פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

הי, הבנים שלי בני 6. אחד מהם הוא ילד סקרן במיוחד. דבר חיובי בהחלט.
יום אחד הוא אמר לי שלפעמים הוא רוצה להיות מישהו אחר כי הוא רוצה לדעת
מה אחרים מרגישים. למשל, כשילד אחר מקבל מכה או עצוב, איך הוא חווה את זה?
הוא מהילדים שניגשים לעזור ולנחם.
ביומיים האחרונים היו סיטואציות של משחק בינו לבין אחיו, בהם אחיו קיבל מכה. ואז הוא ביקש מאחיו שיתן לו את אותה המכה חזרה (בעיטה למשל). כששאלתי למה הוא ענה שהוא סקרן והוא רוצה לדעת מה הוא הרגיש ואם כאב לו.
הסברתי לו שלכל אדם סף כאב אחר וכל אחד שמח/עצוב/כועס ממשהו בצורה ובעוצמה אחרת.
האם זה צריך להדאיג אותי או שזה רק עניין של סקרנות ורגישות לאחר?
איך להתמודד עם זה?
תודה רבה

שלום,
תינוק בן 11 חודשים נכנס לגן לפני 3 שבועות עם הסתגלות מאוד הדרגתית.
הכנסנו אותו לשכבת הבוגרים שבה כ 12 ילדים בגילאי שנה+ כי רצינו שיהיו לו יותר גירויים ויותר מרחב להסתובב וגם ממי ללמוד, לעומת התינוקיה בגן שרובה תינוקות קטנים מאוד בחדר קטן.
עד כה נראה שהתינוק לא הסתגל לגן, הוא מבקש להיות על הידיים כל הזמן והצוות באמת חם ולוקח אותו כמעט כל היום על הידיים (יש מצלמות בגן אז אנו יודעם זאת). הוא כמעט לא משחק אלא מתבונן על הנעשה מסביב כשהוא בידיים של הגננת/סייעות.
יש לציים שנראה שכאשר יש מעט ילדים בסביבתו הוא כן מוכן לשחק.
אנו מתלבטים מה לעשות, האם לחכות שיסתגל? האם טעינו כשהכנסנו אותו לשכבת הובוגרים, האם היה צריך להכניס אותו לתינוקיה בתור התחלה? וגם אם כן מה לעשות כעת, האם להעביר אותו? זה שוב יקשה עליו הסתגלות למקום (חדר) חדש וצוות אחר...
(יש לציין שלפני כן היה במשפחתון עם 5 תינוקות כחודשיים, והעברנו אותו כי לא היינו מרוצים מהגננת, כך שכבר חווה מעבר לא מזמן, ושם עשה רושם שהיה יותר פעיל ושיחק).
תודה רבה מראש!

שלום,
הבן שלי בן שנה וחודש (ילד חמוד וחברותי) לא מסתדר עם אמא שלי.
כשהיה תינוק קטן היא טיפלה בו הרבה ועזרה לי והייתה גורם משמעותי.
כאשר הגיע לסביבות גיל 8-9 חודשים החל בשינוי יחס כלפיה. לא מסכים שהיא תטפל בו (תרים אותו / תשחק / תאכיל / תרדים/ תחליף לו). בתקופת הקיץ בו אימי שמרה עליו לבד הוא בכה מאוד כשעזבנו אותו איתה אבל אחרי כמה דקות ובלית ברירה היה איתה בסדר.
לעומת זאת הוא מאוד מאוד קשור לאבא שלי, כל פעם שהוא מגיע הוא שמח מאוד, וכבר לא מתעניין בי או בבעלי אלא רק סבא.
לאחרונה ההורים שלי באים כל הזמן ביחד. הוא פשוט לא מוכן להיות איתה בכלל ורק עם סבא. לוקח לה דברים מהיד ונותן לסבא (חיתול / מגבת / בקבוק / אוכל)
לאנשים אחרים, גם כשפוגש לראשונה מסכים ללכת ואליה לא (רואה אותה כמה פעמים בשבוע)
היא כמובן אוהבת אותו מאוד ומטפלת בו מדהים אך מתוסכלת מאוד.
כואב לנו מאוד והמצב כבר לא נסבל.
איך ניתן למצוא פתרון לקרב ביניהם ולגרום לכך שהוא יסכים שתטפל בו ויאהב אותה ?

שלום לכם,
יש לי תינוקת בת תשעה חודשים. אני עובדת חמש שעות ביום, והילדה נמצאת בבית עם מטפלת פרטית (לא מתכוונת לשלוח אותה לגן לפני גיל שנתיים).
המטפלת שנמצאת איתה מזה חצי שנה נאלצת לעזוב מסיבות בריאותיות. יש מטפלת מסוימת שאני מעוניינת לשכור, אך היא יכולה להתחיל את העבודה רק באפריל. עד אז, היא הציעה להביא מטפלת זמנית לשלושה חודשים. שאלתי היא, האם באמת כדאי לקחת מטפלת לשלושה חודשים בלבד (בהנחה שלאחר מכן אני מקבלת מטפלת טובה שאני סומכת עליה). אני חוששת שהתחלופה הגבוהה יחסית יכולה לגרום נזק פסיכולוגי כלשהו לילדה... האם יש לי סיבה לחשוש?

תודה רבה!

שלום רב
אשמח דחוף לעזרה ילדתי לפני שבועיים תינוקת ויש לי ילד בן 3.8 במקביל ללידה עברנו בית חדש ובספטמבר התחיל גן חדש כאשר לא שלט קודם בעברית אלה היה בגן רוסי אז הכול אולי קשור לתופעות אלו; הוא התחיל להיות מאוד אגרסיבי, מכה ומקלל אותי ואת אמא שלי בעיקר שיושבת אצלנו עכשיו כמעט כל יופ ושומרת על תינוקת, לר מציק לתינוקת אותה דווקא אוהב, אבל לי ובעיקר לה ממש מציק מרביץ ומקלל , היחיד שמקשיב לו ומעדיף אותו זה אבא כשבבית רק בבוקר ובשעות ההשכבה מעדיף ודורש רק אותו וזה גם מעליב ממש
כשאני לוקחת אותו מהגן הכול בסדר הבלאגן מתחיל בהית והופך לסיוט עד הערב עד שבעלי בא
מה העצה?
האם ללכת לפסיכולוג?
מיואשת;(
תודה

עד איזה גיל מומלץ להישאר עם התינוקות בבית? ומה היתרונות על פני מסגרת אחרת? והאם - העובדה שהם לא מכירים התנהלות בקבוצה גדולה כמו בגנים מגיל קטן - עלולה לפגוע בתחושת השייכות כשייכנסו בשלב מאוחר יותר?

שלום רב,
עד כמה מזיק, אם בכלל, להפעיל את הטלוויזיה עם תכני מוזיקה (שירי ילדים עם קליפים מסוגים שונים, כגון בהופ ילדות ישראלית), כאשר הילד: ם בת שנה ובת שנתיים משחקים תוך כדי ומדי פעם מביטים בטלוויזיה? הכוונה לשימוש קבוע ולא חד פעמי.

בני בן 5.5 חודשים. עד גיל חודשיים וחצי בכה מגזים ורעב.
מאז בקושי בוכה. נכון שיש לו מזג נח ונעים אבל נכמר הלב כשנופל לו צעצוע מהיד והוא ממולל את בד הבגד במקום לבכות. כשהגיע זמן האוכל אני רואה שהוא רעב ומכינה מהר אבל בינתיים הוא לא בוכה למרות שהוא קופץ בהיסטריה על הבקבוק.
הוא לא בוכה כשהוא לבד.
הוא נרדם רק לבד ואפילו נאבק בי כשאני מנסה להרדים עליי כפינוק קצת.

ואפילו כשהוא מתנגד שאהפוך אותו על הבטן זו התנגדטות של שנייה.

אציין שהוא אחד משניים תאומים. שזה לא מקרה של אמא שתמיד זמינה ולכן הוא חש בטוח... אלא להיפך ואחיו דורש המון לאחרונה. והואאובחן כהיפוטני אןם זה קשור למשהו.

אני בטוחה במאה אחוז שזה לא מגיע ממקום בטוח אלא ממקום שמוותר, צנוע כזה שלא בטוח שמגיע לו. איך גורמים לו להיות יותר אסרטיבי? אני משתדלת להענות לו כשהוא מביע בכי או התנגדותאבל גם אז לא תמיד אני זמינה.

מה אפשר לעשות מעבר?

תודה רבה.

הבן שלנו בן 6.5 והתחיל השנה ללמוד בכיתה א'.
אנו גרים בקהילה קטנה שבה יש מערכת שמקבלת את הילדים לאחר ביה"ס ובימי חופש. במערכת הזו משתתפים ילדים בכיתות א'-ו'. אנו חשים כי חל שינוי משמעותי בהתנהגותו של הבן שלנו מאז החל את ביה"ס ואת השתתפותו במערכת. הוא החל להתחצף הרבה ולהתנהג בצורה שאינה אופיינית לו - חוסר רגישות וזלזול בנו ובאחיו הקטן. יש לציין שגם המורה שלו וגם מדריכיו ציינו בפנינו שבמערכות הוא מתנהג יפה, משתף פעולה ואינו מתחצף כלל. אנו כבר מגיבים אליו בחוסר סבלנות ומרגישים ממש מיואשים. אנ מנסים לדבר איתו ולעשות איתו מגוון פעילויות אך עדיין הוא בשלו. מה עושים?

האם זה עלול להזיק לילד קצת לפני גיל שנתיים שישן אצל הסבתות שלו פעם או פעמיים בשבוע באופן קבוע, כל פעם אצל סבתא אחרת בגלל עבודת משמרות של ההורים ? האם זה עלול ליצור בעיות של תחושת אובדן שליטה למשל או חוסר ביטחון?

בתי בת 3, גמולה מטיטולים כמעט שנה, ולאחרונה כמעט כל יום "בורח" לה פיפי בגן- היה מקרה שברח לה פעמיים. אציין כי אף בתקופת הגמילה זה לא קרה(שברח פעמיים ביום בגן). לאחר שהסתבר לי שבגן שלה(גן עירייה) לא מתזכרים את הילדים הרבה ללכת לשירותים, אלא רק לפני שעת האוכל ולפני הפעילות בחצר, ביקשתי מהגננת כי תשתדל כן להזכיר, לפחות לה, ללכת לשירותים. נראה כי לא רק שזה לא פתר את הבעיה, אלא אף החמיר אותה, שכן דקה לאחר ששואלים אותה אם היא צריכה והיא מסרבת בתוקף היא עושה במכנסיים. הגננת חושבת שזו בקשת תשומת לב. כשניסיתי לשוחח עם בתי על כך היא אמרה לי שהיא רוצה לעשות במכנסיים. ממש ככה- רוצה. וזה ממש ממש הפליא אותי כי עד כה אם היה בורח לה היא הייתה מרגישה, מין הסתם, אי נעימות.

אציין כי זה קורה אך ורק בגן. אפילו בנסיעות ארוכות היא יודעת להגיד שיש לה בדרך, ואם אנו באמצע כביש ראשי ועוברות כמה דקות עד מציאת מקום לעצור- יודעת אף להתאפק.

אודה לחוות דעתך ולעצותייך,

בברכת חג חנוכה שמח,

מיטל.

יש לי ילדה בת 14.5 , היא נוהגת לשקר לי באופן כרוני נמצאת במקומות אחרים
מאלה שהיא מוסרת לי , דואגת תמיד לפגוע באמון שלי בה ולצער אותי.
נגררת בקלות אחרי חברות ונוהגת לשבת איתם בחבורת בנים יותר גדולים ממנה.
אוהבת לסכסך ביני לבין זוגי , רכושנית לדעתי בכל מה שקשור אליי ....
לציין שבלימודים היא ברמה נמוכה מאוד.

היום נטרלתי אותה מכל העולם הוירטואלי ואני ממש אובדת עצות .

היי,

ביתי בת 5.5 לומדת בגן חובה, נאמר לי שהיא לא רוצה לאכול ביום הקבוע שאבא שלה מוציא אותה מהגן (אנחנו גרושים) בצהריים, ומחכה לו. כך שיוצא שהיא אוכלת מאוד מאוחר. צוות הצהרון אמר שהיא במתח ביום הזה. זה כבר קרה בעבר לתקופה נרגע ועכשיו חזר שוב. איך כדאי לנהוג מול ביתי ? איך להנחות את עובדות הצהרון ? תודה

שלום רב,
יש לי 2 ילדים בני 3,4 נשואה.
מזה תקופה ארוכה שאני ובעלי במשבר גדול הכולל ריבים בינינו צעקות (לצערי גם כשהילדים רואים) אני ובעלי בבית בקושי מדברים אחד עם השני וגם כשלא תמיד בתיסכול .
האם אני צריכה להתייעץ עם פסיכולוג ילדים ולבדוק האם הם נפגעו מיזה? או עתידים לפתח התנהגות מסויימת עקב המצב בבית??

תודה

בתי בת 3 גדלה במסגרת של הורות משותפת.
נכון לעכשיו, ישנה אצל אבא כל שני +רביעי פעם בשבועיים וכל סופשבוע שני.

היחסים ביננו ההורים קרירים יחסית.. אך מעולם לא נאמרו מילים רעות על אבא ..
.
כל חזרה מאבא כשאוספת אותה במוצ"ש, הילדה אגרסיבית, עצבנית, נוטה לבכי.
כשחוזרת ממנו באמצע שבוע ואני אוספת מהגן ושואלת: איך היה אצל אבא? מה עשיתם?, היכן הייתם ? וכו, היא אינה משתפת, פשוט לא מספרת כלום, או שאומרת שהיא עסוקה, בטלויזה, משחק, אוכל, שירה וכו, או שפשוט מתעלמת משאלותיי.


התנהגותה שונה מאוד אצל כל אחד משנינו.
הוא "מחזיק אותה קצר" יותר קשוח איתה ואני יותר מאפשרת ... והיא יודעת בדיוק איך להתנהג והיכן..

ברור לי שהמעברים קשים עליה.
איך מתמודדים? איך מדובבים ומפחיתים עצבנות?
יש לציין שמצדו , טוען שמתנהגת אצלו כרגיל..