פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב,

קודם כל- נשאלת השאלה האם הוא חשוף למיניות ביניכם ההורים, מפרסומות בטלויזיה, אחים גדולים, או כל דבר אחר.

בכל מקרה, נכון להבהיר לו שזהו איברו הפרטי ורק לו למותר לגעת בו, וגם כשהוא נוגע הוא צריך לעשות את זה כשהוא לבד,בחדרו, באופן פרטי.
ישנה הצגה בשם "יעל שומרת על גופה", מותאמת חגיל 3 ומעלה. נסי לראות אם לקחתו.

שלום,

אין ספק שבשביל ילד סיטואציה כזאת מהווה קושי ובלבול.

חשוב שאתם כהורים תכינו את עצמכם למצב החדש, תבהירו מראש איך יהיו המפגשים עם הילד, כמה ומתי. ברגע שאתם תדעו, תוכלו להכינו טוב יותר למה שהולך להיות.
הוא יידע באיזה ימים האבא יראה אותו, יבלה איתו ואולי גם יישן אצלו.

חשוב לחפש קלטות ילדים וספרים מתאימים עוד קודם לכן, כדי להקנות לילד בסיס של הבנה מה זה אומר.
חשוב להבהיר לו עד כמה כל אחד מההורים אוהב אותו ולהמנע ממריבות וויכוחים בנוכחותו, על אחת כמה וכמה אם הם נוגעים לחינוכו, כדי שלא יפתח רגשות אשמה.

מעבר לכך, יש להסביר לו בצורה מילולית , באופן ציורי, מדוע אבא ואמא כבר לא יגורו יחד באותו הבית.

בהצלחה וחג שמח,

נעמה.

תודה רבה על התשובה
מה הכוונה להסביר באופן מילולי וציורי? מה אפשר להגיד כדי שהילד יבין שהוא יגור רק עם אמא
ושאבא כבר לא יהיה איתו בבית ולא כל יום?
אם תוכלי להמליץ לי על ספר בנושא או דיסק
תודה רבה

אהלן,

הסבר מילולי הכוונה- מעשי. להבהיר לו איך זה יהיה בפועל. לצייר יחד את המצב החדש. שני בתים נפרדים. לנסות להבהיר לו מתי כן יראה את אביו. להשתדל שזה יהיה ביום שיש לו משהו נוסף שיבהיר לו, כדי לחדד את מימד הזמן.
ביום שיש...ביום שאחרי...
זו עבודה אינטנסיבית של הסבר ומענה לשאלות באופן יומיומי. כל יום מחדש תצטרכי להסביר בהתחלה, עד שיקבל את המצב.
התק' הראשונית יכולה להיות מלווה בדיכאון, חוסר תאבון, עצבות, עצבנות, אבל זו תק' קשה לכולם שאין ברירה וצריך לעבור.
את מוזמנת גם להכנס לפורום שלנו בנושא גירושים.

גלית שלום,

נסי לחשוב מה יכולה להיות הסיבה לרגרסיה כעת. האם חווה שינויין? מצב של חרדה? מצב בו אתם פחות נוכחים? במצב כיום נראה שדרך נושא זה הוא יודע שהוא יכול להעסיק אתכם או לשמור אתכם קרוב. בדקי אם יש לו סיבה לכך.

שלום רב ,

תודה על תגובתך , אני מנסה לחשוב המון זמן על שינוי כל שהוא ואין דבר כזה, חשוב לי לציין שמדובר בילד מאוד מפונק על ידינו ההורים , אתמול בערב נסינו לשוחח איתו ולבדוק מה קורה , לטענתו זה מציק לו אך הוא לא מספיק להגיע לשירותים מה שמבחינתי נשמע כתרוץ כי פעמיים אחרות הוא טען שהשירותים בצהרון מסריח (למרות שהוא עושה את זה גם בבית) לכן תשובתיו נראות לי כתרוץ אני מנסה להסביר לו שאנחנו נכנסים לתקופת קיץ והריחות יהיו גרועים ולכן לא יהיו לו חברים אך לא נראה לי שזה מפריע לו, חשוב לציין שהוא מטבעו לא מפריע לו להיות מפוזר ומלוכלך זאת אומרת למשל כאשר אוכל עוגה ומסביב לפה נשאר הקרם לא טורח לנקות עד שלא מעירים לו , אני נורא מסותכלת ולא יודעת כיצד לנהוג איתו מיכוון שאני לא יודעת אם הדרך לכעוס , להעניש , היתה תקופה שלא התייחסתי אך זה לא עזר. האם יש משהוא מסויים שמטפל בבעיה זאת ? חשוב לציין שהוא ילד מאוד תוסס ולחוץ . אני אודה לתגובתך.

האם יש לו אחים נוספים?

יכול להיות שנתתם דגש גדול מידי לנושא ובשל כך הוא לא רוצה לפתור את הבעיה.

אם יש לכם חשד שזה משהו מעבר ןשיכול להיות שזה תוצאה של משהו שמטריד אותו, כדאי להפגישו עם פסיכולוג ילדים.

דרך הענשה או נסיון להרתיע אותו ע"י מה עלול לקרות אם תמשיך כך, הבעיה לא תפתר.

לא נתת הרבה אנפורמציה אבל מהמשפט האחרון אני מבין שיש ביטויים של תוקפנות. יכול להיות שהיא חוששת מהדחפים התוקפניים והתגובות שלכם ולכן דואגת. חשוב לתת לה הרגשה שאתם נותים גבולות ברורות ושומרים שהיא לא תגרום לשום נזק . וכשאתם מחנכים אותה להבהיר שאתם מגנים את המעשה ולא אותה. דוד

שלום ענת
עד תחילת שנה הבאה יש עוד חצי שנה. דברים רבים יכולים לקרות. ילדך ישתנה ויגדל(בעיקר כשיהפוך לאח גדול), "הגדולים" ישתנו... אולי הגננת שנה הבאה תדע להרגיע אותם ולהבהיר כיצד להתנהג לקטנים מהם ? וכו''. אם ילדים אלו אינם בגן שלו כיום, לא נראה לי שכדאי להפגיש בינהם. תני לו להתמודד עם הילדים בגן שלו. התערבויות שלך היום, לא בהכרח תשפענה על שנה הבאה. להיפך הן יכולות אפילו להזיק.
בשנה הבאה בטח יהיו איתו בגן חברים רבים מהגן הנוכחי, אם בכל זאת תהיה בעייה, אז תשקלי כיצד להתמודד איתה כשתצוץ. אז יוכל להפיק מהתערבותך יותר.וגם אני אשמח לעזור
ליאת

הילדים המדוברים איתו בגן והם גדולים ממנו בגיל בסה"כ במספר חודשים.
לשאלתך, הם אכן יהיו יחד בגן שנה הבאה.
אבל את ממליצה לחכות עם ההתערבות שלי בכל מקרה?

שוב שלום. לא הבנתי קודם שמדובר בילדים שאיתו בגן. איתך הסליחה. בכל מקרה לא הייתי מפגישה אותו איתם אחה"צ. עדיף להפגיש אותו עם מי שהוא בוחר ושיהנה. יחד עם זאת, כדאי לשוחח איתו על הילדים שמציקים לו ולהציע לו כיצד יכול להגיב כשהם מציקים לו בגן. הייתי מתחילה שיחה מייד לאחר שקורה משהו או מקסימום באותו יום (לא לדבר על משהו שראית לפני כמה ימים). השיחה צריכה להיות קצרה ופשוטה.

אני חושב שאת נוהגת בצורה נכונה פשוט לחזור על המשפט בצורה נכונה ולא לעשות ענין מזה. מעבר לזה קשה להתייחס בלי לדעת הרבה יותר על המערכת המשפחתית, מה הקשר שלו עם אבא, מה עופי המשחק שלו, וכוי. דוד

אני לא בטוח שצריך לחשוש אך ליתר בטחון הייתי מתיעץ עם פסיכולוג שיכול לנסות לבדוק את האפשרות אעבר חוויה טראומטית ובכל מקרא לעזור לו להתגבר על המצוקה הגדולה בה הוא נמצא כרגע. דוד

אני הייתי פשוט אומר לא שזה דבר שעושים בחדר לבד ושיכול לעשות את זה בחדר. גם הייתי בודק שהוא לא חסוף לגירויים מיניים (במחשב? בטליביזיה? האם אתם שומרים על פרטיות בבית?) דוד

שלום אלה
נראה לי הרבה יותר נכון לפנות להדרכת הורים מאשר לשלוח אותה לטיפול.דחיית סיפוקים זה דבר שרצוי שיילמד בבית ובגיל 12 כבר קשה לעשות זאת ללא הדרכה. כדאי לשוחח עם בעל מקצוע על הדרך לתת לבתך כלים להתמודד כאשר לא הכל מתנהל לפי רצונה. המצב שאת מתארת הוא הפיך אך מחייב מאמץ ושינוי מצדכם. פנו לייעוץ על מנת להקל עליה ועליכם.
שתי שאלות נוספות לי אלייך: האם תמיד הייתה כך או שיש החמרה קיצונית לאחרונה ? ו האם מתנהגת כך גם כאשר אינה בבית או שבבית הספר /עם חברות התנהגותה אחרת ?

הסימנים שאת מתארת בהחלט מעידים על כך שההשתלבות בגן לא היתה טובה, אך זה לאו דווקא מגיעה מהטרדה מינית או הטרדה בכלל.
זו דרכם של תינוקות למחות על כך שכבר אינם צמודים לאמא. זה גם גיל של חרדת נטישה בו יותר קשה להם להתמודד עם שינויים ומעברים.

נטלי שלום
במידה ומדובר על ניתוח הכרחי, רצוי להתחיל להסביר כמספר ימים לפני הניתוח. ההסבר צריך להיות מותאם לגילו באופן שימנע הפתעות במהלך החוויה עצמה. כדאי להדגיש כי במהלך הניתוח יישן ולא ירגיש דבר . אפשר להבטיח לו הפתעה (שיבחר מראש) לאחרי הניתוח באופן שיהיה לו משהו חיובי לצפות לו.
במידה והניתוח קרוב לא נורא ששמע על כך מהרופא ואולי אף עדיף. במידה ויש עוד זמן רב כדאי לאמר לו כי יש עוד הרבה זמן ושתדברי איתו כשזה יתקרב. אם מראה סימני מצוקה כדאי לשוחח איתו קודם. חשוב לא לדבר על הניתוח בנוכחותו ולא לשדר מתח או חרדה מצדכם. אם את תהיי רגועה יוכל גם הוא להרגע.
רק בריאות
ליאת.

רון,

אכן, הרגלים לא פשוט לשנות. חיזוקים שליליים לא יפתרו את הבעיה. נסו את הגישה ההפוכה.
בכל יום שלא תשמעו את החריקות תנו מדבקה. לאחר מס' ימים בחרו עימו מתנה. תנו לו סיבה להתאמץ ולנסות לשנות את ההרגל.

מעבר לכך, תנו פתרון חלופי. אי אפשר רק לומר "לא", בלי להציע מה כן. הציעו לו במקום לבעוט בכדור, לתת אגרוף לכרית, לקפוץ במקום. אפשרו לו להעלות רעיונות מה ניתן לעשות במקום, כשמאד מתחשק לו לעשות זאת.

אל תצפו למטה של קסם. אפשרו לו לעשות זאת בהדרגה. הרגלים לא נעלמים בבת אחת..

בהצלחה!

את צודקת שאת לא אומרת לה שאבא לא רוצה. אבל חשוב להיזהר לא לשקר. ניתן לאמר לה פשוט שאבא לא בא וכנראה לא יבוא ושיש לה אותך ושאת לא תעזבי אותה לעולם. חשוב לשדר לה שאת בטוחה שהיא יכולה להתמודד גם בלעדיו. לא נכון לרחם עליה אלא פשוט להגיב באופן עובדתי - "אבא לא כאן.הוא לא יבוא. אני כאן. איך אפשר לעזור?". נכון לחזור על המסר שוב ושוב עד שיופנם.

אמת שניסנו גם את השיטה הזאת האם שיחות עם פיסכלוג יכלו לעזור ולאן אפשר לפנות דרך מחיר מסופסד מכיוון שאני חד הורית תודה על העצות

שיחות עם פסיכולוג יכולים בהחלט לעזור . אני ממליצה ללכת למישהו שידריך אותך למספר פגישות ורק אם זה לא עוזר אז לשקול טיפול פסיכולוגי ארוך לילדה. הרבה פעמים הדרכת הורים מספיקה, וזה גם כמובן זול יותר.
ניתן לפנות לטיפול דרך קופ"ח ואז זה מסובסד. בדקי עם רופא המשפחה.

שלום מירב.
זה קשה ומעצבן כשתינוקת מתעוררת ובוכה שעה.
לא צריך לדאוג. זו לא חרדת נטישה (אתם שם) וזו גם לא בעיית התנהגות (הבעייה רק בלילה).
כדאי לבחון מה השתנה לפני כחודש שיצר את השינוי. מה היה קודם? האם זה קורה בכל לילה ? האם גם בצהריים קשה לה להירדם והיא בוכה ? מה מרגיע אותה ? מה ניסיתם עד כה ? האם מראה סימני מצוקה במשך היום ? האם נרדמת במיטה או בידיים?
נסי לענות לי על שאלות אלו על מנת שאוכל לתת תשובה מתאימה יותר.

האגב, אם אקמולי עוזר ? אני חוששת שלא כדאי להשתמש בתרופה באופן קבוע. זה לא בריא. אולי אפשר לנסות משהו טבעי יותר.

שלום לירז
כישורים חברתיים ועצמאות הם דברים שיכולים להירכש מהתנסות אישית . על מנת שילד יהיה עצמאי עליכם לשדר לו שהוא בוגר, ולתת לו להתמודד עם דברים בעצמו באופן המותאם לבני גילו. כמו כן עשו מאמץ לקשרו לחברים אחר הצהריים.
לגבי הצהרון, התשובה אינה חד משמעית. ברור שבצהרון יוכל לתרגל כישורים חברתיים והתמודדויות. מצד שני אלו דברים שהוא אמור גם לחוות בגן. לכן חשוב לי לדעת:
האם טוב לו בגן?. האם שם מתמודד? יש לו חברים? מה הוא עושה בבית בשעות שאחרי הגן ? הוא רוצה ללכת לצהרון? איך באה לידי ביטוי חוסר העצמאות? מי הילדים שבצהרון ?
נסי לענות לי על שאלות אלו על מנת שאוכל להגיב לגבי הצהרון.
תודה
נ.ב - בוב הבנאי וסמי הכבאי הם גיבוריים ראויים לא פחות מבאטמן...

ליאת בוקר טוב ותודה על התשוהה. להלן תשובותיי לשאלותייך האחרונות:
לילדי טוב בגן והוא נהנה ללכת לשם (אני לא כ"כ כי אני לא מתחברת לכלל האימהות פרט ל2 מהן).
ילדי מדגיש שגם מאוד מעניין לו בגן. הגננת מספרת שהוא חברותי אבל קצת ילדותי כשמדובר בהתמודדות עם החברה, במקום לפתור בעייה הוא מיד בוכה. יש לו 2 חברים לדעתי. כשאני שואלת אותו מי חבריו הוא אומר שזה סוד. אבל אני חושבת שהוא בודאי לא מהמקובלים כי הוא מאוד שונה מהשאר. הוא לא בן טיפוסי, כוחני, ספורטאי וכיוצא בזה, אלא רגיש, עדין סקרן מאוד ואוהב ללמוד. משחק יותר במשחק הסוציו דרמטי, משחקי דמיון כשהוא כמובן השוטר. לא משחק בכדור אלא רק אם אביו לוחץ עליו. אחה"צ משחק עם אחותו בת השנתיים,רואה טלויזיה. פעמיים בשבוע הולך לקארטה(רשמנו אותו בגלל בעיה במוטוריקה גסה ולא כי הוא רצה). פעם בשבועיים נפגש עם חבר מהגן הקודם. ומתחילת שנה נפגש עם שניים מהגן של השנה.
לא מעוניין בשום אופן לשמוע על צהרון. חוסר העצמאות בא מתוך פינוק. כי הוא כן מתלבש לבד ואוכל לבד אבל עושה פוזות. אבל בא נגיד שגם אני לא כל כך משחררת (לדוג' רוצה להתקלח לבד או להכין לעצמו שוק ואני לא מרשה).
הצהרון נמצא בגן.
אודה לך אם תחזרי אליי עם תשובה כי בעלי משגע אותי ורוצה לרשום אותו לצהרון

שלום לירז
את כותבת שחוסר העצמאות הוא תוצאה של פינוק ואני נוטה להסכים. ילד צריך לתרגל עצמאות והתמודדות וכך לומד. הוא נהנה בגן ולכן סביר שגם יהנה בצהרון וקצת פחות "זמן פינוק" לא יפגע בו. לכן ניתן לרשום אותו לצהרון. אבל חשוב להבין, הצהרון הוא לא הפתרון לבעייה. יש כאן משהו יותר בסיסי שקשור כנראה להתנהלות שלכם איתו. כדאי לפנות להדרכת הורים קצרה בנושא. 2-3 פגישות יכולות להספיק.
במקביל תפגישו אותו עם חברים אחה"צ, תתנו לו להתמודד יותר . אל תפנקו יותר מידי, ותקבלו אותו כמו שהוא (לא כל בן טיפוסי חייב לאהוב כדור).
אשמח להתעדכן מה עשיתם
ליאת