פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

ביתי היא בת 3.5 ילדה דיי רגישה. מאד מפריע לי שכל פעם בו חברתה אומרת לה משהו כמו לא לדבר עכשיו כי זה תורה או משהו אחר שהוא מתריס\אגרסיבי היא פוצחת בבכי עמוק וקורע לב. היא אינה אומרת מה קרה לה ופשוט נעלבת בתוך עצמה מבלי להוציא את כעסה כלפיי חוץ,לא כלפיי החברה ולא אליי,אימה, בכדי למצוא נחמה. כיצד עליי להתנהג ומה עליי ללמדה,אני יודעת שילדים הם עם אכזר ולא יהיה נכון לתת לה להתמודד לבד עם המצב בצורה בה היא מתמודדת היום.

תודה מראש על עזרתך.

שלום רב.
בתי בת שנתיים וחודשיים החליטה הוריד את הטיטול באופן עצמאי בסוף השבוע האחרון. במהלך שישי ושבת הלך לה מצויין, אך אם חזרתה לגן ביום ראשון היא כל הזמן מפספסת. בגן היא מפספסת פעמיים-שלוש במהלך היום, ובבית ביומיים האחרונים לא ראיתי אותה עושה פיפי בסיר אפילו פעם אחת וגם קיקי בתחתונים. האם התחלנו את הגמילה מוקדם מדי? האם זה יכול לגרום לנזק מיותר, תסכולים ורגרסיה? האם להמשיך או להחזיר את הטיטול? אודה להכוונה.

בברכה ןבתודה מראש

שלום.
קוראים לי עדן אני בת 13 ו-3 חודשים
יש לי בעיה חמורה עם הורי.
אני בקושי מדברת איתם בטלפון אלו שיחות של היי,ביי ולא שיחות של ילד והורה. אני לא מסתדרת איתם קשה לי מאד להסתדר איתם אני צריכה להיות שונה כדיי שזה ימצא חן בעיניהם.
אני בוכה כתוצאה מזה המון וזה כבר בערך כשנה.
אולי אני מתנהגת לא כראוי ואני לא יודעת מכך לכןן אני צריכה עזרה וחוות דעת מרופא.
בנוסף אחותי הקטנה בת ה-11 מתלוננת שאני מציקה לה. שזה נכון. אני אולי מבקשת ממנה יותר מדי אבל אני אוהבת אותה מחבקת אותה ומנשקת אותה. אבל כמו כל אחיות אנחנו רבות.
אשמח לקבל עצה מה לעשות איך להתנהג.

ממני עדן.

ביני לבין הורי יש קשר מעולה, הם עוזרים לי עד מאוד עם שני ילדי, בן שלוש וחצי ובת חצי שנה. אני מבלה במחיצתם בממוצע פעמיים בשבוע. כשנולדה ביתי הקטנה נראה שאת התיסכולים הוציא בני על הורי הוא לא רצה להיות בחברתם, לשחק איתם או שיעזרו לי בטיפול בו (אמבטיה, סיפור, ארוחת ערב וכד'), הם קיבלו זאת וחיכו כי יעבור זעם ואכן כך היה עם הזמן המצב השתפר ונראה כי הכל נרגעו.
לאחרונה נראה כי הוא אינו רוצה במחיצם כלל וכלל. הוא אינו רוצה שנלך לביתם ואם הם מגיעים לביתי הוא לא מתייחס אליהם ולפעמים אפילו מבקש שילכו. הוא ביקש שלא יביאו לו מתנות ואינו מוכן לשחק איתם או לשתף איתם פעולה.
בעיני הם מתפקדים כסבא וסבתא הכי טובים בעולם - הם משחקים, מלמדים, מפנקים, קונים ומה לא. עוד לפני שנולדה ביתי הוא נהג לבלות במחיצתם פעם בשבוע לפחות לבד מגיל ינקות.
אינני יודעת כיצד להביא אותו לחוש חיבה והנאה במחיצתם. הדבר גורם לי תסכול רב שכן אינני יכולה לבלות בהנאה עם הורי ועם בני.

הי,

שאלה לגבי ילד בן ארבע במשפחה שהצהיר שהוא רוצה להתחתן עם אביו. לנו הדבר נראה מוזר שכן ידוע שבגיל זה הילדים "סובלים" מתסביך אדיפוס הגורם להם לרצות להתחתן דווקא עם האם..
אציין שבמשפחה זו לאב תפקיד דומיננטי בגידול הילדים, וכן כי נראה לנו שהוא מצוי בכעין יחסי "זוגיות" עם ילדיו, דהיינו חולק את חייו , חוויותיו, רגשותיו, יותר איתם מאשר עם אשתו.
האם יש במשפט זה כדי להדאיג?

שלום רב, אני ואשתי גרושים וגרים בערים שונות. הילדים(2+חייל) גרים עם גרושתי ואני פוגש את הילדים לפחות פעמיים במהלך השבוע (לילה אחד הם ישנים אצלי) ובכל סוף שבוע שני.
לאחרונה החל הבן הקטן בן 8 עם בעיות משמעת בבית הספר.
בעיות ההתנהגות שלו החלו בהפרעה במהלך השעור ובפטפטת ןלאחרונה הציק לילדה בכיתה עם מכתב שלכאורה נכתב ע"י אחד הילדים האחרים בכיתה ובו כתב שהוא מעוניין בילדה תוך כדי שימוש במילים בוטות וגסות. השבוע התרחש מקרה נוסף שעדיין לא ברורוים לנו (לי ולאמו) פרטיו המדוייקים (עד שתתואם לנו פגישה עם יועצת בית הספר).להבנתנו ולדברי היועצת בנינו בן ה 8 נגע באיבר מינה של אחת הילדות.
איך עלינו לנהוג בהחה שזה רוח הדברים שקרו, מעבר לשיחה שנקיים שנינו(אני ואמו)עם הילד.
האם עלינו גם להעניש? להטיל עליו מגבלות כאלו או אחרות? מיותר לציין שערכנו איתו שיחה לאחר המקרה הקודם ובין היתר בני הוזהר שייענש אם יחזור על התנהגות לא ראויה

תודה מראש נבו

בני הבכור בן ה- 3.5, ואחותו הקטנה בת 1.5. אני חושבת שניתן להגיד על הבן שהוא ילד מרצה. חשוב לו לעשות דברים בצורה טובה וקשה לו אם מעירים לו. אחותו הקטנה לפעמים מנסה להרביץ לו והוא לא יודע איך להתמודד איתה. בחודשים האחרונים הוא סיגל לעצמו דפוס תגובה מיוחד, כשהוא כועס עליה או רב עם ילד מהגן הוא מכניס את היד שלו לפה ונושך אותה (כך הוא מוציא את תסכוליו), הוא לא גורם לעצמו פגיעה, אבל ניכר שהוא מפנים כלפי עצמו את כעסיו. הסברתי לו שהוא שאם היא מרביצה לו הוא יכול לדחוף אותה,כדי להגן על עצמו וגם בגן הסבירו לו שאפשר להחזיר. כמו כן הסברתי לו שאם הוא כועס שלא ינשך את היד שלו, בכל זאת הוא ממשיך אם דפוס התנהגות זו. אני ממשיכה להעיר לו על נשיכת היד, האם זה בסדר? האם אני צריכה להתעלם מזה? מדובר בילד מאוד רגיש.

הבת שלי בכיתה א ושמתי לב שבמצבים של התקהלות היא ניצמדת אלי ופוחדת שאני אעזוב אותה לדוגמה היום ארגנו ליל סדר בבית הספר וכל המגרש היה מסודר בשולחנות וכסאות הרגשתי שהיא נבהלה וגם כשהמורה ניגשה אליה היא לא רצתה לעזוב אותי , גם בפורים כשהיא ראתה את כל הילדים מחופשים היא ניצמדה אלי. איך אפשר לעזור לילדה להתגבר על הפחד? תודה מראש

שלום, אני גרושה עם ילד בן 15 וילדה בת 9.5 אנחנו משפחה יציבה ונורמלית ומעולם לא היינו חשופים לסטיואציה קשה כזאת. אביהם של ילדיי נכנס לכלא לחצי שנה על נסיעה ללא רישיון. הילדים עוברים משבר מאוד גדול. הבת שלי בוכה ואומרת דברים קשים ומטרידים מאוד כמו שאין לה טעם לחיים. אני מודאגת מאוד.יש להם קשר טלפוני יומיומי איתו ואף מבקרים אותו מידי פעם. כיצד אני יכולה לעזור להם? והאם את ממליצה על טיפול פסיכולוגי?
תודה רבה

שלום,
בעלי יאלץ בקיץ לעבוד בחו"ל, הוא יסע 3 פעמים לתקופות של שבועיים כשבינהם שבוע בארץ, הבת שלנו תהיה בת 10 חודשים, איך זה ישפיע עליה? האם יש דרך להקל עליה?

בחודש וחצי האחרונים בתי בת ה-6 מתלוננת על כאבי בטן רגע לפני ההליכה לגן, היא נכנסת לזה ובצורה מאוד קורעת לב לא רוצה ללכת לגן. בבירורים עם הגננות, התפקוד שלה בגן מבחינה חברתית, השתתפות ועשיה הכל בסדר. גם בשיחות שלי עם בתי, נראה שאין דברים בגו. הדבר היחיד שהיה חסר בתקופה זו הוא זמן איתי והגננת הקבועה שהיתה חולה כל הזמן הזה.
בתי מאוד בוגרת לגילה ומאוד אינטיליגנטית ומניפולטיבית ויודעת לנגן על הלב בצורה שלא תאמן. מצד שני אי אפשר כל יומיים להישאר בבית.
בשבוע שעבר הגננת הקבועה חזרה וגם התחלתי להקצות לה יותר זמן איתי, בבקרים להיות איתה מספר דקות בגן להתארגנות ולזרום איתה יותר. זה עוזר, אך השאלה הגדולה היא כיצד להתמודד איתה בבקרים של כאבי הבטן. אני מבקשת ממנה שתעשה מה שהיא יכולה ומיידעת את הגננת. הבוקר זה גבל בהיסטריה וככל שהיא נכנסת לזה יותר כואב לה גם הגרון וגם הפצע ברגל וכו'.

מה עושים? להישאר בבית? לקחת לגן? ואם כן איך להיפרד?

אכן פניתי לרופא שלי אך לצערי לא היה לי שם להמליץ עליו והוא הפנה אותי לספר של הקופה.

לתומי חשבתי כי אתם אנשי מקצוע בתחום, תוכלו להמליץ על איש מקצוע טוב , שמקבל דרך הקופה לאנשים שידם אינה משגת טיפול פרטי.

צר לי שהטרדתי אתכם.

שלום,
בתי בת 3.5.
לאחרונה היא נוגעת באיבר מינה.
הבנתי מהגננת שזה קורה גם בגן.
דיברתי איתה על כך:
שאלתי אותה מדוע היא נוגעת והיא ענתה שזה נעים לה.
הסברתי לה שזה בסדר לגעת אבל שרק לה מותר לגעת ולאף אחד אחר אסור ורק בחדר שלה ורק במיטה שלה ורק שהיא לבד.

למרות זאת היא ממשיכה לגעת באיבר מינה בגן (בעבר זה היה בשעת ריכוז לאחר שיחות איתה זה קורה רק שהיא הולכת לישון בגן).
לפעמים היא רואה טלויזיה במיטתי ואז גם היא נוגעת.
האם להמשיך לדבר איתה על כך?
האם השלב של הגילוי העצמי עובר בגיל זה? מתי?


תודה

שלום רב לפניי כ4 חודשים עברתי לידה קשה שבמהלכה הגעתי לטיפול נמרץ בבית נישארה ילדתי בת ה שנתיים וחצי לאחר כול המקרה אני ובעלי הבחנו שינויי בהיתנהגות שלה היא מרבה לצעוק בוכה המון מסרבת הרבה פעמים לישון היה לה נאוד קשה שאמא ואבא לא היו איתה במשך 10 ימים וגם היא ברבה לחקות אותי למשל הרבה פעמים הייתי אומרת אייה או כואב לי ועכשיו על כול דבר קטן היא אומרת כואב לי בדרך כלל לקבלת תשומת לב הגננת בגן מספרת שמאז הטראומה המישפחתית שעברנו הילדה הישתנתה וקשה לי מאוד מה עליינו לעשות??? והאים יש טיפול בגיל כזה קטן???