פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

מיטל שלום
הכנסת ילד לגן היא חוויה לא פשוטה. בעיקר כאשר הילד עוד קטן ולא יכול לספר ולהסביר איך היה לו. עם זאת ברב המוחלט של המקרים הילד משתלב בגן באופן חיובי. נורמלי שיש בכי בהתחלה, בעיקר אחרי שהוא מבין שזהו משהו קבוע. העובדה שבוכה בשלב זה אינה מעידה כי הוא סובל בגן, אלא רק שהוא מעדיף להישאר עם ההורים. במידה והבכי יימשך מספר שבועות ו/או אם תראי סימני מצוקה גם בשעות אחר הצהריים (כגון בכי רב מהממוצע לאורך זמן, תוקפנות,קשיי שינה,תלותיות רבה מהרגיל וכו) אז יהיה נכון להיכנס לכוננות דאגה ובדיקה.
לגבי בחירת הגן - רצוי לבחור גן עליו שמעת המלצות מחברות אשר ילדיהן שהו בגן בעבר. כמו כן חשוב לשים לב ליחס המספרי של אנשי הצוות על מספר הילדים. שימי לב שהילד לא חוזר מהגן רעב או עם אדום בתוסיק. כמו כן, כדאי לבדוק עם הגננת כמה זמן הילד ממשיך לבכות לאחר שהאב הולך. עד רבע שעה (מקסימום) בשלב ראשון זה נורמלי.עם הזמן זה יהיה פחות. ואת תוכלי להיות שקטה יותר
נקודה נוספת - כשמביאים את הילד לגן יש להיפרד ממנו בקצרה וללכת גם אם הוא בוכה. מריחה של הפרידה לאורך זמן תקשה על הילד ועליכם.
בהצלחה.

שלום חגית
גילאי 9-10 זה בדיוק הגיל שזה כמעט מתחיל. בגיל הזה הם מתחילים טיפה להסתכל, להתעניין. עובדה היא שבגיל זה הילדים מתחילים ללעוג לבנים ובנות שמבלים זמן רב ביחד. יש בנות שכבר מתחיות להתפתח קצת וכו'.
אני נוטה להגיד שזה לא מתאים. אפשר להישאר יחד עד מאוחר אבל אז כל אחד הולך לישון במיטה שלו. אין מה להשוות מסיבת פיג'מות לשינה של בן ובת בחדר אחד זה לצד זה. הדבר עלול לעורר שדים שכדאי שישנו עוד קצת.
האינסטינקטים הזהירים שלך צודקים. לכי איתם...

עינב שלום,

אכן נשמע מדברייך שהיה איזשהו אירוע שהביא להתנהגות.

עליכן להכילו רגשית, אך עם זאת להציב גבולות מאד ברורים להתנהגות זו. ניסיתם את המילים, כעת עברו למעשים. הוא צריך להבין שמותר לו לוחחות כעס ותסכול מכל סיבה שהיא, אך לא כל התנהגות מותרת.

במקביל, נסו לנבור אחורה ולבדוק מה יכולות להיות החוויות שחווה.

מיקי היי,

עניתי לך על שאלה זו עוד אתמול...

שלום,

מדבריך משתמע שתמיד הבהרתם שלקחת חפץ של אחר זה לא בסדר, אך לא נקטתם כל אמצעי כדי למגר את התופעה.
עליכם להתייחס לעניין בחומרה ובתקיפות. הילד צריך לדעת שיהיה עליו להודות בטעותו ובוודאי להחזיר את מה שהוא לקח, באותו הרגע שאתם מגלים שלקח. אם אין אפשרות כזו, תקחו את החפץ ותשמרו אותו עד שתפגשו עם אותם חברים או קרובי משפחה.
עליו להבין שאין זה עניין של מה בכך, וגם בעבור חתיכת לגו קטנה אל תוותרו.

הוא הבין שעשה משהו לא בסדר אחרת לא היה מוצא לנכון לשקר. עזרו לו בכך שתנחו אותו ותציבו גבולות.

בהצלחה!

היי אורין,

היו עקביים ותקנו אותו בסבלנות בכל פעם שיקרא לאביו בשמו הפרטי.
יש תאוריות המדברות על מצב כזה, כאשר הילד רואה בהורה יותר חבר מאשר דמות סמכותית, אך לדעתי הכי חשוב זה לתרגל שוב ושוב, לתקן ולהבהיר את הסטטוס שלו: עבורי הוא בעל. עבורך הוא אבא.

שלום לך
התנהגותו של בנך מעידה על דימוי עצמי נמוך . אם היה בטוח בעצמו ומאמין שיתקבל חברתית בזכות עצמו, לא היה מנסה"למצוא חן. ייתכן גם שהתנהגותו היא לא דרך לעשות רושם אלא שהוא פשוט נלחץ מהסיטואציה ומתרגש וכתוצאה מכך מתנהג באופן רגרסיבי וילדותי. הסברים והערות מצדך לא יועילו ועלולים רק להעלות את רמת החרדה שלו.
אני ממליצה לעקוף את הבעייה הנקודתית ולפעול באופן עקיף יותר במטרה לחזק את הערכתו העצמית ולתת לו כלים להתמודדות חברתית, בלי להתייחס ולבקר את התנהגותו כיום. על מנת לשפר את בטחונו העצמי חשוב לתת לו הרבה חיזוקים, להקדיש לו זמן איכות במהלכו הוא ירגיש כי אתם נהנים מחברתו ולתת לו אחריות שנהנה ממנה, על מנת לשפר את כישוריו החברתיים ניתן פשוט לעזור לו להתנסות בסיטואציות כאלו. להזמין חבר הביתה, ללכת איתו לגן השעשועים, לקחת אותו לחברים וכו'. כאשר יתנסה הרבה ירגיש בטוח יותר בעצמו ויוכל להביא לידי ביטוי את עצמו.ניתן להסביר לו מה כן צריך לעשות אם רואים שהוא מתקשה, אבל לא להגיד לו מה הוא עושה לא בסדר.
נקודה נוספת - יכול להיות שהתנהגותו נראית לך כיותר בעייתית מכפי שהיא נראית לילדים סביבו. אנו כהורים מאד רגישים סביב הנושא החברתי של ילדינו. הדבר נכון בעיקר לאימהות ואבות אשר חוו קשיים חברתיים אלו או אחרים בילדותן. תחזקי אותו ותשדרי לו שאת סומכת עליו. אם את תאמיני בו הוא יאמין בעצמו ועם הזמן, יתחיל להתנהג כעצמו.
מקווה שעזרתי

ציפי שלום,

האם הציפיות מהילד בתחום הלימודי תמיד היו גבוהות? איזה מין תלמיד הוא? האם היו מצבים שבהם קצת לחצתם בנושא או ששאיפת ההצלחה וההשגיות מגיעה ממנו? האם חווה כישלון ולכן הוא בחרדה?

אם הרגישות מבטאת רק בתחום הלימודי- צריך "להוריד הילוך" ולהבהיר לילד שמותר גם לטעות, לא להצליח ולהכשל. להציג לו זאת גם בדוגמאות אישיות. אם ילד מרגיש שבהצלחתו הלימודית גאים בו, הוא יכול מאד להלחץ כדי לרצות. בדקו מה הסיבות לדברים.

בברכה,

נעמה.

תודה על התשובה נעמה

רציתי לחדד יותר אנחנו לא מלחיצים בעניני לימודים יש לנו שני ילדים גדולים ואנו מודעים לכך שהילד הוא מכלול של דברים בהם הוא צריך להרגיש טוב . מה שחשוב ואני שמה דגש אלה הדברים הבסיסיים ,הכנת שיעורי בית לימודים לפני מבחנים וכ"ו הילד מגיב ברגישות גם במצבים אחרים של מבוכה או פרשנות שלו למצבים שיש בהם שיפוטיות כלפיו .
כלפי בכי שלו אנו מגיבים בסובלנות ולא מעירים או מזלזלים , השאלה אם להניח ולא לדרוש מעבר למרות שהוא צריך חיזוק לימודי. או כן "למרות שקשה לך אנו חושבים כי תצליח להתמודד ..."ואז אנו לא נכנעים להימנעות שלו
הילד יש חברותי משחק אחר הצהרים לא נראה שסובל מחרדות או חלמות וכ"ו.

אני מרפאה בעיסוק במקצועי והקושי שתארת העלה אצלי את השאלות הבאות- האם היא מוכנה לשחק בחול, בדשא? ללכת יחפה? לעבוד עם צבעי אצבעות ולגעת בדבק ? האם היא מוכנה ללבוש כל בגד או רק בגדים מאד מסוימים? האם היא נהנית מאמבטיה או שהיא בוכה כשחופפים לה או כשיש לה מים על הפנים ? האם היא משתפת פעולה כשגוזרים לה צפורניים ? האם היא נהנית מנשיקות, חיבוקים, דגדוגים או שהיא נרתעת ? מה קורה אם מישהו נוגע בה פתאום או בטעות (בוכה, צועקת, מתלוננת שכואב לה?)
אני שואלת את כל השאלות האלה כדי לבדוק איתך את האפשרות שאולי הקשיים שלה הם על בסיס של ויסות חושי .

שלום
היא מוכנה לשחק בחול, מעדיפה ללכת לא יחפה, מעדיפה מאוד ללבוש בגדים מסויימים וגם נעליים מסויימות. נהנית מאמבטיה, אבל בוכה בחפיפות או כשיש מים על הפנים וכשמצחצחים לה שיניים, אוהבת חיבוקים ודיגדוגים, אבל מרגישה צורך לשלוט בהם. נרתעת מכל דבר חדש כמעט. אם מישהו יגע בה בטעות זה סוף העולם גם אם סתם יתייחס אליה ויגיד שהיא חמודה. יש לציין שהיא גם החלה לגמגם בחודשיים האחרונים, אבל קלינאית תקשורת אמרה שזה נורמלי(אני חושב שאולי זה קשור לחוסר הביטחון).היינו גם אצל מרפאה בעיסוק שאיבחנה חוסר התנסות בתחומים מסויימים וקצת עבדנו על זה. מה דעתך? מה זה בדיוק ויסות חושי?

אילן שלום,

בדר"כ בגיל זה הילדים עוברים את קושי "חרדת הזרים".

עם זאת, זמני הסתגלות למקום חדש משתנה מילד לילד.

איך היא מתנהלת עם נגיעה בחול, בצבעים ובשאר חומרים מלכלכים. האם הגננת ציינה דבר מה בנושא ויסות חושי?

האם אתם מכינים אותה לפני כל מצב חדש?

חשוב להכין ילד ולשתף אותו בכל חוויה שהוא הולך לעבור. מי צריך להגיע, כמה אנשים ולמה. אסור לתת לילדה בניגוד לרצונה נשיקה, אפילו מסבתא. צריך להסביר כל שלב וכל פעילות שצריכים לעשות ולהכין לכך את הילד רגשית.
הייתי אפילו שואלת את הילד האם היה רוצה ללכת לפעילות הזו. נותנת לו לבחור מבין שתי אופציות.

חשוב שתתנו לה את המקום שלה ולא תיראו מאוכזבים ומודאיגים אשר אינה רוצה לשתף פעולה. בדקו אותה מה הם רגשותיה. שקפו לה אותם במילים. תנו שם למה היא מרגישה ואפשרו לה להיות צמודה עד שהיא משחררת. ר בדרך זו תלמד את חווית הבטחון.
אם אחרי שינוי בהתנהלותכם הדברים נשארים בעינם, פנו לייעוץ.

בהצלחה!

נעמה.

שלום סיגל
פעוטות בגיל בנך נוהגים לנשוך כדי להשיג תשומת לב. הם עדיין אינם יכולים להביע עצמם במילים, או בכח פיזי ודרך הנשיכות הם מקווים להביע את דרישתם. זה בסדר שאת לא נענית תמיד לכל דרישותיו. בהדרגה ילמד להתאפק או לקבל סמכות. כאשר הפעוט נושך חשוב להבהיר לו באופן חד משמעי כי הדבר כואב וכי אסור לו לנשוך. חשוב להגיב בפרצוף חמור ובטון ברור אך לא להרים את הקול או חלילה את היד. חשוב לחזור שוב ושוב על אותה תגובה באופן עקבי בכל פעם שנושך. אין לתת לו את אשר מבקש בגלל הנשיכות. באופן זה רק נדרבן אותו לנשוך יותר. כמו כן אסור להתעלם ולהמשיך לשחק עם הפעוט כאילו לא קרה מאום.
דבר נוסף - כאשר אומרים לתינוק מה לא לעשות (לא לנשוך) כדאי להסביר לו גם מה כן. גם אם נראה כי אינו מבין חשוב לתת אלטרנטיבות אותן יפנים בהדרגה. "אתה יכול לגעת בי בכתף אך לא לנשוך, "מותר לצעוק אבל אסור לנשוך" וכו'
בקרוב יתחיל לבטא עצמו במילים, ויכולתו לדחות סיפוקים תתארך מעט. אז יחוש פחות תסכול, וגם את..
תחזיקי מעמד...

עדי שלום,

אין ספק שתגובותיו אילו של בנך נוצרים מהשינוי המשמעותי בשגרה שהוא חווה.
עם כל האמפתיה לאחות החדשה, יש חלק משמעותי "לקיומה" בהתנהגותו. כמו כן, אנשים רבים ויחסית זרים הממלאים את הבית גם אינה פשוטה עבורו.

ילד שנמצא במצב של לחץ ובלבול מגיב באלימות.
אין צורך להענישו. גם כך הוא נמצא במצוקה. במקום זאת, לכל מכה הגיבו בתקיפות ובצורה חד משמעית: החזיקו לו את הידיים. תאמרו שבבית הזה לא מרביצים. הסבירו לו שאתם עכשיו הולכים יחד לחדר להרגע. אין צורך לעשות זאת בכעס. בחדר תשבו כשהוא עליכם ותחזיקו את ידיו, גם אם הוא בוכה. בקשו ממנו לומר לכם כשהוא נרגע. בכל מקרה, השארו עימו בחדר מס' דקות. הגיבו כך בעקביות והתנהגות זו תיכחד. רק היו נחושים.

לגבי לקיחתו מגן המשחקים: הכינו אותו מראש לעזיבה. תשאלו מה המשחק האחרון בו הוא רוצה לשחק. אפשרו לו לבחור. אחרי האחרון הבהירו שהולכים ועכשיו נפרדים מגן המשחקים. אם זה עדיין מלווה בסצנה, קחו אותו על הידיים. בלי איומים.

הוא עובר תק' רגשית לא פשוטה. הבינו זאת והיו שם בשבילו. עם זאת, נהגו בתקיפות כשצריך.


מזל טוב ובהצלחה!

נעמה.

שלום יפעת.
נשמע כי בנך חביב וממושמע בבית ולכן הבעייה ההתנהגותית בגן פחות מדאיגה. מעסיקה אותי יותר העובדה כי הוא נגרר ומוותר על ערכיו כדי "להרוויח" חברים. הרחקתו מאותו חבר יעילה באופן חלקי בלבד. כדאי לבדוק מה מניע אותו להיגרר. נשמע כי הוא מאמין כי הוא עצמו אינו ראוי להתקבל חברתית בזכות עצמו ועליו לרצות אחרים על מנת להשתלב. ייתכן מאד כי הדבר נובע מרגשי נחיתות וממחסור בכלים להתמודד עם הלחץ החברתי המוטל עליו בגן ובצהרון.
את עושה נכון שאת מבהירה לילדך את ההתנהגות המצופה ממנו. במקביל חשוב מאד להקשיב לו, לחזק אותו, להקדיש לו זמן איכות לבד, ולהדגיש את הדברים בהם הוא טוב. רצוי להבהיר לו כי זו זכות להיות חבר שלו ומי שלא רוצה מפסיד... כדאי "לשדכ" לו (בידיעתו כמובן) חבר "חיובי" ולהיות איתם קצת ביחד כדי לדאוג להתחלה טובה. כמו כן כדאי לבדוק עם הגננת עד כמה מגלה ביטחון עצמי בגן והאם יש מחסור בכישורים חברתיים. במידה ויש קושי בתחומים אלו בגן חשוב שהגננת תפעל במקביל אליכם.
לידיעתי , לכל גן יש פסיכולוגית חינוכית מטעם המועצה (ללא תשלום). מומלץ לנסות לפנות אליה להתייעצות . בהמשך היא תוכל לערוך תצפית בגן וגם לייעץ לגננת.

היי אמנון,

העלית פה חשד שמדובר בהתנהגותה והתנהלותה של הגננת. האם יש בסיס לחשד? האם תוכל להגיע במפתיע במהלך היום כדי לראות מהצד מה באמת קורה?

לא נראה לי שיש פה בעיה עם תנועה במרחב כי התנהגות זו קורית רק בגן.

בכל מקרה, חשוב לא ללחוץ על הילדה ולדוש רבות בנושא כי תשיגו תגובה הפוכה.

בברכה,

נעמה.

היי מיקי,

אני מבינה את ההיבט הכלכלי, אך עם זאת לא אוכל להנחות אתכם להעבירו שוב לגן אחר עם ילדים אחרים וצוות אחר.

כמו שאת מתארת, המעברים היו קשים לו ותסכלו אותו.כן, זה בהחלט ישפיע עליו.

עשו את המקסימום שזה לא יקרה. האם יש אפשרות להחזירו לגן בו הוא כבר היה?
מדוע מראש הוא הוכנס ל 4 חודשים בלבד?

אולי כדאי לפחות לחכות לתחילת שנה לפני מעבר.

בהצלחה!

היי אמנון,

נשמע שהילדה מאד חיונית ופעילה כך שאין סיבה לדאגה. הגננת או מטפלת אהובה יכולה לדובב אותה ולהציע לה להפרד מהכסא, לשים אותו במקום מסויים וללכת להתיישב בו מידי פעם.

חשוב לא ללחוץ על הילדה כי זה רק יגרום לה לפתח אנטי.

כמה זמן היא באותו הגן? יש ילדים שזקוקים לזמן רב (אפילו חצי שנה) כדי להפתח ולהיות "הם" במסגרת שאינה ביתם.

בברכה,

נעמה.