד בכיתה ד' ולו קשיים חברתיים רבים...כמעט ולא נפגש עם חברים אחה"צ...לא מוזמן וכמעט ולא מזמין אליו בכלל עקב אילוצי חייו...
ההורים של ילדי בני כיתתו לא מביעים איזשהי הבנה למצב ולא עוטפים- מקרבים מעודדים את קרבתו אלא מתנהגים כאילו היה ילד מצורע.... וחשוב להבהיר כי הילד מטופל היטב מכל בחינה אפשרית אסטטית, לא חסר לו מאום מלבד החסרון באם.
היפראקטיבי שמטופל ילד חכם ובוגר מאד לגילו שמבחינה לימודית בגדר הנורמה...
לאחרונה חלה ממש ירידה בתפקודו, הוא צומח ושואל שאלות רבות על אימו דעתן שמתעקש להכנס לעימותים בשביל לעמוד על שלו...ומקרים בודדים של שקרים קטנים....
באיזה דרך כדאי לטפל? מה מומלץ בעיקר במצבים אלו?

שלום
יש לי תאומים בני 3.5 חודשים. השבועות הראשונים היו מאתגרים מבחינת הטיפול (אני חד הורית). עבדתי על אוטומט, לא ישנתי כמעט.
אני יודעת שהם היו די הרבה על הידיים אבל לא מספיק לדעתי. למשל ילד ממוצע רגילש מאכילים אותו על הידיים ואותם בחלק מהזמן האכלתי בטרמפולניות כי היה צריך בו זמנית, כמעט ולא היה זמן לפינוקים, בין כאבי הגזים להאכלות וכו'. רוב הזמן אני מטפלת בהם לבד לגמרי (80 אחוז מהזמן). מה שקורה זה ש ידיים הם לא מבקשים, נרדמים לבד, מתעוררים משינה ולא קוראים לי או לא מתלוננים, הרבה פעמים אני באמצע משהו עם האחד והאחר בדיוק הונח בטרמפולינה או במזרון פעילות בלי שום צעצוע וכך הם מסוגלים לשבת דקות ארוכות בלי להתלונן.
לאחרונה ראיתי שכשחלק ממכריי מרימים אותם לאורך שעה ומשהו של הביקור הם בוכים כשמניחים אותם, דבר שכמעט ולא קורה אצלי. לצד זה הם חייכנים מאוד, שמחים לראות אותי ונרגשים, אנחנו שרים ומדברים המווווון. אבל הרבה אני שומעת את עצמי אומרת רגע רגע עוד מעט, אני כבר באה. הם קטנים מדי מכדי לדחות את הצרכים שלהם.
בשבועיים האחרונים אני מגבירה מגע ומשתדלת לחבק ולהניח עליי גם כשהם ישנים. לעשות עור לעור. להאכיל תמיד אחד עליי ואחר לידו על המזרן (אבל לפחות אחד עליי), וכו.
ויש שיפור, הם דורשים יותר, רוצים יותר, מתלוננים כשאני מניחה.

היתה פעם שאחד מהם היה אצל בת משפחה ונשארתי עם השני והרגשתי שונה מאד מבחינה רגשית, ממש השתחררתי לתת מעצמי טוטאלית, יכולתי להיות שם בשבילו מכל הבחינות והייתי בשוק מעוצמת התחושה. וני חוששת שכששניהם יחד, מנטלית זה לא קורה. זה משהו ידוע? גם כשאחד ישן והשני ער אני דואגת לשמור על השקט עבור השני, או לתכנן את האכלת הראשון לצד השני במידה ויתעורר, או לדבר בצורה הוגנת... זה כל הזמן חשיבה בשניים ואני חוששת שזה מזיק להתקשרות שלהם אליי ולתחושה שלי שהם לא מקבלים מה שהם צריכים.
אני נשארת איתם בבית בחודשים הקרובים ואני רוצה לעשות מה שאפשר כדי לתקן או לייצר היקשרות בטוחה איתי.

אני חוששת שיצרתי נזק? שהם לא מספיק סומכים עליי לבקש להתפנק או להישען עליי?
בנוסף נוצר הרבה תסכול סביב האוכל בגלל בעיית רפלוקס ופטמות בקבוקים שלא התאימו, והמתנה ארוכה שלהם לאוכל או האכלה שלהם על טרמפולניות כשבקבוק כל רגע נופל . כרגע אני משתדלת מאוד להיות מוכנה לפני הלחץ והבכי ולהאכיל ברוגע ויש שיפור אצל אחד מהם שהפסיק לבכות ולצעוק סביב זה, אבל האחר כן מגיע לבכי לפני אוכל.
אז השאלה האם כל אלה שתיארתי עלולים לייצר נזק, כי מה שמניתי, חום אהבה, אוכל - צרכים בסיסים שלא סיפקתי באופן רציף ומהיר.
וכמה אפשר לתקן את הכל בשבועות הקרובים? קראתי שעד גיל 4 חודשים נוצר הבסיס והאמון בעולם/באנשים דרך האמא. האם זה אומר שמכאן ואילך יהיה קשה לתקן?
אשמח להכוונה פרקטית מה לעשות במישורים האלה כדי לחזק את הקשר בינינו וכדי שארגיש באמת שהם מחוברים וסומכים עליי.

בתי מכנסה השנה לגן עירייה..לפני שנכנסה הזדקקה למוצץ ולשמיכי שלה בעיקר בשעות הערב ובשינה אך מאז שנכנסה לגן חדש היא מחוברת אליהם כמעט כל היום.. ההסתגלות לגן לא הייתה פשוטה ורק לפני כשבוע הפסיקה לבכות בבקרים..שאלתי היא כיצד לבצע את הגמילה..בעלי בניגוד אליי מאמין שצריך לגמול אותה בשיטת "זבנג וגמרנו" אבל אני חושבת שמאחר וזו גמילה רגשית יש לבצע אותה בהדרגה..אודה לעזרתכם

שלום,
בתי בכיתה ג', ילדה מקסימה,חרוצה , עדינה וביישנית.
אני מרגישה שהביישנות עוצרת אותה מבחינה חברתית.בשעות אחה"צ כאשר היא מזמינה חברה (אני מאפשרת לה הרבה כי אליה כמעט ולא מתקשרים)היא מסתדרת מצויין,משחקת,צוחקת עומדת על שלה אך כאשר היא בביה"ס היא מספרת שאין לה עם מי לשחק.
היא מפחדת להגיד לחברה אם היא עושה משהו לא בסדר ( דוג', היא קבעה עם חברה לעשות עבודה משותפת וברגע האחרון לפני שהן היו אמורות להתחיל היא הודיעה לי שהיא תעשה את העבודה עם מישהי אחרת מהכיתה . והבת שלי פשוט לא אמרה דבר!)
שמתי לב שכאשר היא פוגשת חבר/ה מהכיתה במקרה בשעות אחה"צ היא מעדיפה אפילו לא להגיד שלום מתוך בושה.
אני מאוד רוצה לעזור לה. אשמח לרעיונות.

ביתי בת ה6 בת מתוקה ומאוד חביבה היא יודעת שאין דבר כזה להרים ידים ולהרביץ.
לדוגמא יצא לנו כמה פעמים לבלות עם חברים שיש להם ילדים בני גילה.וכשהם משחקים אחד הבנות נתנה לה סטירה וכמובן ראיתי ואפילו הילה הניפה את היד כדי לתת לה עוד אחת רק שאני עצרתי וצעקתי על אותה אחת
אני יודעת שזה לא היה התפקיד לי ועד שההורים של אותה אחת הגיעו הבת שלי בכתה מתוך כאב
האמא שאלה למה היא הרימה יד ונתנה לה מכה באותו יד וזהו
הבת שלי ראתה את זה ושאלה מה זהו תענישי אותה
בכל אופן הבת שלי לא יודעת מה לעשות במצבים שילד מרביץ לה
או שילד מגיע ומפרק לה מגדל שהיא בנתה או כל משחק שהיא באמצע ובאים והורסים לה
איך אפשר לעזור לה?כשהיא רואה שההורים של אותם ילדים מענישים?

שלום רב
אני אמא של נ' היום הוא נולד לפני הזמן בשבוע 36 נכנס לפגיה ל10 ימים הוא ילד מאוד חכם עשיתי לו גמילה שהיה בן שנה ושמונה חודשים לקח לו 4 חודשים עד שהסתדר והתחיל לעשות את הקקי בשירותים הוא נולד ב-28.11.11 בשנה הראשונה שלו בגן הוא לא נכנס לשירותים הוא היה מעדיף לעשות במכנסיים ששאלנו אותו אמר בגלל שיש גבס על האסלה אז הלכתי לגן והראיתי לו בעצמי איך אני מתיישבת ועושה את הצרכים שלי בשירותים של הגן אבל לא הסתדר הוא כבר בן 4 ועדיין עושה במכנסיים את הקקי למרות שבבית אף פעם לא פספס .
וגם בשנה הראשונה הוא היה מודיע שעשה במכנסיים למורות עכשיו הוא לא מודיע לאף אחד ומגיע לבית רק שנכנס למקלחת אני יודעת שהוא עשה במכנסיים .
אשמח לקבל תשובה מהירה
תודה מראש

הבן שלי בן שנה ועשרה חדשים. בשבוע הבאה אני אצא למשלחת לפולין ואעדר כשבעה ימים מלאים מהבית. איך מומלץ לעשות את הפרידה והאם כדאי להשתמש בטכנולוגיה -שיחה דרך הסקייפ (שיחת וידאו)? או שזה יגרום לו לגעגוע ועצב? בעלי נשאר איתו ויש להם קשר קרוב אבל עדיין שבעה ימים...

שלום.

אני מוטרדת.

בני בן 3, היה מגיל שנה בגן פרטי חם ואוהב מוקף חברים.
עבר השנה (שרק התחילה לה..) לגן עירייה.
הילד היה גמול מוללט מגיל שנתיים בלי פספוס אפילו אחד!! לא לילה ולא בוקר!!
בג הילד היה מוקף חברים ומשחק איתם.
ילד חייכן.
ביישן אבל חברותי מאד!! ( בהתחלה ביישן ומאד קשור אליי).

בגן החדש:
בריחת פיפי בלילה כבר 3 פעמים.
כמעט כל יום התחתון רטוב מבריחת פיפי חלקית.
בגן משחק רק עם עצמו.
הגננת חשבה שככה הילד אוהב עד שאמרתי לה שזה רק מאז הוא בגן.
החברים שהיו לו בגן הקודם, לא איתו באותו גן...
הילד עצבני מאד.
נראה מתוסכל בהתנהגות.
לא מסכים שידברו כאשר מדבר, ואם זה קורה- מתרגז מאד.

דיברתי עם הגננת, ביקשתי שתנסה לחבר אותו עם ילדים.
מה עליי לעשות????

שלום יש לי תאומים בני שנה וכמעט 5 חודשים, שמאז שהם בגן הם בוכים המון ואני לא מבינה למה, הם לשוט כל הזמן בוכים, מקנאים אם אני מחזיקה אחד מהם, רבין המון על הצעצועים אבל בעיקרון בוכים כל הזמן... במיוחד כשהם חוזרים מהגן השעה הראשונה הם לא מפסיקים לבכות כאילו הם רוצים על הידים ואז כשאני מרימה אותם ומתיישבת איתם בידיים הם עדיין בוכים כאילו שאסור לי לשבת. והם מנג׳סים כל הזמן ופשוט אין שקט בכלל ... אני משתגעת ולא יודעת מה לעשות.