פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

היי, ברור לי שזו שאלה כללית מדי, אך מה יכולים להיות הגורמים למציצת מוצץ עד גיל 9? בבית הספר אינו משתמש במוצץ, אך בבית כן. רציתי לדעת האם ישנן תיאוריות העוסקות בכך או סיבות עיקריות לכך. תודה, שני

שלום, יש לנו ילד מקסים בן שנתיים , ילד נוח וחכם . לפני כחודש נולד בנינו השני ומאז הילד הבכור מתקשה ללכת לישון.לפני כן הוא הצליח להרדים את עצמו וכמעט ולא ירד מהמיטה. תהליך ההרדמה יכול לקחת שעתיים כאשר הילד יורד מהמיטה ואנו מחזירים אותו שוב התהליך מלווה בבכי ובכעסים רבים_(אנו משתדלים לעשות זאת עם הרבה סבלנות- מה שקשה מאוד) לרוב הילד נרדם מתוך בכי. נראה שהקושי נובע בעקבות השינוי המשפחתי . נשמח אם תעייצו לנו כיצד יש להקל על הילד ואיך כדאי לעשות את התהליך באופן נכון.

שלום, בני בן ה 5 הוא ילד מאוד חכם, עצמאי ובוגר, הבעיה היא כאשר מישהו אומר לו משהו שלא נראה לו, או שצוחקים ממשהו שאמר, או שאני כועסת על משהו לא טוב שעשה, הוא מאוד מתרגז ומתחיל לבעוט בדברים לזרוק דברים, ונעשה מאוד כועס......לוקח לו כמה דקות להרגע, אשמח לקבל יעוץ כיצב לנהוג במקרים כאלה, האם לחבק ולהרגיע, או לא להתייחס? אודה לתשובתכם.

בני בן 5, מזה 3 ימים, נתקף בפחד היסטרי מבליעת אוכל. הילד רוצה לאכול וטוען שרעב אך כשהוא צריך לאכול, הוא מפחד לבלוע את שלעס בטענה כי הוא מפחד להיחנק. הוא לועס את האוכל זמן רב ובכמויות קטנות מאוד (ממש מפורר את האוכל). לאחר תחינות ובקשות שלנו כהוריו הוא אוכל מעט מאוד. במהלך האכילה מס' פעמים הוא מוציא את האוכל החוצה. לציין כי הילד אינו רגוע כאשר הוא אוכל. הוא כל הזמן זז באי נוחות. כל מה שקורה נכון לכל סוג אוכל שהוא (גם מאכלים וממתקים שהוא אוהב). בשתיה אין לו בעיה והוא שותה כרגיל ללא כל חשש. ניסנו לשוחח עימו שעות בנושא תוך מתן תחושת ביטחון שהוא אינו יכול להיחנק ואם יקרה לו משהו אנו לצידו אך גם זה לא עוזר. אנו חסרי אונים למצב הזה ומפחדים שמצבו הבריאותי ידרדר לציין כי מדובר בילד מאוד פעיל ספורטיבית - המוציא הרבה אנרגיות באופן שוטף. הוא ילד שמח ואין לו בעיות התנהגותיות כאלו ואחרות. מאז שנולד לא היו לו בעיות או הפרעות אכילה (עד המצב שנוצר לפני מס' ימים) אנא ענו לנו בהקדם.... תודה ההורים המודאגים

הי, בתי בת שנה ושמונה חודשים עדיין לא הולכת לגן.בחודש האחרון היא לא מוכנה לשבת בכיסאה ולאכול את ארוחותיה.בהתחלה היא ירדה מכיסא האוכל הרגיל והתיישבה על כסא רגיל עם הגבהה של כרית, עכשיו גם בזה אינה מעוניינת.העברנו אותה לאכול בשולחן קטן שלה (של יצירה) וגם כאן כבר אינה יושבת.לאחרונה היא בעצם ממשיכה בעיסוקיה ואנחנו מאכילים אותה תוך כדי.אנחנו מודעים לנושא גיל הקוצים והסקרנות והחקירה אך היכן הגבול.כרגע נקטנו בגישה של לזרום עם הילדה ולתת לה לאכול תוך כדי המשחק שלה.האם אנחנו לא יוצרים בעיה עתידית?האם כך נכון לנהוג?מה ניתן לעשות על מנת שתשב לאכול?. נשמח לקבל ייעוץ בנושא. תודה.

שלום בני בן ה- 6 שנה שניה בגן חובה עבר ריפוי בעיסוק שנה שעברה וגם השנה במוטוריקה עדינה שנה שעברה הוא התחיל עם הפרעות ושובבות יתר חוסר שקט במפגש ריכוז בגן ע"י תזוזות בכיסא הסייעת אומרת שהוא מנסה להיות ליצן ולהצחיק ילדים ומפריע. היום הוא כבר הפסיק את הטיפול של ריפוי בעיסוק ואפשר לומר שכשהוא היה בטיפול הוא היה הרבה יותר רגוע ושלו, היה מקשיב ולא היו תלונות בגן. גם בבית הוא בחוסר שקט וכל הזמן משתולל עם אחותו ואחיו הקטן ממנו ב- 3 שנים עד כדי מעשים מאד מסוכנים שאחיו הקטן בסופו נפגע ממנו גופנית . התחלתי לקחת אותו לטיפול רפלקסולוגי בינתיים הינו בטיפול אחד ואני גם ממשיכה לעשות לו בבית מסג' גם ברגליים וגם בגוף רק כדי להרגיע אותו לפני השינה. הייתי רוצה לדעת אם זה נובע מהפרעת קשב וריכוז או בכלל שובבות יתר כי כשאני יושבת איתו לבד ומנסה להסביר לו אז הוא כן נרגע לזמן מה ומבין אבל אחר כך זה שוב מתחיל. הוא לא כל כך מוכן לשבת לעשות עבודות הכנה לכיתה א' כמו מספרים ואותיות רק לאחר הרבה שיחות איתו ושיכנועים הוא מוכן לשבת וזה רק לכמה דקות. אני נורא מודאגת מה יהיה בכיתה א.' אודה עם התייחסותכם.

ילדתי היקרה בת 9 , לאחרונה מרבה להתלונן על המראה שלה ושואלת אותי שאלות שצובטות לי את הלב , כמו: אמא ,נכון שאני מכוערת ? היא משווה בינה לבין תלמידות בכיתתה , מבחינת מראה חיצוני, מידת מקובלות בכיתה, ומתוסכלת ממעמדה ומאיך שהיא נראית . כמובן שאני עושה נסיונות להרים את ביטחונה העצמי ולומר לה שהיא מיוחדת ולכל אחת יש את היופי המיוחד לה , ובכל זאת - היא בשלה , מתעקשת על היותה ילדה לא יפה וממש נעצבת מכך. קשה לי מאוד לראות אותה מדוכדכת מכך , אני בוכה בשבילה מבפנים . אני מנסה לשדר לה ביטחון ולחזק אותה , אך לא בטוחה שאני מוצאת את המילים הנכונות .אני זקוקה באמת לעצות טובות כדי לעזור לילדה להתגבר ולהרגיש טוב עם עצמה . תודה מראש

בני בן ה-6 החל בשבועות האחרונים לכחכך בגרונו בלא הפסק. בהתחלה חשבתי שמשהו מציק לו שם אך זה נמשך יותר מדי זמן וקורה באופן תדיר (הוא עושה זאת כל כמה דקות). אני חוששת שהוא רוכש לעצמו איזה מן הרגל מגונה או שיש בכך ביטוי לאיזה ענין נפשי. ניסיתי להסביר לו שיפסיק עם זה כי זה לא נעים לשמוע, אך זה לא עזר. כיצד ניתן לטפל בזה?

שלום. בן שנתיים וחודשיים. לפני כחודש בעלי יצא לחודש מילואים כאשר בזמן זה הפרידה היתה מאוד קשה לילד. (גם לאבא). זההמקום לציין שגם לפני המילואים - בעקבות כניסה לגן חדש - היו לילד רגשות שלום. בני בן שנתיים וחודשיים. לפני כחודש בעלי יצא לחודש מילואים, כאשר בזמן זה הפרידה היתה קשה מאוד לילד..(גם לאבא) זה המקום לציין שגם לפני היציאה למילואים, בעקבות כניסה לגן חדש - היו לילד רגשות נטישה, שבהם לא היה מוכן לרדת לאביו מהידיים. היום, שבוע לאחר סיום אותם מילואים, האבא שכב שבוע בבית עם גב תפוס, והילד עם וירוס ולא הלך לגן. בשבוע הזה הרגשות רק העצימו. במשך כל היום הוא לא יורד ממנו, גם אם אבא הולך רק לשירותים, והכי מוזר זה שהילד ממלמל כל היום "אבא, אבא" בטון מתבכיין, אבל ממש ממש בלי הפסקה. הוא יושב עליו וממלמל "אבא, אבא." בלילות שבהם לא הרגיש טוב, הבאנו אותו למיטה שלנו, ועכשיו משהבריא הוא מסרב לצאת משם. הוא מתעורר עשרות פעמים בלילה, עד שכמובן אנחנו נשברים ושוב טועים. כשאני ניגשת אליו הוא מקבל אותי ב"לא, לא, אבא, אבא". הוא מסרב להירדם במיטה שלו - כאשר בעבר לא עשה בעיות בכלל - , והמילמול הבלתי פוסק הזה של "אבא אבא" בטון של בכי, שמוציא את כולנו משלוותנו. מה עושים????????? רק אמא נגשת? אבא ניגש? איך נוטעים בו חזרה את תחושת הביטחון? אנחנו אומרים ומסבירים ללא הפסק שאבא סיים את המילואים, והוא כאן ולא הולך לשום מקום, ובלילה שאתה לא יכול לישון על אבא אלא במיטה שלך וכו' וכו', אנחנו לא מקמצים בהסברים, אבל הסבלנות כבר נגמרת. אשמח מאוד לדעתכם המקצועית בנושא. איך מתמודדים? תודה.

יש לי אחיין בן 4 הוא לא הבכור הוא הילד השלישי לפני כמה ימים הבחנתי שהוא לא יודע ממש לספור עד עשר.עד 5 הוא סופר חלק ,אחרי הוא לא ממש יודע מה בא אחרי . הוא סופר ממש לאט ואף פעם לא בטוח במה שהוא אומר אם זה נכון או לא. הוא אומר את המספרים בתור שאלה כמו: 1,2 ואז חושבואז אומר: ..3?? הוא אף פעם לא זוכר מה למדו בגן לא זוכר את השירים שלומד בגן כששואלים אותו מה עשית בגן הוא אומר שהוא שיחק בחול ואכל אוכל וזהוא אם שואלים אם למד משהוא הוא אומר שהוא לא זוכר או שהוא לא יודע אני ניסיתי לעזור אז התחלתי לבלות זמן עם הילד כיוון שהוא אוהב אותי ודרך משחקים ושיריםהתחלתי ללמד אותו לספור אבל כל פעם שאני מבקשת ממנו לספור מחדש או לקרוא את השיר מחדש הוא לא רוצה ואני צריכה לבזבז יותר מ10 דקות רק לשכנע אותו שיקרא את זה למרות שאני עושה את זה בכיף ובצורה מאוד עדינה ויפה אחרי שחוזרים פעמיים על המספרים הוא כועס ואומר שלמה צריך לקרוא אותם יותד מפעם אחת למה צריך לחזור על זה ולה זה כל יום למרות שכל פעם אני עושה איתן משחק אחר או שיר אחר הוא בכלל לא זוכר שירים אני לא רוצה לחפש סיבות למה הילד ככה כי זה לא יוביל אותי לשום מקום אבל חשוב לאמר שהסיבה כבר איננה אבל אני מעוניינת בפיתרון מה אפשר לעשות איתו איך אפשר לעזור לו ואיך אפשר שיפסיק לאמר שהוא לא זוכר או שהוא לא יודע וגם שירצה ללמוד

הי, בתי בת שנה ושמונה חודשים עדיין לא הולכת לגן.בחודש האחרון היא לא מוכנה לשבת בכיסאה ולאכול את ארוחותיה.בהתחלה היא ירדה מכיסא האוכל הרגיל והתיישבה על כסא רגיל עם הגבהה של כרית, עכשיו גם בזה אינה מעוניינת.העברנו אותה לאכול בשולחן קטן שלה (של יצירה) וגם כאן כבר אינה יושבת.לאחרונה היא בעצם ממשיכה בעיסוקיה ואנחנו מאכילים אותה תוך כדי.אנחנו מודעים לנושא גיל הקוצים והסקרנות והחקירה אך היכן הגבול.כרגע נקטנו בגישה של לזרום עם הילדה ולתת לה לאכול תוך כדי המשחק שלה.האם אנחנו לא יוצרים בעיה עתידית?האם כך נכון לנהוג?הרי, לא ניתן להכריח אותה לשבת והיכן שאנחנו נפסיד ב"מלחמה" אנחנו מעדיפים להימנע מלכתחילה. נשמח לקבל ייעוץ בנושא. תודה.

ילדה עדינה ומנומסת, ופגועה הילדה לא מבינה מדוע חלק גדול מהבנות לא מקבלות אותה בחברה. הילדה אמרה שהיא לא מבינה מדוע הבנות שונאות אותה,. אך אני מתמודדת עם מצב שכזה? אמא מודאגת מאוד

יש לי ילד בן 7 בכיתה ב הוא אובחן על סף המחוננות לפי הרגשה שלי וכן קשר מתמיד עם המחנכת לילד יש בעיות רגשיות הוא רגיש בצורה קיצונית ,תנודתי, משתעמם בקלות ומצב רוחו משתנה מיום ליום .מורגש עליו מתח פנימי ,הוא נימנע מלעשות דברים שקשה לו איתם (בעיקר בתחום המוטורי שם הוא מתקשה)בשל הבעיות הללו יתכן ויש גם בעיות קשב אך נאמר לי קודם לטפל בבעיה הריגשית מה עלי לעשות למי לפנות האם צריך איבחון?שמעתי שיש טיפול באומנויות,טיפול עם חיות אני מבולבלת ורוצה לעזור לו לפני שיהיה קשה יותר בכיתות הגבוהות.

שלום רב רציתי בבקשה דעתך.. בני לומד בכיתה א, ילד יפה, חברותי תלמיד מצויין. אבל יש לאחרונה הערות לגבי.. (אני קוראת לזה פליטות פה ברגעי לחץ או עצבים..) המורות מכנות את זה "אלימות מילולית", אני חייבת לציין שבני לא אלים ולא קרוב לזה..הוא ילד חזק רגשית ופיזית אבל אלים הוא לא.. לי יש ביקורת לגבי הטיפול שלהם בנושא..על כל אמירה כזו של "סתמו ת'פה"..או "דפוק" וכאלה... הוא נשלח ל10 דקות לרכזת השכבה..ועכשיו נאמר לי שבפעם הבאה שהוא יאמר אצטרך לאסוף אותו מבי"ס.. לא מוגזם?????? אני חייבת לציין שאני נגד קללות ואלימות בכלל..אבל חושבת שיש דרכים אחרות לטפל בזה. כשאני מקבלת הערות ביומן אני לוקחת את זה אישית וכועסת עליו אבל בתוכי אני יודעת שהוא מסכן והוא חושב שאולי אני לא לטובתו..(אני לא מגנה עליו מספיק)לפי תגובותיו. אני דיי מבולבלת..יש לי עוד כמה דברים לשאול..אני אסתפק בזה כרגע.. רק אשמח לדעתך בנושא..(מחר קבעתי עם הרכזת פגישה..ד"א פגישה שנייה) ואיך להגיב כשאני מקבלת הערה מסוג זה... אשמח לתשובתך המהירה ... המון תודה אפרת

שלום רב בני בן 3 ו-3 חודשים. במהלך הימים האחרונים התחלתי איתו את הגמילה מטיטולים (לאחר שלפני כחודשיים לא היתה הצלחה). התחלנו השבוע לאחר ששאל אותי "אימא מתי אומרים בי בי לטיטול?" ...הוא רצה ללבוש תחתונים.והיה נראה לי שזו הזדמנות להתחיל. אקדים ואומר שבני הוא ילד שמאוד רגיש לשינויים בסביבתו. שינויי מהמוכר והבטוח גורם לו חשש גדול מאד, שבא לידי ביטוי בתגובה של התנגדות, לעיתים בכי, פחד. הוא אומר מתי יש לו פיפי וקקי, הוא לא מתנגד ללבישת תחתונים, אבל החשש הגדול שלו מתבטא בלהוציא את הפיפי... הוא מתאפק לפיפי במשך שעות!!!!!.(אפילו 10 שעות) קופץ מחוסר נוחות, הופך להיות עצבני, בוכה. אומר "יש לי פיפי" ניגש לשירותים, ולפעמים לפני שאנו מורידים מכנסיים הוא אומר "זה לא יוצא" ורוצה לצאת החוצה. וכך מספר פעמים נכנס ויוצא מהשירותים. הוא מתאפק כל כך וכמה שאני משתדלת לא להראות זאת, קשה לי מאד לראותו סובל. אני אובדת עיצות. מה אני עושה עכשיו? האם להמשיך ולהתמיד לנסות, במטרה שיתגבר על הפחד ויתרגל לשינוי. כי מצד אחד אני מכירה את בני ואת האופי שלו, ויכול להיות מאד שגם אם הייתי מתחילה אתו גמילה בעוד חודשיים התגובה והחשש שלו היו זהים. או שמצד שני להניח לזה ולהחזיר את הטיטול (למרות שהוא לא ביקש אותו), כדי שלא יגרום לעצמו לסבל. אני זקוקה לעצתכם ועזרתכם המהירה!!!!!! תודה