פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום
בני הוא בן 5 וחצי , לפני מס ימים נולדה לו אחות חדשה ראשונה.
הוא ילד טוב, חברותי ומתנהג כמו שצריך גם בגן.
מאז שהתינוקת החדשה הגיעה הביתה הוא החל כבר כמה ימים לנגוע בפניו , מיישר את הפוני, נוגע באוזניים , בעורף הרבה במהלך היום.
האם זו תופעה ידועה?
אנו מעניקים לו יחס כמו שנתנו טרם הגעת האחות החדשה במטרה לא לגרום לו נזק.
מה עשינו לא נכון?

שלום,
ביתי בת שנתיים וכמה חודשים. התחילה ללכת לגן פרטי בספטמבר שנה שעברה, אחרי שהייתה איתי בבית יותר משנה. ההסתגלות הייתה קשה מאוד, אבל לאט-לאט, לאורך השנה, עושה רושם שנפתחה והייתה שמחה. חזרה לאותו גן בספטמבר השנה. אותן גגנות, חלק גדול מהילדים שונה. הימים הראשונים עברו טוב מאוד. ואז, אחרי חופשת ראש השנה, היה לה קשה לחזור. ביקשה שוב ושוב לא ללכת לגן בבוקר, חששה מהכניסה ובכתה. במהלך חופשת סוכות התעניינה מאוד בסיר ואנחנו "קפצנו" על ההזדמנות והתחלנו בגמילה. אחרי שלושה ימים בבית של גמילה די מוצלחת ומהירה חזרה לגן. עדכנו את הגננות. כשבאתי לקחת אותה אחרה"צ רצה אליי ופרצה בבכי מר. ברור היה לי שהיה לה קשה בגן, או שעברה עליה חוויה לא נעימה. התגובה החזקה שלה הייתה יוצאת דופן. שאלתי את הגננות והן אמרו לי שלא קרה דבר. החלטתי להשאיר אותה כמה ימים בבית עד שהגמילה תכנס למסלול (בכל מקרה לאחר יומיים הייתה אמורה לצאת לחופשה נוספת). החזרה לגן אחרי תום החופשות הייתה איומה. מתחננת כל בוקר שלא ניקח אותה, בוכה. לעתים גם בוכה שכבאים לאסוף אותה אחרה"צ. כמו כן, וזה מדאיג אותי מאוד, החלה למצמץ באופן אינטנסיבי. ברור לי שנמצאת בלחץ עצום. התנהגותה בבית גם הדרדרה (כבר נכנסה מזמן לתקופת התקפי הזעם אבל בימים אלה רק הולך ומתגבר, כמו גם נטייה שלא הייתה קיימת קודם להמרות את הפה ולבדוק גבולות ולבכיינות אינסופית. ילדה לא מאושרת בעליל, בצורה לא אופיינית לה).
אני מודאגת מאוד ותוהה האם מדובר בתגובה נורמלית לחזרה לגן אחרי החגים בשילוב עם המתח בגמילה (ואז האם כדאי "להקפיא" את עניין הגמילה לשלב מאוחר יותר של השנה? ראוי לציין שרק בשליש מהפעמים יוזמת בעצמה הליכה לסיר, בשאר הזמן צריך להציע לה), או שחלילה מדובר במשהו בעייתי בגן (תקרית לא נעימה עם אחת הגגנות שהשאירה עליה רושם או משהו סיסטמטי). איך אפשר לדעת? מה אפשר וכדאי לעשות?
תודה

שלום רב,
בתי המקסימה בכתה ב.
לאחרונה שמתי לב שקיים פער שהולך וגדל בין מה שהיא משדרת בחיצוניות (נראית מלאת בטחון - הליכה ועמידה זקופה ובטוחה, חייכנית, שמחה, חברותית וכו') לבין מה שהיא מרגישה ומתארת (חסרת מוטיבציה והערכה עצמית למרות שמוכשרת בריקוד, שירה, ציור וכו', מתלוננת ששונאת ללמוד וקשה לה ללכת לחוגים, לביה"ס, לבצע תפקידים מסויימים וכו').
בנוסף, אני שמה לב וגם היא מתארת איך שמבחינה חברתית לא רואים אותה ומתעלמים ממנה (במילותיה: אני כמו רוח רפאים).
לרוב היא לצד הדומיננטיות והמובילות (אלו הן חברותיה) ומן הסתם רוב הילדים מתייחסים אליהן ומתעלמים ממנה.
ישנן גם תופעות של כסיסת ציפרניים, מעט פיפי שבורח בתחתונים כמעט מדי יום ושינה בצהרים לפעמים (שנראית כמו בריחה ולא היתה אופיינית לה בעבר).

אני כואבת מאוד לראות בעצמי ולשמוע ממנה דברים אלו ורציתי לבקש המלצה, לאן עליי לפנות? לפסיכולוג? לטיפול רגשי? ובכלל אולי לקבל מספר נקודות שאוכל לבינתיים להתייחס אליהן ולבצע.

תודה רבה.

שלום רב...
במהלך בחג בקרנו אצל ההורים של בעלי. גם אחותו הייתה שם עם שלושת ילדיה. הילדים שלה ושלנו שחקו מאד יפה יחד ותמיד היו בטווח הראיה שלי. בשלב מסוים עליתי רגע למעלה וכשחזרתי לא מצאתי את בת ה 3 שלי. התחלתי לחפש אותה ואז ראיתי שגם בן ה 7 של גיסתי איננו. התחלתי לחפש בכל הבית (בית מאד גדול) ולאחר פחות מ 3 דק' מצאתי אותם והיא ישר ספרה לי עם חיוך ענקי שהוא... נגע לה בפות ובטוסיק ושגם היא נגעה לו. ברור לי שזה היה רעיון שלו והוא אמר/בקש ממנה. באותו רגע הרגשתי שחרב עלי עולמי. ישר ערבנו את אחותו והיא לקחה את הילד לשיחה. אנחנו כמובן חיבקנו אותה והסברנו שוב ושוב שהגוף שלה הוא פרטי ולאף אחד אסור לגעת וכו וכו. אנחנו מדברים על זה כמה פעמים בשבוע לפחות אבל או שהיא עוד קטנה מכדי להבין, או שכן הבינה כי עובדה שישר באה לספר לנו או ש... אני כבר לא יודעת. אני חושבת שהיא לא מבינה שקרה שם משהו חמור כי היא לא מדברת על זה ולא מתנהגת שונה. לגבי הילד... אני רוצה להאמין שזו סקרנות טבעית של ילד בן 7 ושאולי אילו דברים שהוא ראה בטלוויזיה. זה מצב ככ מורכב כי זו משפחה וזה ילד ואנחנו לא מתכוונים "לפןצץ" את זה. כמובן שכרגע לא נשאיר אותו לרגע עם אף אחד מילדינו לבד. השאלה היא איך לנהוג מול הילדה? להמשיך לדבר איתה על זה... ? לקחת ליעוץ... ? לעשות כאילו כלום לא קרה... ?
אני מרגישה כ"כ חסרת אונים...
מרגישה גם שקצת בגדנו בה בדרך שהגבנו. כי תמיד אמרנו לה שאם חס וחלילה דבר כזה קורה ישר תבוא לספר. והיא באה לספר (למרות שלפי דעתי עשתה את זה מתוק מקום של להשוויץ ולא כי הבינה מה קרה) ואנחנו לא עשינו כלום... חוץ מלחבק ולהיות שם איתה...
:-(

כל נסיונותיי לחנך את בתי עלו בתוהו..לצערי גם כשאני תקיפה איתה כשהיא מכה וזורקת דברים ומנסה מצד שני לדבר אליה שתגיד לי מה מציק לה היא עונה בצרחות ואף באלימות מצידה..התחילה השנה גן עירייה ולבינתיים בוכה וטרם הסתגלה לגן..היא קשורה לאחרונה יותר ויותר לצצי ולשמיכי שלה..ואף מסתובבת איתם גם כשלא הולכת לישון..רציתי לגמול אותה לקראת הכניסה לגן החדש אך הבנתי שגם כך יהיה לה קשה עם המעבר לגן החדש ולא צריך להוסיף לה...ההתנהגות התוקפנית שלה רק מחריפה ואני חסרת אונים ולא יודעת איך להגיב..בנוסף אני נמצאת בתחילת הריון מה שרק מוסיף לתסכול שלי מאחר ואני לא מצליחה עם הגדולה אני חוששת מאוד שהטעויות שאני כנראה עושה איתה ילוו אותי גם עם השני/ה...אודה לעזרתכם

היי אני אמא לבן 8 שכאשר אני כועסת עליין הוא אומר לי : אני אתקשר לאבא" במחשבה שאבא יצדד בו. אני לעיתים הייתי רבה עם בעלי בנוכחותו והוא ראה שאביו היה צועק עלי. בעלי כשהוא מתקשר מקשיב לו ולמרות בקשתי לא להאזין לו. כיצד עליי להגיב כשהילד עושה זאת? אין לי שיתוף פעולה מבעלי. לומר לו בבקשה תתקשר? כי ניסיתי למנוע ממנו את הטלפון. איך עליי להגיב כשאין לי שיתוף פעולה מבעלי אלא תגובה שתאפשר לי להתמודד לבד! תודה

הבן שלי בן שנתיים וחצי ילד מאוד חכם ובעל לב רחב. מתקשה מאוד לקבל גבולות כשאומרים לו לא על משהו מתחיל לצרוח ולבכות ונכנס גם להתקפי זעם. מתוסכל מהר מאוד במידה ולא מצליח משהו ופורץ בבכי. צועק המון בבית ומדבר בקול רעם. מאוד טמפרמנט ושובב. מתקשה לקבל גבולות. לדוגמא: זרק כדור על אחותו בת 10 חודשים, ביקשתי שלא יזרוק זרק שוב, אמרתי שאם יזרוק שוב אקח את הכדור, כמובן שהוא זרק שוב. לקחתי את הכדור והוא פרץ בבכי היסטרי וצרחות ואמר אמא אני אתנהג יפה אני לא אזרוק את הכדור, אני אקשיב לך... כמובן שהכל תוך כדי בכי והיסטריה. הוא יכול להתנהג למופת לדבר בשקט לשחק יפה עם אחותו להביא לה משחקים ולחבק אותה, אך יכול פתאום סתם ככה להרביץ ולהשתולל.
יש לציין שגם בגן הגננת מציינת שהוא מציק לילדים, מרביץ, לא מוכן לחלוק משחקים עם אחרים, מתוסכל אם לא מצליח.
כאשר ישן צהריים בבית (בסופי שבוע) מתעורר בבכי וומתקשה להירגע כמובן שאנחנו מחבקים, מלטפים ומנסים להרגיע אך הוא הודף אותנו. יש לציין שבגן זה לא קורה.
חשוב לציין שהוא ילד מאוד אהוב, אנחנו מחבקים אותו המון, מחמיאים לו ומעודדים אותו על התנהגות טובה והוא נהנה לקבל אהבה.
בבית יש שני ילדים הוא הבכור ובת בת 10 חודשים.

היי
הבת שלי, בת 4.5, סובלת כבר שנה מפחד אמיתי מבלונים. היא לא מסכימה להיכנס לימי הולדת שיש בלונים, ואם תסכים ותהיה רחוקה ובלון אחד יתפוצץ- היא נכנסת להסטריה.
אין לי ספק שהפחד הוא אמיתי, ואין לי ממש מושג ממה זה נגרם (יש לי תחושה שזה נגרם דווקא מיום העצמאות בגיל 3 אז נבהלה מזיקוקים. ביום העצמאות האחרון- לא הסכימה לצאת לטייל ונשארנו בבית).
איך ניתן לטפל בזה? היא לא מסכימה גם שינפחו בלוון ויקשרו אותו לידה....
תודה מראש

אני אמא לשלושה ילדים בן 9ובת 6 והקטנה בת 2 ושלושה חודשים ,. אני רוצה להתייעץ איתכם לגבי קטנה שלי היא ילדה מאוד חכמה מדברת ומסבירה מה שהיא רוצה מספרת סיפורים אפילו ילדה טובה לפעמים עקשנית כמו בני גילה היא הייתה עד גיל שנתיים אצל חמותי כל יום עד שעות הצהריים רק לפני חודשיים הכנסתי אותה לגן חדש שהגן מחולק לשלוש שכבות תינוקות , ביניים וגדולים שהיא נמצאת בשכבת הגדולים שמספרם בקבוצה 7 שהם מתחילים מגיל שנה ושמונה חודשים עד הגיל. שלה שהיא הגדולה ביניהם ...
היא מאווווד אוהבת ללכת מאוד שמחה לדבר על הגן .. הבעיה כשחוזרת הביתה היא נהפכת לתינוקת ממש לא רוצה לדבר רק מסמנת לי בשפת הסמנים ... בוכה הרבה וזה מאוד מקשה עליי בחיי יום יום מילדה כמעט עצמאית לממש תינוקת ,..
אני דואגת שהיא רואה הרבה תינוקות ומחקה אותם והדאגה שלי שאולי זה ישפיע על ההתפתחות שלה ... אולי שאני לא התאמתי המסגרת הנכונה לה ...אחרי שהתייעצתי עם המטפלת היא אמרה שזה תהליך טבעי ועם הזמן זה יעלם ...
תעזרו לי לקבל החלטות ...

היי
יש לי תאומים בני חודשיים וחצי.
רציתי לשאול כמה דברים:
1. הם נמצאים "על הידיים" פרקי זמן סבירים, בעיקר לאוכל, גרעפסים קצת התפנקויות ולעיתים אולי שתי דקות להרדמה כשהם חסרי מנוחה.

מיותר לציין שטיפול בשניים בגיל כזה גורר מטבעו חוסר זמן והם בידיים בעיקר כשצריך ולא כל הזמן כמו נדהוג היום מנשאים וכאלה - לא קורה אצלי..

לאחרונה אני תוהה אם זה בסדר, למשל שהם נרדמים כמעט בלי ידיים, ואם כן רק לשתי דקות ומניחה אותם במיטה. כשיש להם גזים אני מרגיעה עליי אבל גם הרבה פפעמים הם במיטה נרגעים לבד. שוב כי אני עסוקה עם האחר. לפעמים אני רואה אותם מרדימים את עצמם, האחד עם יד מונפת והאחר בוהה במשהו.

לא תכננתי כך אבל כך יצא.
אני מוטרדת שהם כאילו לא מקבלים מספיק ידיים בשביל להזדקק לכך יותר? כאילו שכן אמורים להתרפק יותר ובגלל שהרגלתי אותם כך זה מה שנהיה? זה הגיוני או שזה דווקא חיובי? טכנית עכשיו יש לי יורת זמן מבשבעות הקודמים - השאלה אם להשקיע ביותר ידיים ותלות בי או להיפך?

שנית, הבנתיש המח מתפתח היטב כשיש גירויים רבים. השאלה איזה גירויים אפשר בגיל כזה לתת והאם חשוב לחדA? למשל האוניברסיטה זה משהו שהם מאוד אוהבים אבל חוזר על עצמו, מרגיש לי כמו לשים אותם מול הטלויזיה עם אותו צעצוע מנגן ואותן בובות או שזה בסדר< אשמח להצעות לגבי גירויים חשובים בגיל הזה.

שלום רב. בתחילת שנה בשיחת הכרות אישית עם המורה, ילד בן 10 שנים, אמר למורה בנוכחות האמא : "אמא מרביצה לי" .אני לא מבינה מדוע? אף פעם לא הרמתי יד עליו. אנחנו הורים מאוד אוהבים,משקיעים ודואגים לילדים . מדוע? מדוע ילד בן 10 יגיד דבר כזה? איך? אני לא מבינה מה קורה... בכיתי המון מאז ששמעתי משפט זה ממנו...מדוע שיגיד דבר כזה שקרי?

שלום,
אני עושה עבודה על התפתחות קוגניטיבית בתינוקות עד גיל שנתיים. האם התפתחות שפתית הינה חלק מהתפתחות קוגניטיבית?

הבת שלי בת 1.8 התחילה לפני כ5 חודשים לסובב את המוצץ על גבי השיער ולהכניס לפה במהלך הירדמות או כניסה לשינה עמוקה
היא תולשת ממש את השיער שלה !
מה דרך הטיפול? מה עושים?

שלום בני בן ה 8 היה חשוף למריבות שלי עם בעלי. במהלכן הוא היה צועק עליי (גם אני ) אבל הייתי גם בוכה בנוכחות הילד. ברור לי שזה דבר שאסור לעשות (לריב בנוכחותו או לבכות). אולם התקשיתי להחזיק את העצבים והתפרצתי. אציין שבני היה מאד קשור לאביו תמיד חיפש אותו ונדמה אפילו שאהב אותו יותר מאשר אותי. מאז אותם מקרים הוא אומר לי מידי פעם "אני אומר אותך לאבא והוא יצעק עלייך ואת תבכי" התעלמתי מאמרות אלו. היום אמר אבא כועס אבא עצבני אבא רותח ושוב התעלמתי. איך. עליי להגיב כדי שיפסיק לומר זאת? אציין גם שבעלי היה עבורו כמו חבר , צחוקים אבל ללא הצבת גבולות ולאחרונה החל להיות קשוח יותר ולהציב לו גבולות.

שלום.
אני גרוש + 2 בנות מקסימות. סובל ממניה דפרסיה קשה משפיע על תפקודי כהורה. בזמן אחרון ממש נהיה מאוד קשה. אני רוצה לדעת אם יש מומחים מתמחים בנושא ספציפי הזה תודה. נועם.